חרש - היסטוריית גרסאות

2001:470:6B12:E0:0:0:0:59: תיקון מידע רפואי שגוי

2016-06-22T10:43:45Z

תיקון מידע רפואי שגוי

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:43, 22 ביוני 2016
שורה 35:		שורה 35:
	כיום קיימות שיטות שיקום והוראה רבות, וכן בתי ספר מיוחדים לחרשים-אילמים, אשר מצליחים מאד בהקניית ידע והשכלה לחרשים-אילמים, עם יכולת שילובם בחברה הבריאה.		כיום קיימות שיטות שיקום והוראה רבות, וכן בתי ספר מיוחדים לחרשים-אילמים, אשר מצליחים מאד בהקניית ידע והשכלה לחרשים-אילמים, עם יכולת שילובם בחברה הבריאה.

	חרשות ~~הנגרמת על ידי הפרעות הולכה~~ ניתנת לתיקון או לשיפור באמצעות מכשירי שמיעה ~~שונים~~, המגבירים את עוצמת הקול. היינו כאשר סיבת החרשות היא כתוצאה מפגיעה באוזן ~~החיצונית או התיכונה~~. גלי הקול המגיעים אל מכשיר השמיעה מומרים לאנרגיה חשמלית, אשר עוברת למגבר בתוך הכשיר, שהופך שוב לגלי קול, אלא שהפעם גלי הקול מגיעים בעוצמה חזקה יותר. ~~לעומת זאת, ברוב מקרי החרשות הקשים על רקע הפרעה עצבית לא ניתן לתקן את השמיעה על ידי אמצעי עזר. יחד עם זאת~~ גם אצל החרשים הקשים נשארת מידה מסויימת של יכולת שמיעה, עובדה המאפשרת ניצול יעיל לצורכי שיקום.		חרשות חלקית ניתנת לתיקון או לשיפור באמצעות מכשירי שמיעה, המגבירים את עוצמת הקול. היינו כאשר סיבת החרשות היא כתוצאה מפגיעה באוזן הפנימית. גלי הקול המגיעים אל מכשיר השמיעה מומרים לאנרגיה חשמלית, אשר עוברת למגבר בתוך הכשיר, שהופך שוב לגלי קול, אלא שהפעם גלי הקול מגיעים בעוצמה חזקה יותר. גם אצל החרשים הקשים נשארת מידה מסויימת של יכולת שמיעה, עובדה המאפשרת ניצול יעיל לצורכי שיקום. (מקור??)

	חלק מהחרשים יכולים להיעזר בניתוחים שיקומיים שונים, כגון שתל שבלול. מדובר במכשיר שמיעה המושתל בניתוח לתוך הגולגולת של החרש. השתל הראשון הושתל בשנת 1978, והמכשירים הללו הלכו והשתכללו עם השנים. שתלים אלו עוזרים לחרשים הסובלים מנזק משמעותי באוזן הפנימית, אך מערכת ההולכה העצבית שלהם תקינה.		חלק מהחרשים יכולים להיעזר בניתוחים שיקומיים שונים, כגון שתל שבלול. מדובר במכשיר שמיעה המושתל בניתוח לתוך הגולגולת של החרש. השתל הראשון הושתל בשנת 1978, והמכשירים הללו הלכו והשתכללו עם השנים. שתלים אלו עוזרים לחרשים הסובלים מנזק משמעותי באוזן הפנימית, אך מערכת ההולכה העצבית שלהם תקינה. (מקור??)

	== החרש במקרא ובחז"ל==		== החרש במקרא ובחז"ל==

Shyk: /* החרש במקרא ובחז"ל */

2015-05-29T11:43:24Z

החרש במקרא ובחז"ל

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:43, 29 במאי 2015
שורה 41:		שורה 41:
	== החרש במקרא ובחז"ל==		== החרש במקרא ובחז"ל==

	החרשים המוזכרים במקרא ובתלמוד מספר החרשים המוזכרים במקרא ובתלמוד הוא מועט ביותר: חושים בנו של דן היה כבד שמיעה<ref><makor>בבלי סוטה יג א.</makor></ref>; בניו של רבי יוחנן בן גודגדא היו חרשים, והיו כל הטהרות שבירושלים נעשים על גביהם<ref>תוספתא תרומות פ"א; <makor>ירושלמי תרומות א א.</makor> וראה <makor>בבלי חגיגה ג א,</makor> שבני אחותו של רבי יוחנן בן גודגדא היו אילמים.</ref>; בשעה שנולד יצחק וכו', נתפתחו החרשים<ref>תנחומא, וירא לז.</ref>; במעמד הר סיני לא היו חרשים בבני ישראל<ref>מכילתא יתרו פ"ט; <makor>ויקרא רבה יח ד.</makor></ref>; לעתיד לבוא תיפתחנה אוזני החרשים<ref>ישעיה לה ה.</ref>.		===החרשים המוזכרים במקרא ובתלמוד===
			מספר החרשים המוזכרים במקרא ובתלמוד הוא מועט ביותר: חושים בנו של דן היה כבד שמיעה<ref><makor>בבלי סוטה יג א.</makor></ref>; בניו של רבי יוחנן בן גודגדא היו חרשים, והיו כל הטהרות שבירושלים נעשים על גביהם<ref>תוספתא תרומות פ"א; <makor>ירושלמי תרומות א א.</makor> וראה <makor>בבלי חגיגה ג א,</makor> שבני אחותו של רבי יוחנן בן גודגדא היו אילמים.</ref>; בשעה שנולד יצחק וכו', נתפתחו החרשים<ref>תנחומא, וירא לז.</ref>; במעמד הר סיני לא היו חרשים בבני ישראל<ref>מכילתא יתרו פ"ט; <makor>ויקרא רבה יח ד.</makor></ref>; לעתיד לבוא תיפתחנה אוזני החרשים<ref>ישעיה לה ה.</ref>.

	סיבות לחרשות הסיבה העיקרית לחרשות היא גזרת הקב"ה: 'מי ישום וגו' חרש וגו', הלא אנכי ה'<ref><makor>שמות ד יא.</makor> וראה במלבי"ם שם.</ref>.		===סיבות לחרשות===
			הסיבה העיקרית לחרשות היא גזרת הקב"ה: 'מי ישום וגו' חרש וגו', הלא אנכי ה'<ref><makor>שמות ד יא.</makor> וראה במלבי"ם שם.</ref>.

	חז"ל מנו גורמים אחדים לחרשות: חבלה ישירה באוזן, או חבלה אקוסטית<ref><makor>ב"ק פה ב;</makor> <makor>ב"ק צא א;</makor> <makor>ירושלמי תרומות א א;</makor> <makor>ירושלמי כלאים ח ב.</makor> וכן יד לאוזן תיקצץ, יד מחרשת - <makor>בבלי שבת קח ב.</makor> וראה בב"ק פו א, שלדעת חז"ל לא יכולה להיות חרשות ללא חבלה באוזן עם דימום.</ref>; חרשות בזיקנה<ref><makor>בבלי שבת קנב א.</makor> וראה בע' זקן הע' 218-219.</ref>; חוסר צניעות בעת קיום יחסים<ref>חרשים מפני מה הויין, מפני שמספרים בשעת תשמיש - <makor>בבלי נדרים כ א.</makor></ref>. וכן משמע שידעו על נטיה משפחתית-תורשתית<ref>בניו של רבי יוחנן בן גודגדא - תוספתא תרומות פ"א; <makor>ירושלמי תרומות א א.</makor></ref>.		חז"ל מנו גורמים אחדים לחרשות: חבלה ישירה באוזן, או חבלה אקוסטית<ref><makor>ב"ק פה ב;</makor> <makor>ב"ק צא א;</makor> <makor>ירושלמי תרומות א א;</makor> <makor>ירושלמי כלאים ח ב.</makor> וכן יד לאוזן תיקצץ, יד מחרשת - <makor>בבלי שבת קח ב.</makor> וראה בב"ק פו א, שלדעת חז"ל לא יכולה להיות חרשות ללא חבלה באוזן עם דימום.</ref>; חרשות בזיקנה<ref><makor>בבלי שבת קנב א.</makor> וראה בע' זקן הע' 218-219.</ref>; חוסר צניעות בעת קיום יחסים<ref>חרשים מפני מה הויין, מפני שמספרים בשעת תשמיש - <makor>בבלי נדרים כ א.</makor></ref>. וכן משמע שידעו על נטיה משפחתית-תורשתית<ref>בניו של רבי יוחנן בן גודגדא - תוספתא תרומות פ"א; <makor>ירושלמי תרומות א א.</makor></ref>.
שורה 49:		שורה 51:
	חרשות זמנית חז"ל ידעו, שיש אפשרות לחרשות זמנית, ולכן דיברו על חרש שנתפקח, או פיקח שנתחרש וחזר ונתפקח<ref>ראה להלן חלק ד, בפרטי דינים.</ref>. ואכן יש מצבים רפואיים של חרשות זמנית, כגון קרע בעור התוף שנסגר מאליו, חרשות זמנית כתוצאה ממחלה נגיפית או הרעלה, וכן במחלת מניאר יכולה להיות ירידה זמנית וחולפת בשמיעה.		חרשות זמנית חז"ל ידעו, שיש אפשרות לחרשות זמנית, ולכן דיברו על חרש שנתפקח, או פיקח שנתחרש וחזר ונתפקח<ref>ראה להלן חלק ד, בפרטי דינים.</ref>. ואכן יש מצבים רפואיים של חרשות זמנית, כגון קרע בעור התוף שנסגר מאליו, חרשות זמנית כתוצאה ממחלה נגיפית או הרעלה, וכן במחלת מניאר יכולה להיות ירידה זמנית וחולפת בשמיעה.

	היחס לחרש היחס של חז"ל לחרש הגמור הוא החמור ביותר מבין כל בעלי המומים והנכויות, שכן נחשב החרש כחסר דעת, ופטור באופן עקרוני מכל המצוות והחיובים, והוא מהאומללים והשפלים שבעם<ref><makor>בבלי סנהדרין סו א,</makor> וברש"י שם.</ref>. זאת בניגוד לבעלי מומים אחרים, כגון אילם, אנדרוגינוס, חיגר, סומא וכיו"ב, שאמנם פטורים הם ממצוות וחיובים שונים, אך הפטור איננו עקרוני, כי אם מעשי, היינו בגלל המגבלות הפיסיות שלהם, או לעיתים בגלל גזירת הכתוב.		===היחס לחרש===
			היחס של חז"ל לחרש הגמור הוא החמור ביותר מבין כל בעלי המומים והנכויות, שכן נחשב החרש כחסר דעת, ופטור באופן עקרוני מכל המצוות והחיובים, והוא מהאומללים והשפלים שבעם<ref><makor>בבלי סנהדרין סו א,</makor> וברש"י שם.</ref>. זאת בניגוד לבעלי מומים אחרים, כגון אילם, אנדרוגינוס, חיגר, סומא וכיו"ב, שאמנם פטורים הם ממצוות וחיובים שונים, אך הפטור איננו עקרוני, כי אם מעשי, היינו בגלל המגבלות הפיסיות שלהם, או לעיתים בגלל גזירת הכתוב.

	אכן, למרות היחס השלילי לחרש ביחס ליכולתו לקיים מצוות וחיובים, דורשת ההלכה התייחסות אנושית לחרש - אסור לקללו<ref>סנהדרין שם, על פי <makor>ויקרא יט יד.</makor></ref>, וחייבים להגן עליו, ולטפל בו ככל אדם<ref>ראה להלן חלק ד, בפרטי דינים בפירוט.</ref>.		אכן, למרות היחס השלילי לחרש ביחס ליכולתו לקיים מצוות וחיובים, דורשת ההלכה התייחסות אנושית לחרש - אסור לקללו<ref>סנהדרין שם, על פי <makor>ויקרא יט יד.</makor></ref>, וחייבים להגן עליו, ולטפל בו ככל אדם<ref>ראה להלן חלק ד, בפרטי דינים בפירוט.</ref>.
שורה 55:		שורה 58:
	חרש כלול במושג 'איש' המוזכר בתורה<ref>ראה <makor>ירושלמי תרומות א א;</makor> <makor>בבלי יבמות קד ב;</makor> <makor>בבלי סוטה כו א;</makor> ועוד.</ref>, ובכל מקום בתורה שכתוב 'איש' אין זה ממעט אלא קטן<ref>מנ"ח מ' לד.</ref>, וכן כלול חרש במושג 'נפש'<ref>מנ"ח שם.</ref>, ובמושג 'אדם'<ref>בית האוצר, ע' אדם, כלל ז. וראה <makor>בבלי שבת קנג א.</makor></ref>. יש מי שכתב, שלחרש יש נשמה, ובר מצוות הוא, ופיקחים מוזהרים עליו<ref>ב"י אבהע"ז סי' א.</ref>.		חרש כלול במושג 'איש' המוזכר בתורה<ref>ראה <makor>ירושלמי תרומות א א;</makor> <makor>בבלי יבמות קד ב;</makor> <makor>בבלי סוטה כו א;</makor> ועוד.</ref>, ובכל מקום בתורה שכתוב 'איש' אין זה ממעט אלא קטן<ref>מנ"ח מ' לד.</ref>, וכן כלול חרש במושג 'נפש'<ref>מנ"ח שם.</ref>, ובמושג 'אדם'<ref>בית האוצר, ע' אדם, כלל ז. וראה <makor>בבלי שבת קנג א.</makor></ref>. יש מי שכתב, שלחרש יש נשמה, ובר מצוות הוא, ופיקחים מוזהרים עליו<ref>ב"י אבהע"ז סי' א.</ref>.

	סיבות לפטור החרש ממצוות חלק מהפוסקים התלבטו בטעם הדבר, שהחרש שאינו שומע ואינו מדבר הופלה לרעה מכל בעלי המומים והנכויות האחרים, אף שקשה לנו להבין מנין ידעו חז"ל לפוטרו באופן עקרוני מהמצוות<ref>שו"ת מנחת שלמה סי' לד.</ref>. יש שכתבו, שכך מקובל להם לחכמים, שמי שאינו שומע ואינו מדבר, אינו בן דעת<ref><makor>רש"י חגיגה ב ב</makor> ד"ה חרש.</ref>, והיינו אף שאין בו סימני שוטה<ref>שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' ב.</ref>; יש מי שכתבו, שקרוב לוודאי שהוא הלכה למשה מסיני<ref>שו"ת חת"ס שם; שו"ת דברי מלכיאל ח"ו סי' לה.</ref>; יש מי שכתב, שהגדרת חרשות מבחינת ההלכה איננה תלויה בשכל או בהבנת המדובר, אלא זו גזירת הכתוב<ref>שו"ת אגרות משה, חיו"ד ח"ד סי' מט אות א.</ref>; ויש שכתבו, שידעו חז"ל ברוב חכמתם, שחרש שאינו שומע ואינו מדבר הוא איש כזה שאי אפשר לראותו כאחראי על כל מעשיו, ולכן אין מתחשבים במעשיו, אפילו אם לפי סברתינו הוא זריז וממולח<ref>שו"ת מנחת שלמה שם.</ref>, וכן שאין לדון בשאלה זו על פי אמות מידה מדעיות, שמידת הדעת הצריכה לאדם לקיום המצוות היא אחרת לחז"ל מאשר לחכמי המדע<ref>הרב י.י. ויינברג, שנה בשנה, תשכ"ה, עמ' 125 ואילך.</ref>. וכבר קבעו הפוסקים, שאף על פי שהחרש נראה כמי שדעתו נכונה ומיושבת עליו, והוא פיקח וממולח, ונראה שהוא מבין ומכיר בכל הדברים, וגם יודע בענייני מצוות, אבל אינו מדבר, בכל זאת נחשב הוא כשוטה<ref>ב"י אבהע"ז סי' קכא; שו"ת צמח צדק סי' עג; שו"ת מנחת שלמה סי' לד.</ref>.		===סיבות לפטור החרש ממצוות===
			חלק מהפוסקים התלבטו בטעם הדבר, שהחרש שאינו שומע ואינו מדבר הופלה לרעה מכל בעלי המומים והנכויות האחרים, אף שקשה לנו להבין מנין ידעו חז"ל לפוטרו באופן עקרוני מהמצוות<ref>שו"ת מנחת שלמה סי' לד.</ref>. יש שכתבו, שכך מקובל להם לחכמים, שמי שאינו שומע ואינו מדבר, אינו בן דעת<ref><makor>רש"י חגיגה ב ב</makor> ד"ה חרש.</ref>, והיינו אף שאין בו סימני שוטה<ref>שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' ב.</ref>; יש מי שכתבו, שקרוב לוודאי שהוא הלכה למשה מסיני<ref>שו"ת חת"ס שם; שו"ת דברי מלכיאל ח"ו סי' לה.</ref>; יש מי שכתב, שהגדרת חרשות מבחינת ההלכה איננה תלויה בשכל או בהבנת המדובר, אלא זו גזירת הכתוב<ref>שו"ת אגרות משה, חיו"ד ח"ד סי' מט אות א.</ref>; ויש שכתבו, שידעו חז"ל ברוב חכמתם, שחרש שאינו שומע ואינו מדבר הוא איש כזה שאי אפשר לראותו כאחראי על כל מעשיו, ולכן אין מתחשבים במעשיו, אפילו אם לפי סברתינו הוא זריז וממולח<ref>שו"ת מנחת שלמה שם.</ref>, וכן שאין לדון בשאלה זו על פי אמות מידה מדעיות, שמידת הדעת הצריכה לאדם לקיום המצוות היא אחרת לחז"ל מאשר לחכמי המדע<ref>הרב י.י. ויינברג, שנה בשנה, תשכ"ה, עמ' 125 ואילך.</ref>. וכבר קבעו הפוסקים, שאף על פי שהחרש נראה כמי שדעתו נכונה ומיושבת עליו, והוא פיקח וממולח, ונראה שהוא מבין ומכיר בכל הדברים, וגם יודע בענייני מצוות, אבל אינו מדבר, בכל זאת נחשב הוא כשוטה<ref>ב"י אבהע"ז סי' קכא; שו"ת צמח צדק סי' עג; שו"ת מנחת שלמה סי' לד.</ref>.

	אכן, למרות שהחרש נחשב כחסר דעת, ופטור מכל המצוות והחיובים, ואין לו מחשבה וכוונה, והוא משותף לשוטה וקטן, בכל זאת סבורים החכמים, שאין הוא נחשב כחסר דעת לחלוטין, אלא כמי שדעתו קלושה, היינו דקה ומועטת, שאינו מחודד להבין כשאר בני אדם<ref><makor>בבלי יבמות קיג א,</makor> וברש"י שם ד"ה קלישתא.</ref>, ובכך עדיף הוא על שוטה, שאין בו דעת כלל<ref><makor>רש"י שבת קנג א</makor> ד"ה לשוטה.</ref>, אף על פי שהוא נמנה עמו בהרבה נושאים<ref>ראה לקמן בפרטי דינים, מיגוון הלכות שחז"ל חייבו את החרש, או הכשירו אותו.</ref>. ואמנם אף שחרש הושווה לשוטה וקטן, ובדרך כלל נידונים שלושתם כאחד, יש דברים שאין הוא דומה להם, כי בכל זאת יש בו דעת קצת, וכפי שיבואר להלן בחלק ד, פרטי דינים שונים.		אכן, למרות שהחרש נחשב כחסר דעת, ופטור מכל המצוות והחיובים, ואין לו מחשבה וכוונה, והוא משותף לשוטה וקטן, בכל זאת סבורים החכמים, שאין הוא נחשב כחסר דעת לחלוטין, אלא כמי שדעתו קלושה, היינו דקה ומועטת, שאינו מחודד להבין כשאר בני אדם<ref><makor>בבלי יבמות קיג א,</makor> וברש"י שם ד"ה קלישתא.</ref>, ובכך עדיף הוא על שוטה, שאין בו דעת כלל<ref><makor>רש"י שבת קנג א</makor> ד"ה לשוטה.</ref>, אף על פי שהוא נמנה עמו בהרבה נושאים<ref>ראה לקמן בפרטי דינים, מיגוון הלכות שחז"ל חייבו את החרש, או הכשירו אותו.</ref>. ואמנם אף שחרש הושווה לשוטה וקטן, ובדרך כלל נידונים שלושתם כאחד, יש דברים שאין הוא דומה להם, כי בכל זאת יש בו דעת קצת, וכפי שיבואר להלן בחלק ד, פרטי דינים שונים.

	מעמד חרשים בזמננו, שלמדו בבית ספר לחרשים לאור החידושים המדעיים-טכנולוגיים ביחס לחרש בדורות האחרונים, ובעיקר לאור השיפור ביכולת השיקומית-חינוכית שלו בבתי ספר לחרשים, התעוררה שאלה עקרונית בדבר יחסה של ההלכה לחרש. יש הסבורים, שמעמדו של החרש בהלכה לא יכול להשתנות מהקביעה העקרונית של חז"ל, שהוא נחשב כחסר דעת וכפטור מכל המצוות, ועל כן לא מועיל השינוי בחינוכו לשנות את מעמדו. ולעומתם יש הסבורים, שחז"ל דיברו בחרש של זמנם, שלא שמע ולא דיבר, ועל כן אמנם היה חסר דעת וחסר חינוך, מה שאין כן בחרש של זמננו, שלמד בבית ספר לחרשים, ומסוגל לדבר ולהתבטא, שאין הוא נחשב לחסר דעת, ודינו כפיקח<ref>ראה להלן הע' 68 ואילך. וראה עוד בע' השתנות הטבעים הע' 149 ואילך.</ref>.		===מעמד חרשים בזמננו, שלמדו בבית ספר לחרשים===
			לאור החידושים המדעיים-טכנולוגיים ביחס לחרש בדורות האחרונים, ובעיקר לאור השיפור ביכולת השיקומית-חינוכית שלו בבתי ספר לחרשים, התעוררה שאלה עקרונית בדבר יחסה של ההלכה לחרש. יש הסבורים, שמעמדו של החרש בהלכה לא יכול להשתנות מהקביעה העקרונית של חז"ל, שהוא נחשב כחסר דעת וכפטור מכל המצוות, ועל כן לא מועיל השינוי בחינוכו לשנות את מעמדו. ולעומתם יש הסבורים, שחז"ל דיברו בחרש של זמנם, שלא שמע ולא דיבר, ועל כן אמנם היה חסר דעת וחסר חינוך, מה שאין כן בחרש של זמננו, שלמד בבית ספר לחרשים, ומסוגל לדבר ולהתבטא, שאין הוא נחשב לחסר דעת, ודינו כפיקח<ref>ראה להלן הע' 68 ואילך. וראה עוד בע' השתנות הטבעים הע' 149 ואילך.</ref>.

	== פרטי דינים==		== פרטי דינים==

Shyk: /* טיפול ושיקום */

2015-05-29T11:41:11Z

טיפול ושיקום

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:41, 29 במאי 2015
שורה 31:		שורה 31:

	===טיפול ושיקום===		===טיפול ושיקום===
	עד המאה הט"ז למניינם לא היו אמצעי שיקום וטיפול בחרשים-אילמים, וחלקם אף הוחזקו במוסדות לחולי נפש. מן המאה הט"ז ואילך התמסרו אנשים שונים למציאת דרכי שיקום וטיפול בחרשים-אילמים. חואן פאבלו דה-בונט מספרד, היה הראשון שפרסם ספר להוראת הלשון לחרשים-אילמים בשנת 1620. שארל מישל דה ל'אפה הצרפתי, היה הראשון שניסה לנצל את חוש הראיה כתחליף לשמיעה, ובעזרת תנועות ידים פיתח א"ב חזותי. הוא היה החלוץ בפיתוח שפת תנועות וסימנים לחרשים, ויישם את שיטתו זו בבית ספר לילדים חרשים- אילמים, שייסד בפאריס בשנת 1755.		עד המאה הט"ז למניינם לא היו אמצעי שיקום וטיפול בחרשים-אילמים, וחלקם אף הוחזקו במוסדות לחולי נפש. מן המאה הט"ז ואילך התמסרו אנשים שונים למציאת דרכי שיקום וטיפול בחרשים-אילמים. חואן פאבלו דה-בונט מספרד, היה הראשון שפרסם ספר להוראת הלשון לחרשים-אילמים בשנת 1620. שארל מישל דה ל'אפה הצרפתי, היה הראשון שניסה לנצל את חוש הראיה כתחליף לשמיעה, ובעזרת תנועות ידים פיתח א"ב חזותי. הוא היה החלוץ בפיתוח שפת תנועות וסימנים לחרשים, ויישם את שיטתו זו בבית ספר לילדים חרשים- אילמים, שייסד בפאריס בשנת 1755.

	כיום קיימות שיטות שיקום והוראה רבות, וכן בתי ספר מיוחדים לחרשים-אילמים, אשר מצליחים מאד בהקניית ידע והשכלה לחרשים-אילמים, עם יכולת שילובם בחברה הבריאה.		כיום קיימות שיטות שיקום והוראה רבות, וכן בתי ספר מיוחדים לחרשים-אילמים, אשר מצליחים מאד בהקניית ידע והשכלה לחרשים-אילמים, עם יכולת שילובם בחברה הבריאה.

Shyk: /* חרש שנתפקח, או פיקח שנתחרש */

2015-05-29T11:10:09Z

חרש שנתפקח, או פיקח שנתחרש

Shyk: /* בענייני יורה דעה */

2015-05-29T11:05:14Z

בענייני יורה דעה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:05, 29 במאי 2015
שורה 127:		שורה 127:
	===בענייני יורה דעה===		===בענייני יורה דעה===

	שחיטה חרש לא ישחט לכתחילה, אפילו אם אחרים עומדים על גביו, ואם שחט - שחיטתו כשרה, בתנאי שאחרים רואים אותו שלא קלקל בשחיטתו<ref><makor>בבלי חולין יב ב;</makor> <makor>רמב"ם שחיטה ד ה;</makor> טושו"ע יו"ד א ה. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך יז, ע' חרש שוטה וקטן, עמ' תקנה-ו.</ref>. ויש מי שהסתפק אם לכתחילה צריך לשחוט אחר דווקא, מפני שהחרש אינו יכול לברך על השחיטה<ref>הליכות שלמה, פכ"ב ס"ב, על פי מעדני ארץ, תרומות פ"ד ה"ד אות א.</ref>.		'''שחיטה:''' חרש לא ישחט לכתחילה, אפילו אם אחרים עומדים על גביו, ואם שחט - שחיטתו כשרה, בתנאי שאחרים רואים אותו שלא קלקל בשחיטתו<ref><makor>בבלי חולין יב ב;</makor> <makor>רמב"ם שחיטה ד ה;</makor> טושו"ע יו"ד א ה. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך יז, ע' חרש שוטה וקטן, עמ' תקנה-ו.</ref>. ויש מי שהסתפק אם לכתחילה צריך לשחוט אחר דווקא, מפני שהחרש אינו יכול לברך על השחיטה<ref>הליכות שלמה, פכ"ב ס"ב, על פי מעדני ארץ, תרומות פ"ד ה"ד אות א.</ref>.

	אותו ואת בנו לעניין איסור אותו ואת בנו, אם שחט החרש בינו לבין עצמו את הראשון מותר לשחוט השני אחריו, ולא חל איסור אותו ואת בנו<ref><makor>בבלי חולין פו א;</makor> <makor>רמב"ם שחיטה יב ד;</makor> טושו"ע יו"ד טז ט.</ref>; ואם אחרים רואים את שחיטתו, אסור לשחוט אחריו<ref>חולין שם; רמ"א יו"ד שם.</ref>.		'''אותו ואת בנו:''' לעניין איסור אותו ואת בנו, אם שחט החרש בינו לבין עצמו את הראשון מותר לשחוט השני אחריו, ולא חל איסור אותו ואת בנו<ref><makor>בבלי חולין פו א;</makor> <makor>רמב"ם שחיטה יב ד;</makor> טושו"ע יו"ד טז ט.</ref>; ואם אחרים רואים את שחיטתו, אסור לשחוט אחריו<ref>חולין שם; רמ"א יו"ד שם.</ref>.

	כיסוי דם חרש ששחט בינו לבין עצמו, ואין אחרים רואים אותו, פטור מלכסות דם שחיטתו<ref><makor>בבלי חולין פו א;</makor> <makor>רמב"ם שחיטה יד י;</makor> טושו"ע יו"ד כח יז.</ref>. יש מי שכתב, שהכוונה שאינו רשאי לכסות הדם<ref>ש"ך יו"ד שם, סקכ"ד.</ref>; ויש מי שכתב, שאין איסור אם יכסה<ref>שו"ת פנים מאירות ח"א סי' טו.</ref>. אבל אם אחרים רואים אותו חייבים הם לכסות את הדם<ref>חולין שם, וברש"י ד"ה ואחרים; ש"ך שם סקכ"ג. וראה בש"ך שם, שדן לעניין הברכה.</ref>. ומכל מקום אם החרש שחט, אין הוא חייב למסור את כיסוי הדם לאחר כדי שיברך על המצווה כראוי<ref>הליכות שלמה, פכ"ב ס"ב, על פי מעדני ארץ, תרומות פ"ד ה"ד אות א.</ref>.		'''כיסוי דם:''' חרש ששחט בינו לבין עצמו, ואין אחרים רואים אותו, פטור מלכסות דם שחיטתו<ref><makor>בבלי חולין פו א;</makor> <makor>רמב"ם שחיטה יד י;</makor> טושו"ע יו"ד כח יז.</ref>. יש מי שכתב, שהכוונה שאינו רשאי לכסות הדם<ref>ש"ך יו"ד שם, סקכ"ד.</ref>; ויש מי שכתב, שאין איסור אם יכסה<ref>שו"ת פנים מאירות ח"א סי' טו.</ref>. אבל אם אחרים רואים אותו חייבים הם לכסות את הדם<ref>חולין שם, וברש"י ד"ה ואחרים; ש"ך שם סקכ"ג. וראה בש"ך שם, שדן לעניין הברכה.</ref>. ומכל מקום אם החרש שחט, אין הוא חייב למסור את כיסוי הדם לאחר כדי שיברך על המצווה כראוי<ref>הליכות שלמה, פכ"ב ס"ב, על פי מעדני ארץ, תרומות פ"ד ה"ד אות א.</ref>.

	אכילת איסור אסור להאכיל חרש דבר איסור בידים<ref><makor>בבלי שבת קנג א,</makor> ותוס' שם ד"ה מי; מ"מ <makor>בבלי שבת כ ז,</makor> בשם ראשונים; פמ"ג פתיחה כוללת ח"ב אות א; שד"ח מערכת חי"ת כלל קטו, בשם אחרונים.</ref>.		'''אכילת איסור:''' אסור להאכיל חרש דבר איסור בידים<ref><makor>בבלי שבת קנג א,</makor> ותוס' שם ד"ה מי; מ"מ <makor>בבלי שבת כ ז,</makor> בשם ראשונים; פמ"ג פתיחה כוללת ח"ב אות א; שד"ח מערכת חי"ת כלל קטו, בשם אחרונים.</ref>.

	נידה פיקחות בודקות את האשה החרשת ומטבילות אותה, כדי לטהרה לטהרות, ולהתירה לבעלה<ref>נידה יג ב; רמב"ם איסורי ביאה ח טו, ומשכב ומושב ד ט; טושו"ע יו"ד קצו ח.</ref>. יש מי שכתב, שחרשת צריכה בדיקה לתרומה מעיקר הדין, אבל לבעלה רק מדרבנן<ref>חזו"א חיו"ד סי' עט אות א.</ref>. ואף בימינו, כשהחרשת יודעת ומבינה על ידי שלמדה בבית ספר לחרשים, צריכות פיקחות להשגיח עליה<ref>הגר"מ פיינשטיין, הובאו דבריו בספר הלכות נידה להר' ש. איידר ח"א סי' כה (אמנם ראה בשו"ת אגרות משה, חיו"ד ח"ד סי' מט אות ה, שכתב שאף חרשת שלדינא נחשבת חרשת, יכולה לעשות בדיקה, אם ברור לבעלה שעושה הבדיקות כדין, וצ"ע); טהרת הבית ח"ב סי' יג, במשמרת הטהרה ס"ח. וראה לעיל בהע' 72-68, בהגדרת חרש שלמד בבית ספר לחרשים.</ref>.		'''נידה:''' פיקחות בודקות את האשה החרשת ומטבילות אותה, כדי לטהרה לטהרות, ולהתירה לבעלה<ref>נידה יג ב; רמב"ם איסורי ביאה ח טו, ומשכב ומושב ד ט; טושו"ע יו"ד קצו ח.</ref>. יש מי שכתב, שחרשת צריכה בדיקה לתרומה מעיקר הדין, אבל לבעלה רק מדרבנן<ref>חזו"א חיו"ד סי' עט אות א.</ref>. ואף בימינו, כשהחרשת יודעת ומבינה על ידי שלמדה בבית ספר לחרשים, צריכות פיקחות להשגיח עליה<ref>הגר"מ פיינשטיין, הובאו דבריו בספר הלכות נידה להר' ש. איידר ח"א סי' כה (אמנם ראה בשו"ת אגרות משה, חיו"ד ח"ד סי' מט אות ה, שכתב שאף חרשת שלדינא נחשבת חרשת, יכולה לעשות בדיקה, אם ברור לבעלה שעושה הבדיקות כדין, וצ"ע); טהרת הבית ח"ב סי' יג, במשמרת הטהרה ס"ח. וראה לעיל בהע' 72-68, בהגדרת חרש שלמד בבית ספר לחרשים.</ref>.

	פדיון הבן חרש שנולד לו בן בכור - יש מי שכתבו, שאינו פודה אותו<ref>עיקרי הד"ט יו"ד סי' לג סע' יא; שו"ת שדה הארץ, חיו"ד סי' כב; זכור לאברהם אות פ, בשם ס' פרי האדמה ח"א דקל"ט; ליקוטי פנחס, יו"ד סי' שה סקנ"ו, בשם כמה פוסקים; שו"ת חמדת אפרים, חיו"ד סי' מה.</ref>; יש מי שכתבו, שיכול לפדות את בנו, אבל לא יברך, ויכתבו לו את הנוסח מאי בעית טפי וכו', והוא יכתוב חפץ אני וכו'<ref>שו"ת שואל ומשיב מהדו"ב ח"א סי' ל; שו"ת מנחם משיב סי' ב; ליקוטי פנחס, סי' שה סקנ"ו, בשם הגרי"ל צירלסון.</ref>, ויכתבו לו הנוסח בלשון המובנת לו<ref>נשמת אברהם חיו"ד סי' שה סק"א, בשם הגרש"ז אויערבאך.</ref>; ויש מי שכתב, שעדיף שבית דין יפדוהו, כיון שהחרש פטור מן המצוות<ref>שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קנב. עיי"ש שתלה הדבר במחלוקת הט"ז והש"ך, יו"ד שה י, במקרה שמת האב, אם יכולים בית דין לפדותו, או שיפדה עצמו כשיגדיל.</ref>.		'''פדיון הבן:''' חרש שנולד לו בן בכור - יש מי שכתבו, שאינו פודה אותו<ref>עיקרי הד"ט יו"ד סי' לג סע' יא; שו"ת שדה הארץ, חיו"ד סי' כב; זכור לאברהם אות פ, בשם ס' פרי האדמה ח"א דקל"ט; ליקוטי פנחס, יו"ד סי' שה סקנ"ו, בשם כמה פוסקים; שו"ת חמדת אפרים, חיו"ד סי' מה.</ref>; יש מי שכתבו, שיכול לפדות את בנו, אבל לא יברך, ויכתבו לו את הנוסח מאי בעית טפי וכו', והוא יכתוב חפץ אני וכו'<ref>שו"ת שואל ומשיב מהדו"ב ח"א סי' ל; שו"ת מנחם משיב סי' ב; ליקוטי פנחס, סי' שה סקנ"ו, בשם הגרי"ל צירלסון.</ref>, ויכתבו לו הנוסח בלשון המובנת לו<ref>נשמת אברהם חיו"ד סי' שה סק"א, בשם הגרש"ז אויערבאך.</ref>; ויש מי שכתב, שעדיף שבית דין יפדוהו, כיון שהחרש פטור מן המצוות<ref>שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קנב. עיי"ש שתלה הדבר במחלוקת הט"ז והש"ך, יו"ד שה י, במקרה שמת האב, אם יכולים בית דין לפדותו, או שיפדה עצמו כשיגדיל.</ref>.

	חרש שלא נפדה בזמנו והגדיל, יש מי שנסתפק אם אביו או מאן דהוא חייב לפדותו<ref>ראה ס' אוצר פדיון הבן, פ"ג הע' לד, ושם פ"ח סי"ג.</ref>.		חרש שלא נפדה בזמנו והגדיל, יש מי שנסתפק אם אביו או מאן דהוא חייב לפדותו<ref>ראה ס' אוצר פדיון הבן, פ"ג הע' לד, ושם פ"ח סי"ג.</ref>.

Shyk: /* פרטי דינים */

2015-05-29T11:00:39Z

פרטי דינים

הצגת שינויים

Shyk: /* אנטומיה ופיסיולוגיה של השמיעה */

2015-05-29T10:57:08Z

אנטומיה ופיסיולוגיה של השמיעה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:57, 29 במאי 2015
שורה 10:		שורה 10:

	===אנטומיה ופיסיולוגיה של השמיעה===		===אנטומיה ופיסיולוגיה של השמיעה===
	השמיעה היא החוש המתעורר בתגובה לגירויי קול בעלי תדירות ועוצמה מוגדרים. תנודות של גלי הקול מועברות אל האוזן הפנימית, דרך האוזן החיצונית והתיכונה. גלי הקול מכוונים לתעלת השמע החיצונית על ידי אפרכסת האוזן, ושם הם מרעידים את קרום עור-התוף. הרעדה זו מועברת אל שלושת עצמות השמע, ואלו מעבירים את אנרגית גלי הקול אל הנוזל שבתעלת שבלול-השמע באוזן הפנימית, אשר מרעידים את תאי השערה. תאי חוש השמע השעירים, והקצוות של עצב השמיעה, ממוקמים בבסיס השבלול, והם מופעלים על ידי רעידת הקרום. באוזן האדם ישנם כ-17,000 תאי שערה, שאליהם מגיעים ומחוברים כ-25,000 תאי עצב. לאזורים השונים בקרום הבסיס ישנה היענות שונה לשינויי הלחץ. בדרך זו מושגת הפרדה ברורה לפי תדירות גלי הקול, ומכאן היכולת להבדיל בין תדירויות שונות.		השמיעה היא החוש המתעורר בתגובה לגירויי קול בעלי תדירות ועוצמה מוגדרים. תנודות של גלי הקול מועברות אל האוזן הפנימית, דרך האוזן החיצונית והתיכונה. גלי הקול מכוונים לתעלת השמע החיצונית על ידי אפרכסת האוזן, ושם הם מרעידים את קרום עור-התוף. הרעדה זו מועברת אל שלושת עצמות השמע, ואלו מעבירים את אנרגית גלי הקול אל הנוזל שבתעלת שבלול-השמע באוזן הפנימית, אשר מרעידים את תאי השערה. תאי חוש השמע השעירים, והקצוות של עצב השמיעה, ממוקמים בבסיס השבלול, והם מופעלים על ידי רעידת הקרום. באוזן האדם ישנם כ-17,000 תאי שערה, שאליהם מגיעים ומחוברים כ-25,000 תאי עצב. לאזורים השונים בקרום הבסיס ישנה היענות שונה לשינויי הלחץ. בדרך זו מושגת הפרדה ברורה לפי תדירות גלי הקול, ומכאן היכולת להבדיל בין תדירויות שונות.

	האנרגיה המכאנית של תנודות גלי הקול מותמרת לאנרגיה חשמלית, ונקלטת על ידי תאי העצב, אשר מעבירים את האנרגיה הזו למוח. גוף התא של סיבי עצב השמיעה מצוי באוזן הפנימית. שלוחתו המרכזית עוברת לגזע המוח, לגרעין השמע. מגזע המוח עולה מסלול השמיעה אל קליפת המוח באונה הרקתית.		האנרגיה המכאנית של תנודות גלי הקול מותמרת לאנרגיה חשמלית, ונקלטת על ידי תאי העצב, אשר מעבירים את האנרגיה הזו למוח. גוף התא של סיבי עצב השמיעה מצוי באוזן הפנימית. שלוחתו המרכזית עוברת לגזע המוח, לגרעין השמע. מגזע המוח עולה מסלול השמיעה אל קליפת המוח באונה הרקתית.

Shyk: /* רקע מדעי */

2015-05-29T10:55:47Z

רקע מדעי

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:55, 29 במאי 2015
שורה 9:		שורה 9:
	== רקע מדעי==		== רקע מדעי==

	אנטומיה ופיסיולוגיה של השמיעה השמיעה היא החוש המתעורר בתגובה לגירויי קול בעלי תדירות ועוצמה מוגדרים. תנודות של גלי הקול מועברות אל האוזן הפנימית, דרך האוזן החיצונית והתיכונה. גלי הקול מכוונים לתעלת השמע החיצונית על ידי אפרכסת האוזן, ושם הם מרעידים את קרום עור-התוף. הרעדה זו מועברת אל שלושת עצמות השמע, ואלו מעבירים את אנרגית גלי הקול אל הנוזל שבתעלת שבלול-השמע באוזן הפנימית, אשר מרעידים את תאי השערה. תאי חוש השמע השעירים, והקצוות של עצב השמיעה, ממוקמים בבסיס השבלול, והם מופעלים על ידי רעידת הקרום. באוזן האדם ישנם כ-17,000 תאי שערה, שאליהם מגיעים ומחוברים כ-25,000 תאי עצב. לאזורים השונים בקרום הבסיס ישנה היענות שונה לשינויי הלחץ. בדרך זו מושגת הפרדה ברורה לפי תדירות גלי הקול, ומכאן היכולת להבדיל בין תדירויות שונות.		===אנטומיה ופיסיולוגיה של השמיעה===
			השמיעה היא החוש המתעורר בתגובה לגירויי קול בעלי תדירות ועוצמה מוגדרים. תנודות של גלי הקול מועברות אל האוזן הפנימית, דרך האוזן החיצונית והתיכונה. גלי הקול מכוונים לתעלת השמע החיצונית על ידי אפרכסת האוזן, ושם הם מרעידים את קרום עור-התוף. הרעדה זו מועברת אל שלושת עצמות השמע, ואלו מעבירים את אנרגית גלי הקול אל הנוזל שבתעלת שבלול-השמע באוזן הפנימית, אשר מרעידים את תאי השערה. תאי חוש השמע השעירים, והקצוות של עצב השמיעה, ממוקמים בבסיס השבלול, והם מופעלים על ידי רעידת הקרום. באוזן האדם ישנם כ-17,000 תאי שערה, שאליהם מגיעים ומחוברים כ-25,000 תאי עצב. לאזורים השונים בקרום הבסיס ישנה היענות שונה לשינויי הלחץ. בדרך זו מושגת הפרדה ברורה לפי תדירות גלי הקול, ומכאן היכולת להבדיל בין תדירויות שונות.

	האנרגיה המכאנית של תנודות גלי הקול מותמרת לאנרגיה חשמלית, ונקלטת על ידי תאי העצב, אשר מעבירים את האנרגיה הזו למוח. גוף התא של סיבי עצב השמיעה מצוי באוזן הפנימית. שלוחתו המרכזית עוברת לגזע המוח, לגרעין השמע. מגזע המוח עולה מסלול השמיעה אל קליפת המוח באונה הרקתית.		האנרגיה המכאנית של תנודות גלי הקול מותמרת לאנרגיה חשמלית, ונקלטת על ידי תאי העצב, אשר מעבירים את האנרגיה הזו למוח. גוף התא של סיבי עצב השמיעה מצוי באוזן הפנימית. שלוחתו המרכזית עוברת לגזע המוח, לגרעין השמע. מגזע המוח עולה מסלול השמיעה אל קליפת המוח באונה הרקתית.
שורה 15:		שורה 16:
	בגלל המבנה המיוחד של עצבי השמע והגרעינים השונים, קיימת היכולת להבחין בין תדירויות שונות, עוצמות קול שונות, וקביעת מקור הקול במרחב. בדרך זו ניתן להבחין בצירופים ובגוונים רבים מאד של מילים וצלילים.		בגלל המבנה המיוחד של עצבי השמע והגרעינים השונים, קיימת היכולת להבחין בין תדירויות שונות, עוצמות קול שונות, וקביעת מקור הקול במרחב. בדרך זו ניתן להבחין בצירופים ובגוונים רבים מאד של מילים וצלילים.

	סוגי חרשות וסיבותיו חרשות היא פגיעה חלקית או מלאה ביכולת השמיעה, והיא מסווגת לפי דרגת הירידה בשמיעה. כאשר ליקוי השמיעה הוא חמור ומוקדם, הוא גורר בעקבותיו גם ליקוי חמור בדיבור, ומכאן הצירוף של חרשות- אלמות.		===סוגי חרשות וסיבותיו===
			חרשות היא פגיעה חלקית או מלאה ביכולת השמיעה, והיא מסווגת לפי דרגת הירידה בשמיעה. כאשר ליקוי השמיעה הוא חמור ומוקדם, הוא גורר בעקבותיו גם ליקוי חמור בדיבור, ומכאן הצירוף של חרשות- אלמות.

	פגיעה באוזן החיצונית, או התיכונה, יכולה לגרום לחרשות עקב ליקוי בהולכת גלי הקול אל האוזן הפנימית, והיא מכונה חרשות הולכתית. פגיעה באוזן הפנימית, או במסלול ההולכה העצבי מהאוזן אל המוח, גורמת לחרשות המכונה עצבית- תחושתית. סיבה אחרת ונדירה לחרשות היא פגיעה באונה הרקתית של המוח, והרס מרכז השמיעה המוחי, מצב המכונה חרשות מרכזית.		פגיעה באוזן החיצונית, או התיכונה, יכולה לגרום לחרשות עקב ליקוי בהולכת גלי הקול אל האוזן הפנימית, והיא מכונה חרשות הולכתית. פגיעה באוזן הפנימית, או במסלול ההולכה העצבי מהאוזן אל המוח, גורמת לחרשות המכונה עצבית- תחושתית. סיבה אחרת ונדירה לחרשות היא פגיעה באונה הרקתית של המוח, והרס מרכז השמיעה המוחי, מצב המכונה חרשות מרכזית.
שורה 25:		שורה 27:
	חרשות נרכשת נגרמת כתוצאה מפגיעה במנגנוני השמיעה לאחר הלידה, כגון צהבת היילוד עם רמה גבוהה וממושכת של בילירובין<ref>Kernicterus.</ref>, דלקות אוזנים חוזרות, דלקת קרום המוח, חזרת, שימוש בתרופות רעילות למערכת השמיעה, גידולים באוזנים או בעצב השמיעה, חבלה באוזניים, חשיפה ממושכת לרעשים בעוצמות רבות, ירידה הדרגתית בכושר השמיעה בגיל הזיקנה<ref>Presbycusis.</ref>.		חרשות נרכשת נגרמת כתוצאה מפגיעה במנגנוני השמיעה לאחר הלידה, כגון צהבת היילוד עם רמה גבוהה וממושכת של בילירובין<ref>Kernicterus.</ref>, דלקות אוזנים חוזרות, דלקת קרום המוח, חזרת, שימוש בתרופות רעילות למערכת השמיעה, גידולים באוזנים או בעצב השמיעה, חבלה באוזניים, חשיפה ממושכת לרעשים בעוצמות רבות, ירידה הדרגתית בכושר השמיעה בגיל הזיקנה<ref>Presbycusis.</ref>.

	שכיחות החרשות שכיחות החרשות המלאה באוכלוסיה משתנה לפי הגדרת רמת החרשות, ולפי הגיל. השכיחות הכללית של חרשות באוכלוסיה היא כ-0.1%. בארה"ב נמצא, כי בגיל 6 שנים כ-0.2% מכלל הילדים סובלים מנכות שמיעתית בדרגה המצריכה הערכת מומחה; בגיל 18 שנה עולה מספר זה ל-2.5-3%. באנגליה נמצא כי 0.1% מהילדים סובלים מחרשות קשה, ו-0.7% מהם סובלים מחרשות בדרגה המצריכה טיפול.		===שכיחות החרשות===
			שכיחות החרשות המלאה באוכלוסיה משתנה לפי הגדרת רמת החרשות, ולפי הגיל. השכיחות הכללית של חרשות באוכלוסיה היא כ-0.1%. בארה"ב נמצא, כי בגיל 6 שנים כ-0.2% מכלל הילדים סובלים מנכות שמיעתית בדרגה המצריכה הערכת מומחה; בגיל 18 שנה עולה מספר זה ל-2.5-3%. באנגליה נמצא כי 0.1% מהילדים סובלים מחרשות קשה, ו-0.7% מהם סובלים מחרשות בדרגה המצריכה טיפול.

	טיפול ושיקום עד המאה הט"ז למניינם לא היו אמצעי שיקום וטיפול בחרשים-אילמים, וחלקם אף הוחזקו במוסדות לחולי נפש. מן המאה הט"ז ואילך התמסרו אנשים שונים למציאת דרכי שיקום וטיפול בחרשים-אילמים. חואן פאבלו דה-בונט מספרד, היה הראשון שפרסם ספר להוראת הלשון לחרשים-אילמים בשנת 1620. שארל מישל דה ל'אפה הצרפתי, היה הראשון שניסה לנצל את חוש הראיה כתחליף לשמיעה, ובעזרת תנועות ידים פיתח א"ב חזותי. הוא היה החלוץ בפיתוח שפת תנועות וסימנים לחרשים, ויישם את שיטתו זו בבית ספר לילדים חרשים- אילמים, שייסד בפאריס בשנת 1755.		===טיפול ושיקום===
			עד המאה הט"ז למניינם לא היו אמצעי שיקום וטיפול בחרשים-אילמים, וחלקם אף הוחזקו במוסדות לחולי נפש. מן המאה הט"ז ואילך התמסרו אנשים שונים למציאת דרכי שיקום וטיפול בחרשים-אילמים. חואן פאבלו דה-בונט מספרד, היה הראשון שפרסם ספר להוראת הלשון לחרשים-אילמים בשנת 1620. שארל מישל דה ל'אפה הצרפתי, היה הראשון שניסה לנצל את חוש הראיה כתחליף לשמיעה, ובעזרת תנועות ידים פיתח א"ב חזותי. הוא היה החלוץ בפיתוח שפת תנועות וסימנים לחרשים, ויישם את שיטתו זו בבית ספר לילדים חרשים- אילמים, שייסד בפאריס בשנת 1755.

	כיום קיימות שיטות שיקום והוראה רבות, וכן בתי ספר מיוחדים לחרשים-אילמים, אשר מצליחים מאד בהקניית ידע והשכלה לחרשים-אילמים, עם יכולת שילובם בחברה הבריאה.		כיום קיימות שיטות שיקום והוראה רבות, וכן בתי ספר מיוחדים לחרשים-אילמים, אשר מצליחים מאד בהקניית ידע והשכלה לחרשים-אילמים, עם יכולת שילובם בחברה הבריאה.

Shyk: /* בענייני אורח חיים */

2015-05-29T10:17:58Z

בענייני אורח חיים

Shyk: /* בענייני יורה דעה */

2015-05-29T10:15:50Z

בענייני יורה דעה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:15, 29 במאי 2015
שורה 471:		שורה 471:
	===בענייני יורה דעה===		===בענייני יורה דעה===

	שחיטה חרש המדבר ואינו שומע לא ישחט לכתחילה, לפי שאינו יכול להשמיע לאוזניו את הברכה, אבל אם שחט, אפילו בינו לבין עצמו, שחיטתו כשרה<ref><makor>רמב"ם שחיטה ד ט,</makor> ובמ"מ שם; <makor>רא"ש חולין פ"א סי' ג;</makor> טושו"ע יו"ד א ו. אך ראה באו"ז ח"א סי' שסז, שאין אוכלים משחיטתו. וראה עוד באריכות יד אברהם על שו"ע שם; שו"ת יד הלוי (במברגר), חיו"ד סי' ג; שו"ת הר צבי, חיו"ד סי' ג; שו"ת קובץ תשובות סי' י.</ref>. ואם כבר בירך הברכה, ועדיין לא שחט, תלוי במחלוקת האחרונים, אם מותר לו לשחוט לכתחילה אם לאו<ref>שו"ת הר צבי, חיו"ד סי' ד.</ref>. יש מי שסבור, ששחיטת חרש כשרה בדיעבד דווקא אם נתחרש לאחר לידה, אבל מי שנולד חרש, אף אם הוא מדבר, שחיטתו פסולה<ref>דרכי תשובה יו"ד סי' א סקקע"ד, בשם ס' יריעות שלמה. וראה בתבו"ש שם סקנ"ז; שפ"ד שם סקכ"ג; שו"ת מחנה יהודה סי' יג; נשמת אברהם חיו"ד סי' א סק"ה.</ref>.		'''שחיטה:''' חרש המדבר ואינו שומע לא ישחט לכתחילה, לפי שאינו יכול להשמיע לאוזניו את הברכה, אבל אם שחט, אפילו בינו לבין עצמו, שחיטתו כשרה<ref><makor>רמב"ם שחיטה ד ט,</makor> ובמ"מ שם; <makor>רא"ש חולין פ"א סי' ג;</makor> טושו"ע יו"ד א ו. אך ראה באו"ז ח"א סי' שסז, שאין אוכלים משחיטתו. וראה עוד באריכות יד אברהם על שו"ע שם; שו"ת יד הלוי (במברגר), חיו"ד סי' ג; שו"ת הר צבי, חיו"ד סי' ג; שו"ת קובץ תשובות סי' י.</ref>. ואם כבר בירך הברכה, ועדיין לא שחט, תלוי במחלוקת האחרונים, אם מותר לו לשחוט לכתחילה אם לאו<ref>שו"ת הר צבי, חיו"ד סי' ד.</ref>. יש מי שסבור, ששחיטת חרש כשרה בדיעבד דווקא אם נתחרש לאחר לידה, אבל מי שנולד חרש, אף אם הוא מדבר, שחיטתו פסולה<ref>דרכי תשובה יו"ד סי' א סקקע"ד, בשם ס' יריעות שלמה. וראה בתבו"ש שם סקנ"ז; שפ"ד שם סקכ"ג; שו"ת מחנה יהודה סי' יג; נשמת אברהם חיו"ד סי' א סק"ה.</ref>.

	נידה חרשת המדברת ואינה שומעת בודקת לעצמה וטובלת, כדי להיטהר לטהרות ולבעלה; ואם בקיאה היא במראה דם טהור וטמא, יכולה לראות דמים של חברותיה<ref>נידה יג ב; רמב"ם איסורי ביאה ח טו, ומשכב ומושב ד ט; סמ"ג לאווין קיא; טושו"ע יו"ד קצו ח.</ref>.		'''נידה:''' חרשת המדברת ואינה שומעת בודקת לעצמה וטובלת, כדי להיטהר לטהרות ולבעלה; ואם בקיאה היא במראה דם טהור וטמא, יכולה לראות דמים של חברותיה<ref>נידה יג ב; רמב"ם איסורי ביאה ח טו, ומשכב ומושב ד ט; סמ"ג לאווין קיא; טושו"ע יו"ד קצו ח.</ref>.

	הפרת נדרים אב או בעל חרשים, גם כאשר הם מדברים ולא שומעים, אינם יכולים להפר נדרי הבת או האשה<ref><makor>בבלי נדרים עג א;</makor> <makor>רמב"ם נדרים יב יג;</makor> טושו"ע יו"ד רלד כה. וראה בט"ז שם סקכ"ז, ובתו"ת במדבר פ"ל אות מד.</ref>.		'''הפרת נדרים:''' אב או בעל חרשים, גם כאשר הם מדברים ולא שומעים, אינם יכולים להפר נדרי הבת או האשה<ref><makor>בבלי נדרים עג א;</makor> <makor>רמב"ם נדרים יב יג;</makor> טושו"ע יו"ד רלד כה. וראה בט"ז שם סקכ"ז, ובתו"ת במדבר פ"ל אות מד.</ref>.

	הפרשת תרומה חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום לכתחילה, כי צריך להשמיע לאוזניו את הברכה, אבל בדיעבד תרומתו תרומה<ref>תרומות א ב; <makor>רמב"ם תרומות ד ד;</makor> טושו"ע יו"ד שלא לב. וראה שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' ריא-ריב.</ref>. יש מי שכתב, שהיינו דווקא שלא יעשוהו שליח לתרום, הואיל ואפשר על ידי אחר, אבל החרש עצמו תורם את שלו לכתחילה<ref>שו"ת מהרי"ל דיסקין בקו"א סי' קפא. וראה בס' מעדני ארץ הל' תרומות פ"ד מ"ד; שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' לב אות א.</ref>.		'''הפרשת תרומה:''' חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום לכתחילה, כי צריך להשמיע לאוזניו את הברכה, אבל בדיעבד תרומתו תרומה<ref>תרומות א ב; <makor>רמב"ם תרומות ד ד;</makor> טושו"ע יו"ד שלא לב. וראה שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' ריא-ריב.</ref>. יש מי שכתב, שהיינו דווקא שלא יעשוהו שליח לתרום, הואיל ואפשר על ידי אחר, אבל החרש עצמו תורם את שלו לכתחילה<ref>שו"ת מהרי"ל דיסקין בקו"א סי' קפא. וראה בס' מעדני ארץ הל' תרומות פ"ד מ"ד; שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' לב אות א.</ref>.

	===בענייני אבן העזר===		===בענייני אבן העזר===

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:10, 29 במאי 2015
שורה 405:		שורה 405:
	== חרש שנתפקח, או פיקח שנתחרש==		== חרש שנתפקח, או פיקח שנתחרש==

	גדרו מי שנולד פיקח ונתחרש, באופן שאינו לא שומע ולא מדבר - יש אומרים, שדינו כחרש מעיקרו<ref>שו"ת צמח צדק החדש חאבהע"ז סי' לה אות ד; שו"ת מהר"ם שיק חאבהע"ז סי' עט אות ב; מלאכת חרש בפתיחה לספר, ובהסכמת הגרי"ש נתנזון.</ref>; ויש אומרים, שהדבר הוא ספק<ref>פמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב אות' ד-ה. וראה בפיהמ"ש לרמב"ם תרומות א ב, שמשמע שיש הבדל בין חרש מעיקרו לבריא ונתחרש, וראה <makor>רדב"ז תרומות ד ד,</makor> ותוס' רעק"א משנה תרומות שם. וראה באריכות בשד"ח מע' חי"ת כלל קג. וראה בשו"ת ממעמקים ח"ג סי' ב, ביהודי שהכוהו הנאצים ימ"ש עד שנעשה חרש-אילם, אך נשאר פיקח ויכול להביע מחשבותיו בכתב, שהעלה שחרש גמור שלמד לדבר, אפילו בשפת עילגים, עדיף על חרש שאינו מדבר כלל, אף על פי שיכול לכתוב.</ref>.		'''גדרו:''' מי שנולד פיקח ונתחרש, באופן שאינו לא שומע ולא מדבר - יש אומרים, שדינו כחרש מעיקרו<ref>שו"ת צמח צדק החדש חאבהע"ז סי' לה אות ד; שו"ת מהר"ם שיק חאבהע"ז סי' עט אות ב; מלאכת חרש בפתיחה לספר, ובהסכמת הגרי"ש נתנזון.</ref>; ויש אומרים, שהדבר הוא ספק<ref>פמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב אות' ד-ה. וראה בפיהמ"ש לרמב"ם תרומות א ב, שמשמע שיש הבדל בין חרש מעיקרו לבריא ונתחרש, וראה <makor>רדב"ז תרומות ד ד,</makor> ותוס' רעק"א משנה תרומות שם. וראה באריכות בשד"ח מע' חי"ת כלל קג. וראה בשו"ת ממעמקים ח"ג סי' ב, ביהודי שהכוהו הנאצים ימ"ש עד שנעשה חרש-אילם, אך נשאר פיקח ויכול להביע מחשבותיו בכתב, שהעלה שחרש גמור שלמד לדבר, אפילו בשפת עילגים, עדיף על חרש שאינו מדבר כלל, אף על פי שיכול לכתוב.</ref>.

	פריה ורביה חרש שהוליד בן ובת, ואחר כך נתפתח, הרי זה קיים המצווה, אף על פי שהמצווה נעשתה בעת שהיה פטור מן המצווה<ref>מנ"ח מ' א.</ref>.		'''פריה ורביה:''' חרש שהוליד בן ובת, ואחר כך נתפתח, הרי זה קיים המצווה, אף על פי שהמצווה נעשתה בעת שהיה פטור מן המצווה<ref>מנ"ח מ' א.</ref>.

	קידושין וכתובה חרש שנשא פיקחת ונתפקח, ובא עליה, אינו צריך קידושין אחרים<ref>תשו' מיימוניות אישות סי' יח, בשם הר"ש משאנץ.</ref>.		'''קידושין וכתובה:''' חרש שנשא פיקחת ונתפקח, ובא עליה, אינו צריך קידושין אחרים<ref>תשו' מיימוניות אישות סי' יח, בשם הר"ש משאנץ.</ref>.

	פיקח שנשא פיקחת ונתחרש, אינו מוציאה עולמית, הואיל וקידושיה קידושין גמורים היו, ואין כוח בגירושי חרש להפקיע קידושין גמורים, ואין סומכים על רמיזתו, ולא על כתיבתו<ref><makor>בבלי יבמות קיב ב;</makor> <makor>רמב"ם גירושין ב יז;</makor> טושו"ע אבהע"ז קכא ו; <makor>רשב"א גיטין עא א.</makor></ref>.		פיקח שנשא פיקחת ונתחרש, אינו מוציאה עולמית, הואיל וקידושיה קידושין גמורים היו, ואין כוח בגירושי חרש להפקיע קידושין גמורים, ואין סומכים על רמיזתו, ולא על כתיבתו<ref><makor>בבלי יבמות קיב ב;</makor> <makor>רמב"ם גירושין ב יז;</makor> טושו"ע אבהע"ז קכא ו; <makor>רשב"א גיטין עא א.</makor></ref>.
שורה 417:		שורה 417:
	חרשת שנישאה לפיקח ונתפקחה, יש לה כתובה ותנאי כתובה, וכתובתה מנה, כדין בעולה<ref><makor>ירושלמי כתובות א ב;</makor> רמב"ם וטושו"ע שם. וראה ביאור הגר"א שם סק"ז.</ref>.		חרשת שנישאה לפיקח ונתפקחה, יש לה כתובה ותנאי כתובה, וכתובתה מנה, כדין בעולה<ref><makor>ירושלמי כתובות א ב;</makor> רמב"ם וטושו"ע שם. וראה ביאור הגר"א שם סק"ז.</ref>.

	גירושין פיקח שנשא פיקחת ונתחרשה, אם רצה להוציאה בגט יוציא<ref><makor>בבלי יבמות קיד ב,</makor> מחלוקת; <makor>רמב"ם גירושין י כג;</makor> טושו"ע אבהע"ז קיט ו.</ref>, ודין זה נכון גם בזמן הזה למרות חרם דרבנו גרשום שלא לגרש אשה בעל כורחה, כי יכולה החרשת להסכים ברמיזה<ref>שו"ת מהר"ם פדובה סי' ח, הובא בפת"ש אבהע"ז סי' קיט סקי"ג.</ref>.		'''גירושין:''' פיקח שנשא פיקחת ונתחרשה, אם רצה להוציאה בגט יוציא<ref><makor>בבלי יבמות קיד ב,</makor> מחלוקת; <makor>רמב"ם גירושין י כג;</makor> טושו"ע אבהע"ז קיט ו.</ref>, ודין זה נכון גם בזמן הזה למרות חרם דרבנו גרשום שלא לגרש אשה בעל כורחה, כי יכולה החרשת להסכים ברמיזה<ref>שו"ת מהר"ם פדובה סי' ח, הובא בפת"ש אבהע"ז סי' קיט סקי"ג.</ref>.

	שליח לגט שהיה חרש כשקיבל הגט ונתפקח - פסול, אבל היה פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח - כשר, מפני שתחילתו וסופו בדעת<ref><makor>בבלי גיטין כג א;</makor> <makor>רמב"ם גירושין ו ח;</makor> טושו"ע אבהע"ז קמא לב.</ref>.		שליח לגט שהיה חרש כשקיבל הגט ונתפקח - פסול, אבל היה פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח - כשר, מפני שתחילתו וסופו בדעת<ref><makor>בבלי גיטין כג א;</makor> <makor>רמב"ם גירושין ו ח;</makor> טושו"ע אבהע"ז קמא לב.</ref>.

	תרומה בת ישראל פיקחת, שנתארסה לכהן פיקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש, שנישואיהם מדרבנן, אינה אוכלת בתרומה<ref><makor>בבלי יבמות נו א,</makor> מחלוקת; <makor>ירושלמי יבמות ו א;</makor> <makor>רמב"ם תרומות ח י.</makor></ref>, אבל אם כנסה ואחר כך נתחרש, אוכלת בתרומה<ref>יבמות ורמב"ם שם.</ref>.		'''תרומה:''' בת ישראל פיקחת, שנתארסה לכהן פיקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש, שנישואיהם מדרבנן, אינה אוכלת בתרומה<ref><makor>בבלי יבמות נו א,</makor> מחלוקת; <makor>ירושלמי יבמות ו א;</makor> <makor>רמב"ם תרומות ח י.</makor></ref>, אבל אם כנסה ואחר כך נתחרש, אוכלת בתרומה<ref>יבמות ורמב"ם שם.</ref>.

	עדות היה חרש בשעה שנמסרה לו העדות, ובריא בשעת העדאת העדות, או להיפך, הרי זה פסול; אבל אם היה בריא בשעה שנמסרה לו העדות ובשעת העדאת העדות, אף על פי שבאמצע היה חרש, מאחר שתחילתו וסופו בכשרות, הרי זה כשר<ref><makor>ב"ב קכח א;</makor> <makor>רמב"ם עדות יד ב;</makor> סמ"ג לאווין רטו; טושו"ע חו"מ לה יג.</ref>.		'''עדות:''' היה חרש בשעה שנמסרה לו העדות, ובריא בשעת העדאת העדות, או להיפך, הרי זה פסול; אבל אם היה בריא בשעה שנמסרה לו העדות ובשעת העדאת העדות, אף על פי שבאמצע היה חרש, מאחר שתחילתו וסופו בכשרות, הרי זה כשר<ref><makor>ב"ב קכח א;</makor> <makor>רמב"ם עדות יד ב;</makor> סמ"ג לאווין רטו; טושו"ע חו"מ לה יג.</ref>.

	נזיקין מי שהזיק בהיותו חרש, ואחר כך נתפקח, אינו חייב לשלם את נזקו<ref>רמב"ם חובל ד כ; מ"מ מלוה ולווה כו י, בשם הגאונים; שו"ת הרשב"א ח"ב סי' רצט; מאירי <makor>ב"ק פז א;</makor> רא"ש <makor>ב"ק פ"ח סי' ט,</makor> ושבועות פ"ו סי' כג; טושו"ע חו"מ תכד ח; יש"ש <makor>ב"ק פ"ח סי' כז.</makor></ref>.		'''נזיקין:''' מי שהזיק בהיותו חרש, ואחר כך נתפקח, אינו חייב לשלם את נזקו<ref>רמב"ם חובל ד כ; מ"מ מלוה ולווה כו י, בשם הגאונים; שו"ת הרשב"א ח"ב סי' רצט; מאירי <makor>ב"ק פז א;</makor> רא"ש <makor>ב"ק פ"ח סי' ט,</makor> ושבועות פ"ו סי' כג; טושו"ע חו"מ תכד ח; יש"ש <makor>ב"ק פ"ח סי' כז.</makor></ref>.

	== חרש המדבר ואינו שומע; כבד שמיעה; חרש באוזנו האחת==		== חרש המדבר ואינו שומע; כבד שמיעה; חרש באוזנו האחת==

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:17, 29 במאי 2015
שורה 87:		שורה 87:
	===בענייני אורח חיים===		===בענייני אורח חיים===

	[[נטילת ידיים]] - חרש כשר ליטול ידים ל[[חולין]] או ל[[תרומה]]<ref>ידים א ה; <makor>רמב"ם ברכות ו יג;</makor> טושו"ע או"ח קנט יא.</ref>.		'''[[נטילת ידיים]]''' - חרש כשר ליטול ידים ל[[חולין]] או ל[[תרומה]]<ref>ידים א ה; <makor>רמב"ם ברכות ו יג;</makor> טושו"ע או"ח קנט יא.</ref>.

	[[ציצית]] - חרש פסול בטוויית ציצית<ref>ביאוה"ל סי' יא ס"ב ד"ה טוואן.</ref>, ולכתחילה לא יטווה אפילו אם גדול עומד על גביו; ואם אי אפשר בעניין אחר, מותר אף על ידי חרש, אלא שלכתחילה צריך להחמיר<ref>מ"ב סי' תס סק"ג, ובביאה"ל סי' יא ס"ב ד"ה טוואן, בשם אחרונים.</ref>. יש מי שכתב, שאם ישראל עומד על גביו ומלמדו לעשות - כשר<ref>ערוה"ש או"ח יא ו.</ref>, ויש מי שכתב שאף בדיעבד לא מועיל<ref>שו"ת משכנות יעקב חאו"ח סי' כא.</ref>.		'''[[ציצית]]''' - חרש פסול בטוויית ציצית<ref>ביאוה"ל סי' יא ס"ב ד"ה טוואן.</ref>, ולכתחילה לא יטווה אפילו אם גדול עומד על גביו; ואם אי אפשר בעניין אחר, מותר אף על ידי חרש, אלא שלכתחילה צריך להחמיר<ref>מ"ב סי' תס סק"ג, ובביאה"ל סי' יא ס"ב ד"ה טוואן, בשם אחרונים.</ref>. יש מי שכתב, שאם ישראל עומד על גביו ומלמדו לעשות - כשר<ref>ערוה"ש או"ח יא ו.</ref>, ויש מי שכתב שאף בדיעבד לא מועיל<ref>שו"ת משכנות יעקב חאו"ח סי' כא.</ref>.

	חרש פסול מלהטיל ציצית בבגד<ref>ערוה"ש או"ח לד ז.</ref>.		חרש פסול מלהטיל ציצית בבגד<ref>ערוה"ש או"ח לד ז.</ref>.

	[[תפילין]] - חרש פטור מ[[הנחת תפילין]], אבל אם רוצה להניחן אין מוחים בידו<ref>מ"ב סי' לז סקי"ב; כף החיים סי' לח סק"ג; א"ר שם סק"א. וראה בכף החיים שם, בשם הכנה"ג, שבקושטנטינה היו כמה מהם שהניחו תפילין, ולא מיחו בהם חכמים. וראה בנשמת אברהם חאו"ח סי' לח סק"ח, בשם הגרש"ז אויערבאך, והגר"י נויבירט.</ref>. אך יש מי שכתב, שאין ליתן לחרש תפילין, כי בוודאי לא ידע להיזהר בקדושתן<ref>ערוה"ש או"ח לז ד.</ref>. ואם חרש זה למד בבית ספר לחרשים, והוא מבין דבר, חייבים לקנות לו תפילין, ולהשגיח שיניח אותם, כי קרוב לוודאי שמחוייב הוא בהנחת תפילין<ref>שו"ת בית שלמה חאו"ח סי' צה; שו"ת שבט סופר חאבהע"ז סי' כא, בשם אביו הכתב סופר; שו"ת מהר"י שטייף סי' רלט; שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לב אות ב.</ref>.		'''[[תפילין]]''' - חרש פטור מ[[הנחת תפילין]], אבל אם רוצה להניחן אין מוחים בידו<ref>מ"ב סי' לז סקי"ב; כף החיים סי' לח סק"ג; א"ר שם סק"א. וראה בכף החיים שם, בשם הכנה"ג, שבקושטנטינה היו כמה מהם שהניחו תפילין, ולא מיחו בהם חכמים. וראה בנשמת אברהם חאו"ח סי' לח סק"ח, בשם הגרש"ז אויערבאך, והגר"י נויבירט.</ref>. אך יש מי שכתב, שאין ליתן לחרש תפילין, כי בוודאי לא ידע להיזהר בקדושתן<ref>ערוה"ש או"ח לז ד.</ref>. ואם חרש זה למד בבית ספר לחרשים, והוא מבין דבר, חייבים לקנות לו תפילין, ולהשגיח שיניח אותם, כי קרוב לוודאי שמחוייב הוא בהנחת תפילין<ref>שו"ת בית שלמה חאו"ח סי' צה; שו"ת שבט סופר חאבהע"ז סי' כא, בשם אביו הכתב סופר; שו"ת מהר"י שטייף סי' רלט; שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לב אות ב.</ref>.

	[[ברכות]] - בברכת [[הנותן לשכוי בינה]], יש אומרים שחרש לא יברך, כיוון שאינו יכול לשמוע, והדבר חסר בגופו<ref>הגהמ"י תפילה פ"ז, בשם התוס'.</ref>, ויש אומרים שיכול לברך ברכה זו, כיוון שהיא ניתקנה על סדר העולם, ואין שמיעת האוזן מוזכרת בברכה זו<ref>מג"א סי' מו סקי"ד; רב <makor>שו"ע או"ח מו ז;</makor> דרך החיים סי' ד; בן איש חי, שנה א, פר' וישב ס"ד; מ"ב סי' מו סקכ"ה. ומביא במ"ב שם, בשם החיי אדם, שהחרש ימתין עד שיאור היום. וראה עוד בפמ"ג, חי' רעק"א, ויד אפרים או"ח סי' מו. וראה בילקוט יוסף להגר"ע יוסף הל' ברכות השחר ס"ח.</ref>.		'''[[ברכות]]''' - בברכת [[הנותן לשכוי בינה]], יש אומרים שחרש לא יברך, כיוון שאינו יכול לשמוע, והדבר חסר בגופו<ref>הגהמ"י תפילה פ"ז, בשם התוס'.</ref>, ויש אומרים שיכול לברך ברכה זו, כיוון שהיא ניתקנה על סדר העולם, ואין שמיעת האוזן מוזכרת בברכה זו<ref>מג"א סי' מו סקי"ד; רב <makor>שו"ע או"ח מו ז;</makor> דרך החיים סי' ד; בן איש חי, שנה א, פר' וישב ס"ד; מ"ב סי' מו סקכ"ה. ומביא במ"ב שם, בשם החיי אדם, שהחרש ימתין עד שיאור היום. וראה עוד בפמ"ג, חי' רעק"א, ויד אפרים או"ח סי' מו. וראה בילקוט יוסף להגר"ע יוסף הל' ברכות השחר ס"ח.</ref>.

	בעניין קיום מצוות שיש חיוב ברכה עליהם, כגון [[שחיטה]], [[טבילת כלים]], עשיית [[מעקה]] לגג, קביעת [[מזוזה]] או [[מילה\|מילת]] בנו, יש מי שהסתפק אם צריכים לכתחילה לקיימם על ידי אחרים דווקא ולא על ידי חרש, מפני שאינו יכול לברך עליהם<ref>מעדני ארץ, תרומות פ"ד ה"ד אות א.</ref>.		בעניין קיום מצוות שיש חיוב ברכה עליהם, כגון [[שחיטה]], [[טבילת כלים]], עשיית [[מעקה]] לגג, קביעת [[מזוזה]] או [[מילה\|מילת]] בנו, יש מי שהסתפק אם צריכים לכתחילה לקיימם על ידי אחרים דווקא ולא על ידי חרש, מפני שאינו יכול לברך עליהם<ref>מעדני ארץ, תרומות פ"ד ה"ד אות א.</ref>.
שורה 101:		שורה 101:
	כאשר החרש מתפלל או מברך, ישתדל להוציא מילים מפיו כפי יכולתו, ורק במקרה שאינו יכול לדבר כלל, יתפלל על ידי עשיית סימנים בידיו, וזה עדיף מאשר יחשוב רק בלבו<ref>שו"ת אגרות משה, חיו"ד ח"ד סי' מט אות ג.</ref>.		כאשר החרש מתפלל או מברך, ישתדל להוציא מילים מפיו כפי יכולתו, ורק במקרה שאינו יכול לדבר כלל, יתפלל על ידי עשיית סימנים בידיו, וזה עדיף מאשר יחשוב רק בלבו<ref>שו"ת אגרות משה, חיו"ד ח"ד סי' מט אות ג.</ref>.

	[[מנין]] ו[[זימון]] בכל [[דבר שבקדושה]] שצריך עשרה, כגון [[קדיש]], [[קדושה]] ו[[ברכו]], אין החרש מצטרף למניין<ref>שו"ת מהרי"ל סי' קצו; <makor>שו"ע או"ח נה ח.</makor> וראה בשו"ת יחוה דעת ח"ב סי' ו.</ref>. וכן אין החרש מצטרף לזימון, בין לשלושה ובין לעשרה<ref>מ"ב סי' קצט סקכ"ח. וראה עוד בערוה"ש או"ח קצט ד.</ref>. אבל חרש ששומע בעזרת מכשיר שמיעה ונמצא ב[[בית הכנסת]], הרי ~~הוא~~ נגרר אחרי הציבור, ועונה [[אמן]] על כל הברכות, וגם מצטרף למניין<ref>שו"ת מנחת שלמה, ח"ב סי' ד אות ל.</ref>.		[[מנין]] ו[[זימון]] בכל [[דבר שבקדושה]] שצריך עשרה, כגון [[קדיש]], [[קדושה]] ו[[ברכו]], אין החרש מצטרף למניין<ref>שו"ת מהרי"ל סי' קצו; <makor>שו"ע או"ח נה ח.</makor> וראה בשו"ת יחוה דעת ח"ב סי' ו.</ref>. וכן אין החרש מצטרף לזימון, בין לשלושה ובין לעשרה<ref>מ"ב סי' קצט סקכ"ח. וראה עוד בערוה"ש או"ח קצט ד.</ref>. אבל חרש ששומע בעזרת מכשיר שמיעה ונמצא ב[[בית הכנסת]], הרי �וא נגרר אחרי הציבור, ועונה [[אמן]] על כל הברכות, וגם מצטרף למניין<ref>שו"ת מנחת שלמה, ח"ב סי' ד אות ל.</ref>.

	[[עליה לתורה]] - לכתחילה עדיף שלא להעלות חרש לתורה, אבל כאשר הדבר מוכרח, כגון בבר-מצווה שלו, או כשנעשה חתן, יעלוהו לתורה בהוספות, כך שיהיו לפחות שבעה קרואים פיקחים, וכן אין להעלותו למפטיר. ואם הוא כהן או לוי יעלוהו אחרון אחרי שבעה קרואים. אחרי עליית החרש יקראו לקורא הבא שוב את הפסוקים שקראו לחרש<ref>שו"ת אגרות משה, חיו"ד ח"ד סי' מט אות ו.</ref>.		'''[[עליה לתורה]]''' - לכתחילה עדיף שלא להעלות חרש לתורה, אבל כאשר הדבר מוכרח, כגון בבר-מצווה שלו, או כשנעשה חתן, יעלוהו לתורה בהוספות, כך שיהיו לפחות שבעה קרואים פיקחים, וכן אין להעלותו למפטיר. ואם הוא כהן או לוי יעלוהו אחרון אחרי שבעה קרואים. אחרי עליית החרש יקראו לקורא הבא שוב את הפסוקים שקראו לחרש<ref>שו"ת אגרות משה, חיו"ד ח"ד סי' מט אות ו.</ref>.

	[[כהן]] - יש מי שמשמע מדבריו, שאין מצווה לקדשו ולכבדו<ref>מג"א סי' רפב סק"ו בקטן, ומשמע שהוא הדין בחרש ושוטה.</ref>; ויש מי שסובר, שמצווה לכבדו ככל כהן<ref>מנ"ח מ' רסט סק"א.</ref>.		[[כהן]] - יש מי שמשמע מדבריו, שאין מצווה לקדשו ולכבדו<ref>מג"א סי' רפב סק"ו בקטן, ומשמע שהוא הדין בחרש ושוטה.</ref>; ויש מי שסובר, שמצווה לכבדו ככל כהן<ref>מנ"ח מ' רסט סק"א.</ref>.
שורה 113:		שורה 113:
	השולח [[עירוב\|עירובו]] ביד חרש להוליכו לסוף [[אלפים אמה]], אינו עירוב, שאין בו כוח לקנות שביתה<ref><makor>בבלי עירובין לא ב;</makor> <makor>רמב"ם עירובין ו כב;</makor> טושו"ע או"ח תט ח.</ref>. ואם עומד ורואהו, מחלוקת הראשונים אם מועיל העירוב<ref>ראה תוס' שם ד"ה כאן; מג"א שם סקט"ו.</ref>.		השולח [[עירוב\|עירובו]] ביד חרש להוליכו לסוף [[אלפים אמה]], אינו עירוב, שאין בו כוח לקנות שביתה<ref><makor>בבלי עירובין לא ב;</makor> <makor>רמב"ם עירובין ו כב;</makor> טושו"ע או"ח תט ח.</ref>. ואם עומד ורואהו, מחלוקת הראשונים אם מועיל העירוב<ref>ראה תוס' שם ד"ה כאן; מג"א שם סקט"ו.</ref>.

	[[פסח]] - חרש פסול ללישה, אפיה ועריכה של [[מצה]] לפסח, כיוון שהיא צריכה שימור לשם מצה<ref>טושו"ע או"ח תס א; מג"א ריש סי' תס.</ref>; ואם גדול עומד על גביו - יש מי שסבור, שהדבר מועיל<ref>שו"ת רשב"א ח"א סי' כו, וסי' תקצג, בדעת רבנו יונה, ובדעת התוס'.</ref>; ויש אומרים, שאין הדבר מועיל<ref>שו"ת הרשב"א שם; מ"מ חמץ ומצה ה ט; ביאור הגר"א או"ח סי' תס. וראה עוד באור שמח, מקוואות, א א; מקראי קודש (פרנק), פסח, ח"ב סי' א.</ref>.		'''[[פסח]]''' - חרש פסול ללישה, אפיה ועריכה של [[מצה]] לפסח, כיוון שהיא צריכה שימור לשם מצה<ref>טושו"ע או"ח תס א; מג"א ריש סי' תס.</ref>; ואם גדול עומד על גביו - יש מי שסבור, שהדבר מועיל<ref>שו"ת רשב"א ח"א סי' כו, וסי' תקצג, בדעת רבנו יונה, ובדעת התוס'.</ref>; ויש אומרים, שאין הדבר מועיל<ref>שו"ת הרשב"א שם; מ"מ חמץ ומצה ה ט; ביאור הגר"א או"ח סי' תס. וראה עוד באור שמח, מקוואות, א א; מקראי קודש (פרנק), פסח, ח"ב סי' א.</ref>.

	חרש שיש לו חמץ ברשותו, איננו עובר על [[בל יראה]] ו[[בל ימצא]], ואין [[בית דין]] מצווים להפרישו<ref>מנ"ח מ' יא אות ג.</ref>.		חרש שיש לו חמץ ברשותו, איננו עובר על [[בל יראה]] ו[[בל ימצא]], ואין [[בית דין]] מצווים להפרישו<ref>מנ"ח מ' יא אות ג.</ref>.
שורה 119:		שורה 119:
	יש מי שכתב, שיש איסור מיוחד בהאכלת [[חמץ]] בפסח לחרש<ref>מנ"ח מ' יט.</ref>, ובעניין זה יש מי שכתב, שאיסור האכלת חמץ בידים לחרש הוא דווקא בפסח<ref>פרמ"ג או"ח סי' תמח בא"א סק"ט.</ref>, ויש מי שכתב שהאיסור הוא גם בערב פסח<ref>פר"ח או"ח סי' תמח סק"ו.</ref>.		יש מי שכתב, שיש איסור מיוחד בהאכלת [[חמץ]] בפסח לחרש<ref>מנ"ח מ' יט.</ref>, ובעניין זה יש מי שכתב, שאיסור האכלת חמץ בידים לחרש הוא דווקא בפסח<ref>פרמ"ג או"ח סי' תמח בא"א סק"ט.</ref>, ויש מי שכתב שהאיסור הוא גם בערב פסח<ref>פר"ח או"ח סי' תמח סק"ו.</ref>.

	[[חנוכה]] - [[נר חנוכה]] שהדליקו חרש, לא עשה ולא כלום, אף על פי שהניחה גדול, ואפילו אם אחרים עומדים על גבו<ref><makor>בבלי שבת כג א;</makor> רמב"ם חנוכה ד ט; טושו"ע או"ח תרעה ג; מ"ב שם סקי"א.</ref>. ואף שלא יוצאים ידי חובת המצווה בהדלקה של חרש, מכל מקום נחשב לנר של מצווה ואסור להשתמש לאורו<ref>שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' נח אות מב.</ref>. ויש מי שכתב, שאם פיקח עושה חרש שליח להדליק בשבילו, מועילה הדלקת החרש מדין שליחות<ref>שו"ת חסד לאברהם, חאו"ח סי' פ. וראה מקראי קודש (פרנק), חנוכה, סי' יא.</ref>.		'''[[חנוכה]]''' - [[נר חנוכה]] שהדליקו חרש, לא עשה ולא כלום, אף על פי שהניחה גדול, ואפילו אם אחרים עומדים על גבו<ref><makor>בבלי שבת כג א;</makor> רמב"ם חנוכה ד ט; טושו"ע או"ח תרעה ג; מ"ב שם סקי"א.</ref>. ואף שלא יוצאים ידי חובת המצווה בהדלקה של חרש, מכל מקום נחשב לנר של מצווה ואסור להשתמש לאורו<ref>שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' נח אות מב.</ref>. ויש מי שכתב, שאם פיקח עושה חרש שליח להדליק בשבילו, מועילה הדלקת החרש מדין שליחות<ref>שו"ת חסד לאברהם, חאו"ח סי' פ. וראה מקראי קודש (פרנק), חנוכה, סי' יא.</ref>.

	===בענייני יורה דעה===		===בענייני יורה דעה===