טענת ברי - היסטוריית גרסאות

טישיו ב־00:08, 4 באוקטובר 2012

2012-10-04T00:08:22Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:08, 4 באוקטובר 2012
שורה 17:		שורה 17:
	לפי שיטתו של [[רבינו יונה]], יש לטענת ברי חשיבות מיוחדת גם באיסורים. ההוכחה היא מהסוגיא ב[[מסכת כתובות]]{{הערה\|בבלי כתובות יג א}} בה נידון אודות אשה פנויה ש[[ביאה\|זנתה]] עם אדם, ולא ידוע אם מדובר ב[[ממזר]] או גוי שעל ידי ביאתו פסל אותה ל[[כהן]], או שמדובר ביהודי כשר. כאשר האשה אומרת שמדובר באדם כשר, פוסקים [[רבן גמליאל]] ו[[רבי אליעזר]] שהיא דוברת אמת, מכוח טענת ברי{{הערה\|אם כי, הרבה מהראשונים סבורים שטענת הברי מועלת רק בצירוף [[חזקת הגוף]] המעמידה אותה על כשרותה.}}.		לפי שיטתו של [[רבינו יונה]], יש לטענת ברי חשיבות מיוחדת גם באיסורים. ההוכחה היא מהסוגיא ב[[מסכת כתובות]]{{הערה\|בבלי כתובות יג א}} בה נידון אודות אשה פנויה ש[[ביאה\|זנתה]] עם אדם, ולא ידוע אם מדובר ב[[ממזר]] או גוי שעל ידי ביאתו פסל אותה ל[[כהן]], או שמדובר ביהודי כשר. כאשר האשה אומרת שמדובר באדם כשר, פוסקים [[רבן גמליאל]] ו[[רבי אליעזר]] שהיא דוברת אמת, מכוח טענת ברי{{הערה\|אם כי, הרבה מהראשונים סבורים שטענת הברי מועלת רק בצירוף [[חזקת הגוף]] המעמידה אותה על כשרותה.}}.

	ב[[מסכת כתובות]]{{הערה\|בבלי כתובות ט א}}.}}, נידון בקשר לאדם שנשא אשה, ומצא כי איננה בתולה. הוא מסופק, האם היא זנתה תחתיו - לאחרי האירוסין, ואם כן היא נאסרת עליו, וכן אם היא זנתה, האם מדובר בזנות ב[[~~אונס (הלכה)\|~~אונס]] שאינה אוסרת אישה על בעלה, או ברצון, וההלכה אומרת שאם יש [[ספק ספיקא]] - שני ספיקות היא מותרת לו, אך באשת כהן שיש רק ספק אחד היא אסורה לו.		ב[[מסכת כתובות]]{{הערה\|בבלי כתובות ט א}}.}}, נידון בקשר לאדם שנשא אשה, ומצא כי איננה בתולה. הוא מסופק, האם היא זנתה תחתיו - לאחרי האירוסין, ואם כן היא נאסרת עליו, וכן אם היא זנתה, האם מדובר בזנות ב[[אונס]] שאינה אוסרת אישה על בעלה, או ברצון, וההלכה אומרת שאם יש [[ספק ספיקא]] - שני ספיקות היא מותרת לו, אך באשת כהן שיש רק ספק אחד היא אסורה לו.

	ה[[רא"ש]]{{הערה\|שם פרק ב' סימן י"ח.}} כותב בשם תלמידי [[רבינו יונה]], שדין זה הוא כאשר האשה שותקת, אך אם היא אומרת שאינה אסורה לו, מכיוון שמעשה הזנות היה באונס, במקרה כזה נחשבים דבריה אמת. תלמידי רבינו יונה נימקו זאת בשם רבם, מכוח דין [[ברי ושמא]]. אך הרא"ש דוחה זאת מכל וכל, עד שהוא קובע כי {{ציטוטון\|טעו תלמידיו לכותבו בשמו, כי לא אמרה מעולם}}. הרא"ש מסביר זאת, שהרי אנו פוסקים כשיטת [[רב נחמן]] שאין לטענת [[ברי ושמא]] מעלה כל שהיא כאשר היא נלחמת עם [[רוב]] או [[חזקה]], כאשר הברי ושמא הוא לבדו ללא [[מיגו]] נוסף או [[חזקה (הלכה)\|חזקה]]. ומכיוון שכאן יש דין [[רוב]] האומר כי הזנות היה ברצון, אין לסמוך על הברי שלה האומר שהזנות היה באונס. הרא"ש מגיע למסקנה, כי רבינו יונה עצמו אמר דבר דומה, ומכאן טעותם; הוא פסק, שיש להאמין לאשה מכח '''טענת ברי''', וכרבן גמליאל הסובר שלטענת ברי יש נאמנות, גם כשהיא ללא חזקה, כגון כשהזנות היה במקום שרוב האנשים היו פסולים, כך שאין לסמוך על החזקה, שהרי רוב וחזקה רוב עדיף.		ה[[רא"ש]]{{הערה\|שם פרק ב' סימן י"ח.}} כותב בשם תלמידי [[רבינו יונה]], שדין זה הוא כאשר האשה שותקת, אך אם היא אומרת שאינה אסורה לו, מכיוון שמעשה הזנות היה באונס, במקרה כזה נחשבים דבריה אמת. תלמידי רבינו יונה נימקו זאת בשם רבם, מכוח דין [[ברי ושמא]]. אך הרא"ש דוחה זאת מכל וכל, עד שהוא קובע כי {{ציטוטון\|טעו תלמידיו לכותבו בשמו, כי לא אמרה מעולם}}. הרא"ש מסביר זאת, שהרי אנו פוסקים כשיטת [[רב נחמן]] שאין לטענת [[ברי ושמא]] מעלה כל שהיא כאשר היא נלחמת עם [[רוב]] או [[חזקה]], כאשר הברי ושמא הוא לבדו ללא [[מיגו]] נוסף או [[חזקה (הלכה)\|חזקה]]. ומכיוון שכאן יש דין [[רוב]] האומר כי הזנות היה ברצון, אין לסמוך על הברי שלה האומר שהזנות היה באונס. הרא"ש מגיע למסקנה, כי רבינו יונה עצמו אמר דבר דומה, ומכאן טעותם; הוא פסק, שיש להאמין לאשה מכח '''טענת ברי''', וכרבן גמליאל הסובר שלטענת ברי יש נאמנות, גם כשהיא ללא חזקה, כגון כשהזנות היה במקום שרוב האנשים היו פסולים, כך שאין לסמוך על החזקה, שהרי רוב וחזקה רוב עדיף.

טישיו: כתבתי בויקיפדיה

2012-10-04T00:07:43Z

כתבתי בויקיפדיה

דף חדש

ב'''טענת בָּרִי''' היא טענה בה אדם טוען טענה מסוימת מכיוון שהוא יודע בבירור שכך היה. לטענה כזו יש תוקף מיוחד, בין אם יש אדם המכחיש זאת, ובין אם לא. תוקפה של טענה זו דומה לטענת ה[[קים לי]].

בשונה מ'''[[ברי ושמא]]''' בה טענת הברי אין לה חשיבות כשלעצמה אלא רק מפני העדיפות שיש למי שטוען ברי על פני בעל הדין הטוען שמא, ולכן מועלת כמובן רק בדיני ממונות, יש לטענת ברי גם חשיבות עצמאית{{הערה|1=ראה בדברי ה[[רא"ש]], מסכת כתובות פרק ראשון [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37959&hilite=3d0c79e0-e069-4e6d-9b4e-ea64bd6a349c&st=%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%94+%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D&pgnum=246 סימן י"ח].}}. ואז היא פועלת את פעולתה, למרות שגם בעל הדין השני הוא ברי כמותו.

לטענת הברי יש גם חשיבות מיוחדת באיסורין, בשונה מדיני ממונות{{הערה|ראו בהמשך הערך.}}.

==טענת ברי בתפיסה==
לפי שיטת התוספות, ל[[תפיסה]] אין כל מעלה, אם היא לא בטענת ברי. כלומר: אדם התופס בחפץ, אך אין לו כל הסבר הגיוני למה החפץ מגיע לו ולא לאדם אחר, אין הוא חשוב ל[[חזקת ממון|מוחזק]] כלל.

נידון כזה הוא ב[[מסכת בבא מציעא]]{{הערה|{{בבלי בבא מציעא ק א}} כאשר אדם [[קניין חליפין|החליף]] פרה בחמור, ובשעת החליפין הפרה המליטה. השאלה המתעוררת היא היכן המליטה הפרה, האם ברשות המוכר או ברשות הלוקח. במקרה כזה, מכריעה הגמרא כי מי שמחזיק בחפץ, על השני [[המוציא מחברו עליו הראיה|להביא ראיה]] שהפרה שלו. על כך מקשה התוספות: הרי אין באחיזתו כל מעלה, שהרי [[חזקה כל מה שתחת יד אדם הרי הוא שלו]] אינה קיימת במקרה כזה, שמדובר בבהמות מהסוג שאין בהם חזקה זו{{הערה|ראו ערך.}} על כך משיב התוספות, כי במקרה שיש [[דררא דממונא]], והתופס בחפץ טוען ברי, הוא נחשב למוחזק, ואין להוציא מידו ללא ראיה.

בסוגיא של [[תקפו כהן]], נפסק כי כאשר אדם מחזיק בחפץ מסוים, למרות שהוא מחזיק בו מספק שכן הוא ה[[מרא קמא]] - הבעלים הראשונים של החפץ, אין להוציא מידו ללא ראיה, ואם בעל הדין השני תפס ממנו לא ראיה, מוציאין מידו את החפץ. לפי שיטת התוספות, אם התופס תפס את החפץ בטענת ברי אין מוציאין מידו.
===טענת ברי למוחזק===
בנוסף, טענת ברי מעניקה תוקף, לפי דעה אחת, גם למוחזק, כך שלמרות שסומכוס סובר ש[[ממון המוטל בספק חולקים]] במקרה של [[דררא דממונא]] בניגוד לחכמים שפוסקים [[המוציא מחבירו עליו הראיה]], קיימת דעה בתלמוד{{הערה|בבלי בבא מציעא ב ב}} שבמקרה שהטענות הינם בברי מול ברי, מודה גם סומכוס שהדין הוא המוציא מחבירו עליו הראיה, ולא יחלוקו.

==טענת ברי באיסורין==
לפי שיטתו של [[רבינו יונה]], יש לטענת ברי חשיבות מיוחדת גם באיסורים. ההוכחה היא מהסוגיא ב[[מסכת כתובות]]{{הערה|בבלי כתובות יג א}} בה נידון אודות אשה פנויה ש[[ביאה|זנתה]] עם אדם, ולא ידוע אם מדובר ב[[ממזר]] או גוי שעל ידי ביאתו פסל אותה ל[[כהן]], או שמדובר ביהודי כשר. כאשר האשה אומרת שמדובר באדם כשר, פוסקים [[רבן גמליאל]] ו[[רבי אליעזר]] שהיא דוברת אמת, מכוח טענת ברי{{הערה|אם כי, הרבה מהראשונים סבורים שטענת הברי מועלת רק בצירוף [[חזקת הגוף]] המעמידה אותה על כשרותה.}}.

ב[[מסכת כתובות]]{{הערה|בבלי כתובות ט א}}.}}, נידון בקשר לאדם שנשא אשה, ומצא כי איננה בתולה. הוא מסופק, האם היא זנתה תחתיו - לאחרי האירוסין, ואם כן היא נאסרת עליו, וכן אם היא זנתה, האם מדובר בזנות ב[[אונס (הלכה)|אונס]] שאינה אוסרת אישה על בעלה, או ברצון, וההלכה אומרת שאם יש [[ספק ספיקא]] - שני ספיקות היא מותרת לו, אך באשת כהן שיש רק ספק אחד היא אסורה לו.

ה[[רא"ש]]{{הערה|שם פרק ב' סימן י"ח.}} כותב בשם תלמידי [[רבינו יונה]], שדין זה הוא כאשר האשה שותקת, אך אם היא אומרת שאינה אסורה לו, מכיוון שמעשה הזנות היה באונס, במקרה כזה נחשבים דבריה אמת. תלמידי רבינו יונה נימקו זאת בשם רבם, מכוח דין [[ברי ושמא]]. אך הרא"ש דוחה זאת מכל וכל, עד שהוא קובע כי {{ציטוטון|טעו תלמידיו לכותבו בשמו, כי לא אמרה מעולם}}. הרא"ש מסביר זאת, שהרי אנו פוסקים כשיטת [[רב נחמן]] שאין לטענת [[ברי ושמא]] מעלה כל שהיא כאשר היא נלחמת עם [[רוב]] או [[חזקה]], כאשר הברי ושמא הוא לבדו ללא [[מיגו]] נוסף או [[חזקה (הלכה)|חזקה]]. ומכיוון שכאן יש דין [[רוב]] האומר כי הזנות היה ברצון, אין לסמוך על הברי שלה האומר שהזנות היה באונס. הרא"ש מגיע למסקנה, כי רבינו יונה עצמו אמר דבר דומה, ומכאן טעותם; הוא פסק, שיש להאמין לאשה מכח '''טענת ברי''', וכרבן גמליאל הסובר שלטענת ברי יש נאמנות, גם כשהיא ללא חזקה, כגון כשהזנות היה במקום שרוב האנשים היו פסולים, כך שאין לסמוך על החזקה, שהרי רוב וחזקה רוב עדיף.

ה[[אחרונים]] מסופקים{{הערה|ראה [[קובץ שיעורים]] חלק א' עמ' עה.}} האם טענת ברי זו היא מדין [[עדות]], או מדין טענה.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:דיני טענות]]
[[קטגוריה:דיני ספקות]]