https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA%3A%D7%90%D7%95%D7%94%D7%91 2026-04-12T07:15:06Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%95%D7%94%D7%91&diff=84967&oldid=prev 2013-06-25T07:12:25Z

<p>הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. <a href="/wiki/index.php/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94:%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%90_%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA" title="ויקישיבה:מבוא למיקרופדיה התלמודית">לפרטים נוספים</a>.</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{מיקרופדיה תלמודית}}<br /> &#039;&#039;&#039;הגדרה&#039;&#039;&#039;&lt;ref&gt;א, טור&#039; רנב – רנה.&lt;/ref&gt;<br /> - אוהבו של אדם, שבא לדונו ולהעידו.<br /> <br /> ==סיכום תמציתי==<br /> <br /> &lt;div class=&quot;talmudit-lex&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;div class=&quot;talmudit-lex-header&quot;&gt;אוהב לדון &lt;/div&gt;<br /> דיין שהוא אוהבו של אחד מבעלי הדין, אינו רשאי לדונם.<br /> <br /> שני סוגי אוהב הם: א) שושבינו או רעו כנפשו; ב) סתם אוהב.<br /> <br /> בהגדרת שושבינו נחלקו אמוראים אם כל שבעת ימי המשתה הוא שושבין, או שמיום הראשון ואילך בטלה שושבינות. בזמן שאין נוהגים לעשות כל שבעת ימי המשתה, מותר לדברי הכל לדון מיום ראשון לחופתו ואילך.<br /> <br /> חבר ורע אשר כנפשו הוא כשושבין, שבחברו ורעו דעתו קרובה כמו בשושבינו, ושושבינו שאמרו הוא לדוגמא. ויש שחלקו ואמרו שחברו ורעו אין דינו כשושבין.<br /> <br /> יש אומרים ששושבינו וחברו פסולים לדון מן התורה, ואף בדיעבד אין דינם דין. ויש סוברים שאוהב אינו פסול אלא מדרבנן, ורק לכתחילה אסור לדון, אבל בדיעבד דינו דין.<br /> <br /> סתם אוהב, אף על פי שאינו שושבינו ולא רעו כנפשו, גם כן אסור לדיין לדונו, אלא צריך שיהיו שני בעלי הדינים שוים בעיני הדיינים ובלבם.<br /> <br /> יש הסוברים שאיסור זה אינו אלא לכתחילה, אבל בדיעבד דינו דין, כיון שאינו אוהבו ממש. יש סוברים שאף בדיעבד אין דינו דין. ויש סוברים שאפילו לכתחילה אינו אסור אלא ממידת חסידות.<br /> <br /> מסוג האסורים לדון כאוהבים ממידת חסידות נחשבים: רב לתלמידו ולאבי תלמידו, אף שנתן לו שכר לימוד; אכסנאי לבעל אכסניא שלו; שכנים זה לזה אם אינם אוהבים ממש; אבי החתן ואבי הכלה זה לזה; משרתי הבית דינם כאוהב וכשרים להעיד.<br /> <br /> מקום שאסור לדון ממידת חסידות, שהדיין מחמיר על עצמו, אם החומרא גורמת שום הפסד לתובע או לנתבע, חלילה שיחמיר עליו שלא לדונם.<br /> <br /> &lt;div class=&quot;talmudit-lex-header&quot;&gt;אוהב להעיד &lt;/div&gt;<br /> מחלוקת תנאים בעד שהוא אוהב לאחד מבעלי הדין: ר&#039; יהודה סובר שפסול להעיד, וחכמים סוברים שכשר, מפני שלא נחשדו ישראל להעיד שקר מחמת אהבה ושנאה. הלכה כחכמים.<br /> <br /> טעם ההבדל בין עד לדיין הוא: הדין תלוי בסברא, ומחמת האהבה משתנית מחשבתו אפילו אם אינו מתכוין להטות הדין; אבל בעדות שידוע לו איך היה המעשה, אין לחשוד בו שישנה בכונה בשביל אוהבו.<br /> <br /> &lt;/div&gt;<br /> ==אוהב לדון==<br /> <br /> ===הדין והסוגים===<br /> <br /> דיין שהוא אוהבו של אחד מבעלי הדין, אינו רשאי לדונם ({{מקור|סנהדרין כט א}}; {{מקור|כתובות קה ב}}; {{מקור|רמב&quot;ם עדות טז ו, וסנהדרין כג ו}}; {{מקור|טוש&quot;ע חו&quot;מ ז ז}}).<br /> <br /> שני סוגי אוהב הם: א) שושבינו או רעו כנפשו; ב) סתם אוהב.<br /> <br /> ===שושבינו===<br /> <br /> במשנה אמרו: אוהב זה שושבינו ({{מקור|סנהדרין כז ב לענין עדות, ועי&#039; רא&quot;ש שם סי&#039; כג שאף בדיין כן}}), ובגמרא נחלקו אמוראים אם כל שבעת ימי המשתה הוא שושבין, או שמיום הראשון ואילך בטלה שושבינות ({{מקור|שם כט א ורש&quot;י. בירושלמי שם ג ז הוזכרה רק דעת רב}}). הלכה כדעה הראשונה ({{מקור|ב&quot;ח חו&quot;מ סי&#039; ז}}; {{מקור|סמ&quot;ע שם ס&quot;ק יח. ועי&#039; ברכי יוסף שם אות יט}}). ויש שפסק כדעה השניה ({{מקור|רבינו ירוחם מישרים נתיב א חלק א}}).<br /> <br /> בזמן שאין נוהגים לעשות כל שבעת ימי המשתה, מותר לדברי הכל לדון מיום ראשון לחופתו ואילך ({{מקור|אורים ותומים שם ס&quot;ק יז}}).<br /> <br /> ===רעו כנפשו===<br /> <br /> חבר ורע אשר כנפשו הוא כשושבין ({{מקור|עי&#039; רמב&quot;ם סנהדרין שם, וטור שם. ועי&#039; ב&quot;ח שם}}), שבחברו ורעו דעתו קרובה כמו בשושבינו ({{מקור|ברכי יוסף סי&#039; ז אות יט}}), ושושבינו שאמרו הוא לדוגמא ({{מקור|מאירי סנהדרין שם}}; {{מקור|ברכי יוסף שם, בשם מהריק&quot;ש}}).<br /> <br /> ויש שחלקו ואמרו שחברו ורעו אין דינו כשושבין ({{מקור|כנסת הגדולה שם}}; {{מקור|שבות יעקב ח&quot;א סי&#039; קמא. ועי&#039; ברכי יוסף שם}}).<br /> <br /> ===שושבינו ורעו - מהות האיסור===<br /> <br /> יש אומרים ששושבינו וחברו פסולים לדון מן התורה, כמו שונא ({{מקור|ראה ערכו}}), שפסול מן התורה, וסברא היא ({{מקור|סנהדרין כט א}}), ולפיכך שושבינו וחברו שדנו, אף בדיעבד אין דינם דין {{מקור|(רא&quot;ש שם, ובשו&quot;ת כלל נו סי&#039; י}}; {{מקור|מרדכי שם סוף פ&quot;א (רמז תרפג)}}; {{מקור|טור ורמ&quot;א סי&#039; ז ז}})&lt;ref&gt;ועי&#039; לחם משנה עדות טז ז; קרית ספר סנהדרין פכ&quot;ג; שו&quot;ת חות יאיר סי&#039; ב.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> ויש סוברים שאוהב אינו פסול אלא מדרבנן, ורק לכתחילה אסור לדון, אבל בדיעבד דינו דין ({{מקור|בית יוסף חו&quot;מ סי&#039; ז, בשיטת הרמב&quot;ם}}; {{מקור|חדושי הר&quot;ן סנהדרין כט א}})&lt;ref&gt;ועי&#039; ב&quot;ח סי&#039; ז; שו&quot;ת עבודת הגרשוני סי&#039; לג; ברכי יוסף סי&#039; ז אות יח.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> ===שושבינו ורעו - בהרכב הדיינים===<br /> <br /> יש סוברים שבשני דיינים כשר גם האוהב לדון, שבשנים אין חוששים שמא יטו הדין ({{מקור|כנסת הגדולה הגהות הטור סי&#039; ז אות כ, בשם מהרשד&quot;ם}}).<br /> <br /> ויש חולקים, שאנו חוששים שהדיין האוהב מחמת אהבתו סובר שהדין עמו, ויטעה גם לב הדיינים האחרים אחריו ({{מקור|ברכי יוסף שם אות כד, בשם הגהות כת&quot;י}}).<br /> <br /> אוהב פסול לדון אפילו בזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד [{{מקור|ראה ערכו}}] ({{מקור|סמ&quot;ע שם סק&quot;כ, ממשמעות הרמ&quot;א}}; {{מקור|חות יאיר סי&#039; ג. ועי&#039; ברכי יוסף שם}}). ואף על פי שגם השני יכול לבחור לו אוהבו שיהפוך בזכותו, מכל מקום מכיון שמן הדין אוהב פסול, אין הבעל דין יכול להכריח את השני לחפש אחרי אוהבו, ואולי לא ימצא לו אוהב כזה שיש לשני ({{מקור|חות יאיר שם}}).<br /> <br /> אם קיבל עליו הבעל דין לדון בפני דיין שהוא אוהבו של בעל דין השני, כשר ({{מקור|כנסת הגדולה שם אות יח, בשם הרדב&quot;ז}}), ויכול הבעל דין לבחור לכתחילה בזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד דיין שהוא אוהבו של בעל דין השני, ואין השני יכול לעכב עליו ({{מקור|חות יאיר סי&#039; ב-ג}}; {{מקור|תומים סי&#039; ז ס&quot;ק ב}}).<br /> <br /> אם הבעל דין אומר על אחד מהדיינים שהוא שושבינו או רעו של בעל דינו, ואין הדיין מודה לו, צריך הבעל דין לברר בעדים, שאם לא כן יפסול כל הדיינים ({{מקור|שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל נו סי&#039; ט}}; {{מקור|רמ&quot;א חו&quot;מ ז ז}}).<br /> <br /> ===סתם אוהב===<br /> <br /> סתם אוהב, אף על פי שאינו שושבינו ולא רעו כנפשו, גם כן אסור לדיין לדונו, אלא צריך שיהיו שני בעלי הדינים שוים בעיני הדיינים ובלבם ({{מקור|רמב&quot;ם סנהדרין כג ו, על פי כתובות קה ב}}).<br /> <br /> הטעם: שאפילו באהבה מועטת נוטה לב הדיין שלא במתכוין לזכות אוהבו ({{מקור|רא&quot;ש סנהדרין פ&quot;ג סי&#039; כג}}; {{מקור|טור שם. ועי&#039; סמ&quot;ע לג ס&quot;ק א}}); ויש מנמקים, שאין זה משורת המוסר ודרך ארץ לדון את אוהבו, שאם יחייבנו יהיה משלם רעה תחת טובה ({{מקור|שו&quot;ת הר&quot;י מיגאש, סי&#039; רב}}).<br /> <br /> ===סתם אוהב - מהות האיסור===<br /> <br /> יש הסוברים שאיסור זה אינו אלא לכתחילה, אבל בדיעבד דינו דין, כיון שאינו אוהבו ממש ({{מקור|רא&quot;ש שם}}; {{מקור|טור חו&quot;מ סי&#039; ז}}).<br /> <br /> יש סוברים שאף בדיעבד אין דינו דין ({{מקור|ברכי יוסף אות יח, בשם הלחם משנה ומהריק&quot;ש, לדעת הרמב&quot;ם}}).<br /> <br /> ויש סוברים שאפילו לכתחילה אינו אסור אלא ממידת חסידות ({{מקור|תוספות כתובות קה ב ד&quot;ה לא, וסנהדרין ח א ד&quot;ה פסילנא}}; {{מקור|מהרי&quot;ק שורש טז}}; {{מקור|רמ&quot;א ז ז}}), ואין הבעל דין יכול לפוסלו, אם רוצה הדיין לדון, כיון שאינו פסול מן הדין ({{מקור|שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל נו סי&#039; ט}}; {{מקור|מהרי&quot;ק שורש כא}}).<br /> <br /> ===סתם אוהב – בהרכב הדיינים===<br /> <br /> בזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד יכול הבעל דין לברור לו אוהב כזה שאינו אסור לדונו אלא ממידת חסידות, כיון שגם הבעל דין השני יכול לברור לו דיין אוהבו שיהפוך בזכותו, והדיין השלישי הוא המכריע ({{מקור|מהרי&quot;ק שורש טז}}; {{מקור|רמ&quot;א שם. ועי&quot;ש בסמ&quot;ע}}).<br /> <br /> וכן יכול דיין אוהב, שאינו אסור אלא מטעם חומרא, להושיב דיינים כשרים אחרים שידונו, ואין צריך להחמיר על עצמו כל כך ({{מקור|מהרי&quot;ק שורש כא, על פי סנהדרין ח א}}; {{מקור|רמ&quot;א שם}}), מה שאין כן אוהב שאסור מן הדין שהוא אינו יכול להושיב בית דין אחר, ורק במקום שנהגו כן אין לשנות מן המנהג ({{מקור|עי&#039; סמ&quot;ע סי&#039; ז ס&quot;ק כב}}; {{מקור|שו&quot;ת שבות יעקב ח&quot;א סי&#039; קמא}}).<br /> <br /> ויש מוכיחים שאף אוהב גמור, הפסול מן הדין, מותר להושיב דיינים אחרים ({{מקור|תומים סי&#039; ז סק&quot;י}}).<br /> <br /> ===סוגים של סתם אוהב===<br /> <br /> מסוג האסורים לדון כאוהבים ממידת חסידות נחשבים:<br /> <br /> *רב לתלמידו ולאבי תלמידו, אף שנתן לו שכר לימוד ({{מקור|מהרי&quot;ק שורש טז}}; {{מקור|סמ&quot;ע שם סק&quot;כ}});<br /> <br /> *אכסנאי לבעל אכסניא שלו ({{מקור|מרדכי סנהדרין פ&quot;א}}; {{מקור|מהרי&quot;ק שורש כא}});<br /> <br /> *שכנים זה לזה אם אינם אוהבים ממש ({{מקור|שבות יעקב שם}});<br /> <br /> *אבי החתן ואבי הכלה זה לזה ({{מקור|מהרי&quot;ק שם}}). יש אומרים שאבי הכלה ואבי החתן אסורים לדון זה את זה מן הדין, ואפילו הם דיינים קבועים, אלא שבדיעבד אם דנו דיניהם דין ({{מקור|רמ&quot;א חו&quot;מ לג ו, בשם הגהות מרדכי. ועי&#039; דרכי משה סי&#039; ז}}); יש אומרים שאפילו בדיעבד אין דיניהם דין, שמסתמא הם רעים וחברים זה לזה, הפסולים לדון אפילו בדיעבד, ואפילו אחד מהם דיין קבוע יכול הבעל דין השני לומר אינו מקובל עלי ({{מקור|הגהות מרדכי סנהדרין, בשם גאון. ועי&#039; ב&quot;ח סי&#039; ז, ושו&quot;ת מהר&quot;ם מלובלין סי&#039; סג}}); ויש שמחלקים בין דיין קבוע שכשר לדון, ובין דיין שאינו קבוע שאסור לדון ({{מקור|שו&quot;ת הרדב&quot;ז ח&quot;א סי&#039; תקלט, בשם ס&#039; חוקות הדיינים משו&quot;ת הרי&quot;ף. ועי&#039; ברכי יוסף סי&#039; ז אות כט}}).<br /> <br /> *משרתי הבית דינם כאוהב וכשרים להעיד ({{מקור|שו&quot;ת הרדב&quot;ז ח&quot;ד סוף סי&#039; נו}}; {{מקור|תומים שם, על פי רמב&quot;ם גזילה ד ז}}), אלא אם כן יש למשרתים צד הנאה בעדות שפסולים בתורת נוגע בעדות ({{מקור|שו&quot;ת הרדב&quot;ז ח&quot;א סי&#039; שיב. ועי&#039; פתחי תשובה חו&quot;מ סי&#039; לג סק&quot;א}}).<br /> <br /> ===דיין שמחמיר על עצמו===<br /> <br /> מקום שאסור לדון ממידת חסידות, שהדיין מחמיר על עצמו, אם החומרא גורמת שום הפסד לתובע או לנתבע, חלילה שיחמיר עליו שלא לדונם ({{מקור|בית יוסף סי&#039; ז, בשם מהרי&quot;ק}}).<br /> <br /> ===מצבים שונים של אוהב סתם===<br /> <br /> אם הדיין אוהב לשני בעלי הדין אסור לדונם, שמן הסתם אין אהבתם שוה אצלו, ונוטה לזכותו של זה שהוא אוהבו יותר. מלבד זה, שמא יסתעף הדין להרבה סעיפים, ומתוך ששניהם הם אוהביו יטה פעם לזכות בעל דין אחד ופעם לזכות בעל דין השני, ולא יצא הדין לאמתו ({{מקור|ברכי יוסף שם אות כ}}).<br /> <br /> שני דיינים שהם אוהבים זה לזה - כשרים להצטרף יחד לדון, שאדרבה מפני האהבה שביניהם יהיו נשמעים זה לזה, ויצא הדין לאמתו ({{מקור|ברכי יוסף שם}}).<br /> <br /> מותר לאוהב לשבת אצל הדיינים ולשתוק, ואין חוששים שמא יגיד דעתו בשעת הדין, או שמא יטו הדיינים את הדין מפני האוהב שיש עמהם ({{מקור|שו&quot;ת בית יעקב סי&#039; סז}}; {{מקור|שו&quot;ת שבות יעקב ח&quot;א סי&#039; קמא}})&lt;ref&gt;ועי&#039; ברכי יוסף שם אות כה בשם המגן אברהם, שדיין קרוב אסור לו לישב בשעת הדין ולשתוק.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> ==אוהב להעיד==<br /> <br /> מחלוקת תנאים בעד שהוא אוהב לאחד מבעלי הדין: ר&#039; יהודה סובר שפסול להעיד ({{מקור|משנה סנהדרין כז ב}}), כמו שלדעתו שונא ({{מקור|ראה ערכו}}) פסול להעיד ({{מקור|סנהדרין כט א}}). וחכמים סוברים שכשר, מפני שלא נחשדו ישראל להעיד שקר מחמת אהבה ושנאה ({{מקור|משנה שם}}). הלכה כחכמים ({{מקור|רמב&quot;ם עדות טז י}}; {{מקור|טוש&quot;ע חו&quot;מ לג א}}).<br /> <br /> טעם ההבדל בין עד לדיין הוא: הדין תלוי בסברא, ומחמת האהבה משתנית מחשבתו אפילו אם אינו מתכוין להטות הדין; אבל בעדות ששמעיד על מעשה שהיה בפניו, אין לחשוד בו שישנה בכונה בשביל אוהבו ({{מקור|סמ&quot;ע סי&#039; לג סק&quot;א}}). ואפילו שושבין כשר לעדות ({{מקור|בכנסת הגדולה הסתפק בזה. ועי&#039; תומים סי&#039; לג ס&quot;ק א-ב}}).<br /> <br /> ==הערות שוליים==<br /> <br /> &lt;references/&gt;</div>

יוסף שמח בוט