השגחה - היסטוריית גרסאות

זעליג ב־08:36, 26 בינואר 2022

2022-01-26T08:36:16Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:36, 26 בינואר 2022
שורה 4:		שורה 4:
	על פי הרמב"ם ההשגחה היא ביטוי לקשר בין אדם לבוראו. ככל שאדם יותר משיג את ה' ויותר דבק בו, כך ההשגחה עליו יותר מפורטת<ref> ספר מורה נבוכים - חלק ג פרק נא והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד, יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלוהיות. והוא - שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה, כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו. והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהאלוה תמיד תהיה ההשגחה בו תמיד, והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהאלוה קצת עתים - תהיה ההשגחה בו בעת חשבו באלוה לבד ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו; ולא תסור ממנו אז כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא, אחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו, בעת עסקו, שכל בפועל, ואמנם הוא אז משיג בכח קרוב, והוא דומה בעת ההיא לסופר המהיר בשעה שאינו כותב. ויהיה מי שלא השכיל האלוה כל עיקר כמי שהוא בחושך ולא ראה אור כלל - כמו שבארנו באמרו, "ורשעים בחושך ידמו; ואשר השיג וכונתו כולה על מושכלו - כמו שהוא באור השמש הבהיר; ואשר השיג הוא מתעסק - דומה בעת עסקו למי שהוא ביום המעונן, שלא תאיר בו השמש מפני העב המבדיל בינה ובינו. ומפני זה יראה לי כי כל מי שתמצאהו רעה מרעות העולם, מן הנביאים או מן החסידים השלמים, לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההיא - ולפי אורך השכחה ההיא או פחיתות הענין אשר התעסק בו יהיה עוצם הרעה. ואחר שהענין כן, כבר סר הספגק הגדול אשר הביא הפילוסופים לשלול השגחת האלוה מכל איש ואיש מבני אדם ולהשוות ביניהם ובין אישי מיני שאר בעלי חיים, והיתה ראיתם על זה - מצוא החסידים והטובים רעות גדולות. והתבאר הסוד בזה, ואפילו לפי דעתם. ותהיה השגחת האלוה ית' מתמדת במי שהגיע לו השפע ההוא המזומן לכל מי שישתדל להגיע אליו, ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו האלוה ית' בדרכים האמתיים ושמחתו במה שהשיג - אי אפשר שיקרא אז לאיז ההוא מין ממיני הרעות, כי הוא עם האלוה והאלוה עמו. אבל בהסיר מחשבתו מהאלוה, אשר הוא אז נבדל מהאלוה, והאלוה נבדל ממנו, והוא אז מזומן לכל רע שאפשר שימצאהו, כי הענין המביא ההשגחה ולהמלט מים המקרה הוא השפע ההוא השכלי. וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב, או לא הגיע כלל לחסר ההוא הרע - ולזה ארע לשניהם מה שארע: והנה התאמתה אצלי זאת האמונה גם כן מדברי ה'תורה' - אמר ית', "והסתרתי פני מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה". ומבואר הוא ש'הסתרת הפנים' הזאת אנחנו סיבתה ואנחנו עושים זה המסך המבדיל בינינו ובינו - והוא אמרו, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה" - ואין ספק כי, דין היחיד כדין הציבור. הנה התבאר לך כי הסיבה בהיות איש מבני אדם מופקר למקרה ויהיה מזומן לאכל כבהמות הוא היותו נבדל מהאלוה; אבל מי ש'אלוהיו בקרבו' לא יגע בו רע כל עיקר - אמר ית', "אל תירא, כי אתך אני אל תשתע, כי אני אלוהיך וגו'"</ref>		על פי הרמב"ם ההשגחה היא ביטוי לקשר בין אדם לבוראו. ככל שאדם יותר משיג את ה' ויותר דבק בו, כך ההשגחה עליו יותר מפורטת<ref> ספר מורה נבוכים - חלק ג פרק נא והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד, יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלוהיות. והוא - שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה, כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו. והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהאלוה תמיד תהיה ההשגחה בו תמיד, והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהאלוה קצת עתים - תהיה ההשגחה בו בעת חשבו באלוה לבד ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו; ולא תסור ממנו אז כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא, אחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו, בעת עסקו, שכל בפועל, ואמנם הוא אז משיג בכח קרוב, והוא דומה בעת ההיא לסופר המהיר בשעה שאינו כותב. ויהיה מי שלא השכיל האלוה כל עיקר כמי שהוא בחושך ולא ראה אור כלל - כמו שבארנו באמרו, "ורשעים בחושך ידמו; ואשר השיג וכונתו כולה על מושכלו - כמו שהוא באור השמש הבהיר; ואשר השיג הוא מתעסק - דומה בעת עסקו למי שהוא ביום המעונן, שלא תאיר בו השמש מפני העב המבדיל בינה ובינו. ומפני זה יראה לי כי כל מי שתמצאהו רעה מרעות העולם, מן הנביאים או מן החסידים השלמים, לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההיא - ולפי אורך השכחה ההיא או פחיתות הענין אשר התעסק בו יהיה עוצם הרעה. ואחר שהענין כן, כבר סר הספגק הגדול אשר הביא הפילוסופים לשלול השגחת האלוה מכל איש ואיש מבני אדם ולהשוות ביניהם ובין אישי מיני שאר בעלי חיים, והיתה ראיתם על זה - מצוא החסידים והטובים רעות גדולות. והתבאר הסוד בזה, ואפילו לפי דעתם. ותהיה השגחת האלוה ית' מתמדת במי שהגיע לו השפע ההוא המזומן לכל מי שישתדל להגיע אליו, ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו האלוה ית' בדרכים האמתיים ושמחתו במה שהשיג - אי אפשר שיקרא אז לאיז ההוא מין ממיני הרעות, כי הוא עם האלוה והאלוה עמו. אבל בהסיר מחשבתו מהאלוה, אשר הוא אז נבדל מהאלוה, והאלוה נבדל ממנו, והוא אז מזומן לכל רע שאפשר שימצאהו, כי הענין המביא ההשגחה ולהמלט מים המקרה הוא השפע ההוא השכלי. וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב, או לא הגיע כלל לחסר ההוא הרע - ולזה ארע לשניהם מה שארע: והנה התאמתה אצלי זאת האמונה גם כן מדברי ה'תורה' - אמר ית', "והסתרתי פני מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה". ומבואר הוא ש'הסתרת הפנים' הזאת אנחנו סיבתה ואנחנו עושים זה המסך המבדיל בינינו ובינו - והוא אמרו, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה" - ואין ספק כי, דין היחיד כדין הציבור. הנה התבאר לך כי הסיבה בהיות איש מבני אדם מופקר למקרה ויהיה מזומן לאכל כבהמות הוא היותו נבדל מהאלוה; אבל מי ש'אלוהיו בקרבו' לא יגע בו רע כל עיקר - אמר ית', "אל תירא, כי אתך אני אל תשתע, כי אני אלוהיך וגו'"</ref>

	~~יש אומרים, שדעת~~ הרמב"ם, כפי שמפורש בלשונו במקומות שונים בספרו 'מורה נבוכים', היא, שה' משגיח בהשגחה גמורה על הקיום והחיות הטבעית של כל הדצ"ח, אלא שבנוגע לתנועותיהם ומנוחותיהם של בעלי החיים, וכל שכן של האדם, הכל הוא במקרה גמור וכדעת אריסטו, כלומר, שבעלי החיים יש להם רצון חופשי בכל תנועותיהם ומנוחותיהם, וכן האדם הוא בעל בחירה חופשית בכל תנועותיו ומנוחותיו וה' לא גוזר על בעלי החיים או האדם איזה תנועות או מנוחות הם יעשו, ולכן האדם יקבל שכר או עונש בהתאמה למעשיו, כיון שהוא לא מוכרח בהם אלא הם במקרה גמור, ובא להוציא משיטת ה'אשעריה' המוסלמית, שהאדם כפוי במעשיו והכל בגזירה קדומה ואין לבעלי חיים רצון חופשי ואין לאדם בחירה, דבר המבטל את שתות התורה.<ref>ספר 'אור ההשגחה', שבט תשפ"ב, עמ' צ"ז, ביאורים והרחבות אות ל"ז, ולאורך כל הספר ומקורותיו.</ref>		דעת הרמב"ם, כפי שמפורש בלשונו במקומות שונים בספרו 'מורה נבוכים', היא, שה' משגיח בהשגחה גמורה על הקיום והחיות הטבעית של כל הדצ"ח, אלא שבנוגע לתנועותיהם ומנוחותיהם של בעלי החיים, וכל שכן של האדם, הכל הוא במקרה גמור וכדעת אריסטו, כלומר, שבעלי החיים יש להם רצון חופשי בכל תנועותיהם ומנוחותיהם, וכן האדם הוא בעל בחירה חופשית בכל תנועותיו ומנוחותיו וה' לא גוזר על בעלי החיים או האדם איזה תנועות או מנוחות הם יעשו, ולכן האדם יקבל שכר או עונש בהתאמה למעשיו, כיון שהוא לא מוכרח בהם אלא הם במקרה גמור, ובא להוציא משיטת ה'אשעריה' המוסלמית, שהאדם כפוי במעשיו והכל בגזירה קדומה ואין לבעלי חיים רצון חופשי ואין לאדם בחירה, דבר המבטל את שתות התורה.<ref>ספר 'אור ההשגחה', שבט תשפ"ב, עמ' צ"ז, ביאורים והרחבות אות ל"ז, ולאורך כל הספר ומקורותיו.</ref>

	==במשנת הבעש"ט==		==במשנת הבעש"ט==
שורה 10:		שורה 10:
	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==
	*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=12930 השגחה פרטית במשנת הבעש"ט] מאתר "ישיבת בית אל"		*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=12930 השגחה פרטית במשנת הבעש"ט] מאתר "ישיבת בית אל"
			*[https://www.mahadurapnimit.com/aor-hahashgaha-book/ ספר 'אור ההשגחה'] הרב אשר זעליג מורסקי
	[[קטגוריה:אמונה ומחשבת ישראל]]		[[קטגוריה:אמונה ומחשבת ישראל]]
	==הערות שוליים==		==הערות שוליים==

זעליג: /* רמב"ם */

2022-01-26T08:32:00Z

רמב"ם

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:32, 26 בינואר 2022
שורה 3:		שורה 3:
	==רמב"ם==		==רמב"ם==
	על פי הרמב"ם ההשגחה היא ביטוי לקשר בין אדם לבוראו. ככל שאדם יותר משיג את ה' ויותר דבק בו, כך ההשגחה עליו יותר מפורטת<ref> ספר מורה נבוכים - חלק ג פרק נא והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד, יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלוהיות. והוא - שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה, כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו. והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהאלוה תמיד תהיה ההשגחה בו תמיד, והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהאלוה קצת עתים - תהיה ההשגחה בו בעת חשבו באלוה לבד ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו; ולא תסור ממנו אז כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא, אחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו, בעת עסקו, שכל בפועל, ואמנם הוא אז משיג בכח קרוב, והוא דומה בעת ההיא לסופר המהיר בשעה שאינו כותב. ויהיה מי שלא השכיל האלוה כל עיקר כמי שהוא בחושך ולא ראה אור כלל - כמו שבארנו באמרו, "ורשעים בחושך ידמו; ואשר השיג וכונתו כולה על מושכלו - כמו שהוא באור השמש הבהיר; ואשר השיג הוא מתעסק - דומה בעת עסקו למי שהוא ביום המעונן, שלא תאיר בו השמש מפני העב המבדיל בינה ובינו. ומפני זה יראה לי כי כל מי שתמצאהו רעה מרעות העולם, מן הנביאים או מן החסידים השלמים, לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההיא - ולפי אורך השכחה ההיא או פחיתות הענין אשר התעסק בו יהיה עוצם הרעה. ואחר שהענין כן, כבר סר הספגק הגדול אשר הביא הפילוסופים לשלול השגחת האלוה מכל איש ואיש מבני אדם ולהשוות ביניהם ובין אישי מיני שאר בעלי חיים, והיתה ראיתם על זה - מצוא החסידים והטובים רעות גדולות. והתבאר הסוד בזה, ואפילו לפי דעתם. ותהיה השגחת האלוה ית' מתמדת במי שהגיע לו השפע ההוא המזומן לכל מי שישתדל להגיע אליו, ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו האלוה ית' בדרכים האמתיים ושמחתו במה שהשיג - אי אפשר שיקרא אז לאיז ההוא מין ממיני הרעות, כי הוא עם האלוה והאלוה עמו. אבל בהסיר מחשבתו מהאלוה, אשר הוא אז נבדל מהאלוה, והאלוה נבדל ממנו, והוא אז מזומן לכל רע שאפשר שימצאהו, כי הענין המביא ההשגחה ולהמלט מים המקרה הוא השפע ההוא השכלי. וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב, או לא הגיע כלל לחסר ההוא הרע - ולזה ארע לשניהם מה שארע: והנה התאמתה אצלי זאת האמונה גם כן מדברי ה'תורה' - אמר ית', "והסתרתי פני מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה". ומבואר הוא ש'הסתרת הפנים' הזאת אנחנו סיבתה ואנחנו עושים זה המסך המבדיל בינינו ובינו - והוא אמרו, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה" - ואין ספק כי, דין היחיד כדין הציבור. הנה התבאר לך כי הסיבה בהיות איש מבני אדם מופקר למקרה ויהיה מזומן לאכל כבהמות הוא היותו נבדל מהאלוה; אבל מי ש'אלוהיו בקרבו' לא יגע בו רע כל עיקר - אמר ית', "אל תירא, כי אתך אני אל תשתע, כי אני אלוהיך וגו'"</ref>		על פי הרמב"ם ההשגחה היא ביטוי לקשר בין אדם לבוראו. ככל שאדם יותר משיג את ה' ויותר דבק בו, כך ההשגחה עליו יותר מפורטת<ref> ספר מורה נבוכים - חלק ג פרק נא והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד, יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלוהיות. והוא - שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה, כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו. והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהאלוה תמיד תהיה ההשגחה בו תמיד, והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהאלוה קצת עתים - תהיה ההשגחה בו בעת חשבו באלוה לבד ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו; ולא תסור ממנו אז כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא, אחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו, בעת עסקו, שכל בפועל, ואמנם הוא אז משיג בכח קרוב, והוא דומה בעת ההיא לסופר המהיר בשעה שאינו כותב. ויהיה מי שלא השכיל האלוה כל עיקר כמי שהוא בחושך ולא ראה אור כלל - כמו שבארנו באמרו, "ורשעים בחושך ידמו; ואשר השיג וכונתו כולה על מושכלו - כמו שהוא באור השמש הבהיר; ואשר השיג הוא מתעסק - דומה בעת עסקו למי שהוא ביום המעונן, שלא תאיר בו השמש מפני העב המבדיל בינה ובינו. ומפני זה יראה לי כי כל מי שתמצאהו רעה מרעות העולם, מן הנביאים או מן החסידים השלמים, לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההיא - ולפי אורך השכחה ההיא או פחיתות הענין אשר התעסק בו יהיה עוצם הרעה. ואחר שהענין כן, כבר סר הספגק הגדול אשר הביא הפילוסופים לשלול השגחת האלוה מכל איש ואיש מבני אדם ולהשוות ביניהם ובין אישי מיני שאר בעלי חיים, והיתה ראיתם על זה - מצוא החסידים והטובים רעות גדולות. והתבאר הסוד בזה, ואפילו לפי דעתם. ותהיה השגחת האלוה ית' מתמדת במי שהגיע לו השפע ההוא המזומן לכל מי שישתדל להגיע אליו, ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו האלוה ית' בדרכים האמתיים ושמחתו במה שהשיג - אי אפשר שיקרא אז לאיז ההוא מין ממיני הרעות, כי הוא עם האלוה והאלוה עמו. אבל בהסיר מחשבתו מהאלוה, אשר הוא אז נבדל מהאלוה, והאלוה נבדל ממנו, והוא אז מזומן לכל רע שאפשר שימצאהו, כי הענין המביא ההשגחה ולהמלט מים המקרה הוא השפע ההוא השכלי. וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב, או לא הגיע כלל לחסר ההוא הרע - ולזה ארע לשניהם מה שארע: והנה התאמתה אצלי זאת האמונה גם כן מדברי ה'תורה' - אמר ית', "והסתרתי פני מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה". ומבואר הוא ש'הסתרת הפנים' הזאת אנחנו סיבתה ואנחנו עושים זה המסך המבדיל בינינו ובינו - והוא אמרו, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה" - ואין ספק כי, דין היחיד כדין הציבור. הנה התבאר לך כי הסיבה בהיות איש מבני אדם מופקר למקרה ויהיה מזומן לאכל כבהמות הוא היותו נבדל מהאלוה; אבל מי ש'אלוהיו בקרבו' לא יגע בו רע כל עיקר - אמר ית', "אל תירא, כי אתך אני אל תשתע, כי אני אלוהיך וגו'"</ref>

			יש אומרים, שדעת הרמב"ם, כפי שמפורש בלשונו במקומות שונים בספרו 'מורה נבוכים', היא, שה' משגיח בהשגחה גמורה על הקיום והחיות הטבעית של כל הדצ"ח, אלא שבנוגע לתנועותיהם ומנוחותיהם של בעלי החיים, וכל שכן של האדם, הכל הוא במקרה גמור וכדעת אריסטו, כלומר, שבעלי החיים יש להם רצון חופשי בכל תנועותיהם ומנוחותיהם, וכן האדם הוא בעל בחירה חופשית בכל תנועותיו ומנוחותיו וה' לא גוזר על בעלי החיים או האדם איזה תנועות או מנוחות הם יעשו, ולכן האדם יקבל שכר או עונש בהתאמה למעשיו, כיון שהוא לא מוכרח בהם אלא הם במקרה גמור, ובא להוציא משיטת ה'אשעריה' המוסלמית, שהאדם כפוי במעשיו והכל בגזירה קדומה ואין לבעלי חיים רצון חופשי ואין לאדם בחירה, דבר המבטל את שתות התורה.<ref>ספר 'אור ההשגחה', שבט תשפ"ב, עמ' צ"ז, ביאורים והרחבות אות ל"ז, ולאורך כל הספר ומקורותיו.</ref>

	==במשנת הבעש"ט==		==במשנת הבעש"ט==

Shyk: /* רמב"ם */

2020-08-04T05:44:55Z

רמב"ם

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־05:44, 4 באוגוסט 2020
שורה 2:		שורה 2:
	'''השגחת ה' על הברואים''' הוא נושא רחב הנוגע בעיקרי האמונה (העיקר הראשון ביג עיקרים). מכח ההשגחה האמונה בשכר ועונש (העיקר הי"א)		'''השגחת ה' על הברואים''' הוא נושא רחב הנוגע בעיקרי האמונה (העיקר הראשון ביג עיקרים). מכח ההשגחה האמונה בשכר ועונש (העיקר הי"א)
	==רמב"ם==		==רמב"ם==
	על פי הרמב"ם ההשגחה היא ביטוי לקשר בין אדם לבוראו. ככל שאדם יותר משיג את ה' ויותר דבק בו, כך ההשגחה עליו יותר מפורטת<ref> ~~(156)~~ ספר מורה נבוכים - חלק ג פרק נא והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד, יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלוהיות. והוא - שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה, כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו. והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהאלוה תמיד תהיה ההשגחה בו תמיד, והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהאלוה קצת עתים - תהיה ההשגחה בו בעת חשבו באלוה לבד ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו; ולא תסור ממנו אז כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא, אחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו, בעת עסקו, שכל בפועל, ואמנם הוא אז משיג בכח קרוב, והוא דומה בעת ההיא לסופר המהיר בשעה שאינו כותב. ויהיה מי שלא השכיל האלוה כל עיקר כמי שהוא בחושך ולא ראה אור כלל - כמו שבארנו באמרו, "ורשעים בחושך ידמו; ואשר השיג וכונתו כולה על מושכלו - כמו שהוא באור השמש הבהיר; ואשר השיג הוא מתעסק - דומה בעת עסקו למי שהוא ביום המעונן, שלא תאיר בו השמש מפני העב המבדיל בינה ובינו. ומפני זה יראה לי כי כל מי שתמצאהו רעה מרעות העולם, מן הנביאים או מן החסידים השלמים, לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההיא - ולפי אורך השכחה ההיא או פחיתות הענין אשר התעסק בו יהיה עוצם הרעה. ואחר שהענין כן, כבר סר הספגק הגדול אשר הביא הפילוסופים לשלול השגחת האלוה מכל איש ואיש מבני אדם ולהשוות ביניהם ובין אישי מיני שאר בעלי חיים, והיתה ראיתם על זה - מצוא החסידים והטובים רעות גדולות. והתבאר הסוד בזה, ואפילו לפי דעתם. ותהיה השגחת האלוה ית' מתמדת במי שהגיע לו השפע ההוא המזומן לכל מי שישתדל להגיע אליו, ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו האלוה ית' בדרכים האמתיים ושמחתו במה שהשיג - אי אפשר שיקרא אז לאיז ההוא מין ממיני הרעות, כי הוא עם האלוה והאלוה עמו. אבל בהסיר מחשבתו מהאלוה, אשר הוא אז נבדל מהאלוה, והאלוה נבדל ממנו, והוא אז מזומן לכל רע שאפשר שימצאהו, כי הענין המביא ההשגחה ולהמלט מים המקרה הוא השפע ההוא השכלי. וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב, או לא הגיע כלל לחסר ההוא הרע - ולזה ארע לשניהם מה שארע: והנה התאמתה אצלי זאת האמונה גם כן מדברי ה'תורה' - אמר ית', "והסתרתי פני מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה". ומבואר הוא ש'הסתרת הפנים' הזאת אנחנו סיבתה ואנחנו עושים זה המסך המבדיל בינינו ובינו - והוא אמרו, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה" - ואין ספק כי, דין היחיד כדין הציבור. הנה התבאר לך כי הסיבה בהיות איש מבני אדם מופקר למקרה ויהיה מזומן לאכל כבהמות הוא היותו נבדל מהאלוה; אבל מי ש'אלוהיו בקרבו' לא יגע בו רע כל עיקר - אמר ית', "אל תירא, כי אתך אני אל תשתע, כי אני אלוהיך וגו'"</ref>		על פי הרמב"ם ההשגחה היא ביטוי לקשר בין אדם לבוראו. ככל שאדם יותר משיג את ה' ויותר דבק בו, כך ההשגחה עליו יותר מפורטת<ref> ספר מורה נבוכים - חלק ג פרק נא והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד, יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלוהיות. והוא - שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה, כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו. והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהאלוה תמיד תהיה ההשגחה בו תמיד, והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהאלוה קצת עתים - תהיה ההשגחה בו בעת חשבו באלוה לבד ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו; ולא תסור ממנו אז כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא, אחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו, בעת עסקו, שכל בפועל, ואמנם הוא אז משיג בכח קרוב, והוא דומה בעת ההיא לסופר המהיר בשעה שאינו כותב. ויהיה מי שלא השכיל האלוה כל עיקר כמי שהוא בחושך ולא ראה אור כלל - כמו שבארנו באמרו, "ורשעים בחושך ידמו; ואשר השיג וכונתו כולה על מושכלו - כמו שהוא באור השמש הבהיר; ואשר השיג הוא מתעסק - דומה בעת עסקו למי שהוא ביום המעונן, שלא תאיר בו השמש מפני העב המבדיל בינה ובינו. ומפני זה יראה לי כי כל מי שתמצאהו רעה מרעות העולם, מן הנביאים או מן החסידים השלמים, לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההיא - ולפי אורך השכחה ההיא או פחיתות הענין אשר התעסק בו יהיה עוצם הרעה. ואחר שהענין כן, כבר סר הספגק הגדול אשר הביא הפילוסופים לשלול השגחת האלוה מכל איש ואיש מבני אדם ולהשוות ביניהם ובין אישי מיני שאר בעלי חיים, והיתה ראיתם על זה - מצוא החסידים והטובים רעות גדולות. והתבאר הסוד בזה, ואפילו לפי דעתם. ותהיה השגחת האלוה ית' מתמדת במי שהגיע לו השפע ההוא המזומן לכל מי שישתדל להגיע אליו, ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו האלוה ית' בדרכים האמתיים ושמחתו במה שהשיג - אי אפשר שיקרא אז לאיז ההוא מין ממיני הרעות, כי הוא עם האלוה והאלוה עמו. אבל בהסיר מחשבתו מהאלוה, אשר הוא אז נבדל מהאלוה, והאלוה נבדל ממנו, והוא אז מזומן לכל רע שאפשר שימצאהו, כי הענין המביא ההשגחה ולהמלט מים המקרה הוא השפע ההוא השכלי. וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב, או לא הגיע כלל לחסר ההוא הרע - ולזה ארע לשניהם מה שארע: והנה התאמתה אצלי זאת האמונה גם כן מדברי ה'תורה' - אמר ית', "והסתרתי פני מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה". ומבואר הוא ש'הסתרת הפנים' הזאת אנחנו סיבתה ואנחנו עושים זה המסך המבדיל בינינו ובינו - והוא אמרו, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה" - ואין ספק כי, דין היחיד כדין הציבור. הנה התבאר לך כי הסיבה בהיות איש מבני אדם מופקר למקרה ויהיה מזומן לאכל כבהמות הוא היותו נבדל מהאלוה; אבל מי ש'אלוהיו בקרבו' לא יגע בו רע כל עיקר - אמר ית', "אל תירא, כי אתך אני אל תשתע, כי אני אלוהיך וגו'"</ref>

	==במשנת הבעש"ט==		==במשנת הבעש"ט==
	"עובדא הוה פעם אחת בבוצינא דנהורא עילאה רבינו הבעש"ט זי"ע שהיה עם תלמידיו בשדה ופתאום עברה לרגע רוח חזקה ונפלו כמה עלין לארץ ואמר: "בני, תדעו שזו הרוח שעברה עכשיו לרגע הייתה בשביל תולעת אחת שהייתה בסוף איזה עלה. והייתה החמה זורחת עליה ביותר והייתה צועקת לה' בצעקה ושלח ה' זו הרוח ונפלו כמה עלין לארץ ונפלה גם היא עמהם ואמר להם זאת להודיע להם גודל השגחת הבורא ורחמנותו על כל בריין דעלמא כמובא בלשון התיקונים" - שומר אמונים, מאמר השגחה פרטית.		"עובדא הוה פעם אחת בבוצינא דנהורא עילאה רבינו הבעש"ט זי"ע שהיה עם תלמידיו בשדה ופתאום עברה לרגע רוח חזקה ונפלו כמה עלין לארץ ואמר: "בני, תדעו שזו הרוח שעברה עכשיו לרגע הייתה בשביל תולעת אחת שהייתה בסוף איזה עלה. והייתה החמה זורחת עליה ביותר והייתה צועקת לה' בצעקה ושלח ה' זו הרוח ונפלו כמה עלין לארץ ונפלה גם היא עמהם ואמר להם זאת להודיע להם גודל השגחת הבורא ורחמנותו על כל בריין דעלמא כמובא בלשון התיקונים" - שומר אמונים, מאמר השגחה פרטית.

Shyk ב־05:44, 4 באוגוסט 2020

2020-08-04T05:44:08Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־05:44, 4 באוגוסט 2020
שורה 1:		שורה 1:
	{{להשלים\|כל הפרק=כן}}		{{להשלים\|כל הפרק=כן}}
	'''השגחת ה' על הברואים''' הוא נושא רחב הנוגע בעיקרי האמונה (העיקר הראשון ביג עיקרים). מכח ההשגחה האמונה בשכר ועונש (העיקר הי"א)		'''השגחת ה' על הברואים''' הוא נושא רחב הנוגע בעיקרי האמונה (העיקר הראשון ביג עיקרים). מכח ההשגחה האמונה בשכר ועונש (העיקר הי"א)
			==רמב"ם==
			על פי הרמב"ם ההשגחה היא ביטוי לקשר בין אדם לבוראו. ככל שאדם יותר משיג את ה' ויותר דבק בו, כך ההשגחה עליו יותר מפורטת<ref> (156) ספר מורה נבוכים - חלק ג פרק נא והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד, יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלוהיות. והוא - שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה, כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו. והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהאלוה תמיד תהיה ההשגחה בו תמיד, והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהאלוה קצת עתים - תהיה ההשגחה בו בעת חשבו באלוה לבד ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו; ולא תסור ממנו אז כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא, אחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו, בעת עסקו, שכל בפועל, ואמנם הוא אז משיג בכח קרוב, והוא דומה בעת ההיא לסופר המהיר בשעה שאינו כותב. ויהיה מי שלא השכיל האלוה כל עיקר כמי שהוא בחושך ולא ראה אור כלל - כמו שבארנו באמרו, "ורשעים בחושך ידמו; ואשר השיג וכונתו כולה על מושכלו - כמו שהוא באור השמש הבהיר; ואשר השיג הוא מתעסק - דומה בעת עסקו למי שהוא ביום המעונן, שלא תאיר בו השמש מפני העב המבדיל בינה ובינו. ומפני זה יראה לי כי כל מי שתמצאהו רעה מרעות העולם, מן הנביאים או מן החסידים השלמים, לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההיא - ולפי אורך השכחה ההיא או פחיתות הענין אשר התעסק בו יהיה עוצם הרעה. ואחר שהענין כן, כבר סר הספגק הגדול אשר הביא הפילוסופים לשלול השגחת האלוה מכל איש ואיש מבני אדם ולהשוות ביניהם ובין אישי מיני שאר בעלי חיים, והיתה ראיתם על זה - מצוא החסידים והטובים רעות גדולות. והתבאר הסוד בזה, ואפילו לפי דעתם. ותהיה השגחת האלוה ית' מתמדת במי שהגיע לו השפע ההוא המזומן לכל מי שישתדל להגיע אליו, ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו האלוה ית' בדרכים האמתיים ושמחתו במה שהשיג - אי אפשר שיקרא אז לאיז ההוא מין ממיני הרעות, כי הוא עם האלוה והאלוה עמו. אבל בהסיר מחשבתו מהאלוה, אשר הוא אז נבדל מהאלוה, והאלוה נבדל ממנו, והוא אז מזומן לכל רע שאפשר שימצאהו, כי הענין המביא ההשגחה ולהמלט מים המקרה הוא השפע ההוא השכלי. וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב, או לא הגיע כלל לחסר ההוא הרע - ולזה ארע לשניהם מה שארע: והנה התאמתה אצלי זאת האמונה גם כן מדברי ה'תורה' - אמר ית', "והסתרתי פני מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה". ומבואר הוא ש'הסתרת הפנים' הזאת אנחנו סיבתה ואנחנו עושים זה המסך המבדיל בינינו ובינו - והוא אמרו, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה" - ואין ספק כי, דין היחיד כדין הציבור. הנה התבאר לך כי הסיבה בהיות איש מבני אדם מופקר למקרה ויהיה מזומן לאכל כבהמות הוא היותו נבדל מהאלוה; אבל מי ש'אלוהיו בקרבו' לא יגע בו רע כל עיקר - אמר ית', "אל תירא, כי אתך אני אל תשתע, כי אני אלוהיך וגו'"</ref>
	==במשנת הבעש"ט==		==במשנת הבעש"ט==
	"עובדא הוה פעם אחת בבוצינא דנהורא עילאה רבינו הבעש"ט זי"ע שהיה עם תלמידיו בשדה ופתאום עברה לרגע רוח חזקה ונפלו כמה עלין לארץ ואמר: "בני, תדעו שזו הרוח שעברה עכשיו לרגע הייתה בשביל תולעת אחת שהייתה בסוף איזה עלה. והייתה החמה זורחת עליה ביותר והייתה צועקת לה' בצעקה ושלח ה' זו הרוח ונפלו כמה עלין לארץ ונפלה גם היא עמהם ואמר להם זאת להודיע להם גודל השגחת הבורא ורחמנותו על כל בריין דעלמא כמובא בלשון התיקונים" - שומר אמונים, מאמר השגחה פרטית.		"עובדא הוה פעם אחת בבוצינא דנהורא עילאה רבינו הבעש"ט זי"ע שהיה עם תלמידיו בשדה ופתאום עברה לרגע רוח חזקה ונפלו כמה עלין לארץ ואמר: "בני, תדעו שזו הרוח שעברה עכשיו לרגע הייתה בשביל תולעת אחת שהייתה בסוף איזה עלה. והייתה החמה זורחת עליה ביותר והייתה צועקת לה' בצעקה ושלח ה' זו הרוח ונפלו כמה עלין לארץ ונפלה גם היא עמהם ואמר להם זאת להודיע להם גודל השגחת הבורא ורחמנותו על כל בריין דעלמא כמובא בלשון התיקונים" - שומר אמונים, מאמר השגחה פרטית.
שורה 6:		שורה 8:
	*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=12930 השגחה פרטית במשנת הבעש"ט] מאתר "ישיבת בית אל"		*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=12930 השגחה פרטית במשנת הבעש"ט] מאתר "ישיבת בית אל"
	[[קטגוריה:אמונה ומחשבת ישראל]]		[[קטגוריה:אמונה ומחשבת ישראל]]
			==הערות שוליים==

אריאל ביגל נ"י ב־15:02, 26 בינואר 2012

2012-01-26T15:02:18Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־15:02, 26 בינואר 2012
שורה 1:		שורה 1:
			{{להשלים\|כל הפרק=כן}}
	'''השגחת ה' על הברואים''' הוא נושא רחב הנוגע בעיקרי האמונה (העיקר הראשון ביג עיקרים). מכח ההשגחה האמונה בשכר ועונש (העיקר הי"א)		'''השגחת ה' על הברואים''' הוא נושא רחב הנוגע בעיקרי האמונה (העיקר הראשון ביג עיקרים). מכח ההשגחה האמונה בשכר ועונש (העיקר הי"א)
	==במשנת הבעש"ט==		==במשנת הבעש"ט==

רצוא-ושוב: יש אלפי ערכים להשלים לא צריך לכתוב בכל אחד מהם

2012-01-22T10:02:35Z

יש אלפי ערכים להשלים לא צריך לכתוב בכל אחד מהם

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:02, 22 בינואר 2012
שורה 1:		שורה 1:
	~~{{להשלים\|כל הערך=כן}}~~
	'''השגחת ה' על הברואים''' הוא נושא רחב הנוגע בעיקרי האמונה (העיקר הראשון ביג עיקרים). מכח ההשגחה האמונה בשכר ועונש (העיקר הי"א)		'''השגחת ה' על הברואים''' הוא נושא רחב הנוגע בעיקרי האמונה (העיקר הראשון ביג עיקרים). מכח ההשגחה האמונה בשכר ועונש (העיקר הי"א)
	==במשנת הבעש"ט==		==במשנת הבעש"ט==

אריאל ביגל נ"י ב־08:44, 5 בינואר 2012

2012-01-05T08:44:12Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:44, 5 בינואר 2012
שורה 1:		שורה 1:
			{{להשלים\|כל הערך=כן}}
	'''השגחת ה' על הברואים''' הוא נושא רחב הנוגע בעיקרי האמונה (העיקר הראשון ביג עיקרים). מכח ההשגחה האמונה בשכר ועונש (העיקר הי"א)		'''השגחת ה' על הברואים''' הוא נושא רחב הנוגע בעיקרי האמונה (העיקר הראשון ביג עיקרים). מכח ההשגחה האמונה בשכר ועונש (העיקר הי"א)
	==במשנת הבעש"ט==		==במשנת הבעש"ט==

רצוא ושוב ב־11:17, 21 בנובמבר 2011

2011-11-21T11:17:32Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:17, 21 בנובמבר 2011
שורה 2:		שורה 2:
	==במשנת הבעש"ט==		==במשנת הבעש"ט==
	"עובדא הוה פעם אחת בבוצינא דנהורא עילאה רבינו הבעש"ט זי"ע שהיה עם תלמידיו בשדה ופתאום עברה לרגע רוח חזקה ונפלו כמה עלין לארץ ואמר: "בני, תדעו שזו הרוח שעברה עכשיו לרגע הייתה בשביל תולעת אחת שהייתה בסוף איזה עלה. והייתה החמה זורחת עליה ביותר והייתה צועקת לה' בצעקה ושלח ה' זו הרוח ונפלו כמה עלין לארץ ונפלה גם היא עמהם ואמר להם זאת להודיע להם גודל השגחת הבורא ורחמנותו על כל בריין דעלמא כמובא בלשון התיקונים" - שומר אמונים, מאמר השגחה פרטית.		"עובדא הוה פעם אחת בבוצינא דנהורא עילאה רבינו הבעש"ט זי"ע שהיה עם תלמידיו בשדה ופתאום עברה לרגע רוח חזקה ונפלו כמה עלין לארץ ואמר: "בני, תדעו שזו הרוח שעברה עכשיו לרגע הייתה בשביל תולעת אחת שהייתה בסוף איזה עלה. והייתה החמה זורחת עליה ביותר והייתה צועקת לה' בצעקה ושלח ה' זו הרוח ונפלו כמה עלין לארץ ונפלה גם היא עמהם ואמר להם זאת להודיע להם גודל השגחת הבורא ורחמנותו על כל בריין דעלמא כמובא בלשון התיקונים" - שומר אמונים, מאמר השגחה פרטית.
			==קישורים חיצוניים==
			*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=12930 השגחה פרטית במשנת הבעש"ט] מאתר "ישיבת בית אל"
	[[קטגוריה:אמונה ומחשבת ישראל]]		[[קטגוריה:אמונה ומחשבת ישראל]]

רצוא ושוב ב־15:21, 27 באוקטובר 2011

2011-10-27T15:21:54Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־15:21, 27 באוקטובר 2011
שורה 3:		שורה 3:
	"עובדא הוה פעם אחת בבוצינא דנהורא עילאה רבינו הבעש"ט זי"ע שהיה עם תלמידיו בשדה ופתאום עברה לרגע רוח חזקה ונפלו כמה עלין לארץ ואמר: "בני, תדעו שזו הרוח שעברה עכשיו לרגע הייתה בשביל תולעת אחת שהייתה בסוף איזה עלה. והייתה החמה זורחת עליה ביותר והייתה צועקת לה' בצעקה ושלח ה' זו הרוח ונפלו כמה עלין לארץ ונפלה גם היא עמהם ואמר להם זאת להודיע להם גודל השגחת הבורא ורחמנותו על כל בריין דעלמא כמובא בלשון התיקונים" - שומר אמונים, מאמר השגחה פרטית.		"עובדא הוה פעם אחת בבוצינא דנהורא עילאה רבינו הבעש"ט זי"ע שהיה עם תלמידיו בשדה ופתאום עברה לרגע רוח חזקה ונפלו כמה עלין לארץ ואמר: "בני, תדעו שזו הרוח שעברה עכשיו לרגע הייתה בשביל תולעת אחת שהייתה בסוף איזה עלה. והייתה החמה זורחת עליה ביותר והייתה צועקת לה' בצעקה ושלח ה' זו הרוח ונפלו כמה עלין לארץ ונפלה גם היא עמהם ואמר להם זאת להודיע להם גודל השגחת הבורא ורחמנותו על כל בריין דעלמא כמובא בלשון התיקונים" - שומר אמונים, מאמר השגחה פרטית.

	[[קטגוריה:~~מחשבת~~ ישראל]]		[[קטגוריה:אמונה ומחשבת ישראל]]

רצוא ושוב: דף חדש: '''השגחת ה' על הברואים''' הוא נושא רחב הנוגע בעיקרי האמונה (העיקר הראשון ביג עיקרים). מכח ההשגחה האמונה בש...

2011-10-27T15:21:25Z

דף חדש: '''השגחת ה' על הברואים''' הוא נושא רחב הנוגע בעיקרי האמונה (העיקר הראשון ביג עיקרים). מכח ההשגחה האמונה בש...

דף חדש

'''השגחת ה' על הברואים''' הוא נושא רחב הנוגע בעיקרי האמונה (העיקר הראשון ביג עיקרים). מכח ההשגחה האמונה בשכר ועונש (העיקר הי"א)
==במשנת הבעש"ט==
"עובדא הוה פעם אחת בבוצינא דנהורא עילאה רבינו הבעש"ט זי"ע שהיה עם תלמידיו בשדה ופתאום עברה לרגע רוח חזקה ונפלו כמה עלין לארץ ואמר: "בני, תדעו שזו הרוח שעברה עכשיו לרגע הייתה בשביל תולעת אחת שהייתה בסוף איזה עלה. והייתה החמה זורחת עליה ביותר והייתה צועקת לה' בצעקה ושלח ה' זו הרוח ונפלו כמה עלין לארץ ונפלה גם היא עמהם ואמר להם זאת להודיע להם גודל השגחת הבורא ורחמנותו על כל בריין דעלמא כמובא בלשון התיקונים" - שומר אמונים, מאמר השגחה פרטית.

[[קטגוריה:מחשבת ישראל]]