https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA%3A%D7%A2%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8_%D7%A0%D7%9B%D7%A1%D7%99%D7%9Dאנציקלופדיה תלמודית:עישור נכסים - היסטוריית גרסאות2026-04-24T17:13:37Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%A2%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8_%D7%A0%D7%9B%D7%A1%D7%99%D7%9D&diff=139789&oldid=prevRakovsky: יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - ממון שנוטלת הבת מירושת אביה, לצורך נדוניתה. == '''מהותו ודיניו''' == ==== מהותו..."2020-07-15T13:33:44Z<p>יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - ממון שנוטלת הבת מירושת אביה, לצורך נדוניתה. == '''מהותו ודיניו''' == ==== מהותו..."</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>'''הגדרת הערך''' - ממון שנוטלת הבת מירושת אביה, לצורך נדוניתה.<br />
<br />
== '''מהותו ודיניו''' ==<br />
<br />
==== מהותו ====<br />
<br />
ממון שנוטלת בת שאינה יורשת את אביה<ref> ע&quot;ע ירושה; סדר נחלות, האופנים שאין בת יורשת. על דינה בעישור נכסים, כשיורשת את אביה, עי' להלן ציון 113 ואילך.</ref>, מנכסי הירושה של אביה, לצורך פרנסתה - כלומר ממון שתכניסנו לבעלה נדוניה* כשתנשא<ref> עי' רמב&quot;ם אישות כ א; עי' רש&quot;י כתובות סח א ד&quot;ה לפרנסת הבעל.</ref> – קרוי עישור נכסים<ref> עי' כתובות סח א', ועי' להלן.</ref>. שתקנו חכמים שתטול עישור נכסים מירושת אביה<ref> עי' רש&quot;י כתובות סח ד&quot;ה כל חדא; עי' רשב&quot;א שם; עי' ריטב&quot;א ב&quot;ב קכב ב; טור אה&quot;ע סי' קיג.</ref>, מפני שכל אב רוצה שינתן לבתו פרנסה מנכסיו, כדי שיקפצו לשאת אותה<ref> עי' תוס' כתובות שם, ד&quot;ה כל; פרישה שם ס&quot;ק א.</ref>. ואינה נוטלת הממון בתורת ירושה אלא בתורת בעלת חוב<ref> כתובות סט א. וע&quot;ש דעת אמימר קודם שחזר בו, שנוטלת מתורת ירושה. ועי' להלן ציון 51. על גדרי חובה, עי' להלן ציון 52 ואילך.</ref>. על דינה כשיורשת את נכסי אביה, כגון שאין בנים יורשים, עי' להלן<ref> ציון 113 ואילך.</ref>. על שיעור הממון הניתן לה, עי' להלן<ref> ציון 22 ואילך.</ref>.<br />
<br />
על מקומות שתקנו, שבת שאינה נשואה נוטלת מהירושה בשוה עם הבנים לצורך נדוניית נישואיה, ע&quot;ע ירושה<ref> ציון 1705.</ref>. על מקומות שנהגו שנותן האב לבתו שטר-חצי-זכר*, כלומר שכותב לה בשטר שתקבל מהירושה מחצית ממה שיורש בן זכר, לצורך נדונית נישואה, ועל דיני שטר זה, ע&quot;ע שטר חצי זכר, וע' ירושה<ref> ציון 1706.</ref>, וע' ירושת בכור<ref> ציון 192 ואילך.</ref>.<br />
<br />
==== הזכאית בעישור נכסים ====<br />
<br />
הבת הזכאית בעישור נכסים, נחלקו תנאים: לרבי שמעון בן אלעזר, הבוגרת*, או הנשואה, שאין חייבים היורשים לתת לה מזונות<ref> ע&quot;ע מזונות, וע' תנאי כתובה.</ref>, אין לה עישור נכסים<ref> כתובות מח ב, וכמסקנת הגמ'.</ref>. ולדעתו כשלא נטלה עישור נכסים קודם שנשאת, הפסידה<ref> נמוק&quot;י שם.</ref>. ולרבי, בין בוגרת ובין נשואה, יש לה עישור נכסים<ref> כתובות שם.</ref>. על הבוגרת או נשואה שלא תבעה עישור נכסים, אם הפסידה, עי' להלן<ref> ציון 100 ואילך.</ref>. היתה בוגרת בחיי האב, יש ראשונים שסוברים שאין לה עישור נכסים, לפי שאומדים דעת האב שאינו מניחה להתבגר בביתו, וזו ששהתה בחייו בבגר, לא תקנו לה חכמים עישור נכסים<ref> טור אה&quot;ע קיג בשם רבינו יונה; טור שם בשם רא&quot;ש בתשובה, ועי' פרישה שלא מצאה; רמ&quot;א אה&quot;ע קיג ז, בשם י&quot;ח.</ref>. ובדעתם יש אחרונים שסוברים, שבזמן הזה גם לדעתם יש לה עישור נכסים, שאפשר שלא מצא לה זיווג הגון ולכך נשתהה<ref> ט&quot;ז שם ס&quot;ק ח.</ref>, ויש אחרונים שסוברים בדעתם, שגם בזמן הזה אין לה עישור נכסים, לפי שאינה בכלל תקנת חכמים<ref> נוב&quot;י מה&quot;ק חו&quot;מ סי' לג.</ref>. ויש ראשונים שסוברים, שגם לבוגרת בחיי האב יש עישור נכסים<ref> רמב&quot;ם אישות כ יג; שו&quot;ע אה&quot;ע קיג ז.</ref>. בת שנולדה לאחר מיתת האב, זכאית בעישור נכסים<ref> שו&quot;ת מהר&quot;מ מטראני ח&quot;ב סי' קפח.</ref>.<br />
<br />
==== שיעור הממון ====<br />
<br />
שיעור הממון הניתן לה מנכסי הירושה, כשאי אפשר לאמוד דעתו של האב כמה היה בלבו ליתן לה לפרנסתה, נותנים לה עשירית מנכסי הירושה<ref> כתובות סח א; רמב&quot;ם אישות כ ב; טוש&quot;ע קיג א. וע&quot;ע נדוניה ציון ##, שי&quot;ס, שאסור לאב ליתן לבתו נדוניה, יותר מעשירית נכסיו.</ref>, שסתם בני אדם נותנים כך לבנותיהם<ref> תוס' כתובות סח ב ד&quot;ה כל.</ref>. וכאפשר לאמוד את דעתו, כגון שהשיא בת בחייו ונתן לה פרנסתה<ref> משנה כתובות שם דעת רבי יהודה.</ref>, או שיודעים דעתו כמה היה נותן לבתו, מרעיו וממשאו ומתנו וכבודו<ref> גמ' שם, דעת שמואל, ורש&quot;י שם ד&quot;ה לפרנסה, ורמב&quot;ם שם.</ref>. לדעת רבי יהודה ושמואל, נוטלת כשיעור אומד דעתו<ref> משנה וגמ' שם.</ref>. ולמקצת ראשונים בדעתם, כשאומד דעתו פחות מעשירית הנכסים, נוטלת כפי אומד דעתו, וכשאומד דעתו, יותר מעשירית הנכסים, אינה נוטלת יותר מעשירית<ref> רי&quot;ף כתובות כט ב מדפי הרי&quot;ף, בשם גאון; תוס' כתובות נ ב ד&quot;ה ומאי; עי' רא&quot;ש כתובות פ&quot;ו סי' יב; מהרי&quot;ק שורש עח; רמ&quot;א אה&quot;ע קיג ב בשם י&quot;א. ועי' מהרי&quot;ק שם, שמשום ועשית הישר והטוב, ראוי שיתנו כפי אומד דעתו אפילו יותר מעישור נכסים.</ref>. ולמקצת ראשונים בדעתם, גם כשאומד דעתו יותר מעשירית הנכסים, נוטלת כפי אומד דעתו<ref> רי&quot;ף שם בשם גאון אחר; רמב&quot;ם אישות כ ג, ומ&quot;מ שם; רש&quot;י כתובות סח א, ד&quot;ה ינתן; רמ&quot;א שם, בשם י&quot;א.</ref>, אפילו אם שיעור הממון הוא הירושה כולה<ref> טור אה&quot;ע קיג בשם הראב&quot;ד.</ref>. ויש שסוברים בדעתם, שכשאומד דעתו מפני שנתן לבתו בחייו, מועיל אפילו יותר מעשירית הנכסים, וכשאומד דעתו מפני שמשערים דעתו כמה היה נותן, אינו מועיל יותר מעשירית נכסים<ref> ב&quot;ש אה&quot;ע קיג ס&quot;ק ב, בד' טור שם, ומהרש&quot;ל; עי' ט&quot;ז שם ס&quot;ק ב.</ref>. ולדעת חכמים, נותנים לה עשירית מנכסי הירושה<ref> משנה, ומסקנת הגמ' שם בדעת חכמים ורבי.</ref>, שסתם בני אדם נותנים כך לבנותיהם<ref> תוס' כתובות סח ב ד&quot;ה כל.</ref>. ולדעת תנא קמא למקצת ראשונים, נותנים לה כפי שבנות שכנגדן מתפרנסות<ref> ת&quot;ק כתובות שם, לפירוש ר&quot;ן שם. וע&quot;ש, שאפשר שאף דעת ת&quot;ק כרבי, שנותנים עישור נכסים, ומה שאמר שמין את הנכסים, היינו עישור.</ref>. והלכה כרבי יהודה<ref> רמב&quot;ם שם; טוש&quot;ע שם.</ref>. ואם גילה בדעתו שיתנו לה לפרנסתה סכום מסוים, כתבו אחרונים שלדעת הכל נוטלת שיעור ממון זה, אםילו יותר מעישור נכסים<ref> רשד&quot;ם חו&quot;מ סי' שיג; מהר&quot;ם מיץ סי' מז. ועי' כנה&quot;ג הגה' טור אה&quot;ע סי' קיג ס&quot;ק ל.</ref>. וכשאין יודעים אומד דעתו של האב, לדעת הכל, נותנים לה עשירית מנכסי הירושה<ref> גמ' שם, ע&quot;פ ברייתא שם.</ref>. וכשמשערים לפי אומד דעתו, אם היה עשיר כשנתן לבתו בחייו, ואחר כך העני, נותנים לה כפי הממון שיש עתה<ref> תוס' שם ד&quot;ה ואי.</ref>, כגון שכשנתן לבתו הראשונה היה לו אלפיים, ועתה יש אלף, נותנים לה חצי ממה שנתן לראשונה<ref> מהרי&quot;ק שורש עח.</ref>. וכן אם היה ותרן וידוע שנשתנה דעתו, הולכים אחר דעתו האחרונה<ref> טור שם, וב&quot;ש שם ס&quot;ק ג.</ref>. ואם השיא כמה בנות בחייו, ונתן לכל אחת סכום אחר, משערים את הסכום הממוצע שבינהם, ונותנים לה<ref> מהרי&quot;ק שם.</ref>. כשמשערים את אומד דעתו לפי נכסיו, משערים כפי הנכסים שהניח בשעת מותו, ולא כפי הנכסים הקיימים בשעת נישואיה<ref> רשב&quot;א כתובות סח ב ד&quot;ה שוכרות; חידושי הר&quot;ן שם, ועי' ר&quot;ן ל א מדפי הרי&quot;ף; מ&quot;מ אישות פ&quot;כ ה&quot;ד; רמ&quot;א אה&quot;ע קיג ד.</ref>. וכן כשנוטלת עשירית נכסים, משערים עשירית מהנכסים הקיימים בשעת מותו, ולא כפי הנכסים הקיימים בשעת נישואיה<ref> ר&quot;ן שם; רמ&quot;א שם.</ref>, ויש ראשונים שנראה מדבריהם, שכשנוטלת עשירית מהנכסים, משערים כפי הנכסים הקיימים בשעת נישואיה, לפי שהאב היה נותן לה כפי נכסיו שיש לו בזמן נישואיה<ref> עי' רשב&quot;א שם ד&quot;ה הא. ועי' ר&quot;ן שם, בד' רשב&quot;א שם.</ref>. כשנוטלת עישור נכסים, לסוברים שאינה נוטלת ממטלטלים אלא מקרקעות<ref> עי' ציון 65.</ref>, יש שסוברים, שאין משערים עשירית כל הנכסים, אלא רק עשירית הקרקעות<ref> רמב&quot;ם אישות כ יב, ומ&quot;מ שם ה&quot;ה בדעתו.</ref>, ויש שסוברים, שמשערים עשירית מכל הנכסים<ref> רמב&quot;ן כתובות שם; רשב&quot;א שם; ר&quot;ן שם; רמ&quot;א אה&quot;ע קיג ב.</ref>.<br />
<br />
==== כשיש כמה בנות ====<br />
<br />
כשיש כמה בנות, אם נשאו זה אחר זה, נותנים לראשונה עישור נכסים, ולנשאת אחריה נותנים עישור כפי שיעור הנכסים שנותרו, וכן כולן<ref> כתובות סח א; רמב&quot;ם אישות כ ד; טוש&quot;ע שם סעיף ד.</ref>. לפי שהאב היה נותן לראשונה כפי הנכסים הקיימים בשעת נישואיה, ולא היה פוחת לה מפני שיש עוד בנות<ref> תוס' שם סח ב, ד&quot;ה כל חדא.</ref>. וכשבאו להנשא כולם כאחת, מחשבים הממון שלאחת מהם יש זכות לעשירית מהנכסים, ולאחריה יש זכות לעשירית מהנכסים שנותרו, וכן כולן, וכל הבנות נוטלות כל הממון, וחולקות בניהם בשווה<ref> כתובות שם; רמב&quot;ם שם; טוש&quot;ע שם.</ref>.<br />
<br />
== '''הזכות בנכסים''' ==<br />
<br />
==== גדר זכותה ====<br />
<br />
עישור נכסים, אינו חשוב כירושה לבת, אלא כחוב<ref> עי' ציון 6</ref>, לפיכך יכולים היורשים לסלקה במעות כשאר בעל חוב<ref> ע&quot;ע גבית מלוה ציון ##. כתובות סט א.</ref>. וחשוב כחוב על היורשים ולא כחוב על האב הנגבה מיורשיו<ref> מסקנת הגמ' כתובות סט א; רמבם אישות כ ו; טוש&quot;ע קיג ב.</ref>, ולפיכך נוטלת את הממון בלא שבועה, וגובה מבינונית שבנכסים<ref> גמ' שם.</ref>, כדין גבית-מלוה*<ref> ע&quot;ע גבית מלוה, ציונים 1 ואילך, 156.</ref>, ולא כדין גבית חוב מיורשים<ref> ע&quot;ע נכסי יתומים, וע' נכסים משועבדים.</ref>. וכיוון שאינו חוב על האב, אם מכר האב נכסים, אינה גובה מהלקוחות<ref> ריטב&quot;א כתובות סח ב; ב&quot;ש סי' קיג ס&quot;ק טו.</ref>. על גביית הבת מנכסים שמכרו היורשים, עי' להלן<ref> ציון 75 ואילך.</ref>. החוב חל על היורשים, משעה שירשו את הנכסים, אך אינה גובה אותם אלא קודם שנשאת<ref> רשב&quot;א כתובות סח ב; רמ&quot;א אה&quot;ע קיג ד.</ref>. ואם מתה קודם שתבוא להנשא, אין לה כלום, ולכך כשלא נשאת אינה מורישה ממון זה ליורשיה<ref> תשוה&quot;ג (הרכבי) סי' שכג.</ref>. אבל מתה אחר שנשאת, בעלה היורש אותה<ref> ע&quot;ע ירושת הבעל.</ref>, יורש את זכותה ליטול עישור נכסים<ref> עי' רמב&quot;ם אישות כ יא, ע&quot;פ ב&quot;ב קלט א.</ref>.<br />
<br />
==== הנכסים הניטלים ====<br />
<br />
כשגובים כפי שיעור עשירית מהנכסים ולא כפי אומדן דעת האב<ref> עי' ציון 62 ואילך.</ref>, יש תנאים שסוברים, שגובים בין מקרקע ובין ממטלטלים<ref> רבי, שם נח ב.</ref>, ויש אמוראים שסוברים שכשם שמצינו שהכתבה* ותנאי-כתובה* מדין התלמוד אינה נגבית ממטלטלים אלא מקרקעות<ref> ע&quot;ע כתבה ציון 929. וע&quot;ש ציון 970 שנחלקו תנאים בדבר, והלכה שאין גובים ממטלטלים.</ref>, כך עישור נכסים אינו נגבה ממטלטלים אלא מקרקע<ref> רבא כתובות נט ב.</ref>. והלכה שאינה גובה ממטלטלים<ref> רמב&quot;ם אישות כ ה; טוש&quot;ע אה&quot;ע קיג ב.</ref>. לתקנת הגאונים שכתבה ותנאי כתובה, נגבים גם ממטלטלים<ref> ע&quot;ע כתבה ציון 974.</ref>, יש ראשונים שסוברים, שאין עישור נכסים בכלל זה<ref> רי&quot;ף כתובות ל ב; רמב&quot;ם אישות שם; רא&quot;ש כתובות פ&quot;ו סי' יט.</ref>, לפי שעישור נכסים אינו בכלל חיובי כתובה, אלא חוב המוטל על היורשים מתקנת חכמים<ref> עי' ציון 91. לח&quot;מ שם בדעתם.</ref>. ויש ראשונים שסוברים, שגם עישור נכסים בכלל תקנת הגאונים, ועוד, שבזמן הזה בני אדם רגילים להשיא הבנות ממטלטלים, לכך דעת האב שיגבו גם ממטלטלים<ref> תוס' כתובות נא א ד&quot;ה ממקרקעי; סמ&quot;ג עשין מח בשם רבינו שמשון איש ירושלים.</ref>. כשגובים כפי אומדן דעת האב ולא כשיעור עשירית נכסים<ref> עי' ציון 24 ואילך.</ref>, לדעת הכל גובה גם ממטלטלים<ref> כתובות נ ב, ורש&quot;י ד&quot;ה וכדשמואל, ותוס' שם נא א, ד&quot;ה ממקרקעי; טור אה&quot;ע סי' קיג; רמ&quot;א קיג ב.</ref>, שמאחר שאומדים את דעתו שיתן גם מטלטלים, גובה גם ממטלטלים<ref> רש&quot;י שם; תוס' שם; רא&quot;ש כתובות פ&quot;ו סי' יט.</ref>. כשגובים כפי אומדן דעת האב כפי מה שנתן לבתו בחייו, יש שסוברים שאם נתן קרקע, נוטלת רק קרקע, ואם נתן מטלטלים, נוטלת רק מטלטלים<ref> ב&quot;ח אה&quot;ע סי' קיג, בדעת הראב&quot;ד שהובא בטור שם.</ref>. מכרו היורשים נכסים, לדעת רבי גובים מנכסים שביד הלקוחות<ref> כתובות סח ב, וסט א; גיטין נא א.</ref>, או משום שחוב שהוא קצוב גובים ממנו אף על פי שאינו כתוב בשטר, או משום שיש לפרנסה קול, וחשוב כנכתב בשטר<ref> גיטין שם, וע&quot;ש תוס' ד&quot;ה או.</ref>, ולדעת רבי יוחנן, אין גובים מנכסים שביד הלקוחות<ref> כתובות סט א שם.</ref>. והלכה שגובים מנכסים שביד לקוחות<ref> רמב&quot;ם אישות כ ז; טוש&quot;ע אה&quot;ע קיג ה.</ref>. נכס שלא היו חשוב &quot;מוחזק&quot; אצל האב אלא &quot;ראוי&quot; – עי' גדרו בע' ראוי - עישור נכסים נגבה ממנו<ref> רא&quot;ש כתובות פ&quot;ו סי' יח; טור אה&quot;ע קיג. על שיעור גבייתה מהבכור, שאינו נוטל בראוי, ע&quot;ע ירושת בכור ציון 187.</ref>, ויש ראשונים שכתבו, שעישור נכסים נגבה מהראוי, מפני שלדעתם רק כתובה ותנאיה אינה נגבית מהראוי, אבל בעל חוב גובה מהראוי<ref> ע&quot;ע ראוי.</ref>, ועישור נכסים שחשוב כחוב ואינו מתנאי כתובה<ref> עי' ציון 91.</ref>, לכך גובה מהראוי<ref> מרדכי כתובות סי' קצא.</ref>. ולסוברים, שגם בעל חוב אינו גובה מהראוי<ref> ע&quot;ע ראוי.</ref>, אין הבת גובה עישור נכסים מראוי<ref> שיטמ&quot;ק כתובות סט א, בשם רמ&quot;ה.</ref>, ויש שכתבו, שגם לסוברים שבעל חוב אינו גובה מהראוי, עישור נכסים נגבה מנכס הראוי אצל האב, לפי שאינו חוב על האב אלא חוב על האחים, ולהם ממון הירושה הרי אינו חשוב ראוי<ref> כנה&quot;ג הגה' ב&quot;י אה&quot;ע קיג ח, בדעת רא&quot;ש שם; משל&quot;מ אישות פ&quot;כ ה&quot;ו. ועי' קובץ שיעורים ב&quot;ב אות שמו.</ref>.<br />
<br />
==== מירושת אמה או אבי אביה ====<br />
<br />
מנכסי ירושת אמה, יש שסוברים, שנוטלת עישור נכסים<ref> ריטב&quot;א ב&quot;ב קכב ב, בשם רמ&quot;ה; נמוק&quot;י שם.</ref>, ויש שסוברים שאינה נוטלת עישור נכסים, לפי שדווקא האב שמצווה לתת לה נדוניה כדי שתנשא<ref> ע&quot;ע נדוניה ציון ##.</ref>, תקנו חכמים עישור נכסים על נכסיו, אבל האם שאינה מצווה בכך, לא תקנו חכמים עישור נכסים על נכסיה<ref> ריטב&quot;א שם, בשם הרא&quot;ה; שו&quot;ת מהרי&quot;ל סי' עה.</ref>. מנכסי ירושת אבי אביו, כתבו אחרונים שאינו נוטל עישור נכסים, לפי שאין אבי אביה מצווה לתת לה נדוניה כדי שתנשא, לא תקנו בו חכמים<ref> שו&quot;ת חת&quot;ס ח&quot;ג קמה. וע&quot;ש שאע&quot;פ שאבי אביו מחויב ללמדו תורה כאביו, להשיא בתו אינו מחויב.</ref>. על נכסים שירשו היורשים מאבי אביהם, אם חשובים כיורשים מכוח אביהם, ונוטלת מהם עישור נכסים, או שחשובים כיורשים מכוח אבי אביהם בלבד, ואינה נוטלת מהם עישור נכסים, ע&quot;ע ירושה<ref> ציון 634 ואילך.</ref>.<br />
<br />
== '''אופנים שאינה נוטלת עישור נכסים''' ==<br />
<br />
==== כשאמר האב לא לתת ====<br />
<br />
אמר האב בשעת מיתתו שלא יתנו לבתו עישור נכסים, למקצת ראשונים בדעת אמוראים, אין לה עישור נכסים, לפי שעישור נכסים אינו מתנאי-כתובה*, ואין האב מחויב בו<ref> כתובות סח ב, לגירסת הרי&quot;ף שם, רש&quot;י שם; רמב&quot;ם אישות אישות כ י; טוש&quot;ע קיג י.</ref>, וכיוון שהוא חוב מנכסיו על היורשים, יכול הוא לסלק את זכותה מנכסיו<ref> רשב&quot;א שם.</ref>. ולמקצת ראשונים בדעת אמוראים, יש לה עישור נכסים, כיוון שמצווה על האב לתת לה פרנסה לנדוניה*<ref> ע&quot;ע נדוניה ציון ##.</ref>, אין יכול לסלקה מהנכסים<ref> כתובות שם, לגירסת ר&quot;ח, הביאו רי&quot;ף רמב&quot;ן ורשב&quot;א שם. ועי' רמב&quot;ן ורשב&quot;א שם שהקשו, שהרי אין כופין את האב לתת נדוניה (ע&quot;ע נדוניה ציון ##) ומדוע לא יוכל לסלקה מהנכסים.</ref>. התנה בשעת נישואין שלא תיטול הבת עישור נכסים, כתבו גאונים בדעת אמוראים, שיש לה עישור נכסים, לפי שעישור נכסים אינו מתנאי כתובה ואינם חוב על האב, ולפיכך לא מועיל מה שהתנה בשעת נישואין<ref> רמב&quot;ן שם, בשם ר&quot;ה גאון; ר&quot;ן שם בשמו; רא&quot;ש כתובות פ&quot;ו סי' טו בשמו; טור אה&quot;ע קיג בשמו.</ref>, שאין בידו להפקיע מה שזיכו לה חכמים<ref> רא&quot;ש שם. ועי' רמב&quot;ן ור&quot;ן שם, שלפי שהוא מצווה שעל גופו, ליתן לה נדוניה, אינו יכול להתנות על זה.</ref>. ואף על פי שזכותה בנכסים כפי אומד דעת האב<ref> עי' ציון 26 ואילך, וע&quot;ש שגם עישור נכסים הוא מפני שמן הסתם כך דעת האב ליתן.</ref>, שמא בשעת מיתתו היה בדעתו לתת לה<ref> רא&quot;ש שם; ר&quot;ן שם. ועי' ב&quot;י שם, שאם גם בשעת מיתתו אמר שלא יתנו, גם לדעת ר&quot;ה גאון, אין לבת עישור נכסים.</ref>. ויש שסוברים, שמועיל להתנות בשעת נישואין, שלא תיטול הבת עישור נכסים<ref> ב&quot;ח אה&quot;ע קיג א בדעת רש&quot;י כתובות שם.</ref>.<br />
<br />
==== כשלא תבעה ====<br />
<br />
בת שבגרה או שנשאת גם קודם שבגרה, ולא תבעה עישור נכסים, הפסידה עישור נכסים<ref> כתובות סח ב; רמב&quot;ם אישות כ יג; טוש&quot;ע אה&quot;ע קיג ז.</ref>, שכשלא תבעה חשוב כמי שמחלה על זכותה<ref> רש&quot;י שם ד&quot;ה ויתרה.</ref>, שכששתקה אמרו חכמים שהפסידה מה שתקנו לה<ref> ב&quot;ש קיג כ. וע&quot;ש שבזכות שמגיע לה מן הדין, כגון שצווה האב לתת לה ממון, לא מועיל שתיקה זו, להחשב כמחילה.</ref>. היו היורשים זנים אותה אחר שבגרה או אחר שנשאת – אף שלאחר שבגרה או שנשאת אינם חייבים לזונה<ref> ע&quot;ע מזונות.</ref> - אף על פי שלא תבעה, לא הפסידה עישור נכסים<ref> כתובות שם; רמב&quot;ם שם, על בגרה, ועי' כס&quot;מ שם שה&quot;ה נשאת, ועי' מ&quot;מ שם; טוש&quot;ע שם.</ref>, לפי שמחמת שהם זנים אותה גם כשאינם חייבים, היא בושה מלמחות, ואין שתיקתה ראיה<ref> רש&quot;י שם ד&quot;ה הא; נמוק&quot;י שם. ועי' ר&quot;ן שם, שדווקא כשידעה בשעת נישואין שיזונו אותה לאחר נישואין.</ref>. בגרה ונשאת, ולא תבעה, אף על פי שזנים אותה, הפסידה עישור נכסים<ref> כתובות שם; רמב&quot;ם שם; טוש&quot;ע שם.</ref>. קטנה, אף על פי שנשאת ואין זנים אותה היורשים, ולא תבעה עישור נכסים, לא הפסידה עישור נכסים<ref> משנה כתובות סח א; רמב&quot;ם שם; טוש&quot;ע שם.</ref>, מפני שהקטנה אינה בת מחאה<ref> רמב&quot;ם שם. ועי' רש&quot;י שם ד&quot;ה מדעתה, שאין מחילתה מחילה. ועי' ר&quot;ן כתובות כ א מדפי הרי&quot;ף, שלדעת ראשונים שלהלן, שמועיל מחילה בפירוש, כשלא מחתה, לא חשוב שמחלה.</ref>, ואפילו שתקה אחרי שגדלה, שכל שלא הפסידה בשעת נישואין, שוב אינה צריכה למחות<ref> רשב&quot;א שם.</ref>. קטנה שמחלה עישור נכסים, יש שסוברים שמועיל מחילתה<ref> מרדכי כתובות סי' קצ.</ref>, לפי שחשוב כמחילה על מטלטלים, שמחילת קטן שהגיע לעונות הפעוטות, מועיל בהם<ref> ע&quot;ע קטן.</ref>. ויש שסוברים, שלדעת ראשונים, שעישור נכסים נגבה רק מקרקעות ולא ממטלטלים, חשוב כמחילה על קרקעות, שאין מחילת קטן מועלת בהם<ref> ע&quot;ע קטן. ב&quot;ש סי' קיג ס&quot;ק יז, לד' רשב&quot;א כתובות נג א.</ref>.<br />
<br />
==== כשיורשת ====<br />
<br />
במקום שהבנות יורשות את אביהם, כגון שאין בנים<ref> ע&quot;ע ירושה; סדר נחלות.</ref>, לא תקנו שתטול הבת עישור נכסים, כגון שמקצת מהבנות כבר נישאו, ומקצתם עדיין לא נישאו, אינם נוטלות עישור נכסים, אלא חולקות את הירושה בשווה<ref> רמב&quot;ם אישות כ ח, ועי' מ&quot;מ שדבריו ע&quot;פ משנה ב&quot;ב קלט א; טוש&quot;ע אה&quot;ע קיג ט. ועי' להלן.</ref>. כשבתחילה היו יורשים בנים, ונטלה בת אחת עישור נכסים, ואחר כך מת הבן, ועתה נפלה הירושה לפני הבנות, נחלקו אמוראים: לדעת רב חנינא, נוטלת הבת השניה עישור נכסים כשם שנטלה הבת הראשונה, ולדעת רבי יוחנן, אין נוטלת הבת השניה עישור נכסים, כיוון שעתה נפלה הירושה לפניהם, וכשתיטול ירושתה תרוויח יותר משתטול עישור נכסים<ref> כתובות נט א.</ref>. ואם כשתיטול ירושתה לא תרוויח יותר ממה שתיטול עישור נכסים, כגון שיש עשר בנות שלא נשאו, נסתפקו ראשונים, אם תיטול עישור נכסים<ref> תוס' כתובות סט א ד&quot;ה משום.</ref>. ואם כשתיטול ירושתה תפסיד יותר משתטול עישור נכסים, כגון שמכר הבן נכסים, שמכוח ירושה אינה יכולה ליטול נכסים אלו, ומדין עישור נכסים יכולה לגבות מלקוחות<ref> עי' ציון 75 שי&quot;ס כן.</ref>, כתבו ראשונים, שנוטלת הנכס בתורת עישור נכסים ולא בתורת ירושה<ref> ר&quot;ן כתובות ל ב מדפי הרי&quot;ף בד' תוס' דלעיל, ועי' הגהות הב&quot;ח שם.</ref>. ולהלכה, יש שפסקו כרבי יוחנן<ref> רי&quot;ף כתובות ל ב; רמב&quot;ם שם כ ט; שו&quot;ע אה&quot;ע קיג ח.</ref>, ויש שפסקו כרב חנינא<ref> רא&quot;ש כתובות פ&quot;ו סי' יז, ע&quot;פ ירושלמי שם הלכה ו; רמ&quot;א שם.</ref>.<br />
<br />
==== כשיש חובות אחרים ====<br />
<br />
מזונות* האשה, קודמות לגביית עישור נכסים<ref> רמב&quot;ם אישות כ יא, ע&quot;פ ב&quot;ב קלט א; ר&quot;ן כתובות סט א, לא א מדפי הרי&quot;ף; טוש&quot;ע אה&quot;ע קיג ##.</ref>, וכן גביית מזונות הבת קודם לגביית עישור נכסים<ref> ח&quot;מ סי' קיג ס&quot;ק יז, ע&quot;פ גמ וראשונים דלעיל.</ref>. מפני שמזונות האשה והבנות, הם חוב על האב<ref> ע&quot;ע מזונות.</ref>, ועישור נכסים, הוא חוב על היורשים<ref> עי' ציון 52.</ref>, וחוב האב קודם לחוב היורשים<ref> ר&quot;ן שם; טור שם.</ref>. ואפילו נטלה הבת עישור נכסים, ונישאה והכניסתם לבעלה, המזונות נגבים מהנכסים שנטלה<ref> רמב&quot;ם שם, ע&quot;ם גמ' שם.</ref>. וכן בעלי חובות של האב, קודמים לעישור נכסים<ref> ב&quot;ש סי' קיג ס&quot;ק י.</ref>. עישור נכסים קודם לשטר-חצי-זכר*, מפני שחשוב הוא כירושה, מפני שהברירה ביד היורשים ליתנו בתורת ירושה<ref> ב&quot;ש שם. וע&quot;ע ירושת בכור, ציונים 194,195.</ref>, ועישור נכסים נגבה מהירושה<ref> ב&quot;ש שם ס&quot;ק י, וס&quot;ק טז.</ref>, וכן עישור נכסים קודם לכתבת-בנין-דיכרין*, מפני שחשוב כירושה<ref> ע&quot;ע כתבת בנין דכרין, ציון 48 ואילך שי&quot;ס כן, וע&quot;ש ציון 60 שכן הלכה.</ref>, ועישור נכסים נגבה מהירושה<ref> ב&quot;ש שם ס&quot;ק טז.</ref>.<br />
<br />
== '''הערות שוליים''' ==<br />
<br />
<references /></div>Rakovsky