Rakovsky ב־10:46, 6 בפברואר 2020

2020-02-06T10:46:46Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:46, 6 בפברואר 2020
שורה 1:		שורה 1:
	{{אנציקלופדיה_תלמודית}}		{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
	'''~~סקילה~~'''		'''הגדרת הערך''' - המתה בסקילה כאחת מארבע-מיתות-בית-דין*.

	== המתה בסקילה כאחת מארבע-מיתות-בית-דין*. ==

			== '''המצוה וגדרה''' ==
	==== הסקילה ====		==== הסקילה ====

	~~==== א. המצוה וגדרה ====~~

	דוחפים את החייב סקילה מבית הסקילה, ואם לא מת זורקים עליו אבן<ref>משנה סנהדרין מה א; ברייתא סנהדרין שם; רמב"ם סנהדרין פט"ו ה"א.</ref>, וכפי שמצינו בדינו של הנוגע בהר סיני - שנידון גם בדחיה וגם בסקילה<ref>ברייתא שם.</ref>, שנאמר בו: ירה<ref>שמות יט יג. ברייתא שם.</ref>, לשון השלכה<ref>רש"י סנהדרין שם ד"ה יירה, ע"פ הכתוב שמות טו א: ירה בים.</ref>, וכן: סקל יסקל או ירה יירה<ref>שמות יט שם. עי' ברייתא שם. ועי' רבינו יונה סנהדרין שם, שלמדים כן ממשמעות הכתוב שהזכיר גם "סקל" וגם "ירה", שאין לומר שכוונת הכתוב שידונוהו באחד מן השנים, שלא מצינו בשום מקום שתחייב התורה שני חיובי מיתה ויהיה ברשות ב"ד לדון באיזה ענין שירצו, ועי' רש"י שם ד"ה ת"ל, שאת משמעות הכתוב יש לפרש שידונוהו באחד מן השנים, והלימוד הוא מריבוי, שכפל הכתוב "יסקל" ו"יירה", ועי' חי' הר"ן סנהדרין שם, שאף לדעתו למדים כן מכפילות, אלא שלדעתו אין למדים כן אלא מכפילות התיבה "יסקל", שהתיבה "יירה" נצרכת ללמד שכן הוא דין הסקילה לדורות, עי' ציון 9, ועי' רש"ש סנהדרין שם, שאין למדים כן אלא מכפילות התיבה "יירה", ועי' ברייתא שבציון 14, ש"או" האמור בכתוב, לא בא לומר שידונוהו באחד מן השנים, אלא שאם מת בדחיה, אינו נסקל, ועי' רש"ש שם, שאף לפי פשוטו יש לפרש לשון "או", מלשון "אם", כפי שמצינו ברש"י ויקרא ד כג.</ref> – אף בסקילה האמורה לדורות הדין כן<ref>ברייתא שם.</ref>, לפי שכפל הכתוב: "יסקל"<ref>רש"ש שם, בביאור הברייתא שם ב, לגי' שלפנינו: ת"ל סקל יסקל.</ref>, או לפי שכפל הכתוב: "יסקל" ו"יירה"<ref>רבינו יונה שם, בביאור הברייתא שם, ואפשר שכ"ה גי' בברייתא שם: ת"ל סקל יסקל או ירה יירה, וכ"ה גי' הילקו"ש יתרו רמז רפ וגי' חי' הר"ן שם, ולשיטתו בציון 5, שאין הכפילות נצרכת ללמד דין הנוגע בהר סיני.</ref>, או לפי שנכתב "יירה", בלשון עתיד<ref>חי' הר"ן שם, בביאור הברייתא שם, ועי"ש שאע"פ שבברייתא שם, הגי' היא: ת"ל סקל יסקל או ירה יירה, לא נקטה הברייתא אלא את לשון הכתוב, אולם עיקר ההוכחה היא מלשון: יירה, ולשיטתו בציון 5, שהכפילות של "יסקל" לא נצרכת.</ref>, או לפי שנכתב "יירה" ו"יסקל" בלשון עתיד<ref>רש"י שם ב ד"ה תלמוד, בביאור הברייתא שם, ואפשר שכ"ה גי' בברייתא שם: ת"ל סקל יסקל או ירה יירה, ולשיטתו בציון 5, שעצם הכפילות נצרכת ללמד לענין הנוגע בהר סיני שנידון בדחיה ובסקילה, ועי' רש"ש שם, בד' רש"י שם, שיכול היה הכתוב לכפול את התיבות הנ"ל שלא בלשון עתיד, דהיינו שיהיה כתוב, סקול סקול, או סקול סקל, בלשון ציווי.</ref>. בטעם הדבר שהסקילה באבן והדחיפה ממקום גבוה שוים, כתבו ראשונים לפי שהכאב בנפילת האדם על האבן והכאב בנפילת האבן עליו, שווה<ref>פיה"מ לרמב"ם סנהדרין פ"ו מ"ד.</ref>. מת הנסקל על ידי הדחיה, אין מוסיפים לסקול אותו באבן<ref>משנה שם; רמב"ם שם.</ref>, שנאמר לענין הנוגע בהר סיני – ממנו למדים לדורות<ref>עי' לעיל.</ref> – "או ירה יירה"<ref>ברייתא שם.</ref>, לחלק<ref>רש"י שם.</ref>. בטעם הדבר שאף על פי שהקדים הכתוב: סקול יסקל או ירה יירה, את הסקילה לדחייה, מכל מקום מקדימים את הסקילה לדחיה, כתבו ראשונים, שהוא לפי שלאחר הסקילה לא היו יכולים לעשות דחיה, שלא היה הנידון יכול לעמוד, ודחית הנסקל צריכה להיות כשהוא עומד<ref>רבינו יונה.</ref>, או לפי שנסמכה הסקילה למיתה בכתוב: וסקלתם באבנים ומתו<ref>דברים יז ה.</ref>, ומכאן שיש לסמוך את הסקילה למיתה<ref>תוס' סנהדרין שם ד"ה מניין שבדחיה. ועי' רא"ם שמות יט יג, שמ"מ הקדים הכתוב את הסקילה, שעיקר מיתת הנסקלים היא הסקילה, שבד"כ לא היה מת הנסקל ע"י הדחיה לבדה.</ref>. מת הנסקל בהשלכה זו, יצא<ref>משנה סנהדרין מה א; ברייתא סנהדרין מג א.</ref> - ואין צריך להוסיף ולרוגמו באבן<ref>יד רמ"ה סנהדרין מג א.</ref> - שנאמר: וירגמו אתו אבן<ref>ויקרא כד כג.</ref>, שאף אם מת באבן אחת, יצא<ref>ברייתא שם.</ref>. לא מת הנסקל על ידי השלכת האבן, שבים ורוגמים אותו כל ישראל – באותה באבן או באבנים אחרות – שנאמר: ויד כל העם באחרונה<ref>דברים שם ז.</ref>. אף על פי שאם הוצרכו לכך נרגם ביד כל העם, שנינו בברייתא שמעולם לא הוצרכו לכך<ref>סנהדרין מה ב.</ref>.		דוחפים את החייב סקילה מבית הסקילה, ואם לא מת זורקים עליו אבן<ref>משנה סנהדרין מה א; ברייתא סנהדרין שם; רמב"ם סנהדרין פט"ו ה"א.</ref>, וכפי שמצינו בדינו של הנוגע בהר סיני - שנידון גם בדחיה וגם בסקילה<ref>ברייתא שם.</ref>, שנאמר בו: ירה<ref>שמות יט יג. ברייתא שם.</ref>, לשון השלכה<ref>רש"י סנהדרין שם ד"ה יירה, ע"פ הכתוב שמות טו א: ירה בים.</ref>, וכן: סקל יסקל או ירה יירה<ref>שמות יט שם. עי' ברייתא שם. ועי' רבינו יונה סנהדרין שם, שלמדים כן ממשמעות הכתוב שהזכיר גם "סקל" וגם "ירה", שאין לומר שכוונת הכתוב שידונוהו באחד מן השנים, שלא מצינו בשום מקום שתחייב התורה שני חיובי מיתה ויהיה ברשות ב"ד לדון באיזה ענין שירצו, ועי' רש"י שם ד"ה ת"ל, שאת משמעות הכתוב יש לפרש שידונוהו באחד מן השנים, והלימוד הוא מריבוי, שכפל הכתוב "יסקל" ו"יירה", ועי' חי' הר"ן סנהדרין שם, שאף לדעתו למדים כן מכפילות, אלא שלדעתו אין למדים כן אלא מכפילות התיבה "יסקל", שהתיבה "יירה" נצרכת ללמד שכן הוא דין הסקילה לדורות, עי' ציון 9, ועי' רש"ש סנהדרין שם, שאין למדים כן אלא מכפילות התיבה "יירה", ועי' ברייתא שבציון 14, ש"או" האמור בכתוב, לא בא לומר שידונוהו באחד מן השנים, אלא שאם מת בדחיה, אינו נסקל, ועי' רש"ש שם, שאף לפי פשוטו יש לפרש לשון "או", מלשון "אם", כפי שמצינו ברש"י ויקרא ד כג.</ref> – אף בסקילה האמורה לדורות הדין כן<ref>ברייתא שם.</ref>, לפי שכפל הכתוב: "יסקל"<ref>רש"ש שם, בביאור הברייתא שם ב, לגי' שלפנינו: ת"ל סקל יסקל.</ref>, או לפי שכפל הכתוב: "יסקל" ו"יירה"<ref>רבינו יונה שם, בביאור הברייתא שם, ואפשר שכ"ה גי' בברייתא שם: ת"ל סקל יסקל או ירה יירה, וכ"ה גי' הילקו"ש יתרו רמז רפ וגי' חי' הר"ן שם, ולשיטתו בציון 5, שאין הכפילות נצרכת ללמד דין הנוגע בהר סיני.</ref>, או לפי שנכתב "יירה", בלשון עתיד<ref>חי' הר"ן שם, בביאור הברייתא שם, ועי"ש שאע"פ שבברייתא שם, הגי' היא: ת"ל סקל יסקל או ירה יירה, לא נקטה הברייתא אלא את לשון הכתוב, אולם עיקר ההוכחה היא מלשון: יירה, ולשיטתו בציון 5, שהכפילות של "יסקל" לא נצרכת.</ref>, או לפי שנכתב "יירה" ו"יסקל" בלשון עתיד<ref>רש"י שם ב ד"ה תלמוד, בביאור הברייתא שם, ואפשר שכ"ה גי' בברייתא שם: ת"ל סקל יסקל או ירה יירה, ולשיטתו בציון 5, שעצם הכפילות נצרכת ללמד לענין הנוגע בהר סיני שנידון בדחיה ובסקילה, ועי' רש"ש שם, בד' רש"י שם, שיכול היה הכתוב לכפול את התיבות הנ"ל שלא בלשון עתיד, דהיינו שיהיה כתוב, סקול סקול, או סקול סקל, בלשון ציווי.</ref>. בטעם הדבר שהסקילה באבן והדחיפה ממקום גבוה שוים, כתבו ראשונים לפי שהכאב בנפילת האדם על האבן והכאב בנפילת האבן עליו, שווה<ref>פיה"מ לרמב"ם סנהדרין פ"ו מ"ד.</ref>. מת הנסקל על ידי הדחיה, אין מוסיפים לסקול אותו באבן<ref>משנה שם; רמב"ם שם.</ref>, שנאמר לענין הנוגע בהר סיני – ממנו למדים לדורות<ref>עי' לעיל.</ref> – "או ירה יירה"<ref>ברייתא שם.</ref>, לחלק<ref>רש"י שם.</ref>. בטעם הדבר שאף על פי שהקדים הכתוב: סקול יסקל או ירה יירה, את הסקילה לדחייה, מכל מקום מקדימים את הסקילה לדחיה, כתבו ראשונים, שהוא לפי שלאחר הסקילה לא היו יכולים לעשות דחיה, שלא היה הנידון יכול לעמוד, ודחית הנסקל צריכה להיות כשהוא עומד<ref>רבינו יונה.</ref>, או לפי שנסמכה הסקילה למיתה בכתוב: וסקלתם באבנים ומתו<ref>דברים יז ה.</ref>, ומכאן שיש לסמוך את הסקילה למיתה<ref>תוס' סנהדרין שם ד"ה מניין שבדחיה. ועי' רא"ם שמות יט יג, שמ"מ הקדים הכתוב את הסקילה, שעיקר מיתת הנסקלים היא הסקילה, שבד"כ לא היה מת הנסקל ע"י הדחיה לבדה.</ref>. מת הנסקל בהשלכה זו, יצא<ref>משנה סנהדרין מה א; ברייתא סנהדרין מג א.</ref> - ואין צריך להוסיף ולרוגמו באבן<ref>יד רמ"ה סנהדרין מג א.</ref> - שנאמר: וירגמו אתו אבן<ref>ויקרא כד כג.</ref>, שאף אם מת באבן אחת, יצא<ref>ברייתא שם.</ref>. לא מת הנסקל על ידי השלכת האבן, שבים ורוגמים אותו כל ישראל – באותה באבן או באבנים אחרות – שנאמר: ויד כל העם באחרונה<ref>דברים שם ז.</ref>. אף על פי שאם הוצרכו לכך נרגם ביד כל העם, שנינו בברייתא שמעולם לא הוצרכו לכך<ref>סנהדרין מה ב.</ref>.
שורה 66:		שורה 63:
	השליכו על הנידון את האבן ולא מת על ידה, ואי אפשר להמיתו על ידי אותה האבן - כגון שאבדה<ref>עי' תוס' סנהדרין מג א ד"ה לא, בבי' הברייתא דלהלן.</ref>, או כגון שהנידון היה בעל גוף בריא יותר משאר בני אדם<ref>עי' יד רמ"ה סנהדרין שם, בבי' הברייתא דלהלן.</ref> - רוגמים אותו אפילו באבנים אחרות, שנאמר: רגום אותו באבנים<ref>במדבר טו לה.</ref>, אף באחרות<ref>עי' בריי' סנהדרין מג א ותוס' ד"ה לא בביאורה.</ref>.		השליכו על הנידון את האבן ולא מת על ידה, ואי אפשר להמיתו על ידי אותה האבן - כגון שאבדה<ref>עי' תוס' סנהדרין מג א ד"ה לא, בבי' הברייתא דלהלן.</ref>, או כגון שהנידון היה בעל גוף בריא יותר משאר בני אדם<ref>עי' יד רמ"ה סנהדרין שם, בבי' הברייתא דלהלן.</ref> - רוגמים אותו אפילו באבנים אחרות, שנאמר: רגום אותו באבנים<ref>במדבר טו לה.</ref>, אף באחרות<ref>עי' בריי' סנהדרין מג א ותוס' ד"ה לא בביאורה.</ref>.

			== '''התליה''' ==
	==== תליית הנסקלים ====		==== תליית הנסקלים ====

	~~==== ב. התליה ====~~

	חייבי סקילה – כולן<ref>עי' להלן.</ref>, או מקצתן<ref>עי' להלן.</ref> – נתלים<ref>משנה סנהדרין מה ב; רמב"ם סנהדרין פט"ו ה"ו.</ref> - לאחר הסקילה - שנאמר: וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ<ref>דברים כא כב; עי' ברייתא סנהדרין שם.</ref>, והכתוב נאמר לענין מגדף* - שדינו בסקילה<ref>ע"ע מגדף ציון 38.</ref> - שנאמר בענין איסור הלנת המת הנתלה: כי קללת אלוקים תלוי<ref>דברים שם כג. ברייתא שם.</ref>, והיינו שנתלה מפני שקילל את השם<ref>רש"י שם ד"ה כי, ועי"ש שמפני כך אין להלין נבלת המקלל על העץ, שהעוברים ושבים אומרים מפני מה זה תלוי, מפני שקילל את השם, וגנאי הדבר כלפי מעלה להיזכר, ועי' ערול"נ סנהדרין מו ב, שאף ר"מ הדורש "קללת" מלשון זלזול ולא מלשון קללה, עי' ציון 211 ואילך, מ"מ מכך שנכתב לשון קללה ולא לשון ביזוי, למדים שהכתוב עוסק אף בדין המקלל.</ref>. בטעם מצות התליה, יש מן הראשונים שכתבו, שהוא כדי להגביה את הנדון ולפרסמו לעין כל, וכן שעל ידי שיראו כולם עסק זקיפת העץ וקשירת הנידון עליו תכנס יראה ופחד בליבם<ref>חינוך מ' תקלה, ועי' יד רמ"ה שבציון 169.</ref>. ויש שנראה מדבריהם, שהוא עונש לנידון לגודל חטאו<ref>עי' רמב"ן דברים כא כב.</ref>.		חייבי סקילה – כולן<ref>עי' להלן.</ref>, או מקצתן<ref>עי' להלן.</ref> – נתלים<ref>משנה סנהדרין מה ב; רמב"ם סנהדרין פט"ו ה"ו.</ref> - לאחר הסקילה - שנאמר: וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ<ref>דברים כא כב; עי' ברייתא סנהדרין שם.</ref>, והכתוב נאמר לענין מגדף* - שדינו בסקילה<ref>ע"ע מגדף ציון 38.</ref> - שנאמר בענין איסור הלנת המת הנתלה: כי קללת אלוקים תלוי<ref>דברים שם כג. ברייתא שם.</ref>, והיינו שנתלה מפני שקילל את השם<ref>רש"י שם ד"ה כי, ועי"ש שמפני כך אין להלין נבלת המקלל על העץ, שהעוברים ושבים אומרים מפני מה זה תלוי, מפני שקילל את השם, וגנאי הדבר כלפי מעלה להיזכר, ועי' ערול"נ סנהדרין מו ב, שאף ר"מ הדורש "קללת" מלשון זלזול ולא מלשון קללה, עי' ציון 211 ואילך, מ"מ מכך שנכתב לשון קללה ולא לשון ביזוי, למדים שהכתוב עוסק אף בדין המקלל.</ref>. בטעם מצות התליה, יש מן הראשונים שכתבו, שהוא כדי להגביה את הנדון ולפרסמו לעין כל, וכן שעל ידי שיראו כולם עסק זקיפת העץ וקשירת הנידון עליו תכנס יראה ופחד בליבם<ref>חינוך מ' תקלה, ועי' יד רמ"ה שבציון 169.</ref>. ויש שנראה מדבריהם, שהוא עונש לנידון לגודל חטאו<ref>עי' רמב"ן דברים כא כב.</ref>.

שורה 110:		שורה 105:
	תליית הנתלים נעשית לאחר הסקילה, שלא כדרך שהמלכות – של עובדי כוכבים<ref>מאירי סנהדרין מו ב.</ref> - עושה, שתולים את האדם ואחר כך הורגים אותו<ref>ברייתא סנהדרין שם.</ref>, שנאמר: והומת ותלית<ref>דברים כא כב.</ref>, שקודם ממיתים את החייב סקילה ואחר כך תולים אותו<ref>ברייתא שם.</ref>.		תליית הנתלים נעשית לאחר הסקילה, שלא כדרך שהמלכות – של עובדי כוכבים<ref>מאירי סנהדרין מו ב.</ref> - עושה, שתולים את האדם ואחר כך הורגים אותו<ref>ברייתא סנהדרין שם.</ref>, שנאמר: והומת ותלית<ref>דברים כא כב.</ref>, שקודם ממיתים את החייב סקילה ואחר כך תולים אותו<ref>ברייתא שם.</ref>.

			== '''איסור הלנת הנסקל''' ==
	==== איסור הלנת התלוי ====		==== איסור הלנת התלוי ====

	~~=== ג. איסור הלנת הנסקל ===~~

	התלוי על העץ<ref>עי' ציון 125 ואילך.</ref>, אסור להלינו, ואם לן עובר עליו בלא תעשה<ref>משנה סנהדרין מו א; רמב"ם סנהדרין פט"ו ה"ז.</ref>, שנאמר: לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו, כי קללת אלוקים תלוי <ref>דברים כא כג. משנה ורמב"ם שם.</ref>. על כך שיש סוברים שכל שהייה על העץ אסורה, ולא דוקא הלינה, עי' להלן<ref>ציון 244 ואילך.</ref>.		התלוי על העץ<ref>עי' ציון 125 ואילך.</ref>, אסור להלינו, ואם לן עובר עליו בלא תעשה<ref>משנה סנהדרין מו א; רמב"ם סנהדרין פט"ו ה"ז.</ref>, שנאמר: לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו, כי קללת אלוקים תלוי <ref>דברים כא כג. משנה ורמב"ם שם.</ref>. על כך שיש סוברים שכל שהייה על העץ אסורה, ולא דוקא הלינה, עי' להלן<ref>ציון 244 ואילך.</ref>.
שורה 156:		שורה 150:
	מיום שנחרב בית המקדש ובטלו הסנהדרין, דין ארבע מיתות בין דין לא בטל – שבאה עליו פורענות בידי שמים הדומה למיתה שהוא מחויב בה<ref>רש"י סנהדרין לז ב ד"ה דין.</ref> – ומי שנתחייב סקילה, או נופל מן הגג או חיה דורסתו<ref>ברייתא סנהדרין לז ב וש"נ.</ref>.		מיום שנחרב בית המקדש ובטלו הסנהדרין, דין ארבע מיתות בין דין לא בטל – שבאה עליו פורענות בידי שמים הדומה למיתה שהוא מחויב בה<ref>רש"י סנהדרין לז ב ד"ה דין.</ref> – ומי שנתחייב סקילה, או נופל מן הגג או חיה דורסתו<ref>ברייתא סנהדרין לז ב וש"נ.</ref>.

	~~<references />~~		== '''הערות שוליים''' ==

Micropedia bot: Added new Talmudit entry

2019-02-12T09:09:11Z

Added new Talmudit entry

הצגת שינויים

אנציקלופדיה תלמודית:סקילה - היסטוריית גרסאות

Rakovsky ב־10:46, 6 בפברואר 2020

Micropedia bot: Added new Talmudit entry