יוסף שמח בוט: הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.

2013-06-25T07:11:42Z

הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.

דף חדש

{{מיקרופדיה תלמודית}}
'''הגדרה'''<ref>א, טור' ריא – רטו.</ref>
- מצות אהבת כל אחד מישראל כגופו ואיסור לשנאותו.

==סיכום תמציתי==

<div class="talmudit-lex">

מצות עשה לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ ({{מקור|ויקרא יט יח}}). לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו, ותהיה אהבתו וחמלתו לאחיו כאהבתו וחמלתו לעצמו בממונו ובגופו, מה שירצה ארצה אני בשבילו, וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו. המצוה נמנית במנין המצוות.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, ר' עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה, כלומר: שהרבה מצוות שבתורה תלויות בכך, שהאוהב חברו כנפשו - לא יגנוב ממנו, ולא ינאף את אשתו, ולא יונהו בממון, ולא ישיג גבולו, ולא יזיק לו בשום צד, וכן כמה מצוות אחרות תלויות בזה.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, מכאן אמר הלל דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנאוי עליך לא תעשה לחברך]. בירושלמי אמרו משל למי שחתך בשר בסכין והכה הסכין על ידו, שלא יעלה על דעתו לחזור ולהכות היד שהכתה בסכין על ידו השניה.

העובר עבירות שבין אדם לחברו, מלבד החיובים המיוחדים שיש על כל עבירה לפי הענין, עובר גם משום וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ; אבל אם עשה באופן שיש בו טובה ותועלת, והיה רוצה לעשות כן לעצמו, אינו עובר אף באיסור המיוחד, ולכן בן מקיז דם לאביו לצורך רפואה, ואינו עובר משום מכה אביו, לפי שמוְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אנו למדים שלא הוזהרו ישראל לעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו.

ביקור חולים, וניחום אבלים, והוצאת מת, וההתעסקות בכל צרכי הקבורה, והכנסת כלה, ולשמח כלה וחתן, ולוית אורחים - אף על פי שלרוב הראשונים הן מצוות מדבריהם, הרי הן בכלל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו לך אחרים, עשה אותם לאחיך.

וכן יש בפדיון שבויים, בין שאר המצוות והאזהרות, אף משום וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.

בכלל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ שאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו.

וכן אסור לשמש מיטתו ביום, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, וכתוב: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.

והנושא אשה שאינה הוגנת לו, עובר משום חמשה איסורים, וביניהם וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.

אין מצות וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אלא על אחיך בתורה ומצוות.

נכון לומר קודם התפלה: הריני מקבל עלי מצות עשה של וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.

כל השונא אחד מישראל בלבו עובר בלא תעשה, שנאמר: לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ. הלאו נמנה במנין המצוות.

לא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב, אבל המכה אותו ומחרפו, אף על פי שאינו רשאי, אינו עובר משום לֹא תִשְׂנָא, ששנאת הלב היא קשה יותר מהשנאה הגלויה, ולכן אם הראה לו השנאה והודיעו שהוא שונא אותו, אינו עובר בלאו זה, אלא משום לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר, ועל עשה של וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ בלבד.

אין הלאו אמור אלא בישראל הכשרים, אבל הרשעים מצוה לשנאותם, אחרי שנוכיח אותם כמה פעמים ולא ירצו לחזור בהם, עד שיעשו תשובה וישובו מרשעם.

ויש מי שכתב שבזמנינו דין הרשעים כאנוסים וכתינוקות שנשבו, ואין אנו יודעים להוכיח, ולכן אין אנו רשאים לשנאותם, ואף מצוה לאהוב את הרשעים מטעם זה.

ואף על פי שמותר לשנוא את הרשע כשלא עשה תשובה, מכל מקום חייב לפרוק ולטעון עמו משאו, שמא ישהה בשביל ממונו ויבוא לידי סכנה, והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, ולא עוד אלא שיש אומרים, שאם יש לפניו אוהב לפרוק משאו, ורשע שמצוה לשנאו לטעון, מצוה בשונא לטעון כדי לכוף את יצרו, שכיון שהוא שונאו, גם חברו שונא אותו, ככתוב: כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם, ובאים מתוך כך לידי שנאה גמורה.

</div>
==המצוה==

===מהות המצוה וגדריה===

מצות עשה לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ ({{מקור|ויקרא יט יח}}). לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו ({{מקור|רמב"ם דעות ו ג}}), ותהיה אהבתו וחמלתו לאחיו כאהבתו וחמלתו לעצמו בממונו ובגופו, מה שירצה ארצה אני בשבילו, וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו ({{מקור|ספר המצות לרמב"ם מצות עשה רו}}).

המצוה נמנית במנין המצוות ({{מקור|ספר המצות}}; {{מקור|סמ"ג עשין ט}}; {{מקור|החינוך מצוה רמג}}).

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, ר' עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה ({{מקור|תורת כהנים קדושים}}; {{מקור|ירושלמי נדרים ט ד}}), כלומר: שהרבה מצוות שבתורה תלויות בכך, שהאוהב חברו כנפשו - לא יגנוב ממנו, ולא ינאף את אשתו, ולא יונהו בממון, ולא ישיג גבולו, ולא יזיק לו בשום צד, וכן כמה מצוות אחרות תלויות בזה ({{מקור|החינוך שם}}).

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, מכאן אמר הלל דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנאוי עליך לא תעשה לחברך] ({{מקור|שבת לא א}}; {{מקור|פסיקתא זוטרתא קדושים. ועי' יראים השלם סי' רכד}}). ובמפרשים יש שכתב שלפיכך אמר הלל בדרך השלילה, לפי שבדרך חיוב, לעשות טובה לחברו, אי אפשר לומר כָּמוֹךָ ({{מקור|מהרש"א שבת שם, ועי' תרגום יונתן}}), שהרי אמרו חייך קודמים לחיי חברך ({{מקור|שם, על פי בבא מציעא סב א במחלוקת בן פטורא ור' עקיבא. וראה ערך הצלת נפשות}}). בירושלמי ({{מקור|נדרים ט ד}}) אמרו משל: כתוב לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר וגו', וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ ({{מקור|ויקרא שם}}), משל למי שחתך בשר בסכין והכה הסכין על ידו, שלא יעלה על דעתו לחזור ולהכות היד שהכתה בסכין על ידו השניה ({{מקור|ועי' סמ"ג עשין ט}}). וכן למד רב נחמן מוְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ שאף בענין מיתת בית דין יש לברור מיתה יפה ({{מקור|סנהדרין מה א וש"נ}})<ref>ועי' תוס' סנהדרין מה א ד"ה ברור בשם יש מפרשים, שמדייק כך מ"כמוך", שאינו יכול להיות בחיים כי חייו קודמים, וכן ברבנו יונה לסנהדרין שם. ועי' ר"י פרלא לרב סעדיה גאון מצות עשה יט בפירוש הדברים.</ref>, שלא יתבזה יותר מדי ({{מקור|רש"י שם ד"ה מיתה וד"ה בזיוני. וראה בציון הבא}}), ולא יעונה יותר מדי ({{מקור|סנהדרין נב א, ורש"י שם ד"ה קמ"ל}}).

===מצוות ועברות הכלולות במצוה===

העובר עבירות שבין אדם לחברו, מלבד החיובים המיוחדים שיש על כל עבירה לפי הענין, עובר גם משום וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ ({{מקור|שם}}); אבל אם עשה באופן שיש בו טובה ותועלת, והיה רוצה לעשות כן לעצמו, אינו עובר אף באיסור המיוחד, ולכן בן מקיז דם לאביו לצורך רפואה, ואינו עובר משום מכה אביו, לפי שמוְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אנו למדים שלא הוזהרו ישראל לעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו ({{מקור|סנהדרין פד ב, ורש"י ד"ה ואהבת}}).

ביקור חולים, וניחום אבלים, והוצאת מת, וההתעסקות בכל צרכי הקבורה, והכנסת כלה, ולשמח כלה וחתן, ולוית אורחים - אף על פי שלרוב הראשונים הן מצוות מדבריהם ({{מקור|ראה ערך גמילות חסדים. ושם דעת בעל הלכות גדולות שהן מן התורה}}), הרי הן בכלל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו לך אחרים, עשה אותם לאחיך ({{מקור|רמב"ם אבל יד א}}). ואף על פי שמה שלמדו מצוות גמילות חסדים ובקור חולים וקבורה מפסוק מיוחד ({{מקור|בבא מציעא ל ב}}), לדעתם אינו אלא אסמכתא, ואין חיובן בתורת מצוות בפני עצמן אלא מדבריהם, מכל מקום בכללן הן נכנסות תחת מצות התורה של וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ ({{מקור|ספר המצות שורש שני. ועי' רמב"ן בשורש ראשון, וקרית ספר אבל שם}}).

וכן יש בפדיון שבויים, בין שאר המצוות והאזהרות, אף משום וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ ({{מקור|רמב"ם מתנות עניים ח י}}).

וקבורה, אף על פי שהיא מצוה של תורה ({{מקור|ראה ערך קבורה}}), מכל מקום בתורת מצות קבורה אינו חייב שיתעסק דוקא בעצמו ויוכל לקברו על ידי אחרים, אבל בכלל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ שצריך להתעסק בעצמו ({{מקור|עי' מרגניתא טבא שם}}), או שמן התורה אין חיוב רק על הקרובים או מת מצוה שאין לו קוברים, אבל בכלל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ שאפילו כשיש לו מתעסקים חייבים גם אחרים לסייע בהתעסקותו וללוותו ({{מקור|לב שמח שם}}).

המדיר את חברו הנאה מנכסיו, עובר בין השאר אף משום וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ ({{מקור|נדרים סה ב, ועי"ש בריטב"א, ונימוקי יוסף, ושיטה מקובצת}}).

בכלל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ שאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ({{מקור|קדושין מא א}}).

וכן אסור לשמש מיטתו ביום, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, וכתוב: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ ({{מקור|נדה יז א}}).

והנושא אשה שאינה הוגנת לו, עובר משום חמשה איסורים, וביניהם וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ ({{מקור|תוספתא סוטה ה יא}}; {{מקור|אבות דרבי נתן כו}}).

===מי שלא חלה עליו המצוה===

אין מצות וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אלא על אחיך בתורה ומצוות ({{מקור|שאילתות שאילתא כז}}; {{מקור|רמב"ם אבל שם}}; {{מקור|סמ"ג עשין ט}}; {{מקור|יראים השלם סי' רכד. ועי' סמ"ק מצוה יז}}), שרֵעֲךָ נקרא רעך בתורה ובמצוות ({{מקור|סמ"ג שם}}), או שכָּמוֹךָ פירושו כמוך במצוות ({{מקור|יראים שם}}; {{מקור|הגהות סמ"ק ט}}), שהרשע מצוה לשנוא אותו ({{מקור|עי' פסחים קיג ב, ותוס' שם ד"ה שראה, ורמב"ם רוצח יג יד}}). ויש מהראשונים שכתב שכיון שנאמר וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ, בכלל רעך אפילו רשע, שהרי אמרו שאפילו מי שנתחייב מיתה תברור לו מיתה יפה ({{מקור|הרמ"ה סנהדרין נב ב. ועי' שמ"ק כתובות לז ב}})<ref>ועי' סדר אליהו רבה פט"ו לענין לא תעשוק את רעך, שרעך כולל אף גוי, וכן כתב רבנו בחיי יתרו לענין לא תענה ברעך.</ref>, ולא אמרו שמצוה לשנוא הרשע אלא בחייו, שעל ידי כך אפשר שיחזור למוטב, אבל לאחר מיתה, וכשהולך למות לקבל עונשו, הזהיר עליו הכתוב להתנהג עמו באהבה ({{מקור|הר"י פרלא שם לדעת הרמ"ה. ועי' מהר"ם שיק לתרי"ג מצוות מצוה רמד}}). ויש מי שכתב שמי שאינו חברו ואינו מקורב אצלו, אף שהוא רחוק מתורת ה' ומעבודתו חלה עליו חובת אהבה, ואולי יוכל לקרבן לעבודת הבורא ({{מקור|ליקוטי אמרים תניא פל"ב}}).

במסית לעבודה זרה ({{מקור|ראה ערכו}}) נאמר: לֹא תֹאבֶה לוֹ ({{מקור|דברים יג ט}}), ודרשו: מכלל שנאמר וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, יכול אתה אוהב לזה, תלמוד לומר: לֹא תֹאבֶה לוֹ ({{מקור|ספרי שם}}), מכאן שאסור למוסת לאהוב את המסית ({{מקור|רמב"ם עבודה זרה ה ד}}). האיסור נמנה בין הלאוין ({{מקור|ספר המצות לא תעשה יז}}; {{מקור|סמ"ג לאוין כז}}; {{מקור|החינוך תנז}}), ונסתפקו אחרונים אם לאו זה נאמר למוסת בלבד, אבל לכל ישראל דין המסית כשאר הרשעים, או שהלאו הוא גם לכל ישראל ({{מקור|מנחת חנוך מצוה תנח, בשם משנת חכמים}}).

העבד הוא בכלל רעך, ומצווים לאהבו ({{מקור|מנחת חנוך מצוה תלא. ועי' גיטין יב א ורש"י ד"ה מאן דמרחם}}).

נכון לומר קודם התפלה: הריני מקבל עלי מצות עשה של וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ ({{מקור|ס' הכוונות להאר"י, והועתק בסידורים}}).

==איסור שנאת ישראל==

===מהות האיסור וגדריו===

כל השונא אחד מישראל בלבו עובר בלא תעשה, שנאמר: לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ ({{מקור|ויקרא יט יז}}). אין לוקים על לאו זה, לפי שאין בו מעשה ({{מקור|רמב"ם דעות ו ה}}).

הלאו נמנה במנין המצוות ({{מקור|ספר המצות לרמב"ם לא תעשה שב}}; {{מקור|סמ"ג לאוין ה}}; {{מקור|החינוך רלח}}).

לא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב, אבל המכה אותו ומחרפו, אף על פי שאינו רשאי, אינו עובר משום לֹא תִשְׂנָא ({{מקור|תורת כהנים קדושים}}; {{מקור|ערכין טז ב}}; {{מקור|רמב"ם שם}}), ששנאת הלב היא קשה יותר מהשנאה הגלויה, ולכן אם הראה לו השנאה והודיעו שהוא שונא אותו, אינו עובר בלאו זה, אלא משום לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר ({{מקור|ויקרא שם יט. וראה ערך נקימה ונטירה}}), ועל עשה של וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ בלבד ({{מקור|ספר המצות שם}}; {{מקור|החינוך שם}}). ויש מי שפירש שלא אמרו שהמכה והמחרף אינו עובר משום לֹא תִשְׂנָא אלא במכה ומחרף שלא מחמת שנאה, אבל מכה ומחרף מחמת שנאה, אף על פי שעל ידי זה הראה שנאתו בגלוי, עובר בלאו ({{מקור|כסף משנה שם}})<ref>והשיגוהו שזהו נגד ספר המצות והחינוך. ועי' הר"י פרלא לרב סעדיה גאון מצות עשה יט. ועי' העמק שאלה שאילתא כז אות ג.</ref>.

הנושא אשה שאינה הוגנת לו, עובר בין שאר הלאוין אף משום לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ ({{מקור|תוספתא סוטה ה יא}}; {{מקור|אבות דרבי נתן כו}}).

הרוצה שלא ליהנות מאחרים אל יהנה, ואין בזה משום גסות רוח ומשום שנאה ({{מקור|ברכות י ב, ורש"י ד"ה אל}}).

===מי שלא חל עליו האיסור===

אין הלאו אמור אלא בישראל הכשרים, אבל הרשעים מצוה לשנאותם ({{מקור|פסחים קיג ב}}), אחרי שנוכיח אותם כמה פעמים ולא ירצו לחזור בהם ({{מקור|החינוך שם}}), עד שיעשו תשובה וישובו מרשעם ({{מקור|רמב"ם רוצח יג יד}}), שנאמר ({{מקור|משלי ח יג}}): יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע ({{מקור|פסחים שם}}), ונאמר ({{מקור|תהלים קלט כא}}): הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט ({{מקור|סמ"ג וחינוך שם}})<ref>וראה רש"י משלי ג ל שכתב שרשאי לשנוא רשע.</ref>.

ויש מפרשים שהלאו של לֹא תִשְׂנָא אמור במקום שאין בו העשה של וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, היינו על אותו שמותר לשנאותו, כגון אם עבר עבירה, ועל זה אמרה תורה שאסור לשנאותו בלבו ולהראות לו פנים יפות, אלא יראה לו שנאתו ({{מקור|סמ"ק יז}}); ויש מפרשים שלֹא תִשְׂנָא מוסב על האמור שם: הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, שאינך רשאי לשנוא את אחיך בלבבך, שתאמר בלבבך עשה פלוני דבר שלא כהוגן, אלא הוכח תוכיח לו, ואם הוא משיב ששקר הדבר, או שהודה ורוצה לעשות תשובה - אסור לשנאותו, ואם אינו מקבל התוכחה אתה רשאי לשנאותו אפילו בלב ({{מקור|יראים השלם סי' קצה, וביאור הר"י פרלא לרס"ג שם, ועי"ש שמפרש כן אף בדעת הסמ"ק. ועי' רש"י ערכין טז ב ד"ה יכול. וראה ליקוטי אמרים תניא פל"ב}}).

ויש מי שכתב שבזמנינו דין הרשעים כאנוסים וכתינוקות שנשבו, ואין אנו יודעים להוכיח, ולכן אין אנו רשאים לשנאותם ({{מקור|חזון איש יו"ד סי' ב אות כח}}), ויש מי שכתב שאף מצוה לאהוב את הרשעים מטעם זה ({{מקור|חזון איש שם, בשם הגר"י מולין}}).

ועוד יש מי שכתב, שגם רשע שהוכיחו כדין ולא חזר בו מצוה לשנאותו ומצוה לאהבו – השנאה מצד הרע שבו, והאהבה מצד הטוב הגנוז בו ({{מקור|ליקוטי אמרים תניא פל"ב}}).

ואף על פי שמותר לשנוא את הרשע כשלא עשה תשובה, מכל מקום חייב לפרוק ולטעון עמו משאו ({{מקור|פסחים קיג ב}}), שמא ישהה בשביל ממונו ויבוא לידי סכנה, והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר ({{מקור|יחזקאל לג יא}}) אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע וגו' ({{מקור|רמב"ם רוצח שם}}), ולא עוד אלא שיש אומרים, שאם יש לפניו אוהב לפרוק משאו, ורשע שמצוה לשנאו לטעון, מצוה בשונא לטעון כדי לכוף את יצרו, שכיון שהוא שונאו, גם חברו שונא אותו, ככתוב: כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם ({{מקור|משלי כז יט}}), ובאים מתוך כך לידי שנאה גמורה ({{מקור|תוס' פסחים שם ד"ה שראה, ועי' שיטה מקובצת בבא מציעא לב ב}})<ref>ונראה שרצונם לומר שיבוא מתוך הקטטה לידי שנאה פרטית שלא מחמת רשעותו, עי' ס' אישים ושיטות עמ' 236 בשם הגרא"י קוק ז"ל. וראה ערך פריקה וטעינה שלרוב הפוסקים אין בשונא כזה מצות קדימה.</ref>.

==הערות שוליים==

<references/>

מיקרופדיה תלמודית:אהבת ישראל - היסטוריית גרסאות

יוסף שמח בוט: הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.