אריאל ביגל נ"י ב־20:13, 11 באוגוסט 2012

2012-08-11T20:13:36Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־20:13, 11 באוגוסט 2012
שורה 21:		שורה 21:
	{{הערות שוליים\|יישור=ימין}}		{{הערות שוליים\|יישור=ימין}}

	[[קטגוריה:~~עבד כנעני]]~~		[[קטגוריה:עבדות]]
	~~[[קטגוריה:כללים ועקרונות במשפט העברי~~]]

טישיו: יצרתי בויקיפדיה

2012-08-09T23:49:59Z

יצרתי בויקיפדיה

דף חדש

'''מה שקנה עבד קנה רבו''' הוא כלל יסודי ב[[משפט העברי]] האומר כי כל מה שבא לרשותו המשפטית של [[עבד כנעני]] נכנס בצורה אוטומטית לרשותו המשפטית של האדון, כחלק מקנייניו המוחלטים על העבד, על גופו ועל בעלותו. כלל זה הוליד את הפרדוקס ואת הבעיה כיצד יכול עבד לקבל [[שטר (משפט עברי)|גט שחרור]] מיד רבו, והביא לידי הכלל המפורסם - [[באין כאחד]].
==גדר הקניין==
בגדר הקניין קיימת מחלוקת תנאית ואמוראית, הידועה בשם "יש קניין לעבד בלא רבו?" שאלה זו עוסקת האם ניתן להקנות לעבד [[מתנה]] על מנת שהמתנה תהא שלו באופן מוחלט, ולא תעבור לרשות רבו.

שאלה זו ניתנת לפיצול, לשלושה שאלות נפרדות. הראשונה עוסקת באדם זר שהקנה לעבד מתנה, מתוך כוונה שתשאר שלו כמובן ולא כדי שתהיה של רבו, השנייה באדם שנותן מתנה לעבד ואף [[תנאי (משפט עברי)|מתנה]] בפירוש שהמתנה לא תעבור לרשות האדון - "על מנת שאין לרבך רשות בו", והשלישית, הקלה מכולם, עוסקת בשאלת אדם המקנה לעבד כסף על מנת שהעבד יצא בו לחירות.

השאלה האמוראית, בא מתוך דברי המשנה במסכת קידושין{{מקור|משנה קדושין א ג}}, שם קיימת מחלוקת [[רבי מאיר]] ו[[חכמים]] האם העבד יכול לפדות את עצמו באופן עצמאי, על ידי [[קניין כסף]]. רבי מאיר סבור שלא וחכמים סבורים שכן. בפרשנות למחלוקת זו קיימות שלושה דיעות אמוראיות:

*דעת ה[[הווה אמינא]], שהמחלוקת היא האם "יש קניין לעבד בלא רבו", כלומר האם כאשר אדם מקנה מתנה לעבד, זוכה בה האדון.

*דעתו של [[רב ששת]], שלפי כל הדיעות במקרה כזה שאין תנאי מפורש שהאדון לא יזכה בכסף - "אין קניין לעבד בלא רבו", והמחלוקת היא רק במקרה שקיים תנאי מפורש "הריני מקנה לך על מנת שלא יהא לרבך רשות בכסף".

*דעתו של [[אלעזר בן פדת|רבי אלעזר]] שאפילו במקרה כזה - "אין קניין לעבד בלא רבו". לפי דעתו של רבי אלעזר, אין לעבד כלל רשות משפטית עצמאית, ולכן לא יועיל שום תנאי שבעולם להפוך את המתנה למתנת העבד, ולכן התנאי נחשב לתנאי לא אפשרי. התנאי היחיד האפשרי הוא "על מנת שתצא בו לחירות", דעתו של רבי מאיר היא שכמו כל תנאי - גם תנאי כזה אינו מועיל, אך חכמים סבורים ש{{ציטוטון|לדידיה נמי הא לא מקני ליה, דהא לא אמר ליה אלא על מנת שתצא בו לחירות}}, כלומר במקרה שהתנאי הוא על מנת שהעבד יצא לחירות, אין לאדון שום אפשרות משפטית לזכות בכסף על ידי העבד, כי הכסף מעולם לא נכנס לרשותו, שהרי התנאי היה שהכסף לא ישאר ברשותו אלא יעבור לרשות האדון ויוציא את העבד לחירות, ולכן במקרה כזה אין האדון זוכה בכסף{{מקור|קידושין כג ב}}.

==להלכה==
להלכה נחלקו ה[[ראשונים]]{{הערה|תוספות ד"ה ורבי, קדושין כג ב.}}: לפי [[רבינו תם]] הפרשנות הנפסקת כמותה להלכה היא זו של רב ששת, שהמחלוקת היא כאשר המתנה הניתנת לעבד היא "על מנת שאין לרבך רשות בו", אבל במקרה שהמתנה הניתנת היא "על מנת שתצא בו לחירות" אין מחלוקת בין רבי מאיר וחכמים וכולם סוברים שמתנה כזו [[חלות|חלה]]. הראיה היא ממחלוקת [[רב (אמורא)|רב]] ו[[שמואל (אמורא)|שמואל]] במסכת נדרים בדיני אדם המודר הנאה מחתנו, האם כאשר אדם מקנה לאישה נשואה כסף זוכה בהן הבעל כ[[נכסי מלוג]], ומכיוון שההלכה נפסקת שם כרב שהבעל זוכה בכל מתנה הניתנת לאישה אלא אם כן ניתנה לאישה "על מנת שלא יהא לבעלך רשות בהן", על פי ההלכה ש"איסורים" (דינים הלכתיים ולא משפטיים) ההלכה נפסקת כרב, נמצא שההלכה נפסקת כרבי מאיר לפי פרשנותו של רב ששת.

[[ר"י]] חלוק על רבינו תם, והוא סבור שיש חילוק בין אישה לעבד, שהרי ישנם חילוקים משפטיים רבים בין הבעלות המשפטית של הבעל על נכסי האישה: בשונה מעבד - הבעל אוכל רק את פירות [[נכסי מלוג]] אך אין לו בעלות על גוף הנכסים; בשונה מעבד - הבעל יכול לתת מתנה לאשתו ואז נפקעת ממתנה זו רשותו המשפטית כליל. ומכיוון שכך אין להשוות בין ההלכות, ולכן ייתכן שלמרות שאכן ביחסים המשפטיים של בין איש לאשתו ההלכה נפסקת שלא ניתן להקנות לאישה מתנה ללא תנאי אך מתנה הניתנת לאישה על תנאי מגביל נשארת ברשותה, הרי שבדיני עבד - ההלכה נפסקת שלא ניתן לעשות דבר כזה, כפי שיטת [[רבי אלעזר בן פדת].

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

[[קטגוריה:עבד כנעני]]
[[קטגוריה:כללים ועקרונות במשפט העברי]]

מה שקנה עבד קנה רבו - היסטוריית גרסאות

אריאל ביגל נ"י ב־20:13, 11 באוגוסט 2012

טישיו: יצרתי בויקיפדיה