מים שאובים - היסטוריית גרסאות

אריאל ביגל נ"י ב־06:58, 16 ביוני 2011

2011-06-16T06:58:34Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:58, 16 ביוני 2011
שורה 33:		שורה 33:
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

	[[קטגוריה:~~טומאה טהרה~~]]		[[קטגוריה:מקוואות]]

טישיו: /* טומאת מים שאובים */

2011-06-15T19:19:27Z

טומאת מים שאובים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:19, 15 ביוני 2011
שורה 26:		שורה 26:
	הרוחץ ב[[מים שאובים]] - מי שטובל את רוב גופו במים שאובים (הפסולים ל[[מקווה]]), או שופך על רוב גופו מים (בכמות של שלושה לוגים, ליטר אחד בערך) - נטמא טומאה קלה, במדרגת "שני לטומאה", ואסור לו לאכול תרומה או לנגוע בה, עד שיטבול במקווה כשר. הסיבה לכך: כדי שאנשים לא יחשבו שרחיצה במים מסוגלת לטהר. ממקורות שונים וממצאים ארכאולוגיים מתברר, שהיה מקובל בארץ לבנות בבתי המרחץ מקווה צמוד, על מנת לאפשר לרוחצים, שנטמאו משפיכת המים כתוצאה מגזירה זו, לשוב ולהיטהר בטבילה במקווה.<ref>בטאון 'מעלין בקודש' יח, עמ' 99-100</ref>. גזירה זו נתקנה על ידי חכמים, כחלק מקבוצת הלכות מיוחדת המכונה [[שמונה עשר דבר]], שמונה עשרה גזירות שנקבעו במעמד מיוחד של בית שמאי ובית הלל<ref>תלמוד בבלי מסכת שבת דף יג עמוד ב.</ref>.		הרוחץ ב[[מים שאובים]] - מי שטובל את רוב גופו במים שאובים (הפסולים ל[[מקווה]]), או שופך על רוב גופו מים (בכמות של שלושה לוגים, ליטר אחד בערך) - נטמא טומאה קלה, במדרגת "שני לטומאה", ואסור לו לאכול תרומה או לנגוע בה, עד שיטבול במקווה כשר. הסיבה לכך: כדי שאנשים לא יחשבו שרחיצה במים מסוגלת לטהר. ממקורות שונים וממצאים ארכאולוגיים מתברר, שהיה מקובל בארץ לבנות בבתי המרחץ מקווה צמוד, על מנת לאפשר לרוחצים, שנטמאו משפיכת המים כתוצאה מגזירה זו, לשוב ולהיטהר בטבילה במקווה.<ref>בטאון 'מעלין בקודש' יח, עמ' 99-100</ref>. גזירה זו נתקנה על ידי חכמים, כחלק מקבוצת הלכות מיוחדת המכונה [[שמונה עשר דבר]], שמונה עשרה גזירות שנקבעו במעמד מיוחד של בית שמאי ובית הלל<ref>תלמוד בבלי מסכת שבת דף יג עמוד ב.</ref>.

	בעבר לא הייתה אפשרות לטבול במים חמים מכיוון שהם היו מים שאובים{{הערה\|פ"ג דברכות}}. מלבד זאת, סברו בית שמאי שאסור להטביל דבר קל בדבר חם ןההפך, אך ההלכה לא נפסקה כן{{הערה\|{{מקור\|מקוואות י'}}, {{ר"ש מקוואות י'}}.}}.		בעבר לא הייתה אפשרות לטבול במים חמים מכיוון שהם היו מים שאובים{{הערה\|פ"ג דברכות}}. מלבד זאת, סברו בית שמאי שאסור להטביל דבר קל בדבר חם ןההפך, אך ההלכה לא נפסקה כן{{הערה\|{{מקור\|מקוואות י'}}, {{מקור\|ר"ש מקוואות י'}}.}}.

	==בזמננו==		==בזמננו==
	גם על פי אורח החיים המודרני, בו אין שואבים מים בכדים כבימי קדם, עדיין נחשבים מי העיר הזורמים בצינורות למים שאובים משום שבדרכם הם עוברים בכמה מיני כלים שיש בהם בית קיבול כגון ה[[שעון מים]] וכדומה. לכן המעונין למלא מקווה במים שאינם שאובים אינו יכול להשתמש במי ברז, אלא חייב להשתמש בפתרונות הלכתיים כגון [[השקה]] [[זריעה]] ו[[המשכה]].		גם על פי אורח החיים המודרני, בו אין שואבים מים בכדים כבימי קדם, עדיין נחשבים מי העיר הזורמים בצינורות למים שאובים משום שבדרכם הם עוברים בכמה מיני כלים שיש בהם בית קיבול כגון ה[[שעון מים]] וכדומה. לכן המעונין למלא מקווה במים שאינם שאובים אינו יכול להשתמש במי ברז, אלא חייב להשתמש בפתרונות הלכתיים כגון [[השקה]] [[זריעה]] ו[[המשכה]].

טישיו: ערך שיצרתי בויקיפדיה

2011-06-15T19:18:51Z

ערך שיצרתי בויקיפדיה

דף חדש

בהלכות [[טומאה וטהרה]], '''מים שאובים''' הם מים שנשאבו על ידי אדם בכלי שיש לו כלי קיבול. מים אלו פסולים ל[[מקווה]], ולא עוד, אלא שהם מטמאים את האדם, כאשר שלושה [[מידות ומשקלות תורניים#לוג, רובע|לוג]]ין מהם נשפכו על אדם.
==פסול מים שאובים לטבילה במקווה==
נחלקו ה[[ראשונים]] במקור ההלכה האומרת שמים שאובים פסולים לטבילה ב[[מקווה]].

לפי גישה אחת, פסול שאובים הוא מהתורה. מקור הדברים: ב[[מסכת חגיגה]]{{הערה|{{מקור|בבלי חגיגה י"א א'}}.}} פירשו את הפסוק: {{ציטוטון|וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ - במי מקווה}}, ומפרש [[רש"י]] {{ציטוטון|בַּמַּיִם נקודתו בפתח, {{מונחון|לאפוקי|להוציא}} מים שאובים}}, וכן פירש ה[[רשב"ם]]. לעומת זאת ה[[תוספות]] חולקים על רש"י, והם סבורים שמקור הפסול הוא כמופיע ב[[תורת כוהנים]], כנדרש מהפסוק {{ציטוטון| אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר}}, "מה מעיין בידי שמים אף מקווה בידי שמים". לשיטה זו מסכימים שנים מבעלי התוספות: [[רבינו תם]] והרשב"א. כך גם סבור רבינו משה מפונטויז"א, אך הוא מחדש שאם המים השאובים עברו "[[המשכה]]" על גבי קרקע, הם כשרים מהתורה, ופסולים רק מדברי חכמים אם כל המקווה עשוי ממים כאלו שהמשיכום על הקרקע, ואם יש במקווה 21 [[סאה]] של מי גשמים, ניתן להוסיף את 19 החסרים במים כאלו, ומקווה כזה כשר גם מדברי חכמים.

לפי גישה אחרת, של [[ר"י|רבינו יצחק]] מבעלי התוספות פסול זה הוא מדברי חכמים, ודברי התורת כוהנים אינם אלא [[אסמכתא]]. הסיבה לגזירת חכמים זו היא כדי שלא יבואו לטבול במקווה העשוי בתוך כלי, שהרי מהתורה אין מקווה כשר אלא אם הוא בקרקע, כמו מעיין. כך גם סבור ה[[ר"ש]], אך הראשונים האחרים מפרשים כי זאת דווקא כאשר חלק מהמים הם שאובים, אך אם רובם או כולם שאובים, הפסול הוא מהתורה.

==גדר ההלכה==
שלושה לוגים של מים, שנפלו למקווה שאין בו ארבעים סאה, לא יועילו כל מים שבעולם לטהרו, אך אם השלושה לוגים נפלו במקווה לאחר שכבר היו ארבעים סאה במקווה, הם עצמם נטהרים מדין "זריעה" (בחיבורם למי המקווה הם כביכול נזרעים מחדש, כאילו חזרו לאדמה ונזרעו מחדש), ולכן כמובן שאינם פוסלים את המקווה.

לכן, נהוג שלפני מילוי המקווה, מנגבים אותו היטב, כדי שלא יהיו בו מים שאובים שפוסלים את המקווה.
===המים הפסולים===
מים שאובים נקראים מים שבאו לתוך כלי כל שהוא מדעת האדם. אך אדם שהניח כלים על גגו כדי לייבשם, (כך שבוודאי לא התכוין שירדו לתוכם מים), ולפתע ירד גשם שמילא את הכלים במים, אין המים שבתוך הכלי נחשבים לשאובים, למרות שהם בתוך כלי, מכיוון שלא נשאבו על ידי אדם. אך כדי שנוכל שלא להחשיב את הנחת הכלים על הגג להנחה במטרה שירד גשם עליהם, קיים תנאי נוסף: שהשמים לא היו מעוננים בשעה שהוא הניח את הכלים, שהרי אם היו השמים מעוננים באותה שעה, נחשב מעשהו כמעשה בכוונה להרטיב את הכלים ולמלאם במים, שהרי דבר ברור הוא שמעשה כזה בשעה כזו כאשר השמים מעוננים, יגרום למילוא הכלים. ורק אם לא היה צפוי לרדת גשם, וגם הניח את הכלים במטרה לייבשם, נחשבים המים כשאובים מעליהם, והם לא פסולים למקווה.

דין זה הוא מהתורה לכל הדיעות, אך נחלקו בית שמאי ובית הלל, בדין זה, אם הוא תקף גם לפי דברי חכמים, ודווקא לפי שיטת [[בית הלל]] המים אינם נחשבים לשאובים אף מדרבנן, אך בית שמאי סבורים כי יש להחשיב את המים כשאובים, ו[[תקנת חכמים]] היא, שמא אם נתיר מקרה כזה, בו אדם שם כלי על הגג מבלי משים, שמא בפעם הבאה הוא יניח את הכלים בכוונה למטרה זו, ללא הבדיל בין המקרים, שהרי במקרה שהכלי הונח במטרה למלאו, המים נחשבים לשאובים.

נחלקו [[רבי מאיר]] ו[[רבי יוסי]] בשיטת בית הלל, במקרה הבא: אדם הניח כלים על הגג במטרה לייבשם, וזאת כאשר השמים היו מעוננים, אך השמים התבהרו והעננים הסתלקו. לאחר זמן נוסף, חזרו העננים והמטירו גשם על המקום. השאלה היא האם להתייחס למקרה כזה כמילוי הכלים בכוונה וממילא דין המים שבהם כמים שאובים - כן היא דעת רבי יוסי, או שמא מכיוון שהעננים הסתלקו מהמקום, בטלו מחשבתו ורצונו שרצה למלאות את המים, ולא ניתן לייחס אותם למילוי הכלים שהיה לאחר זמן בעננים אחרים, שהרי מחשבתו לא התמלאה, והעננים שעליהם חשב לא מילאו את הכלים{{הערה|כל זה מובא בר"ש {{משנה|מקוואות|ג|א}}, על פי {{בבלי|שבת|טז|ב}}.}}.
===המשכה===
{{ערך מורחב|המשכה}}
במקרה שהמים אכן נחשבים לשאובים, מכיוון שהמים נכנסו לתוך הכלי מרצון, ניתן להמשיך אותם לתוך המקווה דרך שלושה טפחים על הקרקע, ובכך מתבטל פסול ה"שאובים". לפי רוב הפוסקים יש צורך ב"קרקע הבולעת" כמו למשל [[בטון]], שבכך נחשבים המים לחלק מהקרקע כאילו חזרו ונזרעו בתוכה, ומתבטלת שאיבתם. מנהג ישראל הוא בכל המקוואות{{הערה|כידוע, וכן מובא ב[[חזון איש]] הלכות מקוואות}} להמשיך את המים לבור הטבילה, למרות שגם אם המים יכנסו כשאובים, הם יתכשרו על ידי הכשרי המקווה, כמו [[זריעת מים|זריעה]] או [[השקה]], כדי לצאת ידי חובת כל הדיעות, כך שגם אם לפי דיעה אחת המקווה יהיה פסול, הוא יתכשר על ידי המשכה. מסיבה זו, נהוג שהמים נכנסים לבור הטבילה על ידי חור בקיר המקווה שמרוח מתוכו בבטון, הנחשב לקרקע הבולעת{{הערה|ראה בהרחבה בספר "שערי מקוואות".}}.

נחלקו הראשונים בגדר המשכה, יש הסבורים שהמשכה מכשירה את המים השאובים רק אם התערבו עם מים כשרים לפני כניסתם לבור הטבילה, ויש הסבורים שדי בהמשכתם על קרקע.

==טומאת מים שאובים==
הרוחץ ב[[מים שאובים]] - מי שטובל את רוב גופו במים שאובים (הפסולים ל[[מקווה]]), או שופך על רוב גופו מים (בכמות של שלושה לוגים, ליטר אחד בערך) - נטמא טומאה קלה, במדרגת "שני לטומאה", ואסור לו לאכול תרומה או לנגוע בה, עד שיטבול במקווה כשר. הסיבה לכך: כדי שאנשים לא יחשבו שרחיצה במים מסוגלת לטהר. ממקורות שונים וממצאים ארכאולוגיים מתברר, שהיה מקובל בארץ לבנות בבתי המרחץ מקווה צמוד, על מנת לאפשר לרוחצים, שנטמאו משפיכת המים כתוצאה מגזירה זו, לשוב ולהיטהר בטבילה במקווה.<ref>בטאון 'מעלין בקודש' יח, עמ' 99-100</ref>. גזירה זו נתקנה על ידי חכמים, כחלק מקבוצת הלכות מיוחדת המכונה [[שמונה עשר דבר]], שמונה עשרה גזירות שנקבעו במעמד מיוחד של בית שמאי ובית הלל<ref>תלמוד בבלי מסכת שבת דף יג עמוד ב.</ref>.

בעבר לא הייתה אפשרות לטבול במים חמים מכיוון שהם היו מים שאובים{{הערה|פ"ג דברכות}}. מלבד זאת, סברו בית שמאי שאסור להטביל דבר קל בדבר חם ןההפך, אך ההלכה לא נפסקה כן{{הערה|{{מקור|מקוואות י'}}, {{ר"ש מקוואות י'}}.}}.
==בזמננו==
גם על פי אורח החיים המודרני, בו אין שואבים מים בכדים כבימי קדם, עדיין נחשבים מי העיר הזורמים בצינורות למים שאובים משום שבדרכם הם עוברים בכמה מיני כלים שיש בהם בית קיבול כגון ה[[שעון מים]] וכדומה. לכן המעונין למלא מקווה במים שאינם שאובים אינו יכול להשתמש במי ברז, אלא חייב להשתמש בפתרונות הלכתיים כגון [[השקה]] [[זריעה]] ו[[המשכה]].

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:טומאה טהרה]]