אמנות - היסטוריית גרסאות

Shyk ב־19:31, 5 במרץ 2016

2016-03-05T19:31:45Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:31, 5 במרץ 2016
שורה 6:		שורה 6:
	==יחס לאמנות ביהדות==		==יחס לאמנות ביהדות==
	* "תנו רבנן כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת '''ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים''' מאי תלמודא אמר רבי חנין '''אל תפנו אל מדעתכם'''"[[תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמט/א]]. רש"י מפרש: "כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות - כגון בני אדם '''המציירים בכותל חיות משונות, או דיוקנות של בני אדם של מעשים,''' כגון מלחמת דוד וגלית, וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית, וזו דיוקנית פלוני ופלונית: אסור לקרותו בשבת - שמא יקרא בשטרי הדיוטות: אל מדעתכם - '''אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם וחלל שלכם''': '''אלילים - לשון חללים'''". על פי רש"י נראה שכוונת הגמרא לומר שאין להסתכל על ציורי קיר אמנותיים, משום שזו פנייה לדבר דמיוני - דבר הנוצר מתוך חללי הלב. משמע מכך שאין ראוי לאדם לפנות פנימה וליצור דברים המבטאים את חלל ליבו, ולא מציאות אמיתית. נראה שאיסור זה הוא משום [[ביטול תורה]] ולא איסור עצמי. כלומר, יתכן שהוא בגדר [[מידת חסידות]].		* "תנו רבנן כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת '''ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים''' מאי תלמודא אמר רבי חנין '''אל תפנו אל מדעתכם'''"[[תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמט/א]]. רש"י מפרש: "כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות - כגון בני אדם '''המציירים בכותל חיות משונות, או דיוקנות של בני אדם של מעשים,''' כגון מלחמת דוד וגלית, וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית, וזו דיוקנית פלוני ופלונית: אסור לקרותו בשבת - שמא יקרא בשטרי הדיוטות: אל מדעתכם - '''אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם וחלל שלכם''': '''אלילים - לשון חללים'''". על פי רש"י נראה שכוונת הגמרא לומר שאין להסתכל על ציורי קיר אמנותיים, משום שזו פנייה לדבר דמיוני - דבר הנוצר מתוך חללי הלב. משמע מכך שאין ראוי לאדם לפנות פנימה וליצור דברים המבטאים את חלל ליבו, ולא מציאות אמיתית. נראה שאיסור זה הוא משום [[ביטול תורה]] ולא איסור עצמי. כלומר, יתכן שהוא בגדר [[מידת חסידות]].
	* הרמב"ם, ב[[שמונה פרקים]], מבאר שיש לאדם להשתמש בכל כוחות נפשו לתכלית אחת, והיא השגת השם יתברך כפי יכולת האדם לדעת אותו. בדוגמאות לך, כותב הרמב"ם שמי שהתעוררה אצלו [[מרה שחורה]] ראוי להשתמש באמצעים שונים להסיר המרה השחורה. ביניהם, מיני זמר, טיול בגנות, בבנינים נאים, בחברת צורות יפות [- נראה שהכוונה לשהות במקומות בהם יש יצירות אומנות] וכיו"ב ממה שירחיב הנפש ויסיר המרה השחורה. הרמב"ם אומר שאם זה נעשה כדי לאפשר את מצב הנפשי הרגיל, הדרוש לקניית חכמה, הדבר ראוי. בהמשך דבריו כותב הרמב"ם שמי שמכוון את חייו לקניית השגת ה' יתברך כפי כוחו, לא יתעורר ליצור 'פיתוחי זהב בכותלו' או 'לעשות ריקום זהב בבגדיו הנאים', אלא אם כן הוא מכוון בזה להרחיב נפשו כדי שתתתחזק ותהיה זכה ובהירה לקבל החכמות. <ref>הקדמות הרמב"ם - שמנה פרקים להרמב"ם - פרק ה: בהשתמש האדם בכחות הנפש לצד תכלית אחת, צריך לאדם שישעבד כחות נפשו כולם לפי הדעת, כפי מה שהקדמנו בפרק שלפני זה, וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת, והיא השגת השם יתברך כפי יכולת האדם לדעת אותו, וישים פעולותיו כולן, תנועותיו, מנוחותיו וכל דבריו, מביאים לזו התכלית, עד שלא יהיה בפעולותיו דבר מפועל ההבל, רצוני לומר, פועל שלא יביא אל זאת התכלית, והמשל בו,...וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה - יסירה בשמיעת הנגונים, במיני זמר, בטיול הגנות, בבנינים הנאים, '''חברת הצורות היפות''' וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש ויסיר חולי המרה השחורה ממנו. והכונה בכל זה שיבריא גופו ותכלית הכונה בבריאות גופו לקנות חכמה, ...וכן בדרכי האדם כולם אין צריך שידבר (בהם) אלא במה שתבא לנפשו בו תועלת או ירחק היזק מנפשו או מגופו, או בחכמה או במעלה, או בשבח מעלה, או מעולה, או לגנות גנות, או מגונה, כי קללת בעלי החסרונות וזכרם לגנות אם תהיה הכונה בהם לחסרם אצל בני אדם, עד שיתרחקו מהם ולא יעשו כמעשיהם אז מחויב והוא מעלה. הלא תראה אמרו יתברך (ויקרא י"ח ג'), "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו", וספור הסדומיים, וכל מה שבא במקרא מגנות בעלי החסרונות, וזכרם לגנאי ושבח הטובים והגדלתם, אין הכונה בהם רק מה שזכרתי לך, עד שימשכו בני אדם אחרי הדרכים הטובים האלה, ויתרחקו מדרכי הרעים ההם, וכשישים האדם כונתו אל זה הענין, יבטל מפעולותיו ויחסר ממאמרו הרבה מאד, '''כי מי שיכון אל זה הענין לא יתעורר לפתח הכותל בזהב או לעשות רקום זהב בבגדיו הנאים (האלהים), אם לא יכוין בזה להרחיב נפשו כדי שתבריא וירחיק ~~ממנה~~ חליה, עד שתהיה בהירה וזכה לקבל החכמות,''' והוא אמרם, זכרונם לברכה (שבת כ"ה), "דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים", '''כי הנפש תלאה ותעכור המחשבה בהתמדת עיון הדברים הכעורים, כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש, ואז ישוב למזגו השוה - כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים בעיון לפתוחים ולענינים הנאים, עד שתסור ממנה הליאות,''' כמו שאמרו, "כי הוי חלשי רבנן מגרסיהו הוו אמרי מילתא דבדיחותא", ויחשוב שעל זה הצד לא יהיו אלה רעות, ולא מעשה הבל, רצוני לומר, '''עשית הפתוחים והציורים בבנינים, בכלים ובבגדים''', ודע שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמודה, לא ישיגוה אלא מעט מזער ואחר הרגל גדול".</ref>		* הרמב"ם, ב[[שמונה פרקים]], מבאר שיש לאדם להשתמש בכל כוחות נפשו לתכלית אחת, והיא השגת השם יתברך כפי יכולת האדם לדעת אותו. בדוגמאות לך, כותב הרמב"ם שמי שהתעוררה אצלו [[מרה שחורה]] ראוי להשתמש באמצעים שונים להסיר המרה השחורה. ביניהם, מיני זמר, טיול בגנות, בבנינים נאים, בחברת צורות יפות [- נראה שהכוונה לשהות במקומות בהם יש יצירות אומנות] וכיו"ב ממה שירחיב הנפש ויסיר המרה השחורה. הרמב"ם אומר שאם זה נעשה כדי לאפשר את מצב הנפשי הרגיל, הדרוש לקניית חכמה, הדבר ראוי. בהמשך דבריו כותב הרמב"ם שמי שמכוון את חייו לקניית השגת ה' יתברך כפי כוחו, לא יתעורר ליצור 'פיתוחי זהב בכותלו' או 'לעשות ריקום זהב בבגדיו הנאים', אלא אם כן הוא מכוון בזה להרחיב נפשו כדי שתתתחזק ותהיה זכה ובהירה לקבל החכמות. <ref>הקדמות הרמב"ם - שמנה פרקים להרמב"ם - פרק ה: בהשתמש האדם בכחות הנפש לצד תכלית אחת, צריך לאדם שישעבד כחות נפשו כולם לפי הדעת, כפי מה שהקדמנו בפרק שלפני זה, וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת, והיא השגת השם יתברך כפי יכולת האדם לדעת אותו, וישים פעולותיו כולן, תנועותיו, מנוחותיו וכל דבריו, מביאים לזו התכלית, עד שלא יהיה בפעולותיו דבר מפועל ההבל, רצוני לומר, פועל שלא יביא אל זאת התכלית, והמשל בו,...וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה - יסירה בשמיעת הנגונים, במיני זמר, בטיול הגנות, בבנינים הנאים, '''חברת הצורות היפות''' וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש ויסיר חולי המרה השחורה ממנו. והכונה בכל זה שיבריא גופו ותכלית הכונה בבריאות גופו לקנות חכמה, ...וכן בדרכי האדם כולם אין צריך שידבר (בהם) אלא במה שתבא לנפשו בו תועלת או ירחק היזק מנפשו או מגופו, או בחכמה או במעלה, או בשבח מעלה, או מעולה, או לגנות גנות, או מגונה, כי קללת בעלי החסרונות וזכרם לגנות אם תהיה הכונה בהם לחסרם אצל בני אדם, עד שיתרחקו מהם ולא יעשו כמעשיהם אז מחויב והוא מעלה. הלא תראה אמרו יתברך (ויקרא י"ח ג'), "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו", וספור הסדומיים, וכל מה שבא במקרא מגנות בעלי החסרונות, וזכרם לגנאי ושבח הטובים והגדלתם, אין הכונה בהם רק מה שזכרתי לך, עד שימשכו בני אדם אחרי הדרכים הטובים האלה, ויתרחקו מדרכי הרעים ההם, וכשישים האדם כונתו אל זה הענין, יבטל מפעולותיו ויחסר ממאמרו הרבה מאד, '''כי מי שיכון אל זה הענין לא יתעורר לפתח הכותל בזהב או לעשות רקום זהב בבגדיו הנאים (האלהים), אם לא יכוין בזה להרחיב נפשו כדי שתבריא וירחיק ממ�ה חליה, עד שתהיה בהירה וזכה לקבל החכמות,''' והוא אמרם, זכרונם לברכה (שבת כ"ה), "דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים", '''כי הנפש תלאה ותעכור המחשבה בהתמדת עיון הדברים הכעורים, כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש, ואז ישוב למזגו השוה - כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים בעיון לפתוחים ולענינים הנאים, עד שתסור ממנה הליאות,''' כמו שאמרו, "כי הוי חלשי רבנן מגרסיהו הוו אמרי מילתא דבדיחותא", ויחשוב שעל זה הצד לא יהיו אלה רעות, ולא מעשה הבל, רצוני לומר, '''עשית הפתוחים והציורים בבנינים, בכלים ובבגדים''', ודע שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמודה, לא ישיגוה אלא מעט מזער ואחר הרגל גדול".</ref>. ראה עוד על קונצרט ככלי לחיזוק הרוח היהודית בתקופת השואה ב {{מקור\|שרידי אש א טז}}.
	* יתכן שיש לגזור יחס נכון לאומנות על פי הרמב"ם בפירוש המשנה בנוגע לחמשת חלקי הדיבור. ב{{מקור\|פרשנות-משנה:פיהמ"ש לרמב"ם אבות א יז$פיהמ"ש לרמב"ם אבות א, יז}}, קובע שיש לדון שירה וניגון לפי תכנם ולא לפי השפה שבה הם מבוצעים על על פי זהות המבצע. הוא מבחין בחמישה סוגים של תוכן: "ואני אומר, כי הדיבור יתחלק לפי חיוב תורתנו לחמשה חלקים: מצווה, ואסור, ומאוס, ואהוב, ומותר".כך למשל כותב הרמב"ם שם, שזמר ערבי ששר בערבית שירים בשבח מידת הנדיבות, מותר להאזין לו. לעומת זאת, זמר יהודי ששר בעברית שירים מגונים, אסור להאזין לו ואף יש בזה פגיעה בקדושת לשון הקודש (כלומר הוא גרוע ממי ששר אותם שירים בלשון אחרת). נראה שניתן להחיל עיקרון זה יצירת מעשי אומנות. על פי עיקרון זה יש להבחין בחמישה סוגים של תוכן: תוכן שהוא מצווה לעומת תוכן שהוא עבירה, תוכן שהוא משובח לעומת תוכן מגונה, ותוכן שהוא צורך. אמנות שבאה ללמד דברי תורה היא מצווה. אמנות שבאה להעיר בנפש עניני עבירה, ומשתמשת בניבול פה ודברי נבלה, היא עבירה. אמנות שבאה לשבח מידות ומעלות נפשיות, כנדיבות, אומץ לב, וכיו"ב היא משובחת, ואמנות שבאה להעיר בנפש מידות שפלות, כהתעוררות לתאוות האכילה וכיו"ב, היא מגונה. אמנות שבאה לצורך, כגון שימוש באמנות לצורך פירסום, תהיה לפי העיקרון שקבע הרמב"ם, בגדר ה"צורך" שאינו לא מגונה ולא משובח.		* יתכן שיש לגזור יחס נכון לאומנות על פי הרמב"ם בפירוש המשנה בנוגע לחמשת חלקי הדיבור. ב{{מקור\|פרשנות-משנה:פיהמ"ש לרמב"ם אבות א יז$פיהמ"ש לרמב"ם אבות א, יז}}, קובע שיש לדון שירה וניגון לפי תכנם ולא לפי השפה שבה הם מבוצעים על על פי זהות המבצע. הוא מבחין בחמישה סוגים של תוכן: "ואני אומר, כי הדיבור יתחלק לפי חיוב תורתנו לחמשה חלקים: מצווה, ואסור, ומאוס, ואהוב, ומותר".כך למשל כותב הרמב"ם שם, שזמר ערבי ששר בערבית שירים בשבח מידת הנדיבות, מותר להאזין לו. לעומת זאת, זמר יהודי ששר בעברית שירים מגונים, אסור להאזין לו ואף יש בזה פגיעה בקדושת לשון הקודש (כלומר הוא גרוע ממי ששר אותם שירים בלשון אחרת). נראה שניתן להחיל עיקרון זה יצירת מעשי אומנות. על פי עיקרון זה יש להבחין בחמישה סוגים של תוכן: תוכן שהוא מצווה לעומת תוכן שהוא עבירה, תוכן שהוא משובח לעומת תוכן מגונה, ותוכן שהוא צורך. אמנות שבאה ללמד דברי תורה היא מצווה. אמנות שבאה להעיר בנפש עניני עבירה, ומשתמשת בניבול פה ודברי נבלה, היא עבירה. אמנות שבאה לשבח מידות ומעלות נפשיות, כנדיבות, אומץ לב, וכיו"ב היא משובחת, ואמנות שבאה להעיר בנפש מידות שפלות, כהתעוררות לתאוות האכילה וכיו"ב, היא מגונה. אמנות שבאה לצורך, כגון שימוש באמנות לצורך פירסום, תהיה לפי העיקרון שקבע הרמב"ם, בגדר ה"צורך" שאינו לא מגונה ולא משובח.
	* "אמר רבי חייא בר אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת יפיותו של יפת יהא באהלי שם" {{תלמוד בבלי\|מגילה דף ט, ב}}. בגמרא זו מדובר על השפה היוונית, ולא על האמנות היוונית, אך יש שרצו {{דרוש מקור}} לראות בגמרא זו מקור להערכה של אמנות - כמייפה את "אהלי שם".		* "אמר רבי חייא בר אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת יפיותו של יפת יהא באהלי שם" {{תלמוד בבלי\|מגילה דף ט, ב}}. בגמרא זו מדובר על השפה היוונית, ולא על האמנות היוונית, אך יש שרצו {{דרוש מקור}} לראות בגמרא זו מקור להערכה של אמנות - כמייפה את "אהלי שם".

Shyk ב־20:28, 16 בספטמבר 2015

2015-09-16T20:28:38Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־20:28, 16 בספטמבר 2015
שורה 1:		שורה 1:
	{{לשכתב\|כל הערך=לא\|סיבה=ריבוי ציטוטים}}		{{לשכתב\|כל הערך=לא\|סיבה=ריבוי ציטוטים}}
	==המושג אמנות בתנך==		==המושג אמנות בתנך==
	* "~~מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמן~~" ~~ספר~~ שיר השירים פרק ז, ב.		* "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים '''מעשה ידי אמן'''" - שיר השירים פרק ז, ב.
	* על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך נאמר: "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ '''וְחשֵׁב''' וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחשְׁבֵי '''מַחֲשָׁבֹת'''" ספר שמות פרק לה, לה. ובתרגום אונקלוס: "אשלם עמהון חכימות לבא למעבד כל עבידת נגר '''ואמן''' וציר בתכלא ובארגונא בצבע זהורי ובבוצא ומחי עבדי כל עבידא ומלפי '''אומנון'''".		* על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך נאמר: "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ '''וְחשֵׁב''' וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחשְׁבֵי '''מַחֲשָׁבֹת'''" ספר שמות פרק לה, לה. ובתרגום אונקלוס: "אשלם עמהון חכימות לבא למעבד כל עבידת נגר '''ואמן''' וציר בתכלא ובארגונא בצבע זהורי ובבוצא ומחי עבדי כל עבידא ומלפי '''אומנון'''".

Shyk ב־20:27, 16 בספטמבר 2015

2015-09-16T20:27:25Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־20:27, 16 בספטמבר 2015
שורה 1:		שורה 1:
	{{לשכתב\|כל הערך=לא\|סיבה=ריבוי ציטוטים}}		{{לשכתב\|כל הערך=לא\|סיבה=ריבוי ציטוטים}}
	==המושג אמנות בתנך==		==המושג אמנות בתנך==
	* מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים ~~'''~~מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמן~~'''~~ ספר שיר השירים פרק ז, ב.		* "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמן" ספר שיר השירים פרק ז, ב.
	* על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך נאמר: "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ '''וְחשֵׁב''' וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחשְׁבֵי '''מַחֲשָׁבֹת'''" ספר שמות פרק לה, לה. ובתרגום אונקלוס: "אשלם עמהון חכימות לבא למעבד כל עבידת נגר '''ואמן''' וציר בתכלא ובארגונא בצבע זהורי ובבוצא ומחי עבדי כל עבידא ומלפי '''אומנון'''".		* על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך נאמר: "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ '''וְחשֵׁב''' וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחשְׁבֵי '''מַחֲשָׁבֹת'''" ספר שמות פרק לה, לה. ובתרגום אונקלוס: "אשלם עמהון חכימות לבא למעבד כל עבידת נגר '''ואמן''' וציר בתכלא ובארגונא בצבע זהורי ובבוצא ומחי עבדי כל עבידא ומלפי '''אומנון'''".

למאי נ"מ?: /* לקריאה נוספת */ טכני

2012-11-29T02:24:51Z

לקריאה נוספת: טכני

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־02:24, 29 בנובמבר 2012
שורה 39:		שורה 39:
	* http://www.atid.org/resources/ravkookartbiblio.asp		* http://www.atid.org/resources/ravkookartbiblio.asp

	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים\|טורים=כן}}

	[[קטגוריה:מבט על המציאות]]		[[קטגוריה:מבט על המציאות]]

Shyk ב־09:58, 28 בנובמבר 2012

2012-11-28T09:58:24Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:58, 28 בנובמבר 2012
שורה 1:		שורה 1:
	~~{{בעבודה\|[[משתמש:Shyk\|Shyk]] בז' בכסליו תשע"ג}}~~		{{לשכתב\|כל הערך=לא\|סיבה=ריבוי ציטוטים}}
	{{לשכתב\|כל הערך=כן\|סיבה=ריבוי ציטוטים}}
	==המושג אמנות בתנך==		==המושג אמנות בתנך==
	* מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים '''מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמן''' ספר שיר השירים פרק ז, ב.		* מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים '''מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמן''' ספר שיר השירים פרק ז, ב.

Shyk: /* יחס לאמנות ביהדות */

2012-11-28T09:24:06Z

יחס לאמנות ביהדות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:24, 28 בנובמבר 2012
שורה 8:		שורה 8:
	* "תנו רבנן כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת '''ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים''' מאי תלמודא אמר רבי חנין '''אל תפנו אל מדעתכם'''"[[תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמט/א]]. רש"י מפרש: "כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות - כגון בני אדם '''המציירים בכותל חיות משונות, או דיוקנות של בני אדם של מעשים,''' כגון מלחמת דוד וגלית, וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית, וזו דיוקנית פלוני ופלונית: אסור לקרותו בשבת - שמא יקרא בשטרי הדיוטות: אל מדעתכם - '''אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם וחלל שלכם''': '''אלילים - לשון חללים'''". על פי רש"י נראה שכוונת הגמרא לומר שאין להסתכל על ציורי קיר אמנותיים, משום שזו פנייה לדבר דמיוני - דבר הנוצר מתוך חללי הלב. משמע מכך שאין ראוי לאדם לפנות פנימה וליצור דברים המבטאים את חלל ליבו, ולא מציאות אמיתית. נראה שאיסור זה הוא משום [[ביטול תורה]] ולא איסור עצמי. כלומר, יתכן שהוא בגדר [[מידת חסידות]].		* "תנו רבנן כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת '''ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים''' מאי תלמודא אמר רבי חנין '''אל תפנו אל מדעתכם'''"[[תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמט/א]]. רש"י מפרש: "כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות - כגון בני אדם '''המציירים בכותל חיות משונות, או דיוקנות של בני אדם של מעשים,''' כגון מלחמת דוד וגלית, וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית, וזו דיוקנית פלוני ופלונית: אסור לקרותו בשבת - שמא יקרא בשטרי הדיוטות: אל מדעתכם - '''אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם וחלל שלכם''': '''אלילים - לשון חללים'''". על פי רש"י נראה שכוונת הגמרא לומר שאין להסתכל על ציורי קיר אמנותיים, משום שזו פנייה לדבר דמיוני - דבר הנוצר מתוך חללי הלב. משמע מכך שאין ראוי לאדם לפנות פנימה וליצור דברים המבטאים את חלל ליבו, ולא מציאות אמיתית. נראה שאיסור זה הוא משום [[ביטול תורה]] ולא איסור עצמי. כלומר, יתכן שהוא בגדר [[מידת חסידות]].
	* הרמב"ם, ב[[שמונה פרקים]], מבאר שיש לאדם להשתמש בכל כוחות נפשו לתכלית אחת, והיא השגת השם יתברך כפי יכולת האדם לדעת אותו. בדוגמאות לך, כותב הרמב"ם שמי שהתעוררה אצלו [[מרה שחורה]] ראוי להשתמש באמצעים שונים להסיר המרה השחורה. ביניהם, מיני זמר, טיול בגנות, בבנינים נאים, בחברת צורות יפות [- נראה שהכוונה לשהות במקומות בהם יש יצירות אומנות] וכיו"ב ממה שירחיב הנפש ויסיר המרה השחורה. הרמב"ם אומר שאם זה נעשה כדי לאפשר את מצב הנפשי הרגיל, הדרוש לקניית חכמה, הדבר ראוי. בהמשך דבריו כותב הרמב"ם שמי שמכוון את חייו לקניית השגת ה' יתברך כפי כוחו, לא יתעורר ליצור 'פיתוחי זהב בכותלו' או 'לעשות ריקום זהב בבגדיו הנאים', אלא אם כן הוא מכוון בזה להרחיב נפשו כדי שתתתחזק ותהיה זכה ובהירה לקבל החכמות. <ref>הקדמות הרמב"ם - שמנה פרקים להרמב"ם - פרק ה: בהשתמש האדם בכחות הנפש לצד תכלית אחת, צריך לאדם שישעבד כחות נפשו כולם לפי הדעת, כפי מה שהקדמנו בפרק שלפני זה, וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת, והיא השגת השם יתברך כפי יכולת האדם לדעת אותו, וישים פעולותיו כולן, תנועותיו, מנוחותיו וכל דבריו, מביאים לזו התכלית, עד שלא יהיה בפעולותיו דבר מפועל ההבל, רצוני לומר, פועל שלא יביא אל זאת התכלית, והמשל בו,...וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה - יסירה בשמיעת הנגונים, במיני זמר, בטיול הגנות, בבנינים הנאים, '''חברת הצורות היפות''' וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש ויסיר חולי המרה השחורה ממנו. והכונה בכל זה שיבריא גופו ותכלית הכונה בבריאות גופו לקנות חכמה, ...וכן בדרכי האדם כולם אין צריך שידבר (בהם) אלא במה שתבא לנפשו בו תועלת או ירחק היזק מנפשו או מגופו, או בחכמה או במעלה, או בשבח מעלה, או מעולה, או לגנות גנות, או מגונה, כי קללת בעלי החסרונות וזכרם לגנות אם תהיה הכונה בהם לחסרם אצל בני אדם, עד שיתרחקו מהם ולא יעשו כמעשיהם אז מחויב והוא מעלה. הלא תראה אמרו יתברך (ויקרא י"ח ג'), "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו", וספור הסדומיים, וכל מה שבא במקרא מגנות בעלי החסרונות, וזכרם לגנאי ושבח הטובים והגדלתם, אין הכונה בהם רק מה שזכרתי לך, עד שימשכו בני אדם אחרי הדרכים הטובים האלה, ויתרחקו מדרכי הרעים ההם, וכשישים האדם כונתו אל זה הענין, יבטל מפעולותיו ויחסר ממאמרו הרבה מאד, '''כי מי שיכון אל זה הענין לא יתעורר לפתח הכותל בזהב או לעשות רקום זהב בבגדיו הנאים (האלהים), אם לא יכוין בזה להרחיב נפשו כדי שתבריא וירחיק ממנה חליה, עד שתהיה בהירה וזכה לקבל החכמות,''' והוא אמרם, זכרונם לברכה (שבת כ"ה), "דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים", '''כי הנפש תלאה ותעכור המחשבה בהתמדת עיון הדברים הכעורים, כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש, ואז ישוב למזגו השוה - כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים בעיון לפתוחים ולענינים הנאים, עד שתסור ממנה הליאות,''' כמו שאמרו, "כי הוי חלשי רבנן מגרסיהו הוו אמרי מילתא דבדיחותא", ויחשוב שעל זה הצד לא יהיו אלה רעות, ולא מעשה הבל, רצוני לומר, '''עשית הפתוחים והציורים בבנינים, בכלים ובבגדים''', ודע שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמודה, לא ישיגוה אלא מעט מזער ואחר הרגל גדול".</ref>		* הרמב"ם, ב[[שמונה פרקים]], מבאר שיש לאדם להשתמש בכל כוחות נפשו לתכלית אחת, והיא השגת השם יתברך כפי יכולת האדם לדעת אותו. בדוגמאות לך, כותב הרמב"ם שמי שהתעוררה אצלו [[מרה שחורה]] ראוי להשתמש באמצעים שונים להסיר המרה השחורה. ביניהם, מיני זמר, טיול בגנות, בבנינים נאים, בחברת צורות יפות [- נראה שהכוונה לשהות במקומות בהם יש יצירות אומנות] וכיו"ב ממה שירחיב הנפש ויסיר המרה השחורה. הרמב"ם אומר שאם זה נעשה כדי לאפשר את מצב הנפשי הרגיל, הדרוש לקניית חכמה, הדבר ראוי. בהמשך דבריו כותב הרמב"ם שמי שמכוון את חייו לקניית השגת ה' יתברך כפי כוחו, לא יתעורר ליצור 'פיתוחי זהב בכותלו' או 'לעשות ריקום זהב בבגדיו הנאים', אלא אם כן הוא מכוון בזה להרחיב נפשו כדי שתתתחזק ותהיה זכה ובהירה לקבל החכמות. <ref>הקדמות הרמב"ם - שמנה פרקים להרמב"ם - פרק ה: בהשתמש האדם בכחות הנפש לצד תכלית אחת, צריך לאדם שישעבד כחות נפשו כולם לפי הדעת, כפי מה שהקדמנו בפרק שלפני זה, וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת, והיא השגת השם יתברך כפי יכולת האדם לדעת אותו, וישים פעולותיו כולן, תנועותיו, מנוחותיו וכל דבריו, מביאים לזו התכלית, עד שלא יהיה בפעולותיו דבר מפועל ההבל, רצוני לומר, פועל שלא יביא אל זאת התכלית, והמשל בו,...וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה - יסירה בשמיעת הנגונים, במיני זמר, בטיול הגנות, בבנינים הנאים, '''חברת הצורות היפות''' וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש ויסיר חולי המרה השחורה ממנו. והכונה בכל זה שיבריא גופו ותכלית הכונה בבריאות גופו לקנות חכמה, ...וכן בדרכי האדם כולם אין צריך שידבר (בהם) אלא במה שתבא לנפשו בו תועלת או ירחק היזק מנפשו או מגופו, או בחכמה או במעלה, או בשבח מעלה, או מעולה, או לגנות גנות, או מגונה, כי קללת בעלי החסרונות וזכרם לגנות אם תהיה הכונה בהם לחסרם אצל בני אדם, עד שיתרחקו מהם ולא יעשו כמעשיהם אז מחויב והוא מעלה. הלא תראה אמרו יתברך (ויקרא י"ח ג'), "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו", וספור הסדומיים, וכל מה שבא במקרא מגנות בעלי החסרונות, וזכרם לגנאי ושבח הטובים והגדלתם, אין הכונה בהם רק מה שזכרתי לך, עד שימשכו בני אדם אחרי הדרכים הטובים האלה, ויתרחקו מדרכי הרעים ההם, וכשישים האדם כונתו אל זה הענין, יבטל מפעולותיו ויחסר ממאמרו הרבה מאד, '''כי מי שיכון אל זה הענין לא יתעורר לפתח הכותל בזהב או לעשות רקום זהב בבגדיו הנאים (האלהים), אם לא יכוין בזה להרחיב נפשו כדי שתבריא וירחיק ממנה חליה, עד שתהיה בהירה וזכה לקבל החכמות,''' והוא אמרם, זכרונם לברכה (שבת כ"ה), "דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים", '''כי הנפש תלאה ותעכור המחשבה בהתמדת עיון הדברים הכעורים, כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש, ואז ישוב למזגו השוה - כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים בעיון לפתוחים ולענינים הנאים, עד שתסור ממנה הליאות,''' כמו שאמרו, "כי הוי חלשי רבנן מגרסיהו הוו אמרי מילתא דבדיחותא", ויחשוב שעל זה הצד לא יהיו אלה רעות, ולא מעשה הבל, רצוני לומר, '''עשית הפתוחים והציורים בבנינים, בכלים ובבגדים''', ודע שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמודה, לא ישיגוה אלא מעט מזער ואחר הרגל גדול".</ref>
	* יתכן שיש לגזור יחס נכון לאומנות על פי הרמב"ם בפירוש המשנה בנוגע לחמשת חלקי הדיבור. ~~הרמב"ם~~ ב{{מקור\|פרשנות-משנה:פיהמ"ש לרמב"ם אבות א יז$פיהמ"ש לרמב"ם אבות א, יז}}, קובע שיש לדון שירה וניגון לפי תכנם ולא לפי השפה שבה הם מבוצעים על על פי זהות המבצע. הוא מבחין בחמישה סוגים של תוכן: "ואני אומר, כי הדיבור יתחלק לפי חיוב תורתנו לחמשה חלקים: מצווה, ואסור, ומאוס, ואהוב, ומותר".כך למשל כותב הרמב"ם שם, שזמר ערבי ששר בערבית שירים בשבח מידת הנדיבות, מותר להאזין לו. לעומת זאת, זמר יהודי ששר בעברית שירים מגונים, אסור להאזין לו ואף יש בזה פגיעה בקדושת לשון הקודש (כלומר הוא גרוע ממי ששר אותם שירים בלשון אחרת). נראה שניתן להחיל עיקרון זה יצירת מעשי אומנות. על פי עיקרון זה יש להבחין בחמישה סוגים של תוכן: תוכן שהוא מצווה לעומת תוכן שהוא עבירה, תוכן שהוא משובח לעומת תוכן מגונה, ותוכן שהוא צורך. אמנות שבאה ללמד דברי תורה היא מצווה. אמנות שבאה להעיר בנפש עניני עבירה, ומשתמשת בניבול פה ודברי נבלה, היא עבירה. אמנות שבאה לשבח מידות ומעלות נפשיות, כנדיבות, אומץ לב, וכיו"ב היא משובחת, ואמנות שבאה להעיר בנפש מידות שפלות, כהתעוררות לתאוות האכילה וכיו"ב, היא מגונה. אמנות שבאה לצורך, כגון שימוש באמנות לצורך פירסום, תהיה לפי העיקרון שקבע הרמב"ם, בגדר ה"צורך" שאינו לא מגונה ולא משובח.		* יתכן שיש לגזור יחס נכון לאומנות על פי הרמב"ם בפירוש המשנה בנוגע לחמשת חלקי הדיבור. ב{{מקור\|פרשנות-משנה:פיהמ"ש לרמב"ם אבות א יז$פיהמ"ש לרמב"ם אבות א, יז}}, קובע שיש לדון שירה וניגון לפי תכנם ולא לפי השפה שבה הם מבוצעים על על פי זהות המבצע. הוא מבחין בחמישה סוגים של תוכן: "ואני אומר, כי הדיבור יתחלק לפי חיוב תורתנו לחמשה חלקים: מצווה, ואסור, ומאוס, ואהוב, ומותר".כך למשל כותב הרמב"ם שם, שזמר ערבי ששר בערבית שירים בשבח מידת הנדיבות, מותר להאזין לו. לעומת זאת, זמר יהודי ששר בעברית שירים מגונים, אסור להאזין לו ואף יש בזה פגיעה בקדושת לשון הקודש (כלומר הוא גרוע ממי ששר אותם שירים בלשון אחרת). נראה שניתן להחיל עיקרון זה יצירת מעשי אומנות. על פי עיקרון זה יש להבחין בחמישה סוגים של תוכן: תוכן שהוא מצווה לעומת תוכן שהוא עבירה, תוכן שהוא משובח לעומת תוכן מגונה, ותוכן שהוא צורך. אמנות שבאה ללמד דברי תורה היא מצווה. אמנות שבאה להעיר בנפש עניני עבירה, ומשתמשת בניבול פה ודברי נבלה, היא עבירה. אמנות שבאה לשבח מידות ומעלות נפשיות, כנדיבות, אומץ לב, וכיו"ב היא משובחת, ואמנות שבאה להעיר בנפש מידות שפלות, כהתעוררות לתאוות האכילה וכיו"ב, היא מגונה. אמנות שבאה לצורך, כגון שימוש באמנות לצורך פירסום, תהיה לפי העיקרון שקבע הרמב"ם, בגדר ה"צורך" שאינו לא מגונה ולא משובח.
	* "אמר רבי חייא בר אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת יפיותו של יפת יהא באהלי שם" {{תלמוד בבלי\|מגילה דף ט, ב}}. בגמרא זו מדובר על השפה היוונית, ולא על האמנות היוונית, אך יש שרצו {{דרוש מקור}} לראות בגמרא זו מקור להערכה של אמנות - כמייפה את "אהלי שם".		* "אמר רבי חייא בר אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת יפיותו של יפת יהא באהלי שם" {{תלמוד בבלי\|מגילה דף ט, ב}}. בגמרא זו מדובר על השפה היוונית, ולא על האמנות היוונית, אך יש שרצו {{דרוש מקור}} לראות בגמרא זו מקור להערכה של אמנות - כמייפה את "אהלי שם".
	* [[רבי שמשון רפאל הירש]] זצ"ל, כותב שיפיותו של יפת [=אמנות], מושכת את האדם מתוך העולם החוצה כדי לעדן את נפשו. לעומת זאת, בישראל, השאיפה היא לעדן את נפשו של האדם בתוך החיים הפרוזאיים. על פי דבריו, פירוש הגמרא יפיותו של יפת באהלי שם, פירושה שיש להכניס את היופי"אל תוך האוהל" - לבקש השראת שכינה בחיים ה'רגילים'.<ref>יעקב הגשים בחייו את אשר נח ראה בחזונו עת החלו מחדש תולדות האדם: אם תרבות יפת רוכשת את האדם ליופי וכך מעדנת את נפשו, הרי ייעודו של שם הוא "לנטוע אהלים בהם תשרה השכינה" חכמי ישראל ביטאו רעיון שהשקפת עולם שלמה מקופלת בו "עיקר שכינה בתחתונים" בראשית רבה יט יג. או "ואותן המגביהים ראשם ועיניהם למעלה כמביטים על המלאכים מלעיגין אותן וקורין אותן רישא דחזרי" ס' חסידים סוף ס" יח. או "המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה (ונמצא שההסתכלות בחיי האדם ותפארת הליכותיהם עם ה' איננה מאפילה לו על הכל) הרי זה מתחייב בנפשו". אבות ג ט. מאמרים אלה והדומים להם מורשה הם לנו מרוח יעקב. בהשפעת תרבות יפת בורח האדם מהחיים הרגילים והפרוזאיים ונמלט אל חיק הטבע ויפי "שירתו". יורשי יעקב מוצאים את ה' ושכינתו בראש וראשונה בבית. הרי כאן הניגוד בין רוח היהדות ותרבות נכריה - פירוש רב הירש, תחילת פרשת ויצא.</ref>		* [[רבי שמשון רפאל הירש]] זצ"ל, כותב שיפיותו של יפת [=אמנות], מושכת את האדם מתוך העולם החוצה כדי לעדן את נפשו. לעומת זאת, בישראל, השאיפה היא לעדן את נפשו של האדם בתוך החיים הפרוזאיים. על פי דבריו, פירוש הגמרא יפיותו של יפת באהלי שם, פירושה שיש להכניס את היופי"אל תוך האוהל" - לבקש השראת שכינה בחיים ה'רגילים'.<ref>יעקב הגשים בחייו את אשר נח ראה בחזונו עת החלו מחדש תולדות האדם: אם תרבות יפת רוכשת את האדם ליופי וכך מעדנת את נפשו, הרי ייעודו של שם הוא "לנטוע אהלים בהם תשרה השכינה" חכמי ישראל ביטאו רעיון שהשקפת עולם שלמה מקופלת בו "עיקר שכינה בתחתונים" בראשית רבה יט יג. או "ואותן המגביהים ראשם ועיניהם למעלה כמביטים על המלאכים מלעיגין אותן וקורין אותן רישא דחזרי" ס' חסידים סוף ס" יח. או "המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה (ונמצא שההסתכלות בחיי האדם ותפארת הליכותיהם עם ה' איננה מאפילה לו על הכל) הרי זה מתחייב בנפשו". אבות ג ט. מאמרים אלה והדומים להם מורשה הם לנו מרוח יעקב. בהשפעת תרבות יפת בורח האדם מהחיים הרגילים והפרוזאיים ונמלט אל חיק הטבע ויפי "שירתו". יורשי יעקב מוצאים את ה' ושכינתו בראש וראשונה בבית. הרי כאן הניגוד בין רוח היהדות ותרבות נכריה - פירוש רב הירש, תחילת פרשת ויצא.</ref>

Shyk: /* אמנות לצורך נוי ואיכות חיים */

2012-11-28T08:19:51Z

אמנות לצורך נוי ואיכות חיים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:19, 28 בנובמבר 2012
שורה 25:		שורה 25:

	==אמנות לצורך נוי ואיכות חיים==		==אמנות לצורך נוי ואיכות חיים==
	* ציורי קיר: במשנה מסכת כלים פרק כט, ג מוזכר מקצוע "ציירים" בהקשר של אמנים המציירים צורות נאות על הכותל. <ref>- חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת, שְׁנֵים עָשָׂר....שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל '''צַיָרִין''' כָּל שֶׁהֵן". הרמב"ם מפרש את המילה "ציירים" שבמשנה: "וציירים. המציירים והן אשר יחוקקו הצורות בגוף הכותל" - כלומר אמנים היוצרים ציורי קיר</ref>.		===ציורי קיר===
	* ~~ציורי קיר:~~ במסכת בבא בתרא דף ס/ב מוזכרת פעולה של "כיור" ו"פיוח" כתלים. על פי רש"י שם כיור משמעותו צורות שמציירים בסיד על הכותל, ופיוח הכוונה ציורי קיר ''צבעוניים''. <ref>- "אין מסיידין ואין '''מכיירין''' ואין '''מפייחין''' בזמן הזה לקח חצר מסוידת מכוירת מפויחת הרי זו בחזקתה נפלה אינו חוזר ובונה אותה". רש"י מפרש: "אין מסיידין - בית משום אבל בית המקדש: '''ואין מכיירין - צורות שצר בסיד''' וי"מ דהיינו נמי סיוד אלא שהכיור לבן יותר: מפייחין - '''צורות של מיני צבעונים'''"לא ברור אם הכוונה לציורים או לתבניות שחוזרות על עצמן כקישוט לקיר</ref>.		* במשנה מסכת כלים פרק כט, ג מוזכר מקצוע "ציירים" בהקשר של אמנים המציירים צורות נאות על הכותל. <ref>- חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת, שְׁנֵים עָשָׂר....שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל '''צַיָרִין''' כָּל שֶׁהֵן". הרמב"ם מפרש את המילה "ציירים" שבמשנה: "וציירים. המציירים והן אשר יחוקקו הצורות בגוף הכותל" - כלומר אמנים היוצרים ציורי קיר</ref>.
			* במסכת בבא בתרא דף ס/ב מוזכרת פעולה של "כיור" ו"פיוח" כתלים. על פי רש"י שם כיור משמעותו צורות שמציירים בסיד על הכותל, ופיוח הכוונה ציורי קיר ''צבעוניים''. <ref>- "אין מסיידין ואין '''מכיירין''' ואין '''מפייחין''' בזמן הזה לקח חצר מסוידת מכוירת מפויחת הרי זו בחזקתה נפלה אינו חוזר ובונה אותה". רש"י מפרש: "אין מסיידין - בית משום אבל בית המקדש: '''ואין מכיירין - צורות שצר בסיד''' וי"מ דהיינו נמי סיוד אלא שהכיור לבן יותר: מפייחין - '''צורות של מיני צבעונים'''"לא ברור אם הכוונה לציורים או לתבניות שחוזרות על עצמן כקישוט לקיר</ref>.

	==אמנות לצורך פרסום ושיווק==		==אמנות לצורך פרסום ושיווק==

למאי נ"מ?: /* לקריאה נוספת */

2012-11-28T00:10:55Z

לקריאה נוספת

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:10, 28 בנובמבר 2012
שורה 42:		שורה 42:
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

	[[קטגוריה:מבט אל המציאות]]		[[קטגוריה:מבט על המציאות]]

למאי נ"מ? ב־00:09, 28 בנובמבר 2012

2012-11-28T00:09:57Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:09, 28 בנובמבר 2012
שורה 41:		שורה 41:

	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

			[[קטגוריה:מבט אל המציאות]]

Shyk ב־10:28, 27 בנובמבר 2012

2012-11-27T10:28:38Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:28, 27 בנובמבר 2012
שורה 19:		שורה 19:
	* בשל רבים יש שהתירו אפילו לנוי משום שאין בזה חשד.		* בשל רבים יש שהתירו אפילו לנוי משום שאין בזה חשד.
	* צורות בהמות, חיות ועופות ודגים, וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהם, מותר לצור אותם, ואפילו היתה הצורה בולטת {{מקור\|שולחן-ערוך יורה דעה קמא ו\|כן}}.		* צורות בהמות, חיות ועופות ודגים, וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהם, מותר לצור אותם, ואפילו היתה הצורה בולטת {{מקור\|שולחן-ערוך יורה דעה קמא ו\|כן}}.
			* גם ל[[בן נח]] אסור לעשות צורות אלה, אף לנוי<ref>רמב"ם פ"ט ממלכים ה"ב</ref>

	==אמנות לצורך מצוה==		==אמנות לצורך מצוה==