Rakovsky ב־16:01, 3 בפברואר 2020

2020-02-03T16:01:45Z

Wikiboss: Added new Talmudit entry

2020-01-28T12:25:48Z

Added new Talmudit entry

דף חדש

{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
'''הגדרת הערך - '''רשות העומדת לרבים, לענין קנינים ודינים נוספים.

=== מהותה ===

סמטא, כתבו ראשונים שהיא קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים<ref>עי' ס' המקח שער יג שער ה-ו–ז; רש"י כתובות פד ב ד"ה בסימטא וב"מ י ב ד"ה ה"ג כי תקון וק ב ד"ה בסימטא ועוד; רשב"ם ב"ב עו ב ד"ה לא קשיא ופד ב ד"ה והניח ע"ג סימטא.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שהיא שביל של יחידים<ref>רשב"ם שם בשם אית דאמר.</ref>. היא רשות שאין בה דוחק הרבים<ref>ב"מ י א; רמב"ם גו"א פי"ז ה"ט.</ref>, ומשתמשים בה הרבים שימושים שאינם אפשריים ברשות-הרבים*, כגון דיבור בנחת וישוב הדעת<ref>רש"י כתובות שם, ועי' מ"מ שם; עי' רשב"ם ב"ב שם.</ref>, או למכור בה בהמות ועבדים<ref>רש"י ב"מ ק א ד"ה בסימטא.</ref>, ויש רשות לבני אדם להעמיד שם חפצים שלהם<ref>רשב"ם ב"ב פד ב ד"ה והניח ע"ג סימטא; עליות דר' יונה שם עו ב.</ref>, ולשבת שם<ref>רשב"ם שם ד"ה לא קשיא</ref>, שאינה עשויה להילוך בני רשות הרבים<ref>רשב"ם שם פד ב ד"ה והניח ע"ג סימטא.</ref>.

צידי רשות הרבים - מקום ברשות הרבים סמוך לבתים שאין דרך בני אדם לעבור שם ולהתחכך בכתלים<ref>רש"י כתובות פו ב ד"ה צידי.</ref>, ונותנים בו אבנים ומכשולין להרחיק חיכוך העגלות<ref>רש"י שם לא ב ד"ה צידי.</ref> - לענין קנין משיכה*<ref>עי' ציון 50 ואילך.</ref>, לדעת סתם גמרא הם כסימטא<ref>כתובות לא ב; שם פו ב איכא דאמרי; מלחמת ה לרמב"ן גיטין עו ב (לז ב).</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת אמוראים אחרים, וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת ר' אשי, שאינם כסימטא<ref>תוס' כתובות פו ב בד' לישנא קמא בגמ' שם ועי' פנ"י שם בתי'; מהרש"א שם בד' ר' יוחנן ור"ל פד ב, עי' ציון 74; מגיני שלמה שם הובא בפנ"י שם בד' ר' אשי כתובות לא ב, שלא העמיד בצידי רשות הרבים.</ref>. ויש מן האחרונים שחילקו שבצידי רשות הרבים שיש בהם אבנים ומכשולות, הם כסימטא, וצידי רשות הרבים שאין בהם אבנים ומכשולות, יש מן האמוראים סוברים שאינם כסימטא<ref>כתובות פו ב לישנא קמא.</ref>, ויש מן האמוראים סוברים שהם כסימטא<ref>כתובות שם איכא דאמרי.</ref>.

שדה הפקר באמצע בקעה, אינו חשוב סימטא<ref>רמב"ן ב"מ י א; רשב"א שם.</ref>. מקום שאסור בהליכה, כגון חוץ לתחום שבת, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאינו חשוב סימטא<ref>משפט שלום קונ' משמרת שלום סי' קצח ס"ק ה, בביאור ד' רש"י עירובין מב ב ד"ה לא במשיכה. ועי' ציון 57.</ref>.

גדרה

סמטא, כתבו ראשונים שגדרה הוא כרשות השותפים<ref>ר"י מיגאש ב"ב פד ב; רשב"א שם; מאירי שם; ריטב"א שם.</ref>. הקודם ומשתמש בה, כגון שהניח חפץ שלו בה, יש מן הראשונים שכתבו שהיא כמושאלת לו וכזכה בה, ונעשית כרשות של יחיד, והרי היא כרשות בעל החפץ המונח בה<ref>ר"י מיגאש ב"ב עו ב הובא ברשב"א שם; תוס' שם בשם ר"ח כהן ויבמות צג א; רשב"ם ב"ב עו ב ד"ה לא קשיא; יד רמה שם עז א אות כח; עליות דרבינו יונה שם עו ב ופד ב הובא ברשב"א ובריטב"א שם עו ב; קצוה"ח סי' ר ס"ק ד בד' הרשב"א והר"ן ב"מ י א וש"ש ש"ד פי"ג בד' הרמב"ם טו"נ פ"ט ה"ז. ועי' ציונים 26, 31, 37, 41, 49, 52, 54, 62, 66 ואילך.</ref>. ויש מן הראשונים שנראה בדבריהם שאינו זוכה, ואינו חשוב כרשות בעל החפץ המונח בה<ref>תוס' קידושין כה ב בשם ר"י ור"ת ואולם המשפט סי' קצח סי"ד בד' הרא"ש ב"מ פ"א סי' כח, שחלקו על ר"ח כהן שבציון 19. ועי' ציונים 28, 56.</ref>.

בעליה

=== דיניה ===

סמטא, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהיא בבעלות בני המבוי הפתוח אליה<ref>רשב"ם ב"ב פד ב ד"ה אי הכי.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שאין לה בעלים מסוימים, אלא היא של כל בני רשות הרבים<ref>תורי"ד שם אות כו; עי' רמב"ן שם; עי' ריטב"א שם עו ב.</ref>.

קנין ארבע אמות

בסימטא תקנו חכמים קנין ארבע-אמות*<ref>ב"מ י ב; רמב"ם זו"מ פ"ד ה"ט וגו"א פי"ז ה"ח-ט</ref>, לפי שהיא רשות לכל ויש לאדם ארבע אמות מיוחדות לו, שאין שם הרבה בני אדם<ref>עי' רש"י ב"מ שם ד"ה כי תקון וד"ה לא תקנו.</ref>, ויש רשות לכל אדם להשתמש ולהתעכב שם<ref>עי' ריטב"א שם.</ref>. הקונה מחבירו בקנין ארבע אמות כשבא הוא למקום החפץ בסימטא, יש מן הראשונים שכתבו שאינו קונה, לפי שמקום החפץ קנוי למוכר<ref>עי' ציון 19. רשב"א ור"ן ב"מ י א וש"ך חו"מ סי' ר ס"ק ה וקצוה"ח שם ס"ק ד בדעתם.</ref>. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שקונה<ref>ב"י שם בד' הרא"ש שם פ"א סי' כח.</ref>, לפי שלדעתם אין מקום החפץ קנוי למוכר<ref>עי' ציון 20. אולם המשפט סי' קצח סי"ד בד' הרא"ש שם.</ref>.

חזקת ממון

חפץ בסימטא, יש מן הראשונים סוברים שהטוען על בעלותו חשוב מוחזק בו, ואף שנים הטוענים לבעלות עליו, חשובים שניהם מוחזקים בו<ref>ע"ע חזקת ממון ציון 100 ואילך. טור חו"מ קלח בד' רמב"ם טו"נ פ"ט ה"ז. ועי"ש מכירה פ"כ ה"ד, שאף בסימטא מעמידים בחזקת מרא קמא, וע"ע חזקת מרא קמא ציון 129 ואילך, שנחלקו בזה אם הולכים אחר המוחזקות או אחר מרא קמא.</ref>, ובטעם הדבר יש מן האחרונים שכתבו לפי שהסימטא מקום ראוי לקנות בו<ref>טור שם בד' הרמב"ם שם.</ref>, שהסימטא היא כרשותו<ref>עי' ציון 19 ואילך. עי' ש"ש ש"ד פי"ג. ועי"ש, שבמו"מ, שהנדון רק בין המוכר והקונה, חשובים שניהם מוחזקים מטעם שהסימטא כרשות שניהם, ובמציאה, שאפשר שאחר הוא מוחזק אינם חשובים מוחזקים אלא ביושבים בצד החפץ, שכשיושב בצידו מגלה שמונח בסימטא מכוחו, ועי' ב"ח שם.</ref>, ויש מן הראשונים והאחרונים שמשמע בדבריהם שדוקא באופן שיושב בצד החפץ, חשובה הסימטא כרשותו<ref>ש"ך שם ס"ק א וש"ש שם בביאורו ועי' ערוה"ש שם ס"א, ועי' ש"ך שם סי' צא סוף ס"ק לג וש"ש שם בביאורו; אהא"ז טו"נ פ"ט ה" בד' הרמב"ם שם. ועי' רשב"ם ב"ב עו ב ד"ה לא קשיא: ברשות כל מי שעומד שם.</ref>. ויש מן האחרונים סוברים שבשנים הטוענים על החפץ, במקח חשוב המוכר לבדו מוחזק, לפי שהולכים אחר חזקת-מרא-קמא*, והסימטא נחשבת כרשותו<ref>עי' ציון 19. קונה"ס כלל א אות ד.</ref>. ויש מן הראשונים והאחרונים שנראה בדבריהם שמשום רשות הסימטא עצמה אינו חשוב מוחזק אלא מטעם אחר<ref>הגמ"י שם אות ז בד' הרמב"ם שם; שטמ"ק בשם ריצב"ש ב"מ ג א בד' הרמב"ם שם; נתיה"מ שם ס"ק א. וע"ע הנ"ל ציון 105 ואילך, ועי"ש ציון 103.</ref>.

קנין חצר

סימטא שהונח בה, באופנים מסוימים<ref>עי' להלן.</ref>, חפץ, על מנת שיקנהו אדם, כתבו ראשונים שקונהו בקנין חצר*<ref>ר"י מיגאש ב"ב פד ב; רשב"ם שם ד"ה והניח על גבי סימטא; יד רמה ב"ב שם אות צה; עי' רמב"ן שם; עליות דר' יונה שם; רשב"א שם, ועי"ש, שכן ד' סתם גמ' קידושין ח ב; ריטב"א שם.</ref>, לפי שבזמן שמניח חפציו שם היא כמושאלת לו וכרשותו ממש<ref>עי' ציון 19 ואילך. עליות דר' יונה שם.</ref>. ויש מן הראשונים סוברים שאינו קונה בה משום חצר, אלא מטעם אחר<ref>עי' תוס' ב"מ צט א; ראב"ד בשטמ"ק שם.</ref>. מוכר המניח חפץ בסימטא על מנת שיקנהו חבירו, לדעת ר' אסי יש מן הראשונים סוברים שקונה בה משום חצר, לפי שהסימטא חשובה כרשות השותפים<ref>ע"ע חצר ציון 958 ואילך. עי' ציון 18. ר"י מיגאש ב"ב פד ב; רשב"ם שם ד"ה והניח על גבי סימטא; תוס' ב"מ צט א; יד רמה ב"ב שם אות צה; עי' רמב"ן שם; עליות דר' יונה שם; רשב"א שם; ריטב"א שם.</ref>. יש מן הראשונים סוברים שהוא באופן שהניח המוכר את החפץ עבור הלוקח בסימטא<ref>תוס' שם; יד רמה שם; רמב"ן שם צד א; עליות דר' יונה שם ועו ב; ריטב"א שם פד ב.</ref>, ובטעם שקונה לו, יש מן הראשונים שכתבו שלפי שהונח עבורו ומשמשתו חשובה הסימטא כרשותו<ref>עי' ציון 19. עליות דר' יונה שם; ריטב"א שם, ועי"ש, שהמוכר הוא שלוחו של הקונה.</ref>, ויש מן הראשונים שכתבו שהוא כאומר לו קנה בסימטא<ref>רמב"ן שם לצד זה.</ref>. ויש מן הראשונים סוברים שאף בהיה מונח בסימטא, קונה<ref>רמב"ן שם צד ב.</ref>. לדעת ר' זירא אינו קונה<ref>ב"ב שם.</ref>. וכתבו ראשונים בדעתו שאינו קונה משום חצר<ref>רשב"ם שם פד ב ד"ה שמא לא; ראב"ד בשטמ"ק שם. וע"ע משיכה; רא"ש שם פ"ה סי' טו.</ref>, לפי שאינה מיוחדת ללוקח<ref>רשב"ם שם.</ref>, ואין בהנחת החפץ עבור הלוקח גילוי דעת שיקנה את הרשות<ref>עליות דר' יונה שם.</ref>.

כלי של לוקח שהונח בסימטא, והניח בו מוכר חפץ על מנת שיקנהו חבירו, קונה<ref>ב"ב פד ב ופה א.</ref>, לפי שהוא כמניח בחצרו של לוקח, שסימטא כרשות השותפים, וכשאדם מניח שם כליו הרי הם מושאלות לו בשעה שכליו נתונים שם, ולכך כשהמוכר מניח שם פירותיו לצורך הלוקח, זכתה לו סימטא<ref>עי' ציון 19. עליות דר' יונה שם.</ref>.

קנין משיכה

סימטא, משיכה* קונה בה<ref>ב"ב עו ב; רמב"ם מכירה פ"ב ה"ה ופ"ד ה"ג; שו"ע חו"מ קצח יא.</ref>, לפי שהיא מקום פנוי שאפשר לעשות בה משיכה תקנוה בה<ref>רמב"ן שם.</ref>, או לפי שיש בה רשות לאדם לשבת שם, והרי הוא ברשות כל מי שעומד שם כאילו הוא רשותו, ומושך החפץ לרשותו<ref>עי' ציון 19. רבנו גרשום שם; רשב"ם שם ד"ה לא קשיא וד"ה משיכה; יד רמה שם; רשב"א שם; ריטב"א קידושין שם כה ב; חי' הר"ן ב"ב שם.</ref>. הקונה מחבירו במשיכה בסימטא, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים בטעם שצריך למשוך את כל החפץ ממקומו<ref>ע"ע משיכה.</ref>, לפי שמקום החפץ זכה בו המוכר, ואין משיכה קונה ברשות המוכר<ref>ע"ע הנ"ל. אולם המשפט סי' קצח סי"ד בד' הרמב"ם מכירה פ"ג ה"ג.</ref>. ולדעת יש מן הראשונים הסוברים שמשיכה כל שהוא קונה<ref>ע"ע הנ"ל.</ref>, כתבו בטעמם שאין מקום החפץ קנוי למוכר<ref>אולם המשפט שם בד' הרא"ש ב"מ פ"א סי' כח, ועי' ציון 27 ואילך.</ref>.

מקום שאסור בהליכה, כגון חוץ לתחום שבת, כתבו אחרונים שאינו חשוב כסימטא, ואין משיכה קונה בו<ref>משפט שלום קונ' משמרת שלום סי' קצח ס"ק ה, בביאור ד' רש"י עירובין מב ב ד"ה לא במשיכה.</ref>.

משיכה לאחר זמן

הקונה במשיכה מעכשיו ולאחר זמן – באופנים שעל החפץ להיות ברשותו בהגיע הזמן<ref>ע"ע מהיום ולאחר זמן.</ref> - והיה החפץ בהגיע הזמן בסימטא, קנה<ref>כתובות פב א.</ref>, לפי שהוא מקום הראוי למשיכה<ref>עי' ציון 50. תוס' שם ויבמות צג א.</ref>, שעל ידי תחילת המשיכה, שהותחל הקנין<ref>ע"ע הנ"ל.</ref>, נעשתה הסימטא רשותו<ref>עי' ציון 19. תוס' שם.</ref>.

לאחר זמן בשטר ובגט

הקונה בשטר או אשה המתגרשת בגט*, לאחר זמן – באופנים שעל השטר והגט להיות ברשותם בהגיע הזמן<ref>ע"ע מהיום ולאחר זמן.</ref> - והיה השטר או הגט בהגיע הזמן בסימטא, יש מן האמוראים סוברים שמגורשת, לפי שחשובה כרשותה<ref>עי' כתובות פו ב.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים וכן כתבו ראשונים שאינה מגורשת, לפי שאינה חשובה רשותה<ref>עי' מהרש"א כתובות שם לד' ר"י ור"ל שם פד ב; כתוב שם לראב"ד גיטין עה א (לז ב).</ref>.

קנין מסירה

מסירה*, אם קונה בסימטא, נחלקו ראשונים בדבר: יש שכתבו שאינה קונה בה, לפי שהמוכר כשהניח חפצו בה, קנאה לשעתו<ref>עי' ציון 19.</ref>, וכשהקונה אוחז את החפץ בה, כאוחזו ברשות המוכר, ואין מסירה קונה ברשות המוכר<ref>ע"ע מסירה. יד רמה ב"ב עו ב, אות כו; ר"י מגאש שם א הובא ברשב"א שם ב; תוס' קידושין כה ב בשם ר' חיים כהן; רא"ש מלוניל ב"ב שם א פי' ב; רבנו יונה שם; ר"י קרקושא (בשיטת הקדמונים) שם; צרור הכסף הדרך הרביעי שער ב; ריטב"א ב"ב שם בשם ר"י; ר"ן קידושין שם (ט ב) פי' ב.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו טעמים אחרים<ref>ע"ע הנ"ל.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שמסירה קונה בה<ref>תוס' קידושין שם בשם רש"י ור"ת; בעה"מ ב"ב עו א (לט א); רשב"א שם ב; ריטב"א שם; מאירי קידושין שם.</ref>, ואינו חשוב כאוחזו ברשות המוכר, לפי שסימטה אינה רשות גמורה של המוכר אלא לשעתו, ומסתלק ממנה בקל, וכל שמוסר החפץ ללוקח, חפצו ורשות שקנה על ידי החפץ, נתן ללוקח, והחפץ ורשותו באין לו כאחד<ref>רשב"א שם.</ref>, ויש מן האחרונים שכתבו שאף שהיא רשות המוכר, מסירה קונה בה, לפי שלדעתם מסירה קונה ברשות המוכר<ref>ע"ע מסירה. עלי דשא ב"ב סי' כח.</ref>.

קבלת שמירה

שומר שאמר למפקיד הנח את החפץ לפני בסימטא, אינו מתחייב בשמירתו, שאינה חשובה כרשותו<ref>ע"ע שומרים. עי' ר"י מלוניל ב"ק עט א (כט ב).</ref>.

תפיסה

מטלטלים של יורשים שלא הגיעו לרשותם – לסוברים שבנמצאים ברשות-הרבים* מועילה בהם תפיסה* - ונמצאים בסימטא, לדעת רב ושמואל תפיסה אינה מועילה<ref>כתובות פד ב.</ref>, לדעת ר' יוחנן וריש לקיש מועילה בהם תפיסה<ref>כתובות שם.</ref>. בטעם הסוברים שתפיסה אינה מועילה, יש מן הראשונים שכתבו לפי שחשוב כהגיעו לרשות יורשים<ref>רש"י שם ד"ה אבל בסימטא לא.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו טעם אחר<ref>ע"ע שעבוד.</ref>.

==הערות שוליים==

אנציקלופדיה תלמודית:סמטא - היסטוריית גרסאות

Rakovsky ב־16:01, 3 בפברואר 2020

Wikiboss: Added new Talmudit entry