Rakovsky ב־17:16, 2 בפברואר 2020

2020-02-02T17:16:25Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־17:16, 2 בפברואר 2020
שורה 7:		שורה 7:
	סוטה אסורה לבעלה ולבועלה<ref>עי להלן.</ref>, ולכהונה<ref>ע"ע אשת כהן.</ref>, ומפסידה את כתובתה<ref>עי' להלן.</ref>.		סוטה אסורה לבעלה ולבועלה<ref>עי להלן.</ref>, ולכהונה<ref>ע"ע אשת כהן.</ref>, ומפסידה את כתובתה<ref>עי' להלן.</ref>.

	=== '''בודאי''' ===		== '''בודאי''' ==
	==== האיסור ====		==== האיסור ====
	סוטה בודאי, יש מן הראשונים שכתבו שודאי היינו שראו עדים את הבועל והאשה כמכחול בשפופרת<ref>בה"ג סי' לב הל' מיאון (עמ' שמה) ורא"ש יבמות פ"ב סי' ח ותוס' רא"ש ותוס' שאנץ כתובות סג ב בשמו.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שראו אותם כדרך המנאפים<ref>ר"ת יבמות כד ב; רא"ש שם ותוס' רא"ש כתובות שם.</ref>. על אשת-איש* שראו בה דבר מכוער אם חשוב כראו שזינתה, ע"ע כעור<ref>לאסרה על בעלה ולאוסרה על הנטען.</ref>. על אשת איש שיצא קול* שזינתה אם חשוב כעדים, ע"ע קול וע' כעור. על אשת איש שהתיחדה עם אחר אם חשוב כזנות, ע"ע יחוד<ref>ציון 279 ואילך.</ref>.		סוטה בודאי, יש מן הראשונים שכתבו שודאי היינו שראו עדים את הבועל והאשה כמכחול בשפופרת<ref>בה"ג סי' לב הל' מיאון (עמ' שמה) ורא"ש יבמות פ"ב סי' ח ותוס' רא"ש ותוס' שאנץ כתובות סג ב בשמו.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שראו אותם כדרך המנאפים<ref>ר"ת יבמות כד ב; רא"ש שם ותוס' רא"ש כתובות שם.</ref>. על אשת-איש* שראו בה דבר מכוער אם חשוב כראו שזינתה, ע"ע כעור<ref>לאסרה על בעלה ולאוסרה על הנטען.</ref>. על אשת איש שיצא קול* שזינתה אם חשוב כעדים, ע"ע קול וע' כעור. על אשת איש שהתיחדה עם אחר אם חשוב כזנות, ע"ע יחוד<ref>ציון 279 ואילך.</ref>.
שורה 123:		שורה 123:
	על נאמנות עד אחד בסוטה אחר קינוי וסתירה, ע"ע וע' קנוי וסתירה. על עדות על אשת איש שזינתה, אם צריכה להאמר בפני הבעל והאשה, ע"ע עדות. על חיוב מיתה על זנות, ע"ע חיבי מיתות בית דין<ref>ציונים 232, 243 ואילך</ref>.		על נאמנות עד אחד בסוטה אחר קינוי וסתירה, ע"ע וע' קנוי וסתירה. על עדות על אשת איש שזינתה, אם צריכה להאמר בפני הבעל והאשה, ע"ע עדות. על חיוב מיתה על זנות, ע"ע חיבי מיתות בית דין<ref>ציונים 232, 243 ואילך</ref>.

	=== '''בספק על ידי קינוי וסתירה''' ===		== '''בספק על ידי קינוי וסתירה''' ==

	ספק סוטה, שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה<ref>ע"ע קנוי וסתירה.</ref>, אסורה עליו<ref>ע"ע השקאת סוטה. משנה סוטה ב א וברייתא שם כח א; רמב"ם סוטה פ"א ה"ב; טוש"ע אה"ע קעח א.</ref>, מן הכתוב: ונטמאה<ref>במדבר ה כט.</ref>, ודורשים שאשת איש שאחרי קינוי וסתירה ספק זינתה, אסורה<ref>ברייתא שם.</ref>, שאסרה הכתוב עד שיתברר הספק על ידי השקאתה<ref>ע"ע השקאת סוטה. רש"י שם ד"ה שעל הספק.</ref>, ואף על פי שהיה לנו להתירה מחמת שיש לה חזקת התר<ref>ע"ע חזקה ב (דמעיקרא): הענינים הנדונים בחזקה. עי' ציון 400. עי' תוס' שם כט א ד"ה שכן; מהרש"א שם כח א על תוס' ד"ה מה.</ref>, מכל מקום אסורה, לפי שהספק בה כודאי<ref>עי' ציון 236 וע"ע הנ"ל ציון 89 ואילך.</ref>, וחזקה* לא נאמרה אלא בספק<ref>ע"ע הנ"ל ציון 93 וכעין זה שם ציון 386. שערי ציון סי' לג; שו"ת עונג יו"ט סי' קעא.</ref>, או לפי שהורעה החזקה מחמת הקינוי והסתירה<ref>תוס' חולין ט ב וסוטה כה ב ועי' תוס' נדה ב א; ש"ש ש"א פט"ו לענין חזקת הגוף. ועי' ציון 248.</ref>, שיש רגלים לדבר<ref>פנ"י כתובות ט א בתוס' ד"ה לא צריכא; חת"ס ח"ג (אה"ע ח"א) סי' קלא (החלק הב). ועי' ציון 237.</ref>, או לפי שעל דיני סוטה, חזקה אינה מועילה<ref>עי' ש"ש ש"ו פכ"ג.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שאף בלא חזקה היה לנו להתירה, לפי שעל ידי הקינוי והסתירה אינו מתעורר ספק כלל, שהרי אין אוסרים על היחוד*<ref>עי' ציון 8.</ref>, ובקינוי וסתירה חידשה התורה שאסורה<ref>חי' הגר"ח יבו"ח פ"ו הי"ט.</ref>. על גדר האיסור, עי' להלן<ref>ציון 236 ואילך.</ref>.		ספק סוטה, שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה<ref>ע"ע קנוי וסתירה.</ref>, אסורה עליו<ref>ע"ע השקאת סוטה. משנה סוטה ב א וברייתא שם כח א; רמב"ם סוטה פ"א ה"ב; טוש"ע אה"ע קעח א.</ref>, מן הכתוב: ונטמאה<ref>במדבר ה כט.</ref>, ודורשים שאשת איש שאחרי קינוי וסתירה ספק זינתה, אסורה<ref>ברייתא שם.</ref>, שאסרה הכתוב עד שיתברר הספק על ידי השקאתה<ref>ע"ע השקאת סוטה. רש"י שם ד"ה שעל הספק.</ref>, ואף על פי שהיה לנו להתירה מחמת שיש לה חזקת התר<ref>ע"ע חזקה ב (דמעיקרא): הענינים הנדונים בחזקה. עי' ציון 400. עי' תוס' שם כט א ד"ה שכן; מהרש"א שם כח א על תוס' ד"ה מה.</ref>, מכל מקום אסורה, לפי שהספק בה כודאי<ref>עי' ציון 236 וע"ע הנ"ל ציון 89 ואילך.</ref>, וחזקה* לא נאמרה אלא בספק<ref>ע"ע הנ"ל ציון 93 וכעין זה שם ציון 386. שערי ציון סי' לג; שו"ת עונג יו"ט סי' קעא.</ref>, או לפי שהורעה החזקה מחמת הקינוי והסתירה<ref>תוס' חולין ט ב וסוטה כה ב ועי' תוס' נדה ב א; ש"ש ש"א פט"ו לענין חזקת הגוף. ועי' ציון 248.</ref>, שיש רגלים לדבר<ref>פנ"י כתובות ט א בתוס' ד"ה לא צריכא; חת"ס ח"ג (אה"ע ח"א) סי' קלא (החלק הב). ועי' ציון 237.</ref>, או לפי שעל דיני סוטה, חזקה אינה מועילה<ref>עי' ש"ש ש"ו פכ"ג.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שאף בלא חזקה היה לנו להתירה, לפי שעל ידי הקינוי והסתירה אינו מתעורר ספק כלל, שהרי אין אוסרים על היחוד*<ref>עי' ציון 8.</ref>, ובקינוי וסתירה חידשה התורה שאסורה<ref>חי' הגר"ח יבו"ח פ"ו הי"ט.</ref>. על גדר האיסור, עי' להלן<ref>ציון 236 ואילך.</ref>.
שורה 171:		שורה 171:
	סוטה ספק שהיא עצמה יודעת שלא זינתה, יש מן האחרונים סוברים שאסורה לבעלה, לפי שלדעתם איסור סוטה הוא איסור בפני עצמו שכל שקינא לה בעלה ונסתרה, אסורה<ref>רע"א בשו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' קנב; מנ"ח מ' שסה אות ב; עי' או"ש סוטה פ"א ה"א; מרחשת ח"ב סי' יח אות ד.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים שלפי שבעלה עובר איסור, לפי שעליו אסרה התורה שאינו יודע<ref>עי' לעיל.</ref>, אף היא אסורה מן הכתוב: איש איש<ref>במדבר ה יב.</ref> ודרש ר' עקיבא שאסורה אשה כאיש<ref>במדב"ר פר' נשא פר' ט סי' כח. פנים יפות במדבר שם הובא בקובץ תשובות הגרי"ש אלישיב ח"ג סי' קפה.</ref>. ויש מן האחרונים סוברים שכל שהיא יודעת האמת ואין לה ספק, מותרת, לפי שלא נאמר איסור אלא למסופק בדבר<ref>משל"מ סוטה פ"ב ה"ח ד"ה ואיכא לעיוני; מהר"ם מינץ בשו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' קנ, ועי' ציון 303; קוה"ע סי' טו אות יט; חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.</ref>.		סוטה ספק שהיא עצמה יודעת שלא זינתה, יש מן האחרונים סוברים שאסורה לבעלה, לפי שלדעתם איסור סוטה הוא איסור בפני עצמו שכל שקינא לה בעלה ונסתרה, אסורה<ref>רע"א בשו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' קנב; מנ"ח מ' שסה אות ב; עי' או"ש סוטה פ"א ה"א; מרחשת ח"ב סי' יח אות ד.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים שלפי שבעלה עובר איסור, לפי שעליו אסרה התורה שאינו יודע<ref>עי' לעיל.</ref>, אף היא אסורה מן הכתוב: איש איש<ref>במדבר ה יב.</ref> ודרש ר' עקיבא שאסורה אשה כאיש<ref>במדב"ר פר' נשא פר' ט סי' כח. פנים יפות במדבר שם הובא בקובץ תשובות הגרי"ש אלישיב ח"ג סי' קפה.</ref>. ויש מן האחרונים סוברים שכל שהיא יודעת האמת ואין לה ספק, מותרת, לפי שלא נאמר איסור אלא למסופק בדבר<ref>משל"מ סוטה פ"ב ה"ח ד"ה ואיכא לעיוני; מהר"ם מינץ בשו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' קנ, ועי' ציון 303; קוה"ע סי' טו אות יט; חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.</ref>.

	=== '''האיסור לבועל ולנסתר עמה''' ===		== '''האיסור לבועל ולנסתר עמה''' ==

	אשת איש שזינתה או שבעלה קינא לה ונסתרה, אסורה על הבועל או הנסתר עמה<ref>משנה סוטה כז ב, ועי' משנה יבמות כד ב ורש"י שם ד"ה יוציא ורש"י כתובות ט א ד"ה ועוד מי וסנהדרין מא א ד"ה והא יכולין, שהדברים אמורים אף בודאי זינתה; רמב"ם סוטה פ"ב הי"ב; טוש"ע אה"ע יא א קעח יז.</ref>. שנאמר: ונטמאה<ref>במדבר ה כט.</ref>, ודורשים ו המיותר, שכשם שנטמאה לבעל נטמאה אף לבועל או לנסתר עמה<ref>ר"ע משנה סוטה שם.</ref>, או שנאמר פעמים נטמאה<ref>שם ה יד.</ref>, ודורשים אחד לבעל ואחד לבועל או לנסתר עמה<ref>רבי משנה סוטה שם.</ref>.		אשת איש שזינתה או שבעלה קינא לה ונסתרה, אסורה על הבועל או הנסתר עמה<ref>משנה סוטה כז ב, ועי' משנה יבמות כד ב ורש"י שם ד"ה יוציא ורש"י כתובות ט א ד"ה ועוד מי וסנהדרין מא א ד"ה והא יכולין, שהדברים אמורים אף בודאי זינתה; רמב"ם סוטה פ"ב הי"ב; טוש"ע אה"ע יא א קעח יז.</ref>. שנאמר: ונטמאה<ref>במדבר ה כט.</ref>, ודורשים ו המיותר, שכשם שנטמאה לבעל נטמאה אף לבועל או לנסתר עמה<ref>ר"ע משנה סוטה שם.</ref>, או שנאמר פעמים נטמאה<ref>שם ה יד.</ref>, ודורשים אחד לבעל ואחד לבועל או לנסתר עמה<ref>רבי משנה סוטה שם.</ref>.
שורה 239:		שורה 239:
	על אשת איש שספק אם זינתה, אם מעמידים על חזקה, ע"ע חזקה דמעיקרא<ref>ציון 89 ואילך.</ref>.		על אשת איש שספק אם זינתה, אם מעמידים על חזקה, ע"ע חזקה דמעיקרא<ref>ציון 89 ואילך.</ref>.

	=== '''לכהן ולתרומה''' ===		== '''לכהן ולתרומה''' ==
	==== האיסור לכהן ====		==== האיסור לכהן ====
	סוטה, אף באופן שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה<ref>ע"ע קנוי וסתירה.</ref>, אסורה לכהן<ref>סוטה כט א; רמב"ם איסו"ב פי"ח הי"ב.</ref>, יש מן התנאים סוברים שדורשים מן הכתוב: ונטמאה הכתוב ארבע פעמים<ref>במדבר ה יג – יד - כט.</ref>, לבעל<ref>עי' ציון 11 ואילך.</ref> לבועל<ref>עי' ציון 309 ואילך.</ref> ולתרומה<ref>עי' ציון 432 ואילך.</ref>, ודורשים שאף לכהן אסורה<ref>ר"ע שם.</ref>, ויש מן התנאים סוברים שאין דורשים אלא מן הכתוב שלוש פעמים, לבעל לבועל ולתרומה, ולכהונה אסורה מקל וחומר מאיסורה בתרומה<ref>ר' ישמעאל שם.</ref>. יש מן הראשונים שכתבו שסוטה האסורה משום קנוי-וסתירה* הוא איסור מספק<ref>רמב"ם שם.</ref>, לפי שלדעתם איסור לכהן נלמד בקל וחומר מאיסור בתרומה<ref>עי' ציון 409.</ref>, וכיון שלתרומה הוא ספק<ref>עי' ציון 437 ואילך.</ref>, אף לכהן הוא ספק.		סוטה, אף באופן שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה<ref>ע"ע קנוי וסתירה.</ref>, אסורה לכהן<ref>סוטה כט א; רמב"ם איסו"ב פי"ח הי"ב.</ref>, יש מן התנאים סוברים שדורשים מן הכתוב: ונטמאה הכתוב ארבע פעמים<ref>במדבר ה יג – יד - כט.</ref>, לבעל<ref>עי' ציון 11 ואילך.</ref> לבועל<ref>עי' ציון 309 ואילך.</ref> ולתרומה<ref>עי' ציון 432 ואילך.</ref>, ודורשים שאף לכהן אסורה<ref>ר"ע שם.</ref>, ויש מן התנאים סוברים שאין דורשים אלא מן הכתוב שלוש פעמים, לבעל לבועל ולתרומה, ולכהונה אסורה מקל וחומר מאיסורה בתרומה<ref>ר' ישמעאל שם.</ref>. יש מן הראשונים שכתבו שסוטה האסורה משום קנוי-וסתירה* הוא איסור מספק<ref>רמב"ם שם.</ref>, לפי שלדעתם איסור לכהן נלמד בקל וחומר מאיסור בתרומה<ref>עי' ציון 409.</ref>, וכיון שלתרומה הוא ספק<ref>עי' ציון 437 ואילך.</ref>, אף לכהן הוא ספק.
שורה 259:		שורה 259:
	סוטה, אף באופן שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה<ref>ע"ע קנוי וסתירה.</ref>, אסורה באכילת תרומה<ref>משנה סוטה ב א; רמב"ם תרומות פ"ה הט"ו.</ref>, מן הכתוב: ונטמאה הכתוב שלוש פעמים<ref>במדבר ה כט.</ref>, ומאחד מהם דורשים שאסורה בתרומה<ref>סוטה כט א.</ref>. יש מן הראשונים שכתבו שלסוטה ודאית<ref>עי' לעיל: בודאי.</ref>, הוא איסור ודאי, ולסוטה מספק<ref>עי' לעיל: מספק על ידי קינוי וסתירה.</ref>, הוא איסור מספק<ref>רמב"ם שם.</ref>, לפי שלדעתם הכתוב נאמר בסוטה ודאי, ובספק סוטה, אף על פי שלענין איסור לבעלה אף בספק סוטה הוא איסור ודאי<ref>עי' ציון 236 ואילך.</ref>, לענין תרומה וכהונה אינו אלא ספק, וחוששים לאיסור, ואין מעמידים על חזקתה<ref>עונג יו"ט סי' קעב.</ref>, או שלדעתם ספק כודאי הנאמר בסוטה הוא איסור בפני עצמו<ref>עי' ציון 242 ואילך.</ref> ואינו נאמר אלא למי שנוגע לו, כגון הבעל, ולמי שאינו נוגע לו, כגון לבית-דין*, נשאר ספק<ref>חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שהסוטה עצמה שיודעת שלא זינתה, מותרת בתרומה, והאיסור בתרומה הוא כלפי בית-דין, שעליהם למונעה מלאכול תרומה או שלא להאכילה בתרומה<ref>חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.</ref>.		סוטה, אף באופן שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה<ref>ע"ע קנוי וסתירה.</ref>, אסורה באכילת תרומה<ref>משנה סוטה ב א; רמב"ם תרומות פ"ה הט"ו.</ref>, מן הכתוב: ונטמאה הכתוב שלוש פעמים<ref>במדבר ה כט.</ref>, ומאחד מהם דורשים שאסורה בתרומה<ref>סוטה כט א.</ref>. יש מן הראשונים שכתבו שלסוטה ודאית<ref>עי' לעיל: בודאי.</ref>, הוא איסור ודאי, ולסוטה מספק<ref>עי' לעיל: מספק על ידי קינוי וסתירה.</ref>, הוא איסור מספק<ref>רמב"ם שם.</ref>, לפי שלדעתם הכתוב נאמר בסוטה ודאי, ובספק סוטה, אף על פי שלענין איסור לבעלה אף בספק סוטה הוא איסור ודאי<ref>עי' ציון 236 ואילך.</ref>, לענין תרומה וכהונה אינו אלא ספק, וחוששים לאיסור, ואין מעמידים על חזקתה<ref>עונג יו"ט סי' קעב.</ref>, או שלדעתם ספק כודאי הנאמר בסוטה הוא איסור בפני עצמו<ref>עי' ציון 242 ואילך.</ref> ואינו נאמר אלא למי שנוגע לו, כגון הבעל, ולמי שאינו נוגע לו, כגון לבית-דין*, נשאר ספק<ref>חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שהסוטה עצמה שיודעת שלא זינתה, מותרת בתרומה, והאיסור בתרומה הוא כלפי בית-דין, שעליהם למונעה מלאכול תרומה או שלא להאכילה בתרומה<ref>חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.</ref>.

	=== '''הפסד זכויותיה''' ===		== '''הפסד זכויותיה''' ==
	==== סוטה ודאית ====		==== סוטה ודאית ====

שורה 298:		שורה 298:
	בן הסוטה מבעלה, יש מן הראשונים שכתבו שהוא ממזר* מדברי חכמים<ref>ר"ח הובא בתוס' יבמות מט ב וברמב"ן ורשב"א שם פה ב פי' א.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שאינו ממזר<ref>ר"ח בשם י"א הובא ברמב"ן ורשב"א שם; רש"י שם ד"ה סוטה ודאי ורמב"ן ורשב"א שם בביאורו; תוס' שם מט ב.</ref>, שלא קנסו בה חכמים<ref>תוס' שם.</ref>.		בן הסוטה מבעלה, יש מן הראשונים שכתבו שהוא ממזר* מדברי חכמים<ref>ר"ח הובא בתוס' יבמות מט ב וברמב"ן ורשב"א שם פה ב פי' א.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שאינו ממזר<ref>ר"ח בשם י"א הובא ברמב"ן ורשב"א שם; רש"י שם ד"ה סוטה ודאי ורמב"ן ורשב"א שם בביאורו; תוס' שם מט ב.</ref>, שלא קנסו בה חכמים<ref>תוס' שם.</ref>.

	=== '''סוטה דרבנן''' ===		== '''סוטה דרבנן''' ==

	<blockquote>סוטה מדרבנן היא אשת איש שהעידו על בעלה שמת ונישאת לאחר, ובא בעלה, שמן התורה מותרת לחזור לבעלה ומדרבנן אסורה לו<ref>יבמות יא א ורש"י שם ד"ה ואת אמרת לי.</ref>.		<blockquote>סוטה מדרבנן היא אשת איש שהעידו על בעלה שמת ונישאת לאחר, ובא בעלה, שמן התורה מותרת לחזור לבעלה ומדרבנן אסורה לו<ref>יבמות יא א ורש"י שם ד"ה ואת אמרת לי.</ref>.