Rakovsky: יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - כיס הנמצא בחלק מהעופות, ובתוכו כיס נוסף, שהמאכל עובר בו ונהפך לרעי. ==== מהו..."

2021-01-18T09:18:09Z

יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - כיס הנמצא בחלק מהעופות, ובתוכו כיס נוסף, שהמאכל עובר בו ונהפך לרעי. ==== מהו..."

דף חדש

'''הגדרת הערך''' - כיס הנמצא בחלק מהעופות, ובתוכו כיס נוסף, שהמאכל עובר בו ונהפך לרעי.

==== מהותו ====
העוף אין לו כרס* ולא המסס* ולא בית-הכוסות*, אבל יש לו כנגדן זפק* וקרקבן<ref> רמב"ם שחיטה פ"ו הי"ז; כלבו סי' קא; עי' לבוש יו"ד סי' מט ס"א. יש המנקדים: קָרְקָבָן (עי' משנה כ"י הגניזה הקהירית קיימברידג' T-S E1.116 חולין פ"ג מ"ג: הקָרקָבן (אבל שם מ"ו: וקְרקבן, וצ"ב); כ"מ ממשנה כ"י קופמן חולין שם מ"ג (מ"ו בחלוקת כ"י הנ"ל) ומ"ו (מ"ט בחלוקת כ"י הנ"ל), שניקד: קָוּרְקָבָֿן, ונ' שעמדו לפניו ב' מסורות, והביא שתיהן), ויש המנקדים: קֻרְקָבָן (כ"מ ממשנה כ"י קופמן שם ושם, שניקד: קָוּרְקָבָֿן, ונ' שעמדו לפניו ב' מסורות, והביא שתיהן), ויש המנקדים: קַרְקְבָן (עי' צמח דוד לר"ד בן יצחק מלות נכריות ע' קרקבן).</ref>, והקורקבן הוא בעוף במקום המסס - ויש סוברים: במקום בית הכוסות<ref> ר"י מלוניל חולין נו א.</ref> - בבהמה<ref> עי' רש"י ברכות סא ב ד"ה קרקבן; רש"י שבת קנב א ד"ה קורקבן, לפי פר"ח יו"ד סי' מט ס"א; ערה"ש שם ס"א.</ref>, שגם הוא טוחן המאכל<ref> עי' ברכות ושבת שם; ערה"ש שם.</ref>, ונקרא בארמית קורקבנא<ref> עי' ראב"ן חולין סי' רסא; עי' ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סי' אלף קלא, בשם תשוה"ג; עי' מוסר הערוך ע' קרקבן, ע"פ ת' ירושלמי ויקרא א טז: קורקבניה (וכעי"ז בת' ניאופיטי שם, בגליון: קורקבני ותיוב"ע שבציון 32).</ref>, והרבה עופות אין להן קורקבן<ref> עי' משנה שבציון 32; רמב"ן חולין נו א.</ref>.

מהזפק עד לקורקבן קנה של מעים אחד<ref> רש"י חולין נח ב ד"ה וכנגדן.</ref>, ראשו בזפק וסופו בקורקבן<ref> עי' ראשונים שבע' זפק ציון 5.</ref>.

בתוך הקורקבן יש כיס מקיף על המאכל הבא אליו<ref> עי' פהמ"ש לרמב"ם חולין נו א.</ref> והוא הקליפה הפנימית<ref> ר"ן שם מג א (יז ב בדפי הרי"ף); הג"א שם פ"ג סי' ד, בשם או"ז.</ref>, והקורקבן הוא הכיס של עור דק, והפרש בתוכו<ref> ר"י מלוניל שם נט א; נמוק"י (בשיטת הקדמונים) שם.</ref> - בכיס פנימי - שהמאכל עובר בו<ref> רע"ב שם פ"ג מ"ג.</ref> והקורקבן יעשה הרעי<ref> רמב"ן ויקרא א טז.</ref>. ושני כיסים יש בקורקבן, החיצון אדום<ref> בה"ג סי' סא; רמב"ם שחיטה פ"ו הי"ח; כלבו סי' קא. ועי' חולין מג א.</ref> כמו בשר<ref> רמב"ם שם; כלבו שם.</ref>, באווזים ותרנגולים ותורים ובני יונה וכיוצא בהן, וירוק בעופות המים<ref> רע"ב שם פ"ג מ"ג. </ref>, והוא כל בשר הקורקבן<ref> עי' אחרונים שבציון 26; ערה"ש שם ס"ה.</ref>, והפנימי לבן<ref> בה"ג שם; רמב"ם שם; כלבו שם. ועי' חולין שם.</ref> כמו עור<ref> רמב"ם שם; כלבו שם.</ref>, שבתרנגול<ref> פמ"ג יו"ד סי' מט מ"ז סק"א.</ref>, תחילתו, כשהוא סמוך לבשר, לבן, והקרום העליון של אותו העור הלבן נעשה ירוק כשעווה<ref> כ"מ מפמ"ג שם; שו"ת חת"ס יו"ד סי' נ. </ref>, ובאווז הוא עור לבן וחלק וקשה קצת<ref> פמ"ג שם.</ref>, והוא נקלף ממנו<ref> תוה"ק בית ב ש"ג; עי' רע"ב שם מ"ו. ועי' ציון 30 ואילך.</ref>, וכשאוכלים הבשר קולפים אותו ונשלך<ref> כרתי שם סק"א. </ref>. הכיס בפנים הוא עור אחד וכל הבשר כולו עור שני<ref> ט"ז שם סק"א; עי' פר"ח שם סק"א, בליקוטים; חגורת שמואל ללבוש שם סק"ב; עי' ערה"ש שם ס"א.</ref>.

על כך שבלשון המשנה וברייתא נקראים בני-מעים* כל האיברים הפנימיים ובכללם הקורקבן, ע"ע בני מעים<ref> ציון 3.</ref>. ושם<ref> ציון 10.</ref>, שבלשון האמוראים לפעמים הזכירו בפירוש בני מעיים בניגוד לקורקבן. החליפו העור הפנימי או העור החיצוני של הקורקבן צבעם, אם הם טריפה, עי' להלן<ref> ציון 96 ואילך.</ref>.

==== סימן טהרה ====

כל עוף שקורקבנו נקלף - הכיס שבתוך הקורקבן<ref> עי' ציון 9.</ref> נקלף מבשר הקורקבן<ref> רע"ב חולין פ"ג מ"ו; ביאור חדש מספיק מאכ"א פ"א הט"ז.</ref> - טהור<ref> עי' משנה חולין נט א; עי' תיוב"ע דברים יד יא (ועיי"ש ויקרא יא יג). </ref>, שכל עוף שאינו דורס ואוכל, אם קורקבנו נקלף, טהור<ref> עי' רמב"ם שם; עי' טור יו"ד סי' פב. </ref>, שהוא נקלף ביד בלא טורח כשאדם חותך הקורקבן בסכין<ref> ר"י מלוניל שם; נמוק"י (בשיטת הקדמונים) שם.</ref>, ואפילו אם אין בו שאר סימני הטהרה<ref> עי' רמב"ם שם; טור שם, בשם ר"ח ורמב"ם.</ref>. והוא שהיה קורקבנו נקלף ביד<ref> עי' רמב"ם שם; עי' רע"ב שם; עי' טוש"ע שם ב.</ref>.

היה הקורקבן נקלף בסכין ואינו נקלף ביד, ואין בו סימן אחר, אף על פי שאינו דורס, הרי זה ספק<ref> עי' חולין סב ב, בד' רב אסי; רמב"ם מאכ"א פ"א הי"ח.</ref>, ולכן אינו טהור<ref> טוש"ע יו"ד פב ב.</ref>. היה חזק ומדובק, והניחו בשמש ונתרפה ונקלף ביד, הרי זה סימן טהרה<ref> גמ' שם, בד' מר שמואל; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.</ref>.

על הלימוד מהנשר, שאין קורקבנו נקלף, שכל כיוצא בו טמא, והלימוד מתורים שקורקבנם נקלף, שכל כיוצא בו טהור, ע"ע עוף. היה בעוף אחד מסימני הטהרה האחרים, אבל קורקבנו אינו נקלף ביד, נחלקו בו ראשונים אם טהור, ועל כך ע"ע הנ"ל.

==== ניקב הקורקבן ====

במנין הטריפות<ref> ע"ע טרפה (ב).</ref> בעוף, נמנה: ניקב הקורקבן<ref> משנה חולין נו א.</ref>. ניקב הקורקבן וכיס שלו קיים, כשר<ref> ר' יצחק בר' יוסף אמר ר' יוחנן בגמ' שם מג א; עי' רב נחמן בגמ' שם; עי' רמב"ם שחיטה פ"ו הי"ח; תוה"א ותוה"ק בית ב ש"ג; עי' טוש"ע יו"ד מט א; עי' לבוש שם. </ref>, ניקב הכיס וקורקבן קיים, כשר<ref> בעיא דאיפשטא ע"פ רב נחמן בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' תוה"א ותוה"ק שם. </ref>, אף על פי שלא נשאר רק מעט מעור החיצון שלא ניקב<ref> רמ"א בשו"ע שם ב; לבוש שם ס"ס. </ref>, שחבירו מגין עליו<ref> לבוש שם ס"א. </ref>, ואינה טריפה אלא אם כן ניקבו שניהם<ref> עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם א; עי' לבוש שם. </ref> במשהו<ref> רמב"ם שם; או"ז ח"א סי' תכט; או"ה כלל נא סי' לד, בשמו; כלבו סי' קא.</ref>, זה כנגד זה - שאין כאן סתימה<ref> לבוש שם.</ref> - אבל אם נקבו זה שלא כנגד זה - כגון זה למעלה וזה למטה<ref> רש"י שם ד"ה זה שלא כנגד זה; ר"ן שם (יז ב).</ref> - כשר<ref> עי' רב אשי בגמ' שם; עי' רב אחא בריה דרב יוסף משמיה דמר זוטרא משמיה דרב פפא בגמ' שם, ועי' ציון 53, שיש המוסרים בשמו של מר זוטרא משמיה דרב פפא להיפך; עי' רמב"ם שם; עי' תוה"א שם; טוש"ע שם; לבוש שם.</ref>, שהקורקבן נח ועומד במקומו, ואין הנקבים זזים ומתחברים זה לזה<ref> עי' גמ' שם; עי' ערה"ש שם ס"ג, ע"פ רא"ש חולין פ"ג סי' לד.</ref>, וכל אחד נסתם מחבירו<ref> לבוש שם.</ref>. ויש מהאמוראים הסובר שאם ניקבו זה שלא כנגד זה בקורקבן פסול<ref> מר זוטרא משמיה דרב פפא בגמ' שם, ועי' ציון 50, שיש המוסרים בשמו להיפך.</ref>, משום שהמאכל מתאסף שם ומחלחלן ונכנס בנקב עד שיוצא דרך נקב השני<ref> רש"י שם ד"ה בקורקבן פסול.</ref>.

ניקבו שניהם זה כנגד זה, וחֵלב* הטהור הגדל עמו סותמו, כשר<ref> עי' תוה"א בית ב ש"ג; תוה"ק שם; עי' הג"א חולין פ"ג סי' ד, בשם או"ז; עי' תה"ד סי' קסה, בשם תוס' ושאר החיבורים, ששבא מעשה לפני ר"י; עי' טוש"ע שם ב; עי' לבוש שם.</ref>, שהרי כל חֵלב כשר סותם<ref> תוה"א שם.</ref>, ואין חילוק בין אם היה השומן עב או דק<ref> עי' תה"ד שם, ע"פ תוס' ושאר החיבורים שבציון 55, שסתמו ולא פירשו.</ref>.

היה השומן כעין בועה וקרום, ואילו יכחש אותו העוף יוסר משם השומן, נחלקו אחרונים: יש סוברים שכיון שאם יכחש יוסר, אין כאן הגנה כלל, טרף<ref> עי' שו"ת באר עשק סי' סא; עי' באה"ט למהר"י טיקטין יו"ד סי' מט סק"ב, בשמו, והסכים לו.</ref>. ויש המפקפקים בזה<ref> עי' שו"ת תולדות יצחק שבסו"ס עולת יצחק יו"ד סי' ז; פת"ש יו"ד סי' מט סק"ג, בשמו;</ref>, שכיון שאותו השומן מגן על הנקב שבאותו איבר הדבוק בו, אף על פי שאם יכחש יוסר משום השומן ולא יהיה מגן, עתה שהוא דבוק באותו איבר מגן עליו<ref> עי' שו"ת תולדות יצחק שם.</ref>, והסיקו להקל בהפסד-מרֻבה*<ref> שו"ת תולדות יצחק שם, כיון שהדין שבבאר עשק לא נזכר בשאר פוסקים; פת"ש שם, בשמו.</ref>.

יש מהאחרונים הסובר שאם ניקב הקורקבן, ולא נשאר רק מעט מעור החיצון, אסור, כשאין הפסד מרובה, שלדעתם יש מהראשונים הסוברים שאינו חשוב סתימה<ref> ב"ח יו"ד סי' מח, בד' רש"י שבת לו א ד"ה משני צדדין (ועי' פר"ח שם סי' מט סק"ב, בשם ש"ך ואחרונים שפי' רש"י בע"א); פר"ח שם, בשמו.</ref>. וכן אם סתימת השומן דק כסתימת המסס, כשמחט תחוב בו מבפנים<ref> עי' ב"ח יו"ד סי' מו וסי' מט; עי' פר"ח שם סי' מט סק"ב, בשמו.</ref>.

קורקבן שניקב מחמת חולי מצד חוץ ועבר כלפי פנים עד הקרום שמסירות הנשים בהסירן הלכלוך והטינופת מתוכו, אך אותו הקרום לא ניקב, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שטרף, שאין העור ההוא מגן כלל, והוא כניקב מעבר אל עבר<ref> שו"ת שתי הלחם סי' לט; פת"ש יו"ד סי' מט סק"א, בשמו. ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' נ, ראיות לד' זו, מד' גאונים וראשונים, ודחה.</ref>. ויש סוברים שכשר<ref> שו"ת שתי הלחם שם, בשם מורה א', ודחה (והובא בקיצור בפת"ש שם); שו"ת חת"ס שם (והובא בקיצור בפת"ש שם), בד' כרתי שם סק"א ופמ"ג שם מ"ז סק"א, והסכים להם; ערה"ש שם ס"ה.</ref>, שגם העור ההוא מגן<ref> שו"ת חת"ס שם.</ref>.

==== מחמת קוץ או מחט ====

במה דברים אמורים שאם ניקב הקורקבן והכיס שלו קיים, כשר<ref> עי' ציון 42.</ref>, כשניקב מעצמו מחמת חולי<ref> עי' רשב"א חולין מג א; ר"ן שם (יז ב); תוי"ט שם פ"ג מ"ג, בשמו; עי' אהל מועד שער הטריפות דרך ד ני"א; מ"מ שחיטה פ"ו הי"ח, בשם יש מי שכתב; הג"א שם פ"ג סי' ד, בשם או"ז; עי' שו"ע יו"ד מט ב; עי' לבוש שם ס"ג.</ref>, שלא נמצא שם - קוץ או - מחט<ref> הג"א שם, בשם או"ז.</ref>, שאם מחמת קוץ או מחט, טרפה*<ref> עי' סה"ת סי' יד; רשב"א שם; עי' הג' סמ"ק סי' רא, בשם רבינו פרץ; עי' ר"ן שם; עי' תוי"ט שם, בשמו; עי' אהל מועד שם; עי' מ"מ שם, בשם יש מי שכתב; עי' הג"א שם, בשם או"ז; שו"ע שם; לבוש שם. </ref>, שאותו קוץ מהיכן בא, אם דרך חוץ, הרי ניקבה לחלל וטריפה<ref> עי' רשב"א שם; עי' הג' סמ"ק שם, בשם רבינו פרץ; ר"ן שם; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם.</ref>, שחוששים שמא ניקב אחד מן האיברים הפנימיים שנקיבתם במשהו<ref> עי' רשב"א שם; ר"ן שם; תוי"ט שם, בשמו; עי' אהל מועד שם; עי' מ"מ שם, בשם יש מי שכתב; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם.</ref>, ואם דרך ושט בא, על כרחך כיון שקורקבן שמבחוץ ניקב, אף הכיס שלו ניקב<ref> עי' רשב"א שם; ר"ן שם; תוי"ט שם, בשמו; עי' הג"א שם, בשם או"ז; לבוש שם. </ref>, אלא שלא ניכר - מקומו<ref> לבוש שם.</ref> - או שקרום עלה בו ואינו קרום, שכל הנקובים קרום שעלה בהם מחמת מכה אינו קרום<ref> ר"ן שם; תוי"ט שם, בשמו; עי' הג"א שם, בשם או"ז; לבוש שם.</ref>, וטריפה<ref> לבוש שם.</ref>.

לא היה מכיר אם הנקב מחמת קוץ או מחמת חולי, נחלקו ראשונים: יש מתירים, מחמת ספק-ספקא*, ספק מחמת מכה, ואם תאמר מחמת קוץ, שלא ניקבה מהאיברים הפנימיים<ref> אהל מועד שער הטריפות דרך ד ני"א, בשם יש מתירין, והובא בב"י יו"ד סי' מט; עי' לבוש שם ס"ג.</ref>. ויש אוסרים, אלא אם כן ניכר שאין הנקב מחמת קוץ<ref> אהל מועד שם, בשם יש מחמירים, והובא בב"י שם.</ref>, שאם היה על ידי קוץ הוא כמו ודאי ניקב באיברים הפנימיים, שכיון שהקוץ היה בחלל הגוף ופגע ונגע בהם אין מחזיקים לו בספק נקב, שאי אפשר שלא ינקוב<ref> ב"ח שם, לד' זו.</ref>.

להלכה כתבו הפוסקים שאם לא היה מכיר אם הנקב מחמת קוץ או מחמת חולי, תולים להקל<ref> עי' ב"י יו"ד סי' מט; שו"ע שם ד; עי' ד"מ שם סק"ב; עי' לבוש שם ס"ג.</ref>. במה דברים אמורים, כשהספק הוא מחמת שאינו אפשר להתברר אם הוא על ידי קוץ או מחמת עצמו, אבל אם הוא ספק שאפשר להתברר אלא שאין החכם שבא לפניו בקי לראות אם הוא על ידי קוץ או על ידי חולי, זה אינו נקרא ספק כלל, ואין כאן אלא ספק אחד, וטריפה<ref> ד"מ שם.</ref>.

ניקב על ידי מחט ועדיין תחובה בו, אם חֵלב* טהור סותם, כשר<ref> עי' תה"ד סי' קסה בשם תוס'; עי' דרישה יו"ד סי' מט סק"א, בשם תה"ד בשם תוס'; ש"ך שם סק"ב, לפי פמ"ג שם ש"ד סק"ב ובאה"ט למהר"י טיקטין שם סק"ב; עי' פת"ש שם סק"ג, בשם באה"ט של הרב מהרי"ט בשם ש"ך. </ref>. ודוקא כשהמחט אינו יוצא כלל לחוץ לתוך השומן, אבל אם המחט יוצא קצת לחוץ לתוך השומן - אף שיש שומן הרבה על חודה של המחט<ref> פת"ש שם, בשם שו"ת תולדות יצחק.</ref> - יש לאסור<ref> שו"ת תולדות יצחק שבסו"ס עולת יצחק יו"ד סי' ו: אין להקל; פת"ש שם, בשמו.</ref>, משום שאינו מניח המחט לשומן שיגן על הנקב, כיון שהמחט תחוב בו הוא מפסיק, שאין הושמן נכנס לנקב ממש לסתום אותו, שנחסר השומן מעל הנקב מלוא המחט שתחב בו<ref> שו"ת תולדות יצחק שם.</ref>. וכתבו אחרונים שאם נמצא השומן על חודו של המחט - או הקוץ<ref> שו"ת באר עשק סי' סא, בשם מורו.</ref> - מלבד מה שסביבו, בידוע שלא יצא ושומן סותמו וכשר, אבל אם השומן סביב המחט לבד ולא על חודו, בידו שיצא חוץ לשתי עורות וטריפה<ref> שו"ת באר עשק שם, בשם מורו; באה"ט למהר"י טיקטין יו"ד סי' מט סק"ג, בשם באר עשק בשם מורו.</ref>.

==== נרקב וניטל ====

קורקבן שכל עור הכיס הפנימי שלו או החיצוני נרקב לגמרי, או שניטל אחד מהם, נחלקו בו אחרונים: א) יש סוברים שטרף, שאף שניקב זה בלא זה כשר<ref> עי' ציון 42 ואילך.</ref>, אינו דומה אינו דומה נרקב לניקב, כי מחמת הרקבון סוף שגם החיצון דהיינו בשר הקורקבן יתקלקל<ref> נובי"ק יו"ד סי' יח, בשם השואל הרב אברהם זיריץ; עי' פת"ש יו"ד סי' מט סק"ב, בשם נו"ב בשם חכם א'.</ref>, וניטל חמור מניקב, וכל שאמרו ניקב טריפה קל וחומר ניטל, ומזה שלא נקט התלמוד דינו בניטל אלא בניקב, משמע שאם ניטל, טרף<ref> עי' נובי"ק שם, בשם השואל הרב אברהם זיריץ.</ref>. ב) ויש סוברים שכשר<ref> נובי"ק שם; פת"ש שם, בשמו.</ref>, שעורות הקורקבן בריאים וחזקים וקשים אין אחד מתקלקל בקלקולו של חבירו ואף שהאחד נרקב כולו אינו מזיק לחבירו, ואפילו נרקב הכיס כולו וגם הבשר נרקב על פני כולו ברוב עביו ונשאר קצת מהבשר בצד החיצון על פני כולו, יכול להתקיים, לפי שגם אותו קצת עובי הבשר חזק בטבעו<ref> נובי"ק שם.</ref>, ואין להוסיף על הטריפות, וכיון שלא נזכר בתלמוד או בפוסקים שאם ניטל עור אחד מקורקבן יהיה טריפה, מכלל שאינו טריפה, ולא נקט התלמוד ניקב ולא ניטל, היינו משום שאמוראים לפרש פרטי הדברים שנזכרו במשנה, ובמשנה לא נזכר ניטל הקורקבן רק ניקב הקורקבן<ref> עי' משנה שבציון 41. נובי"ק שם.</ref>.

==== החליף צבעו ====

ועור החיצוני של הקורקבן, שהוא אדום<ref> עי' ציון 15 ואילך.</ref>, ועור הפנימי של הקורקבן, שהוא לבן<ref> עי' ציון 19 ואילך.</ref>, יש מהגאונים סוברים שאם החליף אחד מהם צבעו, טריפה<ref> עי' בה"ג סי' סא. ועי' תוספ' חולין פ"ג: נפל לאור וכו'. </ref>. וכתבו אחרונים שהפוסקים השמיטו דין זה<ref> פמ"ג יו"ד סי' מט מ"ז סק"א.</ref>.

==== מחט תחוב בו ====

מחט שנמצאת בקורקבן, תחוב בו מבפנים, דינו כדין מחט שנמצא בהמסס* ובית-הכוסות*<ref> טוש"ע יו"ד מט ג (ועיי"ש מח ח); לבוש שם סי' מט ס"ד. ועי' סה"ת סי' יד ותוה"א בית ב ש"ג ורא"ש חולין פ"ג סי' כו ואגודה שם. ועי' יש"ש חולין פ"ג סי' סא והג' סמ"ע לשו"ע שם ס"א.</ref>, שאם נמצא חלודה או קורט דם כנגדה טרפה ואם לאו כשרה, ואפילו אם לא נשאר שלם רק מיעוט בשר הקורקבן שכנגדה כשרה<ref> לבוש שם.</ref>.

ניקב כל הקורקבן, נחלקו הדעות: יש סוברים שאם נמצא עליה קורט דם בידוע שקודם שחיטה, לא נמצא עליה קורט דם, בידוע שננעץ מעבר שני לאחר שחיטה, כפי הדין במחט שנמצאת בעובי בית הכוסות<ref> סה"ת סי' יד, לפי ש"ך שם סק"ד; או"ה כלל נא סי' כא, לפי ש"ך שם; הגמ"י שחיטה פ"ו הי"ח, בשם סה"ת וספה"מ, והובא בקיצור בש"ך שם; ב"ח שם, לפי ש"ך שם.</ref>. ויש סוברים אפילו לא נמצא קורט דם סביב, טריפה<ref> ד"מ שם סק"ג, ע"פ תה"ד סי' קסה ול' הטור שבציון הקודם (ועי' ש"ך שם, שדחה); דרישה שם וש"ך שם, בשמו. ועי' ש"ך שם, הטעם שהרמ"א בשו"ע השמיט.</ref>, שבהמסס ובית הכוסות שעורן דק אפשר לתלות שמא ניקב דבר מועט כזה אחר שחיטה, אבל בשר קרקבן הוא עב, אין אומרים שמא ניקב בשעה מועטת כזו, ואין תולים שמא ניקב בחיים כל הבשר חוץ ממעט, ואותו מעט ניקב אחר שחיטה, שהואיל ועל כרחנו צריכים לומר שניקב רובו מחיים תולים גם המיעוט אחר הרוב, ואומרים שהכל נעשה מחיים<ref> ד"מ שם; המגיה בדרישה שם, בשמו.</ref>.

==== תולעים ====

היו תולעים יוצאים מהקורקבן, כשירה<ref> ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סי' אלף צג (והובא בהג"א חולין פ"ג סי' כח, בשם מהרי"ח בשם ר"י בשם ראבי"ה), בשם תשובות, בשם ר' שמואל בר' יהודה בשם אביו ורבינו אליעזר הגדול ורבינו קלונימוס הזקן; עי' שו"ע יו"ד מט ה; לבוש שם. ועי' ראבי"ה שם, בשם תשובות, שחביריו של ר' שמואל בר' יהודה היו אוסרים אותו, שחששו שמא קודם שחיטה פרשו, ועי' ציון הבא. </ref>, שלאחר שחיטה יצאו התולעים<ref> ראבי"ה שם (והובא בהג"א שם), שר' שמואל בר' יהודה הראה לחביריו כן; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם.</ref>. אם משום שבחייה אין כח בהם לנקוב, כמו גבי הריאה*<ref> לבוש שם.</ref>. או משום שכיון שקרומיו קשים ועבים אין לחוש שמחיים ניקבו<ref> חגורת שמואל ללבוש שם סק"ט, ע"פ הדרישה שבציון הבא.</ref>, כמו גבי ושט*<ref> דרישה שם סי' לג סק"ד.</ref>.

על הקורקבן, שנחלקו אחרונים אם מחזיקים בו דם, אפילו לסוברים שהכרס הוא בכלל בני מעיים לדם, או שהקוקרבן דינו ככרס, ע"ע בני מעים<ref> ציון 57 ואילך.</ref>. אם הקורקבן הוא בכלל אכילת בני אדם, ע"ע הנ"ל<ref> ציון 78 ואילך.</ref>. על קורקבן של טריפה שנתערב בהיתר, שבטל, ואינו חתיכה-הראויה-להתכבד*, ע"ע בני מעים<ref> ציון 88 ואילך.</ref> וע' חתיכה הראויה להתכבד<ref> ציון 53.</ref>. ושם<ref> ע' בני מעים ציון 90 ואילך; ע' חתיכה הראויה להתכבד ציון 54.</ref>, שיש סוברים שקורקבן של אווז הוא דבר חשוב ובכלל חתיכה הראויה להתכבד. על הסרת מוראת העוף האמורה בעולת-העוף*, שנחלקו הדעות אם מסיר הקורקבן, ע"ע עולת העוף<ref> וע"ע בני מעים ציון 95 ואילך.</ref>.

==== קיבת האדם ====

יש שקיבת האדם, אף היא נקראת קורקבן<ref> כ"מ מברכות סא ב: קרקבן טוחן (אך עי' רש"י שם ד"ה קרקבן); עי' שבת קנב א: וסגרו דלתים בשוק וגו' אלו נקביו של אדם בשפל קול הטחנה בשביל קורקבן שאינו טוחן (ועי' ויק"ר פי"ח סי' א). </ref>.

==== הערות שוליים ====

אנציקלופדיה תלמודית:קרקבן - היסטוריית גרסאות

Rakovsky: יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - כיס הנמצא בחלק מהעופות, ובתוכו כיס נוסף, שהמאכל עובר בו ונהפך לרעי. ==== מהו..."