https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA%3A%D7%90%D7%91%D7%A8_%D7%9E%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%99מיקרופדיה תלמודית:אבר מן החי - היסטוריית גרסאות2026-05-19T00:24:32Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%91%D7%A8_%D7%9E%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%99&diff=84919&oldid=prevיוסף שמח בוט: הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.2013-06-25T07:09:04Z<p>הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. <a href="/wiki/index.php/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94:%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%90_%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA" title="ויקישיבה:מבוא למיקרופדיה התלמודית">לפרטים נוספים</a>.</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{מיקרופדיה תלמודית}}<br />
'''הגדרה'''<ref>א, טור' קב – קט.</ref><br />
- איסור אכילת אבר שנפרש מבעל חי בעודנו חי.<br />
<br />
==סיכום תמציתי==<br />
<br />
<div class="talmudit-lex"><br />
<br />
אבר מן החי אסור באכילה, והאיסור נמנה בין הלאוין. אבל הוא מותר בהנאה.<br />
<br />
איסור אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף, בטהורים ולא בטמאים. הוא איננו נוהג בדגים וחגבים, שמדין אבר מן החי מותר לחתוך מהם אבר ולאכלו, אבל אסור לאכלם בעינם כשהם חיים, משום בל תשקצו.<br />
<br />
איסור אבר מן החי חל לדברי הכל על אברים שיש להם בשר גידים ועצמות, כגון היד והרגל וכיוצא, ועל אברים שאין בהם אלא בשר בלבד, כגון הלשון והביצים והטחול והכליות והחלב וכיוצא, אבל באבר שאין בו בשר כלל אלא עצמות וגידים בלבד, הסתפקו האחרונים אם חייבים עליו משום אבר מן החי.<br />
<br />
שיעור אכילת אבר מן החי לחיוב מלקות הוא בכזית, ופחות מכזית אסור לאכול, אבל אין לוקין עליו.<br />
<br />
אבר שלא נפרש לגמרי מבעל החיים אלא שמחובר במקצתו, אם אינו יכול לחזור ולחיות ולא נפרש עד לאחר שחיטה, אינו כאבר מן החי והשחיטה מתירתו, אלא שאסור באכילה מדרבנן, ונקרא "מצות פרוש".<br />
<br />
אבר מן החי באדם חייבים לקוברו, ונהגו לקבור אף את האיברים שנכרתו בחיים יחד עם הגוף לאחר המות.<br />
<br />
אין איסור הנאה באיבר מן החי, ולכן מותר לרופאים להתלמד עליו ולעשות בו ניסיונות, ובלבד שלא ישליכוהו אחר כך בביזיון, אלא יצניעו או יקברו מה שנשאר, או יאבדו מן העולם על ידי שריפה.<br />
<br />
הכהן מוזהר שלא להיטמא לאיבר מן החי. אבל כהן שנקטעה אצבעו בתאונה, מותר לחברה לגופו על ידי ניתוח. וכן כהן שזקוק לאיבר, לבשר, או לעצם ממת, מותר לחבר לו חלקים אלו.<br />
<br />
אבר מן החי הוא מכלל שבע מצוות בני נח, והם חייבים על אבר מן החי בטמאים כבטהורים.<br />
<br />
</div><br />
==האיסור ומקורו==<br />
<br />
===מקור איסור אכילתו===<br />
<br />
אבר מן החי אסור באכילה שנאמר: וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר ({{מקור|דברים יב כג}}), זה אבר מן החי ({{מקור|ספרי ראה עז}}; {{מקור|חולין קב ב}}), ומשמעות הפסוק לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ בעודו עם הבשר, בעוד החיות עם הבשר ({{מקור|רש"י}}), או משום שישנם אברים שהנשמה תלויה בהם, לכן נקראים כל האברים "נפש" ({{מקור|ר"ן חולין פ"ד סי' תשצז}})<ref>וראה עוד ירושלמי נזיר ו א. וראה ערך בשר מן החי.</ref>.<br />
<br />
האיסור נמנה בין הלאוין ({{מקור|ספר המצות לרמב"ם לא תעשה קפב}}; {{מקור|סמ"ג לאוין קלו}}; {{מקור|החינוך מצוה תנב}}), והעובר עליו לוקה ({{מקור|טהרות א א}}; {{מקור|רמב"ם מאכלות אסורות ה ג}}).<br />
<br />
===היתר הנאה===<br />
<br />
אבר מן החי מותר בהנאה, ואפילו לסוברים שכל מקום שנאמר לֹא תֹאכַל איסור הנאה בכלל ({{מקור|פסחים כא ב}}; {{מקור|רמב"ם מאכלות אסורות ח טו}}), מכל מקום אבר מן החי למדים בהיקש מדם: רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם וגו' וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר ({{מקור|דברים שם}}), מה דם מותר בהנאה, אף אבר מן החי כן ({{מקור|פסחים כב ב}})<ref>וראה עוד ירושלמי ערלה ג א.</ref>.<br />
<br />
==מיני בעלי החיים==<br />
<br />
===טהורים וטמאים; בהמה חיה ועוף===<br />
<br />
מחלוקת תנאים באיזה בעל חיים נוהג איסור אבר מן החי, ושלש דעות בענין:<br />
<br />
*נוהג בבהמה חיה ועוף, בין טמאים ובין טהורים.<br />
<br />
*אינו נוהג אלא בבהמה חיה ועוף טהורים.<br />
<br />
*אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, אבל לא בחיה ועוף אפילו טהורים ({{מקור|תוספתא חולין (צוקרמאנדל}}) ז ט; חולין קא ב–קב א).<br />
<br />
הלכה, שנוהג בבהמה חיה ועוף ({{מקור|רמב"ם שם א}}; {{מקור|טוש"ע יו"ד סב א}}), בטהורים ולא בטמאים ({{מקור|רמב"ם שם}}).<br />
<br />
===דגים וחגבים===<br />
<br />
דגים וחגבים מותר לאכלם חיים ({{מקור|תוספתא תרומות (ליברמן}}) ט ו), היינו לחתוך מהם אבר ולאכלו, ואין בהם משום אבר מן החי ({{מקור|תוס' שבת צ ב ד"ה דלא}}), שדוקא בדבר הטעון שחיטה יש עליו איסור אבר מן החי כשלא נשחט, אבל לא בדגים וחגבים שאינם טעונים שחיטה ({{מקור|רמב"ם שחיטה א ג}})<ref>וראה טעם נוסף בפרי חדש יורה דעה סי' יג. ועי"ש בפרי מגדים במשבצות זהב סק"א</ref>. אבל אסור לאכלם בעינם כשהם חיים, משום בל תשקצו ({{מקור|תוס' שבת שם}})<ref>וראה ערכים בל תשקצו וחגבים אם יש בחגבים חיים משום בל תשקצו.</ref>.<br />
<br />
==אדם==<br />
<br />
===אכילה===<br />
<br />
יש מהראשונים שסובר שאין אבר מן החי נוהג באדם, כיון שבשרו לאחר שמת אסור לדברי הכל, וכל שאין בשרו מותר לאחר שפירש מן הנפש אי אתה מצווה על אבריו ({{מקור|שו"ת הרשב"א ח"א סי' שסד}})<ref>וראה טעם נוסף בפרי מגדים סי' סב בשפתי דעת ס"ק ב.</ref>.<br />
<br />
ויש מהראשונים שכתב, שאף באדם אסור אבר מן החי ({{מקור|ריטב"א כתובות ס א}})<ref>ועי' משנה למלך מאכלות אסורות ב ג, ואבל יד כא; מנחת חינוך מצוה תנב.</ref>.<br />
<br />
===קבורה===<br />
<br />
יש הסבורים, שמעיקר דין קבורה יש חיוב לקבור איבר מן החי ({{מקור|יד המלך על הרמב"ם אבל ב יד}}; {{מקור|מנחת חינוך מצוה תקלז}}; {{מקור|שו"ת דובב מישרים ח"א סי' נח}}; {{מקור|שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' רלא-רלב}})<ref>ועי' בחזון איש חיו"ד הל' אבלות סי' רח אות ו, שנשאר בצריך עיון. וראה במעבר יבק, שפת רננות, פכ"ה, שיש להיזהר לקבור כל איבריו עמו, ובפרט אותם איברים שאינם מתחלפים. וראה עוד בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' קמא, ובשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' רנט אות ה, מה שהקשה על דעתו.</ref>.<br />
<br />
מספר טעמים לדבר:<br />
<br />
*במה שנענש יפתח בנשילת איברים מחיים, והיו קוברים אותם ({{מקור|בראשית רבה ס ג}})<ref>וראה עוד בעניין יפתח ואיבריו בסוף ויקרא רבה.</ref>.<br />
<br />
*שלא ייטמא כהן באיבר מן החי ({{מקור|ראה נזיר מג ב, ובפירוש הרא"ש שם}}).<br />
<br />
*מוכי שחין מקברים איבריהם ({{מקור|כתובות כ ב}}).<br />
<br />
ויש הסבורים, שמעיקר הדין אין חיוב קבורה בשום איבר שנחתך מן החי ({{מקור|רש"ש גיטין כא ב}}; {{מקור|שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קא-קב}}; {{מקור|שו"ת נודע ביהודה תניינא חיו"ד סי' רט}}; {{מקור|שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' מב}}; {{מקור|שו"ת מלמד להועיל חיו"ד סי' קיח}}; {{מקור|גשר החיים ח"א פט"ז סי' ב סע' ב}}; {{מקור|שו"ת יביע אומר ח"ג חיו"ד סי' כב אות ב}}; {{מקור|שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פ"ח}}; {{מקור|ועוד}}). אכן, נהגו לקבור איבר שנחתך מן החי, כדי להציל את הכהנים מן הטומאה ({{מקור|הפוסקים לעיל, על פי כתובות כ ב, ורש"י שם}})<ref>ועי' משנה אהלות טז ב; תוספתא שם פט"ז; רמב"ם טומאת מת ח ג.</ref>.<br />
<br />
יש מי שהבדיל בין איברים שיש בהם בשר גידים ועצמות שחייבים בקבורה, כי יש בהם טומאת איבר מן החי; לבין איברים שאין בהם עצמות, או שחסר מעט מהעצם, שאין צריך לקוברם ({{מקור|יוסף אומץ (החיד"א}}) סי' ל; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' קמא; שו"ת באר משה ח"ב סי' קיג אות ג).<br />
<br />
כל עוד איננו קובר את האיבר, צריך לשים אותו בחדר מיוחד שלא יכנסו לשם הכהנים, כי איבר מן החי מטמא ({{מקור|שו"ת שבות יעקב שם}}).<br />
<br />
נהגו לקבור את האיברים שנכרתו בחיים יחד עם הגוף המת, ויש בזה נחת רוח לנפטר לקבור עמו כל חלקי גופו ({{מקור|ראה שו"ת עמק שאלה חיו"ד סי' צז}}; {{מקור|מעבר יבוק שפתי רננות סי' כה}}).<br />
<br />
אם שכחו לקבור איבר שכרתו מחיים, יש מי שכתב שאף מותר לפתוח את הקבר עד מקום הלבנים שלמעלה מגוף הנפטר, ולהניח שם את האיבר שנכרת, עם בקשת המחילה מהנפטר בעת פתיחת הקבר ({{מקור|שו"ת יביע אומר ח"ט חיו"ד סי' לה}}).<br />
<br />
===הנאה===<br />
<br />
אין איסור הנאה באיבר מן החי ({{מקור|ראה לעיל}})<ref>וראה שו"ת מהרי"ל דיסקין בקונטרס אחרון אות קפח; גשר החיים שם.</ref>, ולכן מותר לרופאים להתלמד עליו ולעשות בו ניסיונות, ובלבד שלא ישליכוהו אחר כך בביזיון, אלא יצניעו או יקברו מה שנשאר, או יאבדו מן העולם על ידי שריפה ({{מקור|שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' רלב}}; {{מקור|שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פ"ח, ושם חט"ו סי' יג אות ג}}).<br />
<br />
===טומאת כהן===<br />
<br />
הכהן מוזהר שלא להיטמא לאיבר מן החי, שאין בו כדי לעלות ארוכה אם היה מחובר ({{מקור|שו"ע יורה דעה שסט א}}), ואינו מיטמא לאיבר מן החי של אביו ({{מקור|סוטה ג א}}; {{מקור|נזיר מג ב}}; {{מקור|רמב"ם אבל ב יד}}; {{מקור|טוש"ע יו"ד שעג ט}}), ומוזהר מלהיטמא אף לאיבר מן החי של עצמו ({{מקור|שו"ת נודע ביהודה תניינא חיו"ד סי' רט}}). ודווקא אם האיבר שלם מוזהר עליו, אבל אם אין האיבר שלם לא חל שם טומאה עליו ({{מקור|ספר הר אבל ריש ענף יח}}). הגדרת איבר שלם הוא כשהוא כברייתו - בשר, גידים ועצמות ({{מקור|רמב"ם טומאת מת ב ג}})<ref>וראה גם בגשר החיים ח"א פ"ו אות א סק"ג. וראה לעיל.</ref>.<br />
<br />
מרבנו דורנו דנו בדינו של כהן שנקטע אבר מגופו בתאונה, אם מותר לחברה לגופו על ידי ניתוח, וכן כהן שזקוק לאיבר, לבשר, או לעצם ממת, אם מותר לחבר לו חלקים אלו<ref>ראה שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' רל; שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' צ, ושם חי"ד סי' עח; שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' רסב; הרב א. בקשי-דורון, תורה שבעל-פה, לג, תשנ"ב, עמ' מב ואילך. והתירו מטעמים שונים, עיי"ש.</ref>.<br />
<br />
==האברים==<br />
<br />
שלשה מיני אברים הם:<br />
<br />
*שיש להם בשר גידים ועצמות, כגון היד והרגל וכיוצא.<br />
<br />
*שאין בהם אלא בשר בלבד, כגון הלשון והביצים והטחול והכליות והחלב וכיוצא.<br />
<br />
*שאין בהם אלא עצמות וגידים בלבד, והיא הארכובה הנמכרת עם הראש, היינו העצם הנחתך עם הפרסות כשמפשיטים את הבהמה.<br />
<br />
בשני המינים הראשונים יש איסור אבר מן החי לדברי הכל, אלא שהאבר שאין בו עצם בין שחתך כולו בין שחתך מקצתו אסור משום אבר מן החי, והאבר שיש בו עצם אין בו איסור אבר מן החי עד שיפרוש מן החי כברייתו, היינו בשר וגידים ועצמות, אבל אם פירש מן החי הבשר בלבד איסורו משום בשר מן החי ({{מקור|ראה ערכו}}), ולא משום אבר מן החי ({{מקור|רמב"ם מאכלות אסורות ה ב}}). ויש חולקים וסוברים שאף באבר שאין בו עצם כשחתך מקצתו אין בו משום אבר מן החי ({{מקור|הראב"ד שם}}), ואינו חייב לדבריהם על החֵלֶב משום אבר מן החי אלא כשתלש כליה בחלבה ואכלה, שהוא אבר שלם ({{מקור|הרמב"ן חולין סוף פ"ז. ועי' מגיד משנה מאכלות אסורות שם}}).<br />
<br />
באבר שאין בו בשר כלל, הסתפקו האחרונים אם חייבים עליו משום אבר מן החי, כיון שבעצם בלבד בלי בשר אין עליו שם אכילה ({{מקור|עי' שו"ת חקרי לב חיו"ד סי' לא}}; {{מקור|אמרי בינה טריפות סי' ו}}; {{מקור|עמק הלכה יו"ד סי' ב}}; {{מקור|שו"ת תורת חסד או"ח סי' יח. ועי' דרכי תשובה סי' סב ס"ק ב}}).<br />
<br />
==האכילה==<br />
<br />
===השיעור===<br />
<br />
שיעור אכילת אבר מן החי לחיוב מלקות הוא בכזית, שנאמר בו לשון אכילה: וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר ({{מקור|דברים יב כג}}), ואין אכילה פחותה מכזית ({{מקור|חולין קב א}}).<br />
<br />
פחות מכזית אסור לאכול, אבל אין לוקין עליו ({{מקור|טור יורה דעה סי' סב}})<ref>ועי' בית יוסף וט"ז ופרי מגדים בשפתי דעת ס"ק ג. וראה ערך חצי שעור.</ref>.<br />
<br />
===כולו או חלקו===<br />
<br />
בין שאכל האבר כולו ובין שאכל חתיכה ממנו, עובר ({{מקור|רמב"ם מאכלות אסורות ה ד}}); ויש סוברים שאינו חייב אלא אם כן אכל אבר שלם, שיש בו כזית ({{מקור|תוס' חולין צו ב ד"ה ורבי}})<ref>ועי' אור שמח מאכלות אסורות פ"ה, שהוכיח שהירושלמי נזיר ו א סובר שבאבר שלם אין צריך כזית.</ref>.<br />
<br />
===חידוש בשיעור האיסור===<br />
<br />
חידוש יש באבר מן החי שגם הגידים והעצמות מצטרפים לכזית, שלא כשאר מאכלות אסורות שאין הגידים והעצמות מצטרפים, ובלבד שיהיה בו משהו בשר ({{מקור|חולין קב א}}), שלפיכך חילקה התורה אבר מן החי ובשר מן החי לשני איסורים מיוחדים, להודיענו שחייב על האבר אף על פי שאין בו שיעור בשר, אלא שהגידים והעצמות משלימים את השיעור, וחייב על בשר מן החי אף על פי שאיננו אבר {{מקור|(רש"י. וראה עוד ערך }}בשר מן החי{{מקור|)}}.<br />
<br />
מכיון שחידוש הוא - אין לך בו אלא חידושו, לפיכך:<br />
<br />
*אינו חייב אלא אם כן אכלו כברייתו, שלא נשתנה האבר מכמות שהיה, וגם אכלו כדרך שרגילים לאכול ({{מקור|עי"ש ברש"י ותוס'}}).<br />
<br />
*אם אחר שתלש את האבר מבעל החיים הפריד את הבשר מן הגידים והעצמות שבו, שוב אין הגידים והעצמות מצטרפים לכזית, שאין האבר כברייתו ({{מקור|רמב"ם שם ג}}).<br />
<br />
*חלק את האבר לשנים קודם שיתנו לתוך פיו ואכל מקודם חציו האחד ואחר כך חציו השני, אף על פי שלא שהה באכילת שניהם יותר מכדי אכילת פרס ({{מקור|ראה ערכו}}), אין מצטרפים, לפי שסתם אכילה היא בבת אחת, ובאבר מן החי שחידוש הוא אינו חייב אלא באכילה רגילה ({{מקור|חולין קג ב ורש"י}}); ויש סוברים שאפילו אם אחר שחלק את האבר אכלו בבת אחת אינו חייב, שכיון שחלקו שוב אין עליו שם של אבר כברייתו ({{מקור|תוס' שם}})<ref>וכן הוא בירושלמי נזיר ו א, לפי קרבן העדה שם, אלא שהטעם שם שאינו דרך אכילה. בדעת הרמב"ם נחלקו מפרשיו, ועי' חידושי רבנו חיים הלוי שם.</ref>.<br />
<br />
*נתן האבר לתוך פיו ונחלק שם בפנים קודם שיבלענו, נחלקו אמוראים אם חייב שהרי נהנה גרונו בכזית שלם ({{מקור|גמ' שם}}), ויש כאן אכילה בבת אחת ({{מקור|לפי טעם רש"י}}), או שדרך הוא שנחלק בפנים בשעת לעיסה ויש עליו שם אבר ({{מקור|תוס'}}); או שהוא פטור שאין כאן אכילה במעיו ({{מקור|גמ' שם}}), שכשיורד לתוך מעיו צריך שיהא בו שיעור אכילה ({{מקור|רש"י}}), או שאין עליו שם אבר אפילו כשנחלק בשעת לעיסה ({{מקור|לפי טעם תוס'}}). הלכה שחייב ({{מקור|רמב"ם שם ד}}).<br />
<br />
===שלא כדרך הנאה===<br />
<br />
אבר מן החי שאכלו שלא כדרך הנאתו {{מקור|(ראה ערך }}אכילה{{מקור|)}} חייב, שהרי העצמות הם שלא כדרך האכילה וחייב, ולכן אף אם אכל הבשר שלא כדרכו חייב ({{מקור|דרוש וחידוש לרבי עקיבא איגר פסחים כד ב}}).<br />
<br />
ויש אומרים שפטור כמו בכל האיסורים ({{מקור|פרי מגדים סי' סב בשפתי דעת סק"א}}).<br />
<br />
==אימתי חל האיסור==<br />
<br />
===בחיי הבהמה===<br />
<br />
נחלקו תנאים אם בהמה בחייה לאברים עומדת או לאו לאברים עומדת, כלומר: אם יש על האברים קודם שנפרשו מן הבהמה שם האיסור של אבר מן החי או לא. נפקא מינה: נטל צפור טהורה חיה שאין בה כזית בשר אלא בצירוף הגידים והעצמות ואכלה כולה - אם חייב משום אבר מן החי או פטור ({{מקור|חולין קב ב}}). הלכה: לאו לאברים עומדת ({{מקור|מגיד משנה ולחם משנה בדעת הרמב"ם שם ה}}).<br />
<br />
===מפרכסת===<br />
<br />
אבר שנחתך מן המפרכסת – בעל חיים שנשחט או נהרג ועדיין יש תנועות אברים - הרי זה אבר מן החי, שהמפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה. במה דברים אמורים במפרכסת על ידי מיתה, או על ידי שחיטה פסולה, אבל נשחטה שחיטה כשרה ומפרכסת, שחיטתה מתירתה, ואבר שנחתך ממנה אין בו משום אבר מן החי ({{מקור|חולין קכא ב}}).<br />
<br />
===עובר===<br />
<br />
אבר עובר שיצא וחתכו קודם שחיטת האם, הרי זה אבר מן החי, אפילו מת העובר קודם שחיטה; וכן אם מתה הבהמה ואחר כך חתכו, האוכלו לוקה משום אבר מן החי ({{מקור|רמב"ם שם יא, על פי חולין סח א ועג ב}}).<br />
<br />
==אבר המדולדל==<br />
<br />
אבר שלא נפרש לגמרי מבעל החיים אלא שמחובר במקצתו, אם אינו יכול לחזור ולחיות ולא נפרש עד לאחר שחיטה, אינו כאבר מן החי והשחיטה מתירתו, אלא שאסור באכילה מדרבנן, ונקרא "מצות פרוש" ({{מקור|חולין עד א, ורש"י ורשב"א שם}}; {{מקור|טוש"ע יורה דעה נה ה וסב ג}}), גזרה משום אבר מן החי ({{מקור|בית יוסף בשם הרשב"א}}). ויש אומרים שאסור מן התורה אלא שאין לוקים עליו ({{מקור|רמב"ם שם ו}}). מתה הבהמה רואים את האבר כאילו נפל מחיים וחייבים עליו ({{מקור|חולין שם}}; {{מקור|רמב"ם שם. ועי' ש"ך סי' סב ס"ק ו}}).<br />
<br />
ביצי זכר שנתלשו ועדיין הן מעורות בכיסן, נחלקו אמוראים אם אסורות משום אבר מן החי ({{מקור|חולין צג ב. וראה תוס' שם ד"ה מדלא}}). הלכה כדברי המתיר, אלא שנהגו כל ישראל שלא לאכלן ({{מקור|רמב"ם שם ז}}; {{מקור|שו"ע סוף סי' סב, על פי חולין שם}})<ref>ועי"ש ברש"י שבבבל הוא שנהגו כן, והר"ן כתב שאנו נגררים אחרי בני בבל. ועי' במגיד משנה שם, וביאור הגר"א ס"ק ד.</ref>.<br />
<br />
אבר שנשמט ממקומו במקום שאינו מטריף את הבהמה, מותר לאכלו אחר שחיטה אפילו אם אין עור ובשר חופים את רובו ({{מקור|שו"ת הרשב"א ח"א סי' פט}}; {{מקור|רמ"א סב ג}}), אלא שהמנהג להחמיר בזה ({{מקור|רמ"א שם. ועי' רמב"ם שם ז}}).<br />
<br />
==איסורו לבני נח==<br />
<br />
===מקור האיסור מן התורה===<br />
<br />
אבר מן החי הוא מכלל שבע מצוות בני נח ({{מקור|סנהדרין נו א}}). יש שלמדו מהפסוק: אָכֹל תֹּאכֵל ({{מקור|בראשית ב טז}}), העומד לאכילה ולא אבר מן החי, שבהמה בחייה אינה עומדת לאכילה ({{מקור|סנהדרין שם ב, ורש"י ד"ה אכול}}). לפי זה כבר נאסרו באבר מן החי מאדם הראשון; ויש שלמדו מהפסוק שנאמר לנח: אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ ({{מקור|בראשית ט ד. סנהדרין נז א}}; {{מקור|רמב"ם מאכלות אסורות ה א, ומלכים ט א}}). ולפי זה לא נאסר אבר מן החי אלא מנח ואילך ({{מקור|רמב"ם מלכים שם}}).<br />
<br />
===יסוד האיסור===<br />
<br />
ביסוד האיסור של אבר מן החי לבני נח יש מי שהגדיר שהוא שונה מאיסורו לישראל: בישראל האיסור הוא מפני שאבר זה מת בלי שחיטה, וכשם שמיתת כולה אוסרת את הבהמה כך מיתת מקצתה אוסרתה, ולכן אמרו: אבר מן החי חייב משום נבלה ({{מקור|תוספתא חולין (צוקרמאנדל}}) ז י, ועי"ש בתוספת ראשונים גירסאות אחרות), ופירושו: גדר האיסור של אבר מן החי הוא בתורת נבלה; אבל בבני נח, שהנבלה מותרת להם, איסור אבר מן החי הוא, להיפך, משום שבא מן החי ולא מן המת ({{מקור|הרי"י רבינוביץ מפוניבז' בשו"ת נאות יעקב סי' יב}}).<br />
<br />
===טמאים וטהורים===<br />
<br />
בני נח חייבים על אבר מן החי בטמאים כבטהורים ({{מקור|חולין קב א}}), שכיון שמותרים בבשר הטמאים אף הם בכלל איסור אבר מן החי ({{מקור|רש"י}}).<br />
<br />
===עופות ושרצים===<br />
<br />
יש אומרים שאין בן נח נענש על אבר מן החי מן העוף ({{מקור|רמב"ם מלכים ט יא}})<ref>ועי"ש בראב"ד שטעות סופר הוא, ועי' בכסף משנה.</ref>, אבל איסור יש ({{מקור|כסף משנה ורדב"ז שם. ועי' אור חדש פסחים כב}}).<br />
<br />
על אבר מן החי משרצים אין בן נח מוזהר, שנאמר: אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ ({{מקור|בראשית ט ד}}), מי שדמו חלוק מבשרו, יצאו שרצים שדמן כבשרן ({{מקור|סנהדרין נט ב, ועי"ש ברש"י}}).<br />
<br />
===איסור לפני עור===<br />
<br />
אסור לישראל להושיט אבר מן החי לבן נח משום וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל ({{מקור|ויקרא יט יד. פסחים כב ב}}). ונחלקו הראשונים אם אבר המדולדל שאינו אסור אלא מדרבנן ({{מקור|ראה לעיל}}) מותר להושיטו לבן נח ({{מקור|עי' ש"ך סי' נה ס"ק יא, מחלוקת הרשב"א והר"ן עם הסמ"ק}}).<br />
<br />
===השיעור===<br />
<br />
בן נח חייב על אבר מן החי בכל שהוא, שלא ניתנו שיעורים אלא לישראל ({{מקור|רמב"ם מלכים ט י}}).<br />
<br />
ויש אומרים שבן נח חיובו באבר מן החי במשהו בשר וגידים ועצמות ({{מקור|תוס' חולין לג א ד"ה אחד}}).<br />
<br />
על טומאת אבר מן החי ראה ערכים נבלה; מת. על אבר מן החי בתורת בריה – ראה ערך בריה.<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<br />
<references/></div>יוסף שמח בוט