https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%AA_%D7%A7%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99 2026-04-17T18:49:17Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%AA_%D7%A7%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99&diff=42838&oldid=prev 2011-04-08T02:57:17Z

<p>מויקיפדיה</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{מפנה|קים לי|משמעויות אחרות של המלה|קים ליה (פירושונים)}}<br /> &#039;&#039;&#039;טענת קים לי&#039;&#039;&#039; הינה טענה במסגרת [[המשפט העברי]] אותה יכול לטעון נתבע במקרה שבו קיימת [[מחלוקת]] [[הלכה|הלכתית]] הנוגעת לדין בו הוא מעורב (&quot;קים לי&quot; הוא הצורה ה[[ארמית]] של &quot;מוחזק בידי&quot;).<br /> <br /> הטענה יכולה להיטען כאשר קיימת מחלוקת הלכתית שלא הוכרעה, שכתוצאה ממנה הנתבע יכול לצאת חייב או זכאי בדין. הנתבע יכול לטעון כי הוא סבור שצודק הפוסק המזכה אותו, ובכך להיפטר מהחיוב. התובע אינו יכול להשתמש בטענה מצידה ההפוך על מנת לחייב את הנתבע, שכן לפי הכלל [[המוציא מחברו עליו הראיה]], על התובע מוטל נטל ההוכחה שהדין הוא כפוסק המחייב את הנתבע, ומאחר שאינו יכול להוכיח זאת, הנתבע פטור.<br /> <br /> קיימים קווי דמיון בין טענה זו לבין [[הגנת &quot;אמת דיברתי&quot; בלשון הרע]].<br /> <br /> ==מעמדה המשפטי של הטענה==<br /> מהותה של טענת קים לי נסמכת על שני עקרונות: האחד הוא כי [[המוציא מחברו עליו הראיה]], והאחר הוא כי בדיני ממונות [[רוב (הלכה)|רוב]] חלש יותר מ[[חזקה (הלכה)|חזקה]]. לאור שני עקרונות אלה ניתן להבין כי בעל הדין טוען כי מכיוון שהממון מוחזק בידיו, לא ניתן להוציא ממנו ותו על סמך הטענה כי יש רוב נגדו, מכיוון שרוב אינו גובר על חזקה בדיני ממונות.{{הערה|[[שו&quot;ת]] [[חתם סופר]], [[חלק חושן משפט]], סימן צ&quot;ה; [[קונטרס הספקות]], פרק ו&#039;, ו&#039;.}}<br /> <br /> ה[[רב]] [[שבתי כהן]] בספרו &quot;תקפו כהן&quot;, מסתמך על ה[[שלמה לוריא|מהרש&quot;ל]] ומסביר זאת כך: כאשר עומדת בפני ה[[דיין (הלכה)|דיינים]], &quot;בעיא&quot; ([[שו&quot;ת|שאלה הלכתית]]) &quot;דלא איפשטא&quot; (שלא נפתרה) והם דנים בה. והנה מתברר שהנתבע הוא [[תלמיד חכם]], והוא בעצמו, דן ומברר את השאלה ההלכתית בפני הדיינים, ומביא מקור לדבריו מן ה[[משנה]] או מן ה[[ברייתא]]. והדיינים רואים שדבריו הם דברי טעם. למרות שהשאלה ההלכתית לא נפתרה ב[[תלמוד|ש&quot;ס]], בכל זאת הנתבע לא יחויב בדין.‏‏&lt;ref&gt;‏[http://www.hebrewbooks.org/41339 תקפו כהן] עמודים מ&#039; - מ&quot;ב&#039;.‏&lt;/ref&gt;<br /> <br /> מוסיף, ו[[חידושים (יהדות)|מחדש]] רבי שבתי בשם המהרש&quot;ל: גם אם הנתבע הוא [[עם הארץ]], אך ידוע לו כי קיימת ב[[ראשונים]] דעה הלכתית לזכותו, יכול הוא לטעון קים לי כדעה זאת, ולהיפטר מחיובו בדין.<br /> <br /> ==דוגמה לטענת קים לי==<br /> מקרה שבו אדם [[נישואים|נישא]] בפעם השנייה, ומנישואיו הראשונים היו לו ילדים. לאחר כמה שנים נפטר האיש, וה[[אלמנות|אלמנה]] פנתה לבית הדין לקבל [[מזונות]] מנכסיו של בעלה המנוח‏‏.{{הערה|‏‏על פי ההלכה אישה אינה יורשת את בעלה, אלא בניו. מזונותיה של אלמנה הם חלק מהתחייבויות הבעל ב[[כתובה]] ועל כן אלמנה זכאית לקבל מהיורשים, מתוך הנכסים שהשאיר אחריו הבעל,‏ דמי מזונות [[קצבה|קצובים]], או את מלוא ערך הכתובה‏.}} בעת הדיון הציגו הילדים [[צוואה]] מאושרת על ידי בית הדין הרבני, שנכתבה עוד טרם נישואיו בה נרשם שכל רכושו של הבעל ניתן במתנה לילדיו ולכן אין כל רכוש ממנו ניתן יהיה לשלם לאלמנה מזונות‏‏.{{הערה|צוואה ביהדות איננה כצוואה במשפט האזרחי.בעוד במשפט האזרחי אדם יכול לצוות ממון לאחר מותו, במשפט העברי אין לאדם שום כוח לאחר פטירתו. מצד שני מצווה היא לקיים את דברי המת, ובתלמוד אף מופיעה סברה שכופין את היורשים לקיים את דברי המת‏‏ (‏[[מסכת גיטין]], פרק ה&#039;, משנה ג&#039;) (‏[[מסכת בבא בתרא]], פרק ט&#039;, משנה ה&#039;). לבעיה כיצד לקיים את דברי המת, יש שני פתרונות: הראשון הוא כתב צוואה המנוסח בנוסח מיוחד ומהווה מתנה בחיים. כלומר: הקניית הנכסים ליורשים, רגע לפני המיתה. השני הוא הסכמה משותפת בין היורשים הקוראים את הצוואה ופועלים על פיה בכך שכל אחד מוחל על חלקו, ומקנה לאחיו את החלק שמגיע לו על פי הצוואה. בדוגמה שבערך היורשים הציגו צוואה על פי הפתרון הראשון של מתנה בחיים.}} בצוואה זאת אכן היה סעיף המאפשר לבעל לשנות את הצוואה.<br /> <br /> האלמנה טענה שהיא זכאית למזונות מדין [[אומדנא]],{{הערה|‏‏הסמכות הניתנת לבית הדין לפרש מה הייתה כוונתו של אדם, נקראת &quot;אומדנא&quot; - מקביל במידה מסוימת ל&quot;[[ראיה נסיבתית|ראיות נסיבתיות]]&quot; ב[[משפט אזרחי|משפט האזרחי]].}} מכך שהבעל השאיר לעצמו זכות לשנות את הצוואה, יש אומדנא שהוא חשב על האפשרות, שביום מן הימים ישא אישה וירצה להתחייב לה, וחפץ הוא שיישארו בידיו נכסים על מנת לשעבדם לצורך התחייבויות אלו. במצב זה יכולים היורשים לטעון &#039;&#039;&#039;&quot;קים לן&quot;&#039;&#039;&#039; (כלומר: קיים לנו) כשיטת המהרי&quot;ק ([[יוסף קולון]]) וה[[רמב&quot;ן]], ש[[אומדנא#אומדנא ככלי לבירור עובדתי|על פי אומדנא לא ניתן להוציא ממון מחזקתו]] <br /> <br /> מקרה זה נידון ב[[בית דין רבני|בית הדין הרבני הגדול]] ב[[ירושלים]], ונפסק כי האלמנה אינה זכאית למזונות‏‏.{{הערה|[[תחומין]], כרך י&quot;ט, בית הדין הגדול לערעורים, &#039;&#039;&#039;כתובה המנוגדת לצוואה&#039;&#039;&#039;.}}<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> * [[‏חזקת ממון]]<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:משפט עברי: דיני טענות]]</div>

טישיו