https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%3A%D7%9E%D7%99%D7%96%D7%9E%D7%99%D7%9D%2F%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA%2F%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%90%D7%91%D7%99%D7%93%D7%94ויקישיבה:מיזמים/תורנית/השבת אבידה - היסטוריית גרסאות2026-06-02T00:15:03Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94:%D7%9E%D7%99%D7%96%D7%9E%D7%99%D7%9D/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA/%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%90%D7%91%D7%99%D7%93%D7%94&diff=75358&oldid=prevיוסף שמח בוט: טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור2012-09-05T09:35:36Z<p>טיפול בסוגריים מיותרים ב<a href="/wiki/index.php/%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8" title="תבנית:מקור">תבנית:מקור</a></p>
<table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface">
<col class="diff-marker" />
<col class="diff-content" />
<col class="diff-marker" />
<col class="diff-content" />
<tr class="diff-title" lang="he">
<td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td>
<td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־09:35, 5 בספטמבר 2012</td>
</tr><tr><td colspan="2" class="diff-lineno" id="mw-diff-left-l1">שורה 1:</td>
<td colspan="2" class="diff-lineno">שורה 1:</td></tr>
<tr><td class="diff-marker" data-marker="−"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #ffe49c; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>- מצות החזרת אבידה לבעליה. נאמר בתורה {{מקור|<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">(</del>דברים כב, א - ג<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">)</del>}}: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו, ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבותו לו. וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל להתעלם". מכאן שאדם שמוצא אבידה חייב לקחתה ולהחזירה לבעליה. ואם אינו יודע מי הם בעליה, צריך הוא להכריז על האבידה ברבים, כלומר לפרסם שמצא אבידה כזאת וכזאת, וכשבא אדם ומוסר את סימניה, הרי הוא נוטלה.</div></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div><ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;"></ins>- מצות החזרת אבידה לבעליה. נאמר בתורה {{מקור|דברים כב, א - ג<ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">|כן</ins>}}: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו, ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבותו לו. וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל להתעלם". מכאן שאדם שמוצא אבידה חייב לקחתה ולהחזירה לבעליה. ואם אינו יודע מי הם בעליה, צריך הוא להכריז על האבידה ברבים, כלומר לפרסם שמצא אבידה כזאת וכזאת, וכשבא אדם ומוסר את סימניה, הרי הוא נוטלה.</div></td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>ואם אין סימנים לאבידה שמצא, אנו מניחים, שמן הסתם הבעלים התייאשו ממנה, וזכה בה המוצא.</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>ואם אין סימנים לאבידה שמצא, אנו מניחים, שמן הסתם הבעלים התייאשו ממנה, וזכה בה המוצא.</div></td></tr>
<tr><td colspan="2" class="diff-lineno" id="mw-diff-left-l9">שורה 9:</td>
<td colspan="2" class="diff-lineno">שורה 9:</td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>מסקנה: אין המוצא אבידה זוכה בה אלא בשני תנאים: א. שלא יהא באבידה סימן; ב. שיהא זה דבר שאדם עשוי להרגיש בחסרונו סמוך לנפילתו.</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>מסקנה: אין המוצא אבידה זוכה בה אלא בשני תנאים: א. שלא יהא באבידה סימן; ב. שיהא זה דבר שאדם עשוי להרגיש בחסרונו סמוך לנפילתו.</div></td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr>
<tr><td class="diff-marker" data-marker="−"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #ffe49c; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>ישנן מציאות, שאסור לנגוע בהן, שמא בעליהן הניחום שם עד שיחזרו לקחתם, ואינם בכלל "אבידה". וכן כותב הרמב"ם {{מקור|<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">(</del>הלכות אבידה טו, א<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">)</del>}}: "כל המוצא אבידה, בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן, אם מצאה דרך הנחה, אסור ליגע בה, שמא בעליה הניחוה שם עד שיחזרו לה; ואם יבוא ליטלנה, והיה דבר שאין בו סימן, הרי איבד ממון חברו בידו, שהרי אין לו בה סימן להחזיר בו; ואם היה דבר שיש לו סימן, הרי זה הטריחן לרדוף אחריה ולתת סימנה. ולפיכך אסור לו שיגע בה עד שימצאנה דרך נפילה. ואפילו נסתפק לו הדבר ולא ידע אם דבר זה אבוד או מונח, הרי זה לא יגע בו".</div></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>ישנן מציאות, שאסור לנגוע בהן, שמא בעליהן הניחום שם עד שיחזרו לקחתם, ואינם בכלל "אבידה". וכן כותב הרמב"ם {{מקור|הלכות אבידה טו, א<ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">|כן</ins>}}: "כל המוצא אבידה, בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן, אם מצאה דרך הנחה, אסור ליגע בה, שמא בעליה הניחוה שם עד שיחזרו לה; ואם יבוא ליטלנה, והיה דבר שאין בו סימן, הרי איבד ממון חברו בידו, שהרי אין לו בה סימן להחזיר בו; ואם היה דבר שיש לו סימן, הרי זה הטריחן לרדוף אחריה ולתת סימנה. ולפיכך אסור לו שיגע בה עד שימצאנה דרך נפילה. ואפילו נסתפק לו הדבר ולא ידע אם דבר זה אבוד או מונח, הרי זה לא יגע בו".</div></td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr>
<tr><td class="diff-marker" data-marker="−"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #ffe49c; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>קודם חורבן הבית היתה ההכרזה מתקיימת על גבי אבן גבוהה מאוד שהיתה בירושלים - ויש אומרים, מחוצה לה - הנקראת "אבן הטועין" {{מקור|<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">(</del>או: "אבן הטוען"<del style="font-weight: bold; text-decoration: none;">)</del>}} ו"כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם, זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנים ונוטלה".</div></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>קודם חורבן הבית היתה ההכרזה מתקיימת על גבי אבן גבוהה מאוד שהיתה בירושלים - ויש אומרים, מחוצה לה - הנקראת "אבן הטועין" {{מקור|או: "אבן הטוען"<ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">|כן</ins>}} ו"כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם, זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנים ונוטלה".</div></td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>משחרב בית המקדש התקינו שיהיו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>משחרב בית המקדש התקינו שיהיו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.</div></td></tr>
</table>יוסף שמח בוטhttps://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94:%D7%9E%D7%99%D7%96%D7%9E%D7%99%D7%9D/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA/%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%90%D7%91%D7%99%D7%93%D7%94&diff=28009&oldid=prevYeshivaorgil bot: טיפול בתבנית מקור2009-03-17T12:36:44Z<p>טיפול בתבנית מקור</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>- מצות החזרת אבידה לבעליה. נאמר בתורה {{מקור|(דברים כב, א - ג)}}: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו, ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבותו לו. וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל להתעלם". מכאן שאדם שמוצא אבידה חייב לקחתה ולהחזירה לבעליה. ואם אינו יודע מי הם בעליה, צריך הוא להכריז על האבידה ברבים, כלומר לפרסם שמצא אבידה כזאת וכזאת, וכשבא אדם ומוסר את סימניה, הרי הוא נוטלה.<br />
<br />
ואם אין סימנים לאבידה שמצא, אנו מניחים, שמן הסתם הבעלים התייאשו ממנה, וזכה בה המוצא.<br />
<br />
ברם, אם בשעה שמצא את האבידה, יתכן שעדיין לא ידעו הבעלים שאבד מהם הדבר, ואילו ידעו על כך היו אמנם מתייאשים מאבידתם זו, הרי זה "יאוש שלא מדעת", ונחלקו בזה אביי ורבא בגמרא: לדעת אביי "יאוש שלא מדעת - לא הוי יאוש", ולדעת רבא "יאוש שלא מדעת - הוי יאוש". הלכה כאביי.<br />
<br />
כתוצאה מכך: אם הגיעה האבידה ליד המוצא בזמן שלא ידעו הבעלים בחסרונה עדיין - לא קנאה לעולם; ואפילו היתה האבידה ביד המוצא עד לאחר שנודע לבעלים על אבידתם ונתייאשו ממנה, מכל מקום הואיל ובשעה שבאה ליד המוצא עדיין לא היה יאוש בעלים, אף היאוש שלאחר מכן אינו מועיל, ואינה נקנית למוצא לעולם.<br />
<br />
מסקנה: אין המוצא אבידה זוכה בה אלא בשני תנאים: א. שלא יהא באבידה סימן; ב. שיהא זה דבר שאדם עשוי להרגיש בחסרונו סמוך לנפילתו.<br />
<br />
ישנן מציאות, שאסור לנגוע בהן, שמא בעליהן הניחום שם עד שיחזרו לקחתם, ואינם בכלל "אבידה". וכן כותב הרמב"ם {{מקור|(הלכות אבידה טו, א)}}: "כל המוצא אבידה, בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן, אם מצאה דרך הנחה, אסור ליגע בה, שמא בעליה הניחוה שם עד שיחזרו לה; ואם יבוא ליטלנה, והיה דבר שאין בו סימן, הרי איבד ממון חברו בידו, שהרי אין לו בה סימן להחזיר בו; ואם היה דבר שיש לו סימן, הרי זה הטריחן לרדוף אחריה ולתת סימנה. ולפיכך אסור לו שיגע בה עד שימצאנה דרך נפילה. ואפילו נסתפק לו הדבר ולא ידע אם דבר זה אבוד או מונח, הרי זה לא יגע בו".<br />
<br />
קודם חורבן הבית היתה ההכרזה מתקיימת על גבי אבן גבוהה מאוד שהיתה בירושלים - ויש אומרים, מחוצה לה - הנקראת "אבן הטועין" {{מקור|(או: "אבן הטוען")}} ו"כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם, זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנים ונוטלה".<br />
<br />
משחרב בית המקדש התקינו שיהיו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.<br />
<br />
משרבו האנסים, שהיו אומרים שכל המציאות שייכות למלך, התקינו שיהא מוצא האבידה מודיע לשכניו ומיודעיו בלבד.<br />
<br />
בטור מובא, שכיום, שאין חשש לכך צריך להכריז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.<br />
<br />
<br />
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]<br />
<br />
<br />
<br />
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת - התנגשות]]</div>Yeshivaorgil bot