https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA%3A%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%99%D7%AAמיקרופדיה תלמודית:אבן משכית - היסטוריית גרסאות2026-04-11T14:52:13Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%99%D7%AA&diff=84910&oldid=prevיוסף שמח בוט: הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.2013-06-25T07:08:22Z<p>הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. <a href="/wiki/index.php/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94:%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%90_%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA" title="ויקישיבה:מבוא למיקרופדיה התלמודית">לפרטים נוספים</a>.</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{מיקרופדיה תלמודית}}<br />
'''הגדרה'''<ref>א, טור' פא-פד.</ref><br />
- אבן רצפה המיועדת להשתחוות עליה.<br />
<br />
==סיכום תמציתי==<br />
<br />
<div class="talmudit-lex"><br />
<br />
הביטוי "אבן משכית", שנזכר בתורה נתפרש על ידי רבים מן הראשונים כאבן מצוירת; אבל יש מפרשים ש"אבן משכית" היא אבן העשויה לרצף בה את הקרקע, שכן "משכית" פירושה "כיסוי". אמנם, לכל הפירושים אין משמעה של אבן משכית אלא אבן העשויה לשם השתחוויה.<br />
<br />
אסור להשתחוות על אבן משכית אפילו לה'. שאר שימוש על אבן משכית – כגון לתת קופתו עליה – מותר.<br />
<br />
בטעם האיסור נחלקו ראשונים, ושלוש דעות בדבר: (א) כך היתה דרכם של עובדי עבודה זרה, להניח אבן לפני העבודה הזרה להשתחוות עליה; (ב) מפני החשד, שהעושה כן נראה כמשתחווה לאבן; מפני שאסור לעשות דבר כדוגמת הדברים העשויים בבית המקדש, וכעין מה שאסרה תורה לעשות תבנית היכל, מנורה, וכדומה.<br />
<br />
בשני תנאים אין איסור תורה בהשתחוויה: (א) מן התורה לא נאסרה אלא השתחוויה בפישוט ידים ורגלים, עד שנמצא כולו מוטל על האבן. (ב) אם שוחה על צדו ומטה, שאינו מדביק פניו באבן – מותר.<br />
<br />
אם יש הפסק בין גופו המשתחוה לבין האבן - מותר להשתחוות, ולפיכך נהגו כל ישראל להציע מחצלאות או מיני קש ותבן בבתי כנסיות הרצופות אבנים, להבדיל בין פניהם לבין האבנים, וכן נהגו לשטוח עשבים בבתי הכנסת ביום הכפורים בשעה שנופלים על פניהם.<br />
<br />
איסור זה נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ.<br />
<br />
</div><br />
==השם==<br />
<br />
הביטוי "אבן משכית", שנזכר בכתוב: 'וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ' ({{מקור|ויקרא כו א}}), נתפרש על ידי רבים מן הראשונים כאבן מצוירת, וכפי שנאמר: 'שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה' ({{מקור|ישעיה ב טז}}), כלומר אבן שיש עליה צלמים וציורים להסתכל בהם ({{מקור|אבן עזרא ורשב"ם ויקרא שם, ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה יב, ספר החינוך מצוה שמט}}). אבל יש מפרשים ש"אבן משכית" היא אבן העשויה לרצף בה את הקרקע, שכן "משכית" פירושה "כיסוי" ({{מקור|רש"י ויקרא שם, ובמדבר לג כב}}), ככתוב: 'וְשַׂכֹּתִי כַפִּי' ({{מקור|שמות לג כב}}). אמנם, לכל הפירושים אין משמעה של אבן משכית אלא אבן העשויה לשם השתחוויה, וכפי שתרגם האונקלוס: "אבן סגידא" ({{מקור|ויקרא כו א}}).<br />
<br />
==איסור ההשתחוויה==<br />
<br />
אסור להשתחוות על אבן משכית אפילו לה' ({{מקור|רש"י ויקרא כו א}}; {{מקור|רמב"ם עבודה זרה ו ו}}), ואיסור זה נמנה על ידי הראשונים במנין הלאוין ({{מקור|רמב"ם עבודה זרה ו ז, ובספר המצוות לא תעשה יב}}; {{מקור|סמ"ג לאוין מג}}; {{מקור|החינוך מצוה שמט}}).<br />
<br />
שאר שימוש על אבן משכית – כגון לתת קופתו עליה – מותר ({{מקור|ירושלמי עבודה זרה ד א}}).<br />
<br />
בטעם האיסור נחלקו ראשונים, ושלוש דעות בדבר:<br />
<br />
*כך היתה דרכם של עובדי עבודה זרה, להניח אבן לפני העבודה הזרה להשתחוות עליה ({{מקור|רמב"ם שם ו}}; {{מקור|סמ"ג שם}}; {{מקור|רמב"ן דברים טז כב}}).<br />
<br />
*מפני החשד, שהעושה כן נראה כמשתחווה לאבן ({{מקור|רב האי גאון, הובא באור זרוע הל' תפלה סי' צג}}; {{מקור|רמב"ן, שם בשם יש אומרים}}; {{מקור|ספר החינוך שם}}), ולפיכך לא אסרה תורה להשתחוות על גבי בגדים נאים, שכן הבגד אינו דבר קיים, ולא יעשנו אדם אלוה ({{מקור|החינוך שם}}).<br />
<br />
*מפני שאסור לעשות דבר כדוגמת הדברים העשויים בבית המקדש, וכעין מה שאסרה תורה לעשות תבנית היכל, מנורה, וכדומה ({{מקור|רש"י מגילה כב ב ד"ה לא, לפי הכסף משנה שם, והמנחת חינוך שם}}).<br />
<br />
==האבן==<br />
<br />
כל אבני גזית המגוררות במגרה, בכלל "אבן משכית" הן, אף על פי שאינן מצויירות ({{מקור|ספר החינוך מצוה שמט}}), כיון שהן מפוצלות ומהוקצעות, והינן מוכנות להשתחוות עליהן ({{מקור|רמב"ם עבודה זרה ו ו-ז}}; {{מקור|ספר המצות לרמב"ם לא תעשה יב}}).<br />
<br />
מכל מקום יש איסור השתחוויה כנגד כל רצפת אבנים ({{מקור|רמ"א אורח חיים קלא ח}}; {{מקור|משנה ברורה שם ס"ק מא}}), וכן על רצפה העשויה מרצפות מלט עם אבנים קטנות ({{מקור|שו"ת אבני ישפה ח"ב סי' ז}})<ref>ובמטה אפרים סי' תרכא סע' יד כתב, שיש המחמירים גם בשאר רצפות, כגון קרשים, משום רצפת אבנים.</ref>.<br />
<br />
לבֵנים כתבו אחרונים שהן אינן כאבנים לענין איסור זה, שהרי לבֵנה אינה אבן, שנאמר ({{מקור|בראשית יא ג}}): 'וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן' ({{מקור|מגן אברהם קלא ס"ק ב}}).<br />
<br />
==ההשתחוויה==<br />
<br />
===צורות ההשתחוויה===<br />
<br />
בשני תנאים אין איסור תורה בהשתחוויה:<br />
<br />
*מן התורה לא נאסרה אלא השתחוויה בפישוט ידים ורגלים, עד שנמצא כולו מוטל על האבן ({{מקור|עי' מגילה כב ב, ורמב"ם עבודה זרה ו ו}}). אבל אם השתחווה בלא פישוט ידים ורגלים, לדעת הרמב"ם ({{מקור|שם ח}}) אינו לוקה, אלא מכים אותו מכת מרדות, ולדעת האור זרוע ({{מקור|הל' תפילה סי' צג}}) השתחוויה בלא פישוט ידים ורגלים מותרת אפילו מדרבנן.<br />
<br />
*אם שוחה על צדו ומטה, שאינו מדביק פניו באבן, כתב הרמב"ם ({{מקור|שם ז}}) שמותר אפילו מדבריהם. לפיכך, אף לדעת המחמירים שאסור להשתחוות אפילו במקום שאין רצפה [ראה להלן], שמא יש אבן למטה, כתבו אחרונים שכאשר נוטה הוא קצת על צדו מותר ({{מקור|רמ"א אורח חיים קלא ח}}). לפיכך, אף לדעת המחמירים שאסור להשתחוות אפילו במקום שאין רצפה [ראה להלן], שמא יש אבן למטה, כתבו אחרונים שכאשר נוטה הוא קצת על צדו מותר ({{מקור|רמ"א אורח חיים קלא ח}}). וכן כתבו אחרונים לענין מקום שיש בו הפסק עשבים, שאף לאוסרים לעשות כן, כשמטה על צדו מותר ({{מקור|רמ"א שם, לפי הגירסא שבפנים}}).<br />
<br />
===בהפסק===<br />
<br />
כתבו הגאונים ({{מקור|אוצר הגאונים ברכות סי' רכט}}; {{מקור|שו"ת ריב"ש סי' תיב, בשם רב שרירא גאון}}) שאסור להשתחוות אפילו במקום שאין אבן, שמא יש אבן למטה, שכן אסור להשתחוות אפילו אם יש דבר המפסיק בינו ובין האבן ({{מקור|ריב"ש שם}}; {{מקור|רמ"א אורח חיים קלא ח}}).<br />
<br />
מאידך, לדעת הרמב"ם ({{מקור|עבודה זרה ו ז}}) אם יש הפסק מותר להשתחוות, ולפיכך נהגו כל ישראל להציע מחצלאות או מיני קש ותבן בבתי כנסיות הרצופות אבנים, להבדיל בין פניהם לבין האבנים, וכן כתב המרדכי ({{מקור|מגילה סי' תתז}}) שנהגו לשטוח עשבים בבתי הכנסת ביום הכפורים בשעה שנופלים על פניהם<ref>וכן כתב הרמ"א שם, לגירסת הט"ז. וההפסק צריך להיות בעיקר בין הפנים לאבן, כלשון הרמב"ם שם.</ref>. ויש מן האחרונים שכתב שאף לדעת הגאונים עשבים נחשבים כהפסק גמור, ולא החמירו לחוש שמא יש אבן למטה, אלא בבית, משום שקרקע הבית עצמה אינה נחשבת הפסק, שכן עפר הבית חשוב כמו הבית עד התהום ({{מקור|מגן אברהם שם ס"ק כב, לדעת רב שרירא גאון}}).<br />
<br />
===מקום האיסור===<br />
<br />
איסור זה נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ ({{מקור|ספר החינוך מצוה שמט}}), שהרי איסור זה חובת הגוף הוא, ואינו תלוי בארץ ({{מקור|טורי אבן מגילה שם}}). ואף על פי שאמרה תורה: 'בְּאַרְצְכֶם' ({{מקור|ויקרא כו א}}), לא בא הכתוב למעט חוץ-לארץ, אלא להורות שלא נאסר הדבר אלא מחוץ למקדש ({{מקור|ספר החינוך שם}}), אבל בבית המקדש – מותר ({{מקור|מגילה כב ב}}; {{מקור|רמב"ם עבודה זרה ו ז}}).<br />
<br />
בהר-הבית חוץ לעזרה, הסתפקו אחרונים אם מותר לעשות כן, וצידדו שלדעת הסוברים שטעם האיסור הוא משום חשד, שנראה כמשתחווה לאבן, יהא מותר לעשות כן בכל הר הבית, שכן במקום המקדש אין חושדים בעבודה זרה ({{מקור|מנחת חינוך שם}}).<br />
<br />
==העשיה==<br />
<br />
לדעת רוב הראשונים לא אסרה התורה אלא את ההשתחוויה על גבי אבן משכית, אבל לא את עשיית האבן. אבל לדעת היראים ({{מקור|השלם סי' שנ}}) כבר משעה שנותן את האבן להשתחוות עליה עובר. ויש מן הראשונים הסוברים שעשיית אבן משכית אסורה בבית הכנסת, אבל בבית אחר מותר, כיון ששם לא נעשה הדבר לשם השתחוויה ({{מקור|מאירי מגילה כב ב, בשם "קצת אחרונים"}}), ואף בבית הכנסת יש מקילים, אם אין ההשתחוויה מצויה שם ({{מקור|מאירי שם, בשם יש אומרים}})<ref>ועי' על אבן משכית בכלל במאמרו של רש"ח קוק ב"סיני" בכרכים ז' ח' וט'.</ref>.<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<br />
<references/></div>יוסף שמח בוט