Wikiboss: Added new Talmudit entry

2020-01-28T12:35:20Z

Added new Talmudit entry

דף חדש

{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
'''הגדרת הערך - '''מראה לבן של נגע בעור בשרו של אדם

==== מראיתה ====

שאת היא אחד מארבעה מראות-נגעים* של האדם<ref>נגעים פ"א מ"א; תו"כ תזריע פ' נגעים פרשתא ב אות ד; עי' תוספתא נגעים רפ"א; שבועות ג א; רמב"ם טו"צ פ"א ה"ב.</ref> - שמטמאים בנגעי עור בשר ובנגעי שחין ומכוה ובנגעי גבחת וקרחת<ref>ע"ע מראות נגעים וע' נגעי אדם.</ref> - והיא כהה יותר מבהרת*<ref>עי' תו"כ דלהלן; תוספתא שם; ברייתא בשבועות ו ב, ועי' ברייתא נוספת שם; רמב"ם שם.</ref> - שהיא מראה עז כשלג<ref>ע"ע בהרת ציון 1.</ref> - שאין שאת אלא לשון גבוה<ref>תו"כ שם פ"א אות ד, לגי' ר"ש נגעים שם וקר"ס טו"צ שם וק"א לתו"כ שם והג' הגר"א לתו"כ שם, וכ"מ שזו גי' רבנו הלל לתו"כ שם, וכ"ה גי' כל כתה"י לתו"כ, ולפנינו: מובהקת, ועי' ק"א שם, שטס"ה; ברייתא שם.</ref>, שנאמר: על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנִשאות<ref>ישעיהו ב יד. ברייתא שם.</ref>, והיינו מראה כהה יותר בלבנוניתו, שכל מראה כהה נראה גבוה יותר ממראה חזק, כמו מראה צל שגבוה מן החמה<ref>עי' רע"ב נגעים שם; עי' ק"א לתו"כ שם, בפי' דברי התו"כ שם.</ref>. במראית השאת נחלקו תנאים: ר' מאיר אומר שהיא כקרום ביצה<ref>משנה שם; תו"כ פרשתא ב שם</ref>, היינו הלובן של הקרום הדק שדבוק בקליפת הביצה מבפנים<ref>תפא"י נגעים שם בועז אות א.</ref>, וחכמים אומרים שהיא כצמר לבן<ref>משנה שם; תו"כ שם.</ref>, היינו צמר נקי בן יומו<ref>רב ביבי אמר רב אסי בשבועות שם.</ref>, שהוא יום לידת הכבש<ref>רש"י שבועות שם ד"ה בן; פיהמ"ש להרמב"ם נגעים שם.</ref>, לפני שיתלכלך<ref>פיהמ"ש להרמב"ם שם.</ref>, שמכסים אותו כדי לשמור עליו<ref>רש"י שם, בפי' דברי הגמ' שם, לגי' שלפנינו (וכ"ה גי' ר"ח שבועות שם, וכ"ה גי' כתי"מ וכת"י רומי 140 וכת"י פירנצה): שמכבנים אותו למילת, ועי' ציון 15.</ref>, או שרוחצים ומלבנים אותו<ref>פיהמ"ש להרמב"ם שם; רע"ב שם. ונ' שגרסו בגמ' שם: שמכבסים, או שגרסו: שמלבנים, ועי' ציון 14.</ref>. ומכל מקום, יש מן הראשונים סוברים שכמה מראות יש בצמר לבן שהם לבנים זה מזה – שיש צמר נקי ויש צמר שאינו כל כך נקי<ref>רא"ש דלהלן. וכעי"ז בר"ש דלהלן.</ref> - וכולם בכלל מראה צמר לבן, וכן כמה מראות יש בקרום ביצה, וכולם בכלל קרום ביצה<ref>תוס' שבועות ה ב ד"ה שנים: אפשר; ר"ש שם: אפשר; רא"ש נגעים שם.</ref>. הלכה כחכמים<ref>רמב"ם שם, ובפיהמ"ש להרמב"ם שם; ריטב"א שבועות שם; רע"ב שם.</ref>.

==== תולדתה ====

תולדה יש לשאת<ref>עי' נגעים פ"א מ"א: שניה לה; עי' תו"כ תזריע פ' נגעים פ"א אות ד: שני לשאת, ופרשתא ב אות ד: שניה לה; שבועות ג א וו א, ועי' ברייתא שם ב: טפילה לשאת; רמב"ם טו"צ פ"א ה"ב.</ref>, שנאמר: אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת<ref>ויקרא יג ב. עי' ברייתא שם; תו"כ פ"א שם, לגי' הראב"ד לתו"כ שם, ועי' ציון 24.</ref>, ואין ספחת אלא לשון טפילה<ref>ברייתא שם; תו"כ שם; רמב"ם שם.</ref>, שנאמר: ספחני נא אל אחת הכהֻנות<ref>שמו"א ב לו. ברייתא שם; תו"כ שם.</ref>, או שנאמר: ומראה הנגע עמֹק<ref>ויקרא שם ג.</ref>, שני לשאת<ref>תו"כ שם, לגי' שלפנינו, וכ"ה גי' רבנו הלל לתו"כ שם ור"ש נגעים שם וק"א לתו"כ שם, ועי' ציון 20. ועי' ר"ש שם, שזו ד' ר"מ, שסובר שתולדת השאת לבנה יותר מהשאת עצמה, לסוברים כן, עי' ציון 31, ועי' ק"א שם, שפי' את דברי התו"כ לד' חכמים שבציון 26, וכ"מ ברבנו הלל שם.</ref>. ובמראיתה נחלקו תנאים, וראשונים בדעתם: א) חכמים, שאומרים שמראית השאת היא כצמר לבן<ref>עי' ציון 10.</ref>, אומרים שמראית תולדת השאת היא כקרום ביצה<ref>משנה שם; תו"כ פרשתא ב שם.</ref>, שהוא כהה יותר מצמר לבן<ref>עי' תוספתא נגעים רפ"א; עי' גמ' שם א ודברי ר' חנינא בגמ' שם ב; רמב"ם טו"צ פ"א ה"ב.</ref>, שטפילה משמעותה שהיא כהה יותר מהאב שלה<ref>עי' רש"י שבועות שם א ד"ה האי מאי: טפילה כל שהוא במשמע; רבנו הלל לתו"כ שם, בפי' שני.</ref>. ב) ובדעת ר' מאיר, שאמר שמראית השאת היא כקרום ביצה<ref>עי' ציון 8.</ref>, ומראית תולדת השאת היא כצמר לבן<ref>משנה שם; תו"כ שם.</ref>, יש מן הראשונים סוברים שתולדת השאת חזקה בלבנוניתה מהשאת עצמה<ref>עי' תוס' שבועות ה ב ד"ה שאת; ר"ש שם; עי' מהר"ם מרוטנבורג נגעים שם, בשם ר"ש מקשטילטירי; ריטב"א שבועות ה ב, בשם יש מרבותינו שבתוס'; רא"ש נגעים שם, ובתוס' הרא"ש שבועות שם; רע"ב נגעים שם; ק"א פרשתא ב שם.</ref>, שכיון שהשאת נדרשת ללשון מראה גבוה<ref>עי' ציון 5 ואילך.</ref>, הרי היא המראה הכהה שבמראות הנגעים<ref>ר"ש שם; מהר"ם מרוטנבורג שם, בשם ר"ש מקשטילטירי; ריטב"א שם, בשם יש מרבותינו שבתוס'; רא"ש שם שם, ובתוס' הרא"ש שם; רע"ב שם; ק"א שם.</ref>. ומכל מקום, במראיתה המדויק של תולדת השאת לדעה זו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שצמר לבן הוא של כבש בן יומו, שתולדת השאת לדעת ר' מאיר היא השאת לדעת חכמים<ref>עי' ציון 10 ואילך. עי' ר"ש שם; עי' מהר"ם מרוטנבורג שם, בשם ר"ש מקשטיליירי; עי' ריטב"א שם, בשם יש מרבותינו שבתוס'; עי' רא"ש שם, ועי' תוס' הרא"ש שם; עי' רע"ב שם; ק"א שם.</ref>. ויש סוברים שאף על פי שלדעה זו מראית תולדת השאת חזקה יותר מקרום ביצה, מכל מקום היא אינה חזקה כצמר לבן נקי של כבש בן יומו, אלא היא כצמר לבן שאינו נקי שנהיה כהה יותר<ref>תוס' שם. ועי"ש, שטעמו הוא שלא יתכן שלר"מ תולדת השאת תהיה חזקה יותר אף מתולדת הבהרת, שהיא כסיד ההיכל, ע"ע מראות נגעים, וצמר לבן של כבש בן יומו חזק יותר בלבנוניתו מסיד ההיכל, לסוברים כן, ע"ע הנ"ל.</ref>. ג) ויש מן הראשונים סוברים בדעת ר' מאיר שאף הוא מודה לחכמים שתולדת השאת כהה יותר בלבנוניתה מהשאת עצמה, ולדעתו תולדת השאת כהה יותר מקרום ביצה<ref>פיהמ"ש להרמב"ם שם מ"א, לגי' מלאכ"ש נגעים שם ולגי' ר"י קפאח (וכ"ה במהד' עוז והדר, ע"פ כת"י), והמגיה במלאכ"ש שם, ובפיהמ"ש להרמב"ם שבדפוסים נשמט מפני הדומות.</ref>. ד) ובדעת ר' עקיבא, שחולק על משנת מראות נגעים<ref>שבועות ה ב.</ref>, יש מן הראשונים סוברים שיש לשאת שתי תולדות, האחת מראיתה כסיד ההיכל והאחרת מראיתה כקרום ביצה<ref>רש"י שם ד"ה אע"ג; ר"י מיגאש שבועות ה ב; רמב"ן שבועות שם; מאירי שבועות שם; חי' הר"ן שבועות שם. וע"ע מראות נגעים. וע"ע הנ"ל, שי"ס שר"ע מודה שיש לשאת רק תולדה אחת, ונחלק על חכמים בע"א. וע"ע ראית נגעים, שלר"ע נפ"מ בשמו של המראה, שכל כהן שאינו בקיא בנגעים ובשמותיהם אינו רואה את הנגעים.</ref>. הלכה כחכמים<ref>רמב"ם שם (ועי' ראב"ד טו"צ שם, שהרמב"ם פסק כר"ע, אך ע"ע מראות נגעים, שלד' הרמב"ם ר"ע אינו חולק בסוגי התולדות), ובפיהמ"ש להרמב"ם שם; ריטב"א שם; רע"ב שם.</ref>.

על היחס בין השאת ותולדתה לבין הבהרת ותולדתה, ע"ע מראות נגעים.

על נגע במראה שאת שמצטרף לנגע במראה של תולדת השאת להיות נגע אחד, ועל נגעים אלו, שנחלקו אם הם מצטרפים לנגע במראה של בהרת ולנגע במראה של תולדת הבהרת להיות נגע אחד, ע"ע הנ"ל.

==== מראה פתוך ====

שאת שמעורב בה מראה אדום, אף היא בכלל שאת<ref>עי' תו"כ דלהלן; עי' דברי ר' חנינא בשבועות ו א: לארבעה כוסות של חלב, ור"ש נגעים פ"א מ"ב ומאירי שבועות שם ורא"ש נגעים שם; רמב"ם טו"צ פ"א ה"ד.</ref>, שנאמר בבהרת: בהרת לבנה אדמדמת<ref>ויקרא יג יט, בשחין, ושם כד, במכוה.</ref>, מלמד שהיא מטמאה בפתוך<ref>תו"כ תזריע פ' נגעים פרשתא ד אות ג, בשחין, ושם פ"ז אות ה, במכוה.</ref>, היינו מעורב<ref>רש"י שבועות ו א ד"ה פתוך; רמב"ם שם, ובפיהמ"ש להרמב"ם נגעים שם; רא"ש שם; רע"ב נגעים שם.</ref>, ויש לתת האמור בבהרת אף בשאת, שנאמר: נגע צרעת<ref>ויקרא שם כ, לפי' הק"א דלהלן, ושם ג, לפי' פיהמ"ש להרמב"ם וקר"ס דלהלן.</ref>, שכלל את שניהם בשם אחד לומר לך שהם שווים, ושניהם מטמאים חלק ופתוך<ref>ק"א לתו"כ פרשתא ד שם.</ref>, או שכיון שנאמר "נגע צרעת הוא" לאחר בהרת<ref>ויקרא שם ג.</ref>, ונאמר "צרעת הִוא" לאחר שאת<ref>ויקרא שם יא.</ref>, בא הכתוב להקיש אותם זה לזה שבשניהם מטמאים לבן ופתוך<ref>עי' פיהמ"ש להרמב"ם שם; קר"ס טו"צ שם.</ref>, ועוד נאמר: או לבנה<ref>ויקרא שם כד.</ref>, לרבות שאר המראות<ref>תו"כ פ"ז שם.</ref>, שאף הם מטמאים חלק ופתוך<ref>ק"א לתו"כ שם.</ref>. ויש מן האחרונים שלמדו לטמא למראה שאת פתוך מהכתוב: שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת<ref>ויקרא שם יט.</ref>, שיש לפרש שהמילה "אדמדמת" מתייחסת לא רק ל"בהרת לבנה" שנאמרה לפניה אלא אף ל"שאת לבנה" שנאמרה קודם לכן<ref>תפא"י נגעים שם יכין אות יב.</ref>. ועוד נאמר בנגעי גבחת וקרחת: שאת לבנה אדמדמת<ref>ויקרא שם מג.</ref>, מלמד שהשאת מטמאת בפתוך<ref>תו"כ שם פי"א אות ג. ועי' משנ"א נגעים שם וערה"ש העתיד טהרות סי' עט סי"ז, בטעם שאין למדים מהכתוב המפורש בשאת פתוכה בנגעי גבחת וקרחת לשאר סוגי הנגעים.</ref>.

על מראית השאת הפתוכה ועל מראית תולדת השאת הפתוכה, ע"ע מראות נגעים.

==הערות שוליים==

אנציקלופדיה תלמודית:שאת - היסטוריית גרסאות

Wikiboss: Added new Talmudit entry