טישיו: כתבתי בויקיפדיה

2012-10-12T18:46:36Z

כתבתי בויקיפדיה

דף חדש

'''מסירת האב לשלוחי הבעל''' הוא אחד משלבי הנישואין בהלכה. על פיו, כאשר האב מוסר את בתו ה[[קטנה]] או ה[[נערה (הלכה)|נערה]], העומדת ברשותו למוסרה לנישואין, לשלוחי הבעל, היא נחשבת כנשואה במובנים הלכתיים מסוימים.
==המקור במשנה==
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לעולם היא ברשות האב עד שתיכנס ל[[חופה]]. מְסָרָהּ האב ל[[שליח|שלוחי]] הבעל הרי היא ברשות הבעל, הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל הרי היא ברשות האב, מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל|מקור=משנה כתובות ד ה}}

במשנה מוזכרים, לכאורה, שני [[גדר]]ים שבהם עוברת ה[[כלה]] לרשות המשפטית וההלכתית של בעלה, ונחשבת כאשתו. הראשונה מוזכרת בתחילת המשנה: "עד שתיכנס לחופה". ה[[חופה]], לפי המשמעות המקובלת, הוא כינוי למעמד שבו ובסיומו עוברת הכלה לדור בבית בעלה ונחשבת לאשתו לכל דבר ועניין. אך מיד אחר כך מוזכרת "מסירת האב לשלוחי הבעל", ולא ברור האם מדובר בפירוש של תחילת המשנה, או שמא מדובר בשני גדרים הלכתיים שונים, וכתוצאה מכך קיימת מחלוקת אמוראית אודות הפירוש במשנה{{הערה|כתובות מח ב}}.
===מחלוקת האמוראים===
כמוזכר, נחלקו האמוראים בכוחה של המסירה לשלוחי הבעל, שאודותיו נכתב "הרי היא ברשות הבעל", ואלו דינים הלכתיים או משפטיים מושפעים ממסירה זו. לפי [[רב (אמורא)|רב]], החילוק בין החופה למסירת האב לשלוחי הבעל ברור: מסירת האב את בתו לחופה משפיעה על כל ההלכות הקשורות ל[[משפט העברי]]: [[ירושה]], [[כתובה]], ודומיהן אך אכילת [[תרומות ומעשרות|תרומה]], אם הבעל [[כוהן]], תותר לכלה רק לאחר החופה. שכן האיסור על ארוסה לאכול מתרומת בעלה אינו קשור בהכרח לנישואין, שהרי למרות שמהתורה ה[[ארוסה]] (לאחר ה[[קידושין]]) נחשבת לאשתו של הכוהן ורשאית לאכול בתרומה שמותרת באכילה רק לכוהנים, גזרו חז"ל שלא תאכל הארוסה בתרומה, מכיוון שקיים חשש שמא ימצא בה הארוס מום שלא היה ידוע לו ושעל פי ההלכה יתבטלו הקידושין למפרע, ואז ימצא שאכלה תרומה למרות שלא הייתה כוהנת, דבר הכרוך באיסור [[כרת]], ומכיוון שכך, תקנת חז"ל הייתה שלא תאכל בתרומה עד שתכנס לביתו של הבעל ואם יש בה מומים - יודיע הבעל על ביטול הנישואין לאלתר{{הערה|כתובות נז ב}}.

לעומת זאת [[רב אסי]] סבור שהטעם שחז"ל אסרו על ארוסה לאכול מתרומת בעלה הוא מכיוון שעד הנישואין היא אינה מתגוררת בבית בעלה, ומכיוון שהיא אוכלת בצוותא עם אחיה ואחיותיה קיים חשש שמא תמזוג [[כוס (כלי)|כוס]] של [[תרומה]], ותשקה לאחיה ואחיותיה. כאשר מסר האב את בתו לחופה וחל [[חיוב מזונות]] על הבעל, הוא מייחד לה מקום מיוחד לאכול המתוקצב על ידו, ושבו אין רשאים בני המשפחה של הארוסה לאכול - שהרי ממון הבעל הוא, ומכיוון שכך לא קיים חשש שמא תשקה לאחיה ואחיותיה. לפי רב אסי, תוקף המסירה לרשות הבעל הוא כמו כניסה לחופה, ואלו נחשבים, למעשה, לנישואין גמורים. רב הסביר, כי הסתירה, לכאורה בין דבריו של רב אסי למה שכתוב במשנה "עד שתכנס לחופה" אינו קשה, כי לפי רב אסי זה הוא ההסבר למשנה שבה כתוב {{ציטוטון|לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה}}, שמכך משמע שאסורה האשה לאכול תרומה עד כניסתה לחופה, שהרי "מסירתה זו היא כניסתה לחופה" ממש. לדיעה זו מצטרפים גם [[רבי יוחנן]] ו[[רבי חנינא]].

לפי [[שמואל (אמורא)|שמואל]] (כפי שמפרש [[רש"י]]), מסירת האב היא רק לדינים [[משפט עברי|משפטיים]] מוגבלים, וזו משפיעה רק על דיני ה[[ירושה (משפט עברי)|ירושה]], שמשעת המסירה לחופה יורש הבעל את בתו. אף מציאתה של האשה אינה לבעלה, שכן זו היא תקנת חז"ל משום [[שלום בית]] וזו אינה אקטואלית כאשר בני הזוג אינם דרים יחד, בנוסף אין הבעל מפיר את נדריה כדין בעל לאשתו, אלא רק בשותפות האב, כדין ארוסה{{הערה|רש"י ד"ה שמואל אמר כתובות מח ב.}}. לפי [[ריש לקיש]], מסירת האב מוגבלת עוד יותר, ואינה נחשבת לנשואה לשום דין משפטי, אלא רק לעניין זה שאם [[גירושין|תתגרש]] ותנשא עם בעל אחר, יהיה סכום כתובתה [[מנה]] (מאה [[זוז]]), מכיוון שהיא נחשבת כבר כנשואה לעניין זה. לעומת זאת חכמי ה[[תוספות]] מפרשים שלפי שמואל הבעל נחשב לבעלה לכל דבר, אם הוא כוהן הוא מותר להטמא כדי לטפל בקבורתה כמו כל שאר ה[[קרוב (הלכה)|קרובים]], והוא יכול להפר את נדריה{{הערה|תוספות ד"ה ושמואל כתובות מח ב.}}

לפי מסקנת הגמרא, ברור שהמסירה לחופה לא מועלת לעניין תרומה, ושלא כדעת רב אסי, רבי יוחנן ורבי חנינא, וזאת מברייתא מפורשת: {{ציטוטון|הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל או שהיתה לה חצר בדרך ונכנסה עמו ללין אע"פ שכתובתה בבית בעלה מתה אביה יורשה מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל או שהיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשום נישואין אע"פ שכתובתה בבית אביה מתה בעלה יורשה בד"א לירושתה '''אבל לתרומה אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה'''.}}.

==דינה לעניין זנות==
לעניין עונש זנות אחרי מסירת האב לשלוחי הבעל, מקובל מתנאי המשנה כי העונש הוא [[ארבע מיתות בית דין|חנק]] כדין אשה נשואה, ולא [[סקילה]] כדין אשה לא נשואה. [[רב אמי בר חמא]] אמר כי מקור ההלכה הוא בפסוק שבו כתוב עונש הסקילה ל[[נערה המאורסה]]:{{הערה|דברים כב כא}} {{ציטוטון|וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח''' בֵּית אָבִיהָ''' וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ}}, שמשם משמע שעונש הסקילה הוא רק כאשר הדבר התרחש ב"בית אביה", ולא כאשר שמסר האב לשלוחי הבעל.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:דיני משפחה ואישות]]

מסירת האב לשלוחי הבעל - היסטוריית גרסאות

טישיו: כתבתי בויקיפדיה