https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA 2026-04-19T21:32:00Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA&diff=76345&oldid=prev 2012-09-05T10:40:06Z

<p>טיפול בסוגריים מיותרים ב<a href="/wiki/index.php/%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8" title="תבנית:מקור">תבנית:מקור</a></p> <table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface"> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <tr class="diff-title" lang="he"> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־10:40, 5 בספטמבר 2012</td> </tr><tr><td colspan="2" class="diff-lineno" id="mw-diff-left-l1">שורה 1:</td> <td colspan="2" class="diff-lineno">שורה 1:</td></tr> <tr><td class="diff-marker" data-marker="−"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #ffe49c; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div><del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">החובה </del>על האדם לזכור כי ימיו עלי ארץ קצובים, שמתוך כך יהיו כל מעשיו ומחשבותיו אך ורק לתקן את נפשו ולהכינה לקראת העולם הבא.על זכרון יום המוות כעצה ללוחם במלחמת היצר, ראה: [[יזכור לו יום המיתה]].נאמר בקהלת {{מקור|יב, א - ז|כן}}: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים... ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל... וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה".בספר "שערי תשובה" מובא: "ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המוות, כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת ה' יתברך, ותדד שנתו מעליו לעמול בתורה ולהתבונן ביראת ה' ולתקן מידות נפשו ולהשיב מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצוות להיות לנפשו סגולה ואוצר, כענין שנאמר: 'חכם לב יקח מצוות', כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו חז"ל: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק... ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות, אולי הגיע תור מותו ולא יחסר המצוות ההן"."ביום שיזועו שומרי הבית". "ביום" - ביום הידוע, ביום המיתה שבו עומד האדם להפרד מהעולם הזה, לחיי נצח לעולם הבא! "שיזועו שומרי הבית" - שיפחדו וירעדו שומרי הבית. מי המה שומרי הבית? - יצר הטוב ויצר הרע. שניהם מלוים את האדם ושומרים אורחותיו, זה יטהו לעבודת הבורא להיטיב אחרית נפשו, וזה יטהו לצד האחר. אולם ביום המיתה, ביום שבו עומד האדם להפרד מהעולם, אף אם במשך כל ימי חייו היה חוטא, עדיין יש תקוה שישוב לה' טרם יכבה נרו. ביום ההוא, ביום המיתה, עיני שני המלאכים צופות ומתבוננות בו. היצר הרע חרד פן ישוב בתשובה, ונמצא שאיבד את כל מה שעמל עליו כל ימי חייו. וכן היצר הטוב דואג שאם היום לא יתקן את אשר עיוות, הרי אבדה תקוה ממנו. על זה אמר קהלת: "ביום שיזועו שומרי הבית" - יחילו וירעדו לדעת מה תהיה אחרית עמלם&lt;ref&gt; מובן, איפוא, שביום זה משקיע היצר הרע עמל רב כדי להכשיל את האדם. בספר "שבט מוסר" מספר המחבר, שהיה נוכח פעם בוידויו של ראש הגנבים בעירו שנטה למות. במעמד רעיו הגנבים שבאו להפרד ממנו, החל לומר וידויים גדולים והביע חרטה עמוקה על מעשיו הרעים. הדברים נגעו ללבם של הנוכחים, עד שכל החבורה התעוררה מוידויו והרהרו בתשובה. לפתע שינה החולה את תוכן דבריו והחל לומר דברי כפירה ר"ל. וכותב ה"שבט מוסר" שכאשר שמע זאת, ניגש אליו ואמר לו: בני, אמור שמע ישראל וגו'. והשיב לו: חס ושלום את זה לא אומר! האם אינך רואה שמישהו עומד כנגדי וחרבו שלופה בידו ומאיים עלי ואומר: אם תאמר שמע ישראל אחתוך אותך לחתיכות. אבל אם תאמר את ההיפך אניח לך. וכמובן שהיה זה היצר הרע, "הוא השטן הוא מלאך המוות". אותו אדם שנתפס ברשתו לא היתה לו הזכות לעמוד כנגדו, ומת מתוך דברי כפירה ר"ל. לכן תיקנו הקדמונים מסירת מודעה, שיודיע אדם ויאמר: אני מאמין באמונה שלמה בבורא יתברך... ואם יבוא יצר הרע ביום הפרדי מן העולם ויבלבל אותי ח"ו, אני מוסר מודעה מעתה כי מחשבות ודיבורים שיעלו במוחי ח"ו נגד רצון הבורא יתברך הרי הם בטלים ומבוטלים.&lt;/ref&gt;*.על אדם לצייר ולתאר לעצמו את יום המוות. שלמה המלך אומר בקהלת {{מקור|פרק ט|כן}}: "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפורים האחוזות בפח". כל אחד יודע שיום המוות הוא סוף כל האדם. בכל זאת אין די בידיעה בלבד. כדי לעורר את האדם מתרדמתו משתמש החכם מכל אדם בהמחשות ובציורים המבליטים יותר מציאות זאת, ומשווה את מצבו של האדם לדגים הנאחזים במצודה ולצפורים הלכודות בפח.על רבים מגדולי ישראל מסופר שהיו מעוררים את עצמם על ידי ציור ותיאור יום המיתה והדין שבפני בית דין של מעלה. להלן שיר שכתב הגאון רבי עקיבא איגר, שבו דברי התעוררות על פי סדר הא"ב:"אתה בן אדם צדה לדרך הכינה לך טרם יבוא השמש ויחשיך.בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך.גדור אשר פרצת בחייך, טרם מהעולם יוציאוך.דע את אלקי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך.הלא ידעת אם לא שמעת, אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך.ולמקום אופל וחושך יוליכוך, ועד הקבר ילווך.זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך.חילך יהיה לזרים כעמלך, ואין לאל נגדם להרים את ידיך.טוב מותך מחיים יאמרו יורשיך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך.ילידי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך.כל רעיך ואחיך יבגדו בך, גם שוכבת חיקך תעוות אותך.מעט תבן יוצע תחתיך, מכל העמל אשר עמלת בחייך.נר יהיה דלוק על ראשך, וכנגד פתח ביתך יישירו רגליך.סביב יהלכון אנשי שלומך, וכשתילי זיתים בניך.על כפים ישאוך, ולבור תחתית ישכיבוך.פתח פיך יהא מכוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך.צידה תהא לרימה במותך, ולא ישאירו כי אם עצמותיך.קרוביך ואוהביך ישובו לביתך, ואתה תשאר שם לבדיך.ראה את זאת בעיניך, ושוב תשוב מעוונותיך.שם תשים משפטיך, טרם כל אלה יגיעוך.תן תודה לה' אלוקיך, ואז תנוח ותלך לבטח בדרכך".</div></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div><ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">החובה </ins>על האדם לזכור כי ימיו עלי ארץ קצובים, שמתוך כך יהיו כל מעשיו ומחשבותיו אך ורק לתקן את נפשו ולהכינה לקראת העולם הבא.על זכרון יום המוות כעצה ללוחם במלחמת היצר, ראה: [[יזכור לו יום המיתה]].נאמר בקהלת {{מקור|יב, א - ז|כן}}: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים... ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל... וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה".בספר "שערי תשובה" מובא: "ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המוות, כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת ה' יתברך, ותדד שנתו מעליו לעמול בתורה ולהתבונן ביראת ה' ולתקן מידות נפשו ולהשיב מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצוות להיות לנפשו סגולה ואוצר, כענין שנאמר: 'חכם לב יקח מצוות', כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו חז"ל: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק... ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות, אולי הגיע תור מותו ולא יחסר המצוות ההן"."ביום שיזועו שומרי הבית". "ביום" - ביום הידוע, ביום המיתה שבו עומד האדם להפרד מהעולם הזה, לחיי נצח לעולם הבא! "שיזועו שומרי הבית" - שיפחדו וירעדו שומרי הבית. מי המה שומרי הבית? - יצר הטוב ויצר הרע. שניהם מלוים את האדם ושומרים אורחותיו, זה יטהו לעבודת הבורא להיטיב אחרית נפשו, וזה יטהו לצד האחר. אולם ביום המיתה, ביום שבו עומד האדם להפרד מהעולם, אף אם במשך כל ימי חייו היה חוטא, עדיין יש תקוה שישוב לה' טרם יכבה נרו. ביום ההוא, ביום המיתה, עיני שני המלאכים צופות ומתבוננות בו. היצר הרע חרד פן ישוב בתשובה, ונמצא שאיבד את כל מה שעמל עליו כל ימי חייו. וכן היצר הטוב דואג שאם היום לא יתקן את אשר עיוות, הרי אבדה תקוה ממנו. על זה אמר קהלת: "ביום שיזועו שומרי הבית" - יחילו וירעדו לדעת מה תהיה אחרית עמלם&lt;ref&gt; מובן, איפוא, שביום זה משקיע היצר הרע עמל רב כדי להכשיל את האדם. בספר "שבט מוסר" מספר המחבר, שהיה נוכח פעם בוידויו של ראש הגנבים בעירו שנטה למות. במעמד רעיו הגנבים שבאו להפרד ממנו, החל לומר וידויים גדולים והביע חרטה עמוקה על מעשיו הרעים. הדברים נגעו ללבם של הנוכחים, עד שכל החבורה התעוררה מוידויו והרהרו בתשובה. לפתע שינה החולה את תוכן דבריו והחל לומר דברי כפירה ר"ל. וכותב ה"שבט מוסר" שכאשר שמע זאת, ניגש אליו ואמר לו: בני, אמור שמע ישראל וגו'. והשיב לו: חס ושלום את זה לא אומר! האם אינך רואה שמישהו עומד כנגדי וחרבו שלופה בידו ומאיים עלי ואומר: אם תאמר שמע ישראל אחתוך אותך לחתיכות. אבל אם תאמר את ההיפך אניח לך. וכמובן שהיה זה היצר הרע, "הוא השטן הוא מלאך המוות". אותו אדם שנתפס ברשתו לא היתה לו הזכות לעמוד כנגדו, ומת מתוך דברי כפירה ר"ל. לכן תיקנו הקדמונים מסירת מודעה, שיודיע אדם ויאמר: אני מאמין באמונה שלמה בבורא יתברך... ואם יבוא יצר הרע ביום הפרדי מן העולם ויבלבל אותי ח"ו, אני מוסר מודעה מעתה כי מחשבות ודיבורים שיעלו במוחי ח"ו נגד רצון הבורא יתברך הרי הם בטלים ומבוטלים.&lt;/ref&gt;*.על אדם לצייר ולתאר לעצמו את יום המוות. שלמה המלך אומר בקהלת {{מקור|פרק ט|כן}}: "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפורים האחוזות בפח". כל אחד יודע שיום המוות הוא סוף כל האדם. בכל זאת אין די בידיעה בלבד. כדי לעורר את האדם מתרדמתו משתמש החכם מכל אדם בהמחשות ובציורים המבליטים יותר מציאות זאת, ומשווה את מצבו של האדם לדגים הנאחזים במצודה ולצפורים הלכודות בפח.על רבים מגדולי ישראל מסופר שהיו מעוררים את עצמם על ידי ציור ותיאור יום המיתה והדין שבפני בית דין של מעלה. להלן שיר שכתב הגאון רבי עקיבא איגר, שבו דברי התעוררות על פי סדר הא"ב:"אתה בן אדם צדה לדרך הכינה לך טרם יבוא השמש ויחשיך.בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך.גדור אשר פרצת בחייך, טרם מהעולם יוציאוך.דע את אלקי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך.הלא ידעת אם לא שמעת, אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך.ולמקום אופל וחושך יוליכוך, ועד הקבר ילווך.זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך.חילך יהיה לזרים כעמלך, ואין לאל נגדם להרים את ידיך.טוב מותך מחיים יאמרו יורשיך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך.ילידי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך.כל רעיך ואחיך יבגדו בך, גם שוכבת חיקך תעוות אותך.מעט תבן יוצע תחתיך, מכל העמל אשר עמלת בחייך.נר יהיה דלוק על ראשך, וכנגד פתח ביתך יישירו רגליך.סביב יהלכון אנשי שלומך, וכשתילי זיתים בניך.על כפים ישאוך, ולבור תחתית ישכיבוך.פתח פיך יהא מכוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך.צידה תהא לרימה במותך, ולא ישאירו כי אם עצמותיך.קרוביך ואוהביך ישובו לביתך, ואתה תשאר שם לבדיך.ראה את זאת בעיניך, ושוב תשוב מעוונותיך.שם תשים משפטיך, טרם כל אלה יגיעוך.תן תודה לה' אלוקיך, ואז תנוח ותלך לבטח בדרכך".</div></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==קישורים חיצוניים==</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==קישורים חיצוניים==</div></td></tr> <!-- diff cache key wikidb:diff:1.41:old-74566:rev-76345:php=table --> </table>

יוסף שמח בוט https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA&diff=74566&oldid=prev 2012-09-05T08:36:28Z

<p>טיפול בסוגריים מיותרים ב<a href="/wiki/index.php/%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8" title="תבנית:מקור">תבנית:מקור</a></p> <table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface"> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <tr class="diff-title" lang="he"> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־08:36, 5 בספטמבר 2012</td> </tr><tr><td colspan="2" class="diff-lineno" id="mw-diff-left-l1">שורה 1:</td> <td colspan="2" class="diff-lineno">שורה 1:</td></tr> <tr><td class="diff-marker" data-marker="−"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #ffe49c; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div><del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">החובה </del>על האדם לזכור כי ימיו עלי ארץ קצובים, שמתוך כך יהיו כל מעשיו ומחשבותיו אך ורק לתקן את נפשו ולהכינה לקראת העולם הבא.על זכרון יום המוות כעצה ללוחם במלחמת היצר, ראה: [[יזכור לו יום המיתה]].נאמר בקהלת {{מקור|<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">(</del>יב, א - ז<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">)</del>}}: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים... ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל... וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה".בספר "שערי תשובה" מובא: "ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המוות, כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת ה' יתברך, ותדד שנתו מעליו לעמול בתורה ולהתבונן ביראת ה' ולתקן מידות נפשו ולהשיב מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצוות להיות לנפשו סגולה ואוצר, כענין שנאמר: 'חכם לב יקח מצוות', כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו חז"ל: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק... ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות, אולי הגיע תור מותו ולא יחסר המצוות ההן"."ביום שיזועו שומרי הבית". "ביום" - ביום הידוע, ביום המיתה שבו עומד האדם להפרד מהעולם הזה, לחיי נצח לעולם הבא! "שיזועו שומרי הבית" - שיפחדו וירעדו שומרי הבית. מי המה שומרי הבית? - יצר הטוב ויצר הרע. שניהם מלוים את האדם ושומרים אורחותיו, זה יטהו לעבודת הבורא להיטיב אחרית נפשו, וזה יטהו לצד האחר. אולם ביום המיתה, ביום שבו עומד האדם להפרד מהעולם, אף אם במשך כל ימי חייו היה חוטא, עדיין יש תקוה שישוב לה' טרם יכבה נרו. ביום ההוא, ביום המיתה, עיני שני המלאכים צופות ומתבוננות בו. היצר הרע חרד פן ישוב בתשובה, ונמצא שאיבד את כל מה שעמל עליו כל ימי חייו. וכן היצר הטוב דואג שאם היום לא יתקן את אשר עיוות, הרי אבדה תקוה ממנו. על זה אמר קהלת: "ביום שיזועו שומרי הבית" - יחילו וירעדו לדעת מה תהיה אחרית עמלם&lt;ref&gt; מובן, איפוא, שביום זה משקיע היצר הרע עמל רב כדי להכשיל את האדם. בספר "שבט מוסר" מספר המחבר, שהיה נוכח פעם בוידויו של ראש הגנבים בעירו שנטה למות. במעמד רעיו הגנבים שבאו להפרד ממנו, החל לומר וידויים גדולים והביע חרטה עמוקה על מעשיו הרעים. הדברים נגעו ללבם של הנוכחים, עד שכל החבורה התעוררה מוידויו והרהרו בתשובה. לפתע שינה החולה את תוכן דבריו והחל לומר דברי כפירה ר"ל. וכותב ה"שבט מוסר" שכאשר שמע זאת, ניגש אליו ואמר לו: בני, אמור שמע ישראל וגו'. והשיב לו: חס ושלום את זה לא אומר! האם אינך רואה שמישהו עומד כנגדי וחרבו שלופה בידו ומאיים עלי ואומר: אם תאמר שמע ישראל אחתוך אותך לחתיכות. אבל אם תאמר את ההיפך אניח לך. וכמובן שהיה זה היצר הרע, "הוא השטן הוא מלאך המוות". אותו אדם שנתפס ברשתו לא היתה לו הזכות לעמוד כנגדו, ומת מתוך דברי כפירה ר"ל. לכן תיקנו הקדמונים מסירת מודעה, שיודיע אדם ויאמר: אני מאמין באמונה שלמה בבורא יתברך... ואם יבוא יצר הרע ביום הפרדי מן העולם ויבלבל אותי ח"ו, אני מוסר מודעה מעתה כי מחשבות ודיבורים שיעלו במוחי ח"ו נגד רצון הבורא יתברך הרי הם בטלים ומבוטלים.&lt;/ref&gt;*.על אדם לצייר ולתאר לעצמו את יום המוות. שלמה המלך אומר בקהלת {{מקור|<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">(</del>פרק ט<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">)</del>}}: "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפורים האחוזות בפח". כל אחד יודע שיום המוות הוא סוף כל האדם. בכל זאת אין די בידיעה בלבד. כדי לעורר את האדם מתרדמתו משתמש החכם מכל אדם בהמחשות ובציורים המבליטים יותר מציאות זאת, ומשווה את מצבו של האדם לדגים הנאחזים במצודה ולצפורים הלכודות בפח.על רבים מגדולי ישראל מסופר שהיו מעוררים את עצמם על ידי ציור ותיאור יום המיתה והדין שבפני בית דין של מעלה. להלן שיר שכתב הגאון רבי עקיבא איגר, שבו דברי התעוררות על פי סדר הא"ב:"אתה בן אדם צדה לדרך הכינה לך טרם יבוא השמש ויחשיך.בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך.גדור אשר פרצת בחייך, טרם מהעולם יוציאוך.דע את אלקי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך.הלא ידעת אם לא שמעת, אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך.ולמקום אופל וחושך יוליכוך, ועד הקבר ילווך.זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך.חילך יהיה לזרים כעמלך, ואין לאל נגדם להרים את ידיך.טוב מותך מחיים יאמרו יורשיך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך.ילידי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך.כל רעיך ואחיך יבגדו בך, גם שוכבת חיקך תעוות אותך.מעט תבן יוצע תחתיך, מכל העמל אשר עמלת בחייך.נר יהיה דלוק על ראשך, וכנגד פתח ביתך יישירו רגליך.סביב יהלכון אנשי שלומך, וכשתילי זיתים בניך.על כפים ישאוך, ולבור תחתית ישכיבוך.פתח פיך יהא מכוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך.צידה תהא לרימה במותך, ולא ישאירו כי אם עצמותיך.קרוביך ואוהביך ישובו לביתך, ואתה תשאר שם לבדיך.ראה את זאת בעיניך, ושוב תשוב מעוונותיך.שם תשים משפטיך, טרם כל אלה יגיעוך.תן תודה לה' אלוקיך, ואז תנוח ותלך לבטח בדרכך".</div></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div><ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">החובה </ins>על האדם לזכור כי ימיו עלי ארץ קצובים, שמתוך כך יהיו כל מעשיו ומחשבותיו אך ורק לתקן את נפשו ולהכינה לקראת העולם הבא.על זכרון יום המוות כעצה ללוחם במלחמת היצר, ראה: [[יזכור לו יום המיתה]].נאמר בקהלת {{מקור|יב, א - ז<ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">|כן</ins>}}: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים... ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל... וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה".בספר "שערי תשובה" מובא: "ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המוות, כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת ה' יתברך, ותדד שנתו מעליו לעמול בתורה ולהתבונן ביראת ה' ולתקן מידות נפשו ולהשיב מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצוות להיות לנפשו סגולה ואוצר, כענין שנאמר: 'חכם לב יקח מצוות', כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו חז"ל: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק... ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות, אולי הגיע תור מותו ולא יחסר המצוות ההן"."ביום שיזועו שומרי הבית". "ביום" - ביום הידוע, ביום המיתה שבו עומד האדם להפרד מהעולם הזה, לחיי נצח לעולם הבא! "שיזועו שומרי הבית" - שיפחדו וירעדו שומרי הבית. מי המה שומרי הבית? - יצר הטוב ויצר הרע. שניהם מלוים את האדם ושומרים אורחותיו, זה יטהו לעבודת הבורא להיטיב אחרית נפשו, וזה יטהו לצד האחר. אולם ביום המיתה, ביום שבו עומד האדם להפרד מהעולם, אף אם במשך כל ימי חייו היה חוטא, עדיין יש תקוה שישוב לה' טרם יכבה נרו. ביום ההוא, ביום המיתה, עיני שני המלאכים צופות ומתבוננות בו. היצר הרע חרד פן ישוב בתשובה, ונמצא שאיבד את כל מה שעמל עליו כל ימי חייו. וכן היצר הטוב דואג שאם היום לא יתקן את אשר עיוות, הרי אבדה תקוה ממנו. על זה אמר קהלת: "ביום שיזועו שומרי הבית" - יחילו וירעדו לדעת מה תהיה אחרית עמלם&lt;ref&gt; מובן, איפוא, שביום זה משקיע היצר הרע עמל רב כדי להכשיל את האדם. בספר "שבט מוסר" מספר המחבר, שהיה נוכח פעם בוידויו של ראש הגנבים בעירו שנטה למות. במעמד רעיו הגנבים שבאו להפרד ממנו, החל לומר וידויים גדולים והביע חרטה עמוקה על מעשיו הרעים. הדברים נגעו ללבם של הנוכחים, עד שכל החבורה התעוררה מוידויו והרהרו בתשובה. לפתע שינה החולה את תוכן דבריו והחל לומר דברי כפירה ר"ל. וכותב ה"שבט מוסר" שכאשר שמע זאת, ניגש אליו ואמר לו: בני, אמור שמע ישראל וגו'. והשיב לו: חס ושלום את זה לא אומר! האם אינך רואה שמישהו עומד כנגדי וחרבו שלופה בידו ומאיים עלי ואומר: אם תאמר שמע ישראל אחתוך אותך לחתיכות. אבל אם תאמר את ההיפך אניח לך. וכמובן שהיה זה היצר הרע, "הוא השטן הוא מלאך המוות". אותו אדם שנתפס ברשתו לא היתה לו הזכות לעמוד כנגדו, ומת מתוך דברי כפירה ר"ל. לכן תיקנו הקדמונים מסירת מודעה, שיודיע אדם ויאמר: אני מאמין באמונה שלמה בבורא יתברך... ואם יבוא יצר הרע ביום הפרדי מן העולם ויבלבל אותי ח"ו, אני מוסר מודעה מעתה כי מחשבות ודיבורים שיעלו במוחי ח"ו נגד רצון הבורא יתברך הרי הם בטלים ומבוטלים.&lt;/ref&gt;*.על אדם לצייר ולתאר לעצמו את יום המוות. שלמה המלך אומר בקהלת {{מקור|פרק ט<ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">|כן</ins>}}: "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפורים האחוזות בפח". כל אחד יודע שיום המוות הוא סוף כל האדם. בכל זאת אין די בידיעה בלבד. כדי לעורר את האדם מתרדמתו משתמש החכם מכל אדם בהמחשות ובציורים המבליטים יותר מציאות זאת, ומשווה את מצבו של האדם לדגים הנאחזים במצודה ולצפורים הלכודות בפח.על רבים מגדולי ישראל מסופר שהיו מעוררים את עצמם על ידי ציור ותיאור יום המיתה והדין שבפני בית דין של מעלה. להלן שיר שכתב הגאון רבי עקיבא איגר, שבו דברי התעוררות על פי סדר הא"ב:"אתה בן אדם צדה לדרך הכינה לך טרם יבוא השמש ויחשיך.בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך.גדור אשר פרצת בחייך, טרם מהעולם יוציאוך.דע את אלקי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך.הלא ידעת אם לא שמעת, אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך.ולמקום אופל וחושך יוליכוך, ועד הקבר ילווך.זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך.חילך יהיה לזרים כעמלך, ואין לאל נגדם להרים את ידיך.טוב מותך מחיים יאמרו יורשיך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך.ילידי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך.כל רעיך ואחיך יבגדו בך, גם שוכבת חיקך תעוות אותך.מעט תבן יוצע תחתיך, מכל העמל אשר עמלת בחייך.נר יהיה דלוק על ראשך, וכנגד פתח ביתך יישירו רגליך.סביב יהלכון אנשי שלומך, וכשתילי זיתים בניך.על כפים ישאוך, ולבור תחתית ישכיבוך.פתח פיך יהא מכוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך.צידה תהא לרימה במותך, ולא ישאירו כי אם עצמותיך.קרוביך ואוהביך ישובו לביתך, ואתה תשאר שם לבדיך.ראה את זאת בעיניך, ושוב תשוב מעוונותיך.שם תשים משפטיך, טרם כל אלה יגיעוך.תן תודה לה' אלוקיך, ואז תנוח ותלך לבטח בדרכך".</div></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==קישורים חיצוניים==</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==קישורים חיצוניים==</div></td></tr> <!-- diff cache key wikidb:diff:1.41:old-31276:rev-74566:php=table --> </table>

יוסף שמח בוט https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA&diff=31276&oldid=prev 2009-05-19T17:42:57Z

<p>אתר עוזר</p> <table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface"> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <tr class="diff-title" lang="he"> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־17:42, 19 במאי 2009</td> </tr><tr><td colspan="2" class="diff-lineno" id="mw-diff-left-l1">שורה 1:</td> <td colspan="2" class="diff-lineno">שורה 1:</td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>החובה על האדם לזכור כי ימיו עלי ארץ קצובים, שמתוך כך יהיו כל מעשיו ומחשבותיו אך ורק לתקן את נפשו ולהכינה לקראת העולם הבא.על זכרון יום המוות כעצה ללוחם במלחמת היצר, ראה: [[יזכור לו יום המיתה]].נאמר בקהלת {{מקור|(יב, א - ז)}}: &quot;וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים... ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל... וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה&quot;.בספר &quot;שערי תשובה&quot; מובא: &quot;ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המוות, כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת ה&#039; יתברך, ותדד שנתו מעליו לעמול בתורה ולהתבונן ביראת ה&#039; ולתקן מידות נפשו ולהשיב מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצוות להיות לנפשו סגולה ואוצר, כענין שנאמר: &#039;חכם לב יקח מצוות&#039;, כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו חז&quot;ל: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק... ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות, אולי הגיע תור מותו ולא יחסר המצוות ההן&quot;.&quot;ביום שיזועו שומרי הבית&quot;. &quot;ביום&quot; - ביום הידוע, ביום המיתה שבו עומד האדם להפרד מהעולם הזה, לחיי נצח לעולם הבא! &quot;שיזועו שומרי הבית&quot; - שיפחדו וירעדו שומרי הבית. מי המה שומרי הבית? - יצר הטוב ויצר הרע. שניהם מלוים את האדם ושומרים אורחותיו, זה יטהו לעבודת הבורא להיטיב אחרית נפשו, וזה יטהו לצד האחר. אולם ביום המיתה, ביום שבו עומד האדם להפרד מהעולם, אף אם במשך כל ימי חייו היה חוטא, עדיין יש תקוה שישוב לה&#039; טרם יכבה נרו. ביום ההוא, ביום המיתה, עיני שני המלאכים צופות ומתבוננות בו. היצר הרע חרד פן ישוב בתשובה, ונמצא שאיבד את כל מה שעמל עליו כל ימי חייו. וכן היצר הטוב דואג שאם היום לא יתקן את אשר עיוות, הרי אבדה תקוה ממנו. על זה אמר קהלת: &quot;ביום שיזועו שומרי הבית&quot; - יחילו וירעדו לדעת מה תהיה אחרית עמלם&lt;ref&gt; מובן, איפוא, שביום זה משקיע היצר הרע עמל רב כדי להכשיל את האדם. בספר &quot;שבט מוסר&quot; מספר המחבר, שהיה נוכח פעם בוידויו של ראש הגנבים בעירו שנטה למות. במעמד רעיו הגנבים שבאו להפרד ממנו, החל לומר וידויים גדולים והביע חרטה עמוקה על מעשיו הרעים. הדברים נגעו ללבם של הנוכחים, עד שכל החבורה התעוררה מוידויו והרהרו בתשובה. לפתע שינה החולה את תוכן דבריו והחל לומר דברי כפירה ר&quot;ל. וכותב ה&quot;שבט מוסר&quot; שכאשר שמע זאת, ניגש אליו ואמר לו: בני, אמור שמע ישראל וגו&#039;. והשיב לו: חס ושלום את זה לא אומר! האם אינך רואה שמישהו עומד כנגדי וחרבו שלופה בידו ומאיים עלי ואומר: אם תאמר שמע ישראל אחתוך אותך לחתיכות. אבל אם תאמר את ההיפך אניח לך. וכמובן שהיה זה היצר הרע, &quot;הוא השטן הוא מלאך המוות&quot;. אותו אדם שנתפס ברשתו לא היתה לו הזכות לעמוד כנגדו, ומת מתוך דברי כפירה ר&quot;ל. לכן תיקנו הקדמונים מסירת מודעה, שיודיע אדם ויאמר: אני מאמין באמונה שלמה בבורא יתברך... ואם יבוא יצר הרע ביום הפרדי מן העולם ויבלבל אותי ח&quot;ו, אני מוסר מודעה מעתה כי מחשבות ודיבורים שיעלו במוחי ח&quot;ו נגד רצון הבורא יתברך הרי הם בטלים ומבוטלים.&lt;/ref&gt;*.על אדם לצייר ולתאר לעצמו את יום המוות. שלמה המלך אומר בקהלת {{מקור|(פרק ט)}}: &quot;כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפורים האחוזות בפח&quot;. כל אחד יודע שיום המוות הוא סוף כל האדם. בכל זאת אין די בידיעה בלבד. כדי לעורר את האדם מתרדמתו משתמש החכם מכל אדם בהמחשות ובציורים המבליטים יותר מציאות זאת, ומשווה את מצבו של האדם לדגים הנאחזים במצודה ולצפורים הלכודות בפח.על רבים מגדולי ישראל מסופר שהיו מעוררים את עצמם על ידי ציור ותיאור יום המיתה והדין שבפני בית דין של מעלה. להלן שיר שכתב הגאון רבי עקיבא איגר, שבו דברי התעוררות על פי סדר הא&quot;ב:&quot;אתה בן אדם צדה לדרך הכינה לך טרם יבוא השמש ויחשיך.בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך.גדור אשר פרצת בחייך, טרם מהעולם יוציאוך.דע את אלקי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך.הלא ידעת אם לא שמעת, אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך.ולמקום אופל וחושך יוליכוך, ועד הקבר ילווך.זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך.חילך יהיה לזרים כעמלך, ואין לאל נגדם להרים את ידיך.טוב מותך מחיים יאמרו יורשיך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך.ילידי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך.כל רעיך ואחיך יבגדו בך, גם שוכבת חיקך תעוות אותך.מעט תבן יוצע תחתיך, מכל העמל אשר עמלת בחייך.נר יהיה דלוק על ראשך, וכנגד פתח ביתך יישירו רגליך.סביב יהלכון אנשי שלומך, וכשתילי זיתים בניך.על כפים ישאוך, ולבור תחתית ישכיבוך.פתח פיך יהא מכוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך.צידה תהא לרימה במותך, ולא ישאירו כי אם עצמותיך.קרוביך ואוהביך ישובו לביתך, ואתה תשאר שם לבדיך.ראה את זאת בעיניך, ושוב תשוב מעוונותיך.שם תשים משפטיך, טרם כל אלה יגיעוך.תן תודה לה&#039; אלוקיך, ואז תנוח ותלך לבטח בדרכך&quot;.</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>החובה על האדם לזכור כי ימיו עלי ארץ קצובים, שמתוך כך יהיו כל מעשיו ומחשבותיו אך ורק לתקן את נפשו ולהכינה לקראת העולם הבא.על זכרון יום המוות כעצה ללוחם במלחמת היצר, ראה: [[יזכור לו יום המיתה]].נאמר בקהלת {{מקור|(יב, א - ז)}}: &quot;וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים... ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל... וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה&quot;.בספר &quot;שערי תשובה&quot; מובא: &quot;ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המוות, כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת ה&#039; יתברך, ותדד שנתו מעליו לעמול בתורה ולהתבונן ביראת ה&#039; ולתקן מידות נפשו ולהשיב מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצוות להיות לנפשו סגולה ואוצר, כענין שנאמר: &#039;חכם לב יקח מצוות&#039;, כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו חז&quot;ל: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק... ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות, אולי הגיע תור מותו ולא יחסר המצוות ההן&quot;.&quot;ביום שיזועו שומרי הבית&quot;. &quot;ביום&quot; - ביום הידוע, ביום המיתה שבו עומד האדם להפרד מהעולם הזה, לחיי נצח לעולם הבא! &quot;שיזועו שומרי הבית&quot; - שיפחדו וירעדו שומרי הבית. מי המה שומרי הבית? - יצר הטוב ויצר הרע. שניהם מלוים את האדם ושומרים אורחותיו, זה יטהו לעבודת הבורא להיטיב אחרית נפשו, וזה יטהו לצד האחר. אולם ביום המיתה, ביום שבו עומד האדם להפרד מהעולם, אף אם במשך כל ימי חייו היה חוטא, עדיין יש תקוה שישוב לה&#039; טרם יכבה נרו. ביום ההוא, ביום המיתה, עיני שני המלאכים צופות ומתבוננות בו. היצר הרע חרד פן ישוב בתשובה, ונמצא שאיבד את כל מה שעמל עליו כל ימי חייו. וכן היצר הטוב דואג שאם היום לא יתקן את אשר עיוות, הרי אבדה תקוה ממנו. על זה אמר קהלת: &quot;ביום שיזועו שומרי הבית&quot; - יחילו וירעדו לדעת מה תהיה אחרית עמלם&lt;ref&gt; מובן, איפוא, שביום זה משקיע היצר הרע עמל רב כדי להכשיל את האדם. בספר &quot;שבט מוסר&quot; מספר המחבר, שהיה נוכח פעם בוידויו של ראש הגנבים בעירו שנטה למות. במעמד רעיו הגנבים שבאו להפרד ממנו, החל לומר וידויים גדולים והביע חרטה עמוקה על מעשיו הרעים. הדברים נגעו ללבם של הנוכחים, עד שכל החבורה התעוררה מוידויו והרהרו בתשובה. לפתע שינה החולה את תוכן דבריו והחל לומר דברי כפירה ר&quot;ל. וכותב ה&quot;שבט מוסר&quot; שכאשר שמע זאת, ניגש אליו ואמר לו: בני, אמור שמע ישראל וגו&#039;. והשיב לו: חס ושלום את זה לא אומר! האם אינך רואה שמישהו עומד כנגדי וחרבו שלופה בידו ומאיים עלי ואומר: אם תאמר שמע ישראל אחתוך אותך לחתיכות. אבל אם תאמר את ההיפך אניח לך. וכמובן שהיה זה היצר הרע, &quot;הוא השטן הוא מלאך המוות&quot;. אותו אדם שנתפס ברשתו לא היתה לו הזכות לעמוד כנגדו, ומת מתוך דברי כפירה ר&quot;ל. לכן תיקנו הקדמונים מסירת מודעה, שיודיע אדם ויאמר: אני מאמין באמונה שלמה בבורא יתברך... ואם יבוא יצר הרע ביום הפרדי מן העולם ויבלבל אותי ח&quot;ו, אני מוסר מודעה מעתה כי מחשבות ודיבורים שיעלו במוחי ח&quot;ו נגד רצון הבורא יתברך הרי הם בטלים ומבוטלים.&lt;/ref&gt;*.על אדם לצייר ולתאר לעצמו את יום המוות. שלמה המלך אומר בקהלת {{מקור|(פרק ט)}}: &quot;כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפורים האחוזות בפח&quot;. כל אחד יודע שיום המוות הוא סוף כל האדם. בכל זאת אין די בידיעה בלבד. כדי לעורר את האדם מתרדמתו משתמש החכם מכל אדם בהמחשות ובציורים המבליטים יותר מציאות זאת, ומשווה את מצבו של האדם לדגים הנאחזים במצודה ולצפורים הלכודות בפח.על רבים מגדולי ישראל מסופר שהיו מעוררים את עצמם על ידי ציור ותיאור יום המיתה והדין שבפני בית דין של מעלה. להלן שיר שכתב הגאון רבי עקיבא איגר, שבו דברי התעוררות על פי סדר הא&quot;ב:&quot;אתה בן אדם צדה לדרך הכינה לך טרם יבוא השמש ויחשיך.בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך.גדור אשר פרצת בחייך, טרם מהעולם יוציאוך.דע את אלקי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך.הלא ידעת אם לא שמעת, אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך.ולמקום אופל וחושך יוליכוך, ועד הקבר ילווך.זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך.חילך יהיה לזרים כעמלך, ואין לאל נגדם להרים את ידיך.טוב מותך מחיים יאמרו יורשיך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך.ילידי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך.כל רעיך ואחיך יבגדו בך, גם שוכבת חיקך תעוות אותך.מעט תבן יוצע תחתיך, מכל העמל אשר עמלת בחייך.נר יהיה דלוק על ראשך, וכנגד פתח ביתך יישירו רגליך.סביב יהלכון אנשי שלומך, וכשתילי זיתים בניך.על כפים ישאוך, ולבור תחתית ישכיבוך.פתח פיך יהא מכוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך.צידה תהא לרימה במותך, ולא ישאירו כי אם עצמותיך.קרוביך ואוהביך ישובו לביתך, ואתה תשאר שם לבדיך.ראה את זאת בעיניך, ושוב תשוב מעוונותיך.שם תשים משפטיך, טרם כל אלה יגיעוך.תן תודה לה&#039; אלוקיך, ואז תנוח ותלך לבטח בדרכך&quot;.</div></td></tr> <tr><td colspan="2" class="diff-side-deleted"></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div><ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;"></ins></div></td></tr> <tr><td colspan="2" class="diff-side-deleted"></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div><ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">==קישורים חיצוניים==</ins></div></td></tr> <tr><td colspan="2" class="diff-side-deleted"></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div><ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">* [http://www.deathclock.co.il/ '''שעון המוות'''] - אתר שיעזור לכם לזכור את יום המוות</ins></div></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==הערות שוליים==</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==הערות שוליים==</div></td></tr> <!-- diff cache key wikidb:diff:1.41:old-26984:rev-31276:php=table --> </table>

217.132.93.163 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA&diff=26984&oldid=prev 2009-03-12T13:15:01Z

<p>הוספת קטגוריה בתבנית מקור</p> <table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface"> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <tr class="diff-title" lang="he"> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־13:15, 12 במרץ 2009</td> </tr><tr><td colspan="2" class="diff-lineno" id="mw-diff-left-l1">שורה 1:</td> <td colspan="2" class="diff-lineno">שורה 1:</td></tr> <tr><td class="diff-marker" data-marker="−"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #ffe49c; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>החובה על האדם לזכור כי ימיו עלי ארץ קצובים, שמתוך כך יהיו כל מעשיו ומחשבותיו אך ורק לתקן את נפשו ולהכינה לקראת העולם הבא.על זכרון יום המוות כעצה ללוחם במלחמת היצר, ראה: [[יזכור לו יום המיתה]].נאמר בקהלת {{מקור|יב, א - ז}}: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים... ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל... וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה".בספר "שערי תשובה" מובא: "ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המוות, כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת ה' יתברך, ותדד שנתו מעליו לעמול בתורה ולהתבונן ביראת ה' ולתקן מידות נפשו ולהשיב מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצוות להיות לנפשו סגולה ואוצר, כענין שנאמר: 'חכם לב יקח מצוות', כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו חז"ל: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק... ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות, אולי הגיע תור מותו ולא יחסר המצוות ההן"."ביום שיזועו שומרי הבית". "ביום" - ביום הידוע, ביום המיתה שבו עומד האדם להפרד מהעולם הזה, לחיי נצח לעולם הבא! "שיזועו שומרי הבית" - שיפחדו וירעדו שומרי הבית. מי המה שומרי הבית? - יצר הטוב ויצר הרע. שניהם מלוים את האדם ושומרים אורחותיו, זה יטהו לעבודת הבורא להיטיב אחרית נפשו, וזה יטהו לצד האחר. אולם ביום המיתה, ביום שבו עומד האדם להפרד מהעולם, אף אם במשך כל ימי חייו היה חוטא, עדיין יש תקוה שישוב לה' טרם יכבה נרו. ביום ההוא, ביום המיתה, עיני שני המלאכים צופות ומתבוננות בו. היצר הרע חרד פן ישוב בתשובה, ונמצא שאיבד את כל מה שעמל עליו כל ימי חייו. וכן היצר הטוב דואג שאם היום לא יתקן את אשר עיוות, הרי אבדה תקוה ממנו. על זה אמר קהלת: "ביום שיזועו שומרי הבית" - יחילו וירעדו לדעת מה תהיה אחרית עמלם&lt;ref&gt; מובן, איפוא, שביום זה משקיע היצר הרע עמל רב כדי להכשיל את האדם. בספר "שבט מוסר" מספר המחבר, שהיה נוכח פעם בוידויו של ראש הגנבים בעירו שנטה למות. במעמד רעיו הגנבים שבאו להפרד ממנו, החל לומר וידויים גדולים והביע חרטה עמוקה על מעשיו הרעים. הדברים נגעו ללבם של הנוכחים, עד שכל החבורה התעוררה מוידויו והרהרו בתשובה. לפתע שינה החולה את תוכן דבריו והחל לומר דברי כפירה ר"ל. וכותב ה"שבט מוסר" שכאשר שמע זאת, ניגש אליו ואמר לו: בני, אמור שמע ישראל וגו'. והשיב לו: חס ושלום את זה לא אומר! האם אינך רואה שמישהו עומד כנגדי וחרבו שלופה בידו ומאיים עלי ואומר: אם תאמר שמע ישראל אחתוך אותך לחתיכות. אבל אם תאמר את ההיפך אניח לך. וכמובן שהיה זה היצר הרע, "הוא השטן הוא מלאך המוות". אותו אדם שנתפס ברשתו לא היתה לו הזכות לעמוד כנגדו, ומת מתוך דברי כפירה ר"ל. לכן תיקנו הקדמונים מסירת מודעה, שיודיע אדם ויאמר: אני מאמין באמונה שלמה בבורא יתברך... ואם יבוא יצר הרע ביום הפרדי מן העולם ויבלבל אותי ח"ו, אני מוסר מודעה מעתה כי מחשבות ודיבורים שיעלו במוחי ח"ו נגד רצון הבורא יתברך הרי הם בטלים ומבוטלים.&lt;/ref&gt;*.על אדם לצייר ולתאר לעצמו את יום המוות. שלמה המלך אומר בקהלת {{מקור|פרק ט}}: "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפורים האחוזות בפח". כל אחד יודע שיום המוות הוא סוף כל האדם. בכל זאת אין די בידיעה בלבד. כדי לעורר את האדם מתרדמתו משתמש החכם מכל אדם בהמחשות ובציורים המבליטים יותר מציאות זאת, ומשווה את מצבו של האדם לדגים הנאחזים במצודה ולצפורים הלכודות בפח.על רבים מגדולי ישראל מסופר שהיו מעוררים את עצמם על ידי ציור ותיאור יום המיתה והדין שבפני בית דין של מעלה. להלן שיר שכתב הגאון רבי עקיבא איגר, שבו דברי התעוררות על פי סדר הא"ב:"אתה בן אדם צדה לדרך הכינה לך טרם יבוא השמש ויחשיך.בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך.גדור אשר פרצת בחייך, טרם מהעולם יוציאוך.דע את אלקי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך.הלא ידעת אם לא שמעת, אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך.ולמקום אופל וחושך יוליכוך, ועד הקבר ילווך.זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך.חילך יהיה לזרים כעמלך, ואין לאל נגדם להרים את ידיך.טוב מותך מחיים יאמרו יורשיך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך.ילידי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך.כל רעיך ואחיך יבגדו בך, גם שוכבת חיקך תעוות אותך.מעט תבן יוצע תחתיך, מכל העמל אשר עמלת בחייך.נר יהיה דלוק על ראשך, וכנגד פתח ביתך יישירו רגליך.סביב יהלכון אנשי שלומך, וכשתילי זיתים בניך.על כפים ישאוך, ולבור תחתית ישכיבוך.פתח פיך יהא מכוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך.צידה תהא לרימה במותך, ולא ישאירו כי אם עצמותיך.קרוביך ואוהביך ישובו לביתך, ואתה תשאר שם לבדיך.ראה את זאת בעיניך, ושוב תשוב מעוונותיך.שם תשים משפטיך, טרם כל אלה יגיעוך.תן תודה לה' אלוקיך, ואז תנוח ותלך לבטח בדרכך".</div></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>החובה על האדם לזכור כי ימיו עלי ארץ קצובים, שמתוך כך יהיו כל מעשיו ומחשבותיו אך ורק לתקן את נפשו ולהכינה לקראת העולם הבא.על זכרון יום המוות כעצה ללוחם במלחמת היצר, ראה: [[יזכור לו יום המיתה]].נאמר בקהלת {{מקור|<ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">(</ins>יב, א - ז<ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">)</ins>}}: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים... ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל... וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה".בספר "שערי תשובה" מובא: "ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המוות, כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת ה' יתברך, ותדד שנתו מעליו לעמול בתורה ולהתבונן ביראת ה' ולתקן מידות נפשו ולהשיב מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצוות להיות לנפשו סגולה ואוצר, כענין שנאמר: 'חכם לב יקח מצוות', כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו חז"ל: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק... ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות, אולי הגיע תור מותו ולא יחסר המצוות ההן"."ביום שיזועו שומרי הבית". "ביום" - ביום הידוע, ביום המיתה שבו עומד האדם להפרד מהעולם הזה, לחיי נצח לעולם הבא! "שיזועו שומרי הבית" - שיפחדו וירעדו שומרי הבית. מי המה שומרי הבית? - יצר הטוב ויצר הרע. שניהם מלוים את האדם ושומרים אורחותיו, זה יטהו לעבודת הבורא להיטיב אחרית נפשו, וזה יטהו לצד האחר. אולם ביום המיתה, ביום שבו עומד האדם להפרד מהעולם, אף אם במשך כל ימי חייו היה חוטא, עדיין יש תקוה שישוב לה' טרם יכבה נרו. ביום ההוא, ביום המיתה, עיני שני המלאכים צופות ומתבוננות בו. היצר הרע חרד פן ישוב בתשובה, ונמצא שאיבד את כל מה שעמל עליו כל ימי חייו. וכן היצר הטוב דואג שאם היום לא יתקן את אשר עיוות, הרי אבדה תקוה ממנו. על זה אמר קהלת: "ביום שיזועו שומרי הבית" - יחילו וירעדו לדעת מה תהיה אחרית עמלם&lt;ref&gt; מובן, איפוא, שביום זה משקיע היצר הרע עמל רב כדי להכשיל את האדם. בספר "שבט מוסר" מספר המחבר, שהיה נוכח פעם בוידויו של ראש הגנבים בעירו שנטה למות. במעמד רעיו הגנבים שבאו להפרד ממנו, החל לומר וידויים גדולים והביע חרטה עמוקה על מעשיו הרעים. הדברים נגעו ללבם של הנוכחים, עד שכל החבורה התעוררה מוידויו והרהרו בתשובה. לפתע שינה החולה את תוכן דבריו והחל לומר דברי כפירה ר"ל. וכותב ה"שבט מוסר" שכאשר שמע זאת, ניגש אליו ואמר לו: בני, אמור שמע ישראל וגו'. והשיב לו: חס ושלום את זה לא אומר! האם אינך רואה שמישהו עומד כנגדי וחרבו שלופה בידו ומאיים עלי ואומר: אם תאמר שמע ישראל אחתוך אותך לחתיכות. אבל אם תאמר את ההיפך אניח לך. וכמובן שהיה זה היצר הרע, "הוא השטן הוא מלאך המוות". אותו אדם שנתפס ברשתו לא היתה לו הזכות לעמוד כנגדו, ומת מתוך דברי כפירה ר"ל. לכן תיקנו הקדמונים מסירת מודעה, שיודיע אדם ויאמר: אני מאמין באמונה שלמה בבורא יתברך... ואם יבוא יצר הרע ביום הפרדי מן העולם ויבלבל אותי ח"ו, אני מוסר מודעה מעתה כי מחשבות ודיבורים שיעלו במוחי ח"ו נגד רצון הבורא יתברך הרי הם בטלים ומבוטלים.&lt;/ref&gt;*.על אדם לצייר ולתאר לעצמו את יום המוות. שלמה המלך אומר בקהלת {{מקור|<ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">(</ins>פרק ט<ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">)</ins>}}: "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפורים האחוזות בפח". כל אחד יודע שיום המוות הוא סוף כל האדם. בכל זאת אין די בידיעה בלבד. כדי לעורר את האדם מתרדמתו משתמש החכם מכל אדם בהמחשות ובציורים המבליטים יותר מציאות זאת, ומשווה את מצבו של האדם לדגים הנאחזים במצודה ולצפורים הלכודות בפח.על רבים מגדולי ישראל מסופר שהיו מעוררים את עצמם על ידי ציור ותיאור יום המיתה והדין שבפני בית דין של מעלה. להלן שיר שכתב הגאון רבי עקיבא איגר, שבו דברי התעוררות על פי סדר הא"ב:"אתה בן אדם צדה לדרך הכינה לך טרם יבוא השמש ויחשיך.בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך.גדור אשר פרצת בחייך, טרם מהעולם יוציאוך.דע את אלקי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך.הלא ידעת אם לא שמעת, אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך.ולמקום אופל וחושך יוליכוך, ועד הקבר ילווך.זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך.חילך יהיה לזרים כעמלך, ואין לאל נגדם להרים את ידיך.טוב מותך מחיים יאמרו יורשיך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך.ילידי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך.כל רעיך ואחיך יבגדו בך, גם שוכבת חיקך תעוות אותך.מעט תבן יוצע תחתיך, מכל העמל אשר עמלת בחייך.נר יהיה דלוק על ראשך, וכנגד פתח ביתך יישירו רגליך.סביב יהלכון אנשי שלומך, וכשתילי זיתים בניך.על כפים ישאוך, ולבור תחתית ישכיבוך.פתח פיך יהא מכוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך.צידה תהא לרימה במותך, ולא ישאירו כי אם עצמותיך.קרוביך ואוהביך ישובו לביתך, ואתה תשאר שם לבדיך.ראה את זאת בעיניך, ושוב תשוב מעוונותיך.שם תשים משפטיך, טרם כל אלה יגיעוך.תן תודה לה' אלוקיך, ואז תנוח ותלך לבטח בדרכך".</div></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==הערות שוליים==</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==הערות שוליים==</div></td></tr> <!-- diff cache key wikidb:diff:1.41:old-23933:rev-26984:php=table --> </table>

Yeshivaorgil bot https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA&diff=23933&oldid=prev 2009-02-16T12:39:04Z

<p>הורדת סוגריים מתבנית:מקור</p> <table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface"> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <tr class="diff-title" lang="he"> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־12:39, 16 בפברואר 2009</td> </tr><tr><td colspan="2" class="diff-lineno" id="mw-diff-left-l1">שורה 1:</td> <td colspan="2" class="diff-lineno">שורה 1:</td></tr> <tr><td class="diff-marker" data-marker="−"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #ffe49c; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>החובה על האדם לזכור כי ימיו עלי ארץ קצובים, שמתוך כך יהיו כל מעשיו ומחשבותיו אך ורק לתקן את נפשו ולהכינה לקראת העולם הבא.על זכרון יום המוות כעצה ללוחם במלחמת היצר, ראה: [[יזכור לו יום המיתה]].נאמר בקהלת {{מקור|<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">(</del>יב, א - ז<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">)</del>}}: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים... ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל... וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה".בספר "שערי תשובה" מובא: "ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המוות, כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת ה' יתברך, ותדד שנתו מעליו לעמול בתורה ולהתבונן ביראת ה' ולתקן מידות נפשו ולהשיב מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצוות להיות לנפשו סגולה ואוצר, כענין שנאמר: 'חכם לב יקח מצוות', כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו חז"ל: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק... ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות, אולי הגיע תור מותו ולא יחסר המצוות ההן"."ביום שיזועו שומרי הבית". "ביום" - ביום הידוע, ביום המיתה שבו עומד האדם להפרד מהעולם הזה, לחיי נצח לעולם הבא! "שיזועו שומרי הבית" - שיפחדו וירעדו שומרי הבית. מי המה שומרי הבית? - יצר הטוב ויצר הרע. שניהם מלוים את האדם ושומרים אורחותיו, זה יטהו לעבודת הבורא להיטיב אחרית נפשו, וזה יטהו לצד האחר. אולם ביום המיתה, ביום שבו עומד האדם להפרד מהעולם, אף אם במשך כל ימי חייו היה חוטא, עדיין יש תקוה שישוב לה' טרם יכבה נרו. ביום ההוא, ביום המיתה, עיני שני המלאכים צופות ומתבוננות בו. היצר הרע חרד פן ישוב בתשובה, ונמצא שאיבד את כל מה שעמל עליו כל ימי חייו. וכן היצר הטוב דואג שאם היום לא יתקן את אשר עיוות, הרי אבדה תקוה ממנו. על זה אמר קהלת: "ביום שיזועו שומרי הבית" - יחילו וירעדו לדעת מה תהיה אחרית עמלם&lt;ref&gt; מובן, איפוא, שביום זה משקיע היצר הרע עמל רב כדי להכשיל את האדם. בספר "שבט מוסר" מספר המחבר, שהיה נוכח פעם בוידויו של ראש הגנבים בעירו שנטה למות. במעמד רעיו הגנבים שבאו להפרד ממנו, החל לומר וידויים גדולים והביע חרטה עמוקה על מעשיו הרעים. הדברים נגעו ללבם של הנוכחים, עד שכל החבורה התעוררה מוידויו והרהרו בתשובה. לפתע שינה החולה את תוכן דבריו והחל לומר דברי כפירה ר"ל. וכותב ה"שבט מוסר" שכאשר שמע זאת, ניגש אליו ואמר לו: בני, אמור שמע ישראל וגו'. והשיב לו: חס ושלום את זה לא אומר! האם אינך רואה שמישהו עומד כנגדי וחרבו שלופה בידו ומאיים עלי ואומר: אם תאמר שמע ישראל אחתוך אותך לחתיכות. אבל אם תאמר את ההיפך אניח לך. וכמובן שהיה זה היצר הרע, "הוא השטן הוא מלאך המוות". אותו אדם שנתפס ברשתו לא היתה לו הזכות לעמוד כנגדו, ומת מתוך דברי כפירה ר"ל. לכן תיקנו הקדמונים מסירת מודעה, שיודיע אדם ויאמר: אני מאמין באמונה שלמה בבורא יתברך... ואם יבוא יצר הרע ביום הפרדי מן העולם ויבלבל אותי ח"ו, אני מוסר מודעה מעתה כי מחשבות ודיבורים שיעלו במוחי ח"ו נגד רצון הבורא יתברך הרי הם בטלים ומבוטלים.&lt;/ref&gt;*.על אדם לצייר ולתאר לעצמו את יום המוות. שלמה המלך אומר בקהלת {{מקור|<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">(</del>פרק ט<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">)</del>}}: "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפורים האחוזות בפח". כל אחד יודע שיום המוות הוא סוף כל האדם. בכל זאת אין די בידיעה בלבד. כדי לעורר את האדם מתרדמתו משתמש החכם מכל אדם בהמחשות ובציורים המבליטים יותר מציאות זאת, ומשווה את מצבו של האדם לדגים הנאחזים במצודה ולצפורים הלכודות בפח.על רבים מגדולי ישראל מסופר שהיו מעוררים את עצמם על ידי ציור ותיאור יום המיתה והדין שבפני בית דין של מעלה. להלן שיר שכתב הגאון רבי עקיבא איגר, שבו דברי התעוררות על פי סדר הא"ב:"אתה בן אדם צדה לדרך הכינה לך טרם יבוא השמש ויחשיך.בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך.גדור אשר פרצת בחייך, טרם מהעולם יוציאוך.דע את אלקי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך.הלא ידעת אם לא שמעת, אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך.ולמקום אופל וחושך יוליכוך, ועד הקבר ילווך.זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך.חילך יהיה לזרים כעמלך, ואין לאל נגדם להרים את ידיך.טוב מותך מחיים יאמרו יורשיך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך.ילידי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך.כל רעיך ואחיך יבגדו בך, גם שוכבת חיקך תעוות אותך.מעט תבן יוצע תחתיך, מכל העמל אשר עמלת בחייך.נר יהיה דלוק על ראשך, וכנגד פתח ביתך יישירו רגליך.סביב יהלכון אנשי שלומך, וכשתילי זיתים בניך.על כפים ישאוך, ולבור תחתית ישכיבוך.פתח פיך יהא מכוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך.צידה תהא לרימה במותך, ולא ישאירו כי אם עצמותיך.קרוביך ואוהביך ישובו לביתך, ואתה תשאר שם לבדיך.ראה את זאת בעיניך, ושוב תשוב מעוונותיך.שם תשים משפטיך, טרם כל אלה יגיעוך.תן תודה לה' אלוקיך, ואז תנוח ותלך לבטח בדרכך".</div></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>החובה על האדם לזכור כי ימיו עלי ארץ קצובים, שמתוך כך יהיו כל מעשיו ומחשבותיו אך ורק לתקן את נפשו ולהכינה לקראת העולם הבא.על זכרון יום המוות כעצה ללוחם במלחמת היצר, ראה: [[יזכור לו יום המיתה]].נאמר בקהלת {{מקור|יב, א - ז}}: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים... ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל... וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה".בספר "שערי תשובה" מובא: "ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המוות, כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת ה' יתברך, ותדד שנתו מעליו לעמול בתורה ולהתבונן ביראת ה' ולתקן מידות נפשו ולהשיב מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצוות להיות לנפשו סגולה ואוצר, כענין שנאמר: 'חכם לב יקח מצוות', כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו חז"ל: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק... ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות, אולי הגיע תור מותו ולא יחסר המצוות ההן"."ביום שיזועו שומרי הבית". "ביום" - ביום הידוע, ביום המיתה שבו עומד האדם להפרד מהעולם הזה, לחיי נצח לעולם הבא! "שיזועו שומרי הבית" - שיפחדו וירעדו שומרי הבית. מי המה שומרי הבית? - יצר הטוב ויצר הרע. שניהם מלוים את האדם ושומרים אורחותיו, זה יטהו לעבודת הבורא להיטיב אחרית נפשו, וזה יטהו לצד האחר. אולם ביום המיתה, ביום שבו עומד האדם להפרד מהעולם, אף אם במשך כל ימי חייו היה חוטא, עדיין יש תקוה שישוב לה' טרם יכבה נרו. ביום ההוא, ביום המיתה, עיני שני המלאכים צופות ומתבוננות בו. היצר הרע חרד פן ישוב בתשובה, ונמצא שאיבד את כל מה שעמל עליו כל ימי חייו. וכן היצר הטוב דואג שאם היום לא יתקן את אשר עיוות, הרי אבדה תקוה ממנו. על זה אמר קהלת: "ביום שיזועו שומרי הבית" - יחילו וירעדו לדעת מה תהיה אחרית עמלם&lt;ref&gt; מובן, איפוא, שביום זה משקיע היצר הרע עמל רב כדי להכשיל את האדם. בספר "שבט מוסר" מספר המחבר, שהיה נוכח פעם בוידויו של ראש הגנבים בעירו שנטה למות. במעמד רעיו הגנבים שבאו להפרד ממנו, החל לומר וידויים גדולים והביע חרטה עמוקה על מעשיו הרעים. הדברים נגעו ללבם של הנוכחים, עד שכל החבורה התעוררה מוידויו והרהרו בתשובה. לפתע שינה החולה את תוכן דבריו והחל לומר דברי כפירה ר"ל. וכותב ה"שבט מוסר" שכאשר שמע זאת, ניגש אליו ואמר לו: בני, אמור שמע ישראל וגו'. והשיב לו: חס ושלום את זה לא אומר! האם אינך רואה שמישהו עומד כנגדי וחרבו שלופה בידו ומאיים עלי ואומר: אם תאמר שמע ישראל אחתוך אותך לחתיכות. אבל אם תאמר את ההיפך אניח לך. וכמובן שהיה זה היצר הרע, "הוא השטן הוא מלאך המוות". אותו אדם שנתפס ברשתו לא היתה לו הזכות לעמוד כנגדו, ומת מתוך דברי כפירה ר"ל. לכן תיקנו הקדמונים מסירת מודעה, שיודיע אדם ויאמר: אני מאמין באמונה שלמה בבורא יתברך... ואם יבוא יצר הרע ביום הפרדי מן העולם ויבלבל אותי ח"ו, אני מוסר מודעה מעתה כי מחשבות ודיבורים שיעלו במוחי ח"ו נגד רצון הבורא יתברך הרי הם בטלים ומבוטלים.&lt;/ref&gt;*.על אדם לצייר ולתאר לעצמו את יום המוות. שלמה המלך אומר בקהלת {{מקור|פרק ט}}: "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפורים האחוזות בפח". כל אחד יודע שיום המוות הוא סוף כל האדם. בכל זאת אין די בידיעה בלבד. כדי לעורר את האדם מתרדמתו משתמש החכם מכל אדם בהמחשות ובציורים המבליטים יותר מציאות זאת, ומשווה את מצבו של האדם לדגים הנאחזים במצודה ולצפורים הלכודות בפח.על רבים מגדולי ישראל מסופר שהיו מעוררים את עצמם על ידי ציור ותיאור יום המיתה והדין שבפני בית דין של מעלה. להלן שיר שכתב הגאון רבי עקיבא איגר, שבו דברי התעוררות על פי סדר הא"ב:"אתה בן אדם צדה לדרך הכינה לך טרם יבוא השמש ויחשיך.בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך.גדור אשר פרצת בחייך, טרם מהעולם יוציאוך.דע את אלקי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך.הלא ידעת אם לא שמעת, אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך.ולמקום אופל וחושך יוליכוך, ועד הקבר ילווך.זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך.חילך יהיה לזרים כעמלך, ואין לאל נגדם להרים את ידיך.טוב מותך מחיים יאמרו יורשיך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך.ילידי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך.כל רעיך ואחיך יבגדו בך, גם שוכבת חיקך תעוות אותך.מעט תבן יוצע תחתיך, מכל העמל אשר עמלת בחייך.נר יהיה דלוק על ראשך, וכנגד פתח ביתך יישירו רגליך.סביב יהלכון אנשי שלומך, וכשתילי זיתים בניך.על כפים ישאוך, ולבור תחתית ישכיבוך.פתח פיך יהא מכוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך.צידה תהא לרימה במותך, ולא ישאירו כי אם עצמותיך.קרוביך ואוהביך ישובו לביתך, ואתה תשאר שם לבדיך.ראה את זאת בעיניך, ושוב תשוב מעוונותיך.שם תשים משפטיך, טרם כל אלה יגיעוך.תן תודה לה' אלוקיך, ואז תנוח ותלך לבטח בדרכך".</div></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==הערות שוליים==</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==הערות שוליים==</div></td></tr> <!-- diff cache key wikidb:diff:1.41:old-17661:rev-23933:php=table --> </table>

Yeshivaorgil bot https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA&diff=17661&oldid=prev 2008-12-16T16:37:54Z

<p>הוספת הערות שוליים</p> <a href="https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA&amp;diff=17661&amp;oldid=15154">הצגת שינויים</a>

Yeshivaorgil bot https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA&diff=15154&oldid=prev 2008-12-11T14:03:06Z

<p>שינוי שם הקטגוריה מ:&quot;תורנית מרוכזת&quot; ל&quot;אנציקלופדיה תורנית מרוכזת&quot;</p> <table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface"> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <tr class="diff-title" lang="he"> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־14:03, 11 בדצמבר 2008</td> </tr><tr><td colspan="2" class="diff-lineno" id="mw-diff-left-l113">שורה 113:</td> <td colspan="2" class="diff-lineno">שורה 113:</td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr> <tr><td class="diff-marker" data-marker="−"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #ffe49c; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]]</div></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>[[קטגוריה:<ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">אנציקלופדיה </ins>תורנית מרוכזת]]</div></td></tr> <!-- diff cache key wikidb:diff:1.41:old-10875:rev-15154:php=table --> </table>

Yeshivaorgil bot https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA&diff=10875&oldid=prev 2008-12-08T12:37:01Z

<p>יצירת ערך מהספר <a href="/wiki/index.php/%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%96%D7%AA" title="משתמש:ספרי אנציקלופדיה תורנית מרוכזת">האנציקלופדיה התורנית המרוכזת</a></p> <p><b>דף חדש</b></p><div>החובה על האדם לזכור כי ימיו עלי ארץ קצובים, שמתוך כך יהיו כל מעשיו ומחשבותיו אך ורק לתקן את נפשו ולהכינה לקראת העולם הבא.<br /> <br /> <br /> <br /> על זכרון יום המוות כעצה ללוחם במלחמת היצר, ראה: [[יזכור לו יום המיתה]].<br /> <br /> <br /> <br /> נאמר בקהלת {{מקור|(יב, א - ז)}}: &quot;וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים... ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל... וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה&quot;.<br /> <br /> <br /> <br /> בספר &quot;שערי תשובה&quot; מובא: &quot;ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המוות, כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת ה&#039; יתברך, ותדד שנתו מעליו לעמול בתורה ולהתבונן ביראת ה&#039; ולתקן מידות נפשו ולהשיב מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצוות להיות לנפשו סגולה ואוצר, כענין שנאמר: &#039;חכם לב יקח מצוות&#039;, כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו חז&quot;ל: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק... ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות, אולי הגיע תור מותו ולא יחסר המצוות ההן&quot;.<br /> <br /> <br /> <br /> &quot;ביום שיזועו שומרי הבית&quot;. &quot;ביום&quot; - ביום הידוע, ביום המיתה שבו עומד האדם להפרד מהעולם הזה, לחיי נצח לעולם הבא! &quot;שיזועו שומרי הבית&quot; - שיפחדו וירעדו שומרי הבית. מי המה שומרי הבית? - יצר הטוב ויצר הרע. שניהם מלוים את האדם ושומרים אורחותיו, זה יטהו לעבודת הבורא להיטיב אחרית נפשו, וזה יטהו לצד האחר. אולם ביום המיתה, ביום שבו עומד האדם להפרד מהעולם, אף אם במשך כל ימי חייו היה חוטא, עדיין יש תקוה שישוב לה&#039; טרם יכבה נרו. ביום ההוא, ביום המיתה, עיני שני המלאכים צופות ומתבוננות בו. היצר הרע חרד פן ישוב בתשובה, ונמצא שאיבד את כל מה שעמל עליו כל ימי חייו. וכן היצר הטוב דואג שאם היום לא יתקן את אשר עיוות, הרי אבדה תקוה ממנו. על זה אמר קהלת: &quot;ביום שיזועו שומרי הבית&quot; - יחילו וירעדו לדעת מה תהיה אחרית עמלם.<br /> <br /> <br /> <br /> על אדם לצייר ולתאר לעצמו את יום המוות. שלמה המלך אומר בקהלת {{מקור|(פרק ט)}}: &quot;כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפורים האחוזות בפח&quot;. כל אחד יודע שיום המוות הוא סוף כל האדם. בכל זאת אין די בידיעה בלבד. כדי לעורר את האדם מתרדמתו משתמש החכם מכל אדם בהמחשות ובציורים המבליטים יותר מציאות זאת, ומשווה את מצבו של האדם לדגים הנאחזים במצודה ולצפורים הלכודות בפח.<br /> <br /> <br /> <br /> על רבים מגדולי ישראל מסופר שהיו מעוררים את עצמם על ידי ציור ותיאור יום המיתה והדין שבפני בית דין של מעלה. להלן שיר שכתב הגאון רבי עקיבא איגר, שבו דברי התעוררות על פי סדר הא&quot;ב:<br /> <br /> <br /> <br /> &quot;אתה בן אדם צדה לדרך הכינה לך טרם יבוא השמש ויחשיך.<br /> <br /> <br /> <br /> בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך.<br /> <br /> <br /> <br /> גדור אשר פרצת בחייך, טרם מהעולם יוציאוך.<br /> <br /> <br /> <br /> דע את אלקי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך.<br /> <br /> <br /> <br /> הלא ידעת אם לא שמעת, אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך.<br /> <br /> <br /> <br /> ולמקום אופל וחושך יוליכוך, ועד הקבר ילווך.<br /> <br /> <br /> <br /> זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך.<br /> <br /> <br /> <br /> חילך יהיה לזרים כעמלך, ואין לאל נגדם להרים את ידיך.<br /> <br /> <br /> <br /> טוב מותך מחיים יאמרו יורשיך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך.<br /> <br /> <br /> <br /> ילידי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך.<br /> <br /> <br /> <br /> כל רעיך ואחיך יבגדו בך, גם שוכבת חיקך תעוות אותך.<br /> <br /> <br /> <br /> מעט תבן יוצע תחתיך, מכל העמל אשר עמלת בחייך.<br /> <br /> <br /> <br /> נר יהיה דלוק על ראשך, וכנגד פתח ביתך יישירו רגליך.<br /> <br /> <br /> <br /> סביב יהלכון אנשי שלומך, וכשתילי זיתים בניך.<br /> <br /> <br /> <br /> על כפים ישאוך, ולבור תחתית ישכיבוך.<br /> <br /> <br /> <br /> פתח פיך יהא מכוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך.<br /> <br /> <br /> <br /> צידה תהא לרימה במותך, ולא ישאירו כי אם עצמותיך.<br /> <br /> <br /> <br /> קרוביך ואוהביך ישובו לביתך, ואתה תשאר שם לבדיך.<br /> <br /> <br /> <br /> ראה את זאת בעיניך, ושוב תשוב מעוונותיך.<br /> <br /> <br /> <br /> שם תשים משפטיך, טרם כל אלה יגיעוך.<br /> <br /> <br /> <br /> תן תודה לה&#039; אלוקיך, ואז תנוח ותלך לבטח בדרכך&quot;.<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:תורנית מרוכזת]]</div>

ספרי אנציקלופדיה תורנית מרוכזת