Rakovsky ב־15:39, 3 בפברואר 2020

2020-02-03T15:39:15Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־15:39, 3 בפברואר 2020
שורה 1:		שורה 1:

	{{אנציקלופדיה_תלמודית}}		{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
	'''הגדרת הערך - '''~~סכנה –~~ האיסור להכניס עצמו לסכנה		'''הגדרת הערך''' - האיסור להכניס עצמו לסכנה

	== א. האיסור וגדרו ==		== '''האיסור וגדרו''' ==

	=== האיסור ומקורו ===		=== האיסור ומקורו ===
שורה 29:		שורה 29:
	אסור לאדם להכניס עצמו אף לספק סכנה<ref>כס"מ הל' רוצח פ"א הי"ד.</ref>.		אסור לאדם להכניס עצמו אף לספק סכנה<ref>כס"מ הל' רוצח פ"א הי"ד.</ref>.

	== אופנים שמותר להכנס לסכנה ==		== '''אופנים שמותר להכנס לסכנה''' ==

	=== לסמוך על שומר פתאים ה' ===		=== לסמוך על שומר פתאים ה' ===

Micropedia bot: Added new Talmudit entry

2019-08-25T10:04:12Z

Added new Talmudit entry

דף חדש

{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
'''הגדרת הערך - '''סכנה – האיסור להכניס עצמו לסכנה

== א. האיסור וגדרו ==

=== האיסור ומקורו ===

אסור לאדם להכניס עצמו לסכנה<ref>רמב"ם דלהלן; טוש"ע יו"ד קטז ושו"ע חו"מ תכז.</ref>. במקורו של האיסור להכניס עצמו לסכנה, יש סוברים שהוא מן התורה, שכל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה, שנאמר השמר לך ושמור נפשך<ref>דברים ד ט. רמב"ם דלהלן, ועי' מנ"ח מ' תקמז שתמה שהרי פסוק זה נאמר בשמירת הנפש. ועי' ציון 24 עוד שסוברים שהאיסור מן התורה.</ref>, ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל עשה ועבר משום לא תשים דמים בביתך<ref>רמב"ם הל' רוצח פי"א ה"ד; טוש"ע יו"ד שם. ועי' ברכות לב ב. ועי' מנ"ח שם שנסתפק אם עובר בלאו זה ם באופן שמסכן רק עצמו ואינו מסכן אחרים.</ref>. ויש שכתבו שעובר משום ונשמרתם מאד לנפשותיכם<ref>דברים ד טו. נובי"ת יו"ד ס"י.</ref>. ואם הכניס עצמו לסכנה ומת, הוא גרם לעצמו את מיתתו, שנאמר ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש<ref>בראשית ט ה. ספר חסידים תרעה, ועי' ציון 33 ואילך.</ref>. לדעה זו שהאיסור מן התורה, יש שכתבו שאף יש בו משום לא תעשה, שכיון שנאמר השמר לך<ref>דברים ד ט.</ref>, וכל השמר אינו אלא לא תעשה<ref>ע"ע אזהרה. שם אריה סי' כט.</ref>. ויש סוברים שאין בו אלא איסור עשה<ref>עי' מנ"ח מ' תקמז.</ref>. ויש חולקים וסוברים שהאיסור להכניס עצמו לסכנה אינו אלא מדברי חכמים<ref>עי' רמב"ם הל' רוצח פי"א ה"ה ושו"ע חו"מ תכז ט: אסרום חכמים, ועי' שם אריה סי' כז בדעתם; לבוש יו"ד קטזא; באר הגולה דלהלן. ועי' לבוש חו"מ תכז, ועי' ציון 27.</ref>. ויש סוברים שהאיסור להכניס עצמו לסכנה גמורה הוא מן התורה, אבל במקום שאין סכנה גמורה אסור להכניס עצמו מדברי חכמים<ref>עי' ציון 27, ועי' ציון 8 ואילך תקנות חכמים משום הסכנה.</ref>.

=== איסורי חכמים כדי להשמר מסכנה ===

הרבה דברים אסרו חכמים כדי להשמר מן הנזקים ומן המקרים הרעים<ref>רמב"ם ושו"ע דלהלן.</ref>, וכגון אמרו לא יניח פיו על הסילון המקלח וישתה<ref>ע"ז יב א; שו"ע חו"מ תכז ט.</ref>, ולא ישתה בלילה מהבארות ומהאגמים, שמא לא יבחין ויבלע עלוקה<ref>ע"ז שם ע"ב; שו"ע שם.</ref>. וכן משקים שנתגלו אסור חכמים משום סכנה<ref>טוש"ע יו"ד קטז, וע"ע גילוי.</ref>. וכן אמרו שלא לאכול בשר ודג יחדיו משום סכנה<ref>שו"ע שם ס"ב.</ref>, ואמרו להזהר מזיעת האדם שמסוכנת היא<ref>שו"ע שם ס"ד.</ref>, ואמרו שלא יתן מעות בפיו שמא יש עליהן רוק של מוכי שחין<ref>שו"ע שם ס"ה.</ref>, ולא ילך תחת קיר נטוי<ref>רמ"א שם ס"ה.</ref>, ולא יחידי בלילה<ref>רמ"א שם.</ref>. וכן עוד דברים רבים<ref>עי' ספר שמירת הנפש לרי"מ אוירבך, שכינס את כל הדברים האסורים משום סכנה.</ref>.

=== העובר על איסורי חכמים ===

העובר על האיסורים שאסור חכמים משום הסכנה, ואומר הריני מסכן בעצמי, או איני מקפיד בכך, חייב מכת מרדות דרבנן<ref>רמב"ם הל' רוצח פי"א ה"ה; החינוך מ' תקמו; שו"ע חו"מ תכז ח-י. ועי' להלן.</ref>, והנזהר בהם תבוא עליו ברכת טוב<ref>שו"ע שם.</ref>.

=== טעם שאין לוקה מן התורה ===

העובר על איסורי חכמים שגזרו משום הסכנה, לוקה מכת מרדות: בטעם הדבר, לדעת הסוברים שהאיסור להכניס עצמו לסכנה אינו אלא מדברי חכמים<ref>עי' ציון 6.</ref>, אף על פי שהאיסור נלמד מהכתובים, שנאמר השמר לך ושמור נפשך<ref>עי' ציון 2.</ref>, כתבו אחרונים שאסמכתא* בעלמא היא<ref>לבוש שם; באר הגולה דלהלן.</ref>, כיון שפשוטו של הכתוב אינו עוסק בסכנת הגוף<ref>עי' לבוש שם.</ref>, ולכך לוקה עליהם מכת מרדות<ref>באר הגולה חו"מ תכז בפי' הא'.</ref>. ולדעת הסוברים שהאיסור להכניס עצמו לסכנה הוא מן התורה<ref>עי' ספר חסידים תרעה; נובי"ת יו"ד סי' י; באר הגולה דלהלן; שם אריה שם; תבואות שור סי' יג ס"ק ב. ועי' תבו"ש שם שאף שהרמב"ם והוש"ע שם כתבו "שאסרו חכמים", אין הכוונה שהדבר אסור מדרבנן אלא שאינו מפורש בתורה. ועי' ברכות לב ב: והכתיב בתורתכם כו'.</ref>, אלא שאין לוקים עליהם כשם שאין לוקים על חצי-שיעור*<ref>ע"ע חצי שיעור.</ref>, ולכך לוקה עליהם רק מכת מרדות<ref>באר הגולה שם בפי' הב', ע"פ הב"י חו"מ סי' קטז, ועי' שם אריה שם שתמה שהב"י לא כתב ענין דרבנן אלא על דברים האסורים משום בל תשקצו, ע"ע, ולא על האסורים משום סכנה.</ref>. ולדעת הסוברים שהאיסור להכניס עצמו לסכנה גמורה הוא מן התורה ולסכנה שאינה גמורה מדברי חכמים<ref>עי' ציון 7 ועי' שם אריה דלהלן.</ref>, הנכנס לסכנה גמורה לוקה מן התורה, והעובר על הדברים שאסרו חכמים שאינם סכנה גמורה אלא חשש סכנה, אינו לוקה אלא מכת מרדות<ref>שם אריה שם; עי' לבוש חו"מ שם ויו"ד שם. ועי' שבעים תמרים קונטרס שבעה עינים עי' ד ס"ד.</ref>.

=== עתיד ליתן את הדין ===

עתיד אדם ליתן את הדין על מה שגרם מיתה לעצמו, כגון שנכנס למקום סכנה או שמתקוטט עם אדם אלים ורוצח ומחרפו ומגדפו<ref>ספר חסידים תרעה.</ref>, שנאמר ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש<ref>בראשית ט ה. ספר חסידים שם.</ref>.

=== ספק סכנה ===

אסור לאדם להכניס עצמו אף לספק סכנה<ref>כס"מ הל' רוצח פ"א הי"ד.</ref>.

== אופנים שמותר להכנס לסכנה ==

=== לסמוך על שומר פתאים ה' ===

יש סכנות שמותר להכנס לתוכן, ולסמוך על מה שנאמר שומר פתאים ה'<ref>תהלים קטז ו. עי' אחרונים דלהלן.</ref>: וכגון מה שאמרו שלדעת חכמים קטנה מעוברת ומינקה אינם צריכות לשמש במוך אלא כדרכן, ושומר פתאים ה'<ref>יבמות יב ב. ועי' חת"ס יו"ד סי' עב.</ref> , וכן מה שאמרו שמותר למול ביום מעונן וביום של רוח דרומית, כיון שנהגו למול בו, ואף שיש בו סכנה, שומר פתאים ה'<ref>שם עב א.</ref>, וכן התירו להקיז דם בערב שבת אף שיש בו סכנה, כיון ששומר פתאים ה'<ref>שבת קכט ב.</ref>, וכן מותר לשמש מיטתו בלי לחשוש שהוא יום תשעים להריון, כיון ששומר פתאים ה'<ref>נדה לא א.</ref>, וכן מותר לאכול ענבים ותאים בלילה ואין צריך לחשוש למזיקים, כיון ששומר פתאים ה'<ref>ע"ז ל ב.</ref>. בגדר החילוק בין סכנה שמותר להכנס לתוכה לסכנה שאסורה, כתבו אחרונים שבסכנה רחוקה מותר להכנס, ואם נמצא שניזוקו מחמת הסכנה אין זה מחמת שלא נזהרו אלא עונש הוא מן השמים<ref>אג"מ אה"ע סי' סג.</ref>. ויש שכתבו שכיון שרבים עשו כך ולא ניזוקו, במקום שההיזק לא שכיח אין איסור להכנס לסכנה<ref>תורת חסד אה"ע סי' מד ס"ק ג, וע"ש שלר"מ שסובר שג' נשים האמורות בציון 22 משמשות במוך, היינו משום שלשיטתו אסור להכנס אף לסכנה רחוקה שאינה מצויה.</ref>. ויש שכתבו באופן אחר, שדבר שהוא דרך העולם בכך, כגון תשמיש, אין איסור לעשותו אף במקום שיש מעט סכנה בדבר<ref>שו"ת שם אריה סי' יז.</ref>, אמנם במקום שיש סכנה מרובה גם דברים שהם דרך העולם אסורים<ref>שם אריה שם.</ref>.

=== כדי לקיים מצוה ===

להכניס עצמו לספק סכנה כדי לקיים מצווה, כתבו אחרונים שמותר<ref>תפא"י ברכות פ"א מ"ג. ועי' ציון 32 ואילך בסכנה על מנת להציל נפש, והצלת נפשות היא מצוה.</ref>, אבל לא לסכנה גמורה שההיזק בה מצוי<ref>תפא"י שם.</ref>.

=== לצורך פרנסה ===

מותר לאדם להכנס לסכנה לצורך פרנסה, שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו<ref>דברים כד טו.</ref>, מכאן למדו שמותר להכנס למקום סכנה כדי להתפרנס<ref>עי' ב"מ קיב א, וברש"י שם.</ref>. וכגון מי שרוצה לצוד ציד ונכנס למקום חיות, שרשאי לעשות כן לפרנסתו, אף על פי שאסור לו לעשות כן אם אין כוונתו לפרנסה<ref>נובי"ת יו"ד סי' י.</ref>. ויש שכתבו שאסור לאדם להכנס לספק סכנה לצורך פרנסתו, ולא התירו אלא בספק רחוק ביותר, שדרכם של בני אדם להכנס לספק כזה, אבל בסכנה גמורה איסור גדול הוא<ref>משפט כהן סי' רמג.</ref>.

=== להכנס לסכנה כדי להנצל מיסורים ===

הרוצה להכנס לסכנה כדי להרפא מיסורים שאין בהם סכנה, יש שכתבו שאסור להכנס לסכנה זו<ref>אג"מ יו"ד ח"ג סי' לו.</ref>. ויש שכתבו שאין למחות ביד אלו שנכנסים לסכנה כדי להנצל מיסורים<ref>עי' מו"ק או"ח סי' שכח.</ref>. ויש שכתבו שמותר להכנס לסכנה במקום שיש יסורים, כיון שאפילו מותר לאבד עצמם לדעת – לסוברים כן<ref>ע"ע מאבד עצמו לדעת.</ref> – כדי להנצל מיסורים<ref>ציץ אליעזר ח"ד סי' יג.</ref>.

=== סכנה על מנת להנצל מסכנה גדולה ===

להכנס לסכנה כדי להנצל מסכנה גדולה, וכגון חיסון שיש בו חשש סכנה קל, שנותנים הרופאים כדי להנצל ממחלה מסוכנת ביותר, כתבו אחרונים שמותר<ref>תפארת ישראל יומא פ"ח אות ג.</ref>.

=== במלחמה ===

מותר לצאת למלחמה אף על פי שיש בזה סכנה, ובטעם הדבר, יש שפירשו שהוא משום שכך היא דרך העולם<ref>עי' ציון 69.</ref>, ויש שפירשו שהמלחמה היא ממשפטי המלוכה, ואין גדריה כשאר המצוות, ולכן אף שבשאר מצוות אסור להכנס לסכנה, במלחמה מותר<ref>שו"ת משפט הכן סי' קמג.</ref>.

=== מחיית עמלק ===

להכנס לסכנה כדי למחות את עמלק, משמע מדברי ראשונים שאסור<ref>עי' להלן.</ref>, שכתבו שמי שיכול להרוג עמלק – או שבעה עממין – מבלי שיסתכן בדבר ולא הרגם, ביטל מצות עשה<ref>החינוך תכה. ועי' מנ"ח שתמה, שהרי במלחמה תמיד יש סכנה.</ref>. ויש מהאחרונים שפירשו שהיינו דוקא כשפוגש בו שלא בשעת מלחמה, אבל בשעת המלחמה צריך לסכן עצמו, כשאר חובות המלחמה<ref>רי"ז הלוי פ' בשלח.</ref>.

=== מנהג העולם ===

דבר שמנהג העולם לעשותו ולצורך ישובו של עולם נעשה, מותר לעשותו אף כשיש בו סכנה, וכגון ללכת במדבר ובים, אף שההולך בהם מברך הגומל, כיון שיש בהם סכנה<ref>ע"ע ברכת הגומל.</ref>, מכל מקום אין איסור לילך בהם<ref>שם אריה סי' כז.</ref>, וכן מצינו שמותר לצאת למלחמה – ואפילו מלחמת הרשות - אף על פי שיש שם סכנה גמורה, כיון שדבר זה נצרך לישוב העולם<ref>שם אריה שם.</ref>, וכן מטעם זה מותר לאשה להזקק לבעלה אף על פי שבלידה יש סכנה<ref>שם אריה שם.</ref>.

=== ספק סכנה להצלת השני ===

במקום פיקוח נפש, אמרו בירושלמי שצריך להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את השני<ref>ירו' תרומות פ"ח, ע"פ העמק שאלה שאילתא קמז אות ד, ועי' העמק שאלה שם שכ"ה דעת התוס' נדה סא א. והרא"ש נדה פ"א ס"א; ב"י חו"מ סי' תכו; שו"ע שם תכז ז בשם י"א; סמ"ע שם סק"ב. וע"ע ע' הצלת נפשות ציון 63 ואילך.</ref>; ויש שכתבו שחיוב גמור הוא<ref>חוות יאיר סי' קמו. ועי' מעשה במר זוטרא ורב אשי בכתובות סא ב ומהרש"א שם.</ref>, ואפילו במקום של ספק הצלה חיוב גמור הוא<ref>חוות יאיר שם.</ref>; אבל יש מהאחרונים שכתב שאין זה חיוב אלא מידת חסידות להכניס עצמו לסכנה כדי להציל את חבירו<ref>העמק שאלה שם.</ref>; ויש מהאחרונים שכתבו שרשות היא להכניס עצמו לסכנה כדי להציל את חבירו<ref>תפא"י יומא פ"ח אות ג.</ref>. ותמהו אחרונים על כל אלו, שהרי החיוב להציל את חבירו הוא מחמת שנאמר לא תעמוד על דם רעך<ref>ויקרא יט טז. וע"ע הצלת נפשות.</ref>, ופיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה<ref>ע"ע פיקוח נפש.</ref>, ואם כן ראוי שידחה גם את האיסור של לא תעמוד על דם רעך<ref>מנ"ח מ' רלז.</ref>; ויש חולקים וסוברים שאסור לאדם להכניס עצמו לסכנה כדי להציל את חבירו<ref>איסור והיתר הארוך כלל נט דין לח; אגודת אזוב דין הבא במחתרת אות יא; מהר"ם שיק יו"ד סי' קנה ובספר המצות שלו מ' רלח; שו"ע הרב או"ח סי' שכט ס"ח; שו"ת יד אליהו (לובלין) סי' מג; אג"מ יו"ד ח"ב סי' קעד ענף ד. ועי' כלי חמדה פ' כי תצא.</ref>, ואפילו במקום שימות חבירו מיתה ודאית אם לא יצילנו, אסור להכנס לסכנה כדי להצילו<ref>איסור והיתר שם.</ref>; ויש שכתבו שלשיטה זו אף לספק סכנה אינו מחויב – ואף יש שכתבו שאסור לו<ref>יד אליהו דלהלן, וכ"מ משאר אחרונים הנ"ל.</ref> - להכניס עצמו כדי להציל את חבירו ממיתה ודאית<ref>זר זהב שם; עי' משך חכמה שמות ד יט ובאו"ש הל' רוצח פ"ז ה"ח.</ref>, ואפילו כל כלל ישראל בסכנה אסור להכניס עצמו לסכנה כדי להצילם<ref>או"ש שם. ועי' שו"ת היכל יצחק או"ח סי' לט, שחילק בין הצלת כלל ישראל להצלת יחיד או יחידים.</ref>.

=== בהצלת ודאית ===

באופן שודאי יציל את חבירו, ואפילו אם הוא עצמו ימות חבירו ינצל, יש מהאחרונים שכתבו שצריך להכניס עצמו לסכנה כדי להציל את חבירו<ref>שו"ת עמודי אור סי' צו בדעת הירו' הנ"ל; פי' לספהמ"צ לר"ח הלר ל"ת רצז.</ref>. ויש מהאחרונים שחילקו בין סכנה שאדם הכניס את עצמו, שאין חבירו מחויב להכניס עצמו לסכנה לבין מקום שנכנס לסכנה שלא מחמת מעשיו, שבזה חבירו מחויב להכנס לספק סכנה כדי להצילו<ref>ציץ אליעזר ח"ט סי' מה.</ref>. ויש סוברים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים, שיש מהתנאים שסוברים שמותר להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את חבירו ויש סוברים שלא יכנס לספק סכנה כדי להציל את חבירו<ref>עי' העמק שאלה שאילתא קמז סק"ד ומהר"ם שיק יו"ד סי' קנה ובח"ב תשובות סי' רי, ע"פ הגמ' ב"מ סב א, מח' ר"ע ובן פטורא בשנים ההולכים במדבר ואין להם מים כדי שיגיעו למקום ישוב, אם ישתה אחד והשני ימות או שישתו שניהם וימותו שניהם, וע"ש שתלה המח' בשאלה אם צריך להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את חבירו.</ref>, ולדבריהם הלכה כהסוברים שלא יכנס לספק סכנה כדי להציל את חבירו<ref>העמק שאלה ומהר"ם שיק שם, שכן דעת ר"ע והלכה כמותו.</ref>, ופירשו שהירושלמי שסובר שיכנס לספק סכנה כדי להציל את חבירו<ref>עי' ציון 66.</ref>, פסק כדעת התנאים שסוברים כן, ואין הלכה כן<ref>מהר"ם שיק שם.</ref>. ויש סוברים שיש חילוק בדבר, שאם שניהם תלמידי חכמים או עמי ארצות – וכל שכן אם המציל תלמיד חכם שרואה עם הארץ בסכנה - אסור להכנס לסכנה כדי להציל את חבירו, אבל אם המציל עם הארץ והניצול תלמיד חכם, מותר לו להכניס עצמו לסכנה כדי להצילו, אבל אין זה חיוב אלא ממידת חסידות<ref>יד אליהו לובלין סי' מג.</ref>.

=== רופא שנכנס לסכנה כדי להציל חולה ===

רופא הרוצה לכנס לסכנה כדי להציל חולה, יש מהאחרונים שכתבו שרשאי – אף לדעת הסוברים שסתם אדם אינו רשאי להכנס לסכנה כדי להציל את חבירו<ref>עי' ציון 40 ואילך.</ref> - כיון שנאמר בתורה ורפא ירפא<ref>שמות כא ט.</ref>, ולמדו שניתנה רשות לרופא לרפא<ref>ב"ק פה א.</ref>, ואין לחלק בין מקום שהחולי מדבק ומסוכן למקום שאינו מסוכן<ref>ציץ אליעזר ח"ח קונ' משיבת נפשפ"י אות יג. ועי' שם ח"ט סי' יז פ"ה.</ref>, ועוד טעם יש להתירו – יותר משאר בני אדם – כיון שכך היא דרכו של עולם שרופא מרפא את החולים, וכיון שכן היא הדרך אין זה נחשב שמכניס עצמו לסכנה<ref>ציץ אליעזר שם.</ref>. ועוד טעם יש להתיר, כיון שמרפא אנשים לפרנסתו, ומותר לאדם להכנס לסכנה לצורך פרנסתו<ref>ציץ אליעזר שם.</ref>.

=== סכנה גדולה ===

במקום סכנה גדולה, שנוטה בודאי שימות אם יציל את חבירו<ref>עי' ציון 32.</ref>, יש שכתבו שאף לדעת הסוברים שבכל ספק סכנה חייב להכנס כדי להציל את חבירו<ref>עי' ציון 66 ואילך.</ref>, בסכנה גדולה כזו אינו חייב<ref>רדב"ז ח"ה סי' אלף תקפב. ועי' רדב"ז סי' אלף נב.</ref>.

=== ספק סכנה כדי להציל חבירו מאיסור עריות ===

לדעת הסוברים שצריך אדם להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את חבירו<ref>עי' ציון 32.</ref>, יש שכתבו שהוא הדין להכניס עצמו לספק סכנה כדי להצילו שלא יבוא על הערוה<ref>רדב"ז ח"ה סי' אלף תקפב.</ref>.

=== סכנה של חיי שעה ===

מותר להכנס לסכנת חיי שעה כדי להנצל, וכגון חולה מסוכן שאם לא ילך לרופא ימות ודאי, מותר לו לילך להתרפא אצל רופא גוי, ואף שכל רופא גוי חשוד על הרציחה, מכל מקום כיון שבלא הרפואה ודאי ימות, אין כאן סכנה אלא של חיי שעה<ref>עי' ע"ז כז א; עי' רמב"ם הל' רוצח פי"ב ה"ט; עי' שו"ע יו"ד קנה א.</ref>, ולחיי שעה אין חוששים שנאמר אם אמרנו נבוא העיר והרעב שם ומתנו שם<ref>מלכים ב ז ד.</ref>, ואף שיכולים למות ולהפסיד חיי שעה, אין חוששים לזה<ref>ע"ז שם.</ref>. וכיוצא בזה פסקו אחרונים בחולה שאין לו רפואה, ואמר הרופא שיש תרופה – או ניתוח<ref>שו"ת אחיעזר דלהלן.</ref> - שאם תועיל יתרפא ואם לא ימות מיד, שמותר לקחתה כיון שמותר להכנס לסכנה כשאין כאן אלא חיי שעה<ref>שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' עה; שו"ת בית מאיר יו"ד סי' שלב ס"א; בינת אדם שער איסור והיתר כלל פח אות צג; שו"ת בנין ציון ח"א סי' קיא; אחיעזר ח"ב סי' טז ס"ק ו; גליון מהרש"א על השו"ע שם.</ref>.

בגדר חיי שעה, נראה מדברי אחרונים שאין הבדל בין חיי שעה של יום או יומיים לחיי שעה של כמה חודשים<ref>אחיעזר ח"ב סי' טז ס"ק ו.</ref>, ויש שכתבו שעד י"ב חודש חשוב כחיי שעה<ref>דרכי תשובה סי' קנה; שו"ת משפט כהן סי' קמג; אג"מ יו"ד ח"ג סי' לו.</ref>, והיינו באופן שעתיד למות מחולי זה דוקא בתוך י"ב חודש<ref>דרכי תשובה שם.</ref>. אבל יש שכתבו שאפילו אם עומד למות מחמת סיבה אחרת תוך י"ב חודש – וכגון שהמלך עומד להורגו – חייו חשובים כחיי שעה<ref>משפט כהן שם.</ref>.

=== החיוב להכנס לסכנת חיי שעה ===

הכניסה לסכנה של חיי שעה כדי להנצל, כתבו אחרונים שאינה חובה אלא רשות, ואם אין החולה רוצה לסכן עצמו רשאי<ref>אג"מ יו"ד ח"ג סי' לו.</ref>, אמנם אם מסתבר ביותר שינצל, חייב לסכן חיי שעה לצורך זה<ref>אג"מ שם.</ref>.

==הערות שוליים==

אנציקלופדיה תלמודית:סכנה - היסטוריית גרסאות

Rakovsky ב־15:39, 3 בפברואר 2020

Wikiboss: Wikiboss העביר את הדף אנציקלופדיה תלמודית:סכנה – האיסור להכניס עצמו לסכנה לשם אנציקלופדיה תלמודית:סכנה

Micropedia bot: Added new Talmudit entry

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:54, 30 בינואר 2020
(אין הבדלים)