אנציקלופדיה תלמודית:נערה - היסטוריית גרסאות

Rakovsky: יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''': אשה שהגיעה לפרק זמן שאחרי קטנותה. == פתיחה ==
2023-04-18T09:07:28Z

יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''': אשה שהגיעה לפרק זמן שאחרי קטנותה.</span> == <span dir="rtl">פתיחה</span> == <span di..."

דף חדש
<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''': אשה שהגיעה לפרק זמן שאחרי קטנותה.</span>

== <span dir="rtl">פתיחה</span> ==

<span dir="rtl">שלש תקופות באשה: קטנה, נערה, ובוגרת</span><ref><span dir="rtl">משנה נדה מז א; רמב"ם אישות פ"ב ה"א וב.</span></ref><span dir="rtl">, ומשל משלו חכמים באשה: פגה, בוחל וצמל, פגה – היינו פרי כשהוא סמדר</span><ref><span dir="rtl">רש"י שם ד"ה פגה.</span></ref> <span dir="rtl">- עודה תינוקת, בוחל - כשהפרי גדל קצת</span><ref><span dir="rtl">רש"י שם ד"ה בוחל.</span></ref> <span dir="rtl">- אלו ימי נעוריה, צמל - מלשון יצתה מלאה</span><ref><span dir="rtl">גמ' נדה שם.</span></ref> <span dir="rtl">- משתהיה בוגרת</span><ref><span dir="rtl">משנה נדה שם.</span></ref><span dir="rtl">. הקטנה נעשית נערה בשנים ובסימנים</span><ref><span dir="rtl">ע"ע גדולה, ועי' רמב"ם שם ה"א.</span></ref><span dir="rtl">, על השנים שנעשית בהם נערה, ע"ע גדולה: השנים. על הסימנים שנעשית בהם נערה, ע"ע הנ"ל: הסימנים</span><ref><span dir="rtl">על היולדת אם הוא סימן, ע"ע הנ"ל: סימן בנים.</span></ref><span dir="rtl">. ימי נערות הם ששה חודשים</span><ref><span dir="rtl">שמואל כתובות לט א וקדושין עט א; רמב"ם שם ה"ב.</span></ref><span dir="rtl">, לא פחות ולא יותר</span><ref><span dir="rtl">גמ' כתובות שם.</span></ref><span dir="rtl">, ולאחר ששה חודשים נעשית בוגרת, ועל כך ע"ע בוגרת</span><ref><span dir="rtl">על יום אחרון שנשלם בו ששה חדשים ע"ע הנ"ל ציון 37 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">אילונית* אין לה ימי נערות, ומקטנותה יוצאת לבגרות</span><ref><span dir="rtl">ברייתא יבמות פ א; רמב"ם אישות פ"ב ה"ה.</span></ref><span dir="rtl">, על זמן בגרותה ע"ע אילונית: גדלותה ובגרותה.</span>

== <span dir="rtl">דיניה</span> ==

<span dir="rtl">קטנה שנעשית נערה, הרי היא גדולה* לכל הדינים, חייבת בכל מצות הנוהגות בנשים, והיא בת עונשים, ומעשיה ודבריה קיימים בדברים הצריכים דעת וכוונה</span><ref><span dir="rtl">ע"ע גדולה, ועי' רש"י קדושין ג ב ד"ה אבל.</span></ref><span dir="rtl">. על מיאון* שנחלקו תנאים ואמוראים אם נערה יכולה למאן, ע"ע מיאון: עד מתי ממאנת.</span>

=== <span dir="rtl">אונס ומפתה</span> ===

<span dir="rtl">האונס* או המפתה* נערה שהיא בתולה, קונסים אותו לשלם חמישים סלעים, שנאמר: ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף</span><ref><span dir="rtl">דברים כב כט. רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"א וט; טוש"ע אה"ע קעז א.</span></ref><span dir="rtl">. ועל כך, ע"ע אונס וע' מפתה. על מחלוקת תנאים אם הדין כן אף בקטנה, ע"ע הנ"ל</span><ref><span dir="rtl">וע"ע אונס ציון 75 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. האונס, חייב לקחת את האנוסה לאשה, שנאמר: ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו</span><ref><span dir="rtl">דברים כב כט.</span></ref><span dir="rtl">, ועל כך ע"ע אונס: חובתו לקחת האנוסה לאשה.</span>

=== <span dir="rtl">מוציא שם רע</span> ===

<span dir="rtl">הבא על אשתו נערה* שנשאה בחזקת בתולה, והוציא עליה שם רע שלא מצא לה בתולים</span><ref><span dir="rtl">ע"ע טענת בתולים.</span></ref><span dir="rtl">, ונמצא ששיקר, לוקה ומשלם קנס ואסור לו לגרשה, שנאמר: כי יקח איש אשה וגו' ולקחו זקני העיר ההוא את האיש ויסרו אתו, וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה, כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו</span><ref><span dir="rtl">דברים כב יג-כב. כתובות מ ב ומו א; רמב"ם נערה פ"ג.</span></ref><span dir="rtl">. על דיניהם, ע"ע מוציא שם רע</span><ref><span dir="rtl">ושם: האשה הבעל ואישות, שהוא דוקא בנערה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">יציאת אמה עבריה</span> ===

<span dir="rtl">אמה-העבריה* שגדלה ונעשית נערה, יוצאת לחרות</span><ref><span dir="rtl">עי' משנה קדושין יד ב וברייתא שם ד א ומכילתא שמות כא יא; רמב"ם עבדים פ"ד ה"ה. וע"ע אמה העבריה ציון 108 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ויצאה חנם אין כסף</span><ref><span dir="rtl">שמות כא יא.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו: אין כסף, אלו ימי נערות</span><ref><span dir="rtl">מכילתא שם וברייתא קדושין ד א. ועי' מכילתא שם שיש דורשים הכתוב לענין אחר.</span></ref><span dir="rtl">, שלא הכסף מוציאה אלא דבר אחר, היינו הנערות</span><ref><span dir="rtl">רש"י שם ד"ה אין.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שלמדים מהכתוב: ויצאה חנם, אלו ימי נערות</span><ref><span dir="rtl">רש"י ורשב"ם ודעת זקנים ור"י בכור שור ור"ח פלטיאל שמות שם; מאירי קדושין שם: יש גורסים; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, ריבה לה הכתוב יציאה אחרת בחנם יתר על העבד, ומפי השמועה למדו שהיא הבאת סימני נערות</span><ref><span dir="rtl">רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">הבא על נערה המאורסה</span> ===

<span dir="rtl">הבא על נערה-המאורסה, שניהם בסקילה, שנאמר: כי יהיה נער בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא וסקלתם אתם</span><ref><span dir="rtl">דברים כב כג-כד. עי' משנה סנהדרין סו ב; רמב"ם אסו"ב פ"ג ה"ד.</span></ref><span dir="rtl">, ועל כך ע"ע נערה המאורסה</span><ref><span dir="rtl">וע"ע ארוסה ציון 3 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">תבעוה להינשא</span> ===

<span dir="rtl">ארוסה שתבעה בעלה להינשא והיא נערה, נותנים לה זמן שנים עשר חודש משעת התביעה לפרנס את עצמה</span><ref><span dir="rtl">משנה כתובות נז א; רמב"ם אישות פ"י הי"ז; טוש"ע אהע"ז נו א.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: תשב הנער אתנו ימים או עשור</span><ref><span dir="rtl">בראשית כד נה.</span></ref><span dir="rtl">, ו'ימים' פרושו שנה, כמו: ימים תהיה גאלתו</span><ref><span dir="rtl">ויקרא כה כט. ר' חסדא כתובות שם ב.</span></ref><span dir="rtl">. על פרטי דיניה, ועל קטנה ובוגרת שתבעוה להינשא ע"ע ארוסה: זמן נשואיה.</span>

=== <span dir="rtl">קבלת גיטה</span> ===

<span dir="rtl">נערה המאורסה שאביה מקבל את גיטה</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">123.</span></ref><span dir="rtl">, נחלקו תנאים אם אף היא עצמה מקבלת את גיטה: א) חכמים סוברים שמקבלת את גיטה</span><ref><span dir="rtl">משנה גיטין סד ב.</span></ref><span dir="rtl">, שידה היא העיקר שהרי מקבלת גיטה בבגרות, והתורה זכתה בנערותה יד יתרה של אביה, ולא ניתנה לה יד האב לבטל כח ידה</span><ref><span dir="rtl">תוס' שם ד"ה נערה, בביאור הגמ' שם: ידא יתירתא זכי לה רחמנא.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מפרשים שיד אביה הוא העיקר</span><ref><span dir="rtl">עי' תוס' שם בשם רש"י קודם חזרה; רמב"ן קדושין מג ב.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי אינה יכולה לקבל את גיטה בעודה קטנה</span><ref><span dir="rtl">תוס' שם.</span></ref><span dir="rtl">, והתורה זכתה לה יד יתירה את ידה</span><ref><span dir="rtl">תוס' ורמב"ן שם בביאור הגמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, שהיא כשלוחו של האב</span><ref><span dir="rtl">רמב"ן שם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ר' יהודה סובר שאינה מקבלת את גיטה שאין שתי ידים זוכות כאחת</span><ref><span dir="rtl">משנה שם.</span></ref><span dir="rtl">, שבמקום אביה אין ידה כלום</span><ref><span dir="rtl">גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, שבימי נערות היא לגמרי ברשותו</span><ref><span dir="rtl">רש"י שם ד"ה יד.</span></ref><span dir="rtl">. הלכה כחכמים</span><ref><span dir="rtl">רמב"ם גרושין פ"ב הי"ח; טוש"ע אה"ע קמא ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">קבלת קידושיה</span> ===

<span dir="rtl">נערה שאביה יכול לקדשה</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">109.</span></ref><span dir="rtl">, נחלקו אמוראים בדעת תנאים אם אף היא עצמה יכולה לקדש את עצמה: א) יש סוברים שאינה יכולה לקדש את עצמה</span><ref><span dir="rtl">ר' יוחנן קדושין מג ב.</span></ref><span dir="rtl">, ואף לסוברים שמקבלת את גיטה</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">31.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שבקידושין מפקיעה את עצמה מרשות אביה</span><ref><span dir="rtl">ר' יוסי בר חנינא קדושין שם בלשון ראשון בד' ר' יוחנן, ועי"ש מד א: השתא דאתית וכו', ורש"י שם ד"ה השתא.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שקידושין שצריך דעת המקנה</span><ref><span dir="rtl">ע"ע קדושין.</span></ref><span dir="rtl">, אינה מתקדשת אלא בקבלת אביה שזיכתה לו התורה קידושיה</span><ref><span dir="rtl">ריב"ח שם בלשון שני בד' ר"י, ורש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואף ברשות אביה אינה מתקדשת, שחוששים שמא יבוא לקדשה שלא ברשותו</span><ref><span dir="rtl">ר"ח בן שמואל שם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שלסוברים שמתגרשת בקבלת גיטה</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>31<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, אף מתקדשת בקבלת קידושיה</span><ref><span dir="rtl">ר"ל שם מג ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מאמר</span> ===

<span dir="rtl">נערה יבמה שיכול אביה לקדשה במאמר, אף היא יכולה לקדש את עצמה במאמר</span><ref><span dir="rtl">ברייתא קדושין מד א.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שנערה אינה מתקדשת אלא על ידי אביה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">42.</span></ref><span dir="rtl">, מאמר, לסוברים שהוא מועיל בעל כרחה</span><ref><span dir="rtl">ע"ע מאמר ציון 101.</span></ref><span dir="rtl">, דינו כגרושין שכיון שהם חלים בעל כרחה, נערה מתגרשת אף על ידי עצמה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>31<span dir="rtl">. גמ' קדושין שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואף לסוברים שנערה אינה מתגרשת על ידי עצמה</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">37.</span></ref><span dir="rtl">, וכן לסוברים שמאמר אינו מועיל בעל כרחה</span><ref><span dir="rtl">ע"ע מאמר ציון 109 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום אף היא מקבלת את המאמר, הואיל והיא זקוקה ועומדת ליבם</span><ref><span dir="rtl">גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, די בכח הקנין שלה</span><ref><span dir="rtl">רש"י שם ד"ה הואיל. וע"ע מאמר ציון 143 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מינוי שליח לקבלה</span> ===

<span dir="rtl">נערה המאורסה שיש לה אב, לסוברים שמתגרשת בקבלת גיטה לידה</span><ref><span dir="rtl">עי' ציונים</span> <span dir="rtl"></span>31<span dir="rtl">,</span> <span dir="rtl">40.</span></ref><span dir="rtl">, אין יכולה לעשות שליח-לקבלה</span><ref><span dir="rtl">ר' נחמן קדושין מד ב ור' יוחנן בירושלמי גיטין פ"ו ה"ב וקדושין פ"ב ה"א; רמב"ם גירושין פ"ב הי"ח; טוש"ע אה"ע קמא ב.</span></ref><span dir="rtl">, שאין אלים ידה כיד אביה לעשות שליח</span><ref><span dir="rtl">ר"נ שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חולקים וסוברים שיכולה לעשות שליח לקבלה</span><ref><span dir="rtl">ר"ל בירושלמי שם.</span></ref><span dir="rtl">, שידה כיד אביה</span><ref><span dir="rtl">שיטה לא נודע למי קדושין שם, ושם שר"ל לשיטתם בקדושין שמקבלת עי' ציון</span> <span dir="rtl">49, שידה כיד אביה לגמרי.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">דם נדה</span> ===

<span dir="rtl">הקטנה אין דרכה לראות דם נדה, ומשנעשית נערה דרכה לראות</span><ref><span dir="rtl">תוה"ב הארוך והקצר בית הנשים ש"ד ומאירי נדה ה א בביאור הברייתא שם: משהגיעו ימי הנעורים, ושכ"ה בתוספתא נדה פ"א; מאירי נדה סד ב ור"ן שבועות (ד א) בביאור המשנה נדה שם: הגיע זמנה לראות; טוש"ע יו"ד קצ ב, ושו"ע שם קפט כז.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שזמנה משהגיעה לכלל שנים ואף שלא הביאה סימנים</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">6. עי' רש"י נדה שם ד"ה אין, ורשב"א ומאירי שם בדעתו. ועי' חשק שלמה נדה שם שפי' ד' רש"י בע"א, ועי' שו"ת נחלת אבות סי' י.</span></ref><span dir="rtl">. על בתולה שנבעלה וראתה דם, אם חוששים לדם נדה או שהיא דם-בתולים, שיש חילוק בין קטנה שאין דרכה לראות לגדולה שדרכה לראות, ע"ע דם בתולים</span><ref><span dir="rtl">ציון 8 ואילך, ושם ציון 44 ואילך על דיני הבוגרת.</span></ref><span dir="rtl">. על דיני וסת, שיש חילוק בין קטנה שאין דרכה לראות לגדולה שדרכה לראות, ע"ע וסת</span><ref><span dir="rtl">ציון 879 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על דיני כתמים, שיש חילוק בין קטנה שאין דרכה לראות לגדולה שדרכה לראות, ע"ע כתמים</span><ref><span dir="rtl">ציון 1677 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מורדת</span> ===

<span dir="rtl">על נערה שאינה משמשת עם בעלה שיש סוברים שאינה חשובה מורדת, שמחמת צער הבעילה אינה משמשת, ע"ע מורדת</span><ref><span dir="rtl">ציון 118.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מקדש יתומה</span> ===

<span dir="rtl">על המקדש יתומה נערה שהיתה ניזונת מן האחים</span><ref><span dir="rtl">ע"ע תנאי כתובה.</span></ref><span dir="rtl">, אם חייב הארוס במזונותיה כיון שאינה יכולה לפרנס עצמה שאינה בוגרת, ע"ע ארוסה</span><ref><span dir="rtl">ציון 29 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">בת-כהן שזינתה, שעונשה בשריפה</span><ref><span dir="rtl">ע"ע בת כהן ציון 125 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שיש סוברים שהוא דוקא בנערה, ע"ע בת כהן</span><ref><span dir="rtl">ציון 135. ושם ציון 138 ואילך שי"ח.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">זכויות האב</span> ==

<span dir="rtl">האב זכאי בבתו נערה בדברים מסוימים</span><ref><span dir="rtl">עי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, עד שתהיה בוגרת</span><ref><span dir="rtl">ע"ע בוגרת ציון 54 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, או עד שתכנס לחופה</span><ref><span dir="rtl">עי' משנה כתובות מח א ורש"י שם ד"ה לעולם, וע"ע חופה ציון 19 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מכירתה לאמה</span> ===

<span dir="rtl">נערה אין אביה יכול למוכרה לאמה-העבריה</span><ref><span dir="rtl">ברייתא נדרים נו א וקדושין יט ב וערכין כט ב</span></ref><span dir="rtl">, שלמדים בקל וחומר: ומה מכורה כבר יוצאה בסימני נערות</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">19 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, זו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר</span><ref><span dir="rtl">ברייתא נדרים נו א וערכין כט ב</span></ref><span dir="rtl">. ועוד שנאמר בפרשת מכירת אמה: וכי ימכר איש את בתו</span><ref><span dir="rtl">שמות כא ז.</span></ref><span dir="rtl">, בת ולא אם, יצאה נערה שראויה להיות אם</span><ref><span dir="rtl">מדרש הגדול שם. וכעי"ז ברלב"ג שם שורש הראשון.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">קנס של אונס ומפתה</span> ===

<span dir="rtl">חמישים סלעים שקונסים את האונס* והמפתה* נערה שהיא בתולה</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">13.</span></ref><span dir="rtl">, נותנים לאב, שנאמר: ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף</span><ref><span dir="rtl">דברים כב כט. רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"א; טור אה"ע קעז; רמ"א שם ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בושת ופגם</span> ===

<span dir="rtl">תשלומי בושת* ופגם של האונס* והמפתה* נערה</span><ref><span dir="rtl">ע"ע אונס: חובתו בתשלומי צער בושת ופגם, וע' בושת וע' מפתה.</span></ref><span dir="rtl">, נותנים לאב</span><ref><span dir="rtl">משנה כתובות מא ב במפתה, וגמ' שם מ ב בבושת ופגם; רמב"ם נערה בתולה פ"ב הי"ד; טור אה"ע קעז ורמ"א שם ב. ועי' רח"ה שם הי"ג בגדר זכות האב אם הוא בתשלומים או בעיקר המחייב, וע"ע טוען ונטען ציון 468 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, מפני שברשותו לקדשה למנוול ומוכה שחין</span><ref><span dir="rtl">מסקנת הגמ' כתובות מ ב. וע"ע אונס ציון 48.</span></ref><span dir="rtl">, ובידו לפוגמה בפגם בעילה ולביישה בבושת בעילה</span><ref><span dir="rtl">רש"י שם ד"ה אלא.</span></ref><span dir="rtl">. על המבייש נערה בדברים אחרים, אם תשלומי הבושת לאב או לבת, ע"ע בושת</span><ref><span dir="rtl">ציון 214 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">צער של אונס</span> ===

<span dir="rtl">תשלומי צער* של האונס</span><ref><span dir="rtl">ע"ע אונס ציון 37.</span></ref><span dir="rtl">, נחלקו ראשונים למי משלם: יש סוברים שמשלם לאב</span><ref><span dir="rtl">רש"י כתובות מא ב ד"ה והצער; רמב"ן שם; רמב"ם נערה בתולה פ"ב הי"ד.</span></ref><span dir="rtl">, שכל שבח נעורים לאב</span><ref><span dir="rtl">רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי בידו למוסרה למנוול ומוכה שחין ותיבעל בעל כרחה ויהיה לה צער בעילה</span><ref><span dir="rtl">רמב"ן שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שמשלם לבת, כשם שכל תשלומי צער של בת שהיא של עצמה</span><ref><span dir="rtl">ע"ע צער וע' קטנה. טור אה"ע קעז וכ"מ נערה בתולה פ"ב הי"ג בשם הראב"ד.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על תשלומי מוציא-שם-רע שהוא לאב, ע"ע מוציא שם רע</span><ref><span dir="rtl">ציון 363.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">הפרת נדרים</span> ===

<span dir="rtl">האב מפר נדרו בתו נערה</span><ref><span dir="rtl">משנה נדה מז א; רמב"ם נדרים פי"א ה"ו; טוש"ע יו"ד רלד א.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר בפרשת הפרת נדרים של אב לבתו: בנעריה בית אביה</span><ref><span dir="rtl">במדבר ל יז. ספרי שם פסקא קנג; כתובות מז א, ועי"ש מו ב וקדושין ג ב. ועי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, דהיינו שבנעוריה היא ברשות אביה להפרת נדריה</span><ref><span dir="rtl">ספרי שם; רש"י שם ד"ה בנעוריה.</span></ref><span dir="rtl">. על דיני ההפרה ע"ע הפרה</span><ref><span dir="rtl">וע"ע דברים שבינו לבינה ציון 6 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על נערה המאורסה, שהאב מיפר עם הבעל, ע"ע הנ"ל: נערה המאורסה.</span>

=== <span dir="rtl">מעשה ידיה</span> ===

<span dir="rtl">האב זוכה במעשי ידיה של בתו נערה</span><ref><span dir="rtl">עי' משנה כתובות מו ב וגמ' שם מז א; רמב"ם אישות פ"ג הי"א; טוש"ע אה"ע לז א.</span></ref><span dir="rtl">, שלמדים מהיקש: וכי ימכר איש את בתו לאמה</span><ref><span dir="rtl">שמות כא ז.</span></ref><span dir="rtl">, מה אמה מעשי ידיה לרבה, אף בת מעשי ידיה לאביה</span><ref><span dir="rtl">כתובות מז א.</span></ref><span dir="rtl">, והיקש בא ללמד על נערה, שבקטנה אין צריך לימוד שהרי יכול למוכרה קל וחומר שמעשה ידיה שלו</span><ref><span dir="rtl">גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מציאתה</span> ===

<span dir="rtl">מציאת נערה לאביה</span><ref><span dir="rtl">עי' משנה כתובות מו ב, ושם בגמ' וברש"י ד"ה האב, שהמשנה אף בנערה; רמב"ם אישות פ"ג הי"א; טוש"ע אה"ע לז א.</span></ref><span dir="rtl">, משום איבה</span><ref><span dir="rtl">גמ' שם מז א.</span></ref><span dir="rtl">, שאם מציאתה לעצמה שמא לא יזון אותה</span><ref><span dir="rtl">רש"י שם ד"ה משום.</span></ref><span dir="rtl">, או שמא יקדשנה למנוול ומוכה שחין</span><ref><span dir="rtl">תוס' שם ד"ה משום.</span></ref><span dir="rtl">, לפיכך הוא של אביה אפילו אינה סמוכה על שולחנו</span><ref><span dir="rtl">תוס' שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שפירשו לפי שכל שבח נעורים לאביה</span><ref><span dir="rtl">רש"י ב"מ יב א ד"ה מציאת; פהמ"ש להרמב"ם ב"מ פ"א מ"ה. ועי"ש ב בתוד"ה ר' יוחנן.</span></ref><span dir="rtl">, ואפילו אינה סמוכה על שולחנו</span><ref><span dir="rtl">פהמ"ש שם. עי' טוש"ע שם. וע"ע איבה ציון 19 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">לקדשה</span> ===

<span dir="rtl">האב יכול לקדש את בתו נערה</span><ref><span dir="rtl">משנה קדושין מא ב, ועי' משנה כתובות מו ב וגמ' שם; רמב"ם אישות פ"ג הי"א; טוש"ע אה"ע לז א.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: את בתי נתתי לאיש הזה</span><ref><span dir="rtl">דברים כב טז.</span></ref><span dir="rtl">, והכתוב מדבר בנערה</span><ref><span dir="rtl">רמב"ן ורשב"א קדושין ג ב בשם רבותינו הצרפתים; ריטב"א שם. ועי' רש"י שם ד"ה ואימא ותוס' שם ד"ה ואימא, שפי' בע"א. ועי' ר"ח קדושין ד א ותוס' שם ד"ה יציאה בשמו, שלמדים מ"אין כסף".</span></ref><span dir="rtl">. ויכול למוסרה אפילו למנוול ומוכה שחין</span><ref><span dir="rtl">כתובות מ ב וב"ק פז א</span></ref><span dir="rtl">. אם מקדשה בכסף, הכסף שלו, ואם מקבל שטר אירוסין עליה, מקודשת, וכן יכול לקדשה בביאה כשמוסרה לביאה בעל כרחה לשם קדושין</span><ref><span dir="rtl">עי' משנה כתובות שם: האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף בשטר ובביאה, ורש"י שם בביאורה. ועי' תוס' קדושין ג ב ד"ה האב, בשם הירושלמי</span></ref><span dir="rtl">, ויכול ליטול שכר על קדושיה</span><ref><span dir="rtl">ירושלמי כתובות פ"ד ה"ו הובא בתוס' קדושין ג ב ד"ה האב, בביאור המשנה כתובות שם, שזכאי בביאה.</span></ref><span dir="rtl">. והכסף של האב אף אם מקדשת את עצמה לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">49.</span></ref><span dir="rtl">, שלמדים מהכתוב באמה עבריה: ויצאה חנם אין כסף</span><ref><span dir="rtl">שמות כא יא.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, דהיינו שביציאת נערה מרשות אביה בקידושין יש כסף לאב</span><ref><span dir="rtl">רמב"ן ורשב"א וריטב"א שם בביאור מסקנת הסוגיא שם. ועי' ראשונים הנ"ל שכשמקדש האב מסברא שהכסף שלו, ועי' רש"י ותוס' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">במאמר</span> ===

<span dir="rtl">נערה יבמה יכול אביה לקדשה במאמר</span><ref><span dir="rtl">ברייתא קדושין מד א.</span></ref><span dir="rtl">. על הבת עצמה שמתקדשת במאמר, עי' לעיל דיניה</span><ref><span dir="rtl">ציון</span> <span dir="rtl">50.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מסירה לחופה</span> ===

<span dir="rtl">האב מוסר את בתו נערה לחופה, שנאמר: את בתי נתתי לאיש הזה</span><ref><span dir="rtl">דברים כב טז. כתובות מז א.</span></ref><span dir="rtl">, כל נתינות שבה במשמע</span><ref><span dir="rtl">רש"י שם ד"ה הא.</span></ref><span dir="rtl">, ואף בעל כרחה, לפי שהאב עומד במקום בתו</span><ref><span dir="rtl">תוס' קדושין ה ב ד"ה אף.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">קבלת גיטה</span> ===

<span dir="rtl">נערה המאורסה אביה מקבל את גיטה</span><ref><span dir="rtl">משנה גיטין סד ב.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שנאמר: ויצאה והיתה</span><ref><span dir="rtl">עי' כתובות מז א ע"פ דברים כד ב.</span></ref><span dir="rtl">, הקיש הכתוב יציאה להויה, היינו גרושין לקדושין, כשם שמקבל את קדושיה, מקבל את גיטה</span><ref><span dir="rtl">עי' כתובות שם, ורש"י קדושין מג ב ד"ה היא.</span></ref><span dir="rtl">. אם אף הבת עצמה מתגרשת בקבלת גיטה עי' לעיל: דיניה</span><ref><span dir="rtl">ציון</span> <span dir="rtl">31 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">נאמנות</span> ===

<span dir="rtl">האב נאמן לומר על בתו נערה שנתקדשה על ידו לאיש, והיא אסורה על אחרים כאשת איש, שנאמר: את בתי נתתי לאיש הזה</span><ref><span dir="rtl">דברים כב טז. ר' הונא אמר רב בכתובות כב א ורש"י שם ד"ה שנאמן; רמב"ם אישות פ"ט ה"י.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">הערות שוליים</span> ==

<references />