ישיבת מרכז הרב - היסטוריית גרסאות

Wikiboss: הפעיל הגנה על הדף "ישיבת מרכז הרב" ([עריכה=רק מפעילי מערכת מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק מפעילי מערכת מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))

2023-05-05T05:31:27Z

הפעיל הגנה על הדף "ישיבת מרכז הרב" ([עריכה=רק מפעילי מערכת מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק מפעילי מערכת מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))

→ הגרסה הקודמת	גרסה מ־05:31, 5 במאי 2023
(אין הבדלים)

Wikiboss: ביטול גרסה 159981 של 81.2.149.73 (שיחה)

2023-05-05T05:30:52Z

ביטול גרסה 159981 של 81.2.149.73 (שיחה)

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־05:30, 5 במאי 2023
שורה 78:		שורה 78:
	בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].		בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].
	===פיצול הישיבה===		===פיצול הישיבה===
	בשנת ה'תשנ"ז פרשו מהישיבה ששה מרבניה [[הרב צבי טאו]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]] יחד עם קבוצה מתלמידיהם, והקימו את "[[ישיבת הר המור]]" ב[[ירושלים]]. הרקע לפיצול היה תוכנית שהציעה הנהלת הישיבה לתלמידים, לשילוב לימודי הוראה במקביל ללימודים בישיבה. לפילוג קדמה מתיחות בין שני הצדדים, שהחלה מיד לאחר פטירת הרצי"ה.		בשנת ה'תשנ"ז פרשו מהישיבה ששה מרבניה [[הרב צבי טאו]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]] יחד עם קבוצה מתלמידיהם, והקימו את "[[ישיבת הר המור]]" ב[[ירושלים]]. הרקע לפיצול היה תוכנית שהציעה הנהלת הישיבה לתלמידים, לשילוב לימודי הוראה במקביל ללימודים בישיבה. הרב טאו והרבנים הקשורים אליו פרסמו מכתב המתנגד להקמת מכון להכשרת מורים בישיבה, אך הרב שפירא הכחיש קיומה של כוונה כזו<ref>(ראה [[הרב אברהם שפירא]], ראיון עיתונאי שהודפס בספר "מורשה" חלק א'; [[הרב יוסף בדיחי]], "יוסף לקח" עמ' 61-62; דברי [[הרב דוד חי הכהן]] ב[http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=71987\| תשובה באתר 'ישיבה'].</ref>. בהמשך הפולמוס הבהירו הרבנים שהם מתנגדים לכל לימודים חיצוניים במקביל ללימודים בישיבה, גם ללא הקמת מכון{{הערה\|חוברת לדרך הקדש, בדף התוכן; וכן שם, נספח שני.}}. לפילוג קדמה מתיחות בין שני הצדדים, שהחלה מיד לאחר פטירת הרצי"ה. במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב מרדכי אליהו קרא לא לפלג את הישיבה.

	בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים ב[[הר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו ב[[הרבנות הראשית\|רבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].		בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים ב[[הר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו ב[[הרבנות הראשית\|רבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].

81.2.149.73: /* פיצול הישיבה */ ב

2023-05-03T11:45:29Z

פיצול הישיבה: ב

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:45, 3 במאי 2023
שורה 78:		שורה 78:
	בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].		בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].
	===פיצול הישיבה===		===פיצול הישיבה===
	בשנת ה'תשנ"ז פרשו מהישיבה ששה מרבניה [[הרב צבי טאו]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]] יחד עם קבוצה מתלמידיהם, והקימו את "[[ישיבת הר המור]]" ב[[ירושלים]]. הרקע לפיצול היה תוכנית שהציעה הנהלת הישיבה לתלמידים, לשילוב לימודי הוראה במקביל ללימודים בישיבה. הרב טאו והרבנים הקשורים אליו פרסמו מכתב המתנגד להקמת מכון להכשרת מורים בישיבה, אך הרב שפירא הכחיש קיומה של כוונה כזו<ref>(ראה [[הרב אברהם שפירא]], ראיון עיתונאי שהודפס בספר "מורשה" חלק א'; [[הרב יוסף בדיחי]], "יוסף לקח" עמ' 61-62; דברי [[הרב דוד חי הכהן]] ב[http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=71987\| תשובה באתר 'ישיבה'].</ref>. בהמשך הפולמוס הבהירו הרבנים שהם מתנגדים לכל לימודים חיצוניים במקביל ללימודים בישיבה, גם ללא הקמת מכון{{הערה\|חוברת לדרך הקדש, בדף התוכן; וכן שם, נספח שני.}}. לפילוג קדמה מתיחות בין שני הצדדים, שהחלה מיד לאחר פטירת הרצי"ה. במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב מרדכי אליהו קרא לא לפלג את הישיבה.		בשנת ה'תשנ"ז פרשו מהישיבה ששה מרבניה [[הרב צבי טאו]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]] יחד עם קבוצה מתלמידיהם, והקימו את "[[ישיבת הר המור]]" ב[[ירושלים]]. הרקע לפיצול היה תוכנית שהציעה הנהלת הישיבה לתלמידים, לשילוב לימודי הוראה במקביל ללימודים בישיבה. לפילוג קדמה מתיחות בין שני הצדדים, שהחלה מיד לאחר פטירת הרצי"ה.

	בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים ב[[הר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו ב[[הרבנות הראשית\|רבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].		בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים ב[[הר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו ב[[הרבנות הראשית\|רבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].

Wikiboss: הפעיל הגנה על הדף "ישיבת מרכז הרב" ([עריכה=רק מפעילי מערכת מורשים] (פוקעת ב־18:50, 10 באפריל 2023 (UTC)) [העברה=רק מפעילי מערכת מורשים] (פוקעת ב־18:50, 10 באפריל 2023 (UTC)))

2022-10-10T18:50:34Z

הפעיל הגנה על הדף "ישיבת מרכז הרב" ([עריכה=רק מפעילי מערכת מורשים] (פוקעת ב־18:50, 10 באפריל 2023 (UTC)) [העברה=רק מפעילי מערכת מורשים] (פוקעת ב־18:50, 10 באפריל 2023 (UTC)))

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:50, 10 באוקטובר 2022
(אין הבדלים)

Wikiboss: ביטול גרסה 157958 של 37.60.47.113 (שיחה)

2022-10-10T18:50:00Z

ביטול גרסה 157958 של 37.60.47.113 (שיחה)

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:50, 10 באוקטובר 2022
שורה 48:		שורה 48:

	כשנתיים לאחר מכן, הגיעה לישיבה קבוצה של חברי [[גחל"ת]] (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "[[איתנים]]" של [[בני עקיבא]], וגם הם תרמו תרומה מכרעת לביסוסה של הישיבה. צעירים אלו, שהיו חדורי חזון וארצישראליות, והיתה להם השפעה רבה בסניפים, ראו ב[[רצי"ה קוק]] את מורם ורבם, ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של [[הציונות הדתית]] בכלל.		כשנתיים לאחר מכן, הגיעה לישיבה קבוצה של חברי [[גחל"ת]] (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "[[איתנים]]" של [[בני עקיבא]], וגם הם תרמו תרומה מכרעת לביסוסה של הישיבה. צעירים אלו, שהיו חדורי חזון וארצישראליות, והיתה להם השפעה רבה בסניפים, ראו ב[[רצי"ה קוק]] את מורם ורבם, ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של [[הציונות הדתית]] בכלל.

			בשנת [[ה'תשי"ט]] (1959) פנה [[הרב צבי יהודה]] אל [[הרב שאול ישראלי]] וביקשו כי יצטרף לראשות הישיבה ויחל למסור שיעור כללי, בנוסף [[הרב אברהם שפירא\|לרב אברהם שפירא]]. על אף עיסוקיו הרבים, ולאחר ששימש תקופה ארוכה כרבו של מושב [[כפר הרא"ה]] בעמק חפר, הסכים הרב ישראלי לקבל אחריות זו ונשא בה עד סוף ימיו.

	ב-[[ה' באלול]] [[ה'תש"ך]] (1960) הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הישיבה, ובחודש [[אלול]] [[ה'תשכ"ד]] (1964) החלה ה"ישיבה המרכזית" את לימודיה במבנה החדש בשכונת [[קרית משה]] ב[[ירושלים]]. הישיבה הכפילה את מספר תלמידיה והגיעה לכמאתיים תלמידים. מערך השיעורים התרחב וכלל שיעורים של [[הרצי"ה]] בענייני [[אמונה]], שיעורים של [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]") בספר "[[אורות הקודש]]", שיעור תלמודי מפי [[הרב מרדכי פרום]], שיעור כללי מפי [[הרב אברהם שפירא]] וכן מפי [[הרב שאול ישראלי]], שיעור ב[[תנ"ך]] מפי [[הרב יהושע בכרך]] ושיעור בענייני [[מוסר]] מפי [[הרב שלום נתן רענן]], ששימש כמנהל הישיבה. שיעוריו של [[הרצי"ה]] התפרסו על פני קשת רחבה של נושאים, אך בשיעורי [[פרשת השבוע]] שקיים בכל מוצאי שבת, נתגלה כוחו בכל תוקפו. מטרת השיעור היתה לראות את המגמה הכוללת המסתמנת לאורך פרשיות התורה, ובתוך הדברים היה הרב מתרכז ברעיונות מרכזיים שהיוו עקרונות יסוד בגיבוש עולמם של תלמידי הישיבה. מרכיב משמעותי בתהליך ההשפעה החינוכית של [[הרב צבי יהודה קוק]] היתה הדוגמא האישית. יעידו על כך הספרים הרבים ודברי הזיכרון אודותיו, המדגישים את הפן האישי, החווייתי.		ב-[[ה' באלול]] [[ה'תש"ך]] (1960) הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הישיבה, ובחודש [[אלול]] [[ה'תשכ"ד]] (1964) החלה ה"ישיבה המרכזית" את לימודיה במבנה החדש בשכונת [[קרית משה]] ב[[ירושלים]]. הישיבה הכפילה את מספר תלמידיה והגיעה לכמאתיים תלמידים. מערך השיעורים התרחב וכלל שיעורים של [[הרצי"ה]] בענייני [[אמונה]], שיעורים של [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]") בספר "[[אורות הקודש]]", שיעור תלמודי מפי [[הרב מרדכי פרום]], שיעור כללי מפי [[הרב אברהם שפירא]] וכן מפי [[הרב שאול ישראלי]], שיעור ב[[תנ"ך]] מפי [[הרב יהושע בכרך]] ושיעור בענייני [[מוסר]] מפי [[הרב שלום נתן רענן]], ששימש כמנהל הישיבה. שיעוריו של [[הרצי"ה]] התפרסו על פני קשת רחבה של נושאים, אך בשיעורי [[פרשת השבוע]] שקיים בכל מוצאי שבת, נתגלה כוחו בכל תוקפו. מטרת השיעור היתה לראות את המגמה הכוללת המסתמנת לאורך פרשיות התורה, ובתוך הדברים היה הרב מתרכז ברעיונות מרכזיים שהיוו עקרונות יסוד בגיבוש עולמם של תלמידי הישיבה. מרכיב משמעותי בתהליך ההשפעה החינוכית של [[הרב צבי יהודה קוק]] היתה הדוגמא האישית. יעידו על כך הספרים הרבים ודברי הזיכרון אודותיו, המדגישים את הפן האישי, החווייתי.
שורה 57:		שורה 59:
	במשך הזמן שילב [[הרב צבי יהודה]] את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה [[הרב חיים דרוקמן]]. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה בשנת ה'תש"ל (1970) על הרבנים [[הרב אריה שטרן]] ו[[הרב יוחנן פריד]] את הקמתו של [[מכון הלכה ברורה]] לפי חזונו של [[הראי"ה]], על מנת להשלים את המפעל של אביו. גם כיום עומד [[הרב אריה שטרן]] בראש המכון. לרמי"ם ומלמדי אמונה בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב אברהם יצחק כלאב]],[[הרב עוזי קלכהיים]], [[הרב צבי ישראל טאו]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב חיים שטיינר]],[[הרב יעקב פרידמן]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מיכאל הרשקוביץ]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]]. עם הזמן שלח הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים, להקים ישיבות נוספות, צעד שהביא להקמתם של מוסדות ישיבתיים דתיים רבים, ותרם גם לחיזוק מעמדה של הישיבה.		במשך הזמן שילב [[הרב צבי יהודה]] את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה [[הרב חיים דרוקמן]]. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה בשנת ה'תש"ל (1970) על הרבנים [[הרב אריה שטרן]] ו[[הרב יוחנן פריד]] את הקמתו של [[מכון הלכה ברורה]] לפי חזונו של [[הראי"ה]], על מנת להשלים את המפעל של אביו. גם כיום עומד [[הרב אריה שטרן]] בראש המכון. לרמי"ם ומלמדי אמונה בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב אברהם יצחק כלאב]],[[הרב עוזי קלכהיים]], [[הרב צבי ישראל טאו]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב חיים שטיינר]],[[הרב יעקב פרידמן]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מיכאל הרשקוביץ]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]]. עם הזמן שלח הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים, להקים ישיבות נוספות, צעד שהביא להקמתם של מוסדות ישיבתיים דתיים רבים, ותרם גם לחיזוק מעמדה של הישיבה.

	בשדה החינוך הקימו בני הישיבה מספר מוסדות חינוכיים בתקופה זו. המוסד הראשון שהוקם בשנת ה'תשכ"ד (1964) הוא "[[ישיבת ירושלים לצעירים]]". המוסד השני - בית הספר התורני "[[נעם]]", הוקם בראשית שנת הלימודים ה'תשל"ב (1972). מוסד נוסף שהוקם על-ידי אברכי הישיבה ובוגריה מתוך מגמה לחזק את החינוך התורני כבר בגיל הרך הוא "[[תלמוד תורה מורשה]]", שנוסד בשנת תשל"ז (1977). מוסד חינוכי נוסף שהוקם מיד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], בשעה שצעירים לא דתיים רבים חפשו את זהותם היהודית, הוא ישיבת "[[מכון מאיר]]" [[לבעלי תשובה]]. כל זאת מלבד הקמת הישיבות כאמור לעיל.		בשדה החינוך הקימו בני הישיבה מספר מוסדות חינוכיים בתקופה זו. המוסד הראשון שהוקם בשנת ה'תשכ"ד (1964) הוא "[[ישיבת ירושלים לצעירים]]", שקמה ביוזמתו של [[הרב אברהם שפירא]], שהיה אז מראשי צוות ההוראה בישיבת מרכז הרב. המוסד השני - בית הספר התורני "[[נעם]]", הוקם בראשית שנת הלימודים ה'תשל"ב (1972). מוסד נוסף שהוקם על-ידי אברכי הישיבה ובוגריה מתוך מגמה לחזק את החינוך התורני כבר בגיל הרך הוא "[[תלמוד תורה מורשה]]", שנוסד בשנת תשל"ז (1977). מוסד חינוכי נוסף שהוקם מיד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], בשעה שצעירים לא דתיים רבים חפשו את זהותם היהודית, הוא ישיבת "[[מכון מאיר]]" [[לבעלי תשובה]]. כל זאת מלבד הקמת הישיבות כאמור לעיל.

	בעקבות[[ מלחמת ששת הימים]], ובמיוחד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], הוביל [[הרצי"ה]] את תנועת ההתיישבות בשטחי [[יש"ע]]. תנועת [[גוש אמונים]] שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של [[הציונות הדתית]], מנחיתות כלפי החילונים, להרגשה של מנהיגות והובלה. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור [[הדתי-לאומי]], ובציבור הישראלי בכלל.		בעקבות[[ מלחמת ששת הימים]], ובמיוחד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], הוביל [[הרצי"ה]] את תנועת ההתיישבות בשטחי [[יש"ע]]. תנועת [[גוש אמונים]] שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של [[הציונות הדתית]], מנחיתות כלפי החילונים, להרגשה של מנהיגות והובלה. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור [[הדתי-לאומי]], ובציבור הישראלי בכלל.
שורה 69:		שורה 71:
	=== הישיבה בימי הרב שפירא והרב ישראלי ===		=== הישיבה בימי הרב שפירא והרב ישראלי ===

	לאחר פטירת הרב צבי יהודה כיהנו בראשות הישיבה הגאון [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]] והגאון [[הרב שאול ישראלי]], שעוד בחיי [[הרצי"ה]] העבירו שיעורים כלליים בישיבה. בשנת [[ה'תשמ"ג]] (1983) נתמנה [[הרב אברהם שפירא]] לכהן כ[[רב הראשי לישראל]], יחד עם הגאון [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל בשנים אלו לחם הרב בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים ב[[מדינת ישראל]]. כאשר נתגלו סדקים בכונות על שמירת [[שלמות הארץ]] אצל מנהיגי המדינה, גילו שני ראשי הישיבה דעתם בתקיפות כי אין למסור שום חלק מ[[ארץ ישראל]] לידי נוכרים. בתקופה זו היו בני הישיבה פעילים מאד והביעו מחאות נמרצות בדרכים שונות. עיקר המאמצים בישיבה כוונו בתקופה זו לעולם העשייה החינוכית ופיתוח מנהיגות רוחנית והלכתית. בכל רחבי הארץ קמו [[ישיבות גבוהות]], [[ישיבות הסדר]], [[ישיבות תיכוניות]] ו[[אולפנות]] לבנות. הכל בעידודם ובתמיכתם של ראשי הישיבה. בכל שבוע הועברו שני [[שיעורים כלליים]] לבני הישיבה מפי שני ראשיה. שיעור מיוחד היה מתקיים בבית [[הרב אברהם שפירא]] בכל מוצאי שבת. שיעור זה, בספר [[קצות החושן]], [[אבני מילואים]], [[מנחת חינוך]], [[מחנה אפרים]], ובחודש אלול ב[[הלכות תשובה]] ל[[רמב"ם]], לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור. כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומדים תורה. הרב היה מקשה ומתרץ שואל ומפרק בונה וסותר והתלמידים היו מטים אוזן ומביטים ברבם הגדול ולומדים לקח.לאחר השיעור היה עונה [[הרב שפירא]] לבני הישיבה על שאלות שונות, וכן היה מתיחחס למאורעות השעה.		לאחר פטירת הרב צבי יהודה, ע"פ הוראתו, כיהנו בראשות הישיבה הגאון [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]] והגאון [[הרב שאול ישראלי]], שעוד בחיי [[הרצי"ה]] העבירו שיעורים כלליים בישיבה. בשנת [[ה'תשמ"ג]] (1983) נתמנה [[הרב אברהם שפירא]] לכהן כ[[רב הראשי לישראל]], יחד עם הגאון [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל בשנים אלו לחם הרב בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים ב[[מדינת ישראל]]. כאשר נתגלו סדקים בכונות על שמירת [[שלמות הארץ]] אצל מנהיגי המדינה, גילו שני ראשי הישיבה דעתם בתקיפות כי אין למסור שום חלק מ[[ארץ ישראל]] לידי נוכרים. בתקופה זו היו בני הישיבה פעילים מאד והביעו מחאות נמרצות בדרכים שונות. עיקר המאמצים בישיבה כוונו בתקופה זו לעולם העשייה החינוכית ופיתוח מנהיגות רוחנית והלכתית. בכל רחבי הארץ קמו [[ישיבות גבוהות]], [[ישיבות הסדר]], [[ישיבות תיכוניות]] ו[[אולפנות]] לבנות. הכל בעידודם ובתמיכתם של ראשי הישיבה. בכל שבוע הועברו שני [[שיעורים כלליים]] לבני הישיבה מפי שני ראשיה. שיעור מיוחד היה מתקיים בבית [[הרב אברהם שפירא]] בכל מוצאי שבת. שיעור זה, בספר [[קצות החושן]], [[אבני מילואים]], [[מנחת חינוך]], [[מחנה אפרים]], ובחודש אלול ב[[הלכות תשובה]] ל[[רמב"ם]], לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור. כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומדים תורה. הרב היה מקשה ומתרץ שואל ומפרק בונה וסותר והתלמידים היו מטים אוזן ומביטים ברבם הגדול ולומדים לקח.לאחר השיעור היה עונה [[הרב שפירא]] לבני הישיבה על שאלות שונות, וכן היה מתיחחס למאורעות השעה.

	בחורף [[ה'תשנ"ה]] (1995) חלה [[הרב שאול ישראלי]], וב-י"ט בסיון של אותה שנה, בבוקר יום השבת פרשת "[[שלח-לך]]", נתבקש לישיבה של מעלה. אחר הסתלקותו המשיך עמיתו[[ הרב אברהם שפירא]] בראשות הישיבה.		בחורף [[ה'תשנ"ה]] (1995) חלה [[הרב שאול ישראלי]], וב-י"ט בסיון של אותה שנה, בבוקר יום השבת פרשת "[[שלח-לך]]", נתבקש לישיבה של מעלה. אחר הסתלקותו המשיך עמיתו[[ הרב אברהם שפירא]] בראשות הישיבה.
שורה 75:		שורה 77:

	בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].		בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].
			===פיצול הישיבה===
			בשנת ה'תשנ"ז פרשו מהישיבה ששה מרבניה [[הרב צבי טאו]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]] יחד עם קבוצה מתלמידיהם, והקימו את "[[ישיבת הר המור]]" ב[[ירושלים]]. הרקע לפיצול היה תוכנית שהציעה הנהלת הישיבה לתלמידים, לשילוב לימודי הוראה במקביל ללימודים בישיבה. הרב טאו והרבנים הקשורים אליו פרסמו מכתב המתנגד להקמת מכון להכשרת מורים בישיבה, אך הרב שפירא הכחיש קיומה של כוונה כזו<ref>(ראה [[הרב אברהם שפירא]], ראיון עיתונאי שהודפס בספר "מורשה" חלק א'; [[הרב יוסף בדיחי]], "יוסף לקח" עמ' 61-62; דברי [[הרב דוד חי הכהן]] ב[http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=71987\| תשובה באתר 'ישיבה'].</ref>. בהמשך הפולמוס הבהירו הרבנים שהם מתנגדים לכל לימודים חיצוניים במקביל ללימודים בישיבה, גם ללא הקמת מכון{{הערה\|חוברת לדרך הקדש, בדף התוכן; וכן שם, נספח שני.}}. לפילוג קדמה מתיחות בין שני הצדדים, שהחלה מיד לאחר פטירת הרצי"ה. במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב מרדכי אליהו קרא לא לפלג את הישיבה.

	בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים ב[[הר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו ב[[הרבנות הראשית\|רבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].		בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים ב[[הר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו ב[[הרבנות הראשית\|רבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].
שורה 83:		שורה 87:

	בר"ח אדר ה'תשס"ח חדר לספריית הישיבה [[מחבל]] תושב שכונת ג'אבל מוכאבר שבמזרח ירושלים, ירה והרג שמונה תלמידים מהישיבה ומהישיבה לצעירים. המחבל חוסל בידי הרב יצחק דדון, אברך בישיבה, ועל ידי דוד שפירא, קצין [[צה"ל]] שהתגורר בסמוך. לזכרם של הנרצחים מוציאים קבוצת תלמידים מהישיבה סדרת חוברות לימוד יומי לנוער - "בשביל הנשמה"<ref>אתר בשביל הנשמה - http://www.bishvilhanshama.wip.co.il/ </ref>, כל חוברת עסקת בנושא אמוני כגון תפילה, צניעות ותשובה.		בר"ח אדר ה'תשס"ח חדר לספריית הישיבה [[מחבל]] תושב שכונת ג'אבל מוכאבר שבמזרח ירושלים, ירה והרג שמונה תלמידים מהישיבה ומהישיבה לצעירים. המחבל חוסל בידי הרב יצחק דדון, אברך בישיבה, ועל ידי דוד שפירא, קצין [[צה"ל]] שהתגורר בסמוך. לזכרם של הנרצחים מוציאים קבוצת תלמידים מהישיבה סדרת חוברות לימוד יומי לנוער - "בשביל הנשמה"<ref>אתר בשביל הנשמה - http://www.bishvilhanshama.wip.co.il/ </ref>, כל חוברת עסקת בנושא אמוני כגון תפילה, צניעות ותשובה.


	== מאפייני הישיבה ==		== מאפייני הישיבה ==

37.60.47.113: ביטול גרסה 157953 של אלעזר המודעי (שיחה)

2022-10-06T07:18:17Z

ביטול גרסה 157953 של אלעזר המודעי (שיחה)

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־07:18, 6 באוקטובר 2022
שורה 48:		שורה 48:

	כשנתיים לאחר מכן, הגיעה לישיבה קבוצה של חברי [[גחל"ת]] (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "[[איתנים]]" של [[בני עקיבא]], וגם הם תרמו תרומה מכרעת לביסוסה של הישיבה. צעירים אלו, שהיו חדורי חזון וארצישראליות, והיתה להם השפעה רבה בסניפים, ראו ב[[רצי"ה קוק]] את מורם ורבם, ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של [[הציונות הדתית]] בכלל.		כשנתיים לאחר מכן, הגיעה לישיבה קבוצה של חברי [[גחל"ת]] (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "[[איתנים]]" של [[בני עקיבא]], וגם הם תרמו תרומה מכרעת לביסוסה של הישיבה. צעירים אלו, שהיו חדורי חזון וארצישראליות, והיתה להם השפעה רבה בסניפים, ראו ב[[רצי"ה קוק]] את מורם ורבם, ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של [[הציונות הדתית]] בכלל.

	בשנת [[ה'תשי"ט]] (1959) פנה [[הרב צבי יהודה]] אל [[הרב שאול ישראלי]] וביקשו כי יצטרף לראשות הישיבה ויחל למסור שיעור כללי, בנוסף [[הרב אברהם שפירא\|לרב אברהם שפירא]]. על אף עיסוקיו הרבים, ולאחר ששימש תקופה ארוכה כרבו של מושב [[כפר הרא"ה]] בעמק חפר, הסכים הרב ישראלי לקבל אחריות זו ונשא בה עד סוף ימיו.

	ב-[[ה' באלול]] [[ה'תש"ך]] (1960) הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הישיבה, ובחודש [[אלול]] [[ה'תשכ"ד]] (1964) החלה ה"ישיבה המרכזית" את לימודיה במבנה החדש בשכונת [[קרית משה]] ב[[ירושלים]]. הישיבה הכפילה את מספר תלמידיה והגיעה לכמאתיים תלמידים. מערך השיעורים התרחב וכלל שיעורים של [[הרצי"ה]] בענייני [[אמונה]], שיעורים של [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]") בספר "[[אורות הקודש]]", שיעור תלמודי מפי [[הרב מרדכי פרום]], שיעור כללי מפי [[הרב אברהם שפירא]] וכן מפי [[הרב שאול ישראלי]], שיעור ב[[תנ"ך]] מפי [[הרב יהושע בכרך]] ושיעור בענייני [[מוסר]] מפי [[הרב שלום נתן רענן]], ששימש כמנהל הישיבה. שיעוריו של [[הרצי"ה]] התפרסו על פני קשת רחבה של נושאים, אך בשיעורי [[פרשת השבוע]] שקיים בכל מוצאי שבת, נתגלה כוחו בכל תוקפו. מטרת השיעור היתה לראות את המגמה הכוללת המסתמנת לאורך פרשיות התורה, ובתוך הדברים היה הרב מתרכז ברעיונות מרכזיים שהיוו עקרונות יסוד בגיבוש עולמם של תלמידי הישיבה. מרכיב משמעותי בתהליך ההשפעה החינוכית של [[הרב צבי יהודה קוק]] היתה הדוגמא האישית. יעידו על כך הספרים הרבים ודברי הזיכרון אודותיו, המדגישים את הפן האישי, החווייתי.		ב-[[ה' באלול]] [[ה'תש"ך]] (1960) הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הישיבה, ובחודש [[אלול]] [[ה'תשכ"ד]] (1964) החלה ה"ישיבה המרכזית" את לימודיה במבנה החדש בשכונת [[קרית משה]] ב[[ירושלים]]. הישיבה הכפילה את מספר תלמידיה והגיעה לכמאתיים תלמידים. מערך השיעורים התרחב וכלל שיעורים של [[הרצי"ה]] בענייני [[אמונה]], שיעורים של [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]") בספר "[[אורות הקודש]]", שיעור תלמודי מפי [[הרב מרדכי פרום]], שיעור כללי מפי [[הרב אברהם שפירא]] וכן מפי [[הרב שאול ישראלי]], שיעור ב[[תנ"ך]] מפי [[הרב יהושע בכרך]] ושיעור בענייני [[מוסר]] מפי [[הרב שלום נתן רענן]], ששימש כמנהל הישיבה. שיעוריו של [[הרצי"ה]] התפרסו על פני קשת רחבה של נושאים, אך בשיעורי [[פרשת השבוע]] שקיים בכל מוצאי שבת, נתגלה כוחו בכל תוקפו. מטרת השיעור היתה לראות את המגמה הכוללת המסתמנת לאורך פרשיות התורה, ובתוך הדברים היה הרב מתרכז ברעיונות מרכזיים שהיוו עקרונות יסוד בגיבוש עולמם של תלמידי הישיבה. מרכיב משמעותי בתהליך ההשפעה החינוכית של [[הרב צבי יהודה קוק]] היתה הדוגמא האישית. יעידו על כך הספרים הרבים ודברי הזיכרון אודותיו, המדגישים את הפן האישי, החווייתי.
שורה 59:		שורה 57:
	במשך הזמן שילב [[הרב צבי יהודה]] את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה [[הרב חיים דרוקמן]]. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה בשנת ה'תש"ל (1970) על הרבנים [[הרב אריה שטרן]] ו[[הרב יוחנן פריד]] את הקמתו של [[מכון הלכה ברורה]] לפי חזונו של [[הראי"ה]], על מנת להשלים את המפעל של אביו. גם כיום עומד [[הרב אריה שטרן]] בראש המכון. לרמי"ם ומלמדי אמונה בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב אברהם יצחק כלאב]],[[הרב עוזי קלכהיים]], [[הרב צבי ישראל טאו]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב חיים שטיינר]],[[הרב יעקב פרידמן]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מיכאל הרשקוביץ]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]]. עם הזמן שלח הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים, להקים ישיבות נוספות, צעד שהביא להקמתם של מוסדות ישיבתיים דתיים רבים, ותרם גם לחיזוק מעמדה של הישיבה.		במשך הזמן שילב [[הרב צבי יהודה]] את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה [[הרב חיים דרוקמן]]. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה בשנת ה'תש"ל (1970) על הרבנים [[הרב אריה שטרן]] ו[[הרב יוחנן פריד]] את הקמתו של [[מכון הלכה ברורה]] לפי חזונו של [[הראי"ה]], על מנת להשלים את המפעל של אביו. גם כיום עומד [[הרב אריה שטרן]] בראש המכון. לרמי"ם ומלמדי אמונה בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב אברהם יצחק כלאב]],[[הרב עוזי קלכהיים]], [[הרב צבי ישראל טאו]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב חיים שטיינר]],[[הרב יעקב פרידמן]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מיכאל הרשקוביץ]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]]. עם הזמן שלח הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים, להקים ישיבות נוספות, צעד שהביא להקמתם של מוסדות ישיבתיים דתיים רבים, ותרם גם לחיזוק מעמדה של הישיבה.

	בשדה החינוך הקימו בני הישיבה מספר מוסדות חינוכיים בתקופה זו. המוסד הראשון שהוקם בשנת ה'תשכ"ד (1964) הוא "[[ישיבת ירושלים לצעירים]]"~~, שקמה ביוזמתו של [[הרב אברהם שפירא]], שהיה אז מראשי צוות ההוראה בישיבת מרכז הרב~~. המוסד השני - בית הספר התורני "[[נעם]]", הוקם בראשית שנת הלימודים ה'תשל"ב (1972). מוסד נוסף שהוקם על-ידי אברכי הישיבה ובוגריה מתוך מגמה לחזק את החינוך התורני כבר בגיל הרך הוא "[[תלמוד תורה מורשה]]", שנוסד בשנת תשל"ז (1977). מוסד חינוכי נוסף שהוקם מיד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], בשעה שצעירים לא דתיים רבים חפשו את זהותם היהודית, הוא ישיבת "[[מכון מאיר]]" [[לבעלי תשובה]]. כל זאת מלבד הקמת הישיבות כאמור לעיל.		בשדה החינוך הקימו בני הישיבה מספר מוסדות חינוכיים בתקופה זו. המוסד הראשון שהוקם בשנת ה'תשכ"ד (1964) הוא "[[ישיבת ירושלים לצעירים]]". המוסד השני - בית הספר התורני "[[נעם]]", הוקם בראשית שנת הלימודים ה'תשל"ב (1972). מוסד נוסף שהוקם על-ידי אברכי הישיבה ובוגריה מתוך מגמה לחזק את החינוך התורני כבר בגיל הרך הוא "[[תלמוד תורה מורשה]]", שנוסד בשנת תשל"ז (1977). מוסד חינוכי נוסף שהוקם מיד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], בשעה שצעירים לא דתיים רבים חפשו את זהותם היהודית, הוא ישיבת "[[מכון מאיר]]" [[לבעלי תשובה]]. כל זאת מלבד הקמת הישיבות כאמור לעיל.

	בעקבות[[ מלחמת ששת הימים]], ובמיוחד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], הוביל [[הרצי"ה]] את תנועת ההתיישבות בשטחי [[יש"ע]]. תנועת [[גוש אמונים]] שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של [[הציונות הדתית]], מנחיתות כלפי החילונים, להרגשה של מנהיגות והובלה. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור [[הדתי-לאומי]], ובציבור הישראלי בכלל.		בעקבות[[ מלחמת ששת הימים]], ובמיוחד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], הוביל [[הרצי"ה]] את תנועת ההתיישבות בשטחי [[יש"ע]]. תנועת [[גוש אמונים]] שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של [[הציונות הדתית]], מנחיתות כלפי החילונים, להרגשה של מנהיגות והובלה. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור [[הדתי-לאומי]], ובציבור הישראלי בכלל.
שורה 71:		שורה 69:
	=== הישיבה בימי הרב שפירא והרב ישראלי ===		=== הישיבה בימי הרב שפירא והרב ישראלי ===

	לאחר פטירת הרב צבי יהודה~~, ע"פ הוראתו,~~ כיהנו בראשות הישיבה הגאון [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]] והגאון [[הרב שאול ישראלי]], שעוד בחיי [[הרצי"ה]] העבירו שיעורים כלליים בישיבה. בשנת [[ה'תשמ"ג]] (1983) נתמנה [[הרב אברהם שפירא]] לכהן כ[[רב הראשי לישראל]], יחד עם הגאון [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל בשנים אלו לחם הרב בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים ב[[מדינת ישראל]]. כאשר נתגלו סדקים בכונות על שמירת [[שלמות הארץ]] אצל מנהיגי המדינה, גילו שני ראשי הישיבה דעתם בתקיפות כי אין למסור שום חלק מ[[ארץ ישראל]] לידי נוכרים. בתקופה זו היו בני הישיבה פעילים מאד והביעו מחאות נמרצות בדרכים שונות. עיקר המאמצים בישיבה כוונו בתקופה זו לעולם העשייה החינוכית ופיתוח מנהיגות רוחנית והלכתית. בכל רחבי הארץ קמו [[ישיבות גבוהות]], [[ישיבות הסדר]], [[ישיבות תיכוניות]] ו[[אולפנות]] לבנות. הכל בעידודם ובתמיכתם של ראשי הישיבה. בכל שבוע הועברו שני [[שיעורים כלליים]] לבני הישיבה מפי שני ראשיה. שיעור מיוחד היה מתקיים בבית [[הרב אברהם שפירא]] בכל מוצאי שבת. שיעור זה, בספר [[קצות החושן]], [[אבני מילואים]], [[מנחת חינוך]], [[מחנה אפרים]], ובחודש אלול ב[[הלכות תשובה]] ל[[רמב"ם]], לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור. כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומדים תורה. הרב היה מקשה ומתרץ שואל ומפרק בונה וסותר והתלמידים היו מטים אוזן ומביטים ברבם הגדול ולומדים לקח.לאחר השיעור היה עונה [[הרב שפירא]] לבני הישיבה על שאלות שונות, וכן היה מתיחחס למאורעות השעה.		לאחר פטירת הרב צבי יהודה כיהנו בראשות הישיבה הגאון [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]] והגאון [[הרב שאול ישראלי]], שעוד בחיי [[הרצי"ה]] העבירו שיעורים כלליים בישיבה. בשנת [[ה'תשמ"ג]] (1983) נתמנה [[הרב אברהם שפירא]] לכהן כ[[רב הראשי לישראל]], יחד עם הגאון [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל בשנים אלו לחם הרב בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים ב[[מדינת ישראל]]. כאשר נתגלו סדקים בכונות על שמירת [[שלמות הארץ]] אצל מנהיגי המדינה, גילו שני ראשי הישיבה דעתם בתקיפות כי אין למסור שום חלק מ[[ארץ ישראל]] לידי נוכרים. בתקופה זו היו בני הישיבה פעילים מאד והביעו מחאות נמרצות בדרכים שונות. עיקר המאמצים בישיבה כוונו בתקופה זו לעולם העשייה החינוכית ופיתוח מנהיגות רוחנית והלכתית. בכל רחבי הארץ קמו [[ישיבות גבוהות]], [[ישיבות הסדר]], [[ישיבות תיכוניות]] ו[[אולפנות]] לבנות. הכל בעידודם ובתמיכתם של ראשי הישיבה. בכל שבוע הועברו שני [[שיעורים כלליים]] לבני הישיבה מפי שני ראשיה. שיעור מיוחד היה מתקיים בבית [[הרב אברהם שפירא]] בכל מוצאי שבת. שיעור זה, בספר [[קצות החושן]], [[אבני מילואים]], [[מנחת חינוך]], [[מחנה אפרים]], ובחודש אלול ב[[הלכות תשובה]] ל[[רמב"ם]], לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור. כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומדים תורה. הרב היה מקשה ומתרץ שואל ומפרק בונה וסותר והתלמידים היו מטים אוזן ומביטים ברבם הגדול ולומדים לקח.לאחר השיעור היה עונה [[הרב שפירא]] לבני הישיבה על שאלות שונות, וכן היה מתיחחס למאורעות השעה.

	בחורף [[ה'תשנ"ה]] (1995) חלה [[הרב שאול ישראלי]], וב-י"ט בסיון של אותה שנה, בבוקר יום השבת פרשת "[[שלח-לך]]", נתבקש לישיבה של מעלה. אחר הסתלקותו המשיך עמיתו[[ הרב אברהם שפירא]] בראשות הישיבה.		בחורף [[ה'תשנ"ה]] (1995) חלה [[הרב שאול ישראלי]], וב-י"ט בסיון של אותה שנה, בבוקר יום השבת פרשת "[[שלח-לך]]", נתבקש לישיבה של מעלה. אחר הסתלקותו המשיך עמיתו[[ הרב אברהם שפירא]] בראשות הישיבה.
שורה 77:		שורה 75:

	בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].		בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].
	~~===פיצול הישיבה===~~
	בשנת ה'תשנ"ז פרשו מהישיבה ששה מרבניה [[הרב צבי טאו]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]] יחד עם קבוצה מתלמידיהם, והקימו את "[[ישיבת הר המור]]" ב[[ירושלים]]. הרקע לפיצול היה תוכנית שהציעה הנהלת הישיבה לתלמידים, לשילוב לימודי הוראה במקביל ללימודים בישיבה. הרב טאו והרבנים הקשורים אליו פרסמו מכתב המתנגד להקמת מכון להכשרת מורים בישיבה, אך הרב שפירא הכחיש קיומה של כוונה כזו<ref>(ראה [[הרב אברהם שפירא]], ראיון עיתונאי שהודפס בספר "מורשה" חלק א'; [[הרב יוסף בדיחי]], "יוסף לקח" עמ' 61-62; דברי [[הרב דוד חי הכהן]] ב[http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=71987\| תשובה באתר 'ישיבה'].</ref>. בהמשך הפולמוס הבהירו הרבנים שהם מתנגדים לכל לימודים חיצוניים במקביל ללימודים בישיבה, גם ללא הקמת מכון{{הערה\|חוברת לדרך הקדש, בדף התוכן; וכן שם, נספח שני.}}. לפילוג קדמה מתיחות בין שני הצדדים, שהחלה מיד לאחר פטירת הרצי"ה. במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב מרדכי אליהו קרא לא לפלג את הישיבה.

	בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים ב[[הר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו ב[[הרבנות הראשית\|רבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].		בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים ב[[הר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו ב[[הרבנות הראשית\|רבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].
שורה 87:		שורה 83:

	בר"ח אדר ה'תשס"ח חדר לספריית הישיבה [[מחבל]] תושב שכונת ג'אבל מוכאבר שבמזרח ירושלים, ירה והרג שמונה תלמידים מהישיבה ומהישיבה לצעירים. המחבל חוסל בידי הרב יצחק דדון, אברך בישיבה, ועל ידי דוד שפירא, קצין [[צה"ל]] שהתגורר בסמוך. לזכרם של הנרצחים מוציאים קבוצת תלמידים מהישיבה סדרת חוברות לימוד יומי לנוער - "בשביל הנשמה"<ref>אתר בשביל הנשמה - http://www.bishvilhanshama.wip.co.il/ </ref>, כל חוברת עסקת בנושא אמוני כגון תפילה, צניעות ותשובה.		בר"ח אדר ה'תשס"ח חדר לספריית הישיבה [[מחבל]] תושב שכונת ג'אבל מוכאבר שבמזרח ירושלים, ירה והרג שמונה תלמידים מהישיבה ומהישיבה לצעירים. המחבל חוסל בידי הרב יצחק דדון, אברך בישיבה, ועל ידי דוד שפירא, קצין [[צה"ל]] שהתגורר בסמוך. לזכרם של הנרצחים מוציאים קבוצת תלמידים מהישיבה סדרת חוברות לימוד יומי לנוער - "בשביל הנשמה"<ref>אתר בשביל הנשמה - http://www.bishvilhanshama.wip.co.il/ </ref>, כל חוברת עסקת בנושא אמוני כגון תפילה, צניעות ותשובה.


	== מאפייני הישיבה ==		== מאפייני הישיבה ==

אלעזר המודעי: ביטול גרסה 157944 של 37.60.47.113 (שיחה) האנונימי קיבל נבואה ובה נודע לו מה אומרים המנהלים?

2022-10-06T00:47:03Z

ביטול גרסה 157944 של 37.60.47.113 (שיחה) האנונימי קיבל נבואה ובה נודע לו מה אומרים המנהלים?

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:47, 6 באוקטובר 2022
שורה 48:		שורה 48:

	כשנתיים לאחר מכן, הגיעה לישיבה קבוצה של חברי [[גחל"ת]] (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "[[איתנים]]" של [[בני עקיבא]], וגם הם תרמו תרומה מכרעת לביסוסה של הישיבה. צעירים אלו, שהיו חדורי חזון וארצישראליות, והיתה להם השפעה רבה בסניפים, ראו ב[[רצי"ה קוק]] את מורם ורבם, ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של [[הציונות הדתית]] בכלל.		כשנתיים לאחר מכן, הגיעה לישיבה קבוצה של חברי [[גחל"ת]] (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "[[איתנים]]" של [[בני עקיבא]], וגם הם תרמו תרומה מכרעת לביסוסה של הישיבה. צעירים אלו, שהיו חדורי חזון וארצישראליות, והיתה להם השפעה רבה בסניפים, ראו ב[[רצי"ה קוק]] את מורם ורבם, ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של [[הציונות הדתית]] בכלל.

			בשנת [[ה'תשי"ט]] (1959) פנה [[הרב צבי יהודה]] אל [[הרב שאול ישראלי]] וביקשו כי יצטרף לראשות הישיבה ויחל למסור שיעור כללי, בנוסף [[הרב אברהם שפירא\|לרב אברהם שפירא]]. על אף עיסוקיו הרבים, ולאחר ששימש תקופה ארוכה כרבו של מושב [[כפר הרא"ה]] בעמק חפר, הסכים הרב ישראלי לקבל אחריות זו ונשא בה עד סוף ימיו.

	ב-[[ה' באלול]] [[ה'תש"ך]] (1960) הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הישיבה, ובחודש [[אלול]] [[ה'תשכ"ד]] (1964) החלה ה"ישיבה המרכזית" את לימודיה במבנה החדש בשכונת [[קרית משה]] ב[[ירושלים]]. הישיבה הכפילה את מספר תלמידיה והגיעה לכמאתיים תלמידים. מערך השיעורים התרחב וכלל שיעורים של [[הרצי"ה]] בענייני [[אמונה]], שיעורים של [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]") בספר "[[אורות הקודש]]", שיעור תלמודי מפי [[הרב מרדכי פרום]], שיעור כללי מפי [[הרב אברהם שפירא]] וכן מפי [[הרב שאול ישראלי]], שיעור ב[[תנ"ך]] מפי [[הרב יהושע בכרך]] ושיעור בענייני [[מוסר]] מפי [[הרב שלום נתן רענן]], ששימש כמנהל הישיבה. שיעוריו של [[הרצי"ה]] התפרסו על פני קשת רחבה של נושאים, אך בשיעורי [[פרשת השבוע]] שקיים בכל מוצאי שבת, נתגלה כוחו בכל תוקפו. מטרת השיעור היתה לראות את המגמה הכוללת המסתמנת לאורך פרשיות התורה, ובתוך הדברים היה הרב מתרכז ברעיונות מרכזיים שהיוו עקרונות יסוד בגיבוש עולמם של תלמידי הישיבה. מרכיב משמעותי בתהליך ההשפעה החינוכית של [[הרב צבי יהודה קוק]] היתה הדוגמא האישית. יעידו על כך הספרים הרבים ודברי הזיכרון אודותיו, המדגישים את הפן האישי, החווייתי.		ב-[[ה' באלול]] [[ה'תש"ך]] (1960) הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הישיבה, ובחודש [[אלול]] [[ה'תשכ"ד]] (1964) החלה ה"ישיבה המרכזית" את לימודיה במבנה החדש בשכונת [[קרית משה]] ב[[ירושלים]]. הישיבה הכפילה את מספר תלמידיה והגיעה לכמאתיים תלמידים. מערך השיעורים התרחב וכלל שיעורים של [[הרצי"ה]] בענייני [[אמונה]], שיעורים של [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]") בספר "[[אורות הקודש]]", שיעור תלמודי מפי [[הרב מרדכי פרום]], שיעור כללי מפי [[הרב אברהם שפירא]] וכן מפי [[הרב שאול ישראלי]], שיעור ב[[תנ"ך]] מפי [[הרב יהושע בכרך]] ושיעור בענייני [[מוסר]] מפי [[הרב שלום נתן רענן]], ששימש כמנהל הישיבה. שיעוריו של [[הרצי"ה]] התפרסו על פני קשת רחבה של נושאים, אך בשיעורי [[פרשת השבוע]] שקיים בכל מוצאי שבת, נתגלה כוחו בכל תוקפו. מטרת השיעור היתה לראות את המגמה הכוללת המסתמנת לאורך פרשיות התורה, ובתוך הדברים היה הרב מתרכז ברעיונות מרכזיים שהיוו עקרונות יסוד בגיבוש עולמם של תלמידי הישיבה. מרכיב משמעותי בתהליך ההשפעה החינוכית של [[הרב צבי יהודה קוק]] היתה הדוגמא האישית. יעידו על כך הספרים הרבים ודברי הזיכרון אודותיו, המדגישים את הפן האישי, החווייתי.
שורה 57:		שורה 59:
	במשך הזמן שילב [[הרב צבי יהודה]] את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה [[הרב חיים דרוקמן]]. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה בשנת ה'תש"ל (1970) על הרבנים [[הרב אריה שטרן]] ו[[הרב יוחנן פריד]] את הקמתו של [[מכון הלכה ברורה]] לפי חזונו של [[הראי"ה]], על מנת להשלים את המפעל של אביו. גם כיום עומד [[הרב אריה שטרן]] בראש המכון. לרמי"ם ומלמדי אמונה בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב אברהם יצחק כלאב]],[[הרב עוזי קלכהיים]], [[הרב צבי ישראל טאו]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב חיים שטיינר]],[[הרב יעקב פרידמן]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מיכאל הרשקוביץ]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]]. עם הזמן שלח הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים, להקים ישיבות נוספות, צעד שהביא להקמתם של מוסדות ישיבתיים דתיים רבים, ותרם גם לחיזוק מעמדה של הישיבה.		במשך הזמן שילב [[הרב צבי יהודה]] את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה [[הרב חיים דרוקמן]]. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה בשנת ה'תש"ל (1970) על הרבנים [[הרב אריה שטרן]] ו[[הרב יוחנן פריד]] את הקמתו של [[מכון הלכה ברורה]] לפי חזונו של [[הראי"ה]], על מנת להשלים את המפעל של אביו. גם כיום עומד [[הרב אריה שטרן]] בראש המכון. לרמי"ם ומלמדי אמונה בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב אברהם יצחק כלאב]],[[הרב עוזי קלכהיים]], [[הרב צבי ישראל טאו]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב חיים שטיינר]],[[הרב יעקב פרידמן]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מיכאל הרשקוביץ]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]]. עם הזמן שלח הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים, להקים ישיבות נוספות, צעד שהביא להקמתם של מוסדות ישיבתיים דתיים רבים, ותרם גם לחיזוק מעמדה של הישיבה.

	בשדה החינוך הקימו בני הישיבה מספר מוסדות חינוכיים בתקופה זו. המוסד הראשון שהוקם בשנת ה'תשכ"ד (1964) הוא "[[ישיבת ירושלים לצעירים]]". המוסד השני - בית הספר התורני "[[נעם]]", הוקם בראשית שנת הלימודים ה'תשל"ב (1972). מוסד נוסף שהוקם על-ידי אברכי הישיבה ובוגריה מתוך מגמה לחזק את החינוך התורני כבר בגיל הרך הוא "[[תלמוד תורה מורשה]]", שנוסד בשנת תשל"ז (1977). מוסד חינוכי נוסף שהוקם מיד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], בשעה שצעירים לא דתיים רבים חפשו את זהותם היהודית, הוא ישיבת "[[מכון מאיר]]" [[לבעלי תשובה]]. כל זאת מלבד הקמת הישיבות כאמור לעיל.		בשדה החינוך הקימו בני הישיבה מספר מוסדות חינוכיים בתקופה זו. המוסד הראשון שהוקם בשנת ה'תשכ"ד (1964) הוא "[[ישיבת ירושלים לצעירים]]", שקמה ביוזמתו של [[הרב אברהם שפירא]], שהיה אז מראשי צוות ההוראה בישיבת מרכז הרב. המוסד השני - בית הספר התורני "[[נעם]]", הוקם בראשית שנת הלימודים ה'תשל"ב (1972). מוסד נוסף שהוקם על-ידי אברכי הישיבה ובוגריה מתוך מגמה לחזק את החינוך התורני כבר בגיל הרך הוא "[[תלמוד תורה מורשה]]", שנוסד בשנת תשל"ז (1977). מוסד חינוכי נוסף שהוקם מיד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], בשעה שצעירים לא דתיים רבים חפשו את זהותם היהודית, הוא ישיבת "[[מכון מאיר]]" [[לבעלי תשובה]]. כל זאת מלבד הקמת הישיבות כאמור לעיל.

	בעקבות[[ מלחמת ששת הימים]], ובמיוחד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], הוביל [[הרצי"ה]] את תנועת ההתיישבות בשטחי [[יש"ע]]. תנועת [[גוש אמונים]] שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של [[הציונות הדתית]], מנחיתות כלפי החילונים, להרגשה של מנהיגות והובלה. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור [[הדתי-לאומי]], ובציבור הישראלי בכלל.		בעקבות[[ מלחמת ששת הימים]], ובמיוחד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], הוביל [[הרצי"ה]] את תנועת ההתיישבות בשטחי [[יש"ע]]. תנועת [[גוש אמונים]] שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של [[הציונות הדתית]], מנחיתות כלפי החילונים, להרגשה של מנהיגות והובלה. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור [[הדתי-לאומי]], ובציבור הישראלי בכלל.
שורה 69:		שורה 71:
	=== הישיבה בימי הרב שפירא והרב ישראלי ===		=== הישיבה בימי הרב שפירא והרב ישראלי ===

	לאחר פטירת הרב צבי יהודה כיהנו בראשות הישיבה הגאון [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]] והגאון [[הרב שאול ישראלי]], שעוד בחיי [[הרצי"ה]] העבירו שיעורים כלליים בישיבה. בשנת [[ה'תשמ"ג]] (1983) נתמנה [[הרב אברהם שפירא]] לכהן כ[[רב הראשי לישראל]], יחד עם הגאון [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל בשנים אלו לחם הרב בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים ב[[מדינת ישראל]]. כאשר נתגלו סדקים בכונות על שמירת [[שלמות הארץ]] אצל מנהיגי המדינה, גילו שני ראשי הישיבה דעתם בתקיפות כי אין למסור שום חלק מ[[ארץ ישראל]] לידי נוכרים. בתקופה זו היו בני הישיבה פעילים מאד והביעו מחאות נמרצות בדרכים שונות. עיקר המאמצים בישיבה כוונו בתקופה זו לעולם העשייה החינוכית ופיתוח מנהיגות רוחנית והלכתית. בכל רחבי הארץ קמו [[ישיבות גבוהות]], [[ישיבות הסדר]], [[ישיבות תיכוניות]] ו[[אולפנות]] לבנות. הכל בעידודם ובתמיכתם של ראשי הישיבה. בכל שבוע הועברו שני [[שיעורים כלליים]] לבני הישיבה מפי שני ראשיה. שיעור מיוחד היה מתקיים בבית [[הרב אברהם שפירא]] בכל מוצאי שבת. שיעור זה, בספר [[קצות החושן]], [[אבני מילואים]], [[מנחת חינוך]], [[מחנה אפרים]], ובחודש אלול ב[[הלכות תשובה]] ל[[רמב"ם]], לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור. כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומדים תורה. הרב היה מקשה ומתרץ שואל ומפרק בונה וסותר והתלמידים היו מטים אוזן ומביטים ברבם הגדול ולומדים לקח.לאחר השיעור היה עונה [[הרב שפירא]] לבני הישיבה על שאלות שונות, וכן היה מתיחחס למאורעות השעה.		לאחר פטירת הרב צבי יהודה, ע"פ הוראתו, כיהנו בראשות הישיבה הגאון [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]] והגאון [[הרב שאול ישראלי]], שעוד בחיי [[הרצי"ה]] העבירו שיעורים כלליים בישיבה. בשנת [[ה'תשמ"ג]] (1983) נתמנה [[הרב אברהם שפירא]] לכהן כ[[רב הראשי לישראל]], יחד עם הגאון [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל בשנים אלו לחם הרב בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים ב[[מדינת ישראל]]. כאשר נתגלו סדקים בכונות על שמירת [[שלמות הארץ]] אצל מנהיגי המדינה, גילו שני ראשי הישיבה דעתם בתקיפות כי אין למסור שום חלק מ[[ארץ ישראל]] לידי נוכרים. בתקופה זו היו בני הישיבה פעילים מאד והביעו מחאות נמרצות בדרכים שונות. עיקר המאמצים בישיבה כוונו בתקופה זו לעולם העשייה החינוכית ופיתוח מנהיגות רוחנית והלכתית. בכל רחבי הארץ קמו [[ישיבות גבוהות]], [[ישיבות הסדר]], [[ישיבות תיכוניות]] ו[[אולפנות]] לבנות. הכל בעידודם ובתמיכתם של ראשי הישיבה. בכל שבוע הועברו שני [[שיעורים כלליים]] לבני הישיבה מפי שני ראשיה. שיעור מיוחד היה מתקיים בבית [[הרב אברהם שפירא]] בכל מוצאי שבת. שיעור זה, בספר [[קצות החושן]], [[אבני מילואים]], [[מנחת חינוך]], [[מחנה אפרים]], ובחודש אלול ב[[הלכות תשובה]] ל[[רמב"ם]], לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור. כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומדים תורה. הרב היה מקשה ומתרץ שואל ומפרק בונה וסותר והתלמידים היו מטים אוזן ומביטים ברבם הגדול ולומדים לקח.לאחר השיעור היה עונה [[הרב שפירא]] לבני הישיבה על שאלות שונות, וכן היה מתיחחס למאורעות השעה.

	בחורף [[ה'תשנ"ה]] (1995) חלה [[הרב שאול ישראלי]], וב-י"ט בסיון של אותה שנה, בבוקר יום השבת פרשת "[[שלח-לך]]", נתבקש לישיבה של מעלה. אחר הסתלקותו המשיך עמיתו[[ הרב אברהם שפירא]] בראשות הישיבה.		בחורף [[ה'תשנ"ה]] (1995) חלה [[הרב שאול ישראלי]], וב-י"ט בסיון של אותה שנה, בבוקר יום השבת פרשת "[[שלח-לך]]", נתבקש לישיבה של מעלה. אחר הסתלקותו המשיך עמיתו[[ הרב אברהם שפירא]] בראשות הישיבה.
שורה 75:		שורה 77:

	בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].		בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].
			===פיצול הישיבה===
			בשנת ה'תשנ"ז פרשו מהישיבה ששה מרבניה [[הרב צבי טאו]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]] יחד עם קבוצה מתלמידיהם, והקימו את "[[ישיבת הר המור]]" ב[[ירושלים]]. הרקע לפיצול היה תוכנית שהציעה הנהלת הישיבה לתלמידים, לשילוב לימודי הוראה במקביל ללימודים בישיבה. הרב טאו והרבנים הקשורים אליו פרסמו מכתב המתנגד להקמת מכון להכשרת מורים בישיבה, אך הרב שפירא הכחיש קיומה של כוונה כזו<ref>(ראה [[הרב אברהם שפירא]], ראיון עיתונאי שהודפס בספר "מורשה" חלק א'; [[הרב יוסף בדיחי]], "יוסף לקח" עמ' 61-62; דברי [[הרב דוד חי הכהן]] ב[http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=71987\| תשובה באתר 'ישיבה'].</ref>. בהמשך הפולמוס הבהירו הרבנים שהם מתנגדים לכל לימודים חיצוניים במקביל ללימודים בישיבה, גם ללא הקמת מכון{{הערה\|חוברת לדרך הקדש, בדף התוכן; וכן שם, נספח שני.}}. לפילוג קדמה מתיחות בין שני הצדדים, שהחלה מיד לאחר פטירת הרצי"ה. במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב מרדכי אליהו קרא לא לפלג את הישיבה.

	בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים ב[[הר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו ב[[הרבנות הראשית\|רבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].		בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים ב[[הר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו ב[[הרבנות הראשית\|רבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].
שורה 83:		שורה 87:

	בר"ח אדר ה'תשס"ח חדר לספריית הישיבה [[מחבל]] תושב שכונת ג'אבל מוכאבר שבמזרח ירושלים, ירה והרג שמונה תלמידים מהישיבה ומהישיבה לצעירים. המחבל חוסל בידי הרב יצחק דדון, אברך בישיבה, ועל ידי דוד שפירא, קצין [[צה"ל]] שהתגורר בסמוך. לזכרם של הנרצחים מוציאים קבוצת תלמידים מהישיבה סדרת חוברות לימוד יומי לנוער - "בשביל הנשמה"<ref>אתר בשביל הנשמה - http://www.bishvilhanshama.wip.co.il/ </ref>, כל חוברת עסקת בנושא אמוני כגון תפילה, צניעות ותשובה.		בר"ח אדר ה'תשס"ח חדר לספריית הישיבה [[מחבל]] תושב שכונת ג'אבל מוכאבר שבמזרח ירושלים, ירה והרג שמונה תלמידים מהישיבה ומהישיבה לצעירים. המחבל חוסל בידי הרב יצחק דדון, אברך בישיבה, ועל ידי דוד שפירא, קצין [[צה"ל]] שהתגורר בסמוך. לזכרם של הנרצחים מוציאים קבוצת תלמידים מהישיבה סדרת חוברות לימוד יומי לנוער - "בשביל הנשמה"<ref>אתר בשביל הנשמה - http://www.bishvilhanshama.wip.co.il/ </ref>, כל חוברת עסקת בנושא אמוני כגון תפילה, צניעות ותשובה.


	== מאפייני הישיבה ==		== מאפייני הישיבה ==

37.60.47.113: לאור החלטת המנהלים

2022-10-04T07:03:57Z

לאור החלטת המנהלים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־07:03, 4 באוקטובר 2022
שורה 48:		שורה 48:

	כשנתיים לאחר מכן, הגיעה לישיבה קבוצה של חברי [[גחל"ת]] (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "[[איתנים]]" של [[בני עקיבא]], וגם הם תרמו תרומה מכרעת לביסוסה של הישיבה. צעירים אלו, שהיו חדורי חזון וארצישראליות, והיתה להם השפעה רבה בסניפים, ראו ב[[רצי"ה קוק]] את מורם ורבם, ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של [[הציונות הדתית]] בכלל.		כשנתיים לאחר מכן, הגיעה לישיבה קבוצה של חברי [[גחל"ת]] (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "[[איתנים]]" של [[בני עקיבא]], וגם הם תרמו תרומה מכרעת לביסוסה של הישיבה. צעירים אלו, שהיו חדורי חזון וארצישראליות, והיתה להם השפעה רבה בסניפים, ראו ב[[רצי"ה קוק]] את מורם ורבם, ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של [[הציונות הדתית]] בכלל.

	בשנת [[ה'תשי"ט]] (1959) פנה [[הרב צבי יהודה]] אל [[הרב שאול ישראלי]] וביקשו כי יצטרף לראשות הישיבה ויחל למסור שיעור כללי, בנוסף [[הרב אברהם שפירא\|לרב אברהם שפירא]]. על אף עיסוקיו הרבים, ולאחר ששימש תקופה ארוכה כרבו של מושב [[כפר הרא"ה]] בעמק חפר, הסכים הרב ישראלי לקבל אחריות זו ונשא בה עד סוף ימיו.

	ב-[[ה' באלול]] [[ה'תש"ך]] (1960) הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הישיבה, ובחודש [[אלול]] [[ה'תשכ"ד]] (1964) החלה ה"ישיבה המרכזית" את לימודיה במבנה החדש בשכונת [[קרית משה]] ב[[ירושלים]]. הישיבה הכפילה את מספר תלמידיה והגיעה לכמאתיים תלמידים. מערך השיעורים התרחב וכלל שיעורים של [[הרצי"ה]] בענייני [[אמונה]], שיעורים של [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]") בספר "[[אורות הקודש]]", שיעור תלמודי מפי [[הרב מרדכי פרום]], שיעור כללי מפי [[הרב אברהם שפירא]] וכן מפי [[הרב שאול ישראלי]], שיעור ב[[תנ"ך]] מפי [[הרב יהושע בכרך]] ושיעור בענייני [[מוסר]] מפי [[הרב שלום נתן רענן]], ששימש כמנהל הישיבה. שיעוריו של [[הרצי"ה]] התפרסו על פני קשת רחבה של נושאים, אך בשיעורי [[פרשת השבוע]] שקיים בכל מוצאי שבת, נתגלה כוחו בכל תוקפו. מטרת השיעור היתה לראות את המגמה הכוללת המסתמנת לאורך פרשיות התורה, ובתוך הדברים היה הרב מתרכז ברעיונות מרכזיים שהיוו עקרונות יסוד בגיבוש עולמם של תלמידי הישיבה. מרכיב משמעותי בתהליך ההשפעה החינוכית של [[הרב צבי יהודה קוק]] היתה הדוגמא האישית. יעידו על כך הספרים הרבים ודברי הזיכרון אודותיו, המדגישים את הפן האישי, החווייתי.		ב-[[ה' באלול]] [[ה'תש"ך]] (1960) הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הישיבה, ובחודש [[אלול]] [[ה'תשכ"ד]] (1964) החלה ה"ישיבה המרכזית" את לימודיה במבנה החדש בשכונת [[קרית משה]] ב[[ירושלים]]. הישיבה הכפילה את מספר תלמידיה והגיעה לכמאתיים תלמידים. מערך השיעורים התרחב וכלל שיעורים של [[הרצי"ה]] בענייני [[אמונה]], שיעורים של [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]") בספר "[[אורות הקודש]]", שיעור תלמודי מפי [[הרב מרדכי פרום]], שיעור כללי מפי [[הרב אברהם שפירא]] וכן מפי [[הרב שאול ישראלי]], שיעור ב[[תנ"ך]] מפי [[הרב יהושע בכרך]] ושיעור בענייני [[מוסר]] מפי [[הרב שלום נתן רענן]], ששימש כמנהל הישיבה. שיעוריו של [[הרצי"ה]] התפרסו על פני קשת רחבה של נושאים, אך בשיעורי [[פרשת השבוע]] שקיים בכל מוצאי שבת, נתגלה כוחו בכל תוקפו. מטרת השיעור היתה לראות את המגמה הכוללת המסתמנת לאורך פרשיות התורה, ובתוך הדברים היה הרב מתרכז ברעיונות מרכזיים שהיוו עקרונות יסוד בגיבוש עולמם של תלמידי הישיבה. מרכיב משמעותי בתהליך ההשפעה החינוכית של [[הרב צבי יהודה קוק]] היתה הדוגמא האישית. יעידו על כך הספרים הרבים ודברי הזיכרון אודותיו, המדגישים את הפן האישי, החווייתי.
שורה 59:		שורה 57:
	במשך הזמן שילב [[הרב צבי יהודה]] את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה [[הרב חיים דרוקמן]]. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה בשנת ה'תש"ל (1970) על הרבנים [[הרב אריה שטרן]] ו[[הרב יוחנן פריד]] את הקמתו של [[מכון הלכה ברורה]] לפי חזונו של [[הראי"ה]], על מנת להשלים את המפעל של אביו. גם כיום עומד [[הרב אריה שטרן]] בראש המכון. לרמי"ם ומלמדי אמונה בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב אברהם יצחק כלאב]],[[הרב עוזי קלכהיים]], [[הרב צבי ישראל טאו]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב חיים שטיינר]],[[הרב יעקב פרידמן]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מיכאל הרשקוביץ]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]]. עם הזמן שלח הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים, להקים ישיבות נוספות, צעד שהביא להקמתם של מוסדות ישיבתיים דתיים רבים, ותרם גם לחיזוק מעמדה של הישיבה.		במשך הזמן שילב [[הרב צבי יהודה]] את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה [[הרב חיים דרוקמן]]. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה בשנת ה'תש"ל (1970) על הרבנים [[הרב אריה שטרן]] ו[[הרב יוחנן פריד]] את הקמתו של [[מכון הלכה ברורה]] לפי חזונו של [[הראי"ה]], על מנת להשלים את המפעל של אביו. גם כיום עומד [[הרב אריה שטרן]] בראש המכון. לרמי"ם ומלמדי אמונה בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב אברהם יצחק כלאב]],[[הרב עוזי קלכהיים]], [[הרב צבי ישראל טאו]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב חיים שטיינר]],[[הרב יעקב פרידמן]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מיכאל הרשקוביץ]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]]. עם הזמן שלח הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים, להקים ישיבות נוספות, צעד שהביא להקמתם של מוסדות ישיבתיים דתיים רבים, ותרם גם לחיזוק מעמדה של הישיבה.

	בשדה החינוך הקימו בני הישיבה מספר מוסדות חינוכיים בתקופה זו. המוסד הראשון שהוקם בשנת ה'תשכ"ד (1964) הוא "[[ישיבת ירושלים לצעירים]]"~~, שקמה ביוזמתו של [[הרב אברהם שפירא]], שהיה אז מראשי צוות ההוראה בישיבת מרכז הרב~~. המוסד השני - בית הספר התורני "[[נעם]]", הוקם בראשית שנת הלימודים ה'תשל"ב (1972). מוסד נוסף שהוקם על-ידי אברכי הישיבה ובוגריה מתוך מגמה לחזק את החינוך התורני כבר בגיל הרך הוא "[[תלמוד תורה מורשה]]", שנוסד בשנת תשל"ז (1977). מוסד חינוכי נוסף שהוקם מיד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], בשעה שצעירים לא דתיים רבים חפשו את זהותם היהודית, הוא ישיבת "[[מכון מאיר]]" [[לבעלי תשובה]]. כל זאת מלבד הקמת הישיבות כאמור לעיל.		בשדה החינוך הקימו בני הישיבה מספר מוסדות חינוכיים בתקופה זו. המוסד הראשון שהוקם בשנת ה'תשכ"ד (1964) הוא "[[ישיבת ירושלים לצעירים]]". המוסד השני - בית הספר התורני "[[נעם]]", הוקם בראשית שנת הלימודים ה'תשל"ב (1972). מוסד נוסף שהוקם על-ידי אברכי הישיבה ובוגריה מתוך מגמה לחזק את החינוך התורני כבר בגיל הרך הוא "[[תלמוד תורה מורשה]]", שנוסד בשנת תשל"ז (1977). מוסד חינוכי נוסף שהוקם מיד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], בשעה שצעירים לא דתיים רבים חפשו את זהותם היהודית, הוא ישיבת "[[מכון מאיר]]" [[לבעלי תשובה]]. כל זאת מלבד הקמת הישיבות כאמור לעיל.

	בעקבות[[ מלחמת ששת הימים]], ובמיוחד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], הוביל [[הרצי"ה]] את תנועת ההתיישבות בשטחי [[יש"ע]]. תנועת [[גוש אמונים]] שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של [[הציונות הדתית]], מנחיתות כלפי החילונים, להרגשה של מנהיגות והובלה. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור [[הדתי-לאומי]], ובציבור הישראלי בכלל.		בעקבות[[ מלחמת ששת הימים]], ובמיוחד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], הוביל [[הרצי"ה]] את תנועת ההתיישבות בשטחי [[יש"ע]]. תנועת [[גוש אמונים]] שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של [[הציונות הדתית]], מנחיתות כלפי החילונים, להרגשה של מנהיגות והובלה. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור [[הדתי-לאומי]], ובציבור הישראלי בכלל.
שורה 71:		שורה 69:
	=== הישיבה בימי הרב שפירא והרב ישראלי ===		=== הישיבה בימי הרב שפירא והרב ישראלי ===

	לאחר פטירת הרב צבי יהודה~~, ע"פ הוראתו,~~ כיהנו בראשות הישיבה הגאון [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]] והגאון [[הרב שאול ישראלי]], שעוד בחיי [[הרצי"ה]] העבירו שיעורים כלליים בישיבה. בשנת [[ה'תשמ"ג]] (1983) נתמנה [[הרב אברהם שפירא]] לכהן כ[[רב הראשי לישראל]], יחד עם הגאון [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל בשנים אלו לחם הרב בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים ב[[מדינת ישראל]]. כאשר נתגלו סדקים בכונות על שמירת [[שלמות הארץ]] אצל מנהיגי המדינה, גילו שני ראשי הישיבה דעתם בתקיפות כי אין למסור שום חלק מ[[ארץ ישראל]] לידי נוכרים. בתקופה זו היו בני הישיבה פעילים מאד והביעו מחאות נמרצות בדרכים שונות. עיקר המאמצים בישיבה כוונו בתקופה זו לעולם העשייה החינוכית ופיתוח מנהיגות רוחנית והלכתית. בכל רחבי הארץ קמו [[ישיבות גבוהות]], [[ישיבות הסדר]], [[ישיבות תיכוניות]] ו[[אולפנות]] לבנות. הכל בעידודם ובתמיכתם של ראשי הישיבה. בכל שבוע הועברו שני [[שיעורים כלליים]] לבני הישיבה מפי שני ראשיה. שיעור מיוחד היה מתקיים בבית [[הרב אברהם שפירא]] בכל מוצאי שבת. שיעור זה, בספר [[קצות החושן]], [[אבני מילואים]], [[מנחת חינוך]], [[מחנה אפרים]], ובחודש אלול ב[[הלכות תשובה]] ל[[רמב"ם]], לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור. כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומדים תורה. הרב היה מקשה ומתרץ שואל ומפרק בונה וסותר והתלמידים היו מטים אוזן ומביטים ברבם הגדול ולומדים לקח.לאחר השיעור היה עונה [[הרב שפירא]] לבני הישיבה על שאלות שונות, וכן היה מתיחחס למאורעות השעה.		לאחר פטירת הרב צבי יהודה כיהנו בראשות הישיבה הגאון [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]] והגאון [[הרב שאול ישראלי]], שעוד בחיי [[הרצי"ה]] העבירו שיעורים כלליים בישיבה. בשנת [[ה'תשמ"ג]] (1983) נתמנה [[הרב אברהם שפירא]] לכהן כ[[רב הראשי לישראל]], יחד עם הגאון [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל בשנים אלו לחם הרב בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים ב[[מדינת ישראל]]. כאשר נתגלו סדקים בכונות על שמירת [[שלמות הארץ]] אצל מנהיגי המדינה, גילו שני ראשי הישיבה דעתם בתקיפות כי אין למסור שום חלק מ[[ארץ ישראל]] לידי נוכרים. בתקופה זו היו בני הישיבה פעילים מאד והביעו מחאות נמרצות בדרכים שונות. עיקר המאמצים בישיבה כוונו בתקופה זו לעולם העשייה החינוכית ופיתוח מנהיגות רוחנית והלכתית. בכל רחבי הארץ קמו [[ישיבות גבוהות]], [[ישיבות הסדר]], [[ישיבות תיכוניות]] ו[[אולפנות]] לבנות. הכל בעידודם ובתמיכתם של ראשי הישיבה. בכל שבוע הועברו שני [[שיעורים כלליים]] לבני הישיבה מפי שני ראשיה. שיעור מיוחד היה מתקיים בבית [[הרב אברהם שפירא]] בכל מוצאי שבת. שיעור זה, בספר [[קצות החושן]], [[אבני מילואים]], [[מנחת חינוך]], [[מחנה אפרים]], ובחודש אלול ב[[הלכות תשובה]] ל[[רמב"ם]], לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור. כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומדים תורה. הרב היה מקשה ומתרץ שואל ומפרק בונה וסותר והתלמידים היו מטים אוזן ומביטים ברבם הגדול ולומדים לקח.לאחר השיעור היה עונה [[הרב שפירא]] לבני הישיבה על שאלות שונות, וכן היה מתיחחס למאורעות השעה.

	בחורף [[ה'תשנ"ה]] (1995) חלה [[הרב שאול ישראלי]], וב-י"ט בסיון של אותה שנה, בבוקר יום השבת פרשת "[[שלח-לך]]", נתבקש לישיבה של מעלה. אחר הסתלקותו המשיך עמיתו[[ הרב אברהם שפירא]] בראשות הישיבה.		בחורף [[ה'תשנ"ה]] (1995) חלה [[הרב שאול ישראלי]], וב-י"ט בסיון של אותה שנה, בבוקר יום השבת פרשת "[[שלח-לך]]", נתבקש לישיבה של מעלה. אחר הסתלקותו המשיך עמיתו[[ הרב אברהם שפירא]] בראשות הישיבה.
שורה 77:		שורה 75:

	בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].		בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].
	~~===פיצול הישיבה===~~
	בשנת ה'תשנ"ז פרשו מהישיבה ששה מרבניה [[הרב צבי טאו]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]] יחד עם קבוצה מתלמידיהם, והקימו את "[[ישיבת הר המור]]" ב[[ירושלים]]. הרקע לפיצול היה תוכנית שהציעה הנהלת הישיבה לתלמידים, לשילוב לימודי הוראה במקביל ללימודים בישיבה. הרב טאו והרבנים הקשורים אליו פרסמו מכתב המתנגד להקמת מכון להכשרת מורים בישיבה, אך הרב שפירא הכחיש קיומה של כוונה כזו<ref>(ראה [[הרב אברהם שפירא]], ראיון עיתונאי שהודפס בספר "מורשה" חלק א'; [[הרב יוסף בדיחי]], "יוסף לקח" עמ' 61-62; דברי [[הרב דוד חי הכהן]] ב[http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=71987\| תשובה באתר 'ישיבה'].</ref>. בהמשך הפולמוס הבהירו הרבנים שהם מתנגדים לכל לימודים חיצוניים במקביל ללימודים בישיבה, גם ללא הקמת מכון{{הערה\|חוברת לדרך הקדש, בדף התוכן; וכן שם, נספח שני.}}. לפילוג קדמה מתיחות בין שני הצדדים, שהחלה מיד לאחר פטירת הרצי"ה. במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב מרדכי אליהו קרא לא לפלג את הישיבה.

	בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים ב[[הר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו ב[[הרבנות הראשית\|רבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].		בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים ב[[הר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו ב[[הרבנות הראשית\|רבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].
שורה 87:		שורה 83:

	בר"ח אדר ה'תשס"ח חדר לספריית הישיבה [[מחבל]] תושב שכונת ג'אבל מוכאבר שבמזרח ירושלים, ירה והרג שמונה תלמידים מהישיבה ומהישיבה לצעירים. המחבל חוסל בידי הרב יצחק דדון, אברך בישיבה, ועל ידי דוד שפירא, קצין [[צה"ל]] שהתגורר בסמוך. לזכרם של הנרצחים מוציאים קבוצת תלמידים מהישיבה סדרת חוברות לימוד יומי לנוער - "בשביל הנשמה"<ref>אתר בשביל הנשמה - http://www.bishvilhanshama.wip.co.il/ </ref>, כל חוברת עסקת בנושא אמוני כגון תפילה, צניעות ותשובה.		בר"ח אדר ה'תשס"ח חדר לספריית הישיבה [[מחבל]] תושב שכונת ג'אבל מוכאבר שבמזרח ירושלים, ירה והרג שמונה תלמידים מהישיבה ומהישיבה לצעירים. המחבל חוסל בידי הרב יצחק דדון, אברך בישיבה, ועל ידי דוד שפירא, קצין [[צה"ל]] שהתגורר בסמוך. לזכרם של הנרצחים מוציאים קבוצת תלמידים מהישיבה סדרת חוברות לימוד יומי לנוער - "בשביל הנשמה"<ref>אתר בשביל הנשמה - http://www.bishvilhanshama.wip.co.il/ </ref>, כל חוברת עסקת בנושא אמוני כגון תפילה, צניעות ותשובה.


	== מאפייני הישיבה ==		== מאפייני הישיבה ==

אלעזר המודעי: ביטול גרסה 157895 של 147.234.31.253 (שיחה) אם "אינה מדוייקת לענ"ד" אז שענ"ד יפעל בדרכים המקובלות. מלחמת עריכה אינה אחת מהן. מחזיר לגרסה היציבה

2022-09-28T16:46:00Z

ביטול גרסה 157895 של 147.234.31.253 (שיחה) אם "אינה מדוייקת לענ"ד" אז שענ"ד יפעל בדרכים המקובלות. מלחמת עריכה אינה אחת מהן. מחזיר לגרסה היציבה

הצגת שינויים

147.234.31.253: ביטול גרסה 157862 של 95.86.113.202 (שיחה) הגירסא הקודמת נראית מגמתית ואינה מדוייקת לענ"ד

2022-09-28T14:47:59Z

ביטול גרסה 157862 של 95.86.113.202 (שיחה) הגירסא הקודמת נראית מגמתית ואינה מדוייקת לענ"ד

הצגת שינויים