חניטה - היסטוריית גרסאות

212.76.119.148: /* פרטי דינים */

2020-01-23T14:53:58Z

פרטי דינים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־14:53, 23 בינואר 2020
שורה 62:		שורה 62:
	== פרטי דינים==		== פרטי דינים==

	חניטה מותרת או אסורה ~~בשאלה זו נחלקו הפוסקים~~.		הפוסקים נחלקו בשאלה האם חניטה מותרת או אסורה .

	יש הסבורים, שאין כל איסור במעשה החניטה, גם אם עושים אותה בדרך של חיתוך הבטן והוצאת האיברים, כי הדבר נעשה לכבודו של המת, ולכן אין כאן צער למת ולא בזיון<ref>שו"ת הרשב"א ח"א סי' שסט; שו"ת הרדב"ז ח"א סי' תפד; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' רי. ומשמע לכאורה שגם החת"ס חיו"ד סי' שלו מודה לכך, ולכן לשיטתו עשו כן ליוסף, אלא שליעקב לא הוצרכו לכך, עיי"ש. וכן משמע כשיטה זו לפי המפרשים שהחניטה אצל יעקב ויוסף היתה בחיתוך הבטן והוצאת האיברים, ראה לעיל חלק ב ברקע ההיסטורי. וראה בשו"ת המצרף, ח"ב סי' רז, שנטה להתיר החניטה.</ref>; יש הסבורים, שחניטה בדרך של חתך בבטן והוצאת האיברים אסורה היא משום בזיון וניוול המת, ומשום ביטול קבורה של חלקי גוף<ref>שו"ת צפנת פענח ח"א סי' כא (הובאו דבריו גם בשו"ת עמק הלכה ח"א סי' מט); שו"ת מהר"ץ חיות סי' ו; שו"ת חבלים בנעימים ח"ד סי' מ; שו"ת בית אב חמישאה, סי' שנה. וראה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שלו.</ref>, אבל אם מחדירים הסממנים דרך נקבים בגוף אין חשש בזה; יש מי שכתב לאסור כל חניטה, אפילו בלא חיתוך והוצאת איברים, משום שעיכול בשר המת הוא חלק מהכפרה למת<ref>כמבואר בסנהדרין מז ב. וראה בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' קמג-קמד, באיסור קבורה במוזוליאום בגלל מניעת עיכול בשר.</ref>, ואם כן בחניטה כשמונעים את עיכול הבשר מעכבים את כפרת המת<ref>שו"ת עמק הלכה ח"א סי' מח. וכתב שם, שרק יעקב ויוסף לא נצרכו לכפרה זו, ולכן יכלו לחנוט אותם. וראה בס' כל בו על אבלות ח"א פ"א סי' ג אות יט, שחלק עליו בזה.</ref>. מבין האוסרים חניטה יש מי שהתירו הקפאת המת, כיוון שאין עושים שום דבר בגוף המת<ref>עמק הלכה שם; כל בו על אבלות שם.</ref>; ויש מי שאסר הקפאת המת, כי יש בזה אי שוויון בין עשירים לעניים, שאסור בענייני קבורה<ref>שו"ת חמדת צבי ח"ג סי' מד.</ref>, אלא אם כן צריכים להעביר את המת למקום רחוק<ref>כמבואר במו"ק כז א, ובשו"ע יו"ד שנג.</ref>. לשיטת האוסרים את החניטה, יש מי שכתב, שגם אם ציווה הנפטר לפני מותו שיחנטו אותו, אין שומעים לו<ref>שו"ת עמק הלכה ח"א סי' מח. וראה עוד בכל זה בע' נתוח מת.</ref>.		יש הסבורים, שאין כל איסור במעשה החניטה, גם אם עושים אותה בדרך של חיתוך הבטן והוצאת האיברים, כי הדבר נעשה לכבודו של המת, ולכן אין כאן צער למת ולא בזיון<ref>שו"ת הרשב"א ח"א סי' שסט; שו"ת הרדב"ז ח"א סי' תפד; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' רי. ומשמע לכאורה שגם החת"ס חיו"ד סי' שלו מודה לכך, ולכן לשיטתו עשו כן ליוסף, אלא שליעקב לא הוצרכו לכך, עיי"ש. וכן משמע כשיטה זו לפי המפרשים שהחניטה אצל יעקב ויוסף היתה בחיתוך הבטן והוצאת האיברים, ראה לעיל חלק ב ברקע ההיסטורי. וראה בשו"ת המצרף, ח"ב סי' רז, שנטה להתיר החניטה.</ref>; יש הסבורים, שחניטה בדרך של חתך בבטן והוצאת האיברים אסורה היא משום בזיון וניוול המת, ומשום ביטול קבורה של חלקי גוף<ref>שו"ת צפנת פענח ח"א סי' כא (הובאו דבריו גם בשו"ת עמק הלכה ח"א סי' מט); שו"ת מהר"ץ חיות סי' ו; שו"ת חבלים בנעימים ח"ד סי' מ; שו"ת בית אב חמישאה, סי' שנה. וראה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שלו.</ref>, אבל אם מחדירים הסממנים דרך נקבים בגוף אין חשש בזה; יש מי שכתב לאסור כל חניטה, אפילו בלא חיתוך והוצאת איברים, משום שעיכול בשר המת הוא חלק מהכפרה למת<ref>כמבואר בסנהדרין מז ב. וראה בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' קמג-קמד, באיסור קבורה במוזוליאום בגלל מניעת עיכול בשר.</ref>, ואם כן בחניטה כשמונעים את עיכול הבשר מעכבים את כפרת המת<ref>שו"ת עמק הלכה ח"א סי' מח. וכתב שם, שרק יעקב ויוסף לא נצרכו לכפרה זו, ולכן יכלו לחנוט אותם. וראה בס' כל בו על אבלות ח"א פ"א סי' ג אות יט, שחלק עליו בזה.</ref>. מבין האוסרים חניטה יש מי שהתירו הקפאת המת, כיוון שאין עושים שום דבר בגוף המת<ref>עמק הלכה שם; כל בו על אבלות שם.</ref>; ויש מי שאסר הקפאת המת, כי יש בזה אי שוויון בין עשירים לעניים, שאסור בענייני קבורה<ref>שו"ת חמדת צבי ח"ג סי' מד.</ref>, אלא אם כן צריכים להעביר את המת למקום רחוק<ref>כמבואר במו"ק כז א, ובשו"ע יו"ד שנג.</ref>. לשיטת האוסרים את החניטה, יש מי שכתב, שגם אם ציווה הנפטר לפני מותו שיחנטו אותו, אין שומעים לו<ref>שו"ת עמק הלכה ח"א סי' מח. וראה עוד בכל זה בע' נתוח מת.</ref>.

89.138.224.203: /* החנוטים במקרא */הוספתי תוכן

2018-05-31T06:11:08Z

החנוטים במקרא: הוספתי תוכן

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:11, 31 במאי 2018
שורה 48:		שורה 48:

	ביחס ליוסף מצינו מחלוקת תנאים אם הרופאים חנטו אותו, או השבטים חנטו אותו<ref><makor>בראשית רבה ק יב.</makor> א"ע <makor>בראשית נ כו,</makor> כתב שהרופאים חנטו את יוסף.</ref>.		ביחס ליוסף מצינו מחלוקת תנאים אם הרופאים חנטו אותו, או השבטים חנטו אותו<ref><makor>בראשית רבה ק יב.</makor> א"ע <makor>בראשית נ כו,</makor> כתב שהרופאים חנטו את יוסף.</ref>.

			ומצוי בגמרא שהורדוס המלך חנט את בת חשמונאי האחרונה לאחר התאבדותה כדי להוכיח שהוא התחתן עם מישהי מבית חשמונאי בשביל לקבל לגיטימציה למלכותו

	=== שיטת החניטה ===		=== שיטת החניטה ===

Yeshivaorgil bot: :קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית

2013-07-02T06:30:20Z

קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:30, 2 ביולי 2013
שורה 78:		שורה 78:

	[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]		[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
			[[קטגוריה:רפואה והלכה]]

טישיו ב־00:12, 30 באפריל 2012

2012-04-30T00:12:56Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:12, 30 באפריל 2012
שורה 1:		שורה 1:
	~~[[תמונה:Alex the mummy Ranbar.jpg\|left\|thumb\|250px\|חנוט מצרי במוזיאון האפיפיור בירושלים - ועקעשיתוף, צילם:Ranbar]]~~

	'''חניטה''' היא פעולה הנעשית לשימור גופת הנפטר מפני רקבון וסרחון, על ידי מילוי חלקי הגופה בבשמים שונים. מקור השם העברי לפעולה זו הוא לשון בושם וריח טוב<ref>[[תרגום יונתן בן עוזיאל]] <makor>בראשית נ ב</makor> לחניטה הוא בסמא, מלשון בשמים.</ref>, והוא מלשון 'התאנה חנטה פגיה'<ref>שהש"ר ב יג. כן כתבו א"ע, רשב"ם, ודעת זקנים מבעלי התוספות, <makor>בראשית נ ב.</makor> וראה [[חזקוני]] בראשית שם, שיש מפרשים אותו שמן נעשה מדבר שלא הביא שליש, והוא לשון 'התאנה חנטה פגיה', וכן שנו רבותינו (מגילה יג א) - אנפקינון, שמן זית שלא הביא שליש.</ref>. הקשר הזה נובע כנראה מריחות הבשמים המתלווים למעשה החניטה, המזכירים את ריח האילן בשעת הבשלת פגי התאנה<ref>וראה בפירושו של רש"ר הירש, <makor>בראשית נ ב.</makor></ref>.		'''חניטה''' היא פעולה הנעשית לשימור גופת הנפטר מפני רקבון וסרחון, על ידי מילוי חלקי הגופה בבשמים שונים. מקור השם העברי לפעולה זו הוא לשון בושם וריח טוב<ref>[[תרגום יונתן בן עוזיאל]] <makor>בראשית נ ב</makor> לחניטה הוא בסמא, מלשון בשמים.</ref>, והוא מלשון 'התאנה חנטה פגיה'<ref>שהש"ר ב יג. כן כתבו א"ע, רשב"ם, ודעת זקנים מבעלי התוספות, <makor>בראשית נ ב.</makor> וראה [[חזקוני]] בראשית שם, שיש מפרשים אותו שמן נעשה מדבר שלא הביא שליש, והוא לשון 'התאנה חנטה פגיה', וכן שנו רבותינו (מגילה יג א) - אנפקינון, שמן זית שלא הביא שליש.</ref>. הקשר הזה נובע כנראה מריחות הבשמים המתלווים למעשה החניטה, המזכירים את ריח האילן בשעת הבשלת פגי התאנה<ref>וראה בפירושו של רש"ר הירש, <makor>בראשית נ ב.</makor></ref>.

שורה 77:		שורה 75:

	מכירת חנוט אסור למכור חנוט יהודי, כי מת אסור בהנאה<ref>משל"מ אבל יד כא. וראה שם שדן בשאלת מכירה של חנוט נכרי, ותלה הדבר במחלוקת הפוסקים אם מת עכו"ם אסור בהנאה.</ref>.		מכירת חנוט אסור למכור חנוט יהודי, כי מת אסור בהנאה<ref>משל"מ אבל יד כא. וראה שם שדן בשאלת מכירה של חנוט נכרי, ותלה הדבר במחלוקת הפוסקים אם מת עכו"ם אסור בהנאה.</ref>.
			{{הערות שוליים\|טורים=כן}}
	==הערות שוליים==

	~~<references />~~



	[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]		[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]

Yeshivaorgil bot: הוספת תגיות מקור

2009-03-23T11:43:34Z

הוספת תגיות מקור

הצגת שינויים

דניאל ונטורה ב־19:30, 18 בפברואר 2009

2009-02-18T19:30:39Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:30, 18 בפברואר 2009
שורה 1:		שורה 1:
	[[~~תמונה:~~תמונה:Alex the mummy Ranbar.jpg\|left\|thumb\|250px\|חנוט מצרי במוזיאון האפיפיור בירושלים - ועקעשיתוף, צילם:Ranbar]]		[[תמונה:Alex the mummy Ranbar.jpg\|left\|thumb\|250px\|חנוט מצרי במוזיאון האפיפיור בירושלים - ועקעשיתוף, צילם:Ranbar]]

	'''חניטה''' היא פעולה הנעשית לשימור גופת הנפטר מפני רקבון וסרחון, על ידי מילוי חלקי הגופה בבשמים שונים. מקור השם העברי לפעולה זו הוא לשון בושם וריח טוב<ref>[[תרגום יונתן בן עוזיאל]] בראשית נ ב לחניטה הוא בסמא, מלשון בשמים.</ref>, והוא מלשון 'התאנה חנטה פגיה'<ref>שהש"ר ב יג. כן כתבו א"ע, רשב"ם, ודעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית נ ב. וראה [[חזקוני]] בראשית שם, שיש מפרשים אותו שמן נעשה מדבר שלא הביא שליש, והוא לשון 'התאנה חנטה פגיה', וכן שנו רבותינו (מגילה יג א) - אנפקינון, שמן זית שלא הביא שליש.</ref>. הקשר הזה נובע כנראה מריחות הבשמים המתלווים למעשה החניטה, המזכירים את ריח האילן בשעת הבשלת פגי התאנה<ref>וראה בפירושו של רש"ר הירש, בראשית נ ב.</ref>.		'''חניטה''' היא פעולה הנעשית לשימור גופת הנפטר מפני רקבון וסרחון, על ידי מילוי חלקי הגופה בבשמים שונים. מקור השם העברי לפעולה זו הוא לשון בושם וריח טוב<ref>[[תרגום יונתן בן עוזיאל]] בראשית נ ב לחניטה הוא בסמא, מלשון בשמים.</ref>, והוא מלשון 'התאנה חנטה פגיה'<ref>שהש"ר ב יג. כן כתבו א"ע, רשב"ם, ודעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית נ ב. וראה [[חזקוני]] בראשית שם, שיש מפרשים אותו שמן נעשה מדבר שלא הביא שליש, והוא לשון 'התאנה חנטה פגיה', וכן שנו רבותינו (מגילה יג א) - אנפקינון, שמן זית שלא הביא שליש.</ref>. הקשר הזה נובע כנראה מריחות הבשמים המתלווים למעשה החניטה, המזכירים את ריח האילן בשעת הבשלת פגי התאנה<ref>וראה בפירושו של רש"ר הירש, בראשית נ ב.</ref>.

דניאל ונטורה ב־19:28, 18 בפברואר 2009

2009-02-18T19:28:54Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:28, 18 בפברואר 2009
שורה 1:		שורה 1:
			[[תמונה:תמונה:Alex the mummy Ranbar.jpg\|left\|thumb\|250px\|חנוט מצרי במוזיאון האפיפיור בירושלים - ועקעשיתוף, צילם:Ranbar]]

	'''חניטה''' היא פעולה הנעשית לשימור גופת הנפטר מפני רקבון וסרחון, על ידי מילוי חלקי הגופה בבשמים שונים. מקור השם העברי לפעולה זו הוא לשון בושם וריח טוב<ref>[[תרגום יונתן בן עוזיאל]] בראשית נ ב לחניטה הוא בסמא, מלשון בשמים.</ref>, והוא מלשון 'התאנה חנטה פגיה'<ref>שהש"ר ב יג. כן כתבו א"ע, רשב"ם, ודעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית נ ב. וראה [[חזקוני]] בראשית שם, שיש מפרשים אותו שמן נעשה מדבר שלא הביא שליש, והוא לשון 'התאנה חנטה פגיה', וכן שנו רבותינו (מגילה יג א) - אנפקינון, שמן זית שלא הביא שליש.</ref>. הקשר הזה נובע כנראה מריחות הבשמים המתלווים למעשה החניטה, המזכירים את ריח האילן בשעת הבשלת פגי התאנה<ref>וראה בפירושו של רש"ר הירש, בראשית נ ב.</ref>.		'''חניטה''' היא פעולה הנעשית לשימור גופת הנפטר מפני רקבון וסרחון, על ידי מילוי חלקי הגופה בבשמים שונים. מקור השם העברי לפעולה זו הוא לשון בושם וריח טוב<ref>[[תרגום יונתן בן עוזיאל]] בראשית נ ב לחניטה הוא בסמא, מלשון בשמים.</ref>, והוא מלשון 'התאנה חנטה פגיה'<ref>שהש"ר ב יג. כן כתבו א"ע, רשב"ם, ודעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית נ ב. וראה [[חזקוני]] בראשית שם, שיש מפרשים אותו שמן נעשה מדבר שלא הביא שליש, והוא לשון 'התאנה חנטה פגיה', וכן שנו רבותינו (מגילה יג א) - אנפקינון, שמן זית שלא הביא שליש.</ref>. הקשר הזה נובע כנראה מריחות הבשמים המתלווים למעשה החניטה, המזכירים את ריח האילן בשעת הבשלת פגי התאנה<ref>וראה בפירושו של רש"ר הירש, בראשית נ ב.</ref>.

דניאל ונטורה ב־22:01, 16 בפברואר 2009

2009-02-16T22:01:24Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־22:01, 16 בפברואר 2009
שורה 1:		שורה 1:
	'''חניטה''' היא פעולה הנעשית לשימור גופת הנפטר מפני רקבון וסרחון, על ידי מילוי חלקי הגופה בבשמים שונים. מקור השם העברי לפעולה זו הוא לשון בושם וריח טוב<ref>תרגום יונתן בראשית נ ב לחניטה הוא בסמא, מלשון בשמים.</ref>, והוא מלשון 'התאנה חנטה פגיה'<ref>שהש"ר ב יג. כן כתבו א"ע, רשב"ם, ודעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית נ ב. וראה [[חזקוני]] בראשית שם, שיש מפרשים אותו שמן נעשה מדבר שלא הביא שליש, והוא לשון 'התאנה חנטה פגיה', וכן שנו רבותינו (מגילה יג א) - אנפקינון, שמן זית שלא הביא שליש.</ref>. הקשר הזה נובע כנראה מריחות הבשמים המתלווים למעשה החניטה, המזכירים את ריח האילן בשעת הבשלת פגי התאנה<ref>וראה בפירושו של רש"ר הירש, בראשית נ ב.</ref>.		'''חניטה''' היא פעולה הנעשית לשימור גופת הנפטר מפני רקבון וסרחון, על ידי מילוי חלקי הגופה בבשמים שונים. מקור השם העברי לפעולה זו הוא לשון בושם וריח טוב<ref>[[תרגום יונתן בן עוזיאל]] בראשית נ ב לחניטה הוא בסמא, מלשון בשמים.</ref>, והוא מלשון 'התאנה חנטה פגיה'<ref>שהש"ר ב יג. כן כתבו א"ע, רשב"ם, ודעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית נ ב. וראה [[חזקוני]] בראשית שם, שיש מפרשים אותו שמן נעשה מדבר שלא הביא שליש, והוא לשון 'התאנה חנטה פגיה', וכן שנו רבותינו (מגילה יג א) - אנפקינון, שמן זית שלא הביא שליש.</ref>. הקשר הזה נובע כנראה מריחות הבשמים המתלווים למעשה החניטה, המזכירים את ריח האילן בשעת הבשלת פגי התאנה<ref>וראה בפירושו של רש"ר הירש, בראשית נ ב.</ref>.

	== מהות ההגדרה==		== מהות ההגדרה==

דניאל ונטורה ב־13:20, 22 בינואר 2009

2009-01-22T13:20:21Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־13:20, 22 בינואר 2009
שורה 1:		שורה 1:
	~~== הגדרת המושג==~~		'''חניטה''' היא פעולה הנעשית לשימור גופת הנפטר מפני רקבון וסרחון, על ידי מילוי חלקי הגופה בבשמים שונים. מקור השם העברי לפעולה זו הוא לשון בושם וריח טוב<ref>תרגום יונתן בראשית נ ב לחניטה הוא בסמא, מלשון בשמים.</ref>, והוא מלשון 'התאנה חנטה פגיה'<ref>שהש"ר ב יג. כן כתבו א"ע, רשב"ם, ודעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית נ ב. וראה [[חזקוני]] בראשית שם, שיש מפרשים אותו שמן נעשה מדבר שלא הביא שליש, והוא לשון 'התאנה חנטה פגיה', וכן שנו רבותינו (מגילה יג א) - אנפקינון, שמן זית שלא הביא שליש.</ref>. הקשר הזה נובע כנראה מריחות הבשמים המתלווים למעשה החניטה, המזכירים את ריח האילן בשעת הבשלת פגי התאנה<ref>וראה בפירושו של רש"ר הירש, בראשית נ ב.</ref>.

	'''חניטה''' היא פעולה הנעשית לשימור גופת הנפטר מפני רקבון וסרחון, על ידי מילוי חלקי הגופה בבשמים שונים. מקור השם העברי לפעולה זו הוא לשון בושם וריח טוב<ref>תרגום יונתן בראשית נ ב לחניטה הוא בסמא, מלשון בשמים.</ref>, והוא מלשון 'התאנה חנטה פגיה'<ref>שהש"ר ב יג. כן כתבו א"ע, רשב"ם, ודעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית נ ב. וראה [[חזקוני]] בראשית שם, שיש מפרשים אותו שמן נעשה מדבר שלא הביא שליש, והוא לשון 'התאנה חנטה פגיה', וכן שנו רבותינו (מגילה יג א) - אנפקינון, שמן זית שלא הביא שליש.</ref>. הקשר הזה נובע כנראה מריחות הבשמים המתלווים למעשה החניטה, המזכירים את ריח האילן בשעת הבשלת פגי התאנה<ref>וראה בפירושו של רש"ר הירש, בראשית נ ב.</ref>.		== מהות ההגדרה==

	בלעז נקרא החנוט בשם מומיה<ref>mummia. וכן הוא בדברי חלק מהפוסקים - ראה למשל משל"מ מאכלות אסורות ח יח; שם אבל ג א; שם יד כא; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תתקעט; גינת וורדים חיו"ד ח"א סי' ד. בעולם העתיק ובימי הביניים שימש מונח זה לחומר רפואי עשוי משאריות של חנוטים או ממוצרי זפת שונים - ראה E. Reichman, In: F. Rosner (ed): ''Pioneers in Jewish Medical Ethics, ''		בלעז נקרא החנוט בשם מומיה<ref>mummia. וכן הוא בדברי חלק מהפוסקים - ראה למשל משל"מ מאכלות אסורות ח יח; שם אבל ג א; שם יד כא; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תתקעט; גינת וורדים חיו"ד ח"א סי' ד. בעולם העתיק ובימי הביניים שימש מונח זה לחומר רפואי עשוי משאריות של חנוטים או ממוצרי זפת שונים - ראה E. Reichman, In: F. Rosner (ed): ''Pioneers in Jewish Medical Ethics, ''

דניאל ונטורה ב־13:19, 22 בינואר 2009

2009-01-22T13:19:01Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־13:19, 22 בינואר 2009
שורה 1:		שורה 1:
	== הגדרת המושג==		== הגדרת המושג==

	'''חניטה''' היא פעולה הנעשית לשימור גופת הנפטר מפני רקבון וסרחון, על ידי מילוי חלקי הגופה בבשמים שונים. מקור השם העברי לפעולה זו הוא לשון בושם וריח טוב<ref>תרגום יונתן בראשית נ ב לחניטה הוא בסמא, מלשון בשמים.</ref>, והוא מלשון 'התאנה חנטה פגיה'<ref>שהש"ר ב יג. כן כתבו א"ע, רשב"ם, ודעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית נ ב. וראה חזקוני בראשית שם, שיש מפרשים אותו שמן נעשה מדבר שלא הביא שליש, והוא לשון 'התאנה חנטה פגיה', וכן שנו רבותינו (מגילה יג א) - אנפקינון, שמן זית שלא הביא שליש.</ref>. הקשר הזה נובע כנראה מריחות הבשמים המתלווים למעשה החניטה, המזכירים את ריח האילן בשעת הבשלת פגי התאנה<ref>וראה בפירושו של רש"ר הירש, בראשית נ ב.</ref>.		'''חניטה''' היא פעולה הנעשית לשימור גופת הנפטר מפני רקבון וסרחון, על ידי מילוי חלקי הגופה בבשמים שונים. מקור השם העברי לפעולה זו הוא לשון בושם וריח טוב<ref>תרגום יונתן בראשית נ ב לחניטה הוא בסמא, מלשון בשמים.</ref>, והוא מלשון 'התאנה חנטה פגיה'<ref>שהש"ר ב יג. כן כתבו א"ע, רשב"ם, ודעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית נ ב. וראה [[חזקוני]] בראשית שם, שיש מפרשים אותו שמן נעשה מדבר שלא הביא שליש, והוא לשון 'התאנה חנטה פגיה', וכן שנו רבותינו (מגילה יג א) - אנפקינון, שמן זית שלא הביא שליש.</ref>. הקשר הזה נובע כנראה מריחות הבשמים המתלווים למעשה החניטה, המזכירים את ריח האילן בשעת הבשלת פגי התאנה<ref>וראה בפירושו של רש"ר הירש, בראשית נ ב.</ref>.

	בלעז נקרא החנוט בשם מומיה<ref>mummia. וכן הוא בדברי חלק מהפוסקים - ראה למשל משל"מ מאכלות אסורות ח יח; שם אבל ג א; שם יד כא; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תתקעט; גינת וורדים חיו"ד ח"א סי' ד. בעולם העתיק ובימי הביניים שימש מונח זה לחומר רפואי עשוי משאריות של חנוטים או ממוצרי זפת שונים - ראה E. Reichman, In: F. Rosner (ed): ''Pioneers in Jewish Medical Ethics, ''		בלעז נקרא החנוט בשם מומיה<ref>mummia. וכן הוא בדברי חלק מהפוסקים - ראה למשל משל"מ מאכלות אסורות ח יח; שם אבל ג א; שם יד כא; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תתקעט; גינת וורדים חיו"ד ח"א סי' ד. בעולם העתיק ובימי הביניים שימש מונח זה לחומר רפואי עשוי משאריות של חנוטים או ממוצרי זפת שונים - ראה E. Reichman, In: F. Rosner (ed): ''Pioneers in Jewish Medical Ethics, ''