https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA%3A%D7%A9%D7%9E%D7%9F_%D7%A9%D7%9C_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9Dאנציקלופדיה תלמודית:שמן של גוים - היסטוריית גרסאות2026-04-25T05:18:30Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%A9%D7%9E%D7%9F_%D7%A9%D7%9C_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9D&diff=139946&oldid=prevRakovsky: יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - גזירת חכמים, שלאחר מכן בוטלה, שלא לאכול שמן של גוים. == '''איסור השמן''' == שמן..."2020-08-04T13:44:14Z<p>יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - גזירת חכמים, שלאחר מכן בוטלה, שלא לאכול שמן של גוים. == '''איסור השמן''' == שמן..."</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>'''הגדרת הערך''' - גזירת חכמים, שלאחר מכן בוטלה, שלא לאכול שמן של גוים.<br />
<br />
== '''איסור השמן''' ==<br />
שמן של גוים בתחילה גזרו חכמים<ref> ע&quot;ע גזרה. ועי' להלן ציון 24 ואילך, מי היו האוסרים.</ref> ואסרוהו באכילה, אבל לא בהנאה<ref> עי' משנה ע&quot;ז לה ב.</ref>, ולאחר מכן התירוהו חכמים<ref> עי' משנה שם, לגירסתנו, וגי' רי&quot;ף שם (יג ב) וס' הערוך ע' שלק א' וע' שמן א' ור&quot;י מלוניל שם ורא&quot;ה (בשיטת הקדמונים) שם ורע&quot;ב שם פ&quot;ב מ&quot;ו: רבי ובית דינו התירו השמן, ועי' שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' מה, בתי' הא', ושכ&quot;כ הרמב&quot;ן שאין לגרוס בבא זו (וכ&quot;מ מרש&quot;י שם ד&quot;ה ר' ובית דינו, וסותר קצת לתוס' שבציון 40, בשם רשב&quot;ם בשם רש&quot;י, וצ&quot;ב), ועי' ציון הנ&quot;ל, שי&quot;ג בע&quot;א; עי' גמ' שם לז א; ירו' שבת פ&quot;א ה&quot;ד וע&quot;ז פ&quot;ב ה&quot;ח. ועי' ציונים 40, 56, מי היו המתירים.</ref>.<br />
<br />
<br />
בטעם האוסרים נחלקו אמוראים: א) לדעת רב אחא בר אדא אמר ר' יצחק - ולדעת רב<ref> עי' גניבא משמיה דרב בע&quot;ז לו ב, וגמ' שם; רש&quot;י שם א ד&quot;ה בעיר, בד' רב.</ref> - גזרו על שמנם משום יינם, ועל יינם משום בנותיהם, ועל בנותיהם - דהיינו שאסרו חתנות* באומות שאינן משבע-אומות*, לדעת חכמים הסוברים שאין הלאו הנזכר בתורה אמור אלא על שבע אומות<ref> ע&quot;ע חתנות ציון 6 ואילך. עי' גמ' שם ב.</ref>. או שאסרו יחוד* עם גויה, לדעת ר' שמעון הסובר שהלאו הנזכר בתורה אמור על כל הגוים<ref> ע&quot;ע חתנות ציון 15 ואילך. עי' גמ' שם, במסקנה.</ref> - משום עבודה זרה<ref> גמ' שם, ורש&quot;י ד&quot;ה ובנותיהן אסורין, ושבת יז ב, ורש&quot;י ד&quot;ה ועל בנותיהן.</ref>. ב) ולדעת שמואל גזרו על שמן של גוים משום זליפתם של כלים אסורים<ref> ע&quot;ז לה ב - לו א.</ref>, היינו פליטתם של הכלים שפולטים ומזיעים שמנונית איסור שבלעו<ref> עי' רש&quot;י שם לה ב ד&quot;ה זליפתן.</ref>, והוא איסור געולי-גוים*<ref> מאירי שם.</ref>, וסברו שנותן-טעם-לפגם* אסור<ref> ע&quot;ע נותן טעם לפגם, מח' תנאים. תוס' שם לו א ד&quot;ה בשלמא, בהו&quot;א (ולמסקנה נ' שדחו); תוס' שאנץ (בשיטת הקדמונים) שם, בפי' הא'; מאירי שם לה ב.</ref>, ואף על פי שאיסורו מן התורה<ref> ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>, הוצרכו לגזור על השמן, כגון שנתנם בתוך כלים המיוחדים לצורכו ואין משתמשים בהם דבר איסור, ואסרוהו משום שלפעמים אוצרים אותו בתוך כלים האסורים<ref> תוס' רא&quot;ש שם, בתי' הא'.</ref>, או שמתחילה היו סבורים שלא היו מניחים שמן אלא בכלים המיוחדים לכך ושוב ראו שהיו משתמשים איסור בכלים המיוחדים לשמן וגזרו עליו<ref> תוס' רא&quot;ש שם, בפי' הב'.</ref>. או שאף האוסרים יכולים להודות שנותן טעם לפגם מותר<ref> תוס' שם, בשם ר&quot;י; תוס' שאנץ שם, בפי' הב'; עי' תוס' רא&quot;ש שם; תוס' ר&quot;י מבירינא שם, בשם רבו. ועי' תוס' שאנץ שם, פי' ד' שמואל שבציון 8, וראיה לכך שלא נחלקו בנותן טעם מהירו' שבציון 74.</ref>, מכל מקום צירפו טעם זה של געולי גוים לטעם שלא יבואו לידי חתנות<ref> עי' ציון 4 ואילך.</ref>, ובצירוף שני הטעמים אסרו<ref> תוס' שם, בשם ר&quot;י; עי' תוס' רא&quot;ש שם.</ref>, שלדעתם לא שייך בו כל כך חתנות כמו בפת ויין - שאין בו משום קירוב הדעת כל כך<ref> לבוש יו&quot;ד סי' קיד ס&quot;ז.</ref> - הלכך בשביל חתנות לבד לא היו אוסרים, ולכן צירפו אלו שני טעמים יחד לאסור את השמן, אף על פי שאין כל אחד לבדו מספיק לאוסרו בשבילו<ref> תוס' רא&quot;ש שם.</ref>. או שנותן טעם לפגם מותר, אלא ששמן אף על פי שנותן טעם לפגם אסור, שאין זה טעם לפגם כל כך, ששמן זית חזק, ואם היו נותנים אותו בכלים בני יומן היה נותן טעם לשבח<ref> תוס' ר&quot;י מבירינא שם, בשם רבו.</ref>. או שנותן טעם לפגם מותר, ואף שמואל מודה שהאיסור הוא משום חתנות<ref> תוס' שאנץ (בשיטת הקדמונים) שם, בפי' הב'.</ref>.<br />
<br />
יש המפרשים שלדעת הירושלמי נאמר טעם אחר לאיסור שמן של גוים: שהיו עולים עליו להר המלך ונהרגים עליו<ref> ר' אחא ר' תנחום בר חייה בשם ר' יוחנן ואית דאמרי לה בשם ריב&quot;ל בירו' שבת פ&quot;א ה&quot;ד וע&quot;ז פ&quot;ב ה&quot;ח. עי' ירו' שבת שם, שמובא לאחר הדיון על איסור השמן, ועי' ירו' ע&quot;ז שם, שמובא לאחר הדין על היתר השמן.</ref>, שאסרו השמן לפי שראו שהיו ישראל מסכנים את עצמם לעלות להר המלך ללקט זיתים ונהרגים עליו מפני השונאים<ref> פ&quot;מ שם שם; דורות הראשונים ח&quot;ה דף קמד ע&quot;א, בשמו, ודחה, עיי&quot;ש. ועי' ציון 55, שי&quot;מ בע&quot;א.</ref>.<br />
<br />
מי היו האוסרים, נחלקו אמוראים: א) לדעת רב - ור' יוחנן<ref> עי' בעי ר' יוחנן בירו' שבת פ&quot;א ה&quot;ד וע&quot;ז פ&quot;ב ה&quot;ח.</ref> ורב יהודה בירושלמי<ref> ירו' שם ושם.</ref> - דניאל אסרו<ref> רב בע&quot;ז לו א.</ref>, יחד עם בית דינו<ref> עי' בעי' ר' יוחנן בירו' שבת שם: דניאל וחבורתו, וירו' ע&quot;ז שם: דניאל וחביריו.</ref>, שנאמר: וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל - יטנף עצמו<ref> עי' רס&quot;ג דניאל א ח; עי' רש&quot;י שם; רי&quot;ד שם.</ref> - בפת בג המלך וביין משתיו<ref> דניאל שם. רב בע&quot;ז לו א; רב יהודה בירו' שבת שם; עי' רב יהודה בירו' ע&quot;ז שם.</ref>, בשתי משתאות הכתוב מדבר אחד משתה יין ואחד משתה שמן<ref> רב בגמ' שם.</ref>, על לבו שם, ולכל ישראל הורה<ref> גמ' שם, בד' רב.</ref>, וגזירתו של דניאל היתה בעיר<ref> גמ' שם, בד' רב, שלא יסתור רב שבציון 26 ואילך, לרב שבציון הבא.</ref>, באו תלמידי הלל ושמאי וגזרו בגזירת שמנה-עשר-דבר* על שמן של גוים<ref> באלי אבימי נותאה משמיה דרב בגמ' שם; באלי אמר אבימי סנוותאה בשבת יז ב; ברייתא בירו' שבת פ&quot;א ה&quot;ד.</ref>, וגזרו אפילו בשדה<ref> ע&quot;ז שם, בד' רב, שלא יסתור רב שבציון 26 ואילך, לרב שבציון הקודם.</ref>. ב) ולדעת שמואל דניאל לא אסרו, שהכתוב: וישם דניאל על לבו וגו'<ref> דניאל שם.</ref>, פירושו: על לבו שם - לעצמו<ref> ר&quot;ח ע&quot;ז שם.</ref> - ולכל ישראל לא הורה<ref> גמ' שם, בד' שמואל.</ref>. ונחלקו ראשונים אם לדעתו הוא מגזירת שמונה עשר דבר<ref> כ&quot;מ מרי&quot;ף שם לו א (יד ב); תוס' שם ד&quot;ה בשלמא, בשם ר&quot;י, וד&quot;ה ורבי, בשם רשב&quot;ם; תוס' שאנץ (בשיטת הקדמונים) שם, בפי' הב'; כ&quot;מ מר&quot;י מלוניל שם לה ב; עי' מאירי שם.</ref>. או שאינו בכלל גזירה זו<ref> תוס' שאנץ שם לו א, בפי' הא'; ריטב&quot;א שם.</ref>.<br />
<br />
== '''היתר השמן''' ==<br />
<br />
ישבו רבותינו - ר' יהודה נשיאה<ref> משנה ע&quot;ז לה ב, לגי' תוס' שם לו א ד&quot;ה אשר, בשם רשב&quot;ם בשם רש&quot;י (וסותר קצת לרש&quot;י שבציון 3, וצ&quot;ב): ר' יהודה הנשיא (ועי' תוס' שם, שאע&quot;פ שנזכר במשנה, חכמי דורו קבעו דבר זה במשנה שסידר רבי זקנו), ועי' ציון 3, שי&quot;ג בע&quot;א; תוספ' ע&quot;ז פ&quot;ד: ר' יהודה, לפי תוס' שם לג ב ד&quot;ה בעא; גמ' שם לז א; ירו' שבת פ&quot;א ה&quot;ד (וגיטין פ&quot;ז ה&quot;ג וע&quot;ז פ&quot;ב ה&quot;ח) ונדה פ&quot;ג ה&quot;ד, לפי תוס' לו א שם, בשם ר' יהודה, ותוס' ר&quot;י מבירינא (בשיטת הקדמונים) שם לו א, בשם רבו; רש&quot;י שם לה ב ד&quot;ה ר' ובית דינו; תוס' ר&quot;י מבירינא שם לו א, עיי&quot;ש ראיה לזה מד' רבי לגבי זמנו של שטר מוכיח עליו, וע&quot;ע שטר; רא&quot;ה (בשיטת הקדמונים); עי' מאירי שם לה ב ולו א.</ref>, שהיה בימי האמוראים*<ref> רש&quot;י לה ב שם; תוס' לו א שם, בשם רשב&quot;ם בשם רש&quot;י; פסקי רי&quot;ד שם; רא&quot;ה שם. ועי' תוס' לג ב שם, שמ&quot;מ נזכר בברייתא.</ref>, בן בנו של ר' יהודה הנשיא הנקרא רבי<ref> עי' רש&quot;י לה ב שם; עי' תוס' לג ב שם; עי' תוס' לו א שם, בשם רשב&quot;ם בשם רש&quot;י; עי' תוס' ר&quot;י מבירינא שם: ר' יהודה רבנו הקדוש; פסקי רי&quot;ד שם; עי' רא&quot;ה שם; עי' מאירי שם.</ref>, שסידר המשנה*<ref> עי' תוס' לו א שם, בשם רשב&quot;ם בשם רש&quot;י. וע&quot;ע משנה.</ref>, ובית דינו<ref> משנה שם; תוספ' שם; עי' גמ' שם לז א; ירו' שם ושם ושם ושם.</ref> - ובדקו על שמן שלא פשט איסורו ברוב ישראל<ref> אמר ר' שמואל בר אבא אמר ר' יוחנן בגמ' שם לו א; עי' ר' יוחנן בירו' שבת שם וע&quot;ז שם.</ref>, לפי שאנו מפוזרים בארבע פינות השמים ואין השמן מצוי בכל מקום אלא באחד או שנים מן המקומות ומשם מוליכים אותו בכל העולם<ref> ר&quot;י מלוניל שם לה ב.</ref>, על כן - רוב הציבור<ref> ס' המנהיג (מהד' מוה&quot;ק) דין איסור פת של גוים סי' קלא.</ref> - לא יוכלו לעמוד בלא שמן של גוים<ref> ר&quot;י מלוניל שם; ס' המנהיג שם. ועי' תוס' רא&quot;ש שם לו א.</ref>, והתירוהו<ref> עי' ירו' ע&quot;ז שם: בשלשה מקומות נקרא וכו' ובשמן וכו' וקרו ליה בי דינא דשרו מישחא. ועי' ירו' שבת שם וגיטין שם.</ref>. ואף על פי שהוא גזירת דניאל - לסוברים כן<ref> עי' ציון 24 ואילך.</ref> - יכלו להתירו, שלא קיבלו עליהם גזירה מלכתחילה, שהרי לא נתפשט איסורו<ref> גמ' שם, במסקנה, לפי ראבי&quot;ה תשובות וביאורי סוגיות סי' תתקנד. וע&quot;ע אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רב הצבור יכולין לעמד בה ציון 11 ואילך.</ref>, וכל גזירה שלא פשטה ברוב הציבור ושאין הציבור יכול לעמוד בה מתבטלת אף על ידי בית דין קטן מבית הדין הראשון<ref> עי' מאירי שם לה ב ולו א; עי' ריטב&quot;א שם לו א.</ref>, ובשמן שניהם היה בו, שלא פשט איסורו ברוב ישראל, והוא גזירה שאין הציבור יכולים לעמוד בה, ולפיכך התירוהו<ref> רא&quot;ה שם, ע&quot;פ גמ' שם.</ref>.<br />
<br />
רוב האחרונים מפרשים שבירושלמי נאמר טעם נוסף להיתר שמן של גוים: שהיו עולים עליו להר המלך ונהרגים עליו<ref> ר' אחא ר' תנחום בר חייה בשם ר' יוחנן ואית דאמרי לה בשם ריב&quot;ל בירו' שבת פ&quot;א ה&quot;ד וע&quot;ז פ&quot;ב ה&quot;ח. עי' ירו' שבת שם, שמובא לאחר הדיון על איסור השמן, ועי' ירו' ע&quot;ז שם, שמובא לאחר הדין על היתר השמן.</ref>, שהתירו השמן לפי שראו שהיו עולים להר המלך לקיים גזירה זו של שמן, והיו נהרגים מן השונאים עליהם, שהיה שעת שמד<ref> קה&quot;ע לירו' שבת שם; פני מאיר שם; דורות הראשונים ח&quot;ה דף קמד ע&quot;א. ועי' ציון 23, שי&quot;מ בע&quot;א.</ref>.<br />
<br />
יש מהראשונים סוברים שר' יהודה הנשיא התיר את השמן ולא קיבלו ממנו, ובא ר' יהודה נשיאה נכדו וקיבלו ממנו<ref> שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' מה, בתי' הב', ורא&quot;ה ע&quot;ז לה ב ור&quot;ן שם (יג ב), ליישב המשנה שבציון 3, עם הגמ' שבציון 40 (ועי' ציון 3, שי&quot;ג במשנה בע&quot;א). ועי' תוס' ר&quot;י מבירינא (בשיטת הקדמונים) שם לו א, בשם רבו, שאע&quot;פ שמהירו' שבציון 40 עולה שמי שהתיר את השמן היה ר' יהודה נשיאה, כמדומה לו שיש מקום בו משמע שר' התירו, שמנה שם: ר' התיר קיסרין התיר ר' כפר צמח ר' התיר את השמן, וכתב בתוס' ר&quot;י מבירינא שם, שלא מצאו, ועי' בהערות המהדיר שם שאכן בירו' דמאי פ&quot;ב ה&quot;א: ר' התיר בית שאן ר' התיר קסרין, ולא נזכר היתר שמן.</ref>.<br />
<br />
שמואל, לדעתו שגזרו על שמן של גוים משום זליפתם של כלים אסורים<ref> עי' ציון 8 ואילך. ועי' ציון 21, שי&quot;מ ד' שמואל בע&quot;א.</ref>, אמר בתלמוד - לגורסים כן - שהמתירים סוברים שנותן טעם לפגם מותר<ref> ע&quot;ז לו א, לגירסתנו: קסבר נותן טעם לפגם מותר. ועי' תוס' שאנץ (בשיטת הקדמונים) שם, שהביא גי' זו, אך כ' שברוב הספרים אינה, ועי' תוס' ר&quot;י מבירינא (בשיטת הקדמונים) שם, שמ' שלא גרס כן, אך מ&quot;מ פי' כן. ועי' תוס' שאנץ שם, שלגי' זו מ' שלד' שמואל האוסרים סוברים שנותן טעם לפגם אסור (עי' ציון 11 ואילך), ומכל מקום שאף גי' זו יש ליישב עם פירושו שבציון 21.</ref>, וביארו ראשונים שכל שבית דין הראשון גזר מחמת סברת איסור, ובית דין אחרון ראה באחרים שסוברים בה היתר, מצטרפים ומבטלים אפילו היו קטנים מהם, ואפילו פשטה ברוב הציבור ורוב הציבור יכולים לעמוד בה<ref> מאירי שם לה ב.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו - לדעתם שהאוסרים צירפו טעם זה של געולי-גוים* לטעם של איסור חתנות<ref> עי' ציון 16 ואילך.</ref> - שלדעת שמואל ההיתר היה כי לא פשט איסורו, וגם הטעמים לא נראו לו, כי אין טעם חתנות טוב כל כך<ref> עי' ציון 18 ואילך.</ref>, ועוד, שנותן טעם לפגם מותר<ref> תוס' שם לו א ד&quot;ה בשלמא, בשם ר&quot;י.</ref>.<br />
<br />
רב לא רצה לסמוך על היתר השמן<ref> עי' ע&quot;ז לו א; עי' ירו' שבציון הבא.</ref>, ולא אכל משמן של גוים<ref> עי' ירו' שבת פ&quot;ד ה&quot;ד וע&quot;ז פ&quot;ב ה&quot;ח, והובא בס' הערוך ע' שמן א'.</ref>. אם משום שלדעתו ר' יהודה נשיאה ובית דינו שהתירו השמן לא דרשו<ref> עי' גמ' שם.</ref> - את המקרא - שלא נתן לב ר' יהודה נשיאה כשהתיר שדניאל גזר עליו<ref> ראבי&quot;ה תשובות וביאורי סוגיות סי' תתקנד. ועי' ראבי&quot;ה שבציון 51, שלמסקנת הגמ' ר' יהודה נשיאה התירו למרות שידע שדניאל גזר עליו.</ref>, אלא סברו שבית דין אחר גזר עליו משום זליפת כלים<ref> עי' ציון 8 ואילך.</ref> והתירוהו<ref> רש&quot;י שם ד&quot;ה אם הם לא דרשו.</ref>, ואנו דורשים כן<ref> עי' גמ' שם.</ref>, שכך קיבל רב בקבלה מרבותיו<ref> עי' ריטב&quot;א שם.</ref>, ואין התרתו של ר' יהודה נשיאה כלום<ref> עי' ראבי&quot;ה שם.</ref>, שטעה כשהתיר מפני שלא דרש<ref> רמב&quot;ן שם.</ref>. או שרב לא אכל משמן של גוים, משום שסבר שהיחיד שמערער על איסור שמן הוא ר' שמלאי הדרומי<ref> עי' רב בירו' שם ושם: עד דאנא תמן וכו'. ועי' רמב&quot;ן שבציון הקודם שמביא ראיה לדבריו מהירו', ומשמיט דברי רב, ולכאו' סובר שרב לא אמר כן אלא בתור דיחוי, שהרי אף כששמואל אומר לו שר' שמלאי אמר זאת בשם ר' יהודה נשיאה, צריך שמואל להטריח עליו שיאכל (עי' ירו' שבציון 75 ואילך).</ref>. ואמרו בירושלמי ששמואל אמר לרב שאם לא יאכל יכתוב עליו שהוא זקן-ממרא*<ref> ירו' שם ושם, והובא בר&quot;ח שם ורי&quot;ף שם (יד ב) וס' הערוך שם ותוס' שם ד&quot;ה אשר ותוס' שאנץ (בשיטת הקדמונים) ורא&quot;ה (בשיטת הקדמונים) שם ומאירי שם. וע&quot;ע זקן ממרא ציון 81.</ref>, שהרי רבי - ר' יהודה נשיאה - ובית דינו הורו כן<ref> עי' ירו' שם ושם ושם: מר בשם גרמיה וכו', והובא בתוס' לו א שם.</ref>, והטריח עליו ואכלו<ref> ירו' שם ושם ושם, והובא ברי&quot;ף ותוס' ורא&quot;ה שם.</ref>. וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה ששמן של גוים מותר<ref> רי&quot;ף ע&quot;ז לה ב (יד ב); רמב&quot;ם מאכ&quot;א פי&quot;ז הכ&quot;ב; ראבי&quot;ה תשובות וביאורי סוגיות סי' תתקנד, בשם רבותיו; רא&quot;ש שם פ&quot;ב סי' כז; מאירי שם ולו א; הגמ&quot;י שם, בשם מהר&quot;ם; שו&quot;ע יו&quot;ד קיד ז; לבוש שם.</ref>, בין בעיר בין בשדה<ref> עי' ראבי&quot;ה שם, שלד' רבותיו ההלכה כשמואל הסובר כן, אבל לרב לא התיר ר' יהודה נשיאה גזירת דניאל שהיתה בעיר (עי' ציון 32) ואין ההיתר אלא בשדה, ולד' ראבי&quot;ה, שלמסקנה אף רב מודה שר' יהודה נשיאה התיר גזירת דניאל; עי' רמב&quot;ן שם לו א.</ref>, ומי שאוסרו הרי זה עומד בחטא גדול<ref> רמב&quot;ם שם.</ref>, אף אם מחמיר רק על עצמו<ref> עי' מאירי שבציון 83; עי' לבוש שם.</ref>, והוא חסיד שוטה<ref> לבוש שם.</ref>, מפני שממרה על פי בית דין שהתירוהו<ref> רמב&quot;ם שם, ועי' מאירי שם, שמקורו בירו' שבציון 74; לבוש שם.</ref>, שמאחר שהתירו את השמן אין ראוי לתלמיד חכם להתחסד יותר מדאי ולימנע ממנו, שלא להוציא לעז על הנוהגים בו היתר<ref> מאירי שם.</ref>, שכל דבר שהתירו רבותינו אין לו לאדם לנהוג איסור שנראה כמפקפק בדבריהם<ref> רא&quot;ה שם.</ref>. ואפילו נתבשל השמן, הרי זה מותר<ref> רמב&quot;ם שם; עי' לבוש שם.</ref>, ואינו נאסר, לא מפני בשולי-גוים*<ref> רמב&quot;ם שם; שו&quot;ע שם; עי' לבוש שם.</ref>, מפני שנאכל כמות שהוא חי<ref> רמב&quot;ם שם; עי' לבוש שם.</ref> - שאינו בכלל בישולי גוים, לסוברים כן<ref> ע&quot;ע בשולי גוים ציון 32 ואילך. ועי' ציון 40 ואילך, מח' ראשונים בפסיקת ההלכה.</ref> - ולא מפני געולי-גוים<ref> רמב&quot;ם שם; שו&quot;ע שם; עי' לבוש שם.</ref>, מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו<ref> ע&quot;ע געולי גוים ציון 61. רמב&quot;ם שם; עי' לבוש שם.</ref>.<br />
<br />
יש מהראשונים שכתבו שאף על פי שבשאר ארצות אוכלים שמן של גוים, אבותינו נהגו שלא לאוכלו, והם דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור, שאי אתה רשאי להתירו בפניהם<ref> ע&quot;ע מנהג. עי' ראבי&quot;ה תשובות וביאורי סוגיות סי' תתקנד, והובא בהגמ&quot;י מאכ&quot;א פי&quot;ז הכ&quot;ב.</ref>. ותמהו עליהם, והלא גם רב נהג בו איסור ואף על פי כן התירו שמואל בפניו, ולא עוד אלא שהכריחו להניח מנהגו וקיבל עליו<ref> עי' ירו' שבציון 76.</ref>, ודאי אין מנהג הנוהגים בו איסור עכשיו חמור ממנהגו של רב ומגזירת דניאל<ref> הגמ&quot;י שם.</ref>, ואולי מנהג חומרא של טעות הוא<ref> הגמ&quot;י שם: ממנהג.</ref>.<br />
<br />
על גזרה*, שאסור לגזור אותה אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה, ע&quot;ע אין-גוזרין-גזרה-על-הצבור-אלא-אם-כן-רֹב-הצבור-יכולין-לעמֹד-בה. על כך שאפילו שכבר גזרו הגזירה ודימו שרוב הקהל יכולים לעמוד בה, ולאחר זמן מרובה עמד בית דין אחר ובדק בכל ישראל וראה שאינה פושטת, שיש לו רשות לבטלה, ע&quot;ע הנ&quot;ל<ref> ציון 12.</ref>. ושם<ref> ציון 13 ואילך.</ref>, שנחלקו הדעות אם צריכים בית דין אחר לבטלה, אלא שאין צריך שיהיה גדול מהראשון בחכמה ובמנין<ref> ע&quot;ע אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו.</ref>, או שמצד הדין אין צורך בבית דין אחר להתיר, אלא שחששו לכבוד בית דין ראשון להצריך בית דין קצת ואפילו הוא קטן מהראשון. על כך שגזירות שמנה-עשר-דבר* שפשט איסורם בכל ישראל, אין בית דין יכול לבטלם, ע&quot;ע שמנה עשר דבר. ושם, בטעם הדבר.<br />
<br />
=='''הערות שוליים'''==<br />
<br />
<br />
<references /></div>Rakovsky