מערכת העיכול - היסטוריית גרסאות

Yeshivaorgil bot: :קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית

2013-07-02T06:32:34Z

קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:32, 2 ביולי 2013
שורה 313:		שורה 313:
	[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]		[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
	</noinclude>		</noinclude>
			[[קטגוריה:רפואה והלכה]]

אריאל ביגל נ"י: /* מערכת העיכול במקרא, בחז"ל ובראשונים */

2012-06-11T08:55:39Z

מערכת העיכול במקרא, בחז"ל ובראשונים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:55, 11 ביוני 2012
שורה 67:		שורה 67:
	באופן מושאל משמש המושג וושט לתורן<ref><makor>מו"ק כט א.</makor></ref>, כנראה על שום הצורה הדומה.		באופן מושאל משמש המושג וושט לתורן<ref><makor>מו"ק כט א.</makor></ref>, כנראה על שום הצורה הדומה.

	באופן מושאל משמש המונח מעי לתוכן הפנימי של צמחים<ref>עדיות ג ג.</ref>.		באופן מושאל משמש המונח מעי לתוכן הפנימי של צמחים<ref>עדיות ג ג.</ref>.

	המעיים של בעלי חיים שימשו ליצירת מיתרים לכינור<ref><makor>ע"ז מז א.</makor></ref>.		המעיים של בעלי חיים שימשו ליצירת מיתרים לכינור<ref><makor>ע"ז מז א.</makor></ref>.

טישיו: /* הערות שוליים */

2012-04-29T04:38:30Z

הערות שוליים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־04:38, 29 באפריל 2012
שורה 307:		שורה 307:
	*להכניס הקשר כאן		*להכניס הקשר כאן
	<noinclude>		<noinclude>
	~~==הערות שוליים==~~


	~~<references />~~

			{{הערות שוליים\|טורים=כן}}


	[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]		[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
	</noinclude>		</noinclude>

Yeshivaorgil bot: הוספת תגיות מקור

2009-03-30T11:32:24Z

הוספת תגיות מקור

Yeshivaorgil bot: הוספת תגיות מקור

2009-03-23T14:21:53Z

הוספת תגיות מקור

הצגת שינויים

Yeshivaorgil bot ב־16:22, 24 בנובמבר 2008

2008-11-24T16:22:05Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־16:22, 24 בנובמבר 2008
שורה 305:		שורה 305:
	==[[ויקישיבה:תזאורוס לוגי#מערכת_העיכול\|תזאורוס לוגי]]==		==[[ויקישיבה:תזאורוס לוגי#מערכת_העיכול\|תזאורוס לוגי]]==
	</noinclude>		</noinclude>
			*להכניס הקשר כאן
	<noinclude>		<noinclude>
	==הערות שוליים==		==הערות שוליים==

Yeshivaorgil ב־16:12, 23 בנובמבר 2008

2008-11-23T16:12:55Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־16:12, 23 בנובמבר 2008
שורה 1:		שורה 1:
	==הגדרת המושג==		<noinclude>==הגדרת המושג==


שורה 303:		שורה 303:
	לעניין היתר עגונה, כתבו הפוסקים שאם נמצא שיש למת בקע שרעפתי זה מהווה סימן בינוני (אמצעי) בלבד<ref>שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' מג; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א סי' שיב. וראה עוד בשו"ת פני אהרן חיו"ד סי' ב, ובשו"ת זבחי צדק חיו"ד ח"א סי' פה סע' קלז, ביחס לטיפולים תרופתיים-סגוליים לבקעים. וראה עוד בנידון - א.א. שמש, אסיא עג-עד, תשס"ד, עמ' 104 ואילך.</ref>.		לעניין היתר עגונה, כתבו הפוסקים שאם נמצא שיש למת בקע שרעפתי זה מהווה סימן בינוני (אמצעי) בלבד<ref>שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' מג; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א סי' שיב. וראה עוד בשו"ת פני אהרן חיו"ד סי' ב, ובשו"ת זבחי צדק חיו"ד ח"א סי' פה סע' קלז, ביחס לטיפולים תרופתיים-סגוליים לבקעים. וראה עוד בנידון - א.א. שמש, אסיא עג-עד, תשס"ד, עמ' 104 ואילך.</ref>.

			==[[ויקישיבה:תזאורוס לוגי#מערכת_העיכול\|תזאורוס לוגי]]==
			</noinclude>
			<noinclude>
	==הערות שוליים==		==הערות שוליים==

שורה 311:		שורה 314:

	[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]		[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
			</noinclude>

אפרים ב־09:13, 21 בנובמבר 2008

2008-11-21T09:13:37Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:13, 21 בנובמבר 2008
(אין הבדלים)

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:32, 30 במרץ 2009
שורה 63:		שורה 63:
	'''הקיבה''' מוזכרת במקרא כאחת משלושת החלקים של בהמה טהורה, אשר כל אחד מישראל השוחט אותה מחוייב לתיתה לכהן<ref><makor>דברים יח ג.</makor> פרטי הדינים הללו נתבארו במס' חולין פ"י; רמב"ם הל' ביכורים פ"ט; טושו"ע יו"ד סי' סא.</ref>. בלשון חז"ל משמש המושג קיבה גם לחלב קרוש הנמצא בתוך קיבת בהמה לאחר מותה<ref>ראה רש"י חולין קטז א ד"ה קבה.</ref>.		'''הקיבה''' מוזכרת במקרא כאחת משלושת החלקים של בהמה טהורה, אשר כל אחד מישראל השוחט אותה מחוייב לתיתה לכהן<ref><makor>דברים יח ג.</makor> פרטי הדינים הללו נתבארו במס' חולין פ"י; רמב"ם הל' ביכורים פ"ט; טושו"ע יו"ד סי' סא.</ref>. בלשון חז"ל משמש המושג קיבה גם לחלב קרוש הנמצא בתוך קיבת בהמה לאחר מותה<ref>ראה רש"י חולין קטז א ד"ה קבה.</ref>.

	'''המעיים''' מוזכרים בתנ"ך הן כחלק אנטומי של מערכת העיכול<ref><makor>יונה ב א;</makor> <makor>איכה א כ;</makor> <makor>יחזקאל ג ג;</makor> ועוד.</ref>, והן כסמל לרגשות<ref>מעי מעי אוחילה - ירמיה ד יט; המו מעי לו - ירמיה לא יט. אמנם ראה במו"נ ח"א פמ"ו, שמעי כאן הכוונה ללב. וראה עוד בפירוש רס"ג תהלים מט, ובאמונות ודעות מאמר ב פ"י.</ref>. באופן מושאל משמש המושג מעיים במקרא כביטוי לאיברים פנימיים בכלל<ref>תהילים מ ט; <makor>שיר השירים ה ד.</makor></ref>, ורחם בפרט<ref><makor>בראשית טו ד; שם כה</makor> כג; <makor>רות א יא;</makor> שמו"ב טז יא. וראה ע' רחם.</ref>, ובלשון התנאים המושג בני מעיים הוא שם כולל לכל האיברים הפנימיים. יש שסתם דופן הבטן נקראת בני מעים<ref>ראה <makor>כריתות ז א.</makor></ref>. רק האמוראים הגבילו את המושג בני מעיים לכרס ולדקין, היינו לאיברים שהמאכל עובר בהם<ref>ראה <makor>תוס' חולין נד א</makor> ד"ה אילימא; רמב"ם מאכלות אסורות ז טו; <makor>רא"ש חולין פ"ג סי' לא;</makor> ס' האשכול הל' טריפות סוסי' יט. וראה פר"ח יו"ד סי' עה סק"א. וראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ג, ע' בני מעים, עמ' שעט.</ref>.		'''המעיים''' מוזכרים בתנ"ך הן כחלק אנטומי של מערכת העיכול<ref><makor>יונה ב א;</makor> <makor>איכה א כ;</makor> <makor>יחזקאל ג ג;</makor> ועוד.</ref>, והן כסמל לרגשות<ref>מעי מעי אוחילה - <makor>ירמיה ד יט;</makor> המו מעי לו - <makor>ירמיה לא יט.</makor> אמנם ראה במו"נ ח"א פמ"ו, שמעי כאן הכוונה ללב. וראה עוד בפירוש רס"ג תהלים מט, ובאמונות ודעות מאמר ב פ"י.</ref>. באופן מושאל משמש המושג מעיים במקרא כביטוי לאיברים פנימיים בכלל<ref><makor>תהילים מ ט;</makor> <makor>שיר השירים ה ד.</makor></ref>, ורחם בפרט<ref><makor>בראשית טו ד; שם כה</makor> כג; <makor>רות א יא;</makor> <makor>שמו"ב טז יא. וראה ע'</makor> רחם.</ref>, ובלשון התנאים המושג בני מעיים הוא שם כולל לכל האיברים הפנימיים. יש שסתם דופן הבטן נקראת בני מעים<ref>ראה <makor>כריתות ז א.</makor></ref>. רק האמוראים הגבילו את המושג בני מעיים לכרס ולדקין, היינו לאיברים שהמאכל עובר בהם<ref>ראה <makor>תוס' חולין נד א</makor> ד"ה אילימא; רמב"ם מאכלות אסורות ז טו; <makor>רא"ש חולין פ"ג סי' לא;</makor> ס' האשכול הל' טריפות סוסי' יט. וראה פר"ח יו"ד סי' עה סק"א. וראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ג, ע' בני מעים, עמ' שעט.</ref>.

	באופן מושאל משמש המושג וושט לתורן<ref><makor>מו"ק כט א.</makor></ref>, כנראה על שום הצורה הדומה.		באופן מושאל משמש המושג וושט לתורן<ref><makor>מו"ק כט א.</makor></ref>, כנראה על שום הצורה הדומה.
שורה 71:		שורה 71:
	המעיים של בעלי חיים שימשו ליצירת מיתרים לכינור<ref><makor>ע"ז מז א.</makor></ref>.		המעיים של בעלי חיים שימשו ליצירת מיתרים לכינור<ref><makor>ע"ז מז א.</makor></ref>.

	'''עשיית צרכים גדולים''' נקראת במקרא ובמשנה 'מסיך רגליו'<ref><makor>שופטים ג כד;</makor> שמו"א כד ג; <makor>משנה יומא ג ב.</makor> וכתב <makor>רש"י יומא כח א</makor> ד"ה מיסך שלשון זו היא כמו אילן המיסך על הארץ (נזיר נד ב), לפי שהצריך לנקבים גדולים כורע על ברכיו, ומכסה גופו את רגליו.</ref>, או התרזה<ref><makor>בבלי יומא עז א;</makor> <makor>ב"ק מז ב;</makor> <makor>ב"מ צ א.</makor></ref>, והתוצר היוצא מהגוף נקרא צואה<ref>ישעיה לו יב; מל"ב יח כז.</ref>, פרשדונה<ref><makor>שופטים ג כג.</makor></ref>, רעי<ref><makor>משנה שבת כ ד;</makor> <makor>בבלי מכות ג יד;</makor> כלים יז ב.</ref>, גללים<ref><makor>יחזקאל ד יב;</makor> שם ד טו; משנה <makor>ב"ק ג ג;</makor> כלים ג ד, ועוד.</ref>, חריא<ref><makor>בבלי תענית ט ב.</makor></ref>, או פרתא<ref><makor>בבלי חולין יח א.</makor></ref>, בין באדם ובין בבהמה.		'''עשיית צרכים גדולים''' נקראת במקרא ובמשנה 'מסיך רגליו'<ref><makor>שופטים ג כד;</makor> <makor>שמו"א כד ג;</makor> <makor>משנה יומא ג ב.</makor> וכתב <makor>רש"י יומא כח א</makor> ד"ה מיסך שלשון זו היא כמו אילן המיסך על הארץ (נזיר נד ב), לפי שהצריך לנקבים גדולים כורע על ברכיו, ומכסה גופו את רגליו.</ref>, או התרזה<ref><makor>בבלי יומא עז א;</makor> <makor>ב"ק מז ב;</makor> <makor>ב"מ צ א.</makor></ref>, והתוצר היוצא מהגוף נקרא צואה<ref><makor>ישעיה לו יב;</makor> מל"ב יח כז.</ref>, פרשדונה<ref><makor>שופטים ג כג.</makor></ref>, רעי<ref><makor>משנה שבת כ ד;</makor> <makor>בבלי מכות ג יד;</makor> כלים יז ב.</ref>, גללים<ref><makor>יחזקאל ד יב;</makor> שם ד טו; משנה <makor>ב"ק ג ג;</makor> כלים ג ד, ועוד.</ref>, חריא<ref><makor>בבלי תענית ט ב.</makor></ref>, או פרתא<ref><makor>בבלי חולין יח א.</makor></ref>, בין באדם ובין בבהמה.

	===אנטומיה ופיסיולוגיה===		===אנטומיה ופיסיולוגיה===
שורה 86:		שורה 86:
	בית הכוסות<ref>reticulum.</ref> - עשוי ככובע<ref><makor>רש"י חולין מב א</makor> ד"ה ובית.</ref>, ותוכו עשוי כמין כוס עם גומות גדולות<ref><makor>רש"י שבת לו א;</makor> <makor>פיהמ"ש לרמב"ם חולין ג א.</makor></ref>, ולפי שהוא עשוי בתים-בתים כמין כוסות, הרי הוא נקרא בית-הכוסות<ref>יבין שמועה לרשב"ץ, הל' טריפות.</ref>.		בית הכוסות<ref>reticulum.</ref> - עשוי ככובע<ref><makor>רש"י חולין מב א</makor> ד"ה ובית.</ref>, ותוכו עשוי כמין כוס עם גומות גדולות<ref><makor>רש"י שבת לו א;</makor> <makor>פיהמ"ש לרמב"ם חולין ג א.</makor></ref>, ולפי שהוא עשוי בתים-בתים כמין כוסות, הרי הוא נקרא בית-הכוסות<ref>יבין שמועה לרשב"ץ, הל' טריפות.</ref>.

	המסס<ref>omasum.</ref> - עשוי כרימון<ref><makor>פיהמ"ש לרמב"ם חולין ג א.</makor></ref>, או סגלגל כמין כדור, ובתוכו קליפות רבות כגלגל של ריחיים<ref><makor>רש"י שבת לו א</makor> ד"ה הובלילא. ואם דופנו דקה, ואינה עשויה שתי שכבות, או שגם היא עשויה שתי שכבות כמו יתר הקיבות - ראה רש"י שם; אנציקלופדיה תלמודית, כרך ט, ע' המסס, עמ' תס, הע' 10.</ref>. קיימת מחלוקת לשונית אם הגירסה היא "מסס" או "המסס"<ref>ראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ט, ע' המסס, עמ' תנט, הע' 1; לוינגר, הטריפות בישראל, עמ' 18, הע' 37.</ref>. ולעניין המקור הלשוני - יש הסבורים, שהוא מעניין 'כמסוס נוסס'<ref>ישעיה י יח.</ref>, שמשמעותו עיכול המאכל<ref>ערוך ע' מסס, פי' א; רמ"א יו"ד מז ג.</ref>, או טחינת המאכל<ref>רש"י ישעיה שם; <makor>רש"י קהלת יב ד.</makor> ובקהלת רבה פי"ב - ובטלו הטוחנות, זו המסס.</ref>; יש הסבורים, שהוא על שם המסו, והוא מיץ הקיבה המקפיא ומעמיד את החלב<ref>ערוך ע' מסס בפי' ב.</ref>; ויש הסבורים, שהוא נגזר מכינויו הלטיני<ref>omasum - ראה מוסף הערוך, שם; תפא"י <makor>בבלי חולין פ"ג מ"א</makor> אות יח.</ref>. ההמסס מכונה גם הובלילא<ref><makor>בבלי שבת לו א.</makor></ref>. שמשחרב בית המקדש השתנו שמותיהם של ההמסס ובית הכוסות, והוחלפו ביניהם<ref>שבת שם, וסוכה לד א.</ref>.		המסס<ref>omasum.</ref> - עשוי כרימון<ref><makor>פיהמ"ש לרמב"ם חולין ג א.</makor></ref>, או סגלגל כמין כדור, ובתוכו קליפות רבות כגלגל של ריחיים<ref><makor>רש"י שבת לו א</makor> ד"ה הובלילא. ואם דופנו דקה, ואינה עשויה שתי שכבות, או שגם היא עשויה שתי שכבות כמו יתר הקיבות - ראה רש"י שם; אנציקלופדיה תלמודית, כרך ט, ע' המסס, עמ' תס, הע' 10.</ref>. קיימת מחלוקת לשונית אם הגירסה היא "מסס" או "המסס"<ref>ראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ט, ע' המסס, עמ' תנט, הע' 1; לוינגר, הטריפות בישראל, עמ' 18, הע' 37.</ref>. ולעניין המקור הלשוני - יש הסבורים, שהוא מעניין 'כמסוס נוסס'<ref><makor>ישעיה י יח.</makor></ref>, שמשמעותו עיכול המאכל<ref>ערוך ע' מסס, פי' א; רמ"א יו"ד מז ג.</ref>, או טחינת המאכל<ref>רש"י ישעיה שם; <makor>רש"י קהלת יב ד.</makor> ובקהלת רבה פי"ב - ובטלו הטוחנות, זו המסס.</ref>; יש הסבורים, שהוא על שם המסו, והוא מיץ הקיבה המקפיא ומעמיד את החלב<ref>ערוך ע' מסס בפי' ב.</ref>; ויש הסבורים, שהוא נגזר מכינויו הלטיני<ref>omasum - ראה מוסף הערוך, שם; תפא"י <makor>בבלי חולין פ"ג מ"א</makor> אות יח.</ref>. ההמסס מכונה גם הובלילא<ref><makor>בבלי שבת לו א.</makor></ref>. שמשחרב בית המקדש השתנו שמותיהם של ההמסס ובית הכוסות, והוחלפו ביניהם<ref>שבת שם, וסוכה לד א.</ref>.

	קיבה<ref>stomach; abomasum.</ref>.		קיבה<ref>stomach; abomasum.</ref>.
שורה 153:		שורה 153:
	'''צניחת החלחולת''' בתלמוד מתואר מצב של צניחת החלחולת<ref><makor>בבלי שבת פב א</makor> - דילמא משמטא שיני דכרכשתא.</ref>.		'''צניחת החלחולת''' בתלמוד מתואר מצב של צניחת החלחולת<ref><makor>בבלי שבת פב א</makor> - דילמא משמטא שיני דכרכשתא.</ref>.

	'''מחלת הטחורים''' <ref>hemorrhoid = זרימת דם. מילה יוונית מורכבת - haima = דם; rhoia = זרימה. הפוסקים מכנים מצב זה בשם עורק הזהב (גאלדענע אדער), וראה תיאורו האנטומי בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קפה. ויש להעיר, שיש שם כמה אי דיוקים ואכמ"ל. וראה גם בשו"ת רעק"א סי' סא, מה שמביא מחלוקת בין הפרופסורים שנשאלו על ידו בקשר לגאלדענע אדער, עיי"ש.</ref> מוזכרת כבר במקרא<ref><makor>דברים כח כז;</makor> שמו"א ה ו. ושם הכתיב הוא עפלים, ויש מי שכתב (א"ע דברים שם), שהוא מלשון סתר, והוא מלשון ויבא אל העפל (מל"ב ה כד), כי הטחורים הם במקום מוסתר; ויש מי שכתבו (דעת מקרא שמו"א שם), שהוא מלשון גבעה או מבצר, ובא בהשאלה לפעמים לפצעים וחבורות המתגבהים והולכים במקומות סתר שבגוף. אמנם ראה במבוא של ז. מונטנר למאמר לרפואת הטחורים לרמב"ם, כתבים רפואיים לרמב"ם, כרך ד, עמ' 7, שלדעתו טעות לייחס את מחלת הטחורים למובאות המקראיות הללו, כי מדובר שם במחלה מדבקת.</ref>. מחלה זו מתוארת בתלמוד במספר שמות: תחתוניות<ref>ראה <makor>בבלי שבת פא א;</makor> שם קח ב; <makor>בבלי נדרים כב א;</makor> <makor>בבלי כתובות קיא א.</makor></ref>, בורדם<ref><makor>בבלי נדרים מא ב,</makor> שלפי פי' התוס' והר"ן שם, הכוונה לטחורים מדממים, וראה בע' בקור חולים הע' 116-117.</ref>, פיקעא<ref><makor>ע"ז כח ב,</makor> שלפי פי' ר"ח שם ייתכן שאף זה הוא טחורים.</ref>, רושחתא<ref><makor>בבלי גיטין סט ב,</makor> שלפי רש"י שם הכוונה לטחורים.</ref>.		'''מחלת הטחורים''' <ref>hemorrhoid = זרימת דם. מילה יוונית מורכבת - haima = דם; rhoia = זרימה. הפוסקים מכנים מצב זה בשם עורק הזהב (גאלדענע אדער), וראה תיאורו האנטומי בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קפה. ויש להעיר, שיש שם כמה אי דיוקים ואכמ"ל. וראה גם בשו"ת רעק"א סי' סא, מה שמביא מחלוקת בין הפרופסורים שנשאלו על ידו בקשר לגאלדענע אדער, עיי"ש.</ref> מוזכרת כבר במקרא<ref><makor>דברים כח כז;</makor> <makor>שמו"א ה ו.</makor> ושם הכתיב הוא עפלים, ויש מי שכתב (א"ע דברים שם), שהוא מלשון סתר, והוא מלשון ויבא אל העפל (מל"ב ה כד), כי הטחורים הם במקום מוסתר; ויש מי שכתבו (דעת מקרא שמו"א שם), שהוא מלשון גבעה או מבצר, ובא בהשאלה לפעמים לפצעים וחבורות המתגבהים והולכים במקומות סתר שבגוף. אמנם ראה במבוא של ז. מונטנר למאמר לרפואת הטחורים לרמב"ם, כתבים רפואיים לרמב"ם, כרך ד, עמ' 7, שלדעתו טעות לייחס את מחלת הטחורים למובאות המקראיות הללו, כי מדובר שם במחלה מדבקת.</ref>. מחלה זו מתוארת בתלמוד במספר שמות: תחתוניות<ref>ראה <makor>בבלי שבת פא א;</makor> שם קח ב; <makor>בבלי נדרים כב א;</makor> <makor>בבלי כתובות קיא א.</makor></ref>, בורדם<ref><makor>בבלי נדרים מא ב,</makor> שלפי פי' התוס' והר"ן שם, הכוונה לטחורים מדממים, וראה בע' בקור חולים הע' 116-117.</ref>, פיקעא<ref><makor>ע"ז כח ב,</makor> שלפי פי' ר"ח שם ייתכן שאף זה הוא טחורים.</ref>, רושחתא<ref><makor>בבלי גיטין סט ב,</makor> שלפי רש"י שם הכוונה לטחורים.</ref>.

	חז"ל קבעו עשרה דברים שמביאים לידי תחתוניות: האוכל עלי קנים ועלי גפנים, ולולבי גפנים, ומוריגי בהמה בלא מלח, ושדרו של דג, ודג מליח שאינו מבושל כל צורכו, והשותה שמרי יין, והמקנח בסיד ובחרסית, והמקנח בצרור שקינח בו חבירו, ויש אומרים אף התולה עצמו בבית הכסא יותר מדי<ref><makor>בבלי ברכות נה א;</makor> <makor>בבלי שבת פא א.</makor></ref>; לעומת זאת אכילת תמרים בצהרים מבטלת את התחתוניות<ref><makor>בבלי כתובות י ב.</makor></ref>. איספרגוס<ref>ראה לעיל הע' 166.</ref> בשיכר או ביין מיושן שלוש שנים - טוב לתחתוניות, וביין רגיל - קשה לתחתוניות<ref><makor>בבלי ברכות נא א.</makor></ref>. ישיבה ממושכת גורמת לתחתוניות<ref><makor>בבלי כתובות קיא א.</makor></ref>. כעס מביא לידי תחתוניות<ref><makor>בבלי נדרים כג א.</makor></ref>.		חז"ל קבעו עשרה דברים שמביאים לידי תחתוניות: האוכל עלי קנים ועלי גפנים, ולולבי גפנים, ומוריגי בהמה בלא מלח, ושדרו של דג, ודג מליח שאינו מבושל כל צורכו, והשותה שמרי יין, והמקנח בסיד ובחרסית, והמקנח בצרור שקינח בו חבירו, ויש אומרים אף התולה עצמו בבית הכסא יותר מדי<ref><makor>בבלי ברכות נה א;</makor> <makor>בבלי שבת פא א.</makor></ref>; לעומת זאת אכילת תמרים בצהרים מבטלת את התחתוניות<ref><makor>בבלי כתובות י ב.</makor></ref>. איספרגוס<ref>ראה לעיל הע' 166.</ref> בשיכר או ביין מיושן שלוש שנים - טוב לתחתוניות, וביין רגיל - קשה לתחתוניות<ref><makor>בבלי ברכות נא א.</makor></ref>. ישיבה ממושכת גורמת לתחתוניות<ref><makor>בבלי כתובות קיא א.</makor></ref>. כעס מביא לידי תחתוניות<ref><makor>בבלי נדרים כג א.</makor></ref>.