אהבת ארץ ישראל - היסטוריית גרסאות

אריה יונה: /* לשון הרע על א"י */

2019-06-23T11:50:38Z

לשון הרע על א"י

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:50, 23 ביוני 2019
שורה 68:		שורה 68:
	שו"ת תורה לשמה (סימן תיח):</ref>.		שו"ת תורה לשמה (סימן תיח):</ref>.
	== לשון הרע על א"י ==		== לשון הרע על א"י ==
	~~[[קובץ:Early-Historical-Israel-Dan-Beersheba-Judea-Corrected.png\|שמאל\|ממוזער\|250px\|ארץ ישראל המקראית]]~~
	בכלל המצווה לאהוב את א<nowiki>''</nowiki>י כלול '''האיסור לדבר בגנותה''', כגון לומר על האוויר בארץ ישראל שהוא קר או חם באופן לא נסבל וכדו<nowiki>', וכן לומר על פירות חו''ל שהם יותר יפים מפירות א''</nowiki>י, כמו שמצאנו (ערכין טו) שדור יוצאי מצרים נענשו ארבעים שנה במדבר וגם מתו שם מפני שהוציאו דיבה רעה על ארץ ישראל<ref>ספר אבא ביתך עמ' י"ז</ref>.		בכלל המצווה לאהוב את א<nowiki>''</nowiki>י כלול '''האיסור לדבר בגנותה''', כגון לומר על האוויר בארץ ישראל שהוא קר או חם באופן לא נסבל וכדו<nowiki>', וכן לומר על פירות חו''ל שהם יותר יפים מפירות א''</nowiki>י, כמו שמצאנו (ערכין טו) שדור יוצאי מצרים נענשו ארבעים שנה במדבר וגם מתו שם מפני שהוציאו דיבה רעה על ארץ ישראל<ref>ספר אבא ביתך עמ' י"ז</ref>.

אריה יונה: הוספת נושא

2019-06-23T11:49:49Z

הוספת נושא

@@ שורה 67: / שורה 67: @@
 שו"ת תורה לשמה (סימן תיח):</ref>.
 ==קישורים חיצוניים==
 [https://www.yeshiva.org.il/midrash/11643 אהבת ארץ ישראל] מאת הרב שמואל אליהו

Wikiboss ב־19:59, 22 ביוני 2019

2019-06-22T19:59:07Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:59, 22 ביוני 2019
שורה 68:		שורה 68:
	שו"ת תורה לשמה (סימן תיח):</ref>.		שו"ת תורה לשמה (סימן תיח):</ref>.

			==קישורים חיצוניים==
			[https://www.yeshiva.org.il/midrash/11643 אהבת ארץ ישראל] מאת הרב שמואל אליהו

	~~וקמת ועלית עמ' 52~~

אריה יונה: יצירת דף עם התוכן "== אהבת ארץ חמדה == אהבת ארץ ישראל היא אחת משלושת אהבות שנצטווינו עליהם, אהבת ה', אהבת יש..."

2019-06-21T10:00:08Z

יצירת דף עם התוכן "== אהבת ארץ חמדה == אהבת ארץ ישראל היא אחת משלושת אהבות שנצטווינו עליהם, אהבת ה', אהבת יש..."

דף חדש

== אהבת ארץ חמדה ==
אהבת ארץ ישראל היא אחת משלושת אהבות שנצטווינו עליהם, [[אהבת ה']], [[אהבת ישראל (מצווה)|אהבת ישראל]] ואהבת ארץ ישראל. מחמת חשיבותה נקראת ארץ ישראל בברכות [[ארץ חמדה]].

במצוות ישיבת ארץ ישראל אין מספיק מעשים בלבד (לכבוש ולשבת), אלא חלק עיקרי וחשוב של המצוה היא בלב - לדבוק "דבקות נפשית" בארץ ישראל. להרגיש את המתנה הנפלאה שנתן לנו בורא עולם ולאהוב אותה ולחבבה.

=== המקור למצווה ===

* בתהלים<ref>פרק קב, טו</ref> נאמר "'''כִּי רָצוּ''' עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". למדנו מכאן כותב החרדים<ref>מצוות התלויות בארץ - פרק ב</ref>: שצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו.

* התורה כותבת (במדבר לו, ט): "ולא תסב נחלה ממטה למטה אחר כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל". הלשון ידבקו בא להורות על ענין זה שעם ישראל צריכים להיות דבוקים בארץ, מלשון "ודבק באשתו" והיינו "דבקות נפשית"<ref>רמ"ד וואלי (במדבר לו, ט): ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל כלומר דבקותם למטה תהיה מכוונת אל דבקותם ושרשם למעלה ותהיה הנחלה כפי ההשראה וההשראה כפי הנחלה כדי שלא יהיה שום עירבוב ובלבול באותו החילוק התחתון שהוא מכוון ממש אל החילוק העליון.</ref>.

* התורה משבחת ומחבבת בעיננו את ארץ ישראל, כמו שכתוב: "כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים פרק ח): המשמעות הפשוטה העולה מהפסוקים, שהתורה מחנכת אותנו לאהוב את ארץ ישראל ומתוך כך להודות לה' עליה<ref>פניני הלכה – העם והארץ, הרב מלמד [https://ph.yhb.org.il/06-03-10/ עמוד 60]</ref>.

* חמשה בנות זכו להכתב בתורה שלוש פעמים, וזכו ליתר פרשת נחלה בתורה, וזכו לדבר נדיר שהקב"ה הודה לדבריהן כמו שכתוב "כן בנות צפלחד דוברות". במה זכו אותן בנות יותר מכל בנות ישראל? מה הייתה מעלתן? אומרים חז"ל: "שהיו מחבבות את ארץ ישראל" ללמדנו עד כמה חשובה אהבת הארץ<ref>רש"י במדבר כז,א.</ref>.

=== גדר אהבה ===
בכוזרי<ref>מאמר ה'</ref> מבואר שצריך לאהוב את ארץ ישראל, לא סתם אהבה אלא תכלית הכוסף, וז<nowiki>''</nowiki>ל: "ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש, ינחץ הענין המיוחל, שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר: אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה '''כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף''' עד שיחוננו אבניה ועפרה".

בספר תניא אגרת הקודש כתב לעורר את האהבה הישנה וחבת ארצנו הקדושה להיות בוערת כרשפי אש מקרב איש ולב עמוק.

=== מהותה של אהבה ===
המשך חכמה כתב<ref>כתב יד בעתון דאס ווארט בוילנא י"ד חשון תרפ"ז ומשם בקול ישראל תרפ"ז גליון ט'</ref> אהבת הארץ אינה אהבת מולדת כאשר יאהב הצרפתי את ארץ מולדתו ויכבד בירת ארצו פאריז כי זה רגש לאומי, אהבת הארץ היא ענף של מצוות אהבת ה', שכן האוהב את ה' אוהב את ביתו ומשכנו של ה', וארץ ישראל היא המקום בו בחר ה' לדירתו ככתוב "כִּי בָחַר יְיָ בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ"<ref>הרב אביגדור נבנצל (בספר ירושלים במועדיה עמוד ר"א):</ref>.

=== הגאולה תלויה באהבה ===
בתהלים (פרק קו, כד) מבואר ששורש חטא המרגלים היה בזה שמאסו בארץ, "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ". ואע<nowiki>''פ שפחדו מהמוות כמו שאמרו "למה ה'</nowiki> מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז", אם היו אוהבים את ארץ ישראל כראוי לא היו מפחדים<ref>ר' ירוחם ליבוביץ דעת תורה - ח"ד עמ' קכד.</ref>.

הגאולה תגיע בתיקון החטא, שיאהבו את הארץ. כמו שכתב רבי משה דוד ואלי בפירושו לתהלים (שם) וז"ל: "וימאסו בארץ חמדה. הנה העון הזה היה כל כך חמור לפניו ית', לפי שפגם בעיקר הכל שהיא האמונה. עד שממנו נמשכה הגזרה של הגלויות, כדי שיכירו וידעו הבנים שאין ארץ כארצם, ולא יתוקן עון המאיסה של האבות, עד שהבנים יביאו את עצמם לחשוק בה בחשק גדול, כענין שנאמר: אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד – כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, כלומר דהא בהא תליא, שלא יבא עת חנינה לציון, עד שבניה יחמדוה בתכלית החמדה והתשוקה". עכ"ל.

כתב בספר "טבור הארץ": "'''אין לך מצווה גדולה מזו, לחבב ארץ אשר המלך מלכי המלכים הקב<nowiki>''</nowiki>ה חפץ ביקרה''', ודורש אותה תמיד, ועיני ה' אלקיך בה. ובזכות זה נבוא במהרה אל המנוחה ואל הנחלה, וישלח לנו גואל משיחו במהרה בימינו אמן".

== הלכות מעשיות ==

* כתב הרמב"ם (מלכים ה,י): "גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין בעפרה, וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". מדוע כתב הרמב"ם מעשיות אלו בספר ההלכה שלו וכי איזו הלכה אנו לומדים מכך שגדולי ישראל נישקו לעפר הארץ וחיבקו את אבניה? אלא דבר גדול אנו לומדים מהלכה זו, שיש לאהוב את ארץ ישראל. לא מספיק לגור בארץ ולדעת את ערכה ושבחה, אלא צריכים גם לאהוב את ארצנו הטובה והקדושה<ref>הרב מלמד פניני הלכה העם והארץ</ref>.

* מצווה לספר בשבחה וטובה של ארץ ישראל, שעל ידי זה יעורר אהבתה, כמו שאמר כמו שאומר רשב<nowiki>''</nowiki>י: "והלא דברים ק"ו אם [סנחריב] שבא לספר בשבח ארצו ולא ספר בגנות ארץ ישראל כך, ק"ו למספר בשבחה"<ref>מובא בספרי עקב ובילקוט שמעוני (מלכים ב רמז רלח)</ref>. עלינו לתקן את חטא המרגלים ולדבר בשבחה של הארץ, ולהודות לה' על המתנה הטובה שהנחיל לאבותינו ולנו. בפרט בדורנו שבחסדי ה' מיליוני יהודים זכו לעלות לארץ, להקים בה משפחות וליישבה, מה שלא זכו דורות רבים של צדיקים וקדושים לפנינו. על כן חובה כפולה מוטלת עלינו להקפיד לדבר בשבחה של ארץ ישראל, לאהוב את נופיה, לקשטה בעצים ופרחים, לנקותה מפסולת, לתקן את דרכיה, לבנות בה בתים נוחים ונאים, ולחזור תמיד על דברי יהושע וכלב שכנגד כל המשטינים עמדו ואמרו "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד"<ref>הרב מלמד פניני הלכה העם והארץ</ref>.

* מצווה ליהנות בישיבת ארץ ישראל ולהגיע למצב שיתחדש לאדם היושב בה שמחה כל הזמן כדי לשמוח ולאהוב את ארץ חמדה<ref>מקור למצווה להתענג לשמוח ולהידבק בארץ ישראל, מצאנו בפירושו הנפלא של הר"י מיגאש לדברי הגמ' בסוף כתובות וזה לשונו: הא דאמרינן בשלהי כתובות רבי אמי ורבי אסי הוו קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא. פירוש מחמת חביבותא דארעא דישראל עלייהו, הוו קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא, דכי הוו יתבי בשמשא וקא מתחממי מחמת שמשא וקא מצטערי, הוו קיימי לטולא כי היכי דלימטי להו רוחא מההוא טולא ומשכחי הנאה מארעא דישראל, וכי הוו יתבי בטולא וקא מצטנני ומצטערי, קיימי ויתבי בשמשא כי היכי דנשכוח רוחא דשמשא מההוא צינון דמטא להו, ומטיא להו הנאה מארעא דישראל ומתחדש להו בה שמחה בכולהו עידנא. ע"כ בלשונו ז"ל (שו"ת הר"י מיגאש סימן לט).</ref>. לכן [[ברכה אחת מעין שלוש|בברכת מעין ג']] אנו מודים על ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה<ref>[[יעקב משה חרל"פ|הרב חרל"פ]] במי מרום ירושלים תשל"ט חלק יג עמ' קסח פירש את נוסח ברכה מעין שלש לאכול מפריה ולשבוע מטובה כך שונה היא מצות יישוב ארץ ישראל מכל המצוות שכן במצווה זו צריכים להרגיש גם את הטובה וההנאה הגשמית שמשיגים ממנה אם תחסר ההרגשה ביתרון הארץ גם בחומריות תחסר שלמותה של מצווה זו.</ref>.

=== הנהגות צדיקים ===

* הגמרא<ref>גמרא מסכת כתובות קי"ב ע"ב</ref> מספרת רבי חנינא מתקו מתקליה פירש רש"י משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים.

* עוד מספרת הגמ' רבי אמי ורבי אסי היו עוברים בלימודם בקיץ ממקום שמש למקום צל ובחורף ממקום צל למקום שמש כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל כל זאת מתוך אהבת ארץ ישראל.

* מסופר בספרי<ref>דברים פרשת ראה פיסקא פ</ref>: מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החקים האלה" אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ללמדנו, כי היחס אל ארץ ישראל אינו רק יחס של מצוה. לכן גם המוכרח לצאת מארץ ישראל, כריב"ב וחנניא בן אחי ר' יהושע, שיצאו בעקבות הגזירות שאחר מרד בן כוזיבא, בכך הוא ניתק ממקור חיותו מחיק אימו, והמצב הנפשי הנכון במקרה כזה הוא 'זלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם'.

* במסע הרבנים בראשותם של מרן הרב קוק והגרי"ח זוננפלד למושבות השומרון והגליל בחורף תרע"ד הג"ר זוננפלד ירד מהעגלה מזמן לזמן כדי ללכת ברגליו על אדמת הארץ '''משום חיבת א"י'''<ref>ספר אלה מסעי עמ' 217</ref>.

* מסופר<ref>בספר איש על החומה ח"ב עמ' 181</ref> על הרב יוסף חיים זוננפלד שהיה יוצא מעיר העתיקה בירושלים דרך שער שכם וחוזר דרך שער יפו כדי לקיים מה שנאמר שם סובו ציון והקיפוה. וכך היה המנהג הקדום בירושלים לסובב את החומה בימי חול המועד כדי לקיים מה שנאמר סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה.

=== שירי ארץ חמדה ===
רבי אלעזר אזכרי, בעל [[ספר חרדים]]' מספר בספרו<ref>חרדים פ"ב ממצות ל"ת התלוים בא"י</ref> על מנהג יפה שהיה להם, להתכנס בכל ערב ראש חודש בקברו של ר' יהודה אלעי הקבור בין מירון לצפת ולשיר שם את השיר "ארץ הקדושה, יקרה חמודה"<ref>את השיר ובאורו ניתן לראות [https://drive.google.com/open?id=1jV0cYN0Q-c4c_YjmbJ6rWs-USUY_ambH בספר לכו נרננה], יהודה טאוב, אשדוד תשע<nowiki>''</nowiki>ט.</ref>. טעם מנהגם היה משום שמבואר בכוזרי שהובא לעיל, שגאולתנו תלויה באהבת ארץ חמדה, אחד מהדברים המעוררים את אהבה הוא השירה.

רבים מגדולי הדורות שרו שירי ארץ ישראל לעורר את אהבה אליה, מפורסם הוא הפיוט – [[ציון הלא תשאלי]] של ר' יהודה הלוי.

=== מצוות שטעמם אהבת הארץ ===
מצוות ברכת המזון, ענינה להודות על ארץ ישראל, כמו שכתוב "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ"<ref>דברים פרק ח, י</ref>. מטרת ההודיה והברכה לעורר את האהבה והשמחה בארץ ישראל.

בשם האריז"ל הובא על הפסוק 'והימים ימי בכורי ענבים' - שמצוות בכורים מהווה תיקון לחטא המרגלים, הללו המאיסו את הארץ, ואילו מצוות בכורים ניתנה משום חיבת הארץ, ועל כן היא נוהגת רק בשבעה מיני הפירות בהם נשתבחה ארץ ישראל<ref>עפי"ז ביאר הגאון רבי מנחם זמבה זצוק"ל את המשנה "אדם יורד בתוך שדהו, ורואה תאנה שבכרה, אשכול שבכר, רמון שבכר, קשרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים" (בכורים פ"ג מ"א) מדוע מוזכרים כאן רק שלושה משבעת המינים?

אלא האשכול תאנה ורימון, הם הפירות אשר הביאו אותם מרגלים מארץ ישראל. כמו שנאמר (במדבר יג, כג) "ויבואו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד ... ומן הרמונים ומן התאנים". היות והביכורים מתקנים את חטא המרגלים לכן הזכיר התנא דווקא פירות אלו. (הובא בספר "מעינה של תורה" שם).</ref>.

=== טיול בארץ ישראל ===
הבן איש חי כתב שיש מצווה ללכת לטייל בארץ ישראל למקום שיש בו פרדסים ונמצאים שם פירות חשובים טובים ומתוקים ומשובחים במאד, אם כוונתם לשם שמיים בשביל חיבוב ארץ ישראל<ref>שאלה: אנכי העבד זכני השי"ת וקבעתי דירתי בארץ הקדושה תוב"ב צפת תוב"ב, והנה רחוק מן העיר באיזה שעות יש מקום אחד אשר גם הוא מארץ ישראל אשר גם בשאר ארצות המגדלות פירות טובים יש לפירות אלו שבח ויתרון, והנני שואל ממעכ"ת אם ארצה לילך בזמן גידול הפירות למקום ההוא ואשב שם איזה ימים כדי לאכול מפירות הטובים שבו, אם יש בזה איזה פקפוק ממידת חסידות ללכת ממקום למקום מהלך איזה שעות בשביל אכילה והנאה של מותרות הגוף, כי כל אכילה זו היא בכלל מותרות נחשב, או אולי שרי גם לפי מידת חסידים משום חיבוב ארץ ישראל כי פירות הם של א"י ויש מצוה בהליכה לשם לאכול מפירות החשובים של א"י. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה: גם לפי מדת חסידים לית בהא פקפוק וחשש דכן מצינו בגמרא דערובין דף ל' אמר רבב"ח כי הוה אזלינא בתריה דרבי יוחנן למיכל פירי דגנוסר כי הוינן בי מאה הוה מנקטינן לכל חד וחד מאה מאה, ולכל מאה מנייהו לא הוה מחזיק להו צנא בת תלתא סאוי, והוה אכיל להו לכולהון וכו' ע"ש, הרי מפורש שהיו הולכין רבי יוחנן וסיעת מרחמוהי מאה רבנן ממקום למקום, כדי לאכול פירות מתוקים וטובים, וכל הליכתם בשביל זה, שכן מוכח מן הלשון, ובודאי הם היו מכוונים בזה והנה ודאי כולם היו חסידים וקדושים נמצא ד"ז הוא משנת חסידים ולית ביה פקפוק

שו"ת תורה לשמה (סימן תיח):</ref>.

וקמת ועלית עמ' 52