https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA%3A%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA 2026-04-15T22:48:56Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=86224&oldid=prev 2013-10-20T08:30:47Z

<p>הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. <a href="/wiki/index.php/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94:%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%90_%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA" title="ויקישיבה:מבוא למיקרופדיה התלמודית">לפרטים נוספים</a>.</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{מיקרופדיה תלמודית}}<br /> &#039;&#039;&#039;הגדרה&#039;&#039;&#039;<br /> - האותיות של כתב-אשורי (ראה ערכו), שבספר תורה, תפילין ומזוזות.<br /> <br /> ==צורתן==<br /> <br /> בתפילין ומזוזות נאמר: וּכְתַבְתָּם (דברים ו ט), ודרשו: שתהא כתיבה תמה דהיינו שלמה כהלכתה (שבת קג ב, וברש&quot;י ד&quot;ה תם).<br /> <br /> לכן צריך לדקדק בכתיבת האותיות שלא תשתנה צורת שום אחת מהן (רא&quot;ש סי&#039; יב; טוש&quot;ע אורח חיים לו א,ו); ואפילו מקצת האות לא תשתנה, שלא יחסר אפילו קוצה של יו&quot;ד (מנחות כט א; טור אורח חיים לב ורמ&quot;א שם ד), או ראשה של אל&quot;ף וכיוצא (ראה ביאור הגר&quot;א אורח חיים לב ס&quot;ק נג; משנה ברורה לו ס&quot;ק ב); ולא תדמה שום אות לאחרת (רא&quot;ש שם; טוש&quot;ע אורח חיים לו א), שלא יכתוב אלפי&quot;ן עייני&quot;ן ועייני&quot;ן אלפי&quot;ן וכיוצא (שבת קג ב), אף על פי שבכל אלו אחת מהן דומה לשניה (ראה בכל אות בערכה); ואפילו מקצת אות שנדמה לאחרת פסולה (שו&quot;ת הראנ&quot;ח א), ויש מהאחרונים הסוברים שבזה אין מקצת האות פוסלת (משנה ברורה לו ס&quot;ק ג, על פי הגר&quot;א והפרי חדש).<br /> <br /> אף על פי שוּכְתַבְתָּם נאמר בתפילין ומזוזות, כל שכן שבספר תורה החמור צריך כתיבה תמה (שו&quot;ת הרשב&quot;א תריא; בית יוסף יורה דעה רעד ג). וכן אמרו: ככתב ספרים כן כתב תפילין ומזוזות (ירושלמי מגילה א ט).<br /> <br /> על צורותיהן הפרטיות של האותיות ראה על כל אות בערכה.<br /> <br /> על אותיות שצורתן שונה כשהן בסוף המלה ראה ערך מנצפ&quot;ך.<br /> <br /> ==אותיות שנפסקו==<br /> <br /> ===כתיבה תמה===<br /> <br /> כל אות צריכה להיות גולם אחד, כגון היודי&quot;ן של האל&quot;ף ושל העי&quot;ן וכיוצא בהם, צריכות לנגוע באות, וכשאינן נוגעות, פסולות, וכן בשאר אותיות, חוץ מה&quot;א וקו&quot;ף שאין הרגל שלהן נוגעת בגג, ואם נגעו פסולות (רא&quot;ש מנחות הלכות ספר תורה סי&#039; יב; טוש&quot;ע אורח חיים לו ב)&lt;ref&gt;וראה ערך ה (א) וערך ק, שיש מכשירים בנגעו.&lt;/ref&gt;, שאף זה בכלל כתיבה תמה שתהיה האות שלימה ולא מופסקת ושבורה (רש&quot;י שבת קח א ד&quot;ה לא).<br /> <br /> ===נקב באמצע האות===<br /> <br /> היה בקלף נקב שאין הדיו עוברת עליו, אין כותבים על הנקב (רמב&quot;ם תפילין א כ, על פי שבת קח א; טוש&quot;ע אורח חיים לב יג), שלא תהא האות נראית חלוקה לשתים (טוש&quot;ע שם).<br /> <br /> במה דברים אמורים, שניקב ולא נשתיירה צורת אות עד מקום הנקב, אבל אם ניקב ונשתיירה עד הנקב צורת אות, כשר (משנה ברורה לב ס&quot;ק לב).<br /> <br /> ולכן ניקבה רגל הימנית של ה&quot;א&lt;ref&gt;והוא הדין לשאר אותיות כגון: ד ח ק ת וכיוצא (פרי מגדים באשל אברהם סוף לב).&lt;/ref&gt; אם נשתייר ממנה מלא אות קטנה כשר, ואם לאו פסול (מנחות כט א; רמב&quot;ם תפילין סוף פ&quot;א; טוש&quot;ע לב טו). מלא אות קטנה, היינו יו&quot;ד (מגן אברהם ס&quot;ק טז) עם קוץ התחתון שלה (משנה ברורה שם ס&quot;ק מד).<br /> <br /> ===נפסק בעובי האות===<br /> <br /> והוא הדין אם נפסק קצת בעובי האות, אם נשאר חוט דק כמו ו או י דקה - כשר (מגן אברהם שם), שאין שיעור לעובי האותיות, ויכול לעשותן דק כמו שירצה (שו&quot;ע הרב סעיף יח).<br /> <br /> ===נפסקה אחת האותיות הפשוטות===<br /> <br /> נפסקה אחת מהאותיות הפשוטות, כגון וי&quot;ו וזיי&quot;ן, או רגל של נו&quot;ן פשוטה וכ&quot;ף פשוטה וכיוצא, אם תינוק שאינו לא חכם ולא טפש יודע לקרותה, כשר, ואם לאו פסול (מנחות כט ב, ומרדכי בלקוטי הלכות שם; טוש&quot;ע או&quot;ח לב טז).<br /> <br /> חכם נקרא שמבין הענין ומתוך כך יקרא האות הנפסקת, וטפש הוא שאינו יודע לקרות אלא אות שלימה (רש&quot;י ד&quot;ה דלא חכים וד&quot;ה לא טפש, וראה ט&quot;ז ס&quot;ק יא), ואין צריך לכסות לו שאר האותיות (שו&quot;ע שם) שאחרי האות הנפסקת, אבל יכסה האותיות שלפניה (שו&quot;ת מהרי&quot;ט חלק ב יורה דעה לב; מגן אברהם שם).<br /> <br /> ===אימתי מועילה הכרת תינוק===<br /> <br /> שיור כמלא יו&quot;ד אינו מועיל באותיות הפשוטות, שאדרבה אז הרי נראית כאות יו&quot;ד, ולפיכך צריכים דוקא הכרת תינוק (מגן אברהם ס&quot;ק יז, וראה משנה ברורה ס&quot;ק מו).<br /> <br /> ואין הכרת תינוק מועילה אלא כשאנו מסופקים אם יש שיעור האות בארכה או ברחבה, כגון דלי&quot;ת שגגה קצר כעין יו&quot;ד (ראה תוספות מנחות שם ד&quot;ה זיל); אבל אם ידוע לנו שאין האות כהלכתה, כגון שאין היודי&quot;ן של האל&quot;ף והעי&quot;ן והשי&quot;ן נוגעות בגוף האות, פסולות אף שהתינוק קראן כהלכתן, שמה תועיל קריאת התינוק ועינינו רואות שאין האות כהלכתה (מהרי&quot;ק שורש סט; ריב&quot;ש קכ; רמ&quot;א בשו&quot;ע שם).<br /> <br /> על אופן התיקונים בנפסקה האות - ראה ערך חק תוכות, וערך כתיבת סת&quot;מ.<br /> <br /> ==אותיות גדולות וקטנות==<br /> <br /> יזהר באותיות הגדולות ואותיות הקטנות, כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש (רמב&quot;ם ספר תורה ז ח; רמ&quot;א יו&quot;ד רעה ו). ויש מהראשונים שכתב שאותיות אלו הלכה למשה מסיני להיות גדולות או קטנות (מרדכי מנחות ג).<br /> <br /> במסורה גדולה (מסורה גדולה תחילת בראשית ותחילת דברי הימים א; מדרש אותיות בלקט מדרשים ורטהיימר; מעשה רוקח על הרמב&quot;ם בסוף ח&quot;א) קבעו שבכל התנ&quot;ך נמצאות כל אותיות האלף בית כאותיות גדולות (ראה כל אות ואות בערכה).<br /> <br /> ויש שכתבו שבתורה בלבד יש אלף-בית של אותיות גדולות (מחזור ויטרי עמ&#039; 683, בשם כתיבת רבינו יוסף טוב עלם; ספר התמונה; עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח&quot;ב לו, וראה משנת אברהם כז, שכן ראה בספרי תורה של כמה צדיקים, וראה בכל אות בערכה).<br /> <br /> ויש שכתבו שאף בנביאים וכתובים יש א&quot;ב של אותיות גדולות (מחזור ויטרי שם, ראה בכל אות בערכה).<br /> <br /> אף אותיות קטנות נמצאות בתנ&quot;ך כל האלף-בית (מסורה גדולה תחילת ויקרא; מדרש אותיות שם; מעשה רוקח שם; מחזור ויטרי שם, ראה בכל אות בערכה).<br /> <br /> האותיות הגדולות והקטנות לא נאמרו אלא לזהירות ולמצוה, אבל לא לעכב בדיעבד (רמב&quot;ם ספר תורה ז ט; רמ&quot;א יורה דעה רעה ו; שו&quot;ת מהר&quot;י מינץ טו). ואין להוציא ספר תורה אחר כשנמצא באמצע הקריאה שלא נכתבו הגדולות והקטנות, אלא שלכתחילה אין להוציאו עד שיתקנוהו (שער אפרים שער ה סי&#039; כא), ויש שצידד לומר שדוקא כשאין ספר תורה אחר כתוב כהלכתו הרי זה כדיעבד וכשר, אבל כשיש ספר תורה אחר כהלכתו, הרי זה פסול וחשוב כלכתחילה (שו&quot;ת הר&quot;י מינץ שם, וראה שו&quot;ת מהר&quot;ם לובלין סח).<br /> <br /> ==אותיות משונות==<br /> <br /> ===לפופות ועקומות===<br /> <br /> יש להיזהר באותיות המשונות, כגון הלפופות - עגולים דקים בתוך האות אחד על חברו כעין כריכת דבר על דבר, מלשון לפופי ינוקא, ועל הרוב הם באות הפ&quot;א והטי&quot;ת (קרית ספר (למאירי) מאמר ב חלק א) - והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש (רמב&quot;ם ספר תורה ז ח; רמ&quot;א יורה דעה רעה ו, ושם: המשוכות), ואינו אלא למצוה מן המובחר, ובדיעבד כשר (רמב&quot;ם שם ז ט; רמ&quot;א שם. וראה הר&quot;י מינץ שם).<br /> <br /> ===הפוכות===<br /> <br /> יש שנוהגים לעשות אותיות הפוכות, כגון נוני&quot;ן הפוכות בפסוק וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן (במדבר י לה), למ&quot;ד הפוכה של לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ (דברים כג כא), ועוד; ויש חולקים ופוסלים כשנכתבו באותיות הפוכות (ראה הערכים כ; נ; ל).<br /> <br /> ===דבוקות===<br /> <br /> יש מי שאומר שהקופי&quot;ן של לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם (שמות לב כה) ושל הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים (במדבר ז ב) הן דבוקות (וראה ערך ק).<br /> <br /> ===תלויות===<br /> <br /> ארבע אותיות בנביאים וכתובים הן תלויות, ואלו הן: נו&quot;ן של בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה (שופטים יח ל); עי&quot;ן של יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהלים פ יד); עי&quot;ן של וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה (איוב לח יג); עי&quot;ן של וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם (איוב לח טו).<br /> <br /> האותיות התלויות נמנו במסורה (אכלה ואכלה עמ&#039; 111; דקדוקי הטעמים לבן אשר, עמ&#039; 47; מסורה שופטים יח ל), ויש להן מקורות בדברי חז&quot;ל&lt;ref&gt;נ&#039; של מנשה - בירושלמי בברכות ט ב, וראה בבלי בבא בתרא קט ב, ורשב&quot;ם שם; ע של מיער – בויקרא רבא יג, וראה קדושין ל א; ע&#039; של מרשעים - בסנהדרין קג ב. וראה עוד קובץ בית אהרון וישראל שנה כ גליון א (קטו) עמ&#039; קג בטעם האותיות התלויות.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> ==חסר ויתר==<br /> <br /> חסר אות אחת או יתר אות אחת - פסול (רמב&quot;ם ספר תורה י א; טוש&quot;ע אורח חיים לב כ), ולכן אם כתב המלא חסר או החסר מלא - פסול (רמב&quot;ם שם ז יא; יורה דעה רעה ו. וראה תוספות מנחות ל א ד&quot;ה אבל).<br /> <br /> אם האות היתרה עומדת בפני עצמה, ואינה מקלקלת התיבה, נחלקו אחרונים: יש פוסלים (שו&quot;ת מהרש&quot;ל עג), ויש מכשירים (שו&quot;ת נודע ביהודה קמא יורה דעה עד), אלא שלכתחילה יש לתקן ולמחקה (שו&quot;ת בית אפרים יורה דעה סד).<br /> <br /> אין אנו בקיאים בחסרות ויתרות של ספר תורה (קדושין ל א). לפיכך יש אומרים שאם מצאו טעות של חסר או מלא באמצע הקריאה, אין מוציאים ספר תורה אחר (ראה ערך קריאת התורה חילוקי דינים בדבר).<br /> <br /> ==מנין האותיות בתנ&quot;ך==<br /> <br /> אמרו חכמים: לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה (קידושין ל א).<br /> <br /> לפי חשבון המיוחס לרב סעדיה גאון יש בתורה נביאים וכתובים שמונה מאות וחמש עשרה אלף ומאתיים ושמונים אותיות&lt;ref&gt;לפי חשבון האלפי&quot;ן והביתי&quot;ן והגימלי&quot;ן וכו&#039; שיש בכל התנ&quot;ך, כלול בשיר המתחיל אהל מכון בניני וכו&#039; המיוחס לרב סעדיה גאון ונדפס בספר סייג לתורה לר&#039; אשר אנשל ווירמש, פפד&quot;מ תקכ&quot;ו מעמ&#039; יג ואילך, וראה שם עמ&#039; טז ע&quot;ב שאין לפרש שהכוונה לתורה בלבד, ואם נפל חילוק במספר האותיות יש לומר שנפל בחסר וביתיר ובקרי וכתיב.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> לפי הזוהר יש ששים רבוא אותיות לתורה (זוהר חדש שיר השירים עד א)&lt;ref&gt;וראה פני יהושע קדושין ל א, ובליקוטי תורה פ&#039; בהר להרב בעל התניא, ובכמה ספרים שציין בס&#039; המקרא והמסורה יב, ליישב באופנים שונים את דברי הזוהר, שכן לפנינו אין כל כך אותיות.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> ולפי הנמסר בחומשים יש בתורה שלוש מאות וארבעת אלפים ושמונה מאות וחמש&lt;ref&gt;ראה מאמר הנפש לרמ&quot;ע מפאנו, פיוטרקוב תרס&quot;ג ח&quot;ג ה, שאין בתורה זולתי שלושים רבוא וחצי בקירוב, וראה בהערות לדקדוקי הטעמים, ליפסיאה תרל&quot;ט, עמ&#039; נה שמצא בחומש כתב יד ישן: &quot;וסכום האותיות של תורה שלושים רבוא וחמשת אלפים ושש מאות ושבע&quot;, וראה שם גם מספרים אחרים. וראה מדרש תלפיות ע&#039; אותיות שמצא בחומש ישן כתב יד מספר האותיות שבתורה שלוש מאות ועשרים אלפים ושש מאות ושבעים וארבע. וראה מסורת התורה והנביאים, וילנא תרס&quot;ו, עמ&#039; 24 ועמ&#039; 73 ואילך, שרושם מספרי האותיות לכל פרשה ולכל ספר.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> ==אותיות בתורת מספרים==<br /> <br /> האותיות משמשות למספרים: אות א לאחד, ב לשנים וכו&#039;, י לעשרה, כ לעשרים וכו&#039;, ק למאה, ר למאתים וכו&#039;.<br /> <br /> אחת משלשים ושתים המידות של ר&#039; אלעזר בנו של ר&#039; יוסי הגלילי היא מידת גימטריא (ראה ערכו), והוא חשבון האותיות. לקצת מפרשים הוא שאמרו במשנה: תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה (אבות ג יח), שגימטריאות הוא חשבון האותיות (פירוש רש&quot;י ורע&quot;ב שם).<br /> <br /> ===דרשות חז&quot;ל מאותיות בתורת מספרים===<br /> <br /> מחשבון האותיות למדנו כמה הלכות, כמו:<br /> <br /> *ל&quot;ט אבות מלאכות, שנאמר: אֵלֶּה הַדְּבָרִים (שמות לה א) – אֵלֶּה בגימטריא שלשים ושש, דְּבָרִים הם שניים, וה&quot;א של הַדְּבָרִים מוסיף אחד, הרי שלשים ותשע (שבת ע א, צז ב).<br /> <br /> *סתם נזירות שלשים יום, שנאמר: קָדֹשׁ יִהְיֶה (במדבר ו ה) - יִהְיֶה בגימטריא שלשים (נזיר ה א).<br /> <br /> *שמן המשחה שעשה משה של שנים עשר לוגים היה, שנאמר: שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם (שמות ל לא) – זֶה בגימטריא שנים עשר (הוריות יא ב), ועוד.<br /> <br /> יש מי שכתב שחשבון האותיות הוא הלכה למשה מסיני (מדרש תנאים לרז&quot;ו מהוראדנא, וילנא תקצ&quot;ט, מדה כט).<br /> <br /> ===אותיות בתורת מספרים במשכן ובמקדש===<br /> <br /> במשכן היו משמשות האותיות בתורת מספרים &quot;שכך כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו&quot; (שבת קג א).<br /> <br /> וכן במקדש היו משמשות לסימן לידע באיזו קופה נתרמה תחילה תרומת-הלשכה (ראה ערכו) לקנות בה קרבנות צבור, וכך שנינו: בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה, וכתוב בהן אל&quot;ף בי&quot;ת גימ&quot;ל (שקלים ג ב. ובכתב יד מינכן: א ב ג, וכן הוא בגמ&#039; יומא סב א, ומגילה כא ב), לפי שמצוה להקריב מהראשון (יומא שם).<br /> <br /> ===מנצפ&quot;ך===<br /> <br /> יש מהראשונים שחושבים את האותיות הסופיות ך ם ן ף ץ בתורת מספרים שאחר ת: ך - לחמש מאות, ם - לשש מאות וכו&#039;, עד ץ - לתשע מאות (ערוך ע&#039; אטב&quot;ח, וראה רש&quot;י סוכה נב ב ומהרש&quot;ל שם)&lt;ref&gt;לאֶלֶף משמשת שוב האות אל&quot;ף [כגון: א&#039; קי&quot;א - לאלף מאה ואחד עשר], שהיא נקראת גם אַלֶף וגם אֶלֶף (בניהו שבת לא א ד&quot;ה ואומרם).&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> ===שימוש באותיות בהלכות שיש בהם מספר===<br /> <br /> כמה הלכות שיש בהן מספר, דנו בהם אם מועיל בהם מספר האותיות:<br /> <br /> *במצות ספירת-העומר (ראה ערכו) - כשספר בחשבון האותיות: היום ב ימים לעומר, וכיוצא נחלקו האחרונים: יש אומרים שיצא (גט פשוט קכו ס&quot;ק עג; כנסת הגדולה אורח חיים תפט); ויש אומרים שלא יצא (פרחי חדש אורח חיים תפט. וראה שערי תשובה שם ס&quot;ק ו).<br /> <br /> *בגט - כשכתב את ימי החודש במנין של אותיות, כגון י&quot;ב במקום שנים עשר, כשר (הגהות מרדכי גיטין בשם הרב מטראני; שו&quot;ע אבן העזר קכו כה, ורמ&quot;א שם ד)<br /> <br /> *בהזאות של הכהן גדול ביום הכפורים - יש מי שנסתפק (ראה משנה יומא נג ב) אם יוצא כשמונה באותיות (שו&quot;ת שאילת יעבץ ח&quot;א קלט. וראה צפנת פענח תנינא דף נא).<br /> <br /> וראה ערך גימטריא על חשבון אותיות וחילוף אותיות.<br /> <br /> וראה ערך נוטריקון.<br /> <br /> על אותיות לענין כתיבה בשבת - ראה ערך כותב.<br /> <br /> ==הערות שוליים==<br /> <br /> &lt;references/&gt;</div>

יוסף שמח בוט