איצטגנינות - היסטוריית גרסאות

אריאל ביגל נ"י: /* יחס התורה לאיצטגנינות */

2012-01-23T10:12:57Z

יחס התורה לאיצטגנינות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:12, 23 בינואר 2012
שורה 3:		שורה 3:
	התורה אסרה את האיצטגנינות, וזוהי אחת המשמעויות של "[[מעונן]]". איסור זה מוזכר פעמיים בתורה: "לא תְנַחֲשׁוּ, וְלא תְעוֹנֵנוּ" {{מקור\|ויקרא יט כו\|כן}}, "לא יִמָּצֵא בְךָ,... מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף" {{מקור\|דברים יח י\|כן}}, ופירשו חז"ל: "איזהו מעונן [[רבי ישמעאל]] אומר: זה המעביר על העין (מין כישוף שהיו מעבירים על עיניו). '''[[רבי עקיבא]] אומר: אלו נותני עתים כגון אלו שאומרים היום יפה לצאת היום יפה ליקח היום חמה נחפית למחר גשמים יורדין כדון אלו שהן אומרין למודי ערבית שביעית להיות יפות ועקודות קטנות להיות רעות''' וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים" {{מקור\|משנה שבת ח ו\|כן}}.		התורה אסרה את האיצטגנינות, וזוהי אחת המשמעויות של "[[מעונן]]". איסור זה מוזכר פעמיים בתורה: "לא תְנַחֲשׁוּ, וְלא תְעוֹנֵנוּ" {{מקור\|ויקרא יט כו\|כן}}, "לא יִמָּצֵא בְךָ,... מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף" {{מקור\|דברים יח י\|כן}}, ופירשו חז"ל: "איזהו מעונן [[רבי ישמעאל]] אומר: זה המעביר על העין (מין כישוף שהיו מעבירים על עיניו). '''[[רבי עקיבא]] אומר: אלו נותני עתים כגון אלו שאומרים היום יפה לצאת היום יפה ליקח היום חמה נחפית למחר גשמים יורדין כדון אלו שהן אומרין למודי ערבית שביעית להיות יפות ועקודות קטנות להיות רעות''' וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים" {{מקור\|משנה שבת ח ו\|כן}}.

	וכן פסק הרמב"ם {{מקור\|רמב"ם עבודת כוכבים יא ח~~$הל' עכו"ם יא ח-ט~~\|כן}}: "איזה הוא מעונן? אלו נותני העיתים, שאומרין באצטגנינות יום פלוני רע, יום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן, אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמיים הרי זה לוקה, שנאמר "ולא תעוננו".		וכן פסק הרמב"ם {{מקור\|רמב"ם עבודת כוכבים יא ח\|כן}}: "איזה הוא מעונן? אלו נותני העיתים, שאומרין באצטגנינות יום פלוני רע, יום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן, אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמיים הרי זה לוקה, שנאמר "ולא תעוננו".

	רבים מסיבירים, כי האיצטגנינוצ מכונה "עינון" מפני שהאיצטגנינים נותנים עונות (זמנים) לכל פעולה, מתי כדאי לעשותה ומתי לא וכד', ולכן נקרא איסור זה עינון {{מקור\|ספר המצוות הקצר לחפץ חיים ועוד\|כן}}.		רבים מסיבירים, כי האיצטגנינוצ מכונה "עינון" מפני שהאיצטגנינים נותנים עונות (זמנים) לכל פעולה, מתי כדאי לעשותה ומתי לא וכד', ולכן נקרא איסור זה עינון {{מקור\|ספר המצוות הקצר לחפץ חיים ועוד\|כן}}.
	===האם יש בעינון אמת?===		===האם יש בעינון אמת?===
	לדעת הרמב"ם, כל מעשי האצטגנינות הינם הבל וריק, שקר וכזב, כמו שכתב בהלכות עכו"ם {{מקור\|רמב"ם עבודת כוכבים יא~~$פרק יא הל' יז- יח~~\|כן}}: "ודברים האלו כולן (כל מיני הכישוף שהזכיר) דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן, ואין ראוי לישראל, שהן חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה: שנאמר "כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל" {{מקור\|במדבר כג כג\|כן}}, ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים, ישמעו; ואתה--לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" {{מקור\|דברים יח יד\|כן}}. כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינן דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" {{מקור\|דברים יח יג\|כן}}.		לדעת הרמב"ם, כל מעשי האצטגנינות הינם הבל וריק, שקר וכזב, כמו שכתב בהלכות עכו"ם {{מקור\|רמב"ם עבודת כוכבים יא\|כן}}: "ודברים האלו כולן (כל מיני הכישוף שהזכיר) דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן, ואין ראוי לישראל, שהן חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה: שנאמר "כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל" {{מקור\|במדבר כג כג\|כן}}, ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים, ישמעו; ואתה--לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" {{מקור\|דברים יח יד\|כן}}. כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינן דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" {{מקור\|דברים יח יג\|כן}}.

אריאל ביגל נ"י: /* יחס התורה לאיצטגנינות */

2012-01-23T10:11:28Z

יחס התורה לאיצטגנינות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:11, 23 בינואר 2012
שורה 1:		שורה 1:
	'''איצטגנינות''' היא השם המקובל בדברי חז"ל ל'''אסטרולוגיה''' (לעתים: '''אצטרולוגין''') היא תורת החיזוי, ראיית טבע האדם, תכונותיו, מדותיו, מאורעותיו ועתידו לפי מהלך הכוכבים והמזלות.		'''איצטגנינות''' היא השם המקובל בדברי חז"ל ל'''אסטרולוגיה''' (לעתים: '''אצטרולוגין''') היא תורת החיזוי, ראיית טבע האדם, תכונותיו, מדותיו, מאורעותיו ועתידו לפי מהלך הכוכבים והמזלות.
	==יחס התורה לאיצטגנינות==		==יחס התורה לאיצטגנינות==
	התורה אסרה את האיצטגנינות, ~~ואיסור זה נקרא~~ "מעונן". איסור זה מוזכר פעמיים בתורה: "לא תְנַחֲשׁוּ, וְלא תְעוֹנֵנוּ" {{מקור\|ויקרא יט כו\|כן}}, "לא יִמָּצֵא בְךָ,... מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף" {{מקור\|דברים יח י\|כן}}, ופירשו חז"ל: "איזהו מעונן [[רבי ישמעאל]] אומר: זה המעביר על העין (מין כישוף שהיו מעבירים על עיניו). '''[[רבי עקיבא]] אומר: אלו נותני עתים כגון אלו שאומרים היום יפה לצאת היום יפה ליקח היום חמה נחפית למחר גשמים יורדין כדון אלו שהן אומרין למודי ערבית שביעית להיות יפות ועקודות קטנות להיות רעות''' וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים" {{מקור\|משנה שבת ח ו\|כן}}.		התורה אסרה את האיצטגנינות, וזוהי אחת המשמעויות של "[[מעונן]]". איסור זה מוזכר פעמיים בתורה: "לא תְנַחֲשׁוּ, וְלא תְעוֹנֵנוּ" {{מקור\|ויקרא יט כו\|כן}}, "לא יִמָּצֵא בְךָ,... מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף" {{מקור\|דברים יח י\|כן}}, ופירשו חז"ל: "איזהו מעונן [[רבי ישמעאל]] אומר: זה המעביר על העין (מין כישוף שהיו מעבירים על עיניו). '''[[רבי עקיבא]] אומר: אלו נותני עתים כגון אלו שאומרים היום יפה לצאת היום יפה ליקח היום חמה נחפית למחר גשמים יורדין כדון אלו שהן אומרין למודי ערבית שביעית להיות יפות ועקודות קטנות להיות רעות''' וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים" {{מקור\|משנה שבת ח ו\|כן}}.

	וכן פסק הרמב"ם {{מקור\|רמב"ם עבודת כוכבים יא ח$הל' עכו"ם יא ח-ט\|כן}}: "איזה הוא מעונן? אלו נותני העיתים, שאומרין באצטגנינות יום פלוני רע, יום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן, אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמיים הרי זה לוקה, שנאמר "ולא תעוננו".		וכן פסק הרמב"ם {{מקור\|רמב"ם עבודת כוכבים יא ח$הל' עכו"ם יא ח-ט\|כן}}: "איזה הוא מעונן? אלו נותני העיתים, שאומרין באצטגנינות יום פלוני רע, יום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן, אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמיים הרי זה לוקה, שנאמר "ולא תעוננו".

אריאל ביגל נ"י ב־10:09, 23 בינואר 2012

2012-01-23T10:09:22Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:09, 23 בינואר 2012
שורה 1:		שורה 1:
	ראיית טבע האדם, תכונותיו, מדותיו, מאורעותיו ועתידו לפי מהלך הכוכבים והמזלות.		'''איצטגנינות''' היא השם המקובל בדברי חז"ל ל'''אסטרולוגיה''' (לעתים: '''אצטרולוגין''') היא תורת החיזוי, ראיית טבע האדם, תכונותיו, מדותיו, מאורעותיו ועתידו לפי מהלך הכוכבים והמזלות.
			==יחס התורה לאיצטגנינות==
			התורה אסרה את האיצטגנינות, ואיסור זה נקרא "מעונן". איסור זה מוזכר פעמיים בתורה: "לא תְנַחֲשׁוּ, וְלא תְעוֹנֵנוּ" {{מקור\|ויקרא יט כו\|כן}}, "לא יִמָּצֵא בְךָ,... מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף" {{מקור\|דברים יח י\|כן}}, ופירשו חז"ל: "איזהו מעונן [[רבי ישמעאל]] אומר: זה המעביר על העין (מין כישוף שהיו מעבירים על עיניו). '''[[רבי עקיבא]] אומר: אלו נותני עתים כגון אלו שאומרים היום יפה לצאת היום יפה ליקח היום חמה נחפית למחר גשמים יורדין כדון אלו שהן אומרין למודי ערבית שביעית להיות יפות ועקודות קטנות להיות רעות''' וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים" {{מקור\|משנה שבת ח ו\|כן}}.

			וכן פסק הרמב"ם {{מקור\|רמב"ם עבודת כוכבים יא ח$הל' עכו"ם יא ח-ט\|כן}}: "איזה הוא מעונן? אלו נותני העיתים, שאומרין באצטגנינות יום פלוני רע, יום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן, אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמיים הרי זה לוקה, שנאמר "ולא תעוננו".

			רבים מסיבירים, כי האיצטגנינוצ מכונה "עינון" מפני שהאיצטגנינים נותנים עונות (זמנים) לכל פעולה, מתי כדאי לעשותה ומתי לא וכד', ולכן נקרא איסור זה עינון {{מקור\|ספר המצוות הקצר לחפץ חיים ועוד\|כן}}.
			===האם יש בעינון אמת?===
			לדעת הרמב"ם, כל מעשי האצטגנינות הינם הבל וריק, שקר וכזב, כמו שכתב בהלכות עכו"ם {{מקור\|רמב"ם עבודת כוכבים יא$פרק יא הל' יז- יח\|כן}}: "ודברים האלו כולן (כל מיני הכישוף שהזכיר) דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן, ואין ראוי לישראל, שהן חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה: שנאמר "כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל" {{מקור\|במדבר כג כג\|כן}}, ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים, ישמעו; ואתה--לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" {{מקור\|דברים יח יד\|כן}}. כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינן דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" {{מקור\|דברים יח יג\|כן}}.

	לדעת הרמב"ם, כל מעשי האצטגנינות הינם הבל וריק, שקר וכזב. חולק עליו הרמב"ן וסובר, כי חכמת האצטגנינות הינה חכמה גדולה ושכך גזרה חכמתו יתברך מששת ימי בראשית שהעולם יונהג על פי מערכת הכוכבים ומהלכם, אלא שביד הקב"ה לשנות ולעשות כרצונו.



	באוצר הגאונים מובא, כי "אותם האצטגנינים הקובעים מידותיו של האדם לפי המזל ואומרים שאין לשנותם - הם כופרים, שאינם מודים בהקב"ה, ומובדלים מישראל, אבל אלה האומרים שבכח האדם להתגבר על מידותיו ותאוותיו ולשנותן, הרי הם מודים בבחירת האדם שיכול לכוף את יצרו הטבוע בו על ידי המזל".

			לעומתו, ה[[רמב"ן]] סובר, כי חכמת האצטגנינות הינה חכמה גדולה ושכך גזרה חכמתו יתברך מששת ימי בראשית שהעולם יונהג על פי מערכת הכוכבים ומהלכם, אלא שביד הקב"ה לשנות ולעשות כרצונו (ולכן האיצטגנינות אסורה).


			באוצר ה[[גאונים]] מובא, כי "אותם האצטגנינים הקובעים מידותיו של האדם לפי המזל ואומרים שאין לשנותם - הם כופרים, שאינם מודים בהקב"ה, ומובדלים מישראל, אבל אלה האומרים שבכח האדם להתגבר על מידותיו ותאוותיו ולשנותן, הרי הם מודים בבחירת האדם שיכול לכוף את יצרו הטבוע בו על ידי המזל".

			וראה בהרחבה בענין זה בערך: [[סוגיות סגוליות (על-טבעיות)]].

			[[קטגוריה:מבט על המציאות]]
			[[קטגוריה:עבודה זרה]]
	[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]		[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]

אריאל ביגל נ"י: אצטגנינות הועבר לאיצטגנינות

2012-01-23T09:41:53Z

אצטגנינות הועבר לאיצטגנינות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:41, 23 בינואר 2012
(אין הבדלים)

Yeshivaorgil bot: שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת"

2008-12-11T12:55:05Z

שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת"

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־12:55, 11 בדצמבר 2008
שורה 13:		שורה 13:


	[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]]		[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]

ספרי אנציקלופדיה תורנית מרוכזת: יצירת ערך מהספר האנציקלופדיה התורנית המרוכזת

2008-12-08T09:56:28Z

יצירת ערך מהספר האנציקלופדיה התורנית המרוכזת

דף חדש

ראיית טבע האדם, תכונותיו, מדותיו, מאורעותיו ועתידו לפי מהלך הכוכבים והמזלות.

לדעת הרמב"ם, כל מעשי האצטגנינות הינם הבל וריק, שקר וכזב. חולק עליו הרמב"ן וסובר, כי חכמת האצטגנינות הינה חכמה גדולה ושכך גזרה חכמתו יתברך מששת ימי בראשית שהעולם יונהג על פי מערכת הכוכבים ומהלכם, אלא שביד הקב"ה לשנות ולעשות כרצונו.

באוצר הגאונים מובא, כי "אותם האצטגנינים הקובעים מידותיו של האדם לפי המזל ואומרים שאין לשנותם - הם כופרים, שאינם מודים בהקב"ה, ומובדלים מישראל, אבל אלה האומרים שבכח האדם להתגבר על מידותיו ותאוותיו ולשנותן, הרי הם מודים בבחירת האדם שיכול לכוף את יצרו הטבוע בו על ידי המזל".

[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]]

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:12, 23 בינואר 2012
שורה 3:		שורה 3:
	התורה אסרה את האיצטגנינות, וזוהי אחת המשמעויות של "[[מעונן]]". איסור זה מוזכר פעמיים בתורה: "לא תְנַחֲשׁוּ, וְלא תְעוֹנֵנוּ" {{מקור\|ויקרא יט כו\|כן}}, "לא יִמָּצֵא בְךָ,... מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף" {{מקור\|דברים יח י\|כן}}, ופירשו חז"ל: "איזהו מעונן [[רבי ישמעאל]] אומר: זה המעביר על העין (מין כישוף שהיו מעבירים על עיניו). '''[[רבי עקיבא]] אומר: אלו נותני עתים כגון אלו שאומרים היום יפה לצאת היום יפה ליקח היום חמה נחפית למחר גשמים יורדין כדון אלו שהן אומרין למודי ערבית שביעית להיות יפות ועקודות קטנות להיות רעות''' וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים" {{מקור\|משנה שבת ח ו\|כן}}.		התורה אסרה את האיצטגנינות, וזוהי אחת המשמעויות של "[[מעונן]]". איסור זה מוזכר פעמיים בתורה: "לא תְנַחֲשׁוּ, וְלא תְעוֹנֵנוּ" {{מקור\|ויקרא יט כו\|כן}}, "לא יִמָּצֵא בְךָ,... מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף" {{מקור\|דברים יח י\|כן}}, ופירשו חז"ל: "איזהו מעונן [[רבי ישמעאל]] אומר: זה המעביר על העין (מין כישוף שהיו מעבירים על עיניו). '''[[רבי עקיבא]] אומר: אלו נותני עתים כגון אלו שאומרים היום יפה לצאת היום יפה ליקח היום חמה נחפית למחר גשמים יורדין כדון אלו שהן אומרין למודי ערבית שביעית להיות יפות ועקודות קטנות להיות רעות''' וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים" {{מקור\|משנה שבת ח ו\|כן}}.

	וכן פסק הרמב"ם {{מקור\|רמב"ם עבודת כוכבים יא ח~~$הל' עכו"ם יא ח-ט~~\|כן}}: "איזה הוא מעונן? אלו נותני העיתים, שאומרין באצטגנינות יום פלוני רע, יום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן, אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמיים הרי זה לוקה, שנאמר "ולא תעוננו".		וכן פסק הרמב"ם {{מקור\|רמב"ם עבודת כוכבים יא ח\|כן}}: "איזה הוא מעונן? אלו נותני העיתים, שאומרין באצטגנינות יום פלוני רע, יום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן, אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמיים הרי זה לוקה, שנאמר "ולא תעוננו".

	רבים מסיבירים, כי האיצטגנינוצ מכונה "עינון" מפני שהאיצטגנינים נותנים עונות (זמנים) לכל פעולה, מתי כדאי לעשותה ומתי לא וכד', ולכן נקרא איסור זה עינון {{מקור\|ספר המצוות הקצר לחפץ חיים ועוד\|כן}}.		רבים מסיבירים, כי האיצטגנינוצ מכונה "עינון" מפני שהאיצטגנינים נותנים עונות (זמנים) לכל פעולה, מתי כדאי לעשותה ומתי לא וכד', ולכן נקרא איסור זה עינון {{מקור\|ספר המצוות הקצר לחפץ חיים ועוד\|כן}}.
	===האם יש בעינון אמת?===		===האם יש בעינון אמת?===
	לדעת הרמב"ם, כל מעשי האצטגנינות הינם הבל וריק, שקר וכזב, כמו שכתב בהלכות עכו"ם {{מקור\|רמב"ם עבודת כוכבים יא~~$פרק יא הל' יז- יח~~\|כן}}: "ודברים האלו כולן (כל מיני הכישוף שהזכיר) דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן, ואין ראוי לישראל, שהן חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה: שנאמר "כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל" {{מקור\|במדבר כג כג\|כן}}, ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים, ישמעו; ואתה--לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" {{מקור\|דברים יח יד\|כן}}. כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינן דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" {{מקור\|דברים יח יג\|כן}}.		לדעת הרמב"ם, כל מעשי האצטגנינות הינם הבל וריק, שקר וכזב, כמו שכתב בהלכות עכו"ם {{מקור\|רמב"ם עבודת כוכבים יא\|כן}}: "ודברים האלו כולן (כל מיני הכישוף שהזכיר) דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן, ואין ראוי לישראל, שהן חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה: שנאמר "כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל" {{מקור\|במדבר כג כג\|כן}}, ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים, ישמעו; ואתה--לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" {{מקור\|דברים יח יד\|כן}}. כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינן דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" {{מקור\|דברים יח יג\|כן}}.