זרוע לחיים וקיבה בחוצה לארץ - היסטוריית גרסאות

אברהם אליצור ב־07:01, 27 בנובמבר 2012

2012-11-27T07:01:14Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־07:01, 27 בנובמבר 2012
שורה 12:		שורה 12:

	[[חז"ל]] כינו את הזרוע הלחיים והקיבה בשם הסתמי '''מתנות'''<ref>כגון במשנה ב[[מסכת ביצה]] פרק א משנה ו. וכך בלשון הרמב"ם (הלכות ביכורים פרק ט הלכה א): "מצוות עשה ליתן כל זובח בהמה טהורה לכהן הזרוע והלחיים והקיבה...ואלו הם הנקראים בכל מקום מתנות".</ref> -כביכול אין מתנות כהונה נוספות, וזאת משום שנתינתם הייתה מעשה יום יומי ונפוץ מאד.		[[חז"ל]] כינו את הזרוע הלחיים והקיבה בשם הסתמי '''מתנות'''<ref>כגון במשנה ב[[מסכת ביצה]] פרק א משנה ו. וכך בלשון הרמב"ם (הלכות ביכורים פרק ט הלכה א): "מצוות עשה ליתן כל זובח בהמה טהורה לכהן הזרוע והלחיים והקיבה...ואלו הם הנקראים בכל מקום מתנות".</ref> -כביכול אין מתנות כהונה נוספות, וזאת משום שנתינתם הייתה מעשה יום יומי ונפוץ מאד.

			==טעמי המצוה==
			המגמה הכללית של [[מתנות כהונה]], היא לפרנס את הכהנים ולאפשר להם להתפנות [[כהן#יישומים כלליים של הכהונה\|ללימוד תורה והוראתה בעם ישראל]] ו[[כהן#חובות וזכויות הכהן בתורה\|עבודת המקדש]]. כך נאמר בספר [[דברי הימים]]: {{הדגשה\|וַיֹּאמֶר ([[חזקיהו המלך]]) לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם '''לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה''''\|דברי הימים ב לא ד\|דברי הימים ב לא, ד}}‏‏<ref> כך ניסח זאת ה[[ספורנו]] בבמדבר ט, יג: "אי אפשר לעסוק בתורה מבלי שישיג האדם קודם די מחסורו... וזאת הייתה כוונת התורה במתנות כהונה ולויה, שיסייע כל העם לתופשי התורה, שהם הכהנים והלויים, כאמרו: יורו משפטיך ליעקב, ויזכו כולם לחיי עולם". על תפקידם של הכהנים בהוראת התורה יש ללמוד מפסוקים נוספים: "וידבר ה' אל אהרן לאמר... אתה ובניך אתך... להבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור '''ולהורת''' את בני ישראל את כל החוקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה", ([[ויקרא]] פרק י ח-יא). "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" ([[מלאכי]] פרק ב, ז.‏</ref>.

			מלבד הטעם הכללי לנתינת הזרוע הלחיים והקיבה כחלק מהמערך של מתנות הכהונה, מפרשים שונים מצאו טעמים מיוחדים לנתינת האברים אלו דווקא והבחינו ביניהם לבין שאר מתנות כהונה:

			התלמוד<ref>מסכת חולין דף קלד עמוד ב</ref> מקשר את האברים הללו למעשהו של [[פנחס]] בן אלעזר הכהן, שהרג את [[זמרי בן סלוא]] ו[[כזבי בת צור]], ובזכותו זכה לכהונה<ref>במדבר כה, א-טו</ref>: פנחס אחז את הרומח בידו, התפלל בפיו<ref>על פי [[תהלים]] קו, ד</ref>, והיכה את האשה "אל קבתה". בכך שהמצווה ניתנה לדורות -ולא רק לדור המדבר- מסביר [[ספר החינוך\|בעל החינוך]] שהכוונה היא לציין הכדאייות לעבוד את [[הקדוש ברוך הוא]], כי תשלומו לפועליו תמורת עבודתם הנהו לא רק לחיי הפועל בעצמו אלא גם לבניו ודורות אחריו<ref>ספר ה"חינוך" -מצווה תק"ו</ref>. ה[[אלשיך]] ממשיך בכיוון זה בהסברו שבלעדי מעשי פינחס וקנאתו על מעשה [[עבודה זרה#האלילים ופולחניהם\|פעור]] לא היה נשאר קיים עם ישראל בחייהם, לכן מגיע לכהן בדין ובמשפט מתנות אלו<ref>אלשיך לדברים פרק יח:א</ref>.

			רבי [[אברהם אבן עזרא]]<ref>דברים יח, א</ref> סבור שמתן האברים הללו הוא שכר על פעולת הכהן בעבודת הקודש: זרוע - על העבודות הנעשות בידיו, לחיים - על [[ברכת כהנים\|ברכת הכהנים]] שבפיו, וקיבה - על בדיקת אברי הקרבן הפנימיים. הוא מוסיף נימוק פשטני, שבשר האברים הללו טוב יותר.

			ה[[רמב"ם]]<ref>מורה נבוכים חלק ג פרק לט</ref> כתב שאברים אלו הם "ראשית" ובעלי חשיבות מיוחדת, בדומה למתנות כהונה אחרות כמו ה[[ביכורים]] ו[[ראשית הגז]]: הלחיים מייצגים את הראש, החשוב שבאברים; הזרוע היא האבר הראשון היוצא מן הגוף בשעה שהבהמה הולכת; והקיבה היא עיקרם של אברי העיכול.

	==מקום וזמן המצוה==		==מקום וזמן המצוה==
	הדעה המקובלת בדברי [[חז"ל]]<ref>‏הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית -משנה [[מסכת חולין\|חולין]] פרק י' משנה א'‏</ref> וה[[ראשונים]] היא שחיוב המצווה חל בכל זמן, בין אם [[בית המקדש]] קיים ובין אם לאו, ובכל מקום, בין ב[[ארץ ישראל]] ובין בחוץ לארץ{{הערה\|לפי סברת הרמב"ם, רמב"ן, ר"ן, רי"ף, ראב"ד, רבינו ירוחם, שו"ת מן השמים, מהר"ם מרוטנבורג -ראה "טבלת הדעות" בדף השיחה}} בהתאם לכלל שכל [[מצוות עשה]] המוטלת על האדם ("חובת הגוף", כמו [[תפילין]], [[מזוזה]] ו[[כיבוד אב ואם]]) ואיננה קשורה לקרקע דווקא, נוהגת בין בארץ ובין מחוצה לה<ref>אמר [[רב יהודה]]..כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל..מנא הני מילי? דתנו רבנן "אלו החקים..והמשפטים..אשר תשמרון..לעשות בארץ..כל הימים אשר אתם חיים על האדמה (דברים פרק יב)" ..צא ולמד ממה ש'''אמור בעניין''' "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם.. (דברים פרק יב)" מה [[עבודה זרה\|עבודת כוכבים]] מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ -מסכת קידושין דף לז.</ref>. אמנם יש ראשונים הסוברים שהמצווה אינה נוהגת בחוץ לארץ{{הערה\|ראה פירוט ב"טבלת הדעות" בדף השיחה}} , וכתב השולחן ערוך שנהגו העם בחוצה לארץ כדעה זו.		הדעה המקובלת בדברי [[חז"ל]]<ref>‏הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית -משנה [[מסכת חולין\|חולין]] פרק י' משנה א'‏</ref> וה[[ראשונים]] היא שחיוב המצווה חל בכל זמן, בין אם [[בית המקדש]] קיים ובין אם לאו, ובכל מקום, בין ב[[ארץ ישראל]] ובין בחוץ לארץ{{הערה\|לפי סברת הרמב"ם, רמב"ן, ר"ן, רי"ף, ראב"ד, רבינו ירוחם, שו"ת מן השמים, מהר"ם מרוטנבורג -ראה "טבלת הדעות" בדף השיחה}} בהתאם לכלל שכל [[מצוות עשה]] המוטלת על האדם ("חובת הגוף", כמו [[תפילין]], [[מזוזה]] ו[[כיבוד אב ואם]]) ואיננה קשורה לקרקע דווקא, נוהגת בין בארץ ובין מחוצה לה<ref>אמר [[רב יהודה]]..כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל..מנא הני מילי? דתנו רבנן "אלו החקים..והמשפטים..אשר תשמרון..לעשות בארץ..כל הימים אשר אתם חיים על האדמה (דברים פרק יב)" ..צא ולמד ממה ש'''אמור בעניין''' "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם.. (דברים פרק יב)" מה [[עבודה זרה\|עבודת כוכבים]] מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ -מסכת קידושין דף לז.</ref>. אמנם יש ראשונים הסוברים שהמצווה אינה נוהגת בחוץ לארץ{{הערה\|ראה פירוט ב"טבלת הדעות" בדף השיחה}} , וכתב השולחן ערוך שנהגו העם בחוצה לארץ כדעה זו.

	===החובה ~~בארץ~~===		===החובה בימינו===

	{{להשלים}}		{{להשלים}}
	לגבי חיוב נתינת המתנות לכהנים בארץ ישראל בזמן הזה -אף שכל הדעות מחייבות נתינתה- יש מחלוקת אם החיוב הוא מן התורה<ref>דרכי משה הארוך (לה[[רמ"א]]) יור"ד סימן סא סעיף כא.</ref> או מ[[דרבנן]].		לגבי חיוב נתינת המתנות לכהנים בארץ ישראל בזמן הזה -אף שכל הדעות מחייבות נתינתה- יש מחלוקת אם החיוב הוא מן התורה<ref>דרכי משה הארוך (לה[[רמ"א]]) יור"ד סימן סא סעיף כא.</ref> או מ[[דרבנן]].
שורה 179:		שורה 189:
	בכל אופן, לדעות ההלכתיות שאישרו "הנהוג בעם" (למנוע הנתינה בחוצה לארץ) לא ברור אם אסרו לאכול מבשר חלקי המתנות עצמן (לשון, בשר לחי וכו') כפי הנפסק בשולחן ערוך של הבית יוסף{{הערה\|"המתנות עצמם אסור לישראל לאכלם" -שולחן ערוך יורה דעה סימן ס"א סעיף ל"א}} ואם בהבאת אלו החלקים מחוצה לארץ לארץ ישראל מה דינם לאכילה.		בכל אופן, לדעות ההלכתיות שאישרו "הנהוג בעם" (למנוע הנתינה בחוצה לארץ) לא ברור אם אסרו לאכול מבשר חלקי המתנות עצמן (לשון, בשר לחי וכו') כפי הנפסק בשולחן ערוך של הבית יוסף{{הערה\|"המתנות עצמם אסור לישראל לאכלם" -שולחן ערוך יורה דעה סימן ס"א סעיף ל"א}} ואם בהבאת אלו החלקים מחוצה לארץ לארץ ישראל מה דינם לאכילה.

	==~~מטרת המצווה וטעמים~~ למניעת ~~יישומה~~==		==טענות למניעת קיום המצוה בימינו==
	קיימת מטרה כללית בכל [[מתנות כהונה]] לפרנס את הכהנים ולאפשר להם להתפנות [[כהן#יישומים כלליים של הכהונה\|ללימוד תורה והוראתה בעם ישראל]] ו[[כהן#חובות וזכויות הכהן בתורה\|עבודת המקדש]]. כך נאמר בספר [[דברי הימים]]: {{הדגשה\|וַיֹּאמֶר ([[חזקיהו המלך]]) לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם '''לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה''''\|דברי הימים ב לא ד\|דברי הימים ב לא, ד}}‏‏<ref> כך ניסח זאת ה[[ספורנו]] בבמדבר ט, יג: "אי אפשר לעסוק בתורה מבלי שישיג האדם קודם די מחסורו... וזאת הייתה כוונת התורה במתנות כהונה ולויה, שיסייע כל העם לתופשי התורה, שהם הכהנים והלויים, כאמרו: יורו משפטיך ליעקב, ויזכו כולם לחיי עולם". על תפקידם של הכהנים בהוראת התורה יש ללמוד מפסוקים נוספים: "וידבר ה' אל אהרן לאמר... אתה ובניך אתך... להבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור '''ולהורת''' את בני ישראל את כל החוקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה", ([[ויקרא]] פרק י ח-יא). "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" ([[מלאכי]] פרק ב, ז.‏</ref>.		כמה מה[[אחרונים]] לימדו זכות על שוחטים שלמעשה מונעים את נתינת המתנות, עקב הסתמכות על טענות הלכתיות שונות למיניהן;

	מלבד הטעם הכללי לנתינת הזרוע הלחיים והקיבה כחלק מהמערך של מתנות הכהונה, מפרשים שונים מצאו טעמים מיוחדים לנתינת האברים אלו דווקא והבחינו ביניהם לבין שאר מתנות כהונה:

	התלמוד<ref>מסכת חולין דף קלד עמוד ב</ref> מקשר את האברים הללו למעשהו של [[פנחס]] בן אלעזר הכהן, שהרג את [[זמרי בן סלוא]] ו[[כזבי בת צור]], ובזכותו זכה לכהונה<ref>במדבר כה, א-טו</ref>: פנחס אחז את הרומח בידו, התפלל בפיו<ref>על פי [[תהלים]] קו, ד</ref>, והיכה את האשה "אל קבתה". בכך שהמצווה ניתנה לדורות -ולא רק לדור המדבר- מסביר [[ספר החינוך\|בעל החינוך]] שהכוונה היא לציין הכדאייות לעבוד את [[הקדוש ברוך הוא]], כי תשלומו לפועליו תמורת עבודתם הנהו לא רק לחיי הפועל בעצמו אלא גם לבניו ודורות אחריו<ref>ספר ה"חינוך" -מצווה תק"ו</ref>. ה[[אלשיך]] ממשיך בכיוון זה בהסברו שבלעדי מעשי פינחס וקנאתו על מעשה [[עבודה זרה#האלילים ופולחניהם\|פעור]] לא היה נשאר קיים עם ישראל בחייהם, לכן מגיע לכהן בדין ובמשפט מתנות אלו<ref>אלשיך לדברים פרק יח:א</ref>.

	רבי [[אברהם אבן עזרא]]<ref>דברים יח, א</ref> סבור שמתן האברים הללו הוא שכר על פעולת הכהן בעבודת הקודש: זרוע - על העבודות הנעשות בידיו, לחיים - על [[ברכת כהנים\|ברכת הכהנים]] שבפיו, וקיבה - על בדיקת אברי הקרבן הפנימיים. הוא מוסיף נימוק פשטני, שבשר האברים הללו טוב יותר.

	ה[[רמב"ם]]<ref>מורה נבוכים חלק ג פרק לט</ref> כתב שאברים אלו הם "ראשית" ובעלי חשיבות מיוחדת, בדומה למתנות כהונה אחרות כמו ה[[ביכורים]] ו[[ראשית הגז]]: הלחיים מייצגים את הראש, החשוב שבאברים; הזרוע היא האבר הראשון היוצא מן הגוף בשעה שהבהמה הולכת; והקיבה היא עיקרם של אברי העיכול.

	~~===מניעת היישום===~~
	~~חכמי הדת בתקופת~~ [[אחרונים]] לימדו זכות על שוחטים שלמעשה מונעים את נתינת המתנות, עקב הסתמכות על טענות הלכתיות שונות למיניהן;

	*'''שב ואל תעשה -עדיף''' -עדיף לשבת ולא לעשות מעשה שאיננו מצווה בשלמותה מאשר לקיים מצווה המוטלת בספק כי הכהן הוא רק מוחזק בכהונתו -ולא מיוחס- ובכך אם ייצא שאינו כהן אמיתי עובר על איסור של [[גזל]].		*'''שב ואל תעשה -עדיף''' -עדיף לשבת ולא לעשות מעשה שאיננו מצווה בשלמותה מאשר לקיים מצווה המוטלת בספק כי הכהן הוא רק מוחזק בכהונתו -ולא מיוחס- ובכך אם ייצא שאינו כהן אמיתי עובר על איסור של [[גזל]].
שורה 337:		שורה 336:
	[[קטגוריה: תרי"ג מצוות]]		[[קטגוריה: תרי"ג מצוות]]
	[[קטגוריה:כהונה]]		[[קטגוריה:כהונה]]
			[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]

אברהם אליצור ב־06:56, 27 בנובמבר 2012

2012-11-27T06:56:02Z

הצגת שינויים

פרץ הכהן: /* נתינת המתנות בחוצה לארץ */

2012-11-26T20:30:15Z

נתינת המתנות בחוצה לארץ

@@ שורה 22: / שורה 22: @@
 ===נתינת המתנות בחוצה לארץ===
 ====במשנה====
 למרות דעת הסתם משנה -בפשטות- שחיוב המתנות חל בין בארץ בין בחוצה לה.

פרץ הכהן: יצירת דף עם התוכן "מצוות '''זְּרועַ ולְּחָיַיִם וְקֵּיבָה''' היא מצוות עשה מדאורייתא שהיא חלק מס..."

2012-11-26T20:25:15Z

יצירת דף עם התוכן "מצוות '''זְּרועַ ולְּחָיַיִם וְקֵּיבָה''' היא מצוות עשה מדאורייתא שהיא חלק מס..."

הצגת שינויים