https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA%3A%D7%A7%D7%A8%D7%90_%D7%9B%D7%93%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91 2026-05-14T13:31:00Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%A7%D7%A8%D7%90_%D7%9B%D7%93%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91&diff=139908&oldid=prev 2020-08-03T10:12:03Z

<p>יצירת דף עם התוכן &quot;&#039;&#039;&#039;הגדרת הערך&#039;&#039;&#039; - כשאי אפשר לקיים את המקרא כמו שכתוב, נחלקו תנאים אי אפשר לקיים כלל את הכתוב...&quot;</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>&#039;&#039;&#039;הגדרת הערך&#039;&#039;&#039; - כשאי אפשר לקיים את המקרא כמו שכתוב, נחלקו תנאים אי אפשר לקיים כלל את הכתוב, או שהכתוב נכתב למצוה בלבד, ומקיימים אותו בקירוב.<br /> <br /> בכמה מקומות נחלקו תנאים אם &amp;quot;קרא כדכתיב&amp;quot;, דהיינו שמה שנכתב במקרא בדוקא הוא&lt;ref&gt; כ&amp;quot;מ מרש&amp;quot;י סנהדרין מה ב ד&amp;quot;ה הרי זה יהרג.&lt;/ref&gt;, והמקרא הוא כפשוטו&lt;ref&gt; עי&#039; מאירי שבציון 73.&lt;/ref&gt;, ובמקום שאי אפשר לקיים המקרא כפי שהוא כתוב, לא ניתן לקיים כלל את הכתוב&lt;ref&gt; עי&#039; רש&amp;quot;י יומא סא ב ד&amp;quot;ה ואמר ר&#039; אבינא וד&amp;quot;ה אין לו.&lt;/ref&gt;. או שאין צורך ב&amp;quot;קרא כדכתיב&amp;quot;, שלא נאמר לעיכוב&lt;ref&gt; ראב&amp;quot;ד לתו&amp;quot;כ מצורע פ&amp;quot;ג.&lt;/ref&gt;, אלא למצוה בלבד&lt;ref&gt; עי&#039; רש&amp;quot;י סנהדרין שם; ראב&amp;quot;ד שם.&lt;/ref&gt;, ובמקום שאי אפשר לקיים המקרא כפי שהוא כתוב, עושים מה שאפשר&lt;ref&gt; עי&#039; רש&amp;quot;י יומא שם ד&amp;quot;ה ואמר ר&#039; אבינא; עי&#039; מאירי נזיר מו ב; עי&#039; ריטב&amp;quot;א יומא שם.&lt;/ref&gt;, ואין המקרא כפשוטו לגמרי&lt;ref&gt; עי&#039; מאירי שבציון 75.&lt;/ref&gt;. ומכל מקום לכתחילה ודאי צריך לקיים המקרא כפי שהוא כתוב&lt;ref&gt; עי&#039; ערל&amp;quot;נ סנהדרין שם.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> == &#039;&#039;&#039;נתינת דם ושמן בטהרת מצורע&#039;&#039;&#039; ==<br /> <br /> בטהרת-מצורע*, שצריך הכהן ליתן מדם אשם-מצורע* על תנוך אוזן המצורע הימנית ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע אשם מצורע ציון 83 ואילך.&lt;/ref&gt;, וצריך הכהן ליתן שמן מלוג-שמן-של-מצורע* על תנוך אוזן המצורע הימנית ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע לוג שמן של מצורע ציון 331 ואילך.&lt;/ref&gt;, מצורע שאין לו בוהן יד או בוהן רגל או אוזן ימנית, נחלקו בו תנאים: א) לדעת תנא קמא אין לו טהרה עולמית&lt;ref&gt; ת&amp;quot;ק בנגעים פי&amp;quot;ד מ&amp;quot;ט ותו&amp;quot;כ מצורע פ&amp;quot;ג ויומא סא ב וסנהדרין מה ב ופח א. בנזיר מו ב: ר&#039; אליעזר, ועי&#039; תוס&#039; סנהדרין מה ב ד&amp;quot;ה רבי ומנחות נח ב ד&amp;quot;ה ואיכא ור&amp;quot;ש נגעים שם (והובא התוס&#039; סנהדרין והר&amp;quot;ש בקיצור במלא&amp;quot;ש שם), שמשנה זו נשנית בהיפוך בנזיר, ועי&#039; מלא&amp;quot;ש שם, שהוא כ&amp;quot;איכא דאמרי&amp;quot; שבתלמוד (ע&amp;quot;ע הלכה: בשני לשונות ציון 327), ועי&#039; תוס&#039; סנהדרין שבציון 44. ועי&#039; תוי&amp;quot;ט שם.&lt;/ref&gt;, לפי שאין יכול לקיים בו מתן דם ושמן על בוהן ידו&lt;ref&gt; רש&amp;quot;י נזיר שם ד&amp;quot;ה ור&#039; אליעזר.&lt;/ref&gt;, ולדעתו צריך קרא כדכתיב&lt;ref&gt; ר&amp;quot;ח סנהדרין מה ב; רש&amp;quot;י יומא שם ד&amp;quot;ה אין לו; ראב&amp;quot;ד וקרבן אהרן לתו&amp;quot;כ שם; יד רמ&amp;quot;ה סנהדרין שם; ר&amp;quot;ש ורא&amp;quot;ש נגעים שם, ע&amp;quot;פ גמ&#039; שם. ועי&#039; משנה אחרונה שם, שלא נזכר בגמ&#039; שזהו טעמו של ת&amp;quot;ק, ולא באה הגמ&#039; בסנהדרין שם אלא להוכיח שר&amp;quot;א ור&amp;quot;ש סוברים שאי&amp;quot;צ קרא כדכתיב, וייתכן שטעמו של ת&amp;quot;ק משום שנאמר בפרשה: תהיה, ועי&#039; ציון 37 ואילך.&lt;/ref&gt;. ב) לדעת ר&#039; אליעזר נותן על מקומו&lt;ref&gt; ר&#039; אליעזר בנגעים שם: הוא על מקומן, ותו&amp;quot;כ שם: הוא על מקומו, וסנהדרין שם ושם. ביומא שם: ר&#039; אלעזר (וכ&amp;quot;ה ביד רמ&amp;quot;ה סנהדרין שם מה ב). בנזיר שם: ר&#039; שמעון (עי&#039; ציון 11) אומר יניחנו על מקומו.&lt;/ref&gt; ויוצא&lt;ref&gt; יומא שם וסנהדרין שם ושם ונזיר שם.&lt;/ref&gt;, שלדעתו אין צורך בקרא כדכתיב&lt;ref&gt; ר&amp;quot;ח סנהדרין מה ב; רש&amp;quot;י שם ד&amp;quot;ה ר&#039; אליעזר; ראב&amp;quot;ד וקרבן אהרן שם, ע&amp;quot;פ גמ&#039; שם; יד רמ&amp;quot;ה שם; עי&#039; ר&amp;quot;ש נגעים שם, ע&amp;quot;פ גמ&#039; שם; רע&amp;quot;ב שם.&lt;/ref&gt;, אלא הבוהן או מקומו&lt;ref&gt; קרבן אהרן שם.&lt;/ref&gt;, ומקומו עדיף מידו השמאלית, שהרי - נאמר: ועל בֹּהן ידו הימנית&lt;ref&gt; ויקרא יד יד.&lt;/ref&gt; - וידו הימנית הוא ואף על פי שאין בוהן&lt;ref&gt; ראב&amp;quot;ד שם; עי&#039; יד רמ&amp;quot;ה שם.&lt;/ref&gt;, ולדעתו אף אם יש לו בהונות, אם נתן על מקום אחר, יצא - בדיעבד - שהרי אין צורך בקרא כדכתיב&lt;ref&gt; עי&#039; חזו&amp;quot;א נגעים סי&#039; יב סק&amp;quot;כ, ע&amp;quot;פ סנהדרין מה ב. ועי&#039; חזו&amp;quot;א שם ס&amp;quot;ק כב, שגדר מקומו לא נתפרש ויש להסתפק עם אין לו כל הזרוע, אם נותנו על הכתף ודיו.&lt;/ref&gt;. ג) ולדעת ר&#039; שמעון נותן על שמאלו ויוצא&lt;ref&gt; סנהדרין שם, וכעי&amp;quot;ז בגמ&#039; שם פח א: על של שמאל. וכעי&amp;quot;ז בנזיר שם: וחכמים אומרים (עי&#039; ציון 11) יניח על של שמאל ויוצא.&lt;/ref&gt;, כלומר נותנו על בוהן יד שמאל ויצא&lt;ref&gt; קרבן אהרן שם.&lt;/ref&gt;, שאף לדעתו אין צורך בקרא כדכתיב&lt;ref&gt; ר&amp;quot;ח סנהדרין מה ב; רש&amp;quot;י שם ד&amp;quot;ה ר&#039; אליעזר; ראב&amp;quot;ד וקרבן אהרן שם, ע&amp;quot;פ גמ&#039; שם; תו&amp;quot;י יומא שם (סב א בד&#039; וילנא); עי&#039; ר&amp;quot;ש נגעים שם, ע&amp;quot;פ גמ&#039; שם; יד רמ&amp;quot;ה שם.&lt;/ref&gt;, ומה שמעכב הוא הבוהן ואם יהיה בבוהן, אף על פי שלא יהיה מיד ימין, יצא&lt;ref&gt; עי&#039; ראב&amp;quot;ד שם, בפי&#039; הב&#039;; עי&#039; יד רמ&amp;quot;ה סנהדרין מה ב; קרבן אהרן שם. ועי&#039; ראב&amp;quot;ד שם, בפי&#039; הא&#039;, שפי&#039; בע&amp;quot;א, ודחה.&lt;/ref&gt;. ויש גורסים: אם נתן על של שמאל יצא&lt;ref&gt; ר&#039; שמעון בנגעים שם ותו&amp;quot;כ שם ויומא שם. ועי&#039; משנה אחרונה שם.&lt;/ref&gt;, וביארו אחרונים, דהיינו שאם זה שאין לו בוהן נתן על שמאל יצא, ולזה מוטב שיתן על בוהן אף על פי שיהיה מיד שמאל&lt;ref&gt; קרבן אהרן שם.&lt;/ref&gt;. ומכל מקום כתבו אחרונים שלדעה זו, אם אין לו בוהן גם בשמאל נותן על מקומו בימין, לקיים &amp;quot;ידו הימנית&amp;quot;&lt;ref&gt; חזו&amp;quot;א שם: נראה.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> להלכה פסקו ראשונים כתנא קמא&lt;ref&gt; פהמ&amp;quot;ש לרמב&amp;quot;ם ורע&amp;quot;ב נגעים פי&amp;quot;ד מ&amp;quot;ט.&lt;/ref&gt;, שמצורע שאין לו בוהן יד ימנית או בוהן רגל ימנית או שאין לו אוזן ימנית אין לו טהרה עולמית&lt;ref&gt; רמב&amp;quot;ם מחוסרי כפרה פ&amp;quot;ה ה&amp;quot;א; מאירי סנהדרין מה ב.&lt;/ref&gt;, ואין תקנה בנתינה על המקום או בנתינה על השמאלית כלל&lt;ref&gt; מאירי שם.&lt;/ref&gt;. יש מהראשונים שכתבו שלא נאמרו הדברים אלא כשנקטע הבוהן לאחר שהוזקק לטומאה, אבל אם נקטע קודם לכן, לדברי הכל נותן על מקומו&lt;ref&gt; תוס&#039; שם ד&amp;quot;ה אין; תוס&#039; רא&amp;quot;ש שם.&lt;/ref&gt;, או שלא אמרו שאין לו טהרה אלא כשנקטע משנזקק לטהרה&lt;ref&gt; ר&amp;quot;ש ורא&amp;quot;ש ורע&amp;quot;ב נגעים שם; תוס&#039; שאנץ סנהדרין שם.&lt;/ref&gt;, היינו ביום הבאת קרבנותיו&lt;ref&gt; חזו&amp;quot;א נגעים סי&#039; יב ס&amp;quot;ק כא.&lt;/ref&gt;, אבל אם נקטע קודם לכן, אף על פי שהיה לו בוהן בשעת חילוטו נותן על מקומו&lt;ref&gt; תוי&amp;quot;ט שם, בד&#039; ר&amp;quot;ש ורע&amp;quot;ב שם.&lt;/ref&gt;, שכל שאין לו בוהן מתחילה, מתקיים &amp;quot;קרא כדכתיב&amp;quot; במקומו, שזהו בוהן שלו&lt;ref&gt; תוי&amp;quot;ט שם, ע&amp;quot;פ תוס&#039; שם ור&amp;quot;ש שם.&lt;/ref&gt;. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאף אם היה קטוע קודם לכן אין לו טהרה עולמית&lt;ref&gt; רמב&amp;quot;ם שבציון 29, שכ&#039; בסתם, לפי תוי&amp;quot;ט שם.&lt;/ref&gt;, אם משום שלהלכה אין הטעם משום שצריך קרא כדכתיב, אלא משום שנאמר: תהיה&lt;ref&gt; ויקרא יד ב.&lt;/ref&gt;, שכל הכתוב בפרשה מעכב&lt;ref&gt; תוי&amp;quot;ט שם (ועי&#039; תוס&#039; שם); שו&amp;quot;ת חו&amp;quot;י סי&#039; קסז, בשמו, ותמה; משנה אחרונה שם.&lt;/ref&gt;, או שאף משום קרא כדכתיב כל שהבוהן קטוע אין לו טהרה, אף על פי שנקטע מקודם, שלעולם אין הפרק העליון נקרא בוהן&lt;ref&gt; שו&amp;quot;ת חו&amp;quot;י שם. ועי&#039; תפא&amp;quot;י שם.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> על הסוברים שאף לדעת הסוברים שמצורע שאין לו בוהן אין לו טהרה עולמית, היינו לענין הבאת הקרבנות, אבל מכל מקום טהרה יש לו, ע&amp;quot;ע טהרת מצורע&lt;ref&gt; ציון 63 ואילך.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> == &#039;&#039;&#039;יציקת לוג שמן של מצורע&#039;&#039;&#039; ==<br /> <br /> לסוברים שקיום הבאת לוג-שמן-של-מצורע* מעכב את טהרת המצורע&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע לוג שמן של מצורע ציון 26 ואילך. ושם, ציון 28 ואילך, שי&amp;quot;ח.&lt;/ref&gt;, יש מהאחרונים סוברים שמחלוקת תנאים היא אם יציקת לוג שמן של מצורע מעכבת את קיום הבאת הלוג, שלדעת ר&#039; עקיבא צריך קרא כדכתיב&lt;ref&gt; משנה אחרונה נגעים פי&amp;quot;ד מ&amp;quot;י, בפי&#039; הא&#039;, ע&amp;quot;פ ר&#039; עקיבא שבציון 114 ואילך (ועי&#039; ציון 106). ועי&#039; משנה אחרונה שם שם, בפי&#039; הב&#039;, שפי&#039; בע&amp;quot;א (והובא בע&#039; הנ&amp;quot;ל ציון 266).&lt;/ref&gt;, ויציקת הלוג מעכבת את הטהרה&lt;ref&gt; משנה אחרונה שם, בד&#039; ר&#039; עקיבא שבע&#039; הנ&amp;quot;ל ציון 160 ואילך. ועי&#039; חי&#039; הגרי&amp;quot;ז מנחות ט א.&lt;/ref&gt;. ולדעת ר&#039; שמעון אין צריך קרא כדכתיב&lt;ref&gt; משנה אחרונה שם, בפי&#039; הא&#039;, ע&amp;quot;פ ר&#039; שמעון שלעיל ציון 21 ואילך (ועי&#039; ציון 23). ועי&#039; משנה אחרונה שם שם, בפי&#039; הב&#039;, שפי&#039; בע&amp;quot;א (והובא בע&#039; הנ&amp;quot;ל ציון 271).&lt;/ref&gt;, ואין היציקה מעכבת את הטהרה&lt;ref&gt; משנה אחרונה שם, בד&#039; ר&#039; שמעון שבע&#039; הנ&amp;quot;ל ציון 169 ואילך.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> על הסוברים שלדעת הסוברים שהיציקה מעכבת, אף כשלא נעשתה יציקה בקצת מן השמן, צריכים לעשות יציקה חדשה באותו השמן שהוסיף, ע&amp;quot;ע לוג שמן של מצורע&lt;ref&gt; ציון 267 ואילך.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> == &#039;&#039;&#039;תגלחת נזיר&#039;&#039;&#039; ==<br /> <br /> בתגלחת-נזיר*, שנינו שאם היה ממורט - שאין לו שיער כלל&lt;ref&gt; ר&amp;quot;ח יומא סא ב; עי&#039; רבינו אליקים שם; עי&#039; מאירי שם ונזיר מו ב.&lt;/ref&gt;, ואי אפשר להתקיים בו מצות גלוח&lt;ref&gt; מאירי יומא שם.&lt;/ref&gt; - נחלקו בו תנאים: א) לדעת בית שמאי, צריך העברת תער&lt;ref&gt; בית שמאי ביומא שם; עי&#039; ב&amp;quot;ש בתוספ&#039; נזיר פ&amp;quot;א; עי&#039; ב&amp;quot;ש בירו&#039; נזיר פ&amp;quot;ו הי&amp;quot;א. בנזיר שם: בית הלל אומרים: צריך להעביר תער על ראשו. ועי&#039; תוס&#039; שם ד&amp;quot;ה נזיר וסנהדרין מה ב ד&amp;quot;ה רבי ומנחות נח ב ד&amp;quot;ה ואיכא ותו&amp;quot;י יומא סא ב (סב א בד&#039; וילנא) ור&amp;quot;ש נגעים פי&amp;quot;ד מ&amp;quot;ט, שנשנה בהיפוך בנזיר, ועי&#039; תוס&#039; סנהדרין שם, שהוא כ&amp;quot;איכא דאמרי&amp;quot; שבתלמוד (ע&amp;quot;ע הלכה: בשני לשונות ציון 327). ועי&#039; רדב&amp;quot;ז ותוי&amp;quot;ט וחס&amp;quot;ד שבציון 53.&lt;/ref&gt;, ונחלקו אמוראים אם היינו צריך ואין לו תקנה&lt;ref&gt; ר&#039; אבינא ביומא שם; ר&#039; אבינא בנזיר שם, בלשון הב&#039;.&lt;/ref&gt;, הואיל ואין יכול לקיים בו מצות גילוח&lt;ref&gt; רש&amp;quot;י נזיר שם ד&amp;quot;ה והיינו דרבי פדת.&lt;/ref&gt; - שצריך קרא כדכתיב - או שהיינו צריך ויש לו תקנה&lt;ref&gt; עי&#039; ר&#039; פדת בגמ&#039; שם ושם.&lt;/ref&gt;, שיעבירנו על מקום השיער, שהיכן שאי אפשר אין צורך בקרא כדכתיב&lt;ref&gt; רש&amp;quot;י יומא שם ד&amp;quot;ה ואמר ר&#039; אבינא; עי&#039; ריטב&amp;quot;א שם.&lt;/ref&gt;, ויצא ידי חובתו, אף על פי שאין גילוח&lt;ref&gt; רש&amp;quot;י נזיר שם ד&amp;quot;ה ור&#039; אלעזר.&lt;/ref&gt;. ב) ולדעת בית הלל, אין צריך העברת תער&lt;ref&gt; ב&amp;quot;ה ביומא שם; עי&#039; ב&amp;quot;ה בתוספ&#039; שם; עי&#039; ב&amp;quot;ה בירו&#039; שם. בנזיר שם: ב&amp;quot;ש (עי&#039; ציון 44) אומרים: אינו צריך להעביר תער על ראשו.&lt;/ref&gt;, ונחלקו אמוראים אם היינו שאין צריך כלל העברת תער, שלדעתם אין צריך קרא כדכתיב&lt;ref&gt; עי&#039; רבינא בנזיר שם, בלשון הא&#039;; עי&#039; ר&#039; פדת בגמ&#039; שם.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> או שלדעת בית הלל עדיין לא יהא מותר מפני שאין שם העברת תער&lt;ref&gt; ר&#039; אבינא בנזיר שם, בלשון הב&#039;, ורש&amp;quot;י ד&amp;quot;ה ור&#039; אלעזר.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> בתוספתא שנינו, שמחלוקת בית שמאי ובית הלל, היא אף בתגלחת-מצורע* ובתגלחת הלויים במדבר&lt;ref&gt; עי&#039; במדבר ח ז. עי&#039; תוספ&#039; נזיר פ&amp;quot;א. וע&amp;quot;ע טהרת מצורע ציון 367 ואילך. עי&#039; ציון 50.&lt;/ref&gt;. וכתבו אחרונים - לאמוראים הסוברים שלבית הלל אין צריך כלל העברת תער - שכן שנינו במשנה: שלושה מגלחים ותגלחתם מצוה, הנזיר והמצורע והלוים&lt;ref&gt; סתם משנה נגעים פי&amp;quot;ד מ&amp;quot;ד.&lt;/ref&gt;, דהיינו ששלושתם אינו אלא למצוה ולא לעכב&lt;ref&gt; חס&amp;quot;ד שם, שאל&amp;quot;כ פשיטא, הרי נזכר במפורש בכתוב.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> להלכה פסקו ראשונים שנזיר ממורט אינו צריך להעביר תער&lt;ref&gt; רמב&amp;quot;ם נזירות פ&amp;quot;ח ה&amp;quot;ה; עי&#039; מאירי יומא סא ב ונזיר מו ב. ועי&#039; רדב&amp;quot;ז שם, שאע&amp;quot;פ שלכתוב בספרים שלנו בנזיר, לא פסק הרמב&amp;quot;ם לא כב&amp;quot;ש ולא כב&amp;quot;ה לא לפי הלשון הא&#039; ולא לפי הלשון הב&#039; (עי&#039; ציון 41 ואילך), טעות נפל בספרים לפי שראו שהוא ממורט תער למה ולפיכך הגיהו אינו צריך, ויש לגרוס: נזיר ממורט צריך להעביר תער על ראשו, ופסק הרמב&amp;quot;ם כב&amp;quot;ה ללשון הא&#039;. ועי&#039; כס&amp;quot;מ שם, שהרמב&amp;quot;ם פסק כלשון הא&#039; בנזיר שם, כדי לא לעשות מחלוקת בין רבינא לר&#039; פדת, ואע&amp;quot;פ שלל&#039; זו ד&#039; ב&amp;quot;ה שצריך אלא שיש לו תקנה בזה שמעביר תער (עי&#039; ציון 42 ואילך), הרמב&amp;quot;ם סובר שב&amp;quot;ה נקטו כן כלפי ב&amp;quot;ש שאמרו אי&amp;quot;צ. ועי&#039; לח&amp;quot;מ שם, שב&#039; מחלוקות הם, הא&#039; אם תגלחת מעכבת, והב&#039; אם תגלחת של העברת תער של נזיר ממורט מקרי תגלחת, והרמב&amp;quot;ם פסק שהעברת תער של נזיר ממורט אינה נקראת תגלחת, אלא שפסק שתגלחת אינה מעכבת. ועי&#039; תוי&amp;quot;ט שם, שהרמב&amp;quot;ם פסק כסוגיא ביומא, שלפיה ב&amp;quot;ה ס&amp;quot;ל אינו צריך (עי&#039; ציון 43). ועיי&amp;quot;ש שפסק כסוגיא זו, מפני שמח&#039; התנאים במתן שמן ודם על בוהן מצורע (עי&#039; ציון 9 ואילך), שנויה בהיפוך בנזיר מביומא (עי&#039; ציון 11), וכיומא שנויה בסנהדרין ובתו&amp;quot;כ (עי&#039; ציון הנ&amp;quot;ל), וממילא הרוב שנוי כמותה וסוגיא זו עיקר. ועי&#039; חס&amp;quot;ד לתוספ&#039; נזיר פ&amp;quot;א, שהעיקר כתוי&amp;quot;ט, והוסיף שראוי לפסוק כסוגיא ביומא מפני שאף בירו&#039; נמצא כמותה (עי&#039; ציונים 44, 50). ולכאו&#039; לחס&amp;quot;ד שבציון 52, אף יש לפסוק כד&#039; זו, משום שהלכה-כסתם-משנה (ע&amp;quot;ע).&lt;/ref&gt;, ואף על פי שאין לו שיער הרי זה מקריב קרבנותיו וישתה ויטמא, שאינו אלא למצוה ולא לעכב&lt;ref&gt; רמב&amp;quot;ם שם.&lt;/ref&gt;, ולכן ממורט נודר בנזיר, אף על פי שאין לו שיער כלל&lt;ref&gt; מאירי נזיר שם.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> == &#039;&#039;&#039;תנופת נזיר&#039;&#039;&#039; ==<br /> <br /> בתנופת איל-נזיר*&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע איל נזיר: תנופתו.&lt;/ref&gt;, שנאמר בה: ונתן על כפי הנזיר&lt;ref&gt; במדבר ו יט.&lt;/ref&gt;, אף על פי שהתנופה אינה מעכבת - לסוברים כן&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע איל נזיר ציון 85 ואילך וע&#039; גדם ציון 63.&lt;/ref&gt;, וכן הלכה&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע איל נזיר ציון 89 וע&#039; גדם ציון 65.&lt;/ref&gt; - מכל מקום מלכתחילה צריך שיהיה ראוי, אלא שאין צריך קרא כדכתיב&lt;ref&gt; עי&#039; מאירי נזיר מו ב.&lt;/ref&gt;, ולכן אם אין לו כפים - גדם* - נוזר בנזיר ומביא קרבנותיו&lt;ref&gt; מאירי שם.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> == &#039;&#039;&#039;תנופת סוטה&#039;&#039;&#039; ==<br /> <br /> סוטה* שהיא גידמת&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע גדם.&lt;/ref&gt; אינה ראויה לשתות מים המאררים&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע סוטה.&lt;/ref&gt;, שנאמר במנחתה: ונתן על כפיה&lt;ref&gt; במדבר ה יח. עי&#039; רב אשי בסוטה כז א-ב; עי&#039; רמב&amp;quot;ם סוטה פ&amp;quot;ב ה&amp;quot;ב וה&amp;quot;ג ופהמ&amp;quot;ש שם כד א.&lt;/ref&gt;, פרט לגידמת שהיא קטועת יד&lt;ref&gt; עי&#039; רש&amp;quot;י שם ד&amp;quot;ה ונתן על כפיה; עי&#039; רמב&amp;quot;ם שם ה&amp;quot;ג. וע&amp;quot;ע גדם ציון 55 ואילך, שאף אם היה הבעל גדם אינו משקה אותה.&lt;/ref&gt;. ואף על פי שאינה אלא קטועת יד אחת, הרי נאמר: על כפיה, שתי הידים&lt;ref&gt; עי&#039; רמב&amp;quot;ם שם.&lt;/ref&gt;, ואפילו שהיתה ידה עקומה או יבשה, שאינה יכולה ליקח בה&lt;ref&gt; רמב&amp;quot;ם שם.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> בירושלמי אמרו: סוטה גידמת שני כהנים מניפים על ידיה&lt;ref&gt; תני ר&#039; חייה בירו&#039; סוטה פ&amp;quot;ג ה&amp;quot;א. ועי&#039; קר&amp;quot;א שם, שק&#039; צ&amp;quot;ע מה שהצריך ב&#039; כהנים, אמא לא יניף הכהן לבד כמו בכל התנופות (ע&amp;quot;ע תנופה).&lt;/ref&gt;, וכתבו ראשונים שתלויה מחלוקתם של שני התלמודים אם צריכים &amp;quot;קרא כדכתיב&amp;quot;&lt;ref&gt; תוס&#039; סוטה יט א ד&amp;quot;ה וכהן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> על אלמת&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע אלם (ב).&lt;/ref&gt;, שאם היא סוטה*, אינה שותה את המים המאררים, אפילו לסוברים שאין צריך לקיים המקרא ככתוב, ע&amp;quot;ע אלם (ב)&lt;ref&gt; ציון 100 ואילך. וע&amp;quot;ע השקאת סוטה ציון 289 ואילך.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> == &#039;&#039;&#039;בן סורר ומורה שאין הוריו שווים&#039;&#039;&#039; ==<br /> <br /> בן-סורר-ומורה*, לדעת ר&#039; יהודה אינו נהיה כן, עד שיהיו אביו ואמו שניהם שווים בקול ובמראה ובקומה&lt;ref&gt; משנה סנהדרין עא א, לפי גמ&#039; שם; ברייתא שם; עי&#039; משנה שם, לפי ר&#039; יוחנן בירו&#039; שם ופ&amp;quot;מ.&lt;/ref&gt;, שנאמר: איננו שֹׁמע בקֹלנו&lt;ref&gt; דברים כא כ. גמ&#039; שם.&lt;/ref&gt;, ומשמעו קול אחד&lt;ref&gt; עי&#039; רש&amp;quot;י שם ד&amp;quot;ה בקולנו; עי&#039; אדרת אליהו שם.&lt;/ref&gt; של רבים&lt;ref&gt; אדרת אליהו שם.&lt;/ref&gt;, שלא נאמר: בקולותינו&lt;ref&gt; רש&amp;quot;י שם.&lt;/ref&gt;, או בקולינו, ביו&amp;quot;ד&lt;ref&gt; רש&amp;quot;י שם; עי&#039; אדרת אליהו שם.&lt;/ref&gt;, שהיה משמע קולות שונים של רבים&lt;ref&gt; אדרת אליהו שם: שונות.&lt;/ref&gt;, ומכיוון שבקול צריכים להיות שווים, אף במראה ובקומה כך&lt;ref&gt; עי&#039; גמ&#039; שם.&lt;/ref&gt;, וכתבו ראשונים שהוא מפני שהוא סובר שצריך קרא כדכתיב&lt;ref&gt; עי&#039; ר&amp;quot;י בכור שם דברים שם.&lt;/ref&gt;. ולדעת תנא קמא דין בן סורר ומורה נעשה אף בשאין שווים&lt;ref&gt; עי&#039; ר&amp;quot;י בכור שור שם.&lt;/ref&gt;, שלדעתו אין צריך קרא כדכתיב&lt;ref&gt; ר&amp;quot;י בכור שור שם.&lt;/ref&gt;. וכן הלכה&lt;ref&gt; פהמ&amp;quot;ש לרמב&amp;quot;ם שם; מאירי שם; רע&amp;quot;ב שם פ&amp;quot;ח מ&amp;quot;ד.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> על בן-סורר-ומורה*, שאינו נעשה סורר ומורה אם היו אביו או אמו אלמים, אפילו לסוברים שאין צריך לקיים המקרא ככתוב, ע&amp;quot;ע הנ&amp;quot;ל&lt;ref&gt; ציון 109 ואילך.&lt;/ref&gt;. על בן סורר ומורה, שאינו נעשה סורר ומורה אם היו אביו או אמו חגרים&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע חגר.&lt;/ref&gt;, אפילו לסוברים שאין צריך לקיים המקרא ככתוב, ע&amp;quot;ע חגר&lt;ref&gt; ציון 48 ואילך.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> == &#039;&#039;&#039;חייבי מיתות שנקטעה יד עדיהם&#039;&#039;&#039; ==<br /> <br /> בחיבי-מיתות-בית-דין* נאמר: יד העדים תהיה בו בראשנה&lt;ref&gt; דברים יז ז.&lt;/ref&gt;, ולפיכך אם נקטעה יד העדים פטור&lt;ref&gt; שמואל בסנהדרין מה ב.&lt;/ref&gt;, ואפילו לא נקטעה אלא כף היד&lt;ref&gt; שו&amp;quot;ת חו&amp;quot;י סי&#039; קסז.&lt;/ref&gt;, משום שצריך קרא כדכתיב&lt;ref&gt; עי&#039; גמ&#039; שם; ר&amp;quot;ח שם; תוס&#039; שם ד&amp;quot;ה אין.&lt;/ref&gt;. וכתבו ראשונים שלדעת התנאים שאינם מצריכים קרא כדכתיב, אף כשנקטעה יד העדים חייב, ואף אין אומרים שכיון שנאמר &amp;quot;יד העדים&amp;quot;, צריכים ראוי ליד העדים&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע כל הראוי לבלה בלה מעכבת בו. תוס&#039; יבמות קד ב סוד&amp;quot;ה דאמר.&lt;/ref&gt;, שאין זו סברא לומר שיפטר משום שאין לעדים יד&lt;ref&gt; תוס&#039; שם, בתי&#039; הב&#039;. ועיי&amp;quot;ש בתי&#039; הא&#039;: שמא יש שום ייתור דמחייב אע&amp;quot;פ שנקטעה ידם.&lt;/ref&gt;. ויש מהראשונים מפרשים שאף לדעה הראשונה אין צריך קרא כדכתיב, שלא נאמר יד העדים אלא במקום שאפשר, ולמצוה בלבד, אלא כשבשעת העדות היה ראוי לקיים בהם יד העדים וגו&#039; ונקטעה ידם אחר כך, פטור&lt;ref&gt; מאירי שם.&lt;/ref&gt;. ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים שלכל התנאים בדיני נפשות צריך קרא כדכתיב&lt;ref&gt; משנה אחרונה נגעים פי&amp;quot;ד מ&amp;quot;ט, בד&#039; רמב&amp;quot;ם שבציון 98 ותוס&#039; כתובות מד א ד&amp;quot;ה אין.&lt;/ref&gt;, משום שבדיני-נפשות* מחזרים אחר זכות&lt;ref&gt; משנה אחרונה שם. וע&amp;quot;ע דיני נפשות: הכל מלמדים זכות.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> להלכה פסקו ראשונים שאם נקטעה יד העדים פטור&lt;ref&gt; רמב&amp;quot;ם סנהדרין פי&amp;quot;ד ה&amp;quot;ח; מאירי סנהדרין מה ב.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> על כך שאם היו העדים גידמים קודם שהעידו בבית דין, ויש סוברים קודם קודם שראו העדות, שאינו נפטר ויהרג ביד אחרים, ע&amp;quot;ע גדם&lt;ref&gt; ציון 39 ואילך.&lt;/ref&gt;. על נערה-המאורסה* שאף אם צריך קרא כדכתיב סוקלים אותה אף אם אין לה פתח בית אב, ע&amp;quot;ע נערה המאורסה. על כך שברוצח*, אפילו נקטעה יד העדים הורגים אותו, ע&amp;quot;ע.<br /> <br /> == &#039;&#039;&#039;עיר הנדחת&#039;&#039;&#039; ==<br /> <br /> לדעת ר&#039; ישמעאל ור&#039; עקיבא צריך קרא כדכתיב&lt;ref&gt; סנהדרין מה ב.&lt;/ref&gt;, שכן נאמר בעיר-הנדחת*: ואת כל שללה תקבֹּץ אל תוך רחֹבה&lt;ref&gt; דברים יג יז. מאירי שם.&lt;/ref&gt;, דהיינו מקום קיבוץ בני העיר&lt;ref&gt; רע&amp;quot;ב שם פ&amp;quot;י מ&amp;quot;ו.&lt;/ref&gt;, ומלכתחילה אינו נקרא אלא כשיש לה רחוב, ובדיעבד&lt;ref&gt; ערל&amp;quot;נ שם.&lt;/ref&gt;, אם לא היה לה רחוב, נחלקו תנאים: לדעת ר&#039; ישמעאל, אין נעשית עיר הנידחת&lt;ref&gt; ברייתא בסנהדרין שם וקיב א.&lt;/ref&gt;, ועובדי עבודה-זרה* שבתוכה מיתתם בסקילה* - כדין עובד עבודה זרה&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע סקילה וע&#039; עבודה זרה.&lt;/ref&gt; - וממונם פלט&lt;ref&gt; עי&#039; משנה אחרונה נגעים פי&amp;quot;ד מ&amp;quot;ט.&lt;/ref&gt;, שלדעתו &amp;quot;רחֹבה&amp;quot;, מתחילה משמע&lt;ref&gt; גמ&#039; שם ושם.&lt;/ref&gt;. ולדעת סתם משנה ור&#039; עקיבא, עושים לה רחוב&lt;ref&gt; סתם משנה סנהדרין קיא ב; ר&amp;quot;ע בברייתא שם מה ב וקיב א.&lt;/ref&gt;, ודנים אותה כעיר הנידחת שעובדי עבודה זרה שבתוכה מיתתם בסייף וממונם אבד&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע עיר הנדחת. עי&#039; משנה אחרונה נגעים שם.&lt;/ref&gt;, שלדעת ר&#039; עקיבא &amp;quot;רחֹבה&amp;quot; של עכשיו גם כמתחילה דומה&lt;ref&gt; גמ&#039; שם ושם.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> להלכה פסקו ראשונים שאם אין לה רחוב עושים לה רחוב&lt;ref&gt; רמב&amp;quot;ם ע&amp;quot;ז פ&amp;quot;ד ה&amp;quot;ו; פהמ&amp;quot;ש לרמב&amp;quot;ם שם, לפי משנה כסף שם (וצ&amp;quot;ב, שלכאו&#039; הרמב&amp;quot;ם שם אינו מוסב על הדין שלנו השנוי שם בסתם, אלא על מח&#039; התנאים בהמשך המשנה); מאירי שם מה ב וקיב א.&lt;/ref&gt;, וביארו אחרונים טעמם, שההלכה כר&#039; עקיבא מחברו&lt;ref&gt; ע&amp;quot;ע הלכה: כר&#039; עקיבא מחברו. משנה כסף שם.&lt;/ref&gt;, ועוד שהלכה-כסתם-משנה*&lt;ref&gt; עי&#039; משנה כסף שם.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> == &#039;&#039;&#039;להלכה&#039;&#039;&#039; ==<br /> <br /> מלבד ההלכה בכל אחד מהמקרים המנויים לעיל, כתבו ראשונים הלכה כוללת לגבי קרא כדכתיב, שלעיתים צריך קרא כדכתיב&lt;ref&gt; מאירי נזיר מו ב.&lt;/ref&gt;, שאנו מצריכים להיות ענין המקראות כפשוטם&lt;ref&gt; מאירי סנהדרין מה ב.&lt;/ref&gt;, ולעיתים אין צריך קרא כדכתיב&lt;ref&gt; מאירי נזיר שם.&lt;/ref&gt;, שיש מקומות שאין מצריכים להיות ענין המקרא כפשוטו לגמרי, והכל לפי הקבלה&lt;ref&gt; מאירי סנהדרין שם.&lt;/ref&gt;. ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים שלעולם אין צורך בקרא כדכתיב&lt;ref&gt; תוי&amp;quot;ט נגעים פי&amp;quot;ד מ&amp;quot;ט, בד&#039; רמב&amp;quot;ם שבציונים 29, 55, 98.&lt;/ref&gt;, ולכן במצורע שכתוב: תהיה&lt;ref&gt; ויקרא יד ב.&lt;/ref&gt;, כל הפרשה מעכבת&lt;ref&gt; תוי&amp;quot;ט שם, בד&#039; רמב&amp;quot;ם שבציון 29. ועי&#039; תוס&#039; סנהדרין מה ב ד&amp;quot;ה אין.&lt;/ref&gt;, אבל נזיר ממורט אינו צריך העברת תער&lt;ref&gt; תוי&amp;quot;ט שם, בד&#039; רמב&amp;quot;ם שבציון 55.&lt;/ref&gt;. ויש מהאחרונים המחלקים בדעת ראשונים: במקום שיש דיני נפשות, יש צורך בקרא כדכתיב&lt;ref&gt; משנה אחרונה נגעים פי&amp;quot;ד מ&amp;quot;ט, בד&#039; רמב&amp;quot;ם שבציון 98 ותוס&#039; כתובות מד א ד&amp;quot;ה אין.&lt;/ref&gt;, משום שבדיני-נפשות* מחזרים אחר זכות&lt;ref&gt; משנה אחרונה שם. וע&amp;quot;ע דיני נפשות: הכל מלמדים זכות.&lt;/ref&gt;, ובמקום שאין דיני נפשות, אין צורך בקרא כדכתיב&lt;ref&gt; עי&#039; משנה אחרונה שם. ולכן שמואל שבציון 90 אמר דינו דוקא לגבי דיני נפשות, משום שלא היה ברור לו שכך הדין בשאר מקומות.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> <br /> == &#039;&#039;&#039;הערות שוליים&#039;&#039;&#039; ==<br /> <br /> &lt;references /&gt;</div>

Rakovsky