חזקה אין אדם פורע תוך זמנו - היסטוריית גרסאות

Wikiboss: המידע כבר כלול בערך בפירוט

2022-11-27T20:55:00Z

המידע כבר כלול בערך בפירוט

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־20:55, 27 בנובמבר 2022
שורה 20:		שורה 20:

	[[רבי עקיבא איגר]]{{הערה\|שו"ת סימן קצז}} מסביר כי היכולת לגבות את כסף ההלוואה לא נובע רק מהחזקה אלא גם מכך שללווה כבר יש חזקת חיוב. מאחר והמלווה הודה שלווה אלא שטוען שפרע, אנו מצרפים את הודאתו על החוב יחד עם החזקה שסביר שלא פרע עדיין ומוציאים בכוח שניהם את הממון. בדומה לכך, בשיעורי ר' שמואל{{הערה\|ב"ב ה,ב}} פירש כי החזקה איננה מוציאה ממון מן הלווה אלא רק מבטלת את טענת הפירעון שלו. מאחר והלווה נאמן לטעון פרעתי, הרי שלאחר טענתו הוא כבר אינו חייב להחזיר את ההלוואה. אמנם, החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו מבטלת את טענתו ומחזירה את החוב הראשוני שקיים בהלוואה. ה[[ש"ך]]{{הערה\|סימן עח}} אף אמר כי במקרה זה המלווה הוא זה שמוגדר כ[[מוחזק]], ולכן החזקה לא מוגדרת כמי שמוציאה ממון אלא כמי שמשאירה את הממון במי שהוא כבר בחזקתו. לשיטתו, על אף שהמלווה בפועל איננו מחזיק בממון, מכיוון שמכוח החזקה אנחנו לומדים שהסדר הרגיל הוא שאנשים לא מחזירים את ההלוואה קודם הזמן, אנו אומרים כי "כל המשנה ידו על התחתונה", ולכן המוחזק הוא מי שהסברא הפשוטה היא שהכסף צריך להיות מגיע לו- וזה המלווה שידוע לנו שהיו חייבים לו ממון.		[[רבי עקיבא איגר]]{{הערה\|שו"ת סימן קצז}} מסביר כי היכולת לגבות את כסף ההלוואה לא נובע רק מהחזקה אלא גם מכך שללווה כבר יש חזקת חיוב. מאחר והמלווה הודה שלווה אלא שטוען שפרע, אנו מצרפים את הודאתו על החוב יחד עם החזקה שסביר שלא פרע עדיין ומוציאים בכוח שניהם את הממון. בדומה לכך, בשיעורי ר' שמואל{{הערה\|ב"ב ה,ב}} פירש כי החזקה איננה מוציאה ממון מן הלווה אלא רק מבטלת את טענת הפירעון שלו. מאחר והלווה נאמן לטעון פרעתי, הרי שלאחר טענתו הוא כבר אינו חייב להחזיר את ההלוואה. אמנם, החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו מבטלת את טענתו ומחזירה את החוב הראשוני שקיים בהלוואה. ה[[ש"ך]]{{הערה\|סימן עח}} אף אמר כי במקרה זה המלווה הוא זה שמוגדר כ[[מוחזק]], ולכן החזקה לא מוגדרת כמי שמוציאה ממון אלא כמי שמשאירה את הממון במי שהוא כבר בחזקתו. לשיטתו, על אף שהמלווה בפועל איננו מחזיק בממון, מכיוון שמכוח החזקה אנחנו לומדים שהסדר הרגיל הוא שאנשים לא מחזירים את ההלוואה קודם הזמן, אנו אומרים כי "כל המשנה ידו על התחתונה", ולכן המוחזק הוא מי שהסברא הפשוטה היא שהכסף צריך להיות מגיע לו- וזה המלווה שידוע לנו שהיו חייבים לו ממון.
	~~יש שהסבירו שכאן זהו רוב הגיוני, שזהו מנהגו של אדם.~~

	==בהלכה==		==בהלכה==
	להלכה, נקבע בשולחן ערוך [[פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עח א\|סימן עח]] כשיטת ריש לקיש כי אין אדם פורע תוך זמנו ושאדם איננו נאמן לטעון כי פרע את ההלוואה קודם זמנו. כמו כן, נפסק כשיטת תוספות והראשונים לעיל כי החזקה היא דווקא כאשר מדובר בהלוואה שקבעו לה זמן, אך ב"סתם הלוואה" שלא קבעו לה זמן- אין אומרים את החזקה.		להלכה, נקבע בשולחן ערוך [[פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עח א\|סימן עח]] כשיטת ריש לקיש כי אין אדם פורע תוך זמנו ושאדם איננו נאמן לטעון כי פרע את ההלוואה קודם זמנו. כמו כן, נפסק כשיטת תוספות והראשונים לעיל כי החזקה היא דווקא כאשר מדובר בהלוואה שקבעו לה זמן, אך ב"סתם הלוואה" שלא קבעו לה זמן- אין אומרים את החזקה.

212.76.114.200: /* תוקף החזקה */ יש גוגל בעולם. לבדוק מה ההמשך של "שמע ישראל" זו פעולה די פשוטה.

2022-11-26T17:23:53Z

תוקף החזקה: יש גוגל בעולם. לבדוק מה ההמשך של "שמע ישראל" זו פעולה די פשוטה.

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־17:23, 26 בנובמבר 2022
שורה 20:		שורה 20:

	[[רבי עקיבא איגר]]{{הערה\|שו"ת סימן קצז}} מסביר כי היכולת לגבות את כסף ההלוואה לא נובע רק מהחזקה אלא גם מכך שללווה כבר יש חזקת חיוב. מאחר והמלווה הודה שלווה אלא שטוען שפרע, אנו מצרפים את הודאתו על החוב יחד עם החזקה שסביר שלא פרע עדיין ומוציאים בכוח שניהם את הממון. בדומה לכך, בשיעורי ר' שמואל{{הערה\|ב"ב ה,ב}} פירש כי החזקה איננה מוציאה ממון מן הלווה אלא רק מבטלת את טענת הפירעון שלו. מאחר והלווה נאמן לטעון פרעתי, הרי שלאחר טענתו הוא כבר אינו חייב להחזיר את ההלוואה. אמנם, החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו מבטלת את טענתו ומחזירה את החוב הראשוני שקיים בהלוואה. ה[[ש"ך]]{{הערה\|סימן עח}} אף אמר כי במקרה זה המלווה הוא זה שמוגדר כ[[מוחזק]], ולכן החזקה לא מוגדרת כמי שמוציאה ממון אלא כמי שמשאירה את הממון במי שהוא כבר בחזקתו. לשיטתו, על אף שהמלווה בפועל איננו מחזיק בממון, מכיוון שמכוח החזקה אנחנו לומדים שהסדר הרגיל הוא שאנשים לא מחזירים את ההלוואה קודם הזמן, אנו אומרים כי "כל המשנה ידו על התחתונה", ולכן המוחזק הוא מי שהסברא הפשוטה היא שהכסף צריך להיות מגיע לו- וזה המלווה שידוע לנו שהיו חייבים לו ממון.		[[רבי עקיבא איגר]]{{הערה\|שו"ת סימן קצז}} מסביר כי היכולת לגבות את כסף ההלוואה לא נובע רק מהחזקה אלא גם מכך שללווה כבר יש חזקת חיוב. מאחר והמלווה הודה שלווה אלא שטוען שפרע, אנו מצרפים את הודאתו על החוב יחד עם החזקה שסביר שלא פרע עדיין ומוציאים בכוח שניהם את הממון. בדומה לכך, בשיעורי ר' שמואל{{הערה\|ב"ב ה,ב}} פירש כי החזקה איננה מוציאה ממון מן הלווה אלא רק מבטלת את טענת הפירעון שלו. מאחר והלווה נאמן לטעון פרעתי, הרי שלאחר טענתו הוא כבר אינו חייב להחזיר את ההלוואה. אמנם, החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו מבטלת את טענתו ומחזירה את החוב הראשוני שקיים בהלוואה. ה[[ש"ך]]{{הערה\|סימן עח}} אף אמר כי במקרה זה המלווה הוא זה שמוגדר כ[[מוחזק]], ולכן החזקה לא מוגדרת כמי שמוציאה ממון אלא כמי שמשאירה את הממון במי שהוא כבר בחזקתו. לשיטתו, על אף שהמלווה בפועל איננו מחזיק בממון, מכיוון שמכוח החזקה אנחנו לומדים שהסדר הרגיל הוא שאנשים לא מחזירים את ההלוואה קודם הזמן, אנו אומרים כי "כל המשנה ידו על התחתונה", ולכן המוחזק הוא מי שהסברא הפשוטה היא שהכסף צריך להיות מגיע לו- וזה המלווה שידוע לנו שהיו חייבים לו ממון.
			יש שהסבירו שכאן זהו רוב הגיוני, שזהו מנהגו של אדם.

	==בהלכה==		==בהלכה==
	להלכה, נקבע בשולחן ערוך [[פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עח א\|סימן עח]] כשיטת ריש לקיש כי אין אדם פורע תוך זמנו ושאדם איננו נאמן לטעון כי פרע את ההלוואה קודם זמנו. כמו כן, נפסק כשיטת תוספות והראשונים לעיל כי החזקה היא דווקא כאשר מדובר בהלוואה שקבעו לה זמן, אך ב"סתם הלוואה" שלא קבעו לה זמן- אין אומרים את החזקה.		להלכה, נקבע בשולחן ערוך [[פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עח א\|סימן עח]] כשיטת ריש לקיש כי אין אדם פורע תוך זמנו ושאדם איננו נאמן לטעון כי פרע את ההלוואה קודם זמנו. כמו כן, נפסק כשיטת תוספות והראשונים לעיל כי החזקה היא דווקא כאשר מדובר בהלוואה שקבעו לה זמן, אך ב"סתם הלוואה" שלא קבעו לה זמן- אין אומרים את החזקה.

Wikiboss: /* הלוואה קבועה בזמן */

2021-12-22T18:00:26Z

הלוואה קבועה בזמן

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:00, 22 בדצמבר 2021
שורה 11:		שורה 11:

	באופן אחר, הדבר אברהם מביא את דרשת הגמרא על הפסוק "קרבה שנת השבע שנת השמיטה" שממנה לומדים כי בהלוואה בסתם חל איסור לדרוש את כסף ההלוואה עד שלושים יום מלקיחתה. הוא מוכיח מדברי הגמרא כי בסתם הלוואה אין הדבר מוגדר שזמן הפירעון חל לאחר שלושים יום אלא שזמן הפירעון חל מייד לאחר לקיחת ההלוואה, אך מחמת הדרשה חל איסור לדרוש את החוב עד שלושים יום. ממילא, לא שייך לומר סברת חזקה אין אדם פורע תוך זמנו מכיוון שזמן ההלוואה כבר חל בתוך שלושים הימים.		באופן אחר, הדבר אברהם מביא את דרשת הגמרא על הפסוק "קרבה שנת השבע שנת השמיטה" שממנה לומדים כי בהלוואה בסתם חל איסור לדרוש את כסף ההלוואה עד שלושים יום מלקיחתה. הוא מוכיח מדברי הגמרא כי בסתם הלוואה אין הדבר מוגדר שזמן הפירעון חל לאחר שלושים יום אלא שזמן הפירעון חל מייד לאחר לקיחת ההלוואה, אך מחמת הדרשה חל איסור לדרוש את החוב עד שלושים יום. ממילא, לא שייך לומר סברת חזקה אין אדם פורע תוך זמנו מכיוון שזמן ההלוואה כבר חל בתוך שלושים הימים.

			להלכה נפסק בשולחן ערוך כשיטת תוספות והראשונים לעיל כי החזקה היא דווקא כאשר מדובר בהלוואה שקבעו לה זמן, אך ב"סתם הלוואה" שלא קבעו לה זמן- אין אומרים את החזקה.

	==תוקף החזקה==		==תוקף החזקה==

Wikiboss: /* הלוואה קבועה בזמן */

2021-12-22T17:59:28Z

הלוואה קבועה בזמן

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־17:59, 22 בדצמבר 2021
שורה 5:		שורה 5:
	==הלוואה קבועה בזמן==		==הלוואה קבועה בזמן==
	ה[[רשב"א]] מפרש על פי דברי הגמרא כי בכל סוג הלוואה אין אדם נאמן לטעון שפרע תוך זמנו, לפי שאדם רוצה לנצל את הכסף ברשותו וכפי שמשמע מהגמרא- גם בעת הפירעון לוקח זמן להחזיר{{הערה\|כפי שגם כתב הראב"ד "רובא דאינשי לא פרעי ביומא דמישלם זימני"}}.		ה[[רשב"א]] מפרש על פי דברי הגמרא כי בכל סוג הלוואה אין אדם נאמן לטעון שפרע תוך זמנו, לפי שאדם רוצה לנצל את הכסף ברשותו וכפי שמשמע מהגמרא- גם בעת הפירעון לוקח זמן להחזיר{{הערה\|כפי שגם כתב הראב"ד "רובא דאינשי לא פרעי ביומא דמישלם זימני"}}.

	מנגד, תוספות וראשונים נוספים{{הערה\| הרמב"ן בשם הרי"ף, הריטב"א הר"ן ורבנו יונה}} דייקו מלשון הגמרא "הקובע זמן לחבירו" כי מדובר בהלוואה שנקבע לה זמן פירעון מוגדר. לשיטתם, דווקא כאשר קובעים זמן לפירעון ההלוואה אין אדם פורע תוך זמנו אך בהלוואה שלא נקבע לה זמן מוגדר ("סתם הלוואה לשלושים יום") אין אומרים שחזקה אין אדם פורע תוך זמנו.		מנגד, תוספות וראשונים נוספים{{הערה\| הרמב"ן בשם הרי"ף, הריטב"א הר"ן ורבנו יונה}} דייקו מלשון הגמרא "הקובע זמן לחבירו" כי מדובר בהלוואה שנקבע לה זמן פירעון מוגדר. לשיטתם, דווקא כאשר קובעים זמן לפירעון ההלוואה אין אדם פורע תוך זמנו אך בהלוואה שלא נקבע לה זמן מוגדר ("סתם הלוואה לשלושים יום") אין אומרים שחזקה אין אדם פורע תוך זמנו.
	[[רבינו יונה]] מפרש כי מאחר שהמלווה לא קבע זמן מוגדר להלוואה הוא לא מתייאש ממנה גם בתוך שלושים ימי ההלוואה ולכן הלווה עשוי להחזיר את ההלוואה גם בתוך ימים אלו.
	ה[[רא"ש]]{{הערה\|כלל עו סי' ג}} מסביר כי מי שקובע את זמן ההלוואה הוא הלווה וכאשר הוא קובע זמן זה הוא מן הסתם קובע אותו למועד שבו הוא יוכל להחזיר אותה. מנגד, במידה ולא קבעו זמן ייתכן והלווה הצליח להשיג את הכסף לפני שלושים הימים והחזיר אותו.		[[רבינו יונה]] מפרש כי מאחר שהמלווה לא קבע זמן מוגדר להלוואה הוא לא מתייאש ממנה גם בתוך שלושים ימי ההלוואה ולכן הלווה עשוי להחזיר את ההלוואה גם בתוך ימים אלו. ה[[רא"ש]]{{הערה\|כלל עו סי' ג}} מסביר כי מי שקובע את זמן ההלוואה הוא הלווה וכאשר הוא קובע זמן זה הוא מן הסתם קובע אותו למועד שבו הוא יוכל להחזיר אותה. מנגד, במידה ולא קבעו זמן ייתכן והלווה הצליח להשיג את הכסף לפני שלושים הימים והחזיר אותו.

	באופן אחר, הדבר אברהם מביא את דרשת הגמרא על הפסוק "קרבה שנת השבע שנת השמיטה" שממנה לומדים כי בהלוואה בסתם חל איסור לדרוש את כסף ההלוואה עד שלושים יום מלקיחתה. הוא מוכיח מדברי הגמרא כי בסתם הלוואה אין הדבר מוגדר שזמן הפירעון חל לאחר שלושים יום אלא שזמן הפירעון חל מייד לאחר לקיחת ההלוואה, אך מחמת הדרשה חל איסור לדרוש את החוב עד שלושים יום. ממילא, לא שייך לומר סברת חזקה אין אדם פורע תוך זמנו מכיוון שזמן ההלוואה כבר חל בתוך שלושים הימים.		באופן אחר, הדבר אברהם מביא את דרשת הגמרא על הפסוק "קרבה שנת השבע שנת השמיטה" שממנה לומדים כי בהלוואה בסתם חל איסור לדרוש את כסף ההלוואה עד שלושים יום מלקיחתה. הוא מוכיח מדברי הגמרא כי בסתם הלוואה אין הדבר מוגדר שזמן הפירעון חל לאחר שלושים יום אלא שזמן הפירעון חל מייד לאחר לקיחת ההלוואה, אך מחמת הדרשה חל איסור לדרוש את החוב עד שלושים יום. ממילא, לא שייך לומר סברת חזקה אין אדם פורע תוך זמנו מכיוון שזמן ההלוואה כבר חל בתוך שלושים הימים.

	==תוקף החזקה==		==תוקף החזקה==
	האחרונים הקשו שמאחר ונפסק ש[[אין הולכין בממון אחר הרוב]] ולא ניתן להוציא ממון מחמת רוב (וכל שכן חזקה כמו אצלנו) כיצד ניתן לגבות את כסף ההלוואה מהלווה על סמך החזקה שרוב האנשים לא פורעים תוך זמנם?		האחרונים הקשו שמאחר ונפסק ש[[אין הולכין בממון אחר הרוב]] ולא ניתן להוציא ממון מחמת רוב (וכל שכן חזקה כמו אצלנו) כיצד ניתן לגבות את כסף ההלוואה מהלווה על סמך החזקה שרוב האנשים לא פורעים תוך זמנם?

Wikiboss: /* בהלכה */

2021-12-09T09:00:49Z

בהלכה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:00, 9 בדצמבר 2021
שורה 16:		שורה 16:
	[[רבי עקיבא איגר]]{{הערה\|שו"ת סימן קצז}} מסביר כי היכולת לגבות את כסף ההלוואה לא נובע רק מהחזקה אלא גם מכך שללווה כבר יש חזקת חיוב. מאחר והמלווה הודה שלווה אלא שטוען שפרע, אנו מצרפים את הודאתו על החוב יחד עם החזקה שסביר שלא פרע עדיין ומוציאים בכוח שניהם את הממון. בדומה לכך, בשיעורי ר' שמואל{{הערה\|ב"ב ה,ב}} פירש כי החזקה איננה מוציאה ממון מן הלווה אלא רק מבטלת את טענת הפירעון שלו. מאחר והלווה נאמן לטעון פרעתי, הרי שלאחר טענתו הוא כבר אינו חייב להחזיר את ההלוואה. אמנם, החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו מבטלת את טענתו ומחזירה את החוב הראשוני שקיים בהלוואה. ה[[ש"ך]]{{הערה\|סימן עח}} אף אמר כי במקרה זה המלווה הוא זה שמוגדר כ[[מוחזק]], ולכן החזקה לא מוגדרת כמי שמוציאה ממון אלא כמי שמשאירה את הממון במי שהוא כבר בחזקתו. לשיטתו, על אף שהמלווה בפועל איננו מחזיק בממון, מכיוון שמכוח החזקה אנחנו לומדים שהסדר הרגיל הוא שאנשים לא מחזירים את ההלוואה קודם הזמן, אנו אומרים כי "כל המשנה ידו על התחתונה", ולכן המוחזק הוא מי שהסברא הפשוטה היא שהכסף צריך להיות מגיע לו- וזה המלווה שידוע לנו שהיו חייבים לו ממון.		[[רבי עקיבא איגר]]{{הערה\|שו"ת סימן קצז}} מסביר כי היכולת לגבות את כסף ההלוואה לא נובע רק מהחזקה אלא גם מכך שללווה כבר יש חזקת חיוב. מאחר והמלווה הודה שלווה אלא שטוען שפרע, אנו מצרפים את הודאתו על החוב יחד עם החזקה שסביר שלא פרע עדיין ומוציאים בכוח שניהם את הממון. בדומה לכך, בשיעורי ר' שמואל{{הערה\|ב"ב ה,ב}} פירש כי החזקה איננה מוציאה ממון מן הלווה אלא רק מבטלת את טענת הפירעון שלו. מאחר והלווה נאמן לטעון פרעתי, הרי שלאחר טענתו הוא כבר אינו חייב להחזיר את ההלוואה. אמנם, החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו מבטלת את טענתו ומחזירה את החוב הראשוני שקיים בהלוואה. ה[[ש"ך]]{{הערה\|סימן עח}} אף אמר כי במקרה זה המלווה הוא זה שמוגדר כ[[מוחזק]], ולכן החזקה לא מוגדרת כמי שמוציאה ממון אלא כמי שמשאירה את הממון במי שהוא כבר בחזקתו. לשיטתו, על אף שהמלווה בפועל איננו מחזיק בממון, מכיוון שמכוח החזקה אנחנו לומדים שהסדר הרגיל הוא שאנשים לא מחזירים את ההלוואה קודם הזמן, אנו אומרים כי "כל המשנה ידו על התחתונה", ולכן המוחזק הוא מי שהסברא הפשוטה היא שהכסף צריך להיות מגיע לו- וזה המלווה שידוע לנו שהיו חייבים לו ממון.
	==בהלכה==		==בהלכה==
	להלכה, נקבע בשולחן ערוך [[~~סימן עח\|~~פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עח א]] כשיטת ריש לקיש כי אין אדם פורע תוך זמנו ושאדם איננו נאמן לטעון כי פרע את ההלוואה קודם זמנו. כמו כן, נפסק כשיטת תוספות והראשונים לעיל כי החזקה היא דווקא כאשר מדובר בהלוואה שקבעו לה זמן, אך ב"סתם הלוואה" שלא קבעו לה זמן- אין אומרים את החזקה.		להלכה, נקבע בשולחן ערוך [[פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עח א\|סימן עח]] כשיטת ריש לקיש כי אין אדם פורע תוך זמנו ושאדם איננו נאמן לטעון כי פרע את ההלוואה קודם זמנו. כמו כן, נפסק כשיטת תוספות והראשונים לעיל כי החזקה היא דווקא כאשר מדובר בהלוואה שקבעו לה זמן, אך ב"סתם הלוואה" שלא קבעו לה זמן- אין אומרים את החזקה.

	==יסודות וחקירות==		==יסודות וחקירות==

Wikiboss: /* בהלכה */

2021-12-09T08:56:27Z

בהלכה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:56, 9 בדצמבר 2021
שורה 16:		שורה 16:
	[[רבי עקיבא איגר]]{{הערה\|שו"ת סימן קצז}} מסביר כי היכולת לגבות את כסף ההלוואה לא נובע רק מהחזקה אלא גם מכך שללווה כבר יש חזקת חיוב. מאחר והמלווה הודה שלווה אלא שטוען שפרע, אנו מצרפים את הודאתו על החוב יחד עם החזקה שסביר שלא פרע עדיין ומוציאים בכוח שניהם את הממון. בדומה לכך, בשיעורי ר' שמואל{{הערה\|ב"ב ה,ב}} פירש כי החזקה איננה מוציאה ממון מן הלווה אלא רק מבטלת את טענת הפירעון שלו. מאחר והלווה נאמן לטעון פרעתי, הרי שלאחר טענתו הוא כבר אינו חייב להחזיר את ההלוואה. אמנם, החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו מבטלת את טענתו ומחזירה את החוב הראשוני שקיים בהלוואה. ה[[ש"ך]]{{הערה\|סימן עח}} אף אמר כי במקרה זה המלווה הוא זה שמוגדר כ[[מוחזק]], ולכן החזקה לא מוגדרת כמי שמוציאה ממון אלא כמי שמשאירה את הממון במי שהוא כבר בחזקתו. לשיטתו, על אף שהמלווה בפועל איננו מחזיק בממון, מכיוון שמכוח החזקה אנחנו לומדים שהסדר הרגיל הוא שאנשים לא מחזירים את ההלוואה קודם הזמן, אנו אומרים כי "כל המשנה ידו על התחתונה", ולכן המוחזק הוא מי שהסברא הפשוטה היא שהכסף צריך להיות מגיע לו- וזה המלווה שידוע לנו שהיו חייבים לו ממון.		[[רבי עקיבא איגר]]{{הערה\|שו"ת סימן קצז}} מסביר כי היכולת לגבות את כסף ההלוואה לא נובע רק מהחזקה אלא גם מכך שללווה כבר יש חזקת חיוב. מאחר והמלווה הודה שלווה אלא שטוען שפרע, אנו מצרפים את הודאתו על החוב יחד עם החזקה שסביר שלא פרע עדיין ומוציאים בכוח שניהם את הממון. בדומה לכך, בשיעורי ר' שמואל{{הערה\|ב"ב ה,ב}} פירש כי החזקה איננה מוציאה ממון מן הלווה אלא רק מבטלת את טענת הפירעון שלו. מאחר והלווה נאמן לטעון פרעתי, הרי שלאחר טענתו הוא כבר אינו חייב להחזיר את ההלוואה. אמנם, החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו מבטלת את טענתו ומחזירה את החוב הראשוני שקיים בהלוואה. ה[[ש"ך]]{{הערה\|סימן עח}} אף אמר כי במקרה זה המלווה הוא זה שמוגדר כ[[מוחזק]], ולכן החזקה לא מוגדרת כמי שמוציאה ממון אלא כמי שמשאירה את הממון במי שהוא כבר בחזקתו. לשיטתו, על אף שהמלווה בפועל איננו מחזיק בממון, מכיוון שמכוח החזקה אנחנו לומדים שהסדר הרגיל הוא שאנשים לא מחזירים את ההלוואה קודם הזמן, אנו אומרים כי "כל המשנה ידו על התחתונה", ולכן המוחזק הוא מי שהסברא הפשוטה היא שהכסף צריך להיות מגיע לו- וזה המלווה שידוע לנו שהיו חייבים לו ממון.
	==בהלכה==		==בהלכה==
	להלכה, נקבע בשולחן ערוך כשיטת ריש לקיש כי אין אדם פורע תוך זמנו ושאדם איננו נאמן לטעון כי פרע את ההלוואה קודם זמנו. כמו כן, נפסק כשיטת תוספות והראשונים לעיל כי החזקה היא דווקא כאשר מדובר בהלוואה שקבעו לה זמן, אך ב"סתם הלוואה" שלא קבעו לה זמן- אין אומרים את החזקה.		להלכה, נקבע בשולחן ערוך [[סימן עח\|פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עח א]] כשיטת ריש לקיש כי אין אדם פורע תוך זמנו ושאדם איננו נאמן לטעון כי פרע את ההלוואה קודם זמנו. כמו כן, נפסק כשיטת תוספות והראשונים לעיל כי החזקה היא דווקא כאשר מדובר בהלוואה שקבעו לה זמן, אך ב"סתם הלוואה" שלא קבעו לה זמן- אין אומרים את החזקה.

	==יסודות וחקירות==		==יסודות וחקירות==

Wikiboss: /* תוקף החזקה */

2021-12-09T08:51:57Z

תוקף החזקה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:51, 9 בדצמבר 2021
שורה 15:		שורה 15:

	[[רבי עקיבא איגר]]{{הערה\|שו"ת סימן קצז}} מסביר כי היכולת לגבות את כסף ההלוואה לא נובע רק מהחזקה אלא גם מכך שללווה כבר יש חזקת חיוב. מאחר והמלווה הודה שלווה אלא שטוען שפרע, אנו מצרפים את הודאתו על החוב יחד עם החזקה שסביר שלא פרע עדיין ומוציאים בכוח שניהם את הממון. בדומה לכך, בשיעורי ר' שמואל{{הערה\|ב"ב ה,ב}} פירש כי החזקה איננה מוציאה ממון מן הלווה אלא רק מבטלת את טענת הפירעון שלו. מאחר והלווה נאמן לטעון פרעתי, הרי שלאחר טענתו הוא כבר אינו חייב להחזיר את ההלוואה. אמנם, החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו מבטלת את טענתו ומחזירה את החוב הראשוני שקיים בהלוואה. ה[[ש"ך]]{{הערה\|סימן עח}} אף אמר כי במקרה זה המלווה הוא זה שמוגדר כ[[מוחזק]], ולכן החזקה לא מוגדרת כמי שמוציאה ממון אלא כמי שמשאירה את הממון במי שהוא כבר בחזקתו. לשיטתו, על אף שהמלווה בפועל איננו מחזיק בממון, מכיוון שמכוח החזקה אנחנו לומדים שהסדר הרגיל הוא שאנשים לא מחזירים את ההלוואה קודם הזמן, אנו אומרים כי "כל המשנה ידו על התחתונה", ולכן המוחזק הוא מי שהסברא הפשוטה היא שהכסף צריך להיות מגיע לו- וזה המלווה שידוע לנו שהיו חייבים לו ממון.		[[רבי עקיבא איגר]]{{הערה\|שו"ת סימן קצז}} מסביר כי היכולת לגבות את כסף ההלוואה לא נובע רק מהחזקה אלא גם מכך שללווה כבר יש חזקת חיוב. מאחר והמלווה הודה שלווה אלא שטוען שפרע, אנו מצרפים את הודאתו על החוב יחד עם החזקה שסביר שלא פרע עדיין ומוציאים בכוח שניהם את הממון. בדומה לכך, בשיעורי ר' שמואל{{הערה\|ב"ב ה,ב}} פירש כי החזקה איננה מוציאה ממון מן הלווה אלא רק מבטלת את טענת הפירעון שלו. מאחר והלווה נאמן לטעון פרעתי, הרי שלאחר טענתו הוא כבר אינו חייב להחזיר את ההלוואה. אמנם, החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו מבטלת את טענתו ומחזירה את החוב הראשוני שקיים בהלוואה. ה[[ש"ך]]{{הערה\|סימן עח}} אף אמר כי במקרה זה המלווה הוא זה שמוגדר כ[[מוחזק]], ולכן החזקה לא מוגדרת כמי שמוציאה ממון אלא כמי שמשאירה את הממון במי שהוא כבר בחזקתו. לשיטתו, על אף שהמלווה בפועל איננו מחזיק בממון, מכיוון שמכוח החזקה אנחנו לומדים שהסדר הרגיל הוא שאנשים לא מחזירים את ההלוואה קודם הזמן, אנו אומרים כי "כל המשנה ידו על התחתונה", ולכן המוחזק הוא מי שהסברא הפשוטה היא שהכסף צריך להיות מגיע לו- וזה המלווה שידוע לנו שהיו חייבים לו ממון.
			==בהלכה==
			להלכה, נקבע בשולחן ערוך כשיטת ריש לקיש כי אין אדם פורע תוך זמנו ושאדם איננו נאמן לטעון כי פרע את ההלוואה קודם זמנו. כמו כן, נפסק כשיטת תוספות והראשונים לעיל כי החזקה היא דווקא כאשר מדובר בהלוואה שקבעו לה זמן, אך ב"סתם הלוואה" שלא קבעו לה זמן- אין אומרים את החזקה.

	==יסודות וחקירות==		==יסודות וחקירות==

Wikiboss: /* מקור */

2021-12-09T08:48:56Z

מקור

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:48, 9 בדצמבר 2021
שורה 1:		שורה 1:
	[[חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]] הוא כלל הלכתי הקובע כי אדם איננו נאמן לטעון כי החזיר את החוב שלווה קודם זמן הפירעון. מקור הכלל הוא בדברי ריש לקיש בגמרא כי אין זה מצוי שאדם יחזיר את ההלוואה קודם הזמן ואף הלוואי שיפרע בזמנו. בגמרא חולקים על חזקה זו אביי ורבא וקובעים כי האדם נאמן לטעון כי הוא החזיר את ההלוואה- אך להלכה נפסק כדברי ריש לקיש.		[[חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]] הוא כלל הלכתי הקובע כי אדם איננו נאמן לטעון כי החזיר את החוב שלווה קודם זמן הפירעון. מקור הכלל הוא בדברי ריש לקיש בגמרא כי אין זה מצוי שאדם יחזיר את ההלוואה קודם הזמן ואף הלוואי שיפרע בזמנו. בגמרא חולקים על חזקה זו אביי ורבא וקובעים כי האדם נאמן לטעון כי הוא החזיר את ההלוואה- אך להלכה נפסק כדברי ריש לקיש.
	==מקור==		==מקור==
	בגמרא חולקים האמוראים במקרה בו אדם לווה ממון וכאשר התבקש להחזיר את ההלוואה בעת מועד הפירעון, טען כי כבר החזיר אותה לפני הזמן. אביי ורבא סוברים שהאדם נאמן לטעון כי הוא החזיר את ההלוואה משום שלפעמים אנשים מחזירים את ההלוואה קודם זמנם כשמזדמן להם כסף. מנגד, ריש לקיש קבע כי חזקה אין אדם פורע תוך זמנו מכיוון שאין זה מצוי שאדם יחזיר את ההלוואה קודם הזמן ואף ו"ולואי שיפרע בזמנו". להלכה הוכרע בגמרא כשיטת ריש לקיש כי חזקה שאין אדם נאמן לטעון שפרע תוך זמנו כי "חזקה אין אדם פורע תוך זמנו".		בגמרא {{#makor-new:בבא בתרא ה א\|בבלי-בבא-בתרא\|ה\|א}} חולקים האמוראים במקרה בו אדם לווה ממון וכאשר התבקש להחזיר את ההלוואה בעת מועד הפירעון, טען כי כבר החזיר אותה לפני הזמן. אביי ורבא סוברים שהאדם נאמן לטעון כי הוא החזיר את ההלוואה משום שלפעמים אנשים מחזירים את ההלוואה קודם זמנם כשמזדמן להם כסף. מנגד, ריש לקיש קבע כי חזקה אין אדם פורע תוך זמנו מכיוון שאין זה מצוי שאדם יחזיר את ההלוואה קודם הזמן ואף ו"ולואי שיפרע בזמנו". להלכה הוכרע בגמרא כשיטת ריש לקיש כי חזקה שאין אדם נאמן לטעון שפרע תוך זמנו כי "חזקה אין אדם פורע תוך זמנו".

	==הלוואה קבועה בזמן==		==הלוואה קבועה בזמן==
	ה[[רשב"א]] מפרש על פי דברי הגמרא כי בכל סוג הלוואה אין אדם נאמן לטעון שפרע תוך זמנו, לפי שאדם רוצה לנצל את הכסף ברשותו וכפי שמשמע מהגמרא- גם בעת הפירעון לוקח זמן להחזיר{{הערה\|כפי שגם כתב הראב"ד "רובא דאינשי לא פרעי ביומא דמישלם זימני"}}.		ה[[רשב"א]] מפרש על פי דברי הגמרא כי בכל סוג הלוואה אין אדם נאמן לטעון שפרע תוך זמנו, לפי שאדם רוצה לנצל את הכסף ברשותו וכפי שמשמע מהגמרא- גם בעת הפירעון לוקח זמן להחזיר{{הערה\|כפי שגם כתב הראב"ד "רובא דאינשי לא פרעי ביומא דמישלם זימני"}}.

Wikiboss: /* קישורים חיצוניים */

2021-12-09T08:46:47Z

קישורים חיצוניים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:46, 9 בדצמבר 2021
שורה 30:		שורה 30:
	* המלוה ב[[שטר (הלוואה)\|שטר]] ואבד השטר, נאמן הלווה בטענת "פרעתי תוך זמני" {{מקור\|שו"ע חו"מ לט, ה; שם מא, ד\|כן}}. יתירה מזו, אם [[מציאה\|המוצא]] שטר לא יחזירנו למלוה ואפילו תוך זמנו, שמא פרעו {{מקור\|שו"ע \|כן}}.		* המלוה ב[[שטר (הלוואה)\|שטר]] ואבד השטר, נאמן הלווה בטענת "פרעתי תוך זמני" {{מקור\|שו"ע חו"מ לט, ה; שם מא, ד\|כן}}. יתירה מזו, אם [[מציאה\|המוצא]] שטר לא יחזירנו למלוה ואפילו תוך זמנו, שמא פרעו {{מקור\|שו"ע \|כן}}.
	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==
	* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/849 אין אדם פורע תוך זמנו- שיעור בעיון מאת הרב חיים כץ]		* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/849 אין אדם פורע תוך זמנו] שיעור בעיון מאת הרב חיים כץ
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

Wikiboss ב־08:41, 9 בדצמבר 2021

2021-12-09T08:41:25Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:41, 9 בדצמבר 2021
שורה 1:		שורה 1:
	~~אדם ש~~[[~~הלוואה\|לווה~~]] כסף ~~וקבע עם~~ ה[[~~מלוה~~]] ~~מועד לפרעון ההלוואה~~, ~~וטוען שפרע~~ את ~~המלוה קודם מועד הפרעון~~ - ~~אינו נאמן~~, ~~משום ש[[חזקה~~ אין אדם פורע תוך זמנו]]~~, כלומר: טבע האדם שאיננו פורע הלוואה~~ בתוך ~~הזמן~~ {{~~מקור\|ב"ב ה:~~\|כן}}.		[[חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]] הוא כלל הלכתי הקובע כי אדם איננו נאמן לטעון כי החזיר את החוב שלווה קודם זמן הפירעון. מקור הכלל הוא בדברי ריש לקיש בגמרא כי אין זה מצוי שאדם יחזיר את ההלוואה קודם הזמן ואף הלוואי שיפרע בזמנו. בגמרא חולקים על חזקה זו אביי ורבא וקובעים כי האדם נאמן לטעון כי הוא החזיר את ההלוואה- אך להלכה נפסק כדברי ריש לקיש.
			==מקור==
			בגמרא חולקים האמוראים במקרה בו אדם לווה ממון וכאשר התבקש להחזיר את ההלוואה בעת מועד הפירעון, טען כי כבר החזיר אותה לפני הזמן. אביי ורבא סוברים שהאדם נאמן לטעון כי הוא החזיר את ההלוואה משום שלפעמים אנשים מחזירים את ההלוואה קודם זמנם כשמזדמן להם כסף. מנגד, ריש לקיש קבע כי חזקה אין אדם פורע תוך זמנו מכיוון שאין זה מצוי שאדם יחזיר את ההלוואה קודם הזמן ואף ו"ולואי שיפרע בזמנו". להלכה הוכרע בגמרא כשיטת ריש לקיש כי חזקה שאין אדם נאמן לטעון שפרע תוך זמנו כי "חזקה אין אדם פורע תוך זמנו".
			==הלוואה קבועה בזמן==
			ה[[רשב"א]] מפרש על פי דברי הגמרא כי בכל סוג הלוואה אין אדם נאמן לטעון שפרע תוך זמנו, לפי שאדם רוצה לנצל את הכסף ברשותו וכפי שמשמע מהגמרא- גם בעת הפירעון לוקח זמן להחזיר{{הערה\|כפי שגם כתב הראב"ד "רובא דאינשי לא פרעי ביומא דמישלם זימני"}}.
			מנגד, תוספות וראשונים נוספים{{הערה\| הרמב"ן בשם הרי"ף, הריטב"א הר"ן ורבנו יונה}} דייקו מלשון הגמרא "הקובע זמן לחבירו" כי מדובר בהלוואה שנקבע לה זמן פירעון מוגדר. לשיטתם, דווקא כאשר קובעים זמן לפירעון ההלוואה אין אדם פורע תוך זמנו אך בהלוואה שלא נקבע לה זמן מוגדר ("סתם הלוואה לשלושים יום") אין אומרים שחזקה אין אדם פורע תוך זמנו.
			[[רבינו יונה]] מפרש כי מאחר שהמלווה לא קבע זמן מוגדר להלוואה הוא לא מתייאש ממנה גם בתוך שלושים ימי ההלוואה ולכן הלווה עשוי להחזיר את ההלוואה גם בתוך ימים אלו.
			ה[[רא"ש]]{{הערה\|כלל עו סי' ג}} מסביר כי מי שקובע את זמן ההלוואה הוא הלווה וכאשר הוא קובע זמן זה הוא מן הסתם קובע אותו למועד שבו הוא יוכל להחזיר אותה. מנגד, במידה ולא קבעו זמן ייתכן והלווה הצליח להשיג את הכסף לפני שלושים הימים והחזיר אותו.
			באופן אחר, הדבר אברהם מביא את דרשת הגמרא על הפסוק "קרבה שנת השבע שנת השמיטה" שממנה לומדים כי בהלוואה בסתם חל איסור לדרוש את כסף ההלוואה עד שלושים יום מלקיחתה. הוא מוכיח מדברי הגמרא כי בסתם הלוואה אין הדבר מוגדר שזמן הפירעון חל לאחר שלושים יום אלא שזמן הפירעון חל מייד לאחר לקיחת ההלוואה, אך מחמת הדרשה חל איסור לדרוש את החוב עד שלושים יום. ממילא, לא שייך לומר סברת חזקה אין אדם פורע תוך זמנו מכיוון שזמן ההלוואה כבר חל בתוך שלושים הימים.
			==תוקף החזקה==
			האחרונים הקשו שמאחר ונפסק ש[[אין הולכין בממון אחר הרוב]] ולא ניתן להוציא ממון מחמת רוב (וכל שכן חזקה כמו אצלנו) כיצד ניתן לגבות את כסף ההלוואה מהלווה על סמך החזקה שרוב האנשים לא פורעים תוך זמנם?

	== גדרה וטעמה ==		ה[[מהרי"ט]]{{הערה\|ח"ב אה"ע סי' כז}} הסביר כי החזקה כי אין אדם פורע תוך זמנו הינה חזקה בעלת משקל רב יותר מחזקה רגילה. לדבריו, חזקה זו מוגדרת כ[[אנן סהדי]], ובה כמעט בטוח לנו שהאדם אכן לא פרע תוך זמנו ולכן ניתן להוציא ממון בחזקה זו. אמנם, יש שהקשו{{הערה\|הגר"א וכן באחרונים נוספים}} כי מדברי הגמרא בהמשך שדנה האם חזקה זו גוברת על מיגו לא משמע כי יש לחזקה זו תוקף מיוחד.

			[[רבי עקיבא איגר]]{{הערה\|שו"ת סימן קצז}} מסביר כי היכולת לגבות את כסף ההלוואה לא נובע רק מהחזקה אלא גם מכך שללווה כבר יש חזקת חיוב. מאחר והמלווה הודה שלווה אלא שטוען שפרע, אנו מצרפים את הודאתו על החוב יחד עם החזקה שסביר שלא פרע עדיין ומוציאים בכוח שניהם את הממון. בדומה לכך, בשיעורי ר' שמואל{{הערה\|ב"ב ה,ב}} פירש כי החזקה איננה מוציאה ממון מן הלווה אלא רק מבטלת את טענת הפירעון שלו. מאחר והלווה נאמן לטעון פרעתי, הרי שלאחר טענתו הוא כבר אינו חייב להחזיר את ההלוואה. אמנם, החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו מבטלת את טענתו ומחזירה את החוב הראשוני שקיים בהלוואה. ה[[ש"ך]]{{הערה\|סימן עח}} אף אמר כי במקרה זה המלווה הוא זה שמוגדר כ[[מוחזק]], ולכן החזקה לא מוגדרת כמי שמוציאה ממון אלא כמי שמשאירה את הממון במי שהוא כבר בחזקתו. לשיטתו, על אף שהמלווה בפועל איננו מחזיק בממון, מכיוון שמכוח החזקה אנחנו לומדים שהסדר הרגיל הוא שאנשים לא מחזירים את ההלוואה קודם הזמן, אנו אומרים כי "כל המשנה ידו על התחתונה", ולכן המוחזק הוא מי שהסברא הפשוטה היא שהכסף צריך להיות מגיע לו- וזה המלווה שידוע לנו שהיו חייבים לו ממון.

			==יסודות וחקירות==
			'''הגדרה:''' אדם ש[[הלוואה\|לווה]] כסף וקבע עם ה[[מלוה]] מועד לפרעון ההלוואה, וטוען שפרע את המלוה קודם מועד הפרעון - אינו נאמן, משום ש[[חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]], כלומר: טבע האדם שאיננו פורע הלוואה בתוך הזמן {{מקור\|ב"ב ה:\|כן}}.

			=== גדרה וטעמה ===
	נחלקו המפרשים האם זו [[חזקת אומדנא]], שיש לנו [[ראיה]] (- [[אנן סהדי]]) שהוא לא פרע בתוך הזמן, והרי זה כאילו יש לנו [[עדים]] שלא פרע בתוך הזמן {{מקור\|(ביאור}} [[הגר"א]] {{מקור\|חו"מ סי' עח ס"ק ח ויז)}}, ויש מפרשים שטעמו משום שזו טענה חלשה שאינו נאמן {{מקור\|קובץ שיעורים ח"א ב"ב אות לא\|כן}}.		נחלקו המפרשים האם זו [[חזקת אומדנא]], שיש לנו [[ראיה]] (- [[אנן סהדי]]) שהוא לא פרע בתוך הזמן, והרי זה כאילו יש לנו [[עדים]] שלא פרע בתוך הזמן {{מקור\|(ביאור}} [[הגר"א]] {{מקור\|חו"מ סי' עח ס"ק ח ויז)}}, ויש מפרשים שטעמו משום שזו טענה חלשה שאינו נאמן {{מקור\|קובץ שיעורים ח"א ב"ב אות לא\|כן}}.

	~~...וארבע~~ שיטות נאמרו בזה:		ארבע שיטות נאמרו בזה:
	@ הרבה ביארו בפשטות שהחזקה מוציאה ממון {{מקור\|שיטה מקובצת בבא בתרא ה:, שערי יושר שם, תורת חסד א-א, מהרי"ק עב, חתם סופר ח"ה חו"מ סז, קונטרס החזקות סוף סימן א אות ב\|כן}}. וכדעות ש[[חזקת אומדנא]] יכולה להוציא ממון {{מקור\|(והקונטרסי שיעורים (בבא בתרא ז-א ד"ה ונראה) חידש טעם שמוציאה ממון ואינה כשאר רוב, שבכל רוב יש מיעוט אנשים שהולכים נגד הרוב, כגון שהרוב קונים שוורים לשחיטה ומיעוט האנשים רגילים לקנות לשחיטה. אך בפורע תוך זמנו אין אפילו מיעוט אנשים שרגילים לפרוע תוך זמנם, אלא שכל אדם רגיל שלא לפרוע תוך זמנו, ורק אם נזדמנו לו מעות תוך זמנו יפרע אז. דהיינו, אינו מיעוט בני אדם אלא מיעוט מקרים)}}.		@ הרבה ביארו בפשטות שהחזקה מוציאה ממון {{מקור\|שיטה מקובצת בבא בתרא ה:, שערי יושר שם, תורת חסד א-א, מהרי"ק עב, חתם סופר ח"ה חו"מ סז, קונטרס החזקות סוף סימן א אות ב\|כן}}. וכדעות ש[[חזקת אומדנא]] יכולה להוציא ממון {{מקור\|(והקונטרסי שיעורים (בבא בתרא ז-א ד"ה ונראה) חידש טעם שמוציאה ממון ואינה כשאר רוב, שבכל רוב יש מיעוט אנשים שהולכים נגד הרוב, כגון שהרוב קונים שוורים לשחיטה ומיעוט האנשים רגילים לקנות לשחיטה. אך בפורע תוך זמנו אין אפילו מיעוט אנשים שרגילים לפרוע תוך זמנם, אלא שכל אדם רגיל שלא לפרוע תוך זמנו, ורק אם נזדמנו לו מעות תוך זמנו יפרע אז. דהיינו, אינו מיעוט בני אדם אלא מיעוט מקרים)}}.
	@ הגר"א וסרמן כתב שהחזקה עצמה באמת לא מוציאה ממון, אלא רק מחלישה את טענתו של הלווה, ונחשב כ[[הוחזק כפרן]] וממילא חייב {{מקור\|קובץ שיעורים בבא בתרא ל\|כן}}, שאמנם אין ודאות שלא פרע, אך אין ספק (האם פרע) מוציא מידי ודאי (שהיה חייב) {{מקור\|שיעורי ר' אלחנן בבא בתרא ד ד"ה והשתא\|כן}}.		@ הגר"א וסרמן כתב שהחזקה עצמה באמת לא מוציאה ממון, אלא רק מחלישה את טענתו של הלווה, ונחשב כ[[הוחזק כפרן]] וממילא חייב {{מקור\|קובץ שיעורים בבא בתרא ל\|כן}}, שאמנם אין ודאות שלא פרע, אך אין ספק (האם פרע) מוציא מידי ודאי (שהיה חייב) {{מקור\|שיעורי ר' אלחנן בבא בתרא ד ד"ה והשתא\|כן}}.
שורה 10:		שורה 27:
	@ דעת הסמ"ע {{מקור\|עח-ב\|כן}} שחזקה זו מוציאה ממון רק בתוספת [[טענה\|טענת]] [[ברי]], שהמלווה טוען שברי לו שהלווה לא פרע. אך הקצוה"ח {{מקור\|סי' עח ס"ק א\|כן}} חולק על זה וסובר שמועילה גם ב[[טענת שמא]]. והתומים {{מקור\|הובא בנתיבות המשפט עח-א\|כן}} כתב שבטענת שמא לא יוציא ממון, אך אם גם הלווה טוען שמא - כן יוציא.		@ דעת הסמ"ע {{מקור\|עח-ב\|כן}} שחזקה זו מוציאה ממון רק בתוספת [[טענה\|טענת]] [[ברי]], שהמלווה טוען שברי לו שהלווה לא פרע. אך הקצוה"ח {{מקור\|סי' עח ס"ק א\|כן}} חולק על זה וסובר שמועילה גם ב[[טענת שמא]]. והתומים {{מקור\|הובא בנתיבות המשפט עח-א\|כן}} כתב שבטענת שמא לא יוציא ממון, אך אם גם הלווה טוען שמא - כן יוציא.

	== גבולותיה ==		=== גבולותיה ===
	* המלוה ב[[שטר (הלוואה)\|שטר]] ואבד השטר, נאמן הלווה בטענת "פרעתי תוך זמני" {{מקור\|שו"ע חו"מ לט, ה; שם מא, ד\|כן}}. יתירה מזו, אם [[מציאה\|המוצא]] שטר לא יחזירנו למלוה ואפילו תוך זמנו, שמא פרעו {{מקור\|שו"ע \|כן}}.		* המלוה ב[[שטר (הלוואה)\|שטר]] ואבד השטר, נאמן הלווה בטענת "פרעתי תוך זמני" {{מקור\|שו"ע חו"מ לט, ה; שם מא, ד\|כן}}. יתירה מזו, אם [[מציאה\|המוצא]] שטר לא יחזירנו למלוה ואפילו תוך זמנו, שמא פרעו {{מקור\|שו"ע \|כן}}.
			==קישורים חיצוניים==
			* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/849 אין אדם פורע תוך זמנו- שיעור בעיון מאת הרב חיים כץ]
	== ~~פרטי הלכות~~ ==		{{הערות שוליים}}

	==הערות שוליים==
	~~<references/>~~

	[[קטגוריה:יסודות וחקירות]]		[[קטגוריה:יסודות וחקירות]]
	[[קטגוריה:חזקות]]		[[קטגוריה:חזקות]]
	[[קטגוריה:דיני ממונות]]		[[קטגוריה:דיני ממונות]]