https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA%3A%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9Fמיקרופדיה תלמודית:אוזן - היסטוריית גרסאות2026-04-08T01:34:12Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9F&diff=84969&oldid=prevיוסף שמח בוט: הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.2013-06-25T07:12:33Z<p>הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. <a href="/wiki/index.php/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94:%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%90_%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA" title="ויקישיבה:מבוא למיקרופדיה התלמודית">לפרטים נוספים</a>.</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{מיקרופדיה תלמודית}}<br />
'''הגדרה'''<ref>א, טור' רנו – רנט.</ref><br />
- אבר השמיעה<ref>אוזן במקרא מתייחס בעיקר לאיבר השמיעה (דברים כט ג; יחזקאל יב ב).</ref>, באדם ובבהמה.<br />
<br />
==סיכום תמציתי==<br />
<br />
<div class="talmudit-lex"><br />
<br />
מספר חלקים נימנו באוזן במקרא ובחז"ל:<br />
<br />
תנוך, בדל, עור, סחוס, אליה או מילת.<br />
<br />
הסחוס הוא התנוך והוא החלק הגבוה שבאמצע האוזן שעשוי כעין גדר בפני נקב האוזן.<br />
<br />
יש אומרים שכל הבשר המקיף סביב האוזן נקרא עור, ואינו בכלל הסחוס; ויש אומרים שהחלק הרך שבתחתיתו של אוזן בלבד, שהיא האליה או מילת נקרא עור, אבל כל עליונה של אוזן הוא בכלל הסחוס.<br />
<br />
תשעה מומים נימנו באוזן: חמשה מהם באדם ובבהמה, וארבעה באדם בלבד. ויש סוברים ששה מהם באדם ובבהמה ושלשה באדם בלבד.<br />
<br />
בין המומים שבאדם ובבהמה: פגימה בסחוס; סדק בסחוס; נקב בסחוס; יבשה האוזן; אוזן כפולה לשתים; אזנו אחת גדולה ואזנו אחת קטנה.<br />
<br />
בין המומים באדם בלבד: אזניו קטנות הרבה; אזניו דומות לספוג; אזניו ארוכות מאד; אזנו אחת גדולה ואזנו אחת קטנה.<br />
<br />
חרשות הוא מום באדם, אבל אינו נחשב מום בבהמה.<br />
<br />
מומים אלו אמורים בכהנים, בנשים, בבכור ובשאר הקרבנות ({{מקור|ראה ערכים בעל מום}}; {{מקור|מום}}; {{מקור|מומים}}).<br />
<br />
במספר הלכות נידונה האוזן, כגון עבד עברי, שאינו רוצה לצאת בסוף שש שנים נרצע באזנו; החש באוזנו בשבת, מותר ליתן בה צמר גפן, ואין בזה משום איסור רפואה, ומותר לצאת עמו לרשות הרבים, בתנאי שהוא קשור ומהודק לאוזן; אסור לגעת באוזן – ובאברים אחרים – קודם שנטל ידיו שחרית; מי שמשך או פגם אזנו של חברו, משלם מאה סלע, ועוד.<br />
<br />
האוזן משמשת בתורת סימן במספר הלכות: בפרדות, הנולדות מסוס וחמור, משמשת צורת האוזן לסימן: כל שאזניו קטנות אמו סוסה ואביו חמור, גדולות אמו חמורה ואביו סוס. בעגונה - שינויים במבנה האוזן נידונו בפוסקים אם הם מהווים סימן מובהק להכרת מת לצורך היתר עגונה. השנויים שנידונו כוללים: אוזן אחת קטנה והשניה גדולה, אוזנים גדולות או קטנות מהרגיל, נקבים באוזן.<br />
<br />
</div><br />
==צורת האוזן וחלקיה==<br />
<br />
מספר חלקים נימנו באוזן במקרא ובחז"ל:<br />
<br />
תנוך ({{מקור|שמות כט כ}}; {{מקור|ויקרא ח כג. ראה להלן}})<ref>וראה רש"י ויקרא יד יד ואבן עזרא שמות כט כ שפירושו לא נודע ואין למילה זו ריע. ובמלבי"ם פר' מצורע סי' נ כתב שהוא מלשון תוך. וראה עוד בתורה שלמה שמות כט אות סו, בשם הראב"ד; הרש"ר הירש שמות כט כ.</ref>, בדל ({{מקור|עמוס ג יב}}) – סחוס האוזן ({{מקור|תרגום יונתן בן עוזיאל, רש"י ורד"ק על הפסוק}}; {{מקור|בתוס' בכורות לז א ד"ה מן}})<ref>אמנם באבן עזרא שם כתב שאין לו ריע, ופירש בענין אחר.</ref>, עור ({{מקור|ראה להלן}}), סחוס ({{מקור|ראה להלן}}), אליה ({{מקור|כתובות ה ב}})<ref>אמנם במקרא אליה הוא זנב הכבש – ראה ערך אליה.</ref> או מילת ({{מקור|קדושין כא ב - מילתא}}; {{מקור|בכורות לז ב וברש"י}})<ref>וראה פירוש המשניות לרמב"ם נגעים יד ט; קרבן אהרן פ' מצורע. </ref>.<br />
<br />
הסחוס<ref>זוהי הגירסה במשניות בכורות ו א, ברמב"ם ביאת המקדש ז ב, וברא"ש בכורות לז א. לעומת זאת, במשנה שבגמ' בכורות שם, ובתוס' בכורות לז א ד"ה מן הגירסה היא חסחוס.</ref> הוא התנוך ({{מקור|תרגום יונתן שמות כט כ, ויקרא ח כג: הסחוס}}; {{מקור|רש"י שמות שם}}; {{מקור|רש"י ותוספות בכורות לז א}}), והוא "גדר אמצעי של אוזן" ({{מקור|תורת כהנים צו מכילתא דמלואים, ופ' מצורע שם}}; {{מקור|תרגום יונתן שם}}), והוא הגבוה שבאמצע האוזן שעשוי כעין גדר בפני נקב האוזן ({{מקור|פרישה יו"ד סי' שט סק"ז}}; {{מקור|ט"ז שם סק"ד. וכן נראה מהראב"ד בתורת כהנים מצורע שם}}), וזקוף בתוך פנימיות האוזן ממש אצל הנקב הפתוח בעצם הגולגולת ({{מקור|סדר מכירת בהמה בשו"ע הרב סוף הל' פסח, על פי תרומת הדשן סי' רמד}}). בבהמה שאין לה גדר אמצעי באוזן, הסחוס מתקשה ביותר במקום הקמטים הגבוהים המסתיימים בשני שלישי אורך האוזן ({{מקור|שו"ת מלבושי יום טוב ח"ב חיו"ד סי' יד, על פי תרומת הדשן וט"ז הנ"ל}}).<br />
<br />
יש אומרים שכל הבשר המקיף סביב האוזן נקרא עור, ואינו בכלל הסחוס ({{מקור|רמב"ם ביאת מקדש ז ב}}), והוא הגובה של אוזן ({{מקור|תורת כהנים פרשת מצורע פ"ג}}), ואפילו החלק הקשה, כעליונו של אוזן, שמכל מקום אינו קשה כעצם ({{מקור|שו"ת צמח צדק החדש חיו"ד סי' רכט}}).<br />
<br />
יש אומרים שהחלק הרך שבתחתיתו של אוזן בלבד, שהיא האליה או מילת ({{מקור|ראה לעיל}}) נקרא עור ({{מקור|רש"י בכורות שם}}), אבל כל עליונה של אוזן הוא בכלל הסחוס ({{מקור|תוספות יום טוב בכורות שם, בדעת רש"י}}; {{מקור|שו"ת צמח צדק שם, על פי ירושלמי קדושין א ב, ורש"י בכורות מ ב ד"ה בזמן, וכן תרגם אונקלוס בכל מקום תנוך: רום אודניה}}), ומכל מקום נקרא הסחוס "גדר האמצעי", לפי שהוא בין תוך האוזן לבין האליה הרכה שלמטה, ועוד שגם בעליונה של אוזן יש קצת עור רך על גבי הקשה ({{מקור|שו"ת צמח צדק שם}}).<br />
<br />
ויש מהאחרונים שכתב שאין בזה מחלוקת, אלא שהדעה הראשונה מדברת בהתחלת האוזן, שבבהמה אין שם אלא עור בלבד, ומיד אחרי העור מתחיל הסחוס; והדעה השניה, מדברת בסוף האוזן, ששם יש אליה רכה ({{מקור|שו"ת מלבושי יום טוב שם}})<ref>וראה בתורה שלמה שמות כט אות סו, בשיטות השונות.</ref>.<br />
<br />
==מומים באוזן==<br />
<br />
תשעה מומים באוזן: חמשה מהם באדם ובבהמה, וארבעה באדם בלבד ({{מקור|בכורות לז א}}; {{מקור|רמב"ם ביאת מקדש ז ב, ושם ח ג}}; {{מקור|טושו"ע יו"ד שט}}). ויש סוברים ששה מהם באדם ובבהמה ושלשה באדם בלבד ({{מקור|עי' להלן}}).<br />
<br />
חמישה שבאדם ובבהמה, שהם מומים קבועים:<br />
<br />
*נפגם הסחוס, כדי חגירת צפורן ({{מקור|משנה בכורות לז א-ב}}; {{מקור|רמב"ם ביאת מקדש שם}}; {{מקור|טור יו"ד סי' שט}}), בין בידי אדם בין בידי שמים ({{מקור|ברייתא שם}}; {{מקור|טור שם}}).<br />
<br />
*נסדק הסחוס, בכל שהוא אף על פי שלא חסר ({{מקור|משנה שם}}; {{מקור|רמב"ם שם ג}}; {{מקור|טור שם}}), בין בידי אדם בין בידי שמים ({{מקור|ברייתא שם}}; {{מקור|טור שם}}).<br />
<br />
*ניקב הסחוס, כמלא כרשינה, היינו בכדי שתהא הכרשינה נכנסת ויוצאת בנקב ({{מקור|בכורות שם}}), בין נקב עגול בין נקב ארוך ({{מקור|רמב"ם שם}}). ר' יוסי בר' יהודה אומר בכעדשה ({{מקור|ברייתא שם}}). הלכה כדעה ראשונה ({{מקור|רמב"ם שם}}; {{מקור|טור שם}})<ref>הפוסקים דנו אם דוקא בנקב ללא חסרון שיעורו בכרשינה, אבל כשיש בו חסרון אין צורך בשיעור כרשינה, או שבכל מקרה דין נקב שהוא מום הוא דווקא בשיעור כרשינה - ראה בית יוסף יו"ד סי' שט; חסדי דוד על התוספתא בכורות פ"ד; חזון נחום על בכורות פ"ו, בשם מהריק"ו; תפארת ישראל בכורות ו ו; שו"ת קובץ תשובות.</ref>. שיעור כרשינה הוא קצת פחות מ- 4 מ"מ ({{מקור|שו"ת קובץ תשובות ח"א סי' קכ}})<ref>יש מהפוסקים שדנו עד היכן צריך להגיע המום בסחוס - ראה בשו"ת תרומת הדשן סי' רמד; פרישה וט"ז יו"ד שט; ועוד.</ref>.<br />
<br />
*יבשה האוזן, כדי שתינקב ולא תוציא דם, ר' יוסי בן המשולם אומר כדי שתהא נפרכת ({{מקור|בכורות שם}})<ref>וראה חולין מו ב ורש"י שם בטעם הדבר.</ref>. ונחלקו הפוסקים הלכה כמי ({{מקור|רמב"ם שם, כתנא קמא}}; {{מקור|טור שם, כר' יוסי בן המשולם}}).<br />
<br />
*אוזן כפולה לשתים ({{מקור|בכורות מ ב}}; {{מקור|רמב"ם וטור שם}}), היינו אוזן בתוך אוזן ({{מקור|רש"י}}), ואפילו בגדי שדרך אזניו להיות כפולות ({{מקור|רמב"ם שם}}), ובלבד שיהיו לה שני סחוסים, אבל אם אין לה אלא סחוס אחד הרי הוא כגוף אחד שנכפל ואינו מום ({{מקור|רמב"ם שם, לגירסתו בברייתא שם, וכן היא הגירסא בתוספתא בכורות ד, ועי' בתוספות ראשונים שם}}); ויש אומרים להיפך שבסחוס אחד הוא מום, כגון שנכפל תנוך העליון לתוכו ונתחבר למטה, ובשני סחוסים אינו מום ({{מקור|רש"י שם, לגירסתו, וכן היא הגירסא אצלנו}})<ref>ומה שכתוב במשנה "בזמן שהיא עצם אחד וכו'", אין הכוונה לעצם במובן הרגיל, שכן אין גרמיות באפרכסת, אלא הכוונה שלתנוך האוזן קוראים עצם, או שפירושו גוף הדבר מלשון 'כעצם השמים לטוהר' – תוספות יום טוב בכורות ו ט.</ref>. אוזן כפולה היא גם מום באשה ({{מקור|נדרים סו ב}}).{{מקור|}}<br />
<br />
ויש סוברים:<br />
<br />
אזנו אחת גדולה ואזנו אחת קטנה ({{מקור|בכורות מ ב, לרש"י ורא"ש שם, וטור סי' שט, שחכמים אינם חולקים על זה}}), כשהשינוי נראה לכל, ולא כשאינו ניכר אלא על ידי מדידה ({{מקור|משנה שם לפירוש רש"י}}), והוא בכלל שרוע ({{מקור|ויקרא כא יח. בכורות ג ב, ורש"י שם ד"ה לא. ועי' שו"ת צמח צדק החדש חיו"ד סי' רכו}}).<br />
<br />
ויש סוברים שאפילו אם אוזן אחת משונה מחברתה במראה או באיזה שינוי אחר הרי זה מום ({{מקור|רמב"ם ביאת מקדש ח ג, וראה כסף משנה שם ה}}), אלא שלדעתם כל מום זה אינו אלא באדם ולא בבהמה, שבהמה כשרה אפילו אם האוזן השניה קטנה עד כשיעור פול ({{מקור|רמב"ם שם, ואיסורי מזבח ב ב, לדעתו שחכמים שם חולקים אף על אוזן}}).<br />
<br />
המומים שבסחוס אם היו בעור אינם מום ({{מקור|בכורות לז א}}; {{מקור|רמב"ם ביאת מקדש ז ב}}; {{מקור|טור שם}}). ונחלקו הפוסקים:<br />
<br />
*יש אומרים שאינו מום עד שיגיע לגובה שבאמצע האוזן ({{מקור|תרומת השןד סי' רמד}}; {{מקור|פרישה וט"ז יו"ד סי' שט}}) בתוך פנימיות האוזן ממש אצל הנקב הפתוח בגולגולת, וכל שלא הגיע לשם אפילו חתך כל האוזן כולה אינו מום ({{מקור|שו"ע הרב סוף הל' פסח}}), ובבהמה הסימן הוא במקום הקמטים הגבוהים ({{מקור|מלבושי יום טוב, ועי' לעיל}}).<br />
<br />
*ויש אומרים שכל הקשה במשמושו שנפגם וכו' הרי זה מום, ולא אמרו שאינו מום בעור אלא באליה הרכה שבתחתית האוזן, או בעור הרך שעל גבי הבשר הקשה בלבד ({{מקור|שו"ת צמח צדק שם}}; {{מקור|מלבושי יום טוב שם}}; {{מקור|שו"ת משיב דבר חיו"ד סי' סא}})<ref>בצמח צדק ומלבושי יום טוב שם אף שהסכימו כן להלכה, מכל מקום למעשה דעתם להחמיר. ועי' שו"ת השיב משה חיו"ד סי' נז, ושו"ת מהרש"ם מברעזאן ח"א סי' קיג ובהשמטות שבמפתחות.</ref>.<br />
<br />
מלבד אלה יש באוזן מומים עוברים ({{מקור|ראה ערך בעל מום}}):<br />
<br />
*נפגמה האוזן בעור ({{מקור|בכורות לז ב. ועי' רש"י שם א בד"ה אבל לא}}).<br />
<br />
*ניקב הסחוס בנקב כל שהוא ({{מקור|בכורות שם}}).<br />
<br />
הפוסקים לא הביאו שני מומים עוברים אלה<ref>ועי' מהרי"ט אלגזי הל' בכורות פ"ו אות נב שלא גרסו בגמ' מום עובר בעור, ועל נקב כל שהוא דעתם שאמרו כן רק לר' יוסי בר' יהודה, אבל לחכמים נקב פחות מהשיעור אינו מום כלל. ועי' ס' שי למורא לבכורות שם.</ref>.<br />
<br />
המומים שבאדם בלבד:<br />
<br />
*צומע, שאזניו קטנות ({{מקור|בכורות מד א}}; {{מקור|רמב"ם ביאת מקדש ח ג}}) הרבה ({{מקור|רמב"ם שם}})<ref>ובתוספתא בכורות ד ח - צומח, כל שאין לו אוזנים.</ref>.<br />
<br />
*צונם, שאזניו דומות לספוג ({{מקור|בכורות שם}}), שהן כווצות וסתומות ({{מקור|רש"י שם. וראה תוספתא בכורות ד ח}}), ויש מפרשים שהן נפוחות כספוג ({{מקור|רמב"ם שם, ועי' תוספות יום טוב}}).<br />
<br />
*אזניו ארוכות מאד עד למטה ({{מקור|ברייתא שם לפירוש רש"י}}; {{מקור|רמב"ם שם. ועי' כסף משנה שדעתו כרש"י}}).<br />
<br />
*אזנו אחת גדולה ואזנו אחת קטנה ({{מקור|בכורות מ ב, לרמב"ם שם ובאיסורי מזבח ב ב שבבהמה אינו מום}}), או שאחת מאזניו משונה בשינוי אחר מחברתה ({{מקור|רמב"ם שם, ועי' לעיל}}). ויש אומרים ששינוי גדלות הוא מום אף בבהמה ({{מקור|עי' לעיל}}).<br />
<br />
*חרשות - היה גוף האוזן קיים, אלא שניטל ממנה כח השמיעה, והרי הוא חרש שמדבר ואינו שומע, הרי זה מום באדם, אבל אינו נחשב מום בבהמה ({{מקור|בכורות מה ב, לפי הנודע ביהודה קמא חאהע"ז סי' נג}})<ref>ועי' שו"ת מלבושי יום טוב ח"א חאה"ע סי' ד שהוכיח כן מתוס' בכורות לז א ועוד. וראה ערך חרש.</ref>.<br />
<br />
מומים אלו אמורים בכהנים, בנשים, בבכור ובשאר הקרבנות ({{מקור|ראה ערכים בעל מום}}; {{מקור|מום}}; {{מקור|מומים}}).<br />
<br />
==דינים התלויים באוזן==<br />
<br />
*עבד עברי, שאינו רוצה לצאת בסוף שש שנים נרצע באזנו ({{מקור|שמות כא ו}}; {{מקור|קידושין טו א}}; {{מקור|רמב"ם עבדים ג ט}})<ref>וראה קידושין כב ב; ירושלמי קידושין א ב; מכילתא שמות משפטים פר' ב – בטעם בחירת האוזן לרציעה.</ref>.<br />
<br />
*מצורע שנטהר, מזים מדם האשם על תנוך אזנו הימנית, וכן מזים על מקום זה מהשמן ({{מקור|ויקרא יד יד,יז}}; {{מקור|משנה נגעים יד ט}}; {{מקור|רמב"ם מחוסרי כפרה ד ב}})<ref>וראה שמות כט כ שאהרן ובניו התקדשו בסוף ימי המילואים על ידי מתן דם האיל על תנוך אזנם הימנית.</ref>.<br />
<br />
*בשבת - גידי האזנים שירדו למטה יש סכנה בדבר, ומחללים את השבת להעלותם ({{מקור|עבודה זרה כח ב}}).<br />
<br />
החש באוזנו בשבת, מותר ליתן בה צמר גפן, ואין בזה משום איסור רפואה ({{מקור|שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' קכו אות ב}}; {{מקור|שמירת שבת כהלכתה פי"ח אות פד}}). ומותר לצאת עמו לרשות הרבים, בתנאי שהוא קשור ומהודק לאוזן ({{מקור|שבת סד ב}}; {{מקור|רמב"ם שבת יט יא}}; {{מקור|שו"ע או"ח שג טו}}).<br />
<br />
המוציא חפץ בשבת באוזנו פטור, שלא הוציא כדרך המוציאים ({{מקור|שבת צב א}}; {{מקור|רמב"ם שבת יב יג}}).<br />
<br />
דרך בעלי מלאכה מסויימים לשים באוזניהם דברים האופיינים למלאכתם, כדי שיכירום מאיזה אומנות הם, ואסור להם לצאת בהם בשבת ({{מקור|שבת יא ב}}; {{מקור|רמב"ם שבת יט כא}}; {{מקור|טושו"ע או"ח שא יב}}). אם יצאו - פטורים, מפני שלא הוציאו כדרך המוציאים ({{מקור|רמב"ם שם}}; {{מקור|טושו"ע שם}}); ויש אומרים, שאומנים חייבים ({{מקור|ראה במשנה ברורה שם סקמ"ז}}).<br />
<br />
*ראשי אברים - ראשי האזנים - שפת האוזנים סביב ({{מקור|רש"י, קידושין שם}}; {{מקור|תפארת ישראל, נגעים שם}}) - הם בכלל עשרים וארבעה ראשי אברים ({{מקור|ראה ערכו}}) שבגוף לטומאת נגעים ({{מקור|נגעים ו ז}}; {{מקור|רמב"ם טומאת צרעת ג ח}}) וליציאת עבד לחירות ({{מקור|קדושין כה א}}; {{מקור|רמב"ם עבדים ה ה}}; {{מקור|טוש"ע יו"ד רסז כז}}).<br />
<br />
*נגעים - תוך האוזן אינו מיטמא בבהרת ({{מקור|משנה נגעים ו ח}}; {{מקור|רמב"ם טומאת צרעת ו א}}).<br />
<br />
*קרבן פסח - הסחוס של האוזן דינו כשאר הסחוסים לענין אכילתו בקרבן פסח ({{מקור|רש"י פסחים פד א ד"ה וראשי. וראה ערך אכילת פסחים}}).<br />
<br />
*אבר - יש מהאחרונים שנסתפק אם הסחוס עושה את האוזן לאבר שיש בו עצם שיטמא משום אבר מן החי ({{מקור|שבות יעקב ח"ב סי' קא}})<ref>וצריך עיון שלא נמנה בין האברים – ראה ערך אברים. ועוד יש להעיר שבאוזן התיכונה ישנן שלש עצמות, ובכל זאת לא נימנית האוזן בין האברים המטמאים באהל, ויתכן משום שהאוזן התיכונה איננה מכילה גם בשר וגידים.</ref>.<br />
<br />
*נגיעה קודם נטילת ידיים – אסור לגעת באוזן – ובאברים אחרים – קודם שנטל ידיו שחרית ({{מקור|שבת קח ב}}; {{מקור|שו"ע או"ח ד ג}}), מפני שרוח רעה שורה על ידיו ({{מקור|רש"י שם ד"ה תיקצץ}}).<br />
<br />
*כלב שוטה - אחד מסימני כלב שוטה הוא שאוזניו סרוחות ({{מקור|יומא פג ב}}), גדולות וכפולות למטה ({{מקור|רש"י}}).<br />
<br />
*חובל בחברו - מי שצרם - משך או פגם ({{מקור|רש"י בבא קמא צ א ד"ה צורם}}) - אזנו של חברו, משלם מאה סלע ({{מקור|בבא קמא שם}}; {{מקור|רמב"ם חובל ומזיק ג ח}}; {{מקור|טושו"ע חו"מ תכ מא}}), משום בושת ({{מקור|רש"י שם ד"ה נותן}}).<br />
<br />
*נזיקין - הצורם אוזן פרתו של חברו, ובכך גרם לו שיפחות דמיה, שכן איננה ראויה למזבח, מחלוקת אמוראים היא אם חייב או פטור, והדבר תלוי בשאלה הכללית אם דנים דינא דגרמי ({{מקור|ראה בבא קמא צח א}}; {{מקור|רמב"ם חובל ומזיק ז יא}}).<br />
<br />
*בכור בהמה - כהן הצורם אוזן בכור, קנסוהו חכמים שלא ישחט בכור זה, הואיל ועשה עבירה שהטיל מום בבכור. מחלוקת התנאים היא, אם לא ישחט עולמית, או שאם נולד בו מום אחר, ישחט עליו ({{מקור|בכורות לד א}}), ונפסק להלכה כדעה אחרונה ({{מקור|רמב"ם בכורות ב ז}}; {{מקור|טושו"ע יו"ד שיג א}}).<br />
<br />
*הכשר טומאה - מי האוזן דינם כתולדת המים לעניין שמטמאים או מכשירים אוכלים לקבל טומאה ({{מקור|משנה מכשירין ו ה}}; {{מקור|רמב"ם טומאת אוכלין י ב}}).<br />
<br />
*צואת האוזן אין דינה כצואה לעניין קריאת שמע ותפילה ({{מקור|ביאור הגר"א או"ח סי' צב סקט"ז}}; {{מקור|מעשה רב סי' לו}}).<br />
<br />
על הדינים התלויים בחסרון כח השמיעה באוזן ראה ערך חרש.<br />
<br />
טבילת נידה עם מחלות אוזנים ראה ערך חציצה בטבילה.<br />
<br />
==האוזן בתורת סימן==<br />
<br />
*בפרדות, הנולדות מסוס וחמור, משמשת צורת האוזן לסימן: כל שאזניו קטנות אמו סוסה ואביו חמור, גדולות אמו חמורה ואביו סוס ({{מקור|ירושלמי כלאים ח ג, ועי' חולין עט א. וראה ערך כלאי בהמה}}).<br />
<br />
*בולד של אשה אין צורת האוזן משמשת סימן להכיר בין אדם לבהמה, שלשיטת הסובר שאבר אחד הדומה לאדם עושה אותו לאדם, מכל מקום אם אזניו דומות לאדם וכל צורתו כבהמה, אינו אדם. ולשיטת הסובר שאינו אדם עד שתהיה כל צורתו כאדם, מכל מקום אם אזניו אינן דומות לשל אדם אינן מעכבות אותו מלהיקרא אדם אם שאר אבריו כשל אדם ({{מקור|נדה כג ב}}).<br />
<br />
*בעגונה - שינויים במבנה האוזן נידונו בפוסקים אם הם מהווים סימן מובהק להכרת מת לצורך היתר עגונה. השנויים שנידונו כוללים: אוזן אחת קטנה והשניה גדולה, אוזנים גדולות או קטנות מהרגיל, נקבים באוזן ({{מקור|ראה באוצר הפוסקים סי' יז ס"ק קצט, לוח הסימנים מערכת א}}).<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<br />
<references/></div>יוסף שמח בוט