המתת חסד - היסטוריית גרסאות

Yeshivaorgil bot: :קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית

2013-07-02T06:28:21Z

קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:28, 2 ביולי 2013
שורה 572:		שורה 572:
	[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]		[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
	[[קטגוריה:מוות]]		[[קטגוריה:מוות]]
			[[קטגוריה:רפואה והלכה]]

אריאל ביגל נ"י ב־00:03, 18 במרץ 2013

2013-03-18T00:03:38Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:03, 18 במרץ 2013
שורה 1:		שורה 1:
			'''המתת חסד''' הוא כינוי להמתת חולה סופני על מנת למנוע את ייסוריו.
	==עקרונות הלכתיים-מוסריים==		==עקרונות הלכתיים-מוסריים==
	'''הטבה לזולת ומניעת נזק מהזולת''' ההגדרות והאיפיונים של הטוב והמזיק לזולת קשים ליישום ולהכרעה, וניתנים לפרשנויות שונות על ידי אנשים שונים. לפיכך, במרבית המקרים אין בעקרונות אלו משום סיוע להחלטות הקשות הנוגעות לחולים סופניים.		'''הטבה לזולת ומניעת נזק מהזולת''' ההגדרות והאיפיונים של הטוב והמזיק לזולת קשים ליישום ולהכרעה, וניתנים לפרשנויות שונות על ידי אנשים שונים. לפיכך, במרבית המקרים אין בעקרונות אלו משום סיוע להחלטות הקשות הנוגעות לחולים סופניים.

82.81.148.224 ב־10:27, 16 בספטמבר 2012

2012-09-16T10:27:30Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:27, 16 בספטמבר 2012
שורה 327:		שורה 327:
	'''מזון ונוזלים''' עד לפני מספר שנים לא עלה על דעת איש להפסיק מזון ונוזלים, גם מחולים הנוטים למות. דבר זה נחשב בלתי מוסרי, בלתי חוקי, ובלתי נכון מבחינה רפואית. מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 התפתחה מגמה ברורה להרחיב את הפקודה להימנע מהחייאה לפקודה להימנע ו/או להפסיק כל טיפול, ולאו דווקא החייאה. לפיכך, גם מתן מזון בצנתר לקיבה<ref>naso-gastric tube.</ref>, מתן מזון דרך פיום-קיבה<ref>gastrostomy. השיטה הנפוצה כיום להחדרת גסטרוסטום בחולים קשים היא שיטת ה- PEG = percutaneous endoscopic gastrostomy. הדעות בין הרופאים והאתיקאים חלוקות ביחס להוריות לביצוע פרוצדורה זו בחולים הנוטים למות, אך נראה שאין בשלב זה די הוכחות מדעיות לקביעת עמדה רפואית-מדעית בלתי תלויה בעמדה האתית-חברתית של החוקרים שפרסמו מחקרים בתחום זה.</ref>, או מתן נוזלים דרך עירוי וורידי, נחשב ומוגדר כטיפול. יש שהוסיפו חיזוק לטיעון נגד המשך מתן מזון ונוזלים בכך, שפעולה כזו בחולים בתירדמת עלולה גם לגרום לסיבוכים<ref>ראה לעיל הע' 84 ואילך. וראה במאמר - Winter SM, Am J Med 109:723, 2000.</ref>. ואכן, התגבשו המלצות של אתיקאים שונים בארה"ב להפסיק מתן מזון ונוזלים, וגם בתי משפט שונים בארה"ב קיבלו דעה זו, והורו על הפסקת מזון ונוזלים<ref>Micetich KC, et al, Arch Intern Med 143:975, 1983; Wanzer SH, et al, N Engl J Med 310:955, 1984; Meyers DW, Arch Intern Med 145:125, 1985; Dresser RS and Biosaubin EV, Arch Intern Med 145:122, 1985.</ref>. לפי דעות אלו מותר ואף צריך להפסיק מזון ונוזלים בכל דרך שהיא מארבעה קבוצות של חולים 'סופניים': אלו שמתן נוזלים לא יועיל לתקן את מחסורם, כגון הסובלים מכוויות קשות ונרחבות; אלו שמסרבים באופן מודע להמשך קבלת מזון ונוזלים; אלו הנמצאים במצב של 'צמח'; ואלו הסובלים משטיון בגיל מבוגר<ref>ראה - Clarke DE, et al, Chest 104:1646, 1993.</ref>.		'''מזון ונוזלים''' עד לפני מספר שנים לא עלה על דעת איש להפסיק מזון ונוזלים, גם מחולים הנוטים למות. דבר זה נחשב בלתי מוסרי, בלתי חוקי, ובלתי נכון מבחינה רפואית. מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 התפתחה מגמה ברורה להרחיב את הפקודה להימנע מהחייאה לפקודה להימנע ו/או להפסיק כל טיפול, ולאו דווקא החייאה. לפיכך, גם מתן מזון בצנתר לקיבה<ref>naso-gastric tube.</ref>, מתן מזון דרך פיום-קיבה<ref>gastrostomy. השיטה הנפוצה כיום להחדרת גסטרוסטום בחולים קשים היא שיטת ה- PEG = percutaneous endoscopic gastrostomy. הדעות בין הרופאים והאתיקאים חלוקות ביחס להוריות לביצוע פרוצדורה זו בחולים הנוטים למות, אך נראה שאין בשלב זה די הוכחות מדעיות לקביעת עמדה רפואית-מדעית בלתי תלויה בעמדה האתית-חברתית של החוקרים שפרסמו מחקרים בתחום זה.</ref>, או מתן נוזלים דרך עירוי וורידי, נחשב ומוגדר כטיפול. יש שהוסיפו חיזוק לטיעון נגד המשך מתן מזון ונוזלים בכך, שפעולה כזו בחולים בתירדמת עלולה גם לגרום לסיבוכים<ref>ראה לעיל הע' 84 ואילך. וראה במאמר - Winter SM, Am J Med 109:723, 2000.</ref>. ואכן, התגבשו המלצות של אתיקאים שונים בארה"ב להפסיק מתן מזון ונוזלים, וגם בתי משפט שונים בארה"ב קיבלו דעה זו, והורו על הפסקת מזון ונוזלים<ref>Micetich KC, et al, Arch Intern Med 143:975, 1983; Wanzer SH, et al, N Engl J Med 310:955, 1984; Meyers DW, Arch Intern Med 145:125, 1985; Dresser RS and Biosaubin EV, Arch Intern Med 145:122, 1985.</ref>. לפי דעות אלו מותר ואף צריך להפסיק מזון ונוזלים בכל דרך שהיא מארבעה קבוצות של חולים 'סופניים': אלו שמתן נוזלים לא יועיל לתקן את מחסורם, כגון הסובלים מכוויות קשות ונרחבות; אלו שמסרבים באופן מודע להמשך קבלת מזון ונוזלים; אלו הנמצאים במצב של 'צמח'; ואלו הסובלים משטיון בגיל מבוגר<ref>ראה - Clarke DE, et al, Chest 104:1646, 1993.</ref>.

	לעומתם, יש המתנגדים להחלטה זו, ומנמקים את התנגדותם בכמה טיעונים: מזון ונוזלים הם אמצעי קיום חיוניים מינימליים, יש להם ערך סמלי ורגשי, הם מהווים כבוד לחיים, אין להתייחס אליהם כטיפול במובן הרגיל, החלטות להפסקת מזון ונוזלים יתפרשו כאכזריות ויגרמו לפגיעה ביחסי האימון של הציבור כלפי הרופאים, סילוק מזון ונוזלים גורם למוות ישיר, ללא קשר למחלה היסודית<ref>Ramsey P, The Patient as a Person, 1970:113-129; Siegler M and Weisbard AJ, Arch Intern Med 145:129, 1985; Meyers DW, Arch Intern Med 145:125, 1985; Derr PG, Hastings Cent Rep 16:28, 1986; Rosner F, Bull NY Acad Med 64:363, 1988; Rosner F, Chest 104:1892, 1993; Rosin AJ and Sonnenblick M, J Med Ethics 24:44, 1998. וראה גם במאמר מ. אלון, שערי משפט ב#:121, 2002.</ref>. יש הטוענים שהימנעות ממזון ונוזלים גורם לסבל נוסף לחולה, ולפיכך אין להפסיקו; ולעומתם יש הטוענים שהתובנה על סבל הקשור ברעב ובצמא הוא השלכה ממצב פיזיולוגי תקין ורגיל, אך במצב של חולה הנוטה למות אין בהימנעות ממזון ונוזלים משום הגברת הסבל לחולה<ref>ראה - McCann RM, et al, JAMA 272:1263, 1994; Finucane TE, et al, JAMA 282:1365, 1999; Winter SM, Am J Med 109:723, 2000. וראה עוד Brody H, Am J Med 109:740, 2000; Finucane TE, et al, JAMA 282:1365, 1999. וראה סיכום נרחב על העמדות השונות בעניין מזון ונוזלים בחולים הנוטים למות במאמר - ע. גולן וש. בסן, רפואה ומשפט, גיליון 31 עמ' 41 ואילך, 2004.</ref>. אכן, יש לציין כי מחקרים אלו מתייחסים לרוב לחולים בימים האחרונים לחייהם, בעוד שיש המשליכים מנתונים אלו גם לחולים נוטים למות בחודשים האחרונים לחייהם, ואין כל הוכחה שבשלבים מוקדמים של מצב סופני אין סבל נוסף. יתר על כן, אין כיום נתונים מדעיים בדוקים האם חולה הסובל משטיון או ממצב הכרה ירוד סובל או איננו סובל ממתן מזון ונוזלים או מאי-מתן מזון ונוזלים. לפיכך, יש צורך בשיפוט רפואי אינדיבידואלי ביחס לכל חולה וחולה האם יש לו סיבוכים, מה חומרתם ומה ניתן לעשות כדי למנוע אותם.		לעומתם, יש המתנגדים להחלטה זו, ומנמקים את התנגדותם בכמה טיעונים: מזון ונוזלים הם אמצעי קיום חיוניים מינימליים, יש להם ערך סמלי ורגשי, הם מהווים כבוד לחיים, אין להתייחס אליהם כטיפול במובן הרגיל, החלטות להפסקת מזון ונוזלים יתפרשו כאכזריות ויגרמו לפגיעה ביחסי האימון של הציבור כלפי הרופאים, סילוק מזון ונוזלים גורם למוות ישיר, ללא קשר למחלה היסודית<ref>Ramsey P, The Patient as a Person, 1970:113-129; Siegler M and Weisbard AJ, Arch Intern Med 145:129, 1985; Meyers DW, Arch Intern Med 145:125, 1985; Derr PG, Hastings Cent Rep 16:28, 1986; Rosner F, Bull NY Acad Med 64:363, 1988; Rosner F, Chest 104:1892, 1993; Rosin AJ and Sonnenblick M, J Med Ethics 24:44, 1998. וראה גם במאמר [[מנחם אלון]], שערי משפט ב#:121, 2002.</ref>. יש הטוענים שהימנעות ממזון ונוזלים גורם לסבל נוסף לחולה, ולפיכך אין להפסיקו; ולעומתם יש הטוענים שהתובנה על סבל הקשור ברעב ובצמא הוא השלכה ממצב פיזיולוגי תקין ורגיל, אך במצב של חולה הנוטה למות אין בהימנעות ממזון ונוזלים משום הגברת הסבל לחולה<ref>ראה - McCann RM, et al, JAMA 272:1263, 1994; Finucane TE, et al, JAMA 282:1365, 1999; Winter SM, Am J Med 109:723, 2000. וראה עוד Brody H, Am J Med 109:740, 2000; Finucane TE, et al, JAMA 282:1365, 1999. וראה סיכום נרחב על העמדות השונות בעניין מזון ונוזלים בחולים הנוטים למות במאמר - ע. גולן וש. בסן, רפואה ומשפט, גיליון 31 עמ' 41 ואילך, 2004.</ref>. אכן, יש לציין כי מחקרים אלו מתייחסים לרוב לחולים בימים האחרונים לחייהם, בעוד שיש המשליכים מנתונים אלו גם לחולים נוטים למות בחודשים האחרונים לחייהם, ואין כל הוכחה שבשלבים מוקדמים של מצב סופני אין סבל נוסף. יתר על כן, אין כיום נתונים מדעיים בדוקים האם חולה הסובל משטיון או ממצב הכרה ירוד סובל או איננו סובל ממתן מזון ונוזלים או מאי-מתן מזון ונוזלים. לפיכך, יש צורך בשיפוט רפואי אינדיבידואלי ביחס לכל חולה וחולה האם יש לו סיבוכים, מה חומרתם ומה ניתן לעשות כדי למנוע אותם.

	עוד הוכח שחולים נוטים למות שהם בהכרה, אך מאושפזים בהוספיס ומטופלים היטב מבחינת כאב וסבל, אינם בוחרים להימנע ממזון ונוזלים. במחקר מהוספיס סנט כריסטופר באנגליה נמצא כי במשך 30 שנות קיומו של ההוספיס רק שני חולים בחרו להפסיק מזון ונוזלים; ובמחקר ממדינת אורגון בארה"ב רק 102 מתוך 40,000 חולים בחרו בדרך זו; ומבין חולים אלו 12.5% חזרו לאכול ולשתות<ref>ראה - Ganzini L, et al, N Engl J Med 349:359, 2003.</ref>.		עוד הוכח שחולים נוטים למות שהם בהכרה, אך מאושפזים בהוספיס ומטופלים היטב מבחינת כאב וסבל, אינם בוחרים להימנע ממזון ונוזלים. במחקר מהוספיס סנט כריסטופר באנגליה נמצא כי במשך 30 שנות קיומו של ההוספיס רק שני חולים בחרו להפסיק מזון ונוזלים; ובמחקר ממדינת אורגון בארה"ב רק 102 מתוך 40,000 חולים בחרו בדרך זו; ומבין חולים אלו 12.5% חזרו לאכול ולשתות<ref>ראה - Ganzini L, et al, N Engl J Med 349:359, 2003.</ref>.
שורה 495:		שורה 495:
	בפסיקת בתי המשפט קיימת שונות בין השופטים ביחס לשאלה העקרונית האם קיימת הצדקה עניינית שהרשות השיפוטית היא שתכריע בנושאים אלה, הטעונים התחשבות בבעיות יסוד החורגות מהתחום המשפטי גרידא.		בפסיקת בתי המשפט קיימת שונות בין השופטים ביחס לשאלה העקרונית האם קיימת הצדקה עניינית שהרשות השיפוטית היא שתכריע בנושאים אלה, הטעונים התחשבות בבעיות יסוד החורגות מהתחום המשפטי גרידא.

	מתוך עשרות הפסיקות בנושא זה מאז העשור האחרון למאה ה-20 עולה מגמה ברורה של ליברליות וגישה האוטונו- מיסטית בפסיקת בתי המשפט המחוזיים<ref>השופטים גורן, טלגם, סירוטה וריבלין - ראה להלן הע' 610 ואילך.</ref>, לעומת נטייה לכוון גישת 'קדושת החיים' וזהירות-יתר בקירוב מותם של חולים בפסיקת בית המשפט העליון<ref>בעיקר בפסק הדין המנחה בנושא זה, שנכתב בידי השופט מנחם אלון, ע"א 506/88 שפר נ. מדינת ישראל, פ"ד מח#, 87.</ref>.		מתוך עשרות הפסיקות בנושא זה מאז העשור האחרון למאה ה-20 עולה מגמה ברורה של ליברליות וגישה האוטונו- מיסטית בפסיקת בתי המשפט המחוזיים<ref>השופטים גורן, טלגם, סירוטה וריבלין - ראה להלן הע' 610 ואילך.</ref>, לעומת נטייה לכוון גישת 'קדושת החיים' וזהירות-יתר בקירוב מותם של חולים בפסיקת בית המשפט העליון<ref>בעיקר בפסק הדין המנחה בנושא זה, שנכתב בידי השופט [[מנחם אלון]], ע"א 506/88 שפר נ. מדינת ישראל, פ"ד מח#, 87.</ref>.

	כמו כן ניכרת מגמה גוברת והולכת מצד בתי המשפט המחוזיים לדמות את המצב המשפטי בישראל בעניין החולה הנוטה למות למצב בארה"ב. בפסיקות המוקדמות בנידון ניתן רק סעד משפטי להימנע מחיבור למכשיר הנשמה בבוא העת; בהמשך ניתנו גם פסקי דין לניתוק חולים ממכשיר הנשמה כשהם כבר מחוברים אליו; אחר כך ניתנו פסיקות לניתוק עתידי של חולים ממכשיר הנשמה, למרות שבעת הדיון המשפטי הם טרם חוברו למכשיר הנשמה; ובהמשך אף ניתנו פסקי דין המתירים הימנעות ממתן מזון ונוזלים וסילוק זונדה מחולים דמנטיים. חלק מפסקי הדין הללו של בתי המשפט המחוזיים נדחו על ידי בית המשפט העליון.		כמו כן ניכרת מגמה גוברת והולכת מצד בתי המשפט המחוזיים לדמות את המצב המשפטי בישראל בעניין החולה הנוטה למות למצב בארה"ב. בפסיקות המוקדמות בנידון ניתן רק סעד משפטי להימנע מחיבור למכשיר הנשמה בבוא העת; בהמשך ניתנו גם פסקי דין לניתוק חולים ממכשיר הנשמה כשהם כבר מחוברים אליו; אחר כך ניתנו פסיקות לניתוק עתידי של חולים ממכשיר הנשמה, למרות שבעת הדיון המשפטי הם טרם חוברו למכשיר הנשמה; ובהמשך אף ניתנו פסקי דין המתירים הימנעות ממתן מזון ונוזלים וסילוק זונדה מחולים דמנטיים. חלק מפסקי הדין הללו של בתי המשפט המחוזיים נדחו על ידי בית המשפט העליון.

טישיו: /* הערות שוליים */

2012-04-29T04:31:43Z

הערות שוליים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־04:31, 29 באפריל 2012
שורה 565:		שורה 565:
	הצעת חוק זו, בשינויי נוסח מסויימים, התקבלה על ידי ועדת שרים לחקיקה, והפכה להיות הצעת חוק ממשלתית. בשלהי שנת 2005 התקבלה הצעת חוק זו על ידי הכנסת, והפכה להיות "חוק החולה הנוטה למות, ה'תשס"ו-2005"<ref>ראה בנספח ד לערך זה.</ref>.		הצעת חוק זו, בשינויי נוסח מסויימים, התקבלה על ידי ועדת שרים לחקיקה, והפכה להיות הצעת חוק ממשלתית. בשלהי שנת 2005 התקבלה הצעת חוק זו על ידי הכנסת, והפכה להיות "חוק החולה הנוטה למות, ה'תשס"ו-2005"<ref>ראה בנספח ד לערך זה.</ref>.

	==הערות שוליים==
	~~<references />~~		{{הערות שוליים\|טורים=כן}}


	[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]		[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
	[[קטגוריה:מוות]]		[[קטגוריה:מוות]]

רצוא ושוב ב־10:47, 4 באוקטובר 2011

2011-10-04T10:47:05Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:47, 4 באוקטובר 2011
שורה 570:		שורה 570:

	[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]		[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
			[[קטגוריה:מוות]]

רצוא ושוב: ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגויים

2011-10-04T10:46:09Z

ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגויים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:46, 4 באוקטובר 2011
שורה 475:		שורה 475:

	'''כללי''' כל מקרה של חולה נוטה למות דורש ומחייב דיון מפורט ומעמיק, בצוות רב מקצועי, לגופו של ענין, ועל פי הנתונים המיוחדים לכל חולה וחולה. יש לשאוף לקיים את הדיונים הנוגעים לחולה הנוטה למות בשלב שעדיין אין צורך בהחלטות מיידיות ודחופות. הדיון המוקדם בא להכין את הקרקע להחלטה שקולה, ללא לחץ של זמן וצורך לפעולה מיידית. כמו כן יש לתעד את הדיונים, השיקולים, העמדות וההכרעות על מנת לאפשר בקרה ופיקוח, ועל מנת למנוע אי-הבנות וטעויות בהחלטות הרפואיות הרלוונטיות.		'''כללי''' כל מקרה של חולה נוטה למות דורש ומחייב דיון מפורט ומעמיק, בצוות רב מקצועי, לגופו של ענין, ועל פי הנתונים המיוחדים לכל חולה וחולה. יש לשאוף לקיים את הדיונים הנוגעים לחולה הנוטה למות בשלב שעדיין אין צורך בהחלטות מיידיות ודחופות. הדיון המוקדם בא להכין את הקרקע להחלטה שקולה, ללא לחץ של זמן וצורך לפעולה מיידית. כמו כן יש לתעד את הדיונים, השיקולים, העמדות וההכרעות על מנת לאפשר בקרה ופיקוח, ועל מנת למנוע אי-הבנות וטעויות בהחלטות הרפואיות הרלוונטיות.

	~~==גישות דתות שונות==~~

	'''הכנסיה הקתולית''' גילתה מאז ומעולם התנגדות להמתת חסד, החל מאבי הכנסיה אוגוסטינוס במאה הרביעית למניינם, דרך הפילוסוף תומאס אקווינוס במאה הי"ג, ועד גילוי הדעת של 'הלשכה הרומית הקדושה' משנת 1940, המגנה מעשי 'המתה יפה'. מאידך, מתירה הכנסיה הקתולית הימנעות מטיפול מאריך חיים המוגדר כבלתי-שגרתי, ומחייבת המשך טיפול שגרתי בלבד בחולים הנוטים למות<ref>ראה - Boyle J, In: Brody BA, et al (eds), Bioethics Yearbook, Vol :1 Developments in Bioethics, 1991:14-18. אותנזיה סבילה הותרה על ידי האפיפיור פיוס ה-12 בשנת חייו האחרונה ב-1957 - ראה הרפואה והיהדות עמ' 154-153; Rosner F, Modern Medicine and Jewish Ethics, 2nd ed 1990:194.</ref>. היחס לחולה המוגדר כצמח, ובעיקר השאלה אם מותר להימנע ממתן מזון ונוזלים לחולה כזה, שנויה במחלוקת בין חכמי הכנסיה הקתולית<ref>ראה -,Boyle J שם.</ref>.

	'''כנסיות נוצריות אחרות''' אף הן מתנגדות באופן מוחלט להמתת חסד, ומתירות הימנעות או הפסקת טיפולים מסויימים בחולים נוטים למות, על פי קני-מידה שונים, עם הבדלים ביניהן ביחס להגדרות וליישומים של הטיפולים שמותר להימנע מהם בחולים סופניים<ref>ראה בספר - Brody BA, et al (eds), Bioethics Yearbook, Vol :1 Theological Developments in Bioethics, 1991 -- עמ' 36-31, עמדת המורמונים; עמ' 97-96, עמדת האורטודוקסים המזרחיים; עמ' 138-136, עמדת הלותרנים; 157-153, עמדת המתודיסטים; עמ' 170-169, עמדת הבפטיסטים.</ref>.

	'''דת הבודהא''' אוסרת אף היא המתת חסד באופן מוחלט<ref>ראה - Masao F, In Brody BA, et al (eds): Bioethics Yearbook, Vol :1 Theological Developments in Bioethics, 1991:65.</ref>.

	==הצהרות והנחיות שונות==		==הצהרות והנחיות שונות==

ענבל ב־12:44, 18 במרץ 2010

2010-03-18T12:44:31Z

הצגת שינויים

א"י: /* תזאורוס לוגי */

2009-01-12T21:41:57Z

תזאורוס לוגי

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־21:41, 12 בינואר 2009
שורה 1:		שורה 1:
	<noinclude>#הפניה [[נוטה למות]]		<noinclude>#הפניה [[נוטה למות]]
	==[[ויקישיבה:תזאורוס לוגי#המתת_חסד\|תזאורוס לוגי]]==		==[[ויקישיבה:תזאורוס לוגי#המתת_חסד\|תזאורוס לוגי]]==

			מסופר בגמרא (בבא מציעא פד.) שלאחר ש[[ריש לקיש]] נפטר מקפידתו של [[רבי יוחנן]] הצטער רבי יוחנן שאין לו חברותא והיה הלוך וצועק "היכא את בר לקישא" עד שהשתגע, ורבנן ביקשו רחמים עליו ונפטר.

			יש מסבירים כי נאלצו לבקש עליו רחמים שימות ולא שיבריא, כי גם אם היה מבריא, כיוון שלא היתה לו חברותא היה שב למצבו הקודם. וזהו שאומרים "או חברותא או מיתותא".
	</noinclude>		</noinclude>
	*~~להכניס הקשר כאן~~		*"בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה"<noinclude>
	<noinclude>
	</noinclude>		</noinclude>

Yeshivaorgil bot ב־16:04, 24 בנובמבר 2008

2008-11-24T16:04:00Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־16:04, 24 בנובמבר 2008
שורה 2:		שורה 2:
	==[[ויקישיבה:תזאורוס לוגי#המתת_חסד\|תזאורוס לוגי]]==		==[[ויקישיבה:תזאורוס לוגי#המתת_חסד\|תזאורוס לוגי]]==
	</noinclude>		</noinclude>
			*להכניס הקשר כאן
	<noinclude>		<noinclude>
	</noinclude>		</noinclude>