Rakovsky ב־10:06, 2 בפברואר 2023

2023-02-02T10:06:20Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:06, 2 בפברואר 2023
שורה 49:		שורה 49:
	=== <span dir="rtl">מלאכה בידיים בעזרת הכלי</span> ===		=== <span dir="rtl">מלאכה בידיים בעזרת הכלי</span> ===

	<span dir="rtl">מלאכה שנעשית בידיים בעזרת כלי, יש מן האחרונים שכתבו בדעת הירושלמי, שאסורה משום שביתת כלים לדברי הכל, וכן כתבו בדעת ראשונים להלכה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ירו' פ"א ה"ה וחת"ס שבת יח א ד"ה ואיתא בדעתו, ובד' הרוקח סי' מא שבציון</span> <span dir="rtl">13, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">30.</span></ref>		<span dir="rtl">מלאכה שנעשית בידיים בעזרת כלי, יש מן האחרונים שכתבו בדעת הירושלמי, שאסורה משום שביתת כלים לדברי הכל, וכן כתבו בדעת ראשונים להלכה.</span><ref><span dir="rtl"> עי' ירו' פ"א ה"ה וחת"ס שבת יח א ד"ה ואיתא בדעתו, ובד' הרוקח סי' מא שבציון</span> <span dir="rtl">13, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">30.</span></ref>

	=== <span dir="rtl">מלאכה שנעשית ממילא</span> ===		=== <span dir="rtl">מלאכה שנעשית ממילא</span> ===

Rakovsky: יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - הציווי לישראל להשבית כליו ממלאכה ביום השבת. שביתת כ..."

2023-02-02T10:03:18Z

יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - הציווי לישראל להשבית כליו ממלאכה ביום השבת. שביתת כ..."

דף חדש

'''הגדרת הערך''' - הציווי לישראל להשבית כליו ממלאכה ביום השבת.

שביתת כלים, דנו בה באופן שכליו של אדם עושים מלאכה בשבת מאליהם, ואין הבעלים עושים מלאכה, שהעמידם לעשות מלאכתם קודם השבת, כגון שנתן חטים בתוך ריחיים של מים - שהמים הם שמסובבים הריחיים - או שנתן מוגמר על גבי גחלים באופן שהמוגמר הולך ובוער במשך השבת<ref>עי' שבת יח א ולהלן בערך זה.</ref>.

=== המקור ===

שביתת כלים, לסוברים שמוזהרים עליה<ref>עי' להלן.</ref>, למדו בבריתא את חיובה מהכתוב: ובכל אשר אמרתי אליכם תשָמֵרו וכו'<ref>שמות כג יג. בריתא שבת יח א.</ref>, שנאמר לפניו: למען ינוח שורך וחמֹרך וכו'<ref>שם יב. רש"י שבת שם ד"ה לרבות.</ref>, ויש מן האחרונים שכתבו, ש"בכל" משמעו ריבוי, ומשמעו גם כלי<ref>שפ"א שם. ועי' הג' הרי"מ בידרמן לשפ"א, שמטעם זה לא שייך ללמוד מפס' זה לאסור על שביתת קרקע, ועוד כתב, שאם היתה נאסרת שביתת קרקע, לא היה אפשר לזרוע לעולם, שהרי הקרקע מגדלת את הצמחים אף בשבת.</ref>, ויש שכתבו ש"בכל" היינו בכל דבר שעושים בו מלאכה, שייך הציווי הנאמר לעיל "וינפש וכו'"<ref>שמות שם יב. העמק דבר שם יג. ועי' חזקוני שם.</ref>.

=== כאשר נעשה מעשה ===

כאשר נעשה מעשה על ידי הכלי, כגון ריחיים הטוחנים בשבת על ידי מים, בדעת בית שמאי, נחלקו: לדעת רב יוסף ורב אושעיא בשם רב אסי אסור משום שביתת כלים<ref>רב אושעיא בשם רב אסי שבת יח א; עי' ד' רב יוסף שם.</ref>, וכן יש מן הראשונים שכתבו בדעת רבה<ref>תוס' שם ד"ה ולימא, בד' רבה שם. ועי' חי' רע"א שם ד"ה והשתא דאמר.</ref>.

בדעת בית הלל, נחלקו: לדעת רב אושעיא בשם רב אסי, אף כשעושה מעשה, אינו אסור משום שביתת כלים<ref>גמ' שבת יח א.</ref>, וכן כתבו ראשונים בדעת רב יוסף למסקנת דבריו<ref>תוס' שם ד"ה ולימא, שרב יוסף חזר בו מראשית דבריו. ועי"ש שהברייתא שאסרה לפתוק מים לגינה ע"ש עם חשיכה וכיוצ"ב (שם) היא כדעת ב"ש ולא כדעת ב"ה, ועי' מהר"ם שם שלדעת תוס' דברי הגמ' "והשתא דאמר רב אושעיא וכו'" הם מדברי רב יוסף עצמו; התרומה סי' רכ ורכא; רא"ש שם פ"א סי' לג.</ref>, ובדעת רבה<ref>תוס' שם. ועי' ציון 8. ועי' רעק"א שבציון הנ"ל.</ref>, ולדעתם הבריתא שאסרה נתינת חיטים לריחיים של מים<ref>שבת יח א.</ref>, הינה כדעת בית שמאי האוסרים משום שביתת כלים<ref>תוס' שם.</ref>. ויש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים בדעת רב יוסף למסקנה, שלבית הלל יש איסור שביתת כלים כאשר נעשה מעשה על ידי הכלי<ref>ב"ח או"ח סי' רמו, בד' הרוקח סי' מא וסי' שד. ולפי"ז הברייתא שאסרה לפתוק מים לגינה וכו' (יח א) היא אף כדעת ב"ה ובאופן שעושה מעשה אסור.</ref>.

=== כאשר לא נעשה מעשה ===

שביתת כלים, כאשר לא נעשה מעשה בכלי, אלא נעשה מאליו - כגון נתינת גפרית או מוגמר על גחלים תחת הכלים סמוך לשבת, באופן שהגפרית והמוגמר בוערים בשבת, שהכלי אינו עושה מעשה אלא הם מונחים בתוכו<ref>גמ' שבת יח א ורש"י.</ref> - לדעת בית הלל, אין בו איסור שביתת כלים<ref>עי' ד' רב יוסף שבת יח א ורב אושעיא בשם רב אסי שם, ונ' שכ"ש לדעת רבה בד' ב"ה, עי' להלן.</ref>.

לדעת בית שמאי, נחלקו: לדעת רב אושעיא בשם רב אסי, יש איסור שביתת כלים אף כשלא נעשה מעשה בכלי<ref>גמ' שם.</ref>, וכן כתבו ראשונים בדעת רב יוסף למסקנת דבריו<ref>תוס' שם ד"ה ולימא; תרומה סי' רכ ורכא; רא"ש שם פ"א סי' לג.</ref>. ובדעת רבה, יש מן הראשונים שכתבו שאין איסור שביתת כלים כשלא נעשה מעשה<ref>תוס' שם. ועי' חי' רע"א שם ד"ה והשתא דאמר, שלד' תוס' נחלקו רבה ורב יוסף בדעת ב"ש האם יש שביתת כלים אף בכלי שאינו עושה מעשה.</ref>, וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים בדעת רב יוסף<ref>ב"ח או"ח סי' רמו ד"ה ועוד ראיה.</ref>. על טעמים אחרים לכך שבית שמאי אוסרים שימוש בכלים אף כשלא נעשה מעשה, עי' להלן.

=== הסוברים שאין כלל שביתת כלים ===

לדעת התוספתא והירושלמי, לדעת בית שמאי הטעם שאסרו להתחיל מלאכה מערב שבת באופן שנמשכת בשבת, הוא משום שנאמר "ששת ימים תעבֹד ועשית כל מלאכתך"<ref>שמות כ ט.</ref> ודרשו מכאן שצריך לגמור מלאכתו מבעוד יום, ואילו בית הלל שהתירו להתחיל מלאכה, סוברים שמהכתוב "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבֹת<ref>שמות כג יב.</ref> למדים שמותר לעשות מלאכות כל ששה ימים ואפילו בערב שבת, אף על פי שהמלאכה נעשית בשבת<ref>תוספ' שבת פ"א ה"ט; ירו' שם פ"א ה"ה.</ref>. וכן בדעת רבה, שאמר שהטעם שאסרה הבריתא לתת חיטים לתוך ריחיים של מים באופן שטוחנים רק בשבת שהוא משום השמעת קול<ref>שבת יח א.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו שאין לדעת בית שמאי איסור שביתת כלים<ref>רשב"א שם ד"ה ולענין נתינת חטים,</ref>.

=== ההלכה ===

להלכה, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חיוב שביתת כלים<ref>רי"ף שבת יח א (ו ב); עי רמב"ם שבת פ"ג ה"א-ב; עי' שו"ע או"ח סי' רמו א וסי' רנב.</ref>, שכן היא דעת בית הלל<ref>רי"ף שם.</ref>, ולכן מותר להתחיל מלאכה מערב שבת באופן שתיעשה במשך השבת, כגון שפותקין מים לגינה מערב שבת והיא מתמלאה כל היום, ומניחים מוגמר תחת הכלים והם הולכים ומתגמרים כל היום<ref> רמב"ם שם; שו"ע שם רנב.</ref>, ואפילו באופן שהכלי עושה מעשה, כגון בריחיים של מים, מותר<ref>ר"ת בתוס' שם ד"ה והשתא.</ref>. על הסוברים שאסור ליתן חטים בריחיים של מים, אף לדעת בית הלל, משום השמעת קול, ע"ע שבות.

ויש מן האחרונים שכתבו שירא שמים יחמיר על עצמו בשביתת כלים באופן שהכלי עושה מעשה, לחוש לדעת הראשונים הסוברים שבית הלל מודים באופן זה שיש שביתת כלים<ref> עי' ד' הרוקח (וב"ח בדעתו) שבציון 14, ועי' ציון 45. ב"ח או"ח סי' רמו; א"ר שם ס"ק א.</ref>.

ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינו אסור אלא כשעושה מלאכה בידיים בעזרת הכלי<ref> חת"ס שבת יח א ד"ה ואיתא, בד' הרוקח, ועי' ציון 45.</ref>.

=== גדר השביתה ===

שביתת כלים, יש מן האחרונים שכתבו שהיא מחמת שביתת האדם, שהכתוב ממנו למדו "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" משמעו שבמה שאסרתי עליכם תשמרו גם בשביתת כלים, ואין כאן ציווי על מנוחת הכלים - כמו שנצטוו על שביתת-בהמה* משום מנוחת הבהמה<ref>ע"ע שביתת בהמה.</ref> - שהכלים הם דוממים ואין שייך לצוות על מנוחתם, אלא הציווי שישבות האדם עצמו ולא יהרהר בחפציו ואף כל כליו אסור לעשות בהם מלאכה, ולדעתם זה הטעם שלדעת בית שמאי אסורה שביתת כלים אף כשהכלי לא עושה מעשה<ref> עי' ציון 17</ref>, שסוף סוף האדם לא נח<ref>שו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ג סי' סד בסופו ד"ה שוב. ועי' מהרשד"ם או"ח סי' ב. ועי' או"ש שבת פכ"ה הכ"ו. ועי' ראשונים שבציון 35. ועי' חזו"י שבציון 62.</ref>.

=== טעם הסוברים שאין שביתת כלים ===

בטעם הסוברים שאין חיוב שביתת כלים - ואף על פי שמודים הם שיש חיוב שביתת-בהמה* - יש מן הראשונים שכתבו שלא הוזהרו אלא על שביתת בהמה משום צער בעלי חיים, שאינו שייך בכלים<ref>ר"י מלוניל שבת יז ב (ו ב) ד"ה ב"ש; נמוק"י שם ד"ה וב"ה. ועי' שו"מ שבציון 34. ועי' תלמיד ר"פ בשטמ"ק ב"ק נד ב ד"ה אלא, שדוקא בבע"ח שייך שביתה ולא בכלים, וצ"ב, ושמא כוונתו כד' הראשונים הנ"ל.</ref>.

=== כשהפקיר כליו ===

שביתת כלים, אינה אלא בכלים השייכים לו, ולא כשהפקירם<ref>עי' שבת יח ב.</ref>, ואף כאשר "אנן-סהדי*" (דבר הברור, כאילו אנו עדים לכך) שהפקיר כליו קודם השבת, אין מצווים עליה, וזה הטעם שהתירו בית שמאי להטיל שכר לגיגית ולהדליק נר ולהעמיד קדרה על הכירה<ref>שבת שם.</ref>, אף על פי שהמלאכה נעשית בשבת, שאנו אומרים אנן סהדי שבודאי הפקירם בלב שלם שלא יעבור על איסור, ולכן אין צריך להפקירם בפני שלשה<ref> תוס' ב"מ ל ב ד"ה אפקרה. ואף שאין הלכה בזה כב"ש מ"מ עי' ב"י או"ח סי' רמו סברא זו להלכה לענין אחר. וע"ע הפקר.</ref>, ויש שכתבו טעם ההיתר בהטלת שכר וכיוצא, משום שהפקר-בית-דין* הוא, כדי להפריש את העם מאיסור<ref> רשב"א שבת שם. אבל שאר ראשונים פירשו שמן הסתם האדם מפקירם כדי שלא יעבור, עי' ציון קודם.</ref>.

=== מלאכה לצורך אחרים ===

שביתת כלים, לסוברים שהוזהרו עליה, יש מן הראשונים שכתבו שאינה אלא במלאכה הנעשית לצורך הבעלים, שהכתוב ממנו למדו שביתת כלים "ובכל אשר אמרתי אליכם תִשָמֵרו"<ref>שמות כג יג.</ref> נאמר אחר הכתוב "וינפש בן אמת והגר"<ref>שם יב.</ref> שמדבר בעבד שהוא ערל<ref>יבמות מח ב.</ref>, שלא יעשה מלאכה לצורך הבעלים, ואם כן אף הכתוב שלאחריו בא לאסור מלאכה בכלים לצורך הבעלים<ref>ראב"ד, הו"ד במלחמות שבת יט א (ז ב). ועי' הרחב דבר שמות כג יג.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שאף מלאכת גוי אסורה בכליו של ישראל, כגון שמשאיל או משכיר לו ישראל את הכלים<ref>עי' תוס' שבת יט א ד"ה לא ישכיר, ועי' הרחב דבר שם.</ref>.

=== מלאכה בידיים בעזרת הכלי ===

מלאכה שנעשית בידיים בעזרת כלי, יש מן האחרונים שכתבו בדעת הירושלמי, שאסורה משום שביתת כלים לדברי הכל, וכן כתבו בדעת ראשונים להלכה<ref> עי' ירו' פ"א ה"ה וחת"ס שבת יח א ד"ה ואיתא בדעתו, ובד' הרוקח סי' מא שבציון 13, ועי' ציון 30.</ref>

=== מלאכה שנעשית ממילא ===

במלאכה שנעשית ממילא באופן שלא נעשה מעשה כלל, יש מן הראשונים שכתבו שאף לסוברים שמצווים על שביתת כלים אף כשלא נעשה מעשה על ידי הכלי<ref> עי' ציון 18.</ref>, באופן שלא נעשה כלל מעשה, מודים הם שאין שביתת כלים, וזה הטעם לדעתם לכך שבית שמאי מתירים לטעון קורת בית הבד ועגולי הגת<ref>משנה שבת ח א.</ref> - ואף על פי שאסרו לתת אונין של פשתן לתוך התנור, אף שהכלי לא עושה מעשה<ref>עי' גמ' שם יח א.</ref> - שבאופן זה המלאכה נעשית ממילא<ref>תוס' שם ד"ה ולימא, בד' רב יוסף; פסקי רי"ד שם יט א ד"ה ושוין, שאין טעם ההיתר משום שהוא איסור דרבנן אלא כיון שעיקר הסחיטה היתה מער"ש ולא נשאר אלא מידי דאתי ממילא. ועי' רב האי בשטמ"ק הנר (הו"ד בס' הזכרון דרור יקרא עמ' מד).</ref>, שהענבים או הזיתים כבר טחונים, והמשקה היה זב מהם גם בלא הקורה, אלא שהקורה מועילה שיזוב טוב יותר<ref>עי' רש"י שבת יח א.</ref>. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף במלאכה הנעשית ממילא יש חיוב שביתת כלים, ובטעם ההיתר לדעת בית שמאי לטעון קורת בית הבד, פירשו באופנים אחרים<ref>עי' לעיל ולהלן.</ref>.

=== במלאכה שאין עליה חיוב חטאת ===

שביתת כלים, לסוברים ששביתת כלים אסורה גם כשלא נעשה מעשה בכלי<ref> עי' ציון 18.</ref>, במלאכה שאין עליה חיוב חטאת, נחלקו ראשונים: יש מן הראשונים שכתבו שאין בה שביתת כלים<ref>רשב"א שבת יח א ד"ה השתא דאמר; ריטב"א שם ד"ה מאן; מאירי שם יז ב ד"ה המשנה החמישית; ר"ן שם יט א (ז ב) ד"ה ושוין.</ref>, ולדעתם זהו שאמרו בתלמוד בטעם שלדעת בית שמאי מותר לטעון קורת בית הבד ועגולי הגת<ref>משנה יח א. ועי' לעיל ולהלן.</ref>, משום שאם יטען בשבת אין חיוב חטאת<ref>גמ' שם יט א.</ref>, היינו שאף אין בזה משום שביתת כלים<ref>ר"ן שם.</ref>, וביארו אחרונים, שלא החמירו חכמים על אדם שלא לעשות מלאכה בכליו כאשר המלאכה מתחילה בערב שבת אלא במלאכה שאם תיעשה בשבת יהיה בה איסור תורה<ref>שפ"א לתוס' שם יח א ד"ה ולימא.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שיש בה חיוב שביתת כלים, ואותה שאמרו בתלמוד בטעם שלדעת בית שמאי מותר לטעון קורת בית הבד ועגולי הגת משום שאם יטען בשבת אין חיוב חטאת, היינו שלכן אין לגזור מצד שיבוא לעשות בשבת עצמה, אבל עדיין יש לאסור מצד שביתת כלים<ref>תוס' שם יח א ד"ה ולימא, שהגמ' שם יט א היא אליבא דרבה, שטעמם של ב"ש אינו משום שביתת כלים אלא משום גזירה שמא יעשה בשבת; פסקי רי"ד שם יט א ד"ה ושוין. ועי' פנ"י לתוס' שם בא"ד ועוד ושפ"א לתוס' שם שתמהו מדוע התוס' לא פירשו הגמ' כראשונים שבציון 56 שמטעם זה אף משום שביתת כלים היא מותרת. ועי' חי' רע"א שם ד"ה ודע, שאותה מח' שנחלקו תוס' ור"ן בשביתת כלים באיסור דרבנן, נחלקו בשביתת-בהמה, ע"ע.</ref>, ולדעה זו אסור לדעת בית שמאי להניח איספלנית על המכה מערב שבת ואף על פי שבשבת אין איסורה אלא מדרבנן<ref>פסקי רי"ד שם.</ref>. ובטעם לדעה זו שאין משום שביתת כלים בטעינת הקורה, עי' להלן<ref> ציון 46 ואילך.</ref>.

על עריכת "שעון שבת" בערב שבת , כדי שתיעשה על ידו מלאכה בשבת, עי' נספח לערך חשמל<ref>ציון 32 ואילך.</ref>.

=== המקום הקובע שביתה ===

המקום שלפיו נקבע שביתת הכלים, כגון שהבעלים נמצא במקום בו כבר נכנסה שבת והכלי במקום שטרם נכנסה שבת, ולהיפך, כתבו אחרונים שהולכים אחר מקום הבעלים, ששביתת הכלים אינה אלא מצד חובת האדם לשבות, שלא יעשה שום דבר בשבת אפילו על ידי כליו<ref>חזו"י שבת יח א ד"ה ולימא. ועי' שו"מ שבציון 34.</ref>.

=== תוספת שבת ===

בזמן תוספת-שבת*, כתבו אחרונים שמוזהרים על שביתת כלים<ref>מק"ד שביעית סי' נד ד"ה והנה התוס'.</ref>.

=== כלי שמחובר לקרקע ===

כלי שמחובר לקרקע, כגון תנור, יש מן הראשונים שכתבו שאינו בכלל שביתת כלים, שחשוב כקרקע ואין אזהרה על שביתת קרקע<ref>רשב"א שבת יז ב ד"ה אין.</ref>.

=== השאלה והשכרה לגוי ===

השאלת כלים או השכרתם לגוי ערב שבת, כשיש לחוש שיעשה בהם מלאכה בשבת, ששנינו בבריתא שאסורה<ref>שבת יט א.</ref>, כתבו ראשונים ואחרונים שאינה אסורה אלא משום שביתת כלים, וכדעת בית שמאי, אבל לבית הלל הסוברים שלא נצטוינו על שביתת כלים, הדבר מותר, וכן כתבו להלכה<ref>תוס' שבת יח ב ד"ה והשתא (מעמ' א); רמב"ם שבת פ"ו הט"ז; טוש"ע או"ח רמו א ומשנ"ב שם ס"ק א. ועי' ב"י שם בד' הרוקח סי' מא שאסר בכלים שעושים מעשה, שהיינו כדעת ב"ש, ועי' להלן.</ref>. על השכרת כלים לגוי לשבת שאינה מותרת אלא באופן של הבלעה*, ע"ע<ref>ציון 26 ואילך.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הראשונים שאסור להשאיל ולהשכיר כלים שהם עצמם עושים מעשה בשבת, שאף בית הלל מודים שבאופן זה נאסרה שביתת כלים<ref> ב"ח שם, בד' הרוקח סי' מא, ועי' לעיל.</ref>.

=== בשביעית ===

בשביעית אין ציווי על שביתת כלים<ref>רב אשי ע"ז טו ב.</ref>.

=== ביום טוב ===

יום-טוב*, יש מן האחרונים שצידד לומר שיש בו שביתת כלים<ref>בית יצחק (שמלקס) או"ח סי' צג אות ו ז.</ref>.

=== מעביר ד"א ברה"ר ===

העברת חפץ ד' אמות ברשות הרבים, שאסורה, יש מן האחרונים שנסתפקו אם אסורה אף משום שביתת כלים<ref>בית יצחק (שמלקס) או"ח סי' צג אות ו ז.</ref>.

=== הפלגה בספינה קודם שבת ===

אותה ששנינו בבריתא, שאין מפליגים בספינה ג' ימים קודם שבת<ref>שבת יט א.</ref>, יש מן הראשונים שפירשו שהיא שנויה דוקא לדעת בית שמאי<ref>רשב"ם, הו"ד בראשונים להלן.</ref>, וטעם האיסור הוא משום שביתת כלים, אבל לבית הלל שלא אסרו שביתת כלים<ref>עי' לעיל.</ref>, מותר להפליג בספינה<ref>ד' הרשב"ם, הו"ד בתוס' עירובין מג א ד"ה הלכה וברא"ש שם פ"ד סי' ג ובריטב"א שבת שם ד"ה ת"ר והג' מרדכי שבת פ"א רמז תנב.</ref>. ויש שפירשו בדעתם שאין כוונתם לאסור משום שביתת כלים, אלא משום שהגוי נראה כשלוחו לעשות מלאכה בשבת<ref> קרבן נתנאל לרא"ש שם אות ב, ועי"ש שהק' שאין שייך כאן שביתת כלים שהרי לא נעשה איסור תורה בהפלגה בספינה, ושמא צ"ל שדעת הרשב"ם לאסור שביתת כלים אפילו באיסור דרבנן, עי' ציון 58.</ref>. אבל הרבה ראשונים פירשו שהאיסור להפליג בספינה בתוך ג' ימים קודם שבת הוא אף לדעת בית הלל, ועל כך ועל הדעות השונות בטעם האיסור, ע"ע שבות.

=== הערות שוליים ===

<references />

אנציקלופדיה תלמודית:שביתת כלים - היסטוריית גרסאות

Rakovsky ב־10:06, 2 בפברואר 2023

Rakovsky: יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - הציווי לישראל להשבית כליו ממלאכה ביום השבת. שביתת כ..."