אריאל ביגל נ"י ב־13:17, 19 במרץ 2013

2013-03-19T13:17:57Z

טישיו ב־16:51, 10 באוקטובר 2012

2012-10-10T16:51:41Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־16:51, 10 באוקטובר 2012
שורה 1:		שורה 1:
	{{פירוש נוסף\|נוכחי=ישיבה בבבל\|ראו=[[נהרדעא (פירושונים)]]}}		{{פירוש נוסף\|נוכחי=ישיבה בבבל\|ראו=[[נהרדעא (פירושונים)]]}}
	'''ישיבת נהרדעא''' (שמה הקדום: "בי מדרשא" או "תחומא"){{הערה\|ראה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44174&hilite=10aa1ce9-81d3-4631-97f3-022706330d87&st=%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA+%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%93%D7%A2%D7%90&pgnum=77 חיי היהודים בארץ ישראל], עמ' 69 - 72.}} הייתה אחת הישיבות הגדולות ב[[בבל]], שהתקיימה לסירוגין, בתקופות שונות מתחילת תקופת ה[[אמוראים]] ועד לסוף ימי ה[[גאונים]]. הוקמה על ידי ה[[אמורא]] [[שמואל (אמורא)\|שמואל]], מגדולי חכמי בבל. על החכמים המפורסמים שעמדו ב[[ראש ישיבה\|ראש הישיבה]] נמנו שמואל, [[רב נחמן]], ועוד.		'''ישיבת נהרדעא''' (שמה הקדום: "בי מדרשא" או "תחומא"){{הערה\|1=ראה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44174&hilite=10aa1ce9-81d3-4631-97f3-022706330d87&st=%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA+%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%93%D7%A2%D7%90&pgnum=77 חיי היהודים בארץ ישראל], עמ' 69 - 72.}} הייתה אחת הישיבות הגדולות ב[[בבל]], שהתקיימה לסירוגין, בתקופות שונות מתחילת תקופת ה[[אמוראים]] ועד לסוף ימי ה[[גאונים]]. הוקמה על ידי ה[[אמורא]] [[שמואל (אמורא)\|שמואל]], מגדולי חכמי בבל. על החכמים המפורסמים שעמדו ב[[ראש ישיבה\|ראש הישיבה]] נמנו שמואל, [[רב נחמן]], ועוד.

	==היסטוריה==		==היסטוריה==

טישיו: כתבתי בויקפדיה

2012-10-10T16:50:47Z

כתבתי בויקפדיה

דף חדש

{{פירוש נוסף|נוכחי=ישיבה בבבל|ראו=[[נהרדעא (פירושונים)]]}}
'''ישיבת נהרדעא''' (שמה הקדום: "בי מדרשא" או "תחומא"){{הערה|ראה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44174&hilite=10aa1ce9-81d3-4631-97f3-022706330d87&st=%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA+%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%93%D7%A2%D7%90&pgnum=77 חיי היהודים בארץ ישראל], עמ' 69 - 72.}} הייתה אחת הישיבות הגדולות ב[[בבל]], שהתקיימה לסירוגין, בתקופות שונות מתחילת תקופת ה[[אמוראים]] ועד לסוף ימי ה[[גאונים]]. הוקמה על ידי ה[[אמורא]] [[שמואל (אמורא)|שמואל]], מגדולי חכמי בבל. על החכמים המפורסמים שעמדו ב[[ראש ישיבה|ראש הישיבה]] נמנו שמואל, [[רב נחמן]], ועוד.

==היסטוריה==
{{השלמה}}
שמואל הלך ל[[נהרדעא]] וייסד בה את ישיבת נהרדעא, שבמרוצת הזמן ישבו בה אלפי תלמידים. ישיבה זו ו[[ישיבת סורא]], שייסד [[רב (אמורא)|רב]] ב[[סורא]], פתחו תקופה חדשה בתולדות היהדות, תקופה שבה הייתה בבל מרכז ה[[יהדות]]. לאחר פטירת רב, נוספו תלמידים רבים מישיבת סורא לישיבת נהרדעא, שבראשותו של שמואל{{הערה|חיי היהודים בארץ ישראל, שם.}}, וזו הלכה וגדלה.

למרות שישיבתו של [[רב כהנא (השלישי)|רב כהנא]] ב[[פום-נהרא]] הייתה כפופה ל[[ישיבת סורא]], עם פטירתו של [[רבא]] והלאה, הגיעו ראשי ישיבת נהרדעא, פעמים רבות, לבקר את רב כהנא בפום נהרא, וזאת כנראה מתוך כוונה לחזק את הקשר בין הישיבות. על חיזוק הקשרים בין נהרדעא לפום נהרא, מעידה העובדה שרב כהנא [[הספד|הספיד]] את [[רב זביד מנהרדעא]] בפום נהרא{{הערה|[[תלמוד בבלי]], [[מסכת מועד קטן]], דף כ"ז, עמוד א'.}}. הספד שנבע ככל הנראה מכיוון שרב כהנא היה גם תלמידו של רב זביד מנהרדעא{{הערה|סנהדרין סט ב}}. כך אנו מוצאים למשל, את [[רב נחמן מנהרדעא]] מגיע להתארח אצל רב כהנא מפום נהרא בערב [[יום הכיפורים]]{{הערה|חולין צה ב, ייתכן שבא להתארח בישיבת פום נהרא ולהשתתף עימם בתפילות היום הקדוש.

בישיבה היו הנהגות מיוחדות שהונהגו על ידי ראשיה כדי לכבד את חכמי ארץ ישראל: כאשר בא אורח מארץ ישראל, הוא התכבד לתת שיעור בישיבה, במעמד ראש הישיבה וכל התלמידים. אחרי השיעור התפתח דיון ער וארוך, בו "התקיפו" התלמידים את האורח בשאלות לימודיות{{הערה|חיי היהודים בארץ ישראל, שם.}},

בין החכמים שלמדו בישיבת נהרדעא מוזכרים אמוראים מפורסמים, כמו [[רב שימי מנהרדעא]]{{הערה|מוזכר ב[[מסכת יומא]].}}, [[רב דימי מנהרדעא]], [[רב זביד מנהרדעא]], ו[[אמימר]]. במקומות רבים בתלמוד{{הערה|בבא בתרא לא א ועוד.}} מוזכרים שיטות של ישיבת נהרדעא, אך אמימר אמר: שלמרות היותו מנהרדעא, הוא סבור אחרת. לא ברור אם כוונתו שישיבת נהרדעא סבורה אחרת ולא כידוע, או שחשיבתו הייתה עצמאית.

אחרי פטירתו של שמואל, התפצלה הישיבה. הישיבה עצמה בראשות [[רב הונא]] תלמידו המובהק של שמואל עברה ל[[סורא]], ואילו תלמיד אחר של רב ושמואל, הוא [[רב יהודה]] הקים את [[ישיבת פומבדיתא]]. למרות זאת, ראו רב יהודה ותלמידיו ברב הונא את גדול הדור{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26602&hilite=5951765a-9385-4fda-b82e-13f3168c71e1&st=%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA+%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%93%D7%A2%D7%90&pgnum=9 שיחות לנוער].}}, עד פטירתו בשנת [[ד'נ"ח]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39458&hilite=c4675da0-1bb8-4828-b635-c0ae25759af5&st=%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA+%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%93%D7%A2%D7%90&pgnum=20 רב אשי],ש י צורי עמ' 16.}}.

במקרים מסוימים, בהם יש מחלוקת בין החכמים, אנו מוצאים את ישיבת נהרדעא נוהגים כ[[רבה בר רב הונא]]{{הערה|חולין נ ב}}, וייתכן שיש בכך קשר לשל היותו בנו של ראש הישיבה ואחד ממנהיגיה.

==מהלך הפסיקה==
===המשפט העברי===
ישיבת נהרדעא התאפיינה במהלך לימודי עצמאי משל הישיבות האחרות, הן בדיני האיסורים, והן בדיני המשפט העברי, תחום בו היא זכתה לעמוד במקום ראשון. ראש ישיבתה הראשון ומי שהקים אותה, [[שמואל (אמורא)|שמואל]] היה ידוע בשם מומחיותו הנודעת בהלכות דיני ממונות, וזאת בשל היותו עסוק בישיבתו - ישיבת נהרדעא בהלכות ממונות כל היום, בניגוד לעמיתו וחבירו רב, שהיה עסוק יותר בדיני איסורים, בשל כך בכל מחלוקת של רב עם שמואל נפסקת ההלכה כשמואל, ובשל כך נקרא בתלמוד בכינוי [[שבור הראשון|שבור]] מלכא, כלומר כמו ששבור היה מלך, וכל שיצא מפיו במדינות [[פרס]] הכפופות אליו התקיים על ידי עבדיו, כך גם היה שמואל כעין מלך בדיני המשפט העברי, וכל פסק שיצא מפיו התקיים, מכיוון שההלכה תמיד כמותו.

כן גם תלמידו וממשיך דרכו רב נחמן, היה עסוק בדינים אלו, והתבטא על עצמו, שכל החכמים כולם לגבי בדיני ממונות - חשובים הם כנערים שלא הגיעו להוראה, כך התבטא לפי גרסה אחת, אף מול [[רב יהודה]] ראש [[ישיבת פומבדיתא]]{{הערה|"אין, דכולי עלמא לגבי דידי דרדקא נינהו" - בבא מציעא סו א}} ואכן ההלכה נפסקת כמותו בדיני ממונות בכל מקום.

הגמרא נוטה לשייך את דבריהם של ישיבת נהרדעא, ראשיה וחכמיה, כשיטה אחת משותפת, כך למשל מקשרת הגמרא בין דבריו של [[רב חמא]], מחכמי ישיבת נהרדעא{{הערה|סנהדרין ז ב}} לדבריו של שמואל, ראש הישיבה ומקימה{{הערה|ראה בבא בתרא ז א}} ושם ע"ב ובתוס' ד"ה נהרדעי.}}.

בדיני טוען ונטען חידשו חכמי ישיבת נהרדעא, כי אדם שבא לדין תורה וטען טיעון מסוים, ונתברר כי לפי טיעון זה הוא עלול לצאת בדין וידו על התחתונה, אין ביכולתו [[טוען וחוזר וטוען|לחזור בו ולטעון טיעון אחר]], אלא אין הוא יכול להוסיף על דבריו הראשונים כלום, גם אם בא לפרש אותם. כך למשל, דנו בישיבת נהרדעא באדם שבא ואמר כי קרקע מסוימת, שבו היה [[חזקת קרקעות|מוחזק שלוש שנים]], שייכת לו כ[[ירושה (משפט עברי)|ירושה]] מאבותיו. כאשר התברר שהדבר אינו נכון, הוא בא שוב ופירש את דבריו: לא התכוונתי שאכן הקרקע שלי מאבותי, אלא אכן קניתי אותה ממך, ו"שלי היא מאבותי" התכוונתי שסמוך ובטוח אני עליה זמן רב כאילו הייתה שלי מאבותי. במקרה כזה אנו מותירים את הפרשנות שלו הצידה, ופוסקים את ההלכה אך ורק לפי הטענה הראשונה שלו. [[אמימר]] אמר בתגובה לפסיקה זו, כי גם הוא משתייך לישיבת נהרדעא, ולמרות זאת סבור הוא כפי הדיעה האחרת, שיכול אדם לחזור ולפרש את דבריו, גם לאחר שטען אותם, וכך נפסקה ההלכה{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|לא|א}}, לפי הסבר ה[[י"ד רמ"ה]] וה[[רשב"א]].}}.

====ועשית הישר והטוב====
בנימוקיהם של חכמי ישיבת נהרדעא, אנו מוצאים הסתמכות רבה על הפסוק {{ציטוטון|ועשית הישר והטוב בעיני ה' אלוקיך}} ככלל מוביל לא רק בדינים בין אדם למקום, אלא גם ככלל מחייב במשפט העברי. כך למשל, בישיבת נהרדעא החמירו מאוד בדיני [[בר מיצרא]], שלפיה אדם שרוצה לקנות קרקע הסמוכה לשדהו, יש לו זכות קדימה לכל אדם אחר, ולפי שיטת נהרדעא, יש זכות קדימה גם לאחיו של מי שיש לו שדה או שטח אחר סמוכה לקרקע הנמכרת; לא עוד, אלא שאם קיבל הלה את אישורו של האח או של בעל המיצא, פוסקים חכמי ישיבת נהרדעא, אין כל תוקף במכירה, עד שיקבל הלה אישור בכתב מהבר מיצרא, כאילו הייתה קרקע זו שלו,לפי הסבר חמכי ישיבת נהרדעא, דין זה הוא מדין בר מיצרא הנלמד מהפסוק "ועשית הישר והטוב", ולשיטתם פסוק זה מחייב אף זכות קדימה בשני אחים, ובניגוד לרב נחמן שסבור שדין הכפייה הוא רק משום [[חוצפה]]({{מקור|בבא מציעאקח|א}}.}}.

בדיון אחר, אנו מוצאים את חכמי ישיבת נהרדעא דנים בדין [[שומא]] - דבר שנישום ונגבה על ידי בית הדין, ולבסוף שולם הנתבע את החוב המוטל עליו, האם ניתן לתבוע להחזיר את החפץ עצמו לבעליו ולקבל תמורתו כסף, לפי חכמי נהרדעא עד שנה ניתן לתבוע לקבל את החפץ חזרה. [[אמימר]], מראשי הישיבה, פסק שלעולם ניתן לתבוע להחזיר את החפץ ולא רק עד שנה, את פסיקתו זאת נימק בפסוק ועשית הישר והטוב({{מקור|בבא מציעא לה א}}.}}).

===פסיקות באיסורים===
לעומת זאת, בדיני איסורים אנו מוצאים גישה מקילה יותר של חכמי ישיבת נהרדעא. במסכת קידושין אנו מוצאים דעה שרב, ראש ישיבת פומבדיתא, העניש את כל מי שקידש אשה ללא [[שידוך|שידוך]] קודם לכן, או מי שמקדש אשה במקום ציבורי, או מי שמקדש אשה על ידי [[ביאה|קניין ביאה]] - במקום לקדש אותה בשתי הקניינים האחרים - [[קניין כסף|כסף]] ו[[קניין שטר|שטר]], או מי שדר בבית חמותו - דבר העלול לגרום לקרבה אסורה בינו לבין חמותו, לעומת זאת לפי גירסת נהרדעא, רב הלקה רק את מי שקידש בלא שידוך ובביאה, כלומר שתי תנאים כדי לקבל מלקות({{מקור|קידושין יב ב}} {{מקור|יבמות נב ב}}).

כמו כן, בהלכות [[קידוש לבנה]], אנו מוצאים שלוש דעות בנודע לסוף זמן קידוש לבנה. עד שתתמלא פגימתה; עד שבעה ימים; עד ששה עשר ימים; כשהגישה המקילה מביניהם - ששה עשר ימים - היא של ישיבת נהרדעא{{הערה|בבלי סנהדרין מא ב}} ה[[רא"ש]] פוסק כישיבת נהרדעא, מכיוון שהם הרבים. בנוסף: הם התירו לאכול ביצה שנולדה ביום טוב שני של ראש השנה({{מקור|ביצה ו א}}).

==ראו גם==
*[[ישיבת פומבדיתא]]
*[[ישיבת סורא]]

==קישורים חיצוניים==
*{{אנצ דעת|1047|נהרדעא}}
* {{מטח|יואל פלורסהיים|ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל - סורא ופומבדיתא - הקדמה|17678}}

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:ישיבות בבל|נהרדעא]]

ישיבת נהרדעא - היסטוריית גרסאות

אריאל ביגל נ"י ב־13:17, 19 במרץ 2013

טישיו ב־16:51, 10 באוקטובר 2012

טישיו: כתבתי בויקפדיה