Rakovsky: יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - מציאות שנאמר בה שסומכים על דעת מיעוט להקל. דינים שונים, מצינו שנאמר בהם ש..."

2020-08-04T14:33:20Z

יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - מציאות שנאמר בה שסומכים על דעת מיעוט להקל. דינים שונים, מצינו שנאמר בהם ש..."

דף חדש

'''הגדרת הערך''' - מציאות שנאמר בה שסומכים על דעת מיעוט להקל.

דינים שונים, מצינו שנאמר בהם שבשעת הדחק אפשר לסמוך על דעת יחיד שנאמרה בהם להקל<ref>עי' ברכות ט א, שבת מה א, עירובין מו א, גיטין יט א ועוד.</ref>, וכן אותה שנינו: ולמה מביאים דברי היחיד בין המרובים הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובים, שאם יראה בית דין דברי היחיד יסמוך עליו<ref>עדיות פ"א מ"ה, לפי גי' האו"ז שבציון הבא, ולפנינו "ויסמוך עליו", ועי' תוספתא עדיות פ"א ה"ה.</ref>, פירשו ראשונים שהיינו בשעת הדחק<ref>או"ז ח"ב סי' שו; עי' פי' הראב"ד עדיות שם.</ref>. הערך שלפנינו דן בכללים שונים של ההיתרים שבשעת הדחק. במפרשים ובפוסקים דנו בציורים רבים מאד של שעת הדחק, ואין מקום לפורטם במסגרת האנציקלופדיה התלמודית, מפני שיש לדון בכל מקום ומקרה לפי מקומם ושעתם, והקביעה מתי היא שעת הדחק תלויה בהרבה גורמים לפי מצב המקום והזמן בהם דנים.

==== גדר שעת הדחק ====

בגדר שעת הדחק, מצינו כמה אופנים<ref>עי' ש"ך יו"ד סו"ס רמב פלפול בהנהגת הוראות איסור והיתר, שכתב: ושעת הדחק היינו דוקא במקום הפסד מרובה או בהפסד מועט לעני בדבר חשוב או לעשיר לכבוד שבת ויום טוב או לכבוד אורחים, ולכאו' דבריו הם בלאו דוקא, שהרי הוזכרו מצבים נוספים של שעת הדחק, כמובא להלן.</ref>: א) כשכבר נעשה מעשה ואי אפשר לעשותו שוב באופן הנכון, כגון בגט* אשה שנכתב שלא כדין, והלך נותן הגט לדרכו או שהאשה נישאה לאחר על פי גט זה<ref>עי' גיטין יט א ורש"י שם. וע"ע גט ציונים 738, 787, 26 (השני), 110, 415, 431, 495, 534, 564, 599, וע' גט ישן ציון 44, וע' גט מקדם ציונים 11, 45, 67,</ref>, או חליצה שנעשתה באופן שלא כדין, והיבם הלך או היבמה כבר נשאה<ref>יש"ש יבמות פי"ב סי' א, וע"ע חליצה ציון 85 (השני).</ref>. ב) לקיים מצוה או דין שלא בזמנם, כשלא הגיע הזמן ובא לעשותם משום שלא יוכל לעשותם בזמנם, כגון היוצא לדרך ובא לקרוא קריאת-שמע* של שחרית קודם זמנה<ref>עי' ברכות ט א ורי"ף שם (א א); רמב"ם ק"ש פ"א הי"ב; טוש"ע או"ח פט ח ורמ"א שם, ועי' משנ"ב ס"ק מא.</ref>, או אשה שעושה חפיפה* שקודם הטבילה רק ביום או רק בלילה משום שלא יכולה לחפוף גם ביום וגם בלילה<ref>רמ"א יו"ד קצט ג.</ref> או לפרסם על עיבור-השנה* קודם אדר, משום שהנשיא צריך לצאת לארץ רחוקה<ref>עי' סנהדרין יב א ומאירי שם; רמב"ם קידוה"ח פ"ד הי"ג.</ref>, או שרוצה לקיים מצוה אחר זמנה מחמת שאינו יכול לקיימה בזמנה, כגון שכור או חולה שבא לקרוא קריאת שמע של ערבית אחר זמנה<ref>עי' ברכות שם ורש"י ורי"ף שם.</ref>, או כשיש חשש שיעבור זמן המצוה, כגון הירא שיעבור זמן תפילה<ref>טוש"ע או"ח קכד ב, לענין להתפלל בקול רם והציבור מתפללים עמו עד לאחר האל הקדוש, וע"ע חזרת הש"ץ ציון 77.</ref>. וכן קיום מצוה שלא במקומה הראוי, כגון לקדש הלבנה תחת גג<ref>ע"ע ברכת הלבנה ציון 75.</ref>. על מקרים נוספים של קיום מצוה או דין שלא בזמנם, עי' הערה<ref> על אי סמיכת גאולה לתפילה בשעת הדחק, ע"ע ברכות ק"ש ציונים 232 ואילך, 277; על ברכת החמה שזמנה עד חצות בשעת הדחק, ע"ע ברכת החמה ציון 19; על תפילת הביננו כאשר יעבור זמן תפילה, ע"ע הביננו ציון 47.</ref>. ג) לעשות מעשה האסור, כגון טלטול מוקצה, כשיש סכנת ממון<ref>שבת מה א וריטב"א שם.</ref>, או צער הגוף<ref>ריטב"א שם.</ref>, או חשש רחוק להסתעפות סכנה<ref>רעק"א שבת שם (שו"ת רעק"א סי' ס), בד' רש"י שם שפי' שעת הדחק, חשש סכנה, וא"א לומר כפשוטו, שא"כ אפי' איסור דאו' נדחה מפני סכנה.</ref>. ד) להתיר מאכל האסור באכילה, כשאין אחר, כגון מאכל האסור בנדר*, כאשר אין לו מאכל אחר<ref>עי' נדרים מג א ותוס' שם ד"ה נותן לאחר.</ref>, או פת-גוים* של נחתום כשאין אופה ישראל<ref>רמב"ם מאכ"א פי"ז הי"ב; שו"ע יו"ד קיב ב.</ref>. ה) כשאין לו חפץ הנצרך לקיום דין או מצוה מסוימים, כגון שצריך ליטול ידיו לסעודה, ואין לו מים בסמוך לו או שיש לו וצריך להם לצורך אחר<ref>עי' תוס' חולין קו ב ד"ה נוטל.</ref>, או שבא לאפות מצה* ואין לו קמח השמור משעת קצירה<ref>עי' פסחים מ א ורמב"ן ושא"ר שם; טוש"ע או"ח תנג ד. ועי' ציון 46.</ref>, או שבא לכתוב מגילה* וכותבה שלא מהכתב, לפי שאין מגילה אחרת<ref>עי' מגילה יח ב ור"א מן ההר שם, וע"ע כתיבת סת"ם ציונים 970, 978 ואילך, לענין כתיבת סת"ם שלא מתוך הכתב בשעה"ד, וע' כתיבת סת"ם כסדרן ציון 11 ואילך לענין כתיבה שלא כסדרן בשעה"ד, וציון 69 לענין שלא כסדרן בסדר הפרשיות, וע' מגילת אסתר ציון 297 לענין קריאה במגילה שלא נכתבה מתוך הכתב, וציון 361 לענין קריאה במגילה שאין בה פרשיות פתוחות וסתומות כראוי,</ref>, או שאינו מוצא מין מארבע-מינים* אלא פסול<ref>עי' סוכה לא א-ב; רמב"ם לולב פ"ח ה"א, ועי' ראב"ד שם; שו"ע או"ח תרמט ו, ועי' משנ"ב שאין נקרא שעה"ד אלא כשאין בכל העיר ד' מינים כשרים. וע"ע אתרוג ציון 26ב וציון 155. וע"ע הדס ציון 155 שדוקא כשאין בכל העיר חשוב שעת הדחק, וע' לולב ציון 158 ואילך לענין לולב פחות מג' טפחים, ושם פרק ט: בשעת הדחק (ציון 711 ואילך).</ref>, או לקרוא בספר-תורה* פסול ואין מי שיכול לתקנו<ref>דעת המתירים ברמ"א או"ח קמג ד.</ref>, או לברך ברכת המזון על כוס שהוא פגום, כשאין לו כוס אחר<ref>טוש"ע או"ח קפב ז ומשנ"ב שם ס"ק לב.</ref>, או שלש עיסה למצה* במים שלא לנו, ואין לו עיסה אחרת<ref>ע"ע מים שלנו. שו"ע או"ח תנה ג, ועי' ב"ח שם שהתיר אף ללוש לכתחי' כשאין לו מים אחרים.</ref>. על מקרים נוספים של חפצים שנצרכים לצורך קיום מצוה או דין, שבשעת הדחק הותר השימוש בחפץ אחר, עי' בהערה<ref>על שכר מדינה כשאין יין לארבע-כוסות, ע"ע ציון 124, על נר שאינו של שעוה לבדיקת-חמץ, ע"ע ציון 162, על שימוש בסכין נקיה של נכרים לשחיטה, ע"ע בית השחיטה ציון 44, על שיעור ב' שערות לצורך קביעת גדלות, שבשעה"ד די באורך אצבע, ע"ע גדול ציון 102, על אמירת דבר שבקדושה כשאין לו לכסות ראשו, שיכסה ראשו בידו, ע"ע גלוי ראש ציון 74, על צירוף קטן למנין עשרה לאמירת דבר-שבקדושה, ע"ע ציונים 96, 110, על שימוש בכוס שבורה, כשאין שלמה, לכוס-של-ברכה, ע"ע ציון 383, ושם ציון 609 לתקן כוס פגומה במים כשאין יין,</ref>. ו) בשנת בצורת<ref>נדה ט ב, ועי' רש"י שם.</ref>. ז) הפסד מרובה<ref>נדה שם, ועי' רש"י שם ותוס' שם ו ב ד"ה בשעת הדחק; ש"ך יו"ד רמב. וע"ע בשולי גויים ציון 170, וע' הפסד מרובה פ"ב: בהכרעת הלכה, ציון 44 ואילך, ושם ציון 45 מראשונים שמפרשים ששעה"ד היינו כשיש הפסד מרובה.</ref>. ח) כשנשאלה שאלה והורה החכם להיתר, והשואל הלך לו וטורח גדול לרדוף אחריו<ref>תוס' נדה ו ב ד"ה בשעת הדחק.</ref>. ט) בחשש שיתבטל דין או מועד, כגון קביעת כל החודשים וכל השנים על ידי הלל הנשיא<ref>ע"ע לוח השנה.</ref>, מחשש שאם לא כן יתבטלו כל המועדות<ref>ע"ע לוח השנה ציון 65. ריטב"א סוכה מג א.</ref>. י) הצלה ממעשה איסור, כגון שביהודה היו כונסים את האשה בשעת אירוסין, אף על פי שחופה מן התורה היא<ref>ע"ע חופה.</ref>, כדי שלא תיבעל להגמון<ref>ר"ן כתובות ז ב.</ref>. יא) הולכי דרכים<ref>מרדכי ברכות רמז רד. וע"ע בשר בחלב ציון 541, וע"ע יום הכניסה ציון 83 לענין דרכים מקולקלות.</ref>. יב) לצורך שבת, כגון דבר מאכל הנצרך לשבת ואין אחר<ref>עי' אגודה זבחים צו ב בשם הר"ש; ש"ך יו"ד רמב. וע"ע בשולי גויים ציון 170.</ref>, או כיבוס בגדים אחר תשעה באב בערב שבת מן המנחה ולמעלה<ref>מאירי תענית ל ב.</ref>, וכן לצורך יום טוב<ref>ט"ז או"ח תקב ס"ק ה; ש"ך יו"ד רמב.</ref>. יג) דבר מאכל הנצרך לאורחים<ref>אגודה שם; תורץ חטאת כלל נה דין ב; ט"ז יו"ד צב ס"ק כב וש"ך שם ס"ק כט ויו"ד רמב. וע"ע הכנסת אורחים ציון 135 ואילך.</ref>. יד) טרדת המחשבה, בענינים שנצרכת בהם כוונה, כגון העומד במקום שהוא טרוד ולא יכול להתפלל בכוונה תפילה ארוכה<ref>טוש"ע או"ח קי א. וע"ע הביננו ציונים 36, 40.</ref>, או כשלא יוכל לומר בכוונה את כל נוסח ברכת-המזון*<ref>ע"ע ציון 349, ושם ציון 87 על שאינו יכול לומר את נוסח ברכת הזן.</ref>. טו) לצורך עני*<ref>תו"ח וט"ז וש"ך שם שם ושם.</ref> בדבר חשוב<ref>ש"ך יו"ד רמב.</ref>. טז) מניעת צורך ביבום*<ref>פת"ש אהע"ז סדר הגט ס"ק מ בשם גט פשוט. וע"ע גט מקדם ציון 80, וע' גרושין ציון 465,</ref>. יז) קטטה<ref>לבוש או"ח שלט ד.</ref>. יח) לצורך זקן<ref>רמ"א או"ח תסב ד, לענין לישה במי פירות בפסח.</ref>. יט) לצורך חולה<ref>רמ"א שם.</ref>. כ) מניעת עיגון<ref>שו"ת ר"א מזרחי סי' נד, הובא בט"ז אהע"ז יז ס"ק י.</ref>. כא) פועלים בשעת עבודתם, הנוטלים שכר מבעל הבית<ref>שו"ע או"ח סי' קי ב, ומשנ"ב שם ס"ק י, לענין תפילת הביננו, ע"ע ציון 59.</ref>. כב) מאכל או משקה שאדם רגיל בו ומחמת הרגלו נעשה כחייו תלויים בו<ref> עי' ט"ז יו"ד רמג ס"ק ד לענין חדש בחו"לשיש לסמוך על המתירים, משום שבמדינות אלו חייו של אדם תלויים בשתית שכר שעורים ושיבולת שועל, ועי' ש"ך שם בנקה"כ שאסר, והוא לשיטתו שבאיסור דאו' אין מקילים בשעה"ד, עי' ציון 48.</ref>. כג) אין חוששים לאיסור בדבר שאין רואים בו ריעותא ("אחזוקי-איסורא-לא-מחזקינן*"), כגון שבשעת הדחק מותר לקחת קמח מן השוק למצה ויוצא בה ידי חובת מצה<ref>ע"ע אחזוקי איסורא לא מחזקינן ציון 16-17.</ref>. כד) גזירת המלכות<ref>ע"ע הואיל ציון 75 לענין ישראל שצריך לאפות לבני החיל ביו"ט שמותר לאפות להם.</ref>. כה) בשכחה או אונס<ref>ע"ע השלמה ציון 119.</ref>. כו) משום כבוד הבריות<ref>ע"ע חפה, שאע"פ שאין כונסים לחופה בשבת, אם בערב שבת התעכבו עד הלילה ויש ביוש לחתן ולכלה אם לא יכנוס, שיש לסמוך על המתירים לכנוס לחופה בשבת משום כבוד הבריות, וע"ע חציצה ציון 40 לענין טבילת נדה בבגדיה בדיעבד כשעומדים שם בני אדם ולא יכולה להסיר בגדיה, וע"ע טבילה ציון 874, וע"ע מודר הנאה ציון 1233 לענין אמירת כל המהנה אינו מפסיד להאכיל את אשתו המודרת הנאה ממנו, כדי שלא תתבזה.</ref>. כז) חשש יציאה לתרבות רעה<ref>ע"ע חשד; מראית עין ציון 842 ואילך, שאע"פ שהנטען על הפנויה לא ישאנה, כשיש חשש שתצא לתרבות רעה, ישאנה.</ref>. כח) שעת בית המדרש ומקום צר לתלמידים<ref>ע"ע כתבי הקדש ציון 213, לענין ישיבה על מיטה שיש עליה ספרי קודש.</ref>. כט) ביטול מצות עונה*<ref>ע"ע כתבי הקדש ציונים 325-326, לענין תה"מ בפני כתבי הקדש מודפסים שאל בכתב אשורי או שנדפסו ע"י גוי.</ref>.

==== הדינים ====

הדינים שבהם מקילים בשעת הדחק, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאף בדיני תורה מקילים<ref> עי' סוכה לא ב: אין שעת הדחק ראיה, וריטב"א שם; או"ז ח"ב סוכה סי' שו בענין הדס היבש; רמב"ם לולב פ"ח ה"א; רמ"א או"ח תרמט ו; תשו' הרשב"ש סי' תקיג (ב), בדעת שו"ת הרשב"א ח"א סי' רנג, שאינו מחלק בין דאורייתא לדרבנן; עי' ט"ז יו"ד סי' רצג ס"ק ד; תומת ישרים סי' רט; גט פשוט כללים סי' ו, והביא מאו"ז סוכה והעיר גם מברכות ט א כדאי הוא ר' שמעון כו' שאף בקריאת שמע דאורייתא אומרים כן, אלא שכ' לחלק בין חכמי התלמוד לפוסקים, עי' בסמוך. ועי' מבוא לס' שבת הארץ (ראי"ה קוק) פרק י שמחלק שלסוברים שיחיד ורבים הלכה כרבים הוא מה"ת מדין אחרי רבים להטות י"ל שבדאורייתא אין סומכים אף בשעה"ד על היחיד, אבל לסוברים שבמחלוקת שלא בבי"ד הלכה כרבים אינו מה"ת, סומכים בשעה"ד אף בדאורייתא על היחיד.</ref>, ולדעתם, בשעת הדחק לולב היבש כשר<ref>רמב"ם לולב פ"ח ה"א, ע"פ סוכה לא ב.</ref>. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהם דוקא דינים שמדרבנן<ref>ראב"ד לולב פ"ח ה"א; ר"א מן ההר סוכה לא ב, בד' הרמב"ם שם; שו"ת הרשב"ש שם בשם אביו התשב"ץ ובשם הר"ן, ע"פ הסוגיא בערובין מו א; שו"ת מהר"ם אלשקר סי' כו; ש"ך יו"ד סו"ס רמב ובנקוה"כ סי' רצג; שו"ת הרד"ך סוף בית ג, והביאו הרמ"א בד"מ אהע"ז סי' קכז אות ג; עי' חזו"א יו"ד סי' קנ ס"ק יב. ועי' בארוכה בשד"ח כללים מערכת כ כלל קט. וע' שו"ת הרד"ך שם, שאע"פ שלענין ק"ש שהוא דאו' אמרו שכדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק, עי' ברכות ט א, שם הטעם משום שמתקיים דין התורה של "בשכבך".</ref>, ולולב יבש, אינו כשר בשעת דחק אלא לסוברים שיבש פסול רק מדרבנן<ref>ר"א מן ההר שם בפי' הא', ובדעת הרמב"ם שם.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שבדינים שהם מדרבנן, אפילו באיסורים שביסודם הם מן התורה, כגון איסור איש, מקילים בשעת הדחק<ref>שו"ת הרד"ך בית ג, בביאור הגמ' גיטין יט א לענין גט ונדה ו ב לענין פסול טהרות במעת לעת.</ref>.

==== כשנפסקה הלכה במפורש ====

כאשר נפסקה בתלמוד הלכה במפורש כדעת רבים, אין עושים כדעת היחיד אפילו בשעת הדחק<ref> עי' ערובין מו א ונדה ו ב וט ב; שו"ת הרד"ך בית ג.</ref>. וכתבו אחרונים, שבמקום שנחלקו ראשונים, והבאים אחריהם הסכימו כולם כדעה אחת, הרי זה נחשב כהכרעת הלכה ואין סומכים על דעת היחיד אפילו בשעת הדחק<ref>חזו"א יו"ד סי' קנ ס"ק ד.</ref>.

במקום שהשלחן ערוך והרמ"א הכריעו כדעה מסוימת, ולא נחלקו עליהם שאר פוסקים, יש מן האחרונים שכתבו שהרי זה כהכרעת הלכה ואין סומכים על היחיד בשעת הדחק<ref>ב"ח חו"מ כה, הו"ד בש"ך יו"ד סו"ס רמב; חזו"א יו"ד סי' קנ ס"ק ד ד"ה והנה.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שאף כשהשלחן ערוך הכריע כדעה מסוימת, אין זה כהכרעת הלכה<ref>תשו' חכ"צ סי' ק, הו"ד בחזו"א שם, ודחאם.</ref>.

==== כשלא נאמר בתלמוד ====

בדין שלא נאמר בו בתלמוד שאפשר בשעת הדחק לסמוך על דעת המקילים, יש מן האחרונים שכתוב שאין לנו להקל בשעת הדחק<ref>שו"ת הרד"ך בית ג; גט פשוט כללים סי' ו בד' הראב"ד.</ref>, ומהם שכתבו שכאשר היחיד הסובר הוא גמיר וסביר ויודע להכריע דבריו בראיות ברורות, או כשכבר נהגו כדעת היחיד, מקילים אף כשלא נאמר כן בתלמוד<ref> שו"ת הרד"ך שם.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאף כשלא נאמר בתלמוד שאפשר לסמוך על היחיד בשעת הדחק, יכולים הפוסקים לומר כן<ref>גט פשוט שם, בד' האו"ז סוכה ח"ב סי' שו.</ref>.

==== במחלוקת ירושלמי והתוספתא ====

כשיש מחלוקת בין הירושלמי לתוספתא, והתוספתא מקילה, שהכלל הוא שהירושלמי עיקר<ref>ע"ע הלכה ציון 169.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו שבשעת הדחק מקילים כתוספתא<ref>ראבי"ה פסחים עמ' 72, והובא בטור או"ח תנח.</ref>. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף בשעת הדחק אין להקל כתוספתא<ref>עי' תוס' ב"ב קמט ב ד"ה שייר; רא"ש יבמות פ"ו סי' יא ועי"ש בקרבן נתנאל, ועי' קרבן נתנאל פסחים פ"א אות טו שכ"ד הרי"ף; כ"מ מעשר שני פ"א ה"י בד' הרמב"ם; פר"ח או"ח סו"ס תנ.</ref>.

==== כשמעיקר הדין הלכה כיחיד ====

במקום שמעיקר הדין היה נראה כדברי היחיד אלא שנהגו להחמיר כרבים, יש מן האחרונים שכתבו שאף בדאורייתא בשעת הדחק מקילים כיחיד<ref> ערוה"ש יו"ד רמב ו; חזו"א יו"ד סי' קנ ס"ק ה.</ref>.

==== לסמוך על קטן מול גדול ====

כאשר נחלק קטן עם מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שבשעת הדחק והפסד מרובה סומכים על הקטן<ref>שו"ת הרשב"א ח"א רנג; רמ"א חו"מ כה ב; ש"ך יו"ד רמב בהנהגת הוראות באו"ה, ע"פ יבמות לו א בר"ל נגד ר' יוחנן וע"פ רב ורב יוחנן שהלכה כר' יוחנן שהיה קטן מרב.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שאין סומכים על הקטן נגד מי שגדול ממנו אף לא בשעת הדחק והפסד מרובה<ref>ב"ח חו"מ שם בד' הרשב"א שם, ושלא מצאנו בתלמוד שהקלו בשעת הדחק אלא ביחיד מול רבים, אבל לא בקטן מול גדול ממנו, ועי' ש"ך שבציון הקודם.</ref>.

==== כאשר עיקר המחלוקת היא בשעת הדחק ====

כאשר עיקר המחלוקת היא בשעת הדחק, כתבו אחרונים שאין להקל כדעת היחיד בשעת הדחק<ref>חלקת מחוקק אהע"ז סי' יז ס"ק לא; בית שמואל שם ס"ק מז; שו"ע הרב בקו"א או"ח רסא ס"ק ג.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שאף כשנחלקו בשעת הדחק, מקילים כדעת היחיד<ref>ט"ז אהע"ז שם ס"ק טו, ושם הביא (נכדו המו"ל את הט"ז על השו"ע אהע"ז) באריכות הוכחות שאף כשעיקר המחלוקת היא בשעה"ד, מקילים כיחיד; שו"ת שארית יהודה בהוספות לסי' יב.</ref>.

==== שעת הדחק כדיעבד ====

שעת הדחק, כתבו אחרונים שחשובה כדיעבד, וכל מה שמותר בדיעבד מותר בשעת הדחק לכתחילה<ref>טוש"ע יו"ד קצט ג בהרחקת חפיפה מטבילה; תורת חטאת כלל טז, והובא בט"ז יו"ד סי' צא ס"ק ב, לענין המתאכסן בבית נכרים להשתמש בכליהם בצונן; רמ"א בשו"ע או"ח תצח א בראיית סכין ביום טוב; שו"ת חכם צבי סי' קל בערוב תבשילין בדגים מלוחים; שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קי במים שאין להם סוף, ושם ששעת הדחק עדיף מדיעבד; תפא"י למשניות פאה פ"ה מ"ב בתרומה בדבר שלא נגמרה מלאכתו; שו"ת ברכת אברהם (טריוויש) ח"א סי' סו, הו"ד ביד מלאכי כללי הדינים סי' תקפז; משפט כהן ריש מבוא השמש דף ל ב (מאמר ב פ"א); ברכ"י או"ח סי' ריג; שו"ת טוב עין סי' יח; חכ"צ סי' קל; שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' יז; לב חיים (פלאג'י) ח"ב סי' קכא וקמד; שו"ת שואל ונשאל ח"ה סי' עד. ועי' פת"ש יו"ד כג ו.</ref>.

==== צירוף של שתי קולות ====

צירוף של שתי קולות בשעת הדחק, כגון הרחקת חפיפה מהטבילה שמותרת בשעת הדחק<ref>ע"ע חפיפה 273.</ref>, וטבילת נדה* ביום השמיני, שמותרת בשעת הדחק<ref>ע"ע טבילה ציון 503 ואילך וע' נדה</ref>, וארעו שני הדברים יחד, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאין מצרפים שתי קולות להקל<ref>ר"ת בתוס' נדה סז ב ד"ה משום ושו"ע יו"ד קצט ז. ועי' לח"מ יבום פ"ד הי"ז ושו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרפט, שאין מצרפים ב' קולות במקרה של בדיעבד (ושעה"ד כדיעבד).</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שמצרפים שתי קולות<ref>דעת תורה בפתיחה להל' שחיטה אות לו, ע"פ יבמות קד א ותוס' שם ד"ה אי מוק, לענין דיעבד. ועי' דרכי תשובה יו"ד סי' עג ס"ק לה. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' טז שכ' שמ"מ קשה להקל נגד הלח"מ שם בשני איסורי לכתחילה. ועי' שו"ת מנחת משה יו"ד סי' ט - יג שהאריך להוכיח לא כהלח"מ, וכן האריך לדחות ד' הלח"מ בס' בית האוצר להר"י ענגיל כלל ו מכמ"ק.</ref>.

==== ביטול גזרת בי"ד קדום ====

בביטול גזרת בית דין קדום, שלא לשם סייג לדברי תורה, בשעת הדחק, כגון גזירת אכילת קטניות בפסח, שכל קהלות האשכנזים נהגו בה איסור מימים קדמונים<ref>ע"ע חמץ פ"י: איסור קטניות, ציון 663 ואילך.</ref>, ואירעה שעת הדחק של רעבון וכדומה, נחלקו: יש אומרים שיש רשות לחכמי הדור להתיר בתורת הוראת שעה, אף על פי שאיננו כיום גדולים בחכמה ובמנין מחכמים הראשונים שאסרו<ref> שו"ת מהרי"מ מבריסק סי' יח.</ref>, ויש אומרים שאפילו לצורך שעה אין כח בידינו להתיר מה שתיקנו ראשונים, אלא שמטעמים אחרים יש להתיר הקטניות בשעת הדחק<ref> שו"ת דברי מלכיאל ח"א סי' כח ס"ק יז ואילך.</ref>.

על דין אין עניות במקום עשירות, שאין עושים במקדש דבר בצמצום אלא מתוך עושר ושררה, שלא נאמר בשעת הדחק, ולכן כלי שרת שניקב ואין כלי אחר מותר לכתחילה לתקנו על ידי סתימת הנקב, ע"ע אין עניות במקום עשירות<ref>ציון 16 ואילך.</ref>.

על שימוש בחפץ בשעת הדחק לקבלה בתוכו, שהדין הוא שבטלה דעתו אצל כל אדם ואינו חשוב כלי קיבול מחמת שימוש זה, ע"ע כלים<ref>ציון 2094.</ref>.

==== '''הערות שוליים''' ====

<references />

אנציקלופדיה תלמודית:שעת הדחק - היסטוריית גרסאות

Rakovsky: יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - מציאות שנאמר בה שסומכים על דעת מיעוט להקל. דינים שונים, מצינו שנאמר בהם ש..."