מורדת על בעלה - היסטוריית גרסאות

2001:470:6B12:B0:0:0:0:76: Another helpful article about this subject

2015-12-17T15:45:03Z

Another helpful article about this subject

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־15:45, 17 בדצמבר 2015
שורה 29:		שורה 29:
	* [http://www.getup.co.il/article.asp?id=496 אישה מורדת - בעל מורד], באתר "גט Up"		* [http://www.getup.co.il/article.asp?id=496 אישה מורדת - בעל מורד], באתר "גט Up"
	* [http://www.4get.co.il/payments-rebel.htm מזונות אישה מורדת] באתר גירושין בישראל		* [http://www.4get.co.il/payments-rebel.htm מזונות אישה מורדת] באתר גירושין בישראל
			* [http://www.divorce4u.co.il/page/1174/ אישה מורדת] בפורטל לענייני גירושין

	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

טישיו ב־17:23, 10 באוקטובר 2012

2012-10-10T17:23:29Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־17:23, 10 באוקטובר 2012
שורה 1:		שורה 1:
	ב[[הלכה]] ה[[יהודים\|יהודית]], '''מורדת על בעלה''' היא [[אישה]] המסרבת לקיים את החובות המוטלות עליה במסגרת ה[[נישואים]], ובעיקר ~~קיום~~ [[~~יחסי אישות (יהדות)\|יחסי אישות~~]]. לפי דעה אחת, סירוב לביצוע מלאכות הבית מספיק אף הוא כשלעצמו להגדרת האישה כ"מורדת". להגדרה זו משמעות חשובה בקשר לדיני ה[[גירושין]] ב{{ה\|משפט העברי}} (החלים על כל בני זוג יהודים ב[[ישראל]]). במקביל לאישה, בעל שמסרב לקיים את חובותיו, מכונה ב[[משנה]] "מורד על אשתו".		ב[[הלכה]] ה[[יהודים\|יהודית]], '''מורדת על בעלה''' היא [[אישה]] המסרבת לקיים את החובות המוטלות עליה במסגרת ה[[נישואים]], ובעיקר [[תשמיש המיטה]]. לפי דעה אחת, סירוב לביצוע מלאכות הבית מספיק אף הוא כשלעצמו להגדרת האישה כ"מורדת". להגדרה זו משמעות חשובה בקשר לדיני ה[[גירושין]] ב{{ה\|משפט העברי}} (החלים על כל בני זוג יהודים ב[[ישראל]]). במקביל לאישה, בעל שמסרב לקיים את חובותיו, מכונה ב[[משנה]] "מורד על אשתו".

	==תקנות חז"ל==		==תקנות חז"ל==
שורה 18:		שורה 18:

	===בלאותיה===		===בלאותיה===
	[[רבא]] הסתפק האם קנסו אותה חז"ל, בכלל הקנס שלפיו מקצצים מסכום כתובתה מדי שבוע סכום קצוב, גם את [[נדוניה\|נדונייתה]] - הבגדים שנרשמו בכתובתה כ[[נכסי צאן ברזל]] שעל הבעל להחזיר אותם או את דמיהן. להלכה הוכרע בתלמוד כי מכיוון שאין ידועה לנו ההלכה, אם [[תפיסה ~~(משפט עברי)~~\|תפסה]] לא ניתן להוציאה ממנה בדין את הבגדים, אך אם לא תפסה אנו לא נותנים לה{{הערה~~\|{{בבלי~~\|כתובות\|סד\|א}}~~.}}.~~		[[רבא]] הסתפק האם קנסו אותה חז"ל, בכלל הקנס שלפיו מקצצים מסכום כתובתה מדי שבוע סכום קצוב, גם את [[נדוניה\|נדונייתה]] - הבגדים שנרשמו בכתובתה כ[[נכסי צאן ברזל]] שעל הבעל להחזיר אותם או את דמיהן. להלכה הוכרע בתלמוד כי מכיוון שאין ידועה לנו ההלכה, אם [[תפיסה\|תפסה]] לא ניתן להוציאה ממנה בדין את הבגדים, אך אם לא תפסה אנו לא נותנים לה{{הערה\|כתובות סד א}}

	==בעל המורד על אשתו==		==בעל המורד על אשתו==

טישיו: /* תקנות חז"ל */

2012-10-10T17:22:30Z

תקנות חז"ל

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־17:22, 10 באוקטובר 2012
שורה 11:		שורה 11:
	רבי יהודה אומר, שלשה טרפעיקין\|מקור={{משנה\|כתובות\|ה\|ז}}}}		רבי יהודה אומר, שלשה טרפעיקין\|מקור={{משנה\|כתובות\|ה\|ז}}}}

	תקנה מאוחרת יותר היא שמכריזים על האישה (אם בעלה מסכים) בבתי כנסיות ובתי מדרשות (אך לא במקומות ציבוריים אחרים), ולאחר ארבעה שבועות אם היא עומדת על דעתה, היא מפסידה את כל סכום הכתובה. לפני ואחרי ההכרזה, מודיעים לה ומזהירים אותה, כי היא עלולה להפסיד את כל כסף הכתובה, אם תסרב עד תום ארבעה שבועות. נחלקו [[רבא]] ו[[רב הונא בר יהודה]] כמי פסק רבם [[רב ששת]], לפי מה שקיבל רבא מרבו ההלכה היא שיש לנסות לשכנעה בדרכי נועם ולכן יש לחכות עד שידעו כי מוצו כל הדרכים לשכנעה, אלא שבינתיים קונסים אותה בסכום של שבעה דינרים לשבוע, ואילו לפי מה שקיבל רב הונא בר יהודה מרבו ההלכה היא כפי השיטה האומרת שלאחר ארבעה שבועות הפסידה המורדת את כל דמי הכתובה{{הערה~~\|{{בבלי~~\|כתובות סג ב}}		תקנה מאוחרת יותר היא שמכריזים על האישה (אם בעלה מסכים) בבתי כנסיות ובתי מדרשות (אך לא במקומות ציבוריים אחרים), ולאחר ארבעה שבועות אם היא עומדת על דעתה, היא מפסידה את כל סכום הכתובה. לפני ואחרי ההכרזה, מודיעים לה ומזהירים אותה, כי היא עלולה להפסיד את כל כסף הכתובה, אם תסרב עד תום ארבעה שבועות. נחלקו [[רבא]] ו[[רב הונא בר יהודה]] כמי פסק רבם [[רב ששת]], לפי מה שקיבל רבא מרבו ההלכה היא שיש לנסות לשכנעה בדרכי נועם ולכן יש לחכות עד שידעו כי מוצו כל הדרכים לשכנעה, אלא שבינתיים קונסים אותה בסכום של שבעה דינרים לשבוע, ואילו לפי מה שקיבל רב הונא בר יהודה מרבו ההלכה היא כפי השיטה האומרת שלאחר ארבעה שבועות הפסידה המורדת את כל דמי הכתובה{{הערה\|כתובות סג ב}}

	אם האישה מנמקת את הסיבה למרידתה - מכיוון שהיא מואסת בבעלה ורוצה להתגרש ממנו, לא קנסו חכמים את האישה לדור עמו, שכן אנוסה היא, אין אישה יכולה לדור עם אדם שאינה חפצה בו. דין מורדת קיים רק כאשר היא אומרת שהיא עדיין רוצה בנישואיה ואינה דורשת להתגרש, אלא שהיא רוצה לצער אותו (ולפי שיטת [[רש"י]] אף כופין את הבעל לתת גט, אך [[רבנו תם]] חלוק על כך).		אם האישה מנמקת את הסיבה למרידתה - מכיוון שהיא מואסת בבעלה ורוצה להתגרש ממנו, לא קנסו חכמים את האישה לדור עמו, שכן אנוסה היא, אין אישה יכולה לדור עם אדם שאינה חפצה בו. דין מורדת קיים רק כאשר היא אומרת שהיא עדיין רוצה בנישואיה ואינה דורשת להתגרש, אלא שהיא רוצה לצער אותו (ולפי שיטת [[רש"י]] אף כופין את הבעל לתת גט, אך [[רבנו תם]] חלוק על כך).

טישיו: כתבתי בויקיפדיה

2012-10-10T17:22:15Z

כתבתי בויקיפדיה

דף חדש

ב[[הלכה]] ה[[יהודים|יהודית]], '''מורדת על בעלה''' היא [[אישה]] המסרבת לקיים את החובות המוטלות עליה במסגרת ה[[נישואים]], ובעיקר קיום [[יחסי אישות (יהדות)|יחסי אישות]]. לפי דעה אחת, סירוב לביצוע מלאכות הבית מספיק אף הוא כשלעצמו להגדרת האישה כ"מורדת". להגדרה זו משמעות חשובה בקשר לדיני ה[[גירושין]] ב{{ה|משפט העברי}} (החלים על כל בני זוג יהודים ב[[ישראל]]). במקביל לאישה, בעל שמסרב לקיים את חובותיו, מכונה ב[[משנה]] "מורד על אשתו".

==תקנות חז"ל==
חכמים תיקנו, שאישה המורדת על בעלה, מקצצים מסכום [[כתובה|כתובתה]], שבעה [[דינר|דינרים]] לשבוע (בערך 1,700 ש"ח) ובינתיים מנסים לשכנע אותה להפסיק למרוד בבעלה ולקיים את חיובי האישות המוטלים עליה, תקנה זו מוזכרת לראשונה במשנה:

{{ציטוט|תוכן= מורדת על בעלה, פוחתין לה מכתבתה שבעה דינרין בשבת.
[[רבי יהודה]] אומר, שבעה טרפעיקין.
עד מתי הוא פוחת, עד כנגד כתובתה.
[[רבי יוסי]] אומר, לעולם הוא פוחת והולך, שמא תפול לה ירשה ממקום אחר, גובה הימנה.
וכן המורד על אשתו, מוסיפין לה על כתבתה שלשה דינרין בשבת.
רבי יהודה אומר, שלשה טרפעיקין|מקור={{משנה|כתובות|ה|ז}}}}

תקנה מאוחרת יותר היא שמכריזים על האישה (אם בעלה מסכים) בבתי כנסיות ובתי מדרשות (אך לא במקומות ציבוריים אחרים), ולאחר ארבעה שבועות אם היא עומדת על דעתה, היא מפסידה את כל סכום הכתובה. לפני ואחרי ההכרזה, מודיעים לה ומזהירים אותה, כי היא עלולה להפסיד את כל כסף הכתובה, אם תסרב עד תום ארבעה שבועות. נחלקו [[רבא]] ו[[רב הונא בר יהודה]] כמי פסק רבם [[רב ששת]], לפי מה שקיבל רבא מרבו ההלכה היא שיש לנסות לשכנעה בדרכי נועם ולכן יש לחכות עד שידעו כי מוצו כל הדרכים לשכנעה, אלא שבינתיים קונסים אותה בסכום של שבעה דינרים לשבוע, ואילו לפי מה שקיבל רב הונא בר יהודה מרבו ההלכה היא כפי השיטה האומרת שלאחר ארבעה שבועות הפסידה המורדת את כל דמי הכתובה{{הערה|{{בבלי|כתובות סג ב}}

אם האישה מנמקת את הסיבה למרידתה - מכיוון שהיא מואסת בבעלה ורוצה להתגרש ממנו, לא קנסו חכמים את האישה לדור עמו, שכן אנוסה היא, אין אישה יכולה לדור עם אדם שאינה חפצה בו. דין מורדת קיים רק כאשר היא אומרת שהיא עדיין רוצה בנישואיה ואינה דורשת להתגרש, אלא שהיא רוצה לצער אותו (ולפי שיטת [[רש"י]] אף כופין את הבעל לתת גט, אך [[רבנו תם]] חלוק על כך).

למרות זאת, אודות לידתו של [[רבי חנינא מסורא]] מובא בתלמוד כי אמו מרדה על בעלה בטענת "מאיס עלי", ולמרות זאת, [[מר זוטרא]], שלפניו בא הבעל לדין תורה, קבע את ההלכה לפי דעתו השונה שהיא שגם באישה כזו קיימים דין "מורדת", ולמרות זאת יצא ממנה האמורא רבי חנינא מסורא. אם כי, חכמי התלמוד מסיקים כי אין להסיק ראיה ממעשה ספציפי זה, כי באופן רגיל בניה של אישה שמקיימת יחסי אישות תחת כפייה אינם יוצאים מוצלחים, הם "בני אנוסה" – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו באונס, או אפילו כשאינה מסכימה לכך באופן מלא, שעליהם נאמר "וברותי מכם המורדים והפושעים בי"{{הערה|נדרים כ ב}}} אך שם - הייתה סייעתא דשמיא מיוחדת למר זוטרא שלא יצא מכשול תחת ידו ואף ההפך.

===בלאותיה===
[[רבא]] הסתפק האם קנסו אותה חז"ל, בכלל הקנס שלפיו מקצצים מסכום כתובתה מדי שבוע סכום קצוב, גם את [[נדוניה|נדונייתה]] - הבגדים שנרשמו בכתובתה כ[[נכסי צאן ברזל]] שעל הבעל להחזיר אותם או את דמיהן. להלכה הוכרע בתלמוד כי מכיוון שאין ידועה לנו ההלכה, אם [[תפיסה (משפט עברי)|תפסה]] לא ניתן להוציאה ממנה בדין את הבגדים, אך אם לא תפסה אנו לא נותנים לה{{הערה|{{בבלי|כתובות|סד|א}}.}}.

==בעל המורד על אשתו==
כשם שאישה המורדת על בעלה נקנסת, כך גם בעל המורד על אשתו, קונסים אותו בסכום שלושה דינרים לשבוע, סכום פחות מזה של האישה, כן לפי השערת חז"ל, צערו של האיש גדול יותר משל האישה שמצטערת מאי קיום יחסי אישות, וההוכחה - משוק של זונות ממין נקבה, שמשלמים לאישה זונה ולא ההפך{{הערה|כתובות סד ב}} לפי דעתו של רבי [[יוסי בר חנינא]] שסובר שדין מורדת היא גם ממלאכות, הדין הוא גם הפוך: אם הבעל מפקיע את עצמו משעבוד המזונות שחייב לתת לאשתו, קונסים אותו.

בעוד שכאשר האישה מורדת מורידים לה משכר כתובתה גם על יום השבת, האיש שמורד אינו חייב לשלם קנס על יום השבת. החילוק בין דין הבעל לאישה קשור להלכות [[שכר שבת]]: אסור לגבות קנס על יום השבת, אך מותר לנכות מזכות ממונית של אדם על אדם אחר, כקנס. כיוון שדיני מורד ומורדת משפיעים על ה[[כתובה]], הרי שבגבר כאשר הוא מורד הוא '''מוסיף''' על דמי הכתובה שהתחייב בחתונה, ואילו האישה כאשר מורדת '''מנכים''' לה מסכום הכתובה שמגיע לה, ולכן נמצא שלא ניתן לגבות מהגבר את הקנס על יום השבת, אך ניתן לנכות מהאישה את דמי כתובתה גם על יום השבת, לפי הסכום הקצוב.

==קישורים חיצוניים==
* {{אנצ דעת|891|מורדת}}
* [http://www.getup.co.il/article.asp?id=496 אישה מורדת - בעל מורד], באתר "גט Up"
* [http://www.4get.co.il/payments-rebel.htm מזונות אישה מורדת] באתר גירושין בישראל

{{הערות שוליים}}