אמונת חכמים - היסטוריית גרסאות

יהודה 1: /* 'מופתים' והבטחות של גדולי-תורה וצדיקים */ הסבר

2018-07-02T10:44:07Z

'מופתים' והבטחות של גדולי-תורה וצדיקים: הסבר

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:44, 2 ביולי 2018
שורה 33:		שורה 33:

	=='מופתים' והבטחות של גדולי-תורה וצדיקים==		=='מופתים' והבטחות של גדולי-תורה וצדיקים==
	בכתבי החסידים מקובל הביטוי "אמונת חכמים" בהקשר של אמונה בהבטחות של צדיקים, גם במקום שהדבר נראה בלתי אפשרי. ישנם סיפורי <abbr title="ניסים והתרחשויות למעלה מדרך הטבע">מופתים</abbr> רבים המביאים עיקרון זה לידי ביטוי.		בכתבי החסידים מקובל הביטוי "אמונת חכמים" בהקשר של אמונה בהבטחות של צדיקים, גם במקום שהדבר נראה בלתי אפשרי. ישנם סיפורי <abbr title="ניסים והתרחשויות למעלה מדרך הטבע שנעשו בעיקבות הבטחת הצדיק">מופתים</abbr> רבים המביאים עיקרון זה לידי ביטוי.

	==ציות לדברי חכמי תורה==		==ציות לדברי חכמי תורה==

יהודה 1: /* 'מופתים' והבטחות של גדולי-תורה וצדיקים */

2018-07-01T09:42:41Z

'מופתים' והבטחות של גדולי-תורה וצדיקים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:42, 1 ביולי 2018
שורה 33:		שורה 33:

	=='מופתים' והבטחות של גדולי-תורה וצדיקים==		=='מופתים' והבטחות של גדולי-תורה וצדיקים==
	בכתבי החסידים מקובל הביטוי "אמונת חכמים" בהקשר של אמונה בהבטחות של צדיקים, גם במקום שהדבר נראה בלתי אפשרי. ישנם סיפורי 'מופתים' רבים המביאים עיקרון זה לידי ביטוי.		בכתבי החסידים מקובל הביטוי "אמונת חכמים" בהקשר של אמונה בהבטחות של צדיקים, גם במקום שהדבר נראה בלתי אפשרי. ישנם סיפורי <abbr title="ניסים והתרחשויות למעלה מדרך הטבע">מופתים</abbr> רבים המביאים עיקרון זה לידי ביטוי.

	==ציות לדברי חכמי תורה==		==ציות לדברי חכמי תורה==
	לעיתים המושג אמונת חכמים משמש בהקשר של חובה לשמוע להוראותיהם של חכמים, צדיקים, וגדולי תורה. בנושא זה ניתן להבחין בהקשרים שונים:		לעיתים המושג אמונת חכמים משמש בהקשר של חובה לשמוע להוראותיהם של חכמים, צדיקים, וגדולי תורה. בנושא זה ניתן להבחין בהקשרים שונים:

אבי84: /* אמונה בתורה שבעל פה */

2016-08-08T17:47:28Z

אמונה בתורה שבעל פה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־17:47, 8 באוגוסט 2016
שורה 4:		שורה 4:
	"אמונת חכמים תלויה באמונת החכמה בכלל. אין חכמה בעולמינו בלתי אם עברה לנו דרך נשמת חכם חי" (חזו"א<ref>איגרות, איגרת קפב</ref>).		"אמונת חכמים תלויה באמונת החכמה בכלל. אין חכמה בעולמינו בלתי אם עברה לנו דרך נשמת חכם חי" (חזו"א<ref>איגרות, איגרת קפב</ref>).

	לגבי חלק האגדה שבתורה שבעל פה, יש שכתבו שלא חייבים להאמין לכל מה שמסופר בתלמוד [רב שרירא גאון], גם הרמב"ן בויכוחו עם הכומר, אמר "אין אני מאמין באגדה זו". אולם רבים חולקים וסוברים שחייבים להאמין לכל מה שכתוב בתלמוד. האברבנאל בספרו ישועות משיחו הביא את דבריהם וכתב עליהם שדרך זו איננה ישרה ולכן צריכים להאמין לכל חלקי דברי חז"ל. גם בין האחרונים מצינו מחלוקת בנושא זה דעת החזו"א שאסור לכפור גם בחלק האגדה, ואילו דעת רד"צ הופמן, שאין חייבים לקבל את חלק האגדות שבתלמוד.		לגבי חלק האגדה שבתורה שבעל פה, יש שכתבו שלא חייבים להאמין לכל מה שמסופר בתלמוד [רב שרירא גאון], גם הרמב"ן בויכוחו עם הכומר, אמר "אין אני מאמין באגדה זו". אולם רבים חולקים וסוברים שחייבים להאמין לכל מה שכתוב בתלמוד. האברבנאל בספרו ישועות משיחו הביא את דבריהם וכתב עליהם שדרך זו איננה ישרה ולכן צריכים להאמין לכל חלקי דברי חז"ל. מפורסמת דעתו של הרמב"ם שלא האמין כלל במציאות השדים והמזיקים הכתובים בתלמוד וכתב עליהם שכל "שקר וכזב" כמו כן לא האמין בכוחות שיש לשמות לפעול על ידי קמיעות וכדומה אולם דרכו של הרמב"ם בניגוד לאחרים לפרש את כל דברי האגדה בצורה של משל.
			גם בין האחרונים מצינו מחלוקת בנושא זה דעת החזו"א שאסור לכפור גם בחלק האגדה, ואילו דעת רד"צ הופמן, שאין חייבים לקבל את חלק האגדות שבתלמוד.

	==מצוות ששייכות לנושא אמונת חכמים==		==מצוות ששייכות לנושא אמונת חכמים==

אבי84: /* אמונה בתורה שבעל פה */

2016-08-08T17:38:20Z

אמונה בתורה שבעל פה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־17:38, 8 באוגוסט 2016
שורה 7:		שורה 7:

	==מצוות ששייכות לנושא אמונת חכמים==		==מצוות ששייכות לנושא אמונת חכמים==
	* מצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן<ref>כתב ספר החינוך - מצוה תצה </ref> - "לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו, ועל זה נאמר ({{מקור\|דברים יז,י}}), ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ונכפל בסמוך [שם, י"א] לחיזוק הדבר, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל ענין אחר שיראה להן שהדבר כן, על הכל אנו חייבין לשמוע להן. והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי [כאן] ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, זו מצות עשה ...ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. '''ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן במצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו''', וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה כימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. '''ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת'''"<ref>אמנם, בפשטות אין החכם יכול לגזור מדעתו, וכוונת החינוך לבית דין שגוזר בעיר- נראה שאין כוונתו של החינוך שכל מה שיאמר גדול שבדור נחשב לחיוב ואסור לעבור על דבריו, שהרי אפילו תקנות בית דין הגדול לדעת רמב"ן אינם בכלל לא תסור, ולא יתכן אם כן שתהיה חובה דאורייתא לשמוע בקול להחלטה של גדול שבדור, לכן נראה שגם כוונת החינוך היא לגדול שבדור שתקן לפי דרך התקנות, על ידי ב"ד והסכמת הקהל בחרם, וכיו"ב - מובא בהמשך הערך משו"ע יו"ד סימן רכ"ח</ref>. מלשון הרמב"ם משמע שאין העשה ~~אלא~~ על בית דין הגדול שבירושלים, אך מלשון החינוך משמע שהוא אף על גדול שבדור.<ref>כנסת הגדולה הלכות ממרים פרק ראשון</ref>. ויש אומרים שרק לעניין קידוש החודש מחוייבים לשמוע לגדול שבדור, ולא בשאר תקנות וגזירות. שבשאר דיני התורה צריכים רוב מנין ובנין בחכמה של חכמי התורה בכדי להכריע איזה הלכה וכשלא באו למנין אין חובה לשמוע בקולו של חכם אחד שהכריע<ref>שו"ת מעיל צדקה סימן ג. דבריו הובאו בקובץ עלים לתרופה שנת תשס"ז</ref>.		* מצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן<ref>כתב ספר החינוך - מצוה תצה </ref> - "לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו, ועל זה נאמר ({{מקור\|דברים יז,י}}), ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ונכפל בסמוך [שם, י"א] לחיזוק הדבר, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל ענין אחר שיראה להן שהדבר כן, על הכל אנו חייבין לשמוע להן. והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי [כאן] ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, זו מצות עשה ...ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. '''ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן במצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו''', וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה כימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. '''ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת'''"<ref>אמנם, בפשטות אין החכם יכול לגזור מדעתו, וכוונת החינוך לבית דין שגוזר בעיר- נראה שאין כוונתו של החינוך שכל מה שיאמר גדול שבדור נחשב לחיוב ואסור לעבור על דבריו, שהרי אפילו תקנות בית דין הגדול לדעת רמב"ן אינם בכלל לא תסור, ולא יתכן אם כן שתהיה חובה דאורייתא לשמוע בקול להחלטה של גדול שבדור, לכן נראה שגם כוונת החינוך היא לגדול שבדור שתקן לפי דרך התקנות, על ידי ב"ד והסכמת הקהל בחרם, וכיו"ב - מובא בהמשך הערך משו"ע יו"ד סימן רכ"ח</ref>. מלשון הרמב"ם משמע שאין העשה אל� על בית דין הגדול שבירושלים, אך מלשון החינוך משמע שהוא אף על גדול שבדור.<ref>כנסת הגדולה הלכות ממרים פרק ראשון</ref>. ויש אומרים שרק לעניין קידוש החודש מחוייבים לשמוע לגדול שבדור, ולא בשאר תקנות וגזירות. שבשאר דיני התורה צריכים רוב מנין ובנין בחכמה של חכמי התורה בכדי להכריע איזה הלכה וכשלא באו למנין אין חובה לשמוע בקולו של חכם אחד שהכריע<ref>שו"ת מעיל צדקה סימן ג. דבריו הובאו בקובץ עלים לתרופה שנת תשס"ז</ref>.
	* מצווה שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל<ref>ספר החינוך - מצוה תצו </ref> כתב ספר החינוך: "שנמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בבל עניני התורה, ועל זה נאמר [דברים י"ז, י"א], לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי [כאן], לא תסור וגו', זו מצות לא תעשה... ...ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית, ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו נוהגת בכל מקום וככל זמן בזכרים ונקבות".		* מצווה שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל<ref>ספר החינוך - מצוה תצו </ref> כתב ספר החינוך: "שנמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בבל עניני התורה, ועל זה נאמר [דברים י"ז, י"א], לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי [כאן], לא תסור וגו', זו מצות לא תעשה... ...ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית, ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו נוהגת בכל מקום וככל זמן בזכרים ונקבות".
	* בגמרא מוזכר פעמים רבות הביטוי "מצווה לשמוע דברי חכמים" בהקשר של מצוות או איסורים דרבנן. פירושו שמצווה לשמוע למה שתקנו או גזרו בגזירות בבית הגדול. ביטוי זה מקביל למה שכתב החינוך במצווה תצה, הובא לעיל "מצוה לשמוע בקול בית דין הגדול... ועל זה נאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך"<ref>ראה תורת חיים על חולין קו. - "מצוה לשמוע דברי חכמים. פירש אנחנו מצווים מן התורה לשמוע מה שתיקנו חכמים מדכתיב על פי התורה אשר יורוך</ref>.		* בגמרא מוזכר פעמים רבות הביטוי "מצווה לשמוע דברי חכמים" בהקשר של מצוות או איסורים דרבנן. פירושו שמצווה לשמוע למה שתקנו או גזרו בגזירות בבית הגדול. ביטוי זה מקביל למה שכתב החינוך במצווה תצה, הובא לעיל "מצוה לשמוע בקול בית דין הגדול... ועל זה נאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך"<ref>ראה תורת חיים על חולין קו. - "מצוה לשמוע דברי חכמים. פירש אנחנו מצווים מן התורה לשמוע מה שתיקנו חכמים מדכתיב על פי התורה אשר יורוך</ref>.

אבי84: /* אמונה בתורה שבעל פה */

2016-08-08T17:37:50Z

אמונה בתורה שבעל פה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־17:37, 8 באוגוסט 2016
שורה 3:		שורה 3:
	במשמעותה הבסיסית אמונת חכמים היא אמונה בחכמים מעתיקי השמועה<ref>ביטוי זה מקורו ברמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א, ט: "גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה '''והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו''':</ref> ומעבירי התורה שבעל פה שהעבירוה כראוי מבלי שיוסיפו ומבלי שישנו מעקרונות התורה וכלליה.		במשמעותה הבסיסית אמונת חכמים היא אמונה בחכמים מעתיקי השמועה<ref>ביטוי זה מקורו ברמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א, ט: "גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה '''והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו''':</ref> ומעבירי התורה שבעל פה שהעבירוה כראוי מבלי שיוסיפו ומבלי שישנו מעקרונות התורה וכלליה.
	"אמונת חכמים תלויה באמונת החכמה בכלל. אין חכמה בעולמינו בלתי אם עברה לנו דרך נשמת חכם חי" (חזו"א<ref>איגרות, איגרת קפב</ref>).		"אמונת חכמים תלויה באמונת החכמה בכלל. אין חכמה בעולמינו בלתי אם עברה לנו דרך נשמת חכם חי" (חזו"א<ref>איגרות, איגרת קפב</ref>).

			לגבי חלק האגדה שבתורה שבעל פה, יש שכתבו שלא חייבים להאמין לכל מה שמסופר בתלמוד [רב שרירא גאון], גם הרמב"ן בויכוחו עם הכומר, אמר "אין אני מאמין באגדה זו". אולם רבים חולקים וסוברים שחייבים להאמין לכל מה שכתוב בתלמוד. האברבנאל בספרו ישועות משיחו הביא את דבריהם וכתב עליהם שדרך זו איננה ישרה ולכן צריכים להאמין לכל חלקי דברי חז"ל. גם בין האחרונים מצינו מחלוקת בנושא זה דעת החזו"א שאסור לכפור גם בחלק האגדה, ואילו דעת רד"צ הופמן, שאין חייבים לקבל את חלק האגדות שבתלמוד.

	==מצוות ששייכות לנושא אמונת חכמים==		==מצוות ששייכות לנושא אמונת חכמים==
	* מצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן<ref>כתב ספר החינוך - מצוה תצה </ref> - "לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו, ועל זה נאמר ({{מקור\|דברים יז,י}}), ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ונכפל בסמוך [שם, י"א] לחיזוק הדבר, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל ענין אחר שיראה להן שהדבר כן, על הכל אנו חייבין לשמוע להן. והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי [כאן] ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, זו מצות עשה ...ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. '''ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן במצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו''', וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה כימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. '''ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת'''"<ref>אמנם, בפשטות אין החכם יכול לגזור מדעתו, וכוונת החינוך לבית דין שגוזר בעיר- נראה שאין כוונתו של החינוך שכל מה שיאמר גדול שבדור נחשב לחיוב ואסור לעבור על דבריו, שהרי אפילו תקנות בית דין הגדול לדעת רמב"ן אינם בכלל לא תסור, ולא יתכן אם כן שתהיה חובה דאורייתא לשמוע בקול להחלטה של גדול שבדור, לכן נראה שגם כוונת החינוך היא לגדול שבדור שתקן לפי דרך התקנות, על ידי ב"ד והסכמת הקהל בחרם, וכיו"ב - מובא בהמשך הערך משו"ע יו"ד סימן רכ"ח</ref>. מלשון הרמב"ם משמע שאין העשה אלא על בית דין הגדול שבירושלים, אך מלשון החינוך משמע שהוא אף על גדול שבדור.<ref>כנסת הגדולה הלכות ממרים פרק ראשון</ref>. ויש אומרים שרק לעניין קידוש החודש מחוייבים לשמוע לגדול שבדור, ולא בשאר תקנות וגזירות. שבשאר דיני התורה צריכים רוב מנין ובנין בחכמה של חכמי התורה בכדי להכריע איזה הלכה וכשלא באו למנין אין חובה לשמוע בקולו של חכם אחד שהכריע<ref>שו"ת מעיל צדקה סימן ג. דבריו הובאו בקובץ עלים לתרופה שנת תשס"ז</ref>.		* מצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן<ref>כתב ספר החינוך - מצוה תצה </ref> - "לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו, ועל זה נאמר ({{מקור\|דברים יז,י}}), ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ונכפל בסמוך [שם, י"א] לחיזוק הדבר, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל ענין אחר שיראה להן שהדבר כן, על הכל אנו חייבין לשמוע להן. והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי [כאן] ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, זו מצות עשה ...ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. '''ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן במצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו''', וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה כימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. '''ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת'''"<ref>אמנם, בפשטות אין החכם יכול לגזור מדעתו, וכוונת החינוך לבית דין שגוזר בעיר- נראה שאין כוונתו של החינוך שכל מה שיאמר גדול שבדור נחשב לחיוב ואסור לעבור על דבריו, שהרי אפילו תקנות בית דין הגדול לדעת רמב"ן אינם בכלל לא תסור, ולא יתכן אם כן שתהיה חובה דאורייתא לשמוע בקול להחלטה של גדול שבדור, לכן נראה שגם כוונת החינוך היא לגדול שבדור שתקן לפי דרך התקנות, על ידי ב"ד והסכמת הקהל בחרם, וכיו"ב - מובא בהמשך הערך משו"ע יו"ד סימן רכ"ח</ref>. מלשון הרמב"ם משמע שאין העשה אלא על בית דין הגדול שבירושלים, אך מלשון החינוך משמע שהוא אף על גדול שבדור.<ref>כנסת הגדולה הלכות ממרים פרק ראשון</ref>. ויש אומרים שרק לעניין קידוש החודש מחוייבים לשמוע לגדול שבדור, ולא בשאר תקנות וגזירות. שבשאר דיני התורה צריכים רוב מנין ובנין בחכמה של חכמי התורה בכדי להכריע איזה הלכה וכשלא באו למנין אין חובה לשמוע בקולו של חכם אחד שהכריע<ref>שו"ת מעיל צדקה סימן ג. דבריו הובאו בקובץ עלים לתרופה שנת תשס"ז</ref>.

Shyk: /* ציות לדברי צדיקים וגדולי תורה */

2012-11-13T08:10:28Z

ציות לדברי צדיקים וגדולי תורה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:10, 13 בנובמבר 2012
שורה 30:		שורה 30:
	=='מופתים' והבטחות של גדולי-תורה וצדיקים==		=='מופתים' והבטחות של גדולי-תורה וצדיקים==
	בכתבי החסידים מקובל הביטוי "אמונת חכמים" בהקשר של אמונה בהבטחות של צדיקים, גם במקום שהדבר נראה בלתי אפשרי. ישנם סיפורי 'מופתים' רבים המביאים עיקרון זה לידי ביטוי.		בכתבי החסידים מקובל הביטוי "אמונת חכמים" בהקשר של אמונה בהבטחות של צדיקים, גם במקום שהדבר נראה בלתי אפשרי. ישנם סיפורי 'מופתים' רבים המביאים עיקרון זה לידי ביטוי.
	==ציות לדברי ~~צדיקים וגדולי~~ תורה==		==ציות לדברי חכמי תורה==
	לעיתים המושג אמונת חכמים משמש בהקשר של חובה לשמוע להוראותיהם של חכמים, צדיקים, וגדולי תורה. בנושא זה ניתן להבחין בהקשרים שונים:		לעיתים המושג אמונת חכמים משמש בהקשר של חובה לשמוע להוראותיהם של חכמים, צדיקים, וגדולי תורה. בנושא זה ניתן להבחין בהקשרים שונים:
	*חובת ציות של תלמיד לרבו - ומקרים בהם יכול התלמיד להימנע מציות לרבו. דוגמה: מעשה ברב זירא שרצה לעלות לארץ ישראל, המובא לעיל.		*חובת ציות של תלמיד לרבו - ומקרים בהם יכול התלמיד להימנע מציות לרבו. דוגמה: מעשה ברב זירא שרצה לעלות לארץ ישראל, המובא לעיל.

Shyk ב־08:08, 13 בנובמבר 2012

2012-11-13T08:08:51Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:08, 13 בנובמבר 2012
שורה 18:		שורה 18:
	*"לך ואספת את זקני ישראל - לעולם זקנים מעמידים את ישראל וכה"א (יהושע ח) וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון אימתי ישראל עומדים? - כשיש להם זקנים"<ref>מדרש רבה שמות פרשה ג פסקה ח</ref>..		*"לך ואספת את זקני ישראל - לעולם זקנים מעמידים את ישראל וכה"א (יהושע ח) וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון אימתי ישראל עומדים? - כשיש להם זקנים"<ref>מדרש רבה שמות פרשה ג פסקה ח</ref>..
	*"למה כשהיה בהמ"ק קיים היו שואלים בזקנים, שנאמר (דברים לב) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך? - שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל"<ref>מדרש רבה שמות פרשה ג פסקה ח</ref>.		*"למה כשהיה בהמ"ק קיים היו שואלים בזקנים, שנאמר (דברים לב) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך? - שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל"<ref>מדרש רבה שמות פרשה ג פסקה ח</ref>.
			*"...ואשימם בראשיכם - ואשמם כתיב. אר"י בן לוי אמר להן משה אם אי אתם נשמעים להם, אשמה תלוי בראשיכם. למה הדבר דומה לנחש הזה שאמר הזנב לראש עד מתי אתה מתהלך תחלה אני אלך תחלה אמר לו לך הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה מצא אש והשליכו לתוכו מצא קוצים והשליכו לתוכן מי גרם לו על שהלך הראש אחר הזנב '''כך כשקטנים נשמעים לגדולים הם גוזרים לפני המקום והוא עושה ובשעה שהגדולים מהלכין אחר הקטנים נופלים לאחר פניהם'''<ref>דברים פרשה א פסקה י</ref>.
			*"דבר אחר א"ר הושעיא, למה הדבר דומה? - לכלה שהיתה עומדת בתוך חופתה ונתפחמו ידיה אם מקנחת היא אותם בכותל הכותל מתפחם וידיה אין מתנקות ואם בפסיפס הפסיפס מתפחם וידיה אין מתנקות ואם מקנחת היא בשערה שערה היא מתנאה וידיה מתנקות '''כך בשעה שישראל שומעין לגדוליהם ואין גדולים עושים צרכיהם אשמה תלוי בראשם של גדולים ואם לאו תלוי בראשיהן של עצמם'''<ref>דברים פרשה א פסקה י</ref>.
			*"אמר ר' יצחק בשעה שישראל נשמעים לגדוליהם ואין גדוליהן עושים צרכיהן באותה שעה (ישעיה ג) ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו וכל כך למה שמשאוי של צבור קשה ואין אדם יחיד יכול לישא משאן של ציבור בעצמו תדע לך שהרי משה רבן של כל הנביאים לא היה יכול לשאת משאוי של ציבור לעצמו מנין ואומר אליכם בעת ההיא וגו'..."<ref>דברים פרשה א פסקה י</ref>.


	==מעשי אמונת חכמים בגמרא==		==מעשי אמונת חכמים בגמרא==
שורה 27:		שורה 31:
	בכתבי החסידים מקובל הביטוי "אמונת חכמים" בהקשר של אמונה בהבטחות של צדיקים, גם במקום שהדבר נראה בלתי אפשרי. ישנם סיפורי 'מופתים' רבים המביאים עיקרון זה לידי ביטוי.		בכתבי החסידים מקובל הביטוי "אמונת חכמים" בהקשר של אמונה בהבטחות של צדיקים, גם במקום שהדבר נראה בלתי אפשרי. ישנם סיפורי 'מופתים' רבים המביאים עיקרון זה לידי ביטוי.
	==ציות לדברי צדיקים וגדולי תורה==		==ציות לדברי צדיקים וגדולי תורה==
	נאמר במדרש רבה: "...ואשימם בראשיכם - ואשמם כתיב. אר"י בן לוי אמר להן משה אם אי אתם נשמעים להם, אשמה תלוי בראשיכם. למה הדבר דומה לנחש הזה שאמר הזנב לראש עד מתי אתה מתהלך תחלה אני אלך תחלה אמר לו לך הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה מצא אש והשליכו לתוכו מצא קוצים והשליכו לתוכן מי גרם לו על שהלך הראש אחר הזנב '''כך כשקטנים נשמעים לגדולים הם גוזרים לפני המקום והוא עושה ובשעה שהגדולים מהלכין אחר הקטנים נופלים לאחר פניהם'''		לעיתים המושג אמונת חכמים משמש בהקשר של חובה לשמוע להוראותיהם של חכמים, צדיקים, וגדולי תורה. בנושא זה ניתן להבחין בהקשרים שונים:

	דבר אחר א"ר הושעיא, למה הדבר דומה? - לכלה שהיתה עומדת בתוך חופתה ונתפחמו ידיה אם מקנחת היא אותם בכותל הכותל מתפחם וידיה אין מתנקות ואם בפסיפס הפסיפס מתפחם וידיה אין מתנקות ואם מקנחת היא בשערה שערה היא מתנאה וידיה מתנקות '''כך בשעה שישראל שומעין לגדוליהם ואין גדולים עושים צרכיהם אשמה תלוי בראשם של גדולים ואם לאו תלוי בראשיהן של עצמם'''

	אמר ר' יצחק בשעה שישראל נשמעים לגדוליהם ואין גדוליהן עושים צרכיהן באותה שעה (ישעיה ג) ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו וכל כך למה שמשאוי של צבור קשה ואין אדם יחיד יכול לישא משאן של ציבור בעצמו תדע לך שהרי משה רבן של כל הנביאים לא היה יכול לשאת משאוי של ציבור לעצמו מנין ואומר אליכם בעת ההיא וגו' באיזו עת ר' יוחנן אמר בעת יתרו מניין שכך כתיב (שמות יח) כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך ר' חייא אמר בעת מתאוננים שנא' (במדבר יא) לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה וגו' (שם) האנכי הריתי וגו' א"ר ברכיה בשם ר' לוי אמר לפניו רבש"ע אתה אמרת (ישעיה מו) העמוסים מני בטן וגו' אתה נאה לך לטעון אותן אמר משה לישראל חייכם שאני יכול לטעון עשרה כיוצא בכם ולמה איני יכול לשאת אתכם שה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם מניין ממה שקרינן בענין - ה' אלהיכם הרבה אתכם<ref>דברים פרשה א פסקה י</ref>.

	לעיתים המושג אמונת חכמים ~~מבטא את החובה לציית~~ להוראותיהם של חכמים, צדיקים, וגדולי תורה. בנושא זה ניתן להבחין בהקשרים שונים:
	*חובת ציות של תלמיד לרבו - ומקרים בהם יכול התלמיד להימנע מציות לרבו. דוגמה: מעשה ברב זירא שרצה לעלות לארץ ישראל, המובא לעיל.		*חובת ציות של תלמיד לרבו - ומקרים בהם יכול התלמיד להימנע מציות לרבו. דוגמה: מעשה ברב זירא שרצה לעלות לארץ ישראל, המובא לעיל.
	*חובת ציות לגדול שבדור		*חובת ציות לגדול שבדור - כמו מעשה של רבן גמליאל ורבי יהושע ממסכת ראש השנה, שהובא לעיל.
	*חובת ציות של אדם ששאל שאלה רב מסויים - מבואר בשו"ע<ref>יורה דעה סימן רמב, לא</ref> שהשואל לחכם והורה לאיסור, אינו רשאי לשאול חכם אחר אלא אם יודיע אותו שכבר הורה הראשון לאיסור. ואם התיר הראשון וחלה הוראתו, אין לשני לאסור מכוח שיקול הדעת. וכל זה באותה הוראה עצמה, אבל במעשה אחר פשיטא שיכול להורות מה שנראה אליו.		*חובת ציות של אדם ששאל שאלה רב מסויים - מבואר בשו"ע<ref>יורה דעה סימן רמב, לא</ref> שהשואל לחכם והורה לאיסור, אינו רשאי לשאול חכם אחר אלא אם יודיע אותו שכבר הורה הראשון לאיסור. ואם התיר הראשון וחלה הוראתו, אין לשני לאסור מכוח שיקול הדעת. וכל זה באותה הוראה עצמה, אבל במעשה אחר פשיטא שיכול להורות מה שנראה אליו.
	* בשולחן ערוך יורה דעה רכח סעיפים כה-לה מבוארות הדרכים בהן יכולים ציבור להחליט החלטה שאוסרת על התנהגות מסויימת, על ידי שבועה של הציבור, או הסכמה בחרם. משמע שם שאם לא עשו דברים אלה, לא נוצר איסור במה שהוחלט<ref>בעיקר בסעיף לג, שם מבואר שאפילו במה שקבלו עליהם הציבור בחרם, רשאי אדם שלא להחמיר בו כשאינו בתחומי העיר</ref>. ובביאור הגרא שם <ref>אות צג</ref> מבאר שזה מטעם "ועשו משמרת למשמרתי" שיש לעשות סייגים ותקנות בכל דור - והיינו דווקא שנעשה בדרך זו של חרם והסכמת הקהל, ולא על ידי גדול שבמקום אם לא תיקן על ידי תקנת ב"ד שבעיר בחרם והסכמת הקהל. כלומר, ראוי לקטנים להישמע לגדולים שבדור, אך אין איסור לעבור על דבר אלא אם כן הוסכם בחרם הקהל, או בשבועה או בשאר הדרכים המבוארות בשולחן ערוך סימן רכח, שם.		* בשולחן ערוך יורה דעה רכח סעיפים כה-לה מבוארות הדרכים בהן יכולים ציבור להחליט החלטה שאוסרת על התנהגות מסויימת, על ידי שבועה של הציבור, או הסכמה בחרם. משמע שם שאם לא עשו דברים אלה, לא נוצר איסור במה שהוחלט<ref>בעיקר בסעיף לג, שם מבואר שאפילו במה שקבלו עליהם הציבור בחרם, רשאי אדם שלא להחמיר בו כשאינו בתחומי העיר</ref>. ובביאור הגרא שם <ref>אות צג</ref> מבאר שזה מטעם "ועשו משמרת למשמרתי" שיש לעשות סייגים ותקנות בכל דור - והיינו דווקא שנעשה בדרך זו של חרם והסכמת הקהל, ולא על ידי גדול שבמקום אם לא תיקן על ידי תקנת ב"ד שבעיר בחרם והסכמת הקהל. כלומר, ראוי לקטנים להישמע לגדולים שבדור, אך אין איסור לעבור על דבר אלא אם כן הוסכם בחרם הקהל, או בשבועה או בשאר הדרכים המבוארות בשולחן ערוך סימן רכח, שם.

Shyk: /* מימרות שקשורות לנושא אמונת חכמים */

2012-11-13T07:48:12Z

מימרות שקשורות לנושא אמונת חכמים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־07:48, 13 בנובמבר 2012
שורה 12:		שורה 12:
	*"רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, '''עֲשֵׂה לְךָ רַב''', וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמדות"<ref>אבות פרק א, טז</ref>.		*"רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, '''עֲשֵׂה לְךָ רַב''', וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמדות"<ref>אבות פרק א, טז</ref>.
	*"(א) רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, '''וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה''' בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרה"<ref>אבות פרק ו, א</ref>.		*"(א) רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, '''וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה''' בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרה"<ref>אבות פרק ו, א</ref>.
	*אמר רב חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר בהצותם על ה'<ref>סנהדרין דף קי/א</ref>.		*"אמר רב חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר בהצותם על ה'"<ref>סנהדרין דף קי/א</ref>.
	*אמר רבי חמא ברבי חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה שנאמר המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל (על) [את] ה'<ref>סנהדרין דף קי/א</ref>.		*"אמר רבי חמא ברבי חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה שנאמר המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל (על) [את] ה'<ref>סנהדרין דף קי/א</ref>.
	*אמר רבי חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי (אם) על ה'<ref>סנהדרין דף קי/א</ref>.		*"אמר רבי חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי (אם) על ה'"<ref>סנהדרין דף קי/א</ref>.
	*אמר רבי אבהו כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה<ref>סנהדרין דף קי/א</ref>.		*"אמר רבי אבהו כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה"<ref>סנהדרין דף קי/א</ref>.
			*"לך ואספת את זקני ישראל - לעולם זקנים מעמידים את ישראל וכה"א (יהושע ח) וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון אימתי ישראל עומדים? - כשיש להם זקנים"<ref>מדרש רבה שמות פרשה ג פסקה ח</ref>..
			*"למה כשהיה בהמ"ק קיים היו שואלים בזקנים, שנאמר (דברים לב) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך? - שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל"<ref>מדרש רבה שמות פרשה ג פסקה ח</ref>.

	==מעשי אמונת חכמים בגמרא==		==מעשי אמונת חכמים בגמרא==

Shyk ב־07:41, 13 בנובמבר 2012

2012-11-13T07:41:19Z

@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 * מצווה שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל<ref>ספר החינוך - מצוה תצו </ref> כתב ספר החינוך: "שנמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בבל עניני התורה, ועל זה נאמר [דברים י"ז, י"א], לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי [כאן], לא תסור וגו', זו מצות לא תעשה... ...ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית, ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו נוהגת בכל מקום וככל זמן בזכרים ונקבות".
 * בגמרא מוזכר פעמים רבות הביטוי "מצווה לשמוע דברי חכמים" בהקשר של מצוות או איסורים דרבנן. פירושו שמצווה לשמוע למה שתקנו או גזרו בגזירות בבית הגדול. ביטוי זה מקביל למה שכתב החינוך במצווה תצה, הובא לעיל "מצוה לשמוע בקול בית דין הגדול... ועל זה נאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך"<ref>ראה תורת חיים על חולין קו. - "מצוה לשמוע דברי חכמים. פירש אנחנו מצווים מן התורה לשמוע מה שתיקנו חכמים מדכתיב על פי התורה אשר יורוך</ref>.
 ==מעשי אמונת חכמים בגמרא==

Shyk: /* מצוות ששייכות לנושא אמונת חכמים */

2012-11-12T14:46:14Z

מצוות ששייכות לנושא אמונת חכמים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־14:46, 12 בנובמבר 2012
שורה 6:		שורה 6:
	* מצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן<ref>כתב ספר החינוך - מצוה תצה </ref> - "לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו, ועל זה נאמר ({{מקור\|דברים יז,י}}), ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ונכפל בסמוך [שם, י"א] לחיזוק הדבר, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל ענין אחר שיראה להן שהדבר כן, על הכל אנו חייבין לשמוע להן. והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי [כאן] ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, זו מצות עשה ...ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. '''ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן במצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו''', וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה כימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. '''ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת'''"<ref>אמנם, בפשטות אין החכם יכול לגזור מדעתו, וכוונת החינוך לבית דין שגוזר בעיר- נראה שאין כוונתו של החינוך שכל מה שיאמר גדול שבדור נחשב לחיוב ואסור לעבור על דבריו, שהרי אפילו תקנות בית דין הגדול לדעת רמב"ן אינם בכלל לא תסור, ולא יתכן אם כן שתהיה חובה דאורייתא לשמוע בקול להחלטה של גדול שבדור, לכן נראה שגם כוונת החינוך היא לגדול שבדור שתקן לפי דרך התקנות, על ידי ב"ד והסכמת הקהל בחרם, וכיו"ב - מובא בהמשך הערך משו"ע יו"ד סימן רכ"ח</ref>. מלשון הרמב"ם משמע שאין העשה אלא על בית דין הגדול שבירושלים, אך מלשון החינוך משמע שהוא אף על גדול שבדור.<ref>כנסת הגדולה הלכות ממרים פרק ראשון</ref>. ויש אומרים שרק לעניין קידוש החודש מחוייבים לשמוע לגדול שבדור, ולא בשאר תקנות וגזירות. שבשאר דיני התורה צריכים רוב מנין ובנין בחכמה של חכמי התורה בכדי להכריע איזה הלכה וכשלא באו למנין אין חובה לשמוע בקולו של חכם אחד שהכריע<ref>שו"ת מעיל צדקה סימן ג. דבריו הובאו בקובץ עלים לתרופה שנת תשס"ז</ref>.		* מצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן<ref>כתב ספר החינוך - מצוה תצה </ref> - "לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו, ועל זה נאמר ({{מקור\|דברים יז,י}}), ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ונכפל בסמוך [שם, י"א] לחיזוק הדבר, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל ענין אחר שיראה להן שהדבר כן, על הכל אנו חייבין לשמוע להן. והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי [כאן] ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, זו מצות עשה ...ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. '''ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן במצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו''', וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה כימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. '''ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת'''"<ref>אמנם, בפשטות אין החכם יכול לגזור מדעתו, וכוונת החינוך לבית דין שגוזר בעיר- נראה שאין כוונתו של החינוך שכל מה שיאמר גדול שבדור נחשב לחיוב ואסור לעבור על דבריו, שהרי אפילו תקנות בית דין הגדול לדעת רמב"ן אינם בכלל לא תסור, ולא יתכן אם כן שתהיה חובה דאורייתא לשמוע בקול להחלטה של גדול שבדור, לכן נראה שגם כוונת החינוך היא לגדול שבדור שתקן לפי דרך התקנות, על ידי ב"ד והסכמת הקהל בחרם, וכיו"ב - מובא בהמשך הערך משו"ע יו"ד סימן רכ"ח</ref>. מלשון הרמב"ם משמע שאין העשה אלא על בית דין הגדול שבירושלים, אך מלשון החינוך משמע שהוא אף על גדול שבדור.<ref>כנסת הגדולה הלכות ממרים פרק ראשון</ref>. ויש אומרים שרק לעניין קידוש החודש מחוייבים לשמוע לגדול שבדור, ולא בשאר תקנות וגזירות. שבשאר דיני התורה צריכים רוב מנין ובנין בחכמה של חכמי התורה בכדי להכריע איזה הלכה וכשלא באו למנין אין חובה לשמוע בקולו של חכם אחד שהכריע<ref>שו"ת מעיל צדקה סימן ג. דבריו הובאו בקובץ עלים לתרופה שנת תשס"ז</ref>.
	* מצווה שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל<ref>ספר החינוך - מצוה תצו </ref> כתב ספר החינוך: "שנמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בבל עניני התורה, ועל זה נאמר [דברים י"ז, י"א], לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי [כאן], לא תסור וגו', זו מצות לא תעשה... ...ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית, ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו נוהגת בכל מקום וככל זמן בזכרים ונקבות".		* מצווה שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל<ref>ספר החינוך - מצוה תצו </ref> כתב ספר החינוך: "שנמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בבל עניני התורה, ועל זה נאמר [דברים י"ז, י"א], לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי [כאן], לא תסור וגו', זו מצות לא תעשה... ...ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית, ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו נוהגת בכל מקום וככל זמן בזכרים ונקבות".
			* בגמרא מוזכר פעמים רבות הביטוי "מצווה לשמוע דברי חכמים" בהקשר של מצוות או איסורים דרבנן. פירושו שמצווה לשמוע למה שתקנו או גזרו בגזירות בבית הגדול. ביטוי זה מקביל למה שכתב החינוך במצווה תצה, הובא לעיל "מצוה לשמוע בקול בית דין הגדול... ועל זה נאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך"<ref>ראה תורת חיים על חולין קו. - "מצוה לשמוע דברי חכמים. פירש אנחנו מצווים מן התורה לשמוע מה שתיקנו חכמים מדכתיב על פי התורה אשר יורוך</ref>.

	==מעשי אמונת חכמים בגמרא==		==מעשי אמונת חכמים בגמרא==