Rakovsky ב־09:15, 9 בפברואר 2020

2020-02-09T09:15:13Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:15, 9 בפברואר 2020
שורה 5:		שורה 5:
	הערך שלפנינו עוסק באיסור מלאכה שיש בערב פסח. על איסור בל-יראה-ובל-ימצא* שבערב פסח, ע"ע בל יראה ובל ימצא<ref>ציון 44 ואילך.</ref>. על איסור אכילה והנאה מחמץ בערב פסח ע"ע חמץ<ref>ציון 135 ואילך.</ref>. על איסור אכילה בערב פסח סמוך למנחה, ע"ע אכילת מצה<ref>ציון 160 ואילך.</ref>. על איסור אכילת מצה בערב פסח, ע"ע הנ"ל<ref>ציון 153 ואילך.</ref>. על חיוב בדיקת-חמץ* בערב פסח, ע"ע בדיקת חמץ<ref>ציון 17 ואילך.</ref>. על מצות ביעור-חמץ* שזמנה בערב פסח, ע"ע ביעור חמץ<ref>ציון 77 ואילך.</ref>. על קרבן-פסח* שזמנו בערב פסח, ע"ע קרבן פסח. על קרבן חגיגה* שמביאים בערב פסח, ע"ע חגיגת-ארבעה-עשר. על בעור-מעשרות* שזמנו בערב פסח, ע"ע בעור מעשרות<ref>ציון 52 ואילך.</ref>. על האיסור להספיד בערב פסח, ע"ע הספד<ref>ציון 191.</ref>.		הערך שלפנינו עוסק באיסור מלאכה שיש בערב פסח. על איסור בל-יראה-ובל-ימצא* שבערב פסח, ע"ע בל יראה ובל ימצא<ref>ציון 44 ואילך.</ref>. על איסור אכילה והנאה מחמץ בערב פסח ע"ע חמץ<ref>ציון 135 ואילך.</ref>. על איסור אכילה בערב פסח סמוך למנחה, ע"ע אכילת מצה<ref>ציון 160 ואילך.</ref>. על איסור אכילת מצה בערב פסח, ע"ע הנ"ל<ref>ציון 153 ואילך.</ref>. על חיוב בדיקת-חמץ* בערב פסח, ע"ע בדיקת חמץ<ref>ציון 17 ואילך.</ref>. על מצות ביעור-חמץ* שזמנה בערב פסח, ע"ע ביעור חמץ<ref>ציון 77 ואילך.</ref>. על קרבן-פסח* שזמנו בערב פסח, ע"ע קרבן פסח. על קרבן חגיגה* שמביאים בערב פסח, ע"ע חגיגת-ארבעה-עשר. על בעור-מעשרות* שזמנו בערב פסח, ע"ע בעור מעשרות<ref>ציון 52 ואילך.</ref>. על האיסור להספיד בערב פסח, ע"ע הספד<ref>ציון 191.</ref>.

			== '''גדר האיסור וחומרתו''' ==
	==== האיסור ====		==== האיסור ====

	~~=== גדר האיסור וחומרתו ===~~

	ערב פסח מחצות – היום<ref>עי' רש"י פסחים נ א ד"ה עד, ועי' בית דוד (קורינאלדי) פסחים פ"ד מ"א שבא לאפוקי מחצות הלילה.</ref> - ואילך, אסור בעשיית מלאכה<ref>בבלי פסחים נ ב; ירושלמי פסחים פ"ד ה"א.</ref>, וחמור האיסור מלאכה בערב פסח משאר ערבי יום טוב מפני שחובה להביא בו קרבנות – קרבן חגיגה ופסח<ref>רמב"ם שם. ועי' רא"ם בפירוש על הסמ"ג לאוין עה, שאע"פ שחגיגה בא גם קודם התמיד, מ"מ כיון שקרבן החגיגה בא בע"פ כדי שיאכל הפסח על השובע אין לאסור אלא כבזמן הקרבת הפסח, או שאף שבא קודם התמיד מ"מ אינו נשחט קודם חצות.</ref> - בערב פסח מחצות היום, ויום שאדם מביא בו קרבן אסור בעשיית מלאכה<ref>ירושלמי שם.</ref>, או שהוא כדי שלא יהיה טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון המצה – והמרור<ref>ריטב"א פסחים שם ומ"מ שביתת יו"ט פ"ח הי"ז, בד' רש"י דלהלן.</ref> - לצורך הלילה<ref>רש"י פסחים שם ד"ה שלא, ע"פ ריטב"א ור"ן פסחים שם. ועי' ציון 31 דעות אחרות בד' רש"י.</ref>.		ערב פסח מחצות – היום<ref>עי' רש"י פסחים נ א ד"ה עד, ועי' בית דוד (קורינאלדי) פסחים פ"ד מ"א שבא לאפוקי מחצות הלילה.</ref> - ואילך, אסור בעשיית מלאכה<ref>בבלי פסחים נ ב; ירושלמי פסחים פ"ד ה"א.</ref>, וחמור האיסור מלאכה בערב פסח משאר ערבי יום טוב מפני שחובה להביא בו קרבנות – קרבן חגיגה ופסח<ref>רמב"ם שם. ועי' רא"ם בפירוש על הסמ"ג לאוין עה, שאע"פ שחגיגה בא גם קודם התמיד, מ"מ כיון שקרבן החגיגה בא בע"פ כדי שיאכל הפסח על השובע אין לאסור אלא כבזמן הקרבת הפסח, או שאף שבא קודם התמיד מ"מ אינו נשחט קודם חצות.</ref> - בערב פסח מחצות היום, ויום שאדם מביא בו קרבן אסור בעשיית מלאכה<ref>ירושלמי שם.</ref>, או שהוא כדי שלא יהיה טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון המצה – והמרור<ref>ריטב"א פסחים שם ומ"מ שביתת יו"ט פ"ח הי"ז, בד' רש"י דלהלן.</ref> - לצורך הלילה<ref>רש"י פסחים שם ד"ה שלא, ע"פ ריטב"א ור"ן פסחים שם. ועי' ציון 31 דעות אחרות בד' רש"י.</ref>.

שורה 35:		שורה 33:
	ערב פסח שחל בשבת, אם מותר לעשות מלאכה בערב שבת, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים - לשיטות שטעם האיסור משום הקרבת קרבן הפסח<ref>עי' ציון 7.</ref> - שמותר לעשות מלאכה בערב שבת, כיון שקרבן פסח דוחה שבת<ref>ע"ע קרבן פסח.</ref>, ואפשר להקריבו גם בשבת<ref>מהרי"ל הל' ע"פ אות יג, ועי"ש שהרוצה להחמיר על עצמו משום לא פלוג יחמיר; חק יעקב או"ח שם ס"ק א; ביאוה"ל שם ד"ה מחצות.</ref>. ויש סוברים - לשיטות שטעם האיסור הוא כדי שיהיה לו פנאי להתעסק בביעור החמץ ותיקון המצה<ref>עי' ציון 9.</ref> - שאסור לו לעשות מלאכה כבר בערב שבת לפי שזה הוא הזמן שמתעסק בדברים אלו<ref>חק יעקב שם; ביאוה"ל שם.</ref>.		ערב פסח שחל בשבת, אם מותר לעשות מלאכה בערב שבת, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים - לשיטות שטעם האיסור משום הקרבת קרבן הפסח<ref>עי' ציון 7.</ref> - שמותר לעשות מלאכה בערב שבת, כיון שקרבן פסח דוחה שבת<ref>ע"ע קרבן פסח.</ref>, ואפשר להקריבו גם בשבת<ref>מהרי"ל הל' ע"פ אות יג, ועי"ש שהרוצה להחמיר על עצמו משום לא פלוג יחמיר; חק יעקב או"ח שם ס"ק א; ביאוה"ל שם ד"ה מחצות.</ref>. ויש סוברים - לשיטות שטעם האיסור הוא כדי שיהיה לו פנאי להתעסק בביעור החמץ ותיקון המצה<ref>עי' ציון 9.</ref> - שאסור לו לעשות מלאכה כבר בערב שבת לפי שזה הוא הזמן שמתעסק בדברים אלו<ref>חק יעקב שם; ביאוה"ל שם.</ref>.

			== '''קודם חצות היום''' ==
	==== קודם חצות ====		==== קודם חצות ====

	~~=== קודם חצות היום ===~~

	ערב פסח קודם חצות, נחלקו תנאים אם אסור בעשיית מלאכה: יש אומרים שמן הדין אין איסור בעשיית מלאכה, אלא הדבר תלוי במנהג, ודוקא מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושים בו מלאכה מתחילת היום<ref>מתני' פסחים נ א, ושם נה א שהוא ד' ר"מ, ועי' מה שהובא בציון 33 מהר"ח; פיהמ"ש לרמב"ם פסחים פ"ד מ"ה, בד' חכמים במתני', ועי' ציון 33 שי"ח.</ref>, כדי שלא יהיה טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון המצה לצורך הלילה<ref>רש"י פסחים נ א ד"ה שלא, ע"פ צל"ח ושפ"א פסחים שם. ועי' ציון 9 דעות אחרות בד' רש"י.</ref>, או שנהגו כן משום הרחקה שלא יעשו מלאכה לאחר חצות, לסוברים שהאיסור אחר חצות הוא מהתורה<ref>עי' ציון 19. שו"ת הרא"ש כלל נה סי' י.</ref>. ויש אומרים שהוא מחלוקת יהודה וגליל, שביהודה סוברים שמותר לעשות מלאכה, ובגליל סוברים שאסור מן הדין לעשות מלאכה<ref>פסחים נה א בד' ר"י שם, ועי' ר"ח פסחים שם שהביא גי' הפוכה, שלר"מ הוא איסור מעיקר הדין ולר"י תלוי במנהג המקום; ריב"ן ומאירי פסחים שם, בד' חכמים במתני', ועי' ציון 30 שי"ח.</ref>. נפקא מינה אם האיסור מלאכה הוא מעיקר הדין או משום מנהג המקום כתבו ראשונים: א) באופן שדעתו לעקור ממקום שאין עושים בו מלאכה למקום שעושים בו מלאכה בערב פסח ואין דעתו לחזור למקומו הראשון, שלסוברים שיש לנהוג כמנהג המקום יכול להתחיל לעשות מלאכה, ולסוברים שיש מקומות שנוהגים בזה איסור מעיקר הדין, לא יוכל לעשות מלאכה אף במקומו החדש<ref>ר"י מלוניל פסחים שם; מאירי שם.</ref>. ב) אם בעשה מלאכה משמתים אותו, שלסוברים שהאיסור הוא מעיקר הדין משמתים אותו, ולסוברים שהוא דין של מנהג המקום אין משמתים אותו<ref>תוס' רי"ד פסחים שם.</ref>. ג) אם אפשר להישאל לחכם על ידי פתח, לסוברים שאין זה איסור מעיקר הדין אלא מנהג מקום אפשר להישאל, ולסוברים שהוא איסור מעיקר הדין אי אפשר<ref>תלמיד הרשב"א פסחים שם.</ref>. להלכה אין איסור מעיקר הדין אלא כל מקום נוהג כמנהגו<ref>רמב"ם שביתת יו"ט פ"ח הי"ח; רא"ש פסחים פ"ד ס"ח.</ref>.		ערב פסח קודם חצות, נחלקו תנאים אם אסור בעשיית מלאכה: יש אומרים שמן הדין אין איסור בעשיית מלאכה, אלא הדבר תלוי במנהג, ודוקא מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושים בו מלאכה מתחילת היום<ref>מתני' פסחים נ א, ושם נה א שהוא ד' ר"מ, ועי' מה שהובא בציון 33 מהר"ח; פיהמ"ש לרמב"ם פסחים פ"ד מ"ה, בד' חכמים במתני', ועי' ציון 33 שי"ח.</ref>, כדי שלא יהיה טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון המצה לצורך הלילה<ref>רש"י פסחים נ א ד"ה שלא, ע"פ צל"ח ושפ"א פסחים שם. ועי' ציון 9 דעות אחרות בד' רש"י.</ref>, או שנהגו כן משום הרחקה שלא יעשו מלאכה לאחר חצות, לסוברים שהאיסור אחר חצות הוא מהתורה<ref>עי' ציון 19. שו"ת הרא"ש כלל נה סי' י.</ref>. ויש אומרים שהוא מחלוקת יהודה וגליל, שביהודה סוברים שמותר לעשות מלאכה, ובגליל סוברים שאסור מן הדין לעשות מלאכה<ref>פסחים נה א בד' ר"י שם, ועי' ר"ח פסחים שם שהביא גי' הפוכה, שלר"מ הוא איסור מעיקר הדין ולר"י תלוי במנהג המקום; ריב"ן ומאירי פסחים שם, בד' חכמים במתני', ועי' ציון 30 שי"ח.</ref>. נפקא מינה אם האיסור מלאכה הוא מעיקר הדין או משום מנהג המקום כתבו ראשונים: א) באופן שדעתו לעקור ממקום שאין עושים בו מלאכה למקום שעושים בו מלאכה בערב פסח ואין דעתו לחזור למקומו הראשון, שלסוברים שיש לנהוג כמנהג המקום יכול להתחיל לעשות מלאכה, ולסוברים שיש מקומות שנוהגים בזה איסור מעיקר הדין, לא יוכל לעשות מלאכה אף במקומו החדש<ref>ר"י מלוניל פסחים שם; מאירי שם.</ref>. ב) אם בעשה מלאכה משמתים אותו, שלסוברים שהאיסור הוא מעיקר הדין משמתים אותו, ולסוברים שהוא דין של מנהג המקום אין משמתים אותו<ref>תוס' רי"ד פסחים שם.</ref>. ג) אם אפשר להישאל לחכם על ידי פתח, לסוברים שאין זה איסור מעיקר הדין אלא מנהג מקום אפשר להישאל, ולסוברים שהוא איסור מעיקר הדין אי אפשר<ref>תלמיד הרשב"א פסחים שם.</ref>. להלכה אין איסור מעיקר הדין אלא כל מקום נוהג כמנהגו<ref>רמב"ם שביתת יו"ט פ"ח הי"ח; רא"ש פסחים פ"ד ס"ח.</ref>.
שורה 49:		שורה 46:
	לסוברים שאיסור מלאכה בערב פסח תלוי במנהג המקום<ref>עי' ציון 30.</ref>, נחלקו ראשונים אם ליל י"ד נאסר במלאכה: יש סוברים שלא נחלקו בזה בית שמאי ובית הלל אלא תלוי במנהג המקום<ref>תוס' שם; רא"ש שם.</ref>. ויש סוברים שאף בזה נחלקו תנאים, ולבית שמאי במקום שנהגו איסור בליל י"ד יהיה אסור במלאכה, ולבית הלל אף במקום שנהגו לא לעשות מלאכה בליל י"ד מותר לעשות מלאכה, לפי שהוא מנהג שטות<ref>מאירי פסחים שם; ר"ן פסחים שם (יח א).</ref>.		לסוברים שאיסור מלאכה בערב פסח תלוי במנהג המקום<ref>עי' ציון 30.</ref>, נחלקו ראשונים אם ליל י"ד נאסר במלאכה: יש סוברים שלא נחלקו בזה בית שמאי ובית הלל אלא תלוי במנהג המקום<ref>תוס' שם; רא"ש שם.</ref>. ויש סוברים שאף בזה נחלקו תנאים, ולבית שמאי במקום שנהגו איסור בליל י"ד יהיה אסור במלאכה, ולבית הלל אף במקום שנהגו לא לעשות מלאכה בליל י"ד מותר לעשות מלאכה, לפי שהוא מנהג שטות<ref>מאירי פסחים שם; ר"ן פסחים שם (יח א).</ref>.

			== '''מלאכות שהותרו''' ==
	==== לצורך המועד ====		==== לצורך המועד ====

	~~=== מלאכות שהותרו ===~~

	מלאכות שהם לצורך המועד – לסוברים שהאיסור מלאכה קודם חצות תלוי במנהג<ref>עי' ציון 30. ראשונים דלהלן.</ref> – ר' מאיר אומר שאסור להתחיל בהם בערב פסח – אפילו מלאכה קלה שיכול לסיימה קודם חצות היום<ref>מאירי פסחים שם, בד' ר"מ במתני' דלהלן.</ref> - אך אם התחיל קודם י"ד יכול לסיים בערב פסח<ref>מתני' שם.</ref>. ונחלקו ראשונים בדעת ר' מאיר: יש סוברים שעד חצות דוקא הותר לו לסיימה<ref>רמב"ם שביתת יו"ט פ"ח הי"ט; רא"ש פסחים פ"ד ס"ח, ועי"ש שביאר שלסיים מלאכה בערב פסח לא עדיף מלהתחיל סיפור וכיבוס שהותרו רק עד חצות, עי' ציון 45.</ref>. ויש סוברים שאף לאחר חצות יכול לסיימה<ref>ר"י ברא"ש שם. ועי' ב"ח או"ח סי' תסח ס"ג, וקרבן נתנאל אות ר ופר"ח או"ח שם ס"ק ה, בביאור דברי הרבינו יונה.</ref>. וחכמים אומרים שלוש אומניות – כשעושה אותם לצורך המועד<ref>מאירי ור"י מלוניל שם.</ref> – מותר אף להתחיל בהם בערב פסח עד חצות, ואלו הן, חייטים, ספרים – אף לתקן כלי תספורת שלו<ref>ר"י מלוניל שם; נמוק"י שם, ועי"ש שאם לא כן היה אסור גם לספר שמא יתקן כלי תספורת.</ref> - וכובסים<ref>מתני' שם.</ref>, לפי שבאופנים מסויימים מותר לעשות מלאכות אלו אף בחול המועד<ref>ע"ע חול המועד ציון 556, 578 ואילך ו783 ואילך. גמ' פסחים שם ב, ועי"ש שחכמים נחלקו לפי שלעולי רגלים מותר רק לתקן מנעליהם אך לא להתחיל במלאכת עשיית הנעליים. ועי' ריטב"א מו"ק יג א, שהטעם ששנינו בגמ' אינו עיקר הטעם, אלא משום שמלאכות אלו הן לצורך יו"ט ודרך לאחרם עד י"ד, ועי' קר"א מו"ק שם, שדחה דבריו מהמבואר בגמ' שחכמים נחלקו על ר"י בר"י משום שלא מצינו היתר לתחילת מלאכה לרצענים במועד, ומשמע שזה עיקר הטעם.</ref>. ור' יוסי בן ר' יהודה אומר אף רצענים מתחילים במלאכתם בערב פסח<ref>מתני' שם.</ref>, לפי שעולי רגלים מתקנים נעליהם בחול המועד<ref>ע"ע הנ"ל ציון 597. גמ' שם.</ref>. בביאור מחלוקת התנאים נחלקו ראשונים: יש סוברים שמחלוקתם היא דווקא במקומות שנהגו שלא לעשות מלאכה בערב פסח, אך במקומות שנהגו לעשות מלאכה מותר לעשות מלאכה אפילו שלא לצורך המועד<ref>עי' רש"י פסחים נה ב ד"ה גומרה; ראב"ד שביתת יו"ט פ"ח הי"ט; תוס' רי"ד פסחים שם א; מאירי פסחים שם.</ref>. ויש סוברים שמחלוקתם היא במקומות שנהגו לעשות בהם מלאכה בערב פסח, אך מקומות שלא נהגו לעשות בהם מלאכה אסור לעשות אף מלאכות שהם לצורך יום טוב<ref>רמב"ם שביתת יו"ט שם.</ref>.		מלאכות שהם לצורך המועד – לסוברים שהאיסור מלאכה קודם חצות תלוי במנהג<ref>עי' ציון 30. ראשונים דלהלן.</ref> – ר' מאיר אומר שאסור להתחיל בהם בערב פסח – אפילו מלאכה קלה שיכול לסיימה קודם חצות היום<ref>מאירי פסחים שם, בד' ר"מ במתני' דלהלן.</ref> - אך אם התחיל קודם י"ד יכול לסיים בערב פסח<ref>מתני' שם.</ref>. ונחלקו ראשונים בדעת ר' מאיר: יש סוברים שעד חצות דוקא הותר לו לסיימה<ref>רמב"ם שביתת יו"ט פ"ח הי"ט; רא"ש פסחים פ"ד ס"ח, ועי"ש שביאר שלסיים מלאכה בערב פסח לא עדיף מלהתחיל סיפור וכיבוס שהותרו רק עד חצות, עי' ציון 45.</ref>. ויש סוברים שאף לאחר חצות יכול לסיימה<ref>ר"י ברא"ש שם. ועי' ב"ח או"ח סי' תסח ס"ג, וקרבן נתנאל אות ר ופר"ח או"ח שם ס"ק ה, בביאור דברי הרבינו יונה.</ref>. וחכמים אומרים שלוש אומניות – כשעושה אותם לצורך המועד<ref>מאירי ור"י מלוניל שם.</ref> – מותר אף להתחיל בהם בערב פסח עד חצות, ואלו הן, חייטים, ספרים – אף לתקן כלי תספורת שלו<ref>ר"י מלוניל שם; נמוק"י שם, ועי"ש שאם לא כן היה אסור גם לספר שמא יתקן כלי תספורת.</ref> - וכובסים<ref>מתני' שם.</ref>, לפי שבאופנים מסויימים מותר לעשות מלאכות אלו אף בחול המועד<ref>ע"ע חול המועד ציון 556, 578 ואילך ו783 ואילך. גמ' פסחים שם ב, ועי"ש שחכמים נחלקו לפי שלעולי רגלים מותר רק לתקן מנעליהם אך לא להתחיל במלאכת עשיית הנעליים. ועי' ריטב"א מו"ק יג א, שהטעם ששנינו בגמ' אינו עיקר הטעם, אלא משום שמלאכות אלו הן לצורך יו"ט ודרך לאחרם עד י"ד, ועי' קר"א מו"ק שם, שדחה דבריו מהמבואר בגמ' שחכמים נחלקו על ר"י בר"י משום שלא מצינו היתר לתחילת מלאכה לרצענים במועד, ומשמע שזה עיקר הטעם.</ref>. ור' יוסי בן ר' יהודה אומר אף רצענים מתחילים במלאכתם בערב פסח<ref>מתני' שם.</ref>, לפי שעולי רגלים מתקנים נעליהם בחול המועד<ref>ע"ע הנ"ל ציון 597. גמ' שם.</ref>. בביאור מחלוקת התנאים נחלקו ראשונים: יש סוברים שמחלוקתם היא דווקא במקומות שנהגו שלא לעשות מלאכה בערב פסח, אך במקומות שנהגו לעשות מלאכה מותר לעשות מלאכה אפילו שלא לצורך המועד<ref>עי' רש"י פסחים נה ב ד"ה גומרה; ראב"ד שביתת יו"ט פ"ח הי"ט; תוס' רי"ד פסחים שם א; מאירי פסחים שם.</ref>. ויש סוברים שמחלוקתם היא במקומות שנהגו לעשות בהם מלאכה בערב פסח, אך מקומות שלא נהגו לעשות בהם מלאכה אסור לעשות אף מלאכות שהם לצורך יום טוב<ref>רמב"ם שביתת יו"ט שם.</ref>.
שורה 122:		שורה 118:


	==הערות שוליים==		=='''הערות שוליים'''==

אנציקלופדיה תלמודית:ערב פסח - היסטוריית גרסאות

Rakovsky ב־09:15, 9 בפברואר 2020

Wikiboss: Added new Talmudit entry