דם קישוי - היסטוריית גרסאות

טישיו ב־03:51, 4 באוקטובר 2012

2012-10-04T03:51:33Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־03:51, 4 באוקטובר 2012
שורה 32:		שורה 32:
	לעומת זאת קיימת דיעה אחרת, כי דווקא בדם נידה ודם זיבה קטנה / גדולה שקיימת אפשרות לטעות ביניהם קיימת חומרא זו, ולא במקשה ללדת שלפי ההלכה, בכל מקרה אינה צריכה לספור שבעה נקיים{{הערה\|שם בשם מר צדוק גאון וכל בני הישיבה}}.		לעומת זאת קיימת דיעה אחרת, כי דווקא בדם נידה ודם זיבה קטנה / גדולה שקיימת אפשרות לטעות ביניהם קיימת חומרא זו, ולא במקשה ללדת שלפי ההלכה, בכל מקרה אינה צריכה לספור שבעה נקיים{{הערה\|שם בשם מר צדוק גאון וכל בני הישיבה}}.

	~~==ביאורים==~~
	~~{{ביאורים}}~~

	~~==הערות שוליים==~~
	{{הערות שוליים\|יישור=ימין}}		{{הערות שוליים\|יישור=ימין}}

	[[קטגוריה:טהרת המשפחה]]		[[קטגוריה:טהרת המשפחה]]
	[[קטגוריה:היריון ולידה בהלכה]]		[[קטגוריה:היריון ולידה בהלכה]]

טישיו: /* במשנה */

2012-10-04T03:51:16Z

במשנה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־03:51, 4 באוקטובר 2012
שורה 11:		שורה 11:
	במשנה מוגדרים כלליה של אישה שדמה נובע ממנה "מחמת וולד ולא מחמת עצמה", שעליה קובעת התורה שדמה אינה מטמא. עיקריהם של הכללים מבחינים במשך זמן ה"קישוי", שהם [[לידה\|חבלי הלידה]], ומותנים באי היפסקות הקישוי לפני הלידה, במשך זמן ארוך מדי.		במשנה מוגדרים כלליה של אישה שדמה נובע ממנה "מחמת וולד ולא מחמת עצמה", שעליה קובעת התורה שדמה אינה מטמא. עיקריהם של הכללים מבחינים במשך זמן ה"קישוי", שהם [[לידה\|חבלי הלידה]], ומותנים באי היפסקות הקישוי לפני הלידה, במשך זמן ארוך מדי.

	המחלוקת הראשונה במשנה היא אודות זמן ה"שיפוי" שהוא הזמן שבו נפסקו מהאישה חבלי הלידה. לפי רבי אליעזר, אם חבלי הלידה פסקו במשך 24 שעות, נמצא שה"קישוי" - הדם וחבלי הלידה שהיו בימים שקודם לכן, אינם נחשבים כחלק ממהלך הלידה, ולכן אם הדם יצא במשך שלושה ימים באחד עשר היום המוגדרים כ[[ימי זיבה]] היא נחשבת ל[[זבה]].{{~~ביאור~~\|על פי החוק המקראי, אישה שראתה דם [[נידה]] צריכה לספור שבעה ימים החל מהיום '''הראשון''' שבו החל הדם לזוב מגופה, ולאחר מכן היא טובלת במקווה והיא טהורה. מיד לאחר שבעת הימים הראשונים הנקראים "ימי נידה", ישנם אחד עשר יום הנקראים "ימי זיבה", ואם יצא דם מגופה במשך ימים אלו, היא נחשבת [[זבה קטנה]] ודינה [[שומרת יום כנגד יום]]. אם הדם יצא במשך שלושה ימים רצופים היא נחשבת [[זבה גדולה]] וצריכה לספור [[שבעה נקיים]] ורק לאחר מכן היא הולכת למקווה ונטהרת מטומאתה. בזמן האמוראים התקבלה ה[[חומרא דרבי זירא]], מכיוון שישנם בעיות הגורמות שקשה להבחין בין ימי הנידה לימי הזיבה, בנות ישראל החמירו על עצמן וסופרות שבעה נקיים בכל מקרה שהוא, וכן מתחילים לספור את שבעת הנקיים רק כמה ימים לאחר שהדם החל לזוב.}} לפי רבי יהושע, הדיעה המקילה יותר, זמן ה"שיפוי" המפסיק בין הקישוי ללידה הוא דווקא יממה תמימה ולא 24 שעות, ודווקא אם הוא היה במשך לילה ואחריו יום, כדוגמת [[ליל שבת]] ו[[יום שבת\|יומו]]. ה"שיפוי" הוא הפסקת צער חבלי הלידה, למרות שהדם לא הפסיק.		המחלוקת הראשונה במשנה היא אודות זמן ה"שיפוי" שהוא הזמן שבו נפסקו מהאישה חבלי הלידה. לפי רבי אליעזר, אם חבלי הלידה פסקו במשך 24 שעות, נמצא שה"קישוי" - הדם וחבלי הלידה שהיו בימים שקודם לכן, אינם נחשבים כחלק ממהלך הלידה, ולכן אם הדם יצא במשך שלושה ימים באחד עשר היום המוגדרים כ[[ימי זיבה]] היא נחשבת ל[[זבה]].{{הערה\|על פי החוק המקראי, אישה שראתה דם [[נידה]] צריכה לספור שבעה ימים החל מהיום '''הראשון''' שבו החל הדם לזוב מגופה, ולאחר מכן היא טובלת במקווה והיא טהורה. מיד לאחר שבעת הימים הראשונים הנקראים "ימי נידה", ישנם אחד עשר יום הנקראים "ימי זיבה", ואם יצא דם מגופה במשך ימים אלו, היא נחשבת [[זבה קטנה]] ודינה [[שומרת יום כנגד יום]]. אם הדם יצא במשך שלושה ימים רצופים היא נחשבת [[זבה גדולה]] וצריכה לספור [[שבעה נקיים]] ורק לאחר מכן היא הולכת למקווה ונטהרת מטומאתה. בזמן האמוראים התקבלה ה[[חומרא דרבי זירא]], מכיוון שישנם בעיות הגורמות שקשה להבחין בין ימי הנידה לימי הזיבה, בנות ישראל החמירו על עצמן וסופרות שבעה נקיים בכל מקרה שהוא, וכן מתחילים לספור את שבעת הנקיים רק כמה ימים לאחר שהדם החל לזוב.}} לפי רבי יהושע, הדיעה המקילה יותר, זמן ה"שיפוי" המפסיק בין הקישוי ללידה הוא דווקא יממה תמימה ולא 24 שעות, ודווקא אם הוא היה במשך לילה ואחריו יום, כדוגמת [[ליל שבת]] ו[[יום שבת\|יומו]]. ה"שיפוי" הוא הפסקת צער חבלי הלידה, למרות שהדם לא הפסיק.

	המחלוקת השנייה במשנה היא אודות זמן הקישוי, שמוגבל לפי רבי יוסי ורבי שמעון לשבועיים, ואם הקישוי היה יותר מכך ניתן להחשיב רק את הדם שיצא במשך שלושת הימים האחרונים כדם לידה, ואילו הדם שיצא בימים שקודם לכן עלול להביא עליה [[זבה\|טומאת זיבה]], (תלוי במספר הימים) או ל[[טומאת נידה]]. לפי רבי יהודה, הדיעה המקילה יותר, גם קישוי במשך חודש גורם לדם שיוצא בימים אלו להחשב כדם לידה, ולפי רבי מאיר "אפילו ארבעים וחמישים יום".		המחלוקת השנייה במשנה היא אודות זמן הקישוי, שמוגבל לפי רבי יוסי ורבי שמעון לשבועיים, ואם הקישוי היה יותר מכך ניתן להחשיב רק את הדם שיצא במשך שלושת הימים האחרונים כדם לידה, ואילו הדם שיצא בימים שקודם לכן עלול להביא עליה [[זבה\|טומאת זיבה]], (תלוי במספר הימים) או ל[[טומאת נידה]]. לפי רבי יהודה, הדיעה המקילה יותר, גם קישוי במשך חודש גורם לדם שיוצא בימים אלו להחשב כדם לידה, ולפי רבי מאיר "אפילו ארבעים וחמישים יום".

טישיו: /* במשנה */

2012-10-04T03:49:38Z

במשנה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־03:49, 4 באוקטובר 2012
שורה 7:		שורה 7:
	[[אבוה דשמואל]] {{הערה\|נידה לו ב}} מסביר: {{ציטוטון\|כנדתה ולא כזיבתה מכלל דזיבתה טהור. ואיזו זו? זו קושי בימי זיבה}}		[[אבוה דשמואל]] {{הערה\|נידה לו ב}} מסביר: {{ציטוטון\|כנדתה ולא כזיבתה מכלל דזיבתה טהור. ואיזו זו? זו קושי בימי זיבה}}
	==במשנה==		==במשנה==
	{{ציטוט\|מרכאות=כן\|תוכן=המקשה [[נידה]]. קשתה שלשה ימים בתוך י"א יום ושפתה מעת לעת וילדה הרי זו יולדת ב[[זבה\|זוב]], דברי [[רבי אליעזר]]. [[רבי יהושע]] אומר [[לילה]] ו[[יום]] כלילי [[שבת]] ויומו, ששפתה מן ה[[צער]] ולא מן ה[[דם]]. כמה היא קישויה? [[רבי מאיר]] אומר אפילו ארבעים וחמישים יום [[רבי יהודה]] אומר דיה [[חודש]]ה, [[רבי יוסי]] ו[[רבי שמעון]] אומרים אין קישוי יותר משתי [[שבוע\|שבת]]ות\|מקור={{משנה\|נידה\|ג\|ד}}}}		{{ציטוט\|מרכאות=כן\|תוכן=המקשה [[נידה]]. קשתה שלשה ימים בתוך י"א יום ושפתה מעת לעת וילדה הרי זו יולדת ב[[זבה\|זוב]], דברי [[רבי אליעזר]]. [[רבי יהושע]] אומר [[לילה]] ו[[יום]] כלילי [[שבת]] ויומו, ששפתה מן ה[[צער]] ולא מן ה[[דם]]. כמה היא קישויה? [[רבי מאיר]] אומר אפילו ארבעים וחמישים יום [[רבי יהודה]] אומר דיה [[חודש]]ה, [[רבי יוסי]] ו[[רבי שמעון]] אומרים אין קישוי יותר משתי [[שבוע\|שבת]]ות\|מקור=משנה נידה ג ד}}

	במשנה מוגדרים כלליה של אישה שדמה נובע ממנה "מחמת וולד ולא מחמת עצמה", שעליה קובעת התורה שדמה אינה מטמא. עיקריהם של הכללים מבחינים במשך זמן ה"קישוי", שהם [[לידה\|חבלי הלידה]], ומותנים באי היפסקות הקישוי לפני הלידה, במשך זמן ארוך מדי.		במשנה מוגדרים כלליה של אישה שדמה נובע ממנה "מחמת וולד ולא מחמת עצמה", שעליה קובעת התורה שדמה אינה מטמא. עיקריהם של הכללים מבחינים במשך זמן ה"קישוי", שהם [[לידה\|חבלי הלידה]], ומותנים באי היפסקות הקישוי לפני הלידה, במשך זמן ארוך מדי.

	המחלוקת הראשונה במשנה היא אודות זמן ה"שיפוי" שהוא הזמן שבו נפסקו מהאישה חבלי הלידה. לפי רבי אליעזר, אם חבלי הלידה פסקו במשך 24 שעות, נמצא שה"קישוי" - הדם וחבלי הלידה שהיו בימים שקודם לכן, אינם נחשבים כחלק ממהלך הלידה, ולכן אם הדם יצא במשך שלושה ימים באחד עשר היום המוגדרים כ[[ימי זיבה]] היא נחשבת ל[[זבה]].{{ביאור\|על פי החוק המקראי, אישה שראתה דם [[נידה]] צריכה לספור שבעה ימים החל מהיום '''הראשון''' שבו החל הדם לזוב מגופה, ולאחר מכן היא טובלת במקווה והיא טהורה. מיד לאחר שבעת הימים הראשונים הנקראים "ימי נידה", ישנם אחד עשר יום הנקראים "ימי זיבה", ואם יצא דם מגופה במשך ימים אלו, היא נחשבת [[זבה קטנה]] ודינה [[שומרת יום כנגד יום]]. אם הדם יצא במשך שלושה ימים רצופים היא נחשבת [[זבה גדולה]] וצריכה לספור [[שבעה נקיים]] ורק לאחר מכן היא הולכת למקווה ונטהרת מטומאתה. בזמן האמוראים התקבלה ה[[חומרא דרבי זירא]], מכיוון שישנם בעיות הגורמות שקשה להבחין בין ימי הנידה לימי הזיבה, בנות ישראל החמירו על עצמן וסופרות שבעה נקיים בכל מקרה שהוא, וכן מתחילים לספור את שבעת הנקיים רק כמה ימים לאחר שהדם החל לזוב.}} לפי רבי יהושע, הדיעה המקילה יותר, זמן ה"שיפוי" המפסיק בין הקישוי ללידה הוא דווקא יממה תמימה ולא 24 שעות, ודווקא אם הוא היה במשך לילה ואחריו ~~יופ~~, כדוגמת [[ליל שבת]] ו[[יום שבת\|יומו]]. ה"שיפוי" הוא הפסקת צער חבלי הלידה, למרות שהדם לא הפסיק.		המחלוקת הראשונה במשנה היא אודות זמן ה"שיפוי" שהוא הזמן שבו נפסקו מהאישה חבלי הלידה. לפי רבי אליעזר, אם חבלי הלידה פסקו במשך 24 שעות, נמצא שה"קישוי" - הדם וחבלי הלידה שהיו בימים שקודם לכן, אינם נחשבים כחלק ממהלך הלידה, ולכן אם הדם יצא במשך שלושה ימים באחד עשר היום המוגדרים כ[[ימי זיבה]] היא נחשבת ל[[זבה]].{{ביאור\|על פי החוק המקראי, אישה שראתה דם [[נידה]] צריכה לספור שבעה ימים החל מהיום '''הראשון''' שבו החל הדם לזוב מגופה, ולאחר מכן היא טובלת במקווה והיא טהורה. מיד לאחר שבעת הימים הראשונים הנקראים "ימי נידה", ישנם אחד עשר יום הנקראים "ימי זיבה", ואם יצא דם מגופה במשך ימים אלו, היא נחשבת [[זבה קטנה]] ודינה [[שומרת יום כנגד יום]]. אם הדם יצא במשך שלושה ימים רצופים היא נחשבת [[זבה גדולה]] וצריכה לספור [[שבעה נקיים]] ורק לאחר מכן היא הולכת למקווה ונטהרת מטומאתה. בזמן האמוראים התקבלה ה[[חומרא דרבי זירא]], מכיוון שישנם בעיות הגורמות שקשה להבחין בין ימי הנידה לימי הזיבה, בנות ישראל החמירו על עצמן וסופרות שבעה נקיים בכל מקרה שהוא, וכן מתחילים לספור את שבעת הנקיים רק כמה ימים לאחר שהדם החל לזוב.}} לפי רבי יהושע, הדיעה המקילה יותר, זמן ה"שיפוי" המפסיק בין הקישוי ללידה הוא דווקא יממה תמימה ולא 24 שעות, ודווקא אם הוא היה במשך לילה ואחריו יום, כדוגמת [[ליל שבת]] ו[[יום שבת\|יומו]]. ה"שיפוי" הוא הפסקת צער חבלי הלידה, למרות שהדם לא הפסיק.

	המחלוקת השנייה במשנה היא אודות זמן הקישוי, שמוגבל לפי רבי יוסי ורבי שמעון לשבועיים, ואם הקישוי היה יותר מכך ניתן להחשיב רק את הדם שיצא במשך שלושת הימים האחרונים כדם לידה, ואילו הדם שיצא בימים שקודם לכן עלול להביא עליה [[זבה\|טומאת זיבה]], (תלוי במספר הימים) או ל[[טומאת נידה]]. לפי רבי יהודה, הדיעה המקילה יותר, גם קישוי במשך חודש גורם לדם שיוצא בימים אלו להחשב כדם לידה, ולפי רבי מאיר "אפילו ארבעים וחמישים יום".		המחלוקת השנייה במשנה היא אודות זמן הקישוי, שמוגבל לפי רבי יוסי ורבי שמעון לשבועיים, ואם הקישוי היה יותר מכך ניתן להחשיב רק את הדם שיצא במשך שלושת הימים האחרונים כדם לידה, ואילו הדם שיצא בימים שקודם לכן עלול להביא עליה [[זבה\|טומאת זיבה]], (תלוי במספר הימים) או ל[[טומאת נידה]]. לפי רבי יהודה, הדיעה המקילה יותר, גם קישוי במשך חודש גורם לדם שיוצא בימים אלו להחשב כדם לידה, ולפי רבי מאיר "אפילו ארבעים וחמישים יום".

טישיו: כתבתי בויקיפדיה

2012-10-04T03:48:10Z

כתבתי בויקיפדיה

דף חדש

בהלכה, '''דם קישוי''' היא הגדרה הלכתית בהלכות [[טהרת המשפחה]] ובהלכות [[טומאה וטהרה]], הקובע את דינה של אישה שנובע דם מ[[צוואר הרחם]] שלה בתקופה הסמוכה ללידה.
==במקרא==
המקור לכלל זה היא מהפסוק ב[[פרשת תזריע]] העוסק בדיני [[טומאת יולדת]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם '''כְּנִדָּתָהּ'''|מקור=ויקרא יב ה}}

[[אבוה דשמואל]] {{הערה|נידה לו ב}} מסביר: {{ציטוטון|כנדתה ולא כזיבתה מכלל דזיבתה טהור. ואיזו זו? זו קושי בימי זיבה}}
==במשנה==
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=המקשה [[נידה]]. קשתה שלשה ימים בתוך י"א יום ושפתה מעת לעת וילדה הרי זו יולדת ב[[זבה|זוב]], דברי [[רבי אליעזר]]. [[רבי יהושע]] אומר [[לילה]] ו[[יום]] כלילי [[שבת]] ויומו, ששפתה מן ה[[צער]] ולא מן ה[[דם]]. כמה היא קישויה? [[רבי מאיר]] אומר אפילו ארבעים וחמישים יום [[רבי יהודה]] אומר דיה [[חודש]]ה, [[רבי יוסי]] ו[[רבי שמעון]] אומרים אין קישוי יותר משתי [[שבוע|שבת]]ות|מקור={{משנה|נידה|ג|ד}}}}

במשנה מוגדרים כלליה של אישה שדמה נובע ממנה "מחמת וולד ולא מחמת עצמה", שעליה קובעת התורה שדמה אינה מטמא. עיקריהם של הכללים מבחינים במשך זמן ה"קישוי", שהם [[לידה|חבלי הלידה]], ומותנים באי היפסקות הקישוי לפני הלידה, במשך זמן ארוך מדי.

המחלוקת הראשונה במשנה היא אודות זמן ה"שיפוי" שהוא הזמן שבו נפסקו מהאישה חבלי הלידה. לפי רבי אליעזר, אם חבלי הלידה פסקו במשך 24 שעות, נמצא שה"קישוי" - הדם וחבלי הלידה שהיו בימים שקודם לכן, אינם נחשבים כחלק ממהלך הלידה, ולכן אם הדם יצא במשך שלושה ימים באחד עשר היום המוגדרים כ[[ימי זיבה]] היא נחשבת ל[[זבה]].{{ביאור|על פי החוק המקראי, אישה שראתה דם [[נידה]] צריכה לספור שבעה ימים החל מהיום '''הראשון''' שבו החל הדם לזוב מגופה, ולאחר מכן היא טובלת במקווה והיא טהורה. מיד לאחר שבעת הימים הראשונים הנקראים "ימי נידה", ישנם אחד עשר יום הנקראים "ימי זיבה", ואם יצא דם מגופה במשך ימים אלו, היא נחשבת [[זבה קטנה]] ודינה [[שומרת יום כנגד יום]]. אם הדם יצא במשך שלושה ימים רצופים היא נחשבת [[זבה גדולה]] וצריכה לספור [[שבעה נקיים]] ורק לאחר מכן היא הולכת למקווה ונטהרת מטומאתה. בזמן האמוראים התקבלה ה[[חומרא דרבי זירא]], מכיוון שישנם בעיות הגורמות שקשה להבחין בין ימי הנידה לימי הזיבה, בנות ישראל החמירו על עצמן וסופרות שבעה נקיים בכל מקרה שהוא, וכן מתחילים לספור את שבעת הנקיים רק כמה ימים לאחר שהדם החל לזוב.}} לפי רבי יהושע, הדיעה המקילה יותר, זמן ה"שיפוי" המפסיק בין הקישוי ללידה הוא דווקא יממה תמימה ולא 24 שעות, ודווקא אם הוא היה במשך לילה ואחריו יופ, כדוגמת [[ליל שבת]] ו[[יום שבת|יומו]]. ה"שיפוי" הוא הפסקת צער חבלי הלידה, למרות שהדם לא הפסיק.

המחלוקת השנייה במשנה היא אודות זמן הקישוי, שמוגבל לפי רבי יוסי ורבי שמעון לשבועיים, ואם הקישוי היה יותר מכך ניתן להחשיב רק את הדם שיצא במשך שלושת הימים האחרונים כדם לידה, ואילו הדם שיצא בימים שקודם לכן עלול להביא עליה [[זבה|טומאת זיבה]], (תלוי במספר הימים) או ל[[טומאת נידה]]. לפי רבי יהודה, הדיעה המקילה יותר, גם קישוי במשך חודש גורם לדם שיוצא בימים אלו להחשב כדם לידה, ולפי רבי מאיר "אפילו ארבעים וחמישים יום".

==בתלמוד==
במשנה הוסבר ברורות דינה של אישה שיצא ממנה דם שלפי הכללים האמורים אינו נחשב ל"דם לידה", במשך ימי הזיבה - {{ציטוטון|קשתה שלושה ימים בתוך [[ימי זיבה|אחד עשר יום]] הרי זו יולדת בזוב}}, ואם הדם יצא במשך הנידה, הוא לא גורם שום משמעות הלכתית - שכן בכל מקרה האישה טמאה במשך שבעה ימים, והדם אינו מעלה ולא מוריד. אך לא ברור מה כוונת המשנה במילים "המקשה - נידה", בה היא מתייחסת לאפשרות שדם יצא במשך שבעת ימי הנידה.

*[[רב (אמורא)|רב]] פירש שהכוונה היא שחז"ל גזרו טומאת נידה [[מדרבנן]] על כל אישה שהיא מקשה ללדת ובכל מקרה שהוא, גם מקרה שלפי הכללים נחשב כדם לידה, אך רק על אותו יום, ומיד עם [[שקיעת החמה]] היא יכולה ל[[טבילה|טבול]] ולהיות טהורה מטומאתה.

מסופר בתלמוד כי [[שילא בר אבינא]] מגדולי תלמידיו של רב, נהג לפסוק כמותו בפסק זה. לפני פטירתו של רב, שהה [[רב אסי ]]ליד מיטתו, ורב אמר לו כי הוא חוזר בו מפסקו זה, והוא סובר כשיטת [[רבי יצחק]] שאין כל טומאה בדם קושי הבא בימי זיבה. אלא ששילא בר אבינא תלמידו עדיין נוהג כמותו, ולכן - הורה לרב לרב אסי - "גרייה", כלומר: שכנע אותו בטעמים וראיות כי פסק זה אינו נכון. רב אסי לא שמע בבירור את קולו של רב, וחשב כי הוא אומר מילה דומה ב[[ארמית]] שמשמעותה שונה - "גדייה" , כלומר: אם לא יסכים לדבריך, כרות אותו על ידי [[שמתא]]. לאחר פטירתו של רב בא רב אסי לשילא ואמר לו כי רב חזר בו מפסקו. נענה שילא: אם היה רב חוזר בו מפסקו, הוא היה אומר לי זאת, שהרי ידע שנוהג אני על פי פסקיו.

כאשר ראה רב אסי ששילא מסרב להשמע לדבריו, הוא הטיל עליו שמתא, כהוראתו של רב (כפי שחשב בטעות). בא אליו שילא ואמר לו: האם אינך דואג ממאמר חז"ל "והוי זהיר בגחלתן שלא תכווה"?!{{הערה|{{משנה|אבות|ב|י}}.}} נענה רב אסי: כוחי גדול כשל ה[[תנא]] [[איסי בן יהודה]], שנקרא גם איסי בן גור אריה, איסי בן גמליאל, ואיסי בן מהללאל{{הערה|{{בבלי|פסחים|קיג|ב}}.}} (השם איסי דומה לשם אסי{{הערה|תוספות שם}}), "'''אסי'''תא דנחשא דלא שלט ביה רקבא" - כ[[רפואה]] שנוצרת על ידי [[ארס]] של [[נחש]], שלא שולט בו רקבון. נענה שילא בר אבינא: אני הוא שילא בר אבינא, [[פטיש]] החזק השובר את [[ארס]] הנחש. כאשר אמר זאת שילא, חלה רב אסי בחולי חמור, ולא יכול היה להרפא ממנו. כאשר נרפא מחולי אחד נפל לחולי אחר וחוזר חלילה, עד שנפטר. מיד לאחר שנפטר עוד לפני שנקבר רב אסי, אמר רב שילא לאשתו: הכיני לי [[תכריכים]], נאלץ אני להפטר מכיוון שחושש אני מרב אסי שלא ילשין עלי אצל רב בשמים. אשתו הכינה לו תכריכים והוא נפטר. החכמים קיימו את שני ההלויות של שני החכמים שנפטרו באותו יום יחד, והחכמים ראו כי ההדסים של הדס, שאותם נהוג היה להניח על מיטתם של הנפטרים, פורחים ממיטה למיטה, והסיקו שהחכמים עשו [[שלום]] ביניהם, לאחר פטירתם.

*לפי [[שמואל (אמורא)|שמואל]] הכוונה היא שחז"ל גזרו טומאה על האישה עד הלידה, מחשש "שמא תשפה", כלומר - שמא לפני הלידה יופסק הקישוי במשך זמן הגורם לקישוי שלא להחשב כקישוי לידה (24 שעות או לילה ויום לפי השיטות השונות), וממילא יתברר למפרע שהיא הייתה טמאה מהתורה, ולכן עליה להתנהג בכל מקרה כדין [[שומרת יום כנגד יום]].

לפי [[רבי יצחק]] הכוונה היא שאכן הדם גורם לאישה טומאת נידה רק אם היא בימי נידה (ולא בימי הזיבה), מפני שהתורה שטיהרה את דם הקושי טיהרה אותו רק מטומאת זיבה ולא מטומאת נידה.
==להלכה==
קיימת מחלוקת [[גאונים]] האם גם היום קיימים כללים אלו המבדילים בין דם קישוי לדם רגיל. ישנה דיעה בראשונים האומרת כי כשם שבנות ישראל [[חומרא דרבי זירא|החמירו על עצמן]] לנהוג בכל דם - גם דם שברור שאינו גורם ל[[זיבה גדולה]] - כדם כזה והם סופרים לאחריו [[שבעה נקיים]], כך גם בדם זה{{הערה|[[ראב"ן]] סימן שכ"ה ו[[ספר האשכול]] סוף סימן ל"ז בשם מר יעקב גאון}}. על כך נאמרו שלושה סיבות אפשריות: דיעה אחת מסבירה כי בנות ישראל אינן בקיאות לדעת מתי הן ימי הזיבה ומתי הן ימי הנידה{{הערה|[[סמ"ק]] ו[[ריטב"א]]}}, יש אומרים שהטעם הוא שהוא בכלל [[חומרא דרבי זירא]] שבה קבעו כי אין לחלק בין דם לדם וגם דם שלא ברור מהו נוהגים בו חומרות של דם נידה וזיבה{{הערה|[[ספר האשכול]] ו[[ראב"ן]] שם}}} ויש מסבירים שגם כאן קיים חשש שמא לאחר יציאת הדם במשך שלושה ימים תהיה האישה במצב של "שיפוי", כך שהדם הוא למפרע דם זיבה, אך בנות ישראל אינן יודעות היטב להבדיל בין "קושי" ל"שיפוי", וייתכן שהדם יצא בשיפוי והיא תחשוב שהוא יצא במצב של קושי, וממילא היא לא תדע שהיא טמאה ב[[טומאת זיבה]], ולכן לפי שיטה זו יש לנהוג כיום ספירת שבעה נקיים גם לאחר דם קושי.

לעומת זאת קיימת דיעה אחרת, כי דווקא בדם נידה ודם זיבה קטנה / גדולה שקיימת אפשרות לטעות ביניהם קיימת חומרא זו, ולא במקשה ללדת שלפי ההלכה, בכל מקרה אינה צריכה לספור שבעה נקיים{{הערה|שם בשם מר צדוק גאון וכל בני הישיבה}}.

==ביאורים==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

[[קטגוריה:טהרת המשפחה]]
[[קטגוריה:היריון ולידה בהלכה]]