אבילות - היסטוריית גרסאות

Shyk: /* פח"ז נת"ר */

2021-07-22T09:39:20Z

פח"ז נת"ר

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:39, 22 ביולי 2021
שורה 59:		שורה 59:
	* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה\|מועד קטן טו ב}} על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.		* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה\|מועד קטן טו ב}} על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.
	===פח"ז נת"ר===		===פח"ז נת"ר===
	'''פח"ז נת"ר''' הוא סימן לכמה דברים ~~שאסורים בזמן~~ האבלות: פריעת ראש, חזרת קרע לאחוריו, זקיפת המטה, נעילת סנדל, תשמיש המיטה, רחיצת ידים ורגלים בחמין<ref>תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כד/א אמר שמואל פח"ז... נת"ר... פריעת הראש חזרת קרע לאחוריו זקיפת המטה... נעילת הסנדל תשמיש המטה רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית...</ref>.		'''פח"ז נת"ר''' הוא סימן לכמה דברים מדיני האבלות: פריעת ראש, חזרת קרע לאחוריו, זקיפת המטה, נעילת סנדל, תשמיש המיטה, רחיצת ידים ורגלים בחמין<ref>תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כד/א אמר שמואל פח"ז... נת"ר... פריעת הראש חזרת קרע לאחוריו זקיפת המטה... נעילת הסנדל תשמיש המטה רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית...</ref>.

	===איסור שמחה===		===איסור שמחה===

Shyk: /* אחד עשר דיני אבלות */

2021-07-22T09:38:17Z

אחד עשר דיני אבלות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:38, 22 ביולי 2021
שורה 58:		שורה 58:
	* עיטוף: תקנת חז"ל היא שהאבל יכסה את ראשו בבגד כל שהוא באופן שיכסה במקצת גם את פיו והאף, תקנה זו היא רק כאשר אין אנשים שבאו לנחמו שאז מגלה את העיטוף לכבודם. כיום אין נוהגים לעשות עיטוף, מפני שלפי המנהג העכשווי הדבר נחשב למוזר, אך יש לנהוג בעטיפה קצת, ולמשוך את הכובע קצת למטה יותר לפני העיניים{{הערה\|שולחן ערוך יורה דעה אבלות שפו א, רמ"א ו[[מגן אברהם]] ו[[שפתי כהן]].}}.		* עיטוף: תקנת חז"ל היא שהאבל יכסה את ראשו בבגד כל שהוא באופן שיכסה במקצת גם את פיו והאף, תקנה זו היא רק כאשר אין אנשים שבאו לנחמו שאז מגלה את העיטוף לכבודם. כיום אין נוהגים לעשות עיטוף, מפני שלפי המנהג העכשווי הדבר נחשב למוזר, אך יש לנהוג בעטיפה קצת, ולמשוך את הכובע קצת למטה יותר לפני העיניים{{הערה\|שולחן ערוך יורה דעה אבלות שפו א, רמ"א ו[[מגן אברהם]] ו[[שפתי כהן]].}}.
	* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה\|מועד קטן טו ב}} על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.		* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה\|מועד קטן טו ב}} על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.
			===פח"ז נת"ר===
			'''פח"ז נת"ר''' הוא סימן לכמה דברים שאסורים בזמן האבלות: פריעת ראש, חזרת קרע לאחוריו, זקיפת המטה, נעילת סנדל, תשמיש המיטה, רחיצת ידים ורגלים בחמין<ref>תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כד/א אמר שמואל פח"ז... נת"ר... פריעת הראש חזרת קרע לאחוריו זקיפת המטה... נעילת הסנדל תשמיש המטה רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית...</ref>.

	===איסור שמחה===		===איסור שמחה===

טישיו ב־03:44, 7 באוקטובר 2012

2012-10-07T03:44:28Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־03:44, 7 באוקטובר 2012
שורה 1:		שורה 1:
	~~{{בעבודה}}~~
	ב[[הלכה]], '''אֲבֵלוּת''' היא מצב הלכתי של האָבֵל, מי שמת אחד מקרובי משפחתו. משך האבלות מדורג בדרגות-חומרה שונות; שלשה ימי 'בכי', שבעה, שלושים, ובפטירת הורים - שנים עשר חודש.		ב[[הלכה]], '''אֲבֵלוּת''' היא מצב הלכתי של האָבֵל, מי שמת אחד מקרובי משפחתו. משך האבלות מדורג בדרגות-חומרה שונות; שלשה ימי 'בכי', שבעה, שלושים, ובפטירת הורים - שנים עשר חודש.

שורה 57:		שורה 56:
	* נעילת מנעלים: אסור לנעול [[נעליים\|נעלי עור]] (נוהגים לנעול נעליים מ[[בד]] או חומר אחר שאינו עור, נעליים אלו, (שאותם נועלים גם ביום כיפור ובתשעה באב) מכונים [[נעלי יום כיפור]]). המקור לאיסור הוא מהפסוק שנאמר ליחזקאל {{ציטוטון\|וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ}}{{הערה\|יחזקאל כד יז}} מכלל שכל העם, שהיו שרויים באותה עת באבלות היו אסורין{{הערה\|מועד קטן טו ב}}. אדם ההולך בדרך לבדו מחוץ לעיר מותר לנעול את המנעל עד שמגיע לעירו{{הערה\|שופטים אבל ה ו}}.		* נעילת מנעלים: אסור לנעול [[נעליים\|נעלי עור]] (נוהגים לנעול נעליים מ[[בד]] או חומר אחר שאינו עור, נעליים אלו, (שאותם נועלים גם ביום כיפור ובתשעה באב) מכונים [[נעלי יום כיפור]]). המקור לאיסור הוא מהפסוק שנאמר ליחזקאל {{ציטוטון\|וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ}}{{הערה\|יחזקאל כד יז}} מכלל שכל העם, שהיו שרויים באותה עת באבלות היו אסורין{{הערה\|מועד קטן טו ב}}. אדם ההולך בדרך לבדו מחוץ לעיר מותר לנעול את המנעל עד שמגיע לעירו{{הערה\|שופטים אבל ה ו}}.
	* עשיית מלאכה: אסור לאבל לעשות מלאכה, לעבוד לצורכי רווח או בהתנדבות. כרמז לאיסור נאמר בפסוק {{ציטוטון\|וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל}}{{הערה\|עמוס ח י}}. ומכאן למדו חז"ל {{ציטוטון\|מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה}}. כמו כן אסור משא ומתן לצורך מסחר, ונסיעה לצורכי מסחר{{הערה\|שופטים אבל ה ז}}. איסור זה עומד וקיים גם על עני המתפרנס מן הצדקה כל שלושת ימים הראשונים ואחריהם, אם האבל [[עני]] כך שאם לא יעבוד לא יהיה לו כלל אוכל לאכול, עושה בצנעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה{{הערה\|שופטים אבל ה ח}}. שני אחים או שני שותפין שהיו בחנות אחת ואירע אבל לאחד מהן נועלין את החנות כל שבעה{{הערה\|שופטים אבל ה ט}}. קיימת עצה לכך: האבל מסלק את עצמו מהשותפות ב[[קניין סודר]] בפני בית דין או בפני הקהל, ואז מותר השותף השני לעסוק במלאכה ואין אפילו חשש של [[מראית עין]]{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=190 פני ברוך] באתר [[hebrewbooks]].}}.		* עשיית מלאכה: אסור לאבל לעשות מלאכה, לעבוד לצורכי רווח או בהתנדבות. כרמז לאיסור נאמר בפסוק {{ציטוטון\|וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל}}{{הערה\|עמוס ח י}}. ומכאן למדו חז"ל {{ציטוטון\|מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה}}. כמו כן אסור משא ומתן לצורך מסחר, ונסיעה לצורכי מסחר{{הערה\|שופטים אבל ה ז}}. איסור זה עומד וקיים גם על עני המתפרנס מן הצדקה כל שלושת ימים הראשונים ואחריהם, אם האבל [[עני]] כך שאם לא יעבוד לא יהיה לו כלל אוכל לאכול, עושה בצנעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה{{הערה\|שופטים אבל ה ח}}. שני אחים או שני שותפין שהיו בחנות אחת ואירע אבל לאחד מהן נועלין את החנות כל שבעה{{הערה\|שופטים אבל ה ט}}. קיימת עצה לכך: האבל מסלק את עצמו מהשותפות ב[[קניין סודר]] בפני בית דין או בפני הקהל, ואז מותר השותף השני לעסוק במלאכה ואין אפילו חשש של [[מראית עין]]{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=190 פני ברוך] באתר [[hebrewbooks]].}}.
	* עיטוף: תקנת חז"ל היא שהאבל יכסה את ראשו בבגד כל שהוא באופן שיכסה במקצת גם את פיו והאף, תקנה זו היא רק כאשר אין אנשים שבאו לנחמו שאז מגלה את העיטוף לכבודם. כיום אין נוהגים לעשות עיטוף, מפני שלפי המנהג העכשווי הדבר נחשב למוזר, אך יש לנהוג בעטיפה קצת, ולמשוך את הכובע קצת למטה יותר לפני העיניים{{הערה\|{{שולחן ערוך\|יורה דעה\|אבלות\|שפו\|א}}, רמ"א ו[[מגן אברהם]] ו[[שפתי כהן]].}}.		* עיטוף: תקנת חז"ל היא שהאבל יכסה את ראשו בבגד כל שהוא באופן שיכסה במקצת גם את פיו והאף, תקנה זו היא רק כאשר אין אנשים שבאו לנחמו שאז מגלה את העיטוף לכבודם. כיום אין נוהגים לעשות עיטוף, מפני שלפי המנהג העכשווי הדבר נחשב למוזר, אך יש לנהוג בעטיפה קצת, ולמשוך את הכובע קצת למטה יותר לפני העיניים{{הערה\|שולחן ערוך יורה דעה אבלות שפו א, רמ"א ו[[מגן אברהם]] ו[[שפתי כהן]].}}.
	* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה\|מועד קטן טו ב}} על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.		* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה\|מועד קטן טו ב}} על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.

שורה 73:		שורה 72:

	===שבעה===		===שבעה===
	לאחר הלוויה האבלים "יושבים שבעה" – שבעה ימים שבהם האבלים יושבים בבית ואסור להם לצאת אף לדבר מצווה, וחבריהם ומשפחתם באים ל[[ניחום אבלים\|נחמם]] ונוהגים גם לעזור בענייני הבית והבישול. הסעודה הראשונה שסועד האבל לאחר שחוזר מ[[קבורה (יהדות)\|קבורת המת]], נקראת [[סעודת הבראה]], שנערכת ומוגשת על ידי שכניו או קרוביו של האבל, ונהוג לכלול בה מאכלים עגולים, כ[[ביצה קשה\|ביצים קשות]] ו[[עדשים]], המסמלים את הגלגל החוזר של חיים ומוות העובר על האדם. במהלך השבעה אסור האבל בשגרה היומית וברבות מהנאות החיים: [[לימוד תורה]] (למעט לימוד דיני האבל), יציאה מהבית, מלאכה, [[רחיצה]], סיכה, נעילת הסנדל, [[תשמיש המיטה]], קריאה בתורה, שאילת שלום, ביגוד חדש, [[גיהוץ]], [[גילוח]] ו[[תספורת]], בילויים וכל מיני שמחה. המקפידים באבלות יושבים את השבעה על הרצפה או על ספסל נמוך מאוד, ויש אף מחמירים לישון על מזרן שמונח על הרצפה במהלך השבעה. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה לאחר תפילת שחרית ומקבלים תנחומים ולאחר מכן מקימים אותם המנחמים באמירת "קומו". לאחר מכן הם נפטרים מדיני אבילות שבעת הימים, וזאת על פי הכלל ההלכתי הידוע [[מקצת היום ככולו]]. נוהגים לאחר מכן הם עוברים לאבילות שלושים יום{{הערה\|1=שופטים אבל פ"ז . וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. אם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{הערה~~\|{{בבלי~~\|מועד קטן\|יט\|א~~}}.~~}}. מרבית דיני השבעה אינם חלים בשבת.		לאחר הלוויה האבלים "יושבים שבעה" – שבעה ימים שבהם האבלים יושבים בבית ואסור להם לצאת אף לדבר מצווה, וחבריהם ומשפחתם באים ל[[ניחום אבלים\|נחמם]] ונוהגים גם לעזור בענייני הבית והבישול. הסעודה הראשונה שסועד האבל לאחר שחוזר מ[[קבורה (יהדות)\|קבורת המת]], נקראת [[סעודת הבראה]], שנערכת ומוגשת על ידי שכניו או קרוביו של האבל, ונהוג לכלול בה מאכלים עגולים, כ[[ביצה קשה\|ביצים קשות]] ו[[עדשים]], המסמלים את הגלגל החוזר של חיים ומוות העובר על האדם. במהלך השבעה אסור האבל בשגרה היומית וברבות מהנאות החיים: [[לימוד תורה]] (למעט לימוד דיני האבל), יציאה מהבית, מלאכה, [[רחיצה]], סיכה, נעילת הסנדל, [[תשמיש המיטה]], קריאה בתורה, שאילת שלום, ביגוד חדש, [[גיהוץ]], [[גילוח]] ו[[תספורת]], בילויים וכל מיני שמחה. המקפידים באבלות יושבים את השבעה על הרצפה או על ספסל נמוך מאוד, ויש אף מחמירים לישון על מזרן שמונח על הרצפה במהלך השבעה. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה לאחר תפילת שחרית ומקבלים תנחומים ולאחר מכן מקימים אותם המנחמים באמירת "קומו". לאחר מכן הם נפטרים מדיני אבילות שבעת הימים, וזאת על פי הכלל ההלכתי הידוע [[מקצת היום ככולו]]. נוהגים לאחר מכן הם עוברים לאבילות שלושים יום{{הערה\|1=שופטים אבל פ"ז . וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. אם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{הערה\|מועד קטן יט א}}. מרבית דיני השבעה אינם חלים בשבת.

	בתום השבעה עולים האבלים לקברו של המנוח. שם נהוג להתפלל (בדרך-כלל מזמורים ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל), תפילת אשכבה ואוסף פסוקים (ממזמור קי"ט בתהלים) המתחילים באותיות היוצרות את שמו הפרטי של הנפטר, ואת המילה 'נשמה'. לסיום אומרים 'קדיש יתום' (מותנה בקיום [[מניין]]) ותפילת '[[אל מלא רחמים]]'.<ref>http://www.zal.co.il/infopage.asp?webid=45</ref>		בתום השבעה עולים האבלים לקברו של המנוח. שם נהוג להתפלל (בדרך-כלל מזמורים ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל), תפילת אשכבה ואוסף פסוקים (ממזמור קי"ט בתהלים) המתחילים באותיות היוצרות את שמו הפרטי של הנפטר, ואת המילה 'נשמה'. לסיום אומרים 'קדיש יתום' (מותנה בקיום [[מניין]]) ותפילת '[[אל מלא רחמים]]'.<ref>http://www.zal.co.il/infopage.asp?webid=45</ref>
שורה 101:		שורה 100:
	* [[כבוד המת]]		* [[כבוד המת]]
	*[[אבלות ואנינות]] (מבוסס על [[אנציקלופדיה הלכתית רפואית]])		*[[אבלות ואנינות]] (מבוסס על [[אנציקלופדיה הלכתית רפואית]])
	==~~לקריאהנוספת~~==		==לקריאה נוספת==
	* '''[[קיצור שולחן ערוך]]''', סימן קצה-רכא		* '''[[קיצור שולחן ערוך]]''', סימן קצה-רכא
	* יקותיאל יהודה גרינוואלד, '''כל בו על אבלות''', הוצאת פלדהיים.		* יקותיאל יהודה גרינוואלד, '''כל בו על אבלות''', הוצאת פלדהיים.
שורה 108:		שורה 107:


	~~== הערות שוליים ==~~
	{{הערות שוליים\|טורים=כן}}		{{הערות שוליים\|טורים=כן}}

טישיו ב־03:42, 7 באוקטובר 2012

2012-10-07T03:42:32Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־03:42, 7 באוקטובר 2012
שורה 27:		שורה 27:
	==גדרי האבלות==		==גדרי האבלות==
	===על מי מתאבלים===		===על מי מתאבלים===
	לפי ה[[הלכה]] היהודית, אָבֵל הוא אדם שמת אחד משבעת הקרובים לו: אב, אם, אח, אחות, בן/בת זוג, בן, בת. למרות שמהתורה האבלות היא רק על אח ואחות מאב אך לא לאחים ואחיות מצד האם וכן לא לבן/בת זוג, תיקנו חז"ל שקיימת אבלות גם לקרובים אלו. קיימת אבלות אף על [[נפל]] שהוא תינוק שמת בתוך שלושים יום מהיוולדו, אך לא קיימת אבלות על תינוק שנולד מת או באופן שלא היה יכול לחיות כגון מחותך לחתיכות{{הערה~~\|{{רמב"ם~~\|שופטים\|אבל\|א}} הלכות ו - ח.}}.		לפי ה[[הלכה]] היהודית, אָבֵל הוא אדם שמת אחד משבעת הקרובים לו: אב, אם, אח, אחות, בן/בת זוג, בן, בת. למרות שמהתורה האבלות היא רק על אח ואחות מאב אך לא לאחים ואחיות מצד האם וכן לא לבן/בת זוג, תיקנו חז"ל שקיימת אבלות גם לקרובים אלו. קיימת אבלות אף על [[נפל]] שהוא תינוק שמת בתוך שלושים יום מהיוולדו, אך לא קיימת אבלות על תינוק שנולד מת או באופן שלא היה יכול לחיות כגון מחותך לחתיכות{{הערה\|שופטים אבל פ"א הלכות ו - ח.}}.

	על פי היהדות, מתאבד ודאי שהרג עצמו מתוך מודעות - אין מתאבלים עליו, לא קורעים עליו ולא מספידים אותו. בימינו נוהגים להקל בהלכה זו, בין השאר מתוך הנחה שיש לתלות במצבים נפשיים קשים הקרובים ל'אונס', שהם שגרמו לו לשים קץ לנפשו, ואולי המתאבד התחרט ברגע האחרון.		על פי היהדות, מתאבד ודאי שהרג עצמו מתוך מודעות - אין מתאבלים עליו, לא קורעים עליו ולא מספידים אותו. בימינו נוהגים להקל בהלכה זו, בין השאר מתוך הנחה שיש לתלות במצבים נפשיים קשים הקרובים ל'אונס', שהם שגרמו לו לשים קץ לנפשו, ואולי המתאבד התחרט ברגע האחרון.
שורה 34:		שורה 34:

	===זמן האבלות===		===זמן האבלות===
	האבלות מתחילה רק לאחר קבורת המת. בתקופה שבין המוות ל[[קבורה (יהדות)\|קבורה]], נמצא [[קרוב משפחה\|קרוב המשפחה]] במצב ביניים והוא מוגדר כ'''[[אנינות\|אונן]]''', שזהו מצב של אבלות חלקית ובו מקיימים רק חלק קטן מדיני האבלות{{הערה~~\|{{רמב"ם~~\|שופטים\|אבל\|א\|ב~~}}.~~}}.		האבלות מתחילה רק לאחר קבורת המת. בתקופה שבין המוות ל[[קבורה (יהדות)\|קבורה]], נמצא [[קרוב משפחה\|קרוב המשפחה]] במצב ביניים והוא מוגדר כ'''[[אנינות\|אונן]]''', שזהו מצב של אבלות חלקית ובו מקיימים רק חלק קטן מדיני האבלות{{הערה\|שופטים אבל א ב}}.

	עם כל מנהגי האבלות, יש לזכור שאבלות מופרזת מורחקת ביהדות: "אל יתקשה אדם על מתו יתר מדי... שזה הוא מנהגו של עולם; והמצער עצמו על מנהג העולם, הרי זה טיפש"{{הערה\|רמב"ם, [[משנה תורה]], ספר שופטים הלכות אבל פי"ג הי"א.}}. בהלכה הוגדרו לאבלות כללים ברורים {{ציטוטון\|שלושה ימים לבכי ושבעה להספד ושלושים לגיהוץ ולתספורת}}.[[רב הונא]] אף קבע כי {{ציטוטון\|המתקשה על מתו יותר מדי על מת אחר הוא בוכה}}. כך גם הזהיר אשה שהתגוררה בשכנותו שאחד מבניה מת, שתפסיק להרבות בבכיה על בנה, וכשלא נענתה לאזהרה הוא הוסיף והזהיר אותה כי במידה והיא ממשיכה בבכייתה עליה להכין תכריכים לבא בתור. עקשנותה של האשה לא ידעה גבולות, וגם כאשר בצורה זו מתו שבעת בניה היא המשיכה בבכייה, ולאחר שרב הונא הזהיר אותה כי היא עצמה הבאה בתור ולא התייחסה לאזהרה, היא מתה{{הערה~~\|{{בבלי~~\|מועד קטן\|כז\|ב}}}}.		עם כל מנהגי האבלות, יש לזכור שאבלות מופרזת מורחקת ביהדות: "אל יתקשה אדם על מתו יתר מדי... שזה הוא מנהגו של עולם; והמצער עצמו על מנהג העולם, הרי זה טיפש"{{הערה\|רמב"ם, [[משנה תורה]], ספר שופטים הלכות אבל פי"ג הי"א.}}. בהלכה הוגדרו לאבלות כללים ברורים {{ציטוטון\|שלושה ימים לבכי ושבעה להספד ושלושים לגיהוץ ולתספורת}}.[[רב הונא]] אף קבע כי {{ציטוטון\|המתקשה על מתו יותר מדי על מת אחר הוא בוכה}}. כך גם הזהיר אשה שהתגוררה בשכנותו שאחד מבניה מת, שתפסיק להרבות בבכיה על בנה, וכשלא נענתה לאזהרה הוא הוסיף והזהיר אותה כי במידה והיא ממשיכה בבכייתה עליה להכין תכריכים לבא בתור. עקשנותה של האשה לא ידעה גבולות, וגם כאשר בצורה זו מתו שבעת בניה היא המשיכה בבכייה, ולאחר שרב הונא הזהיר אותה כי היא עצמה הבאה בתור ולא התייחסה לאזהרה, היא מתה{{הערה\|מועד קטן כז ב}}.

	=== אבלות תכופה ===		=== אבלות תכופה ===
שורה 73:		שורה 73:

	===שבעה===		===שבעה===
	לאחר הלוויה האבלים "יושבים שבעה" – שבעה ימים שבהם האבלים יושבים בבית ואסור להם לצאת אף לדבר מצווה, וחבריהם ומשפחתם באים ל[[ניחום אבלים\|נחמם]] ונוהגים גם לעזור בענייני הבית והבישול. הסעודה הראשונה שסועד האבל לאחר שחוזר מ[[קבורה (יהדות)\|קבורת המת]], נקראת [[סעודת הבראה]], שנערכת ומוגשת על ידי שכניו או קרוביו של האבל, ונהוג לכלול בה מאכלים עגולים, כ[[ביצה קשה\|ביצים קשות]] ו[[עדשים]], המסמלים את הגלגל החוזר של חיים ומוות העובר על האדם. במהלך השבעה אסור האבל בשגרה היומית וברבות מהנאות החיים: [[לימוד תורה]] (למעט לימוד דיני האבל), יציאה מהבית, מלאכה, [[רחיצה]], סיכה, נעילת הסנדל, [[תשמיש המיטה]], קריאה בתורה, שאילת שלום, ביגוד חדש, [[גיהוץ]], [[גילוח]] ו[[תספורת]], בילויים וכל מיני שמחה. המקפידים באבלות יושבים את השבעה על הרצפה או על ספסל נמוך מאוד, ויש אף מחמירים לישון על מזרן שמונח על הרצפה במהלך השבעה. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה לאחר תפילת שחרית ומקבלים תנחומים ולאחר מכן מקימים אותם המנחמים באמירת "קומו". לאחר מכן הם נפטרים מדיני אבילות שבעת הימים, וזאת על פי הכלל ההלכתי הידוע [[מקצת היום ככולו]]. נוהגים לאחר מכן הם עוברים לאבילות שלושים יום{{הערה\|1=~~{{רמב"ם\|~~שופטים\|אבל\|ז~~\|ב}}~~. וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. אם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{הערה\|{{בבלי\|מועד קטן\|יט\|א}}.}}. מרבית דיני השבעה אינם חלים בשבת.		לאחר הלוויה האבלים "יושבים שבעה" – שבעה ימים שבהם האבלים יושבים בבית ואסור להם לצאת אף לדבר מצווה, וחבריהם ומשפחתם באים ל[[ניחום אבלים\|נחמם]] ונוהגים גם לעזור בענייני הבית והבישול. הסעודה הראשונה שסועד האבל לאחר שחוזר מ[[קבורה (יהדות)\|קבורת המת]], נקראת [[סעודת הבראה]], שנערכת ומוגשת על ידי שכניו או קרוביו של האבל, ונהוג לכלול בה מאכלים עגולים, כ[[ביצה קשה\|ביצים קשות]] ו[[עדשים]], המסמלים את הגלגל החוזר של חיים ומוות העובר על האדם. במהלך השבעה אסור האבל בשגרה היומית וברבות מהנאות החיים: [[לימוד תורה]] (למעט לימוד דיני האבל), יציאה מהבית, מלאכה, [[רחיצה]], סיכה, נעילת הסנדל, [[תשמיש המיטה]], קריאה בתורה, שאילת שלום, ביגוד חדש, [[גיהוץ]], [[גילוח]] ו[[תספורת]], בילויים וכל מיני שמחה. המקפידים באבלות יושבים את השבעה על הרצפה או על ספסל נמוך מאוד, ויש אף מחמירים לישון על מזרן שמונח על הרצפה במהלך השבעה. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה לאחר תפילת שחרית ומקבלים תנחומים ולאחר מכן מקימים אותם המנחמים באמירת "קומו". לאחר מכן הם נפטרים מדיני אבילות שבעת הימים, וזאת על פי הכלל ההלכתי הידוע [[מקצת היום ככולו]]. נוהגים לאחר מכן הם עוברים לאבילות שלושים יום{{הערה\|1=שופטים אבל פ"ז . וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. אם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{הערה\|{{בבלי\|מועד קטן\|יט\|א}}.}}. מרבית דיני השבעה אינם חלים בשבת.

	בתום השבעה עולים האבלים לקברו של המנוח. שם נהוג להתפלל (בדרך-כלל מזמורים ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל), תפילת אשכבה ואוסף פסוקים (ממזמור קי"ט בתהלים) המתחילים באותיות היוצרות את שמו הפרטי של הנפטר, ואת המילה 'נשמה'. לסיום אומרים 'קדיש יתום' (מותנה בקיום [[מניין]]) ותפילת '[[אל מלא רחמים]]'.<ref>http://www.zal.co.il/infopage.asp?webid=45</ref>		בתום השבעה עולים האבלים לקברו של המנוח. שם נהוג להתפלל (בדרך-כלל מזמורים ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל), תפילת אשכבה ואוסף פסוקים (ממזמור קי"ט בתהלים) המתחילים באותיות היוצרות את שמו הפרטי של הנפטר, ואת המילה 'נשמה'. לסיום אומרים 'קדיש יתום' (מותנה בקיום [[מניין]]) ותפילת '[[אל מלא רחמים]]'.<ref>http://www.zal.co.il/infopage.asp?webid=45</ref>
שורה 100:		שורה 100:
	==ראו גם==		==ראו גם==
	* [[כבוד המת]]		* [[כבוד המת]]
			*[[אבלות ואנינות]] (מבוסס על [[אנציקלופדיה הלכתית רפואית]])
	==~~לקריאה נוספת~~==		==לקריאהנוספת==
	* '''[[קיצור שולחן ערוך]]''', סימן קצה-רכא		* '''[[קיצור שולחן ערוך]]''', סימן קצה-רכא
	* יקותיאל יהודה גרינוואלד, '''כל בו על אבלות''', הוצאת פלדהיים.		* יקותיאל יהודה גרינוואלד, '''כל בו על אבלות''', הוצאת פלדהיים.
שורה 107:		שורה 107:
	* גבריאל גולדמן, '''מעולם ועד עולם - ספר הדרכה לאבלים לכלל עדות ישראל''', המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, תשס"ו.		* גבריאל גולדמן, '''מעולם ועד עולם - ספר הדרכה לאבלים לכלל עדות ישראל''', המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, תשס"ו.


	* {{ויקישיבה\|אבלות ואנינות}} (מבוסס על [[אנציקלופדיה הלכתית רפואית]])

	== הערות שוליים ==		== הערות שוליים ==
	{{הערות שוליים\|טורים=כן}}		{{הערות שוליים\|טורים=כן}}

טישיו: /* דיני האבלות */

2012-10-07T03:40:14Z

דיני האבלות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־03:40, 7 באוקטובר 2012
שורה 48:		שורה 48:

	===אחד עשר דיני אבלות===		===אחד עשר דיני אבלות===
	על אבלים חלים אחד עשר איסורים: להסתפר, לכבס בגדים, להתרחץ, לסוך את הגוף בשמן למטרת הנאה, [[תשמיש המיטה]], לנעול נעליים מ[[עור]], לעשות מלאכה וללמוד [[תורה]]. כמו כן אבלים היו חייבים - לפי מנהגי העבר - להפוך על ראשם את כל המיטות בבית (כיום לא עושים כך), ועיטוף{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה}} ראו פרטים להלן}}.		על אבלים חלים אחד עשר איסורים: להסתפר, לכבס בגדים, להתרחץ, לסוך את הגוף בשמן למטרת הנאה, [[תשמיש המיטה]], לנעול נעליים מ[[עור]], לעשות מלאכה וללמוד [[תורה]]. כמו כן אבלים היו חייבים - לפי מנהגי העבר - להפוך על ראשם את כל המיטות בבית (כיום לא עושים כך), ועיטוף{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה}} (ראו פרטים להלן).

	* תספורת: המקור לכך שהאבל אסור בתספורת הוא מהאזהרה שהזהיר [[משה רבינו]] את [[אלעזר]] ו[[איתמר הכהן\|איתמר]] בני אהרון, כמות אחיהם [[נדב]] ו[[אביהוא]]: {{ציטוטון\|ראשיכם אל תפרעו}} שמכאן לומדים, שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל את שערו פרע. וכשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו. אסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ב}}.		* תספורת: המקור לכך שהאבל אסור בתספורת הוא מהאזהרה שהזהיר [[משה רבינו]] את [[אלעזר]] ו[[איתמר הכהן\|איתמר]] בני אהרון, כמות אחיהם [[נדב]] ו[[אביהוא]]: {{ציטוטון\|ראשיכם אל תפרעו}} שמכאן לומדים, שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל את שערו פרע. וכשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו. אסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ב}}.
שורה 55:		שורה 55:
	בימי האבילות ההלכות דומות לתשעה באב וליום הכיפורים, אבל בימי השלושים הלכות דומות לתשעת הימים. לאחר שבעת ימי האבילות, נהוג להחליף את הבגדים שעל הגוף שמלוכלים מאוד מזיעה, ו[[חולצה]] מותר להחליף רק אם כבר לבשו אותה לפני האבלות, וי"א אף אם נפלה על הארץ והתלכלכה קצת כך שאין לה מראה של בגד מכובס, בשולחן ערוך כתוב עצה שמישהו אחר ילבש אותה, אפילו לזמן קצר ואז יוכל האבל ללבוש אותה. אסור לסוך גם חלק מהגוף, אך זאת נעשית אך ורק כדי להעביר את הזיעה, מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. אסור להתרחץ במים חמים אפילו חלק מהגוף, אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים קרים{{הערה\|רמב"ם שם}}.		בימי האבילות ההלכות דומות לתשעה באב וליום הכיפורים, אבל בימי השלושים הלכות דומות לתשעת הימים. לאחר שבעת ימי האבילות, נהוג להחליף את הבגדים שעל הגוף שמלוכלים מאוד מזיעה, ו[[חולצה]] מותר להחליף רק אם כבר לבשו אותה לפני האבלות, וי"א אף אם נפלה על הארץ והתלכלכה קצת כך שאין לה מראה של בגד מכובס, בשולחן ערוך כתוב עצה שמישהו אחר ילבש אותה, אפילו לזמן קצר ואז יוכל האבל ללבוש אותה. אסור לסוך גם חלק מהגוף, אך זאת נעשית אך ורק כדי להעביר את הזיעה, מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. אסור להתרחץ במים חמים אפילו חלק מהגוף, אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים קרים{{הערה\|רמב"ם שם}}.
	* [[יחסי אישות (יהדות)\|יחסי אישות]] אסורים, כמו שנאמר על [[דוד המלך]] לאחר מלואת שבעת ימי האבל על מות בנו: {{ציטוטון\|וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ}}{{הערה\|שמואל ב יב}} שמכך נראה שהיה אסור מקודם. אך [[יחוד]] עם אשתו מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ה}}. כמו כן אסור להנשא בשבעת ימי האבלות.		* [[יחסי אישות (יהדות)\|יחסי אישות]] אסורים, כמו שנאמר על [[דוד המלך]] לאחר מלואת שבעת ימי האבל על מות בנו: {{ציטוטון\|וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ}}{{הערה\|שמואל ב יב}} שמכך נראה שהיה אסור מקודם. אך [[יחוד]] עם אשתו מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ה}}. כמו כן אסור להנשא בשבעת ימי האבלות.
	* נעילת מנעלים: אסור לנעול [[נעליים\|נעלי עור]] (נוהגים לנעול נעליים מ[[בד]] או חומר אחר שאינו עור, נעליים אלו, (שאותם נועלים גם ביום כיפור ובתשעה באב) מכונים [[נעלי יום כיפור]]). המקור לאיסור הוא מהפסוק שנאמר ליחזקאל {{ציטוטון\|וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ}}{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|יחזקאל\|כד\|יז~~}}.~~}} מכלל שכל העם, שהיו שרויים באותה עת באבלות היו אסורין{{הערה\|מועד קטן טו ב}}. אדם ההולך בדרך לבדו מחוץ לעיר מותר לנעול את המנעל עד שמגיע לעירו{{הערה~~\|{{רמב"ם~~\|שופטים\|אבל\|ה\|ו~~}}.~~}}.		* נעילת מנעלים: אסור לנעול [[נעליים\|נעלי עור]] (נוהגים לנעול נעליים מ[[בד]] או חומר אחר שאינו עור, נעליים אלו, (שאותם נועלים גם ביום כיפור ובתשעה באב) מכונים [[נעלי יום כיפור]]). המקור לאיסור הוא מהפסוק שנאמר ליחזקאל {{ציטוטון\|וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ}}{{הערה\|יחזקאל כד יז}} מכלל שכל העם, שהיו שרויים באותה עת באבלות היו אסורין{{הערה\|מועד קטן טו ב}}. אדם ההולך בדרך לבדו מחוץ לעיר מותר לנעול את המנעל עד שמגיע לעירו{{הערה\|שופטים אבל ה ו}}.
	* עשיית מלאכה: אסור לאבל לעשות מלאכה, לעבוד לצורכי רווח או בהתנדבות. כרמז לאיסור נאמר בפסוק {{ציטוטון\|וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל}}{{הערה\|עמוס ח י}}. ומכאן למדו חז"ל {{ציטוטון\|מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה}}. כמו כן אסור משא ומתן לצורך מסחר, ונסיעה לצורכי מסחר{{הערה~~\|{{רמב"ם~~\|שופטים\|אבל\|ה\|ז~~}}.~~}}. איסור זה עומד וקיים גם על עני המתפרנס מן הצדקה כל שלושת ימים הראשונים ואחריהם, אם האבל [[עני]] כך שאם לא יעבוד לא יהיה לו כלל אוכל לאכול, עושה בצנעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה{{הערה~~\|{{רמב"ם~~\|שופטים\|אבל\|ה\|ח~~}}.~~}}. שני אחים או שני שותפין שהיו בחנות אחת ואירע אבל לאחד מהן נועלין את החנות כל שבעה{{הערה~~\|{{רמב"ם~~\|שופטים\|אבל\|ה\|ט~~}}.~~}}. קיימת עצה לכך: האבל מסלק את עצמו מהשותפות ב[[קניין סודר]] בפני בית דין או בפני הקהל, ואז מותר השותף השני לעסוק במלאכה ואין אפילו חשש של [[מראית עין]]{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=190 פני ברוך] באתר [[hebrewbooks]].}}.		* עשיית מלאכה: אסור לאבל לעשות מלאכה, לעבוד לצורכי רווח או בהתנדבות. כרמז לאיסור נאמר בפסוק {{ציטוטון\|וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל}}{{הערה\|עמוס ח י}}. ומכאן למדו חז"ל {{ציטוטון\|מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה}}. כמו כן אסור משא ומתן לצורך מסחר, ונסיעה לצורכי מסחר{{הערה\|שופטים אבל ה ז}}. איסור זה עומד וקיים גם על עני המתפרנס מן הצדקה כל שלושת ימים הראשונים ואחריהם, אם האבל [[עני]] כך שאם לא יעבוד לא יהיה לו כלל אוכל לאכול, עושה בצנעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה{{הערה\|שופטים אבל ה ח}}. שני אחים או שני שותפין שהיו בחנות אחת ואירע אבל לאחד מהן נועלין את החנות כל שבעה{{הערה\|שופטים אבל ה ט}}. קיימת עצה לכך: האבל מסלק את עצמו מהשותפות ב[[קניין סודר]] בפני בית דין או בפני הקהל, ואז מותר השותף השני לעסוק במלאכה ואין אפילו חשש של [[מראית עין]]{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=190 פני ברוך] באתר [[hebrewbooks]].}}.
	* עיטוף: תקנת חז"ל היא שהאבל יכסה את ראשו בבגד כל שהוא באופן שיכסה במקצת גם את פיו והאף, תקנה זו היא רק כאשר אין אנשים שבאו לנחמו שאז מגלה את העיטוף לכבודם. כיום אין נוהגים לעשות עיטוף, מפני שלפי המנהג העכשווי הדבר נחשב למוזר, אך יש לנהוג בעטיפה קצת, ולמשוך את הכובע קצת למטה יותר לפני העיניים{{הערה\|{{שולחן ערוך\|יורה דעה\|אבלות\|שפו\|א}}, רמ"א ו[[מגן אברהם]] ו[[שפתי כהן]].}}.		* עיטוף: תקנת חז"ל היא שהאבל יכסה את ראשו בבגד כל שהוא באופן שיכסה במקצת גם את פיו והאף, תקנה זו היא רק כאשר אין אנשים שבאו לנחמו שאז מגלה את העיטוף לכבודם. כיום אין נוהגים לעשות עיטוף, מפני שלפי המנהג העכשווי הדבר נחשב למוזר, אך יש לנהוג בעטיפה קצת, ולמשוך את הכובע קצת למטה יותר לפני העיניים{{הערה\|{{שולחן ערוך\|יורה דעה\|אבלות\|שפו\|א}}, רמ"א ו[[מגן אברהם]] ו[[שפתי כהן]].}}.
	* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה\|מועד קטן טו ב}} על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.		* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה\|מועד קטן טו ב}} על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.

טישיו: /* אבלות בתנ"ך */

2012-10-07T03:36:25Z

אבלות בתנ"ך

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־03:36, 7 באוקטובר 2012
שורה 15:		שורה 15:

	==אבלות ב[[תנ"ך]]==		==אבלות ב[[תנ"ך]]==
	בספר [[דברים]]{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|דברים\|יד\|א~~}}.~~}} מובא הציווי: {{ציטוטון\|לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת}}. המפרשים ביארוהו כהוראה שלא לשרוט בבשר או בשיער כאות אבל{{הערה\|רעיון זה חוזר ב[[ויקרא]] י"ט. ראו גם [[ירמיהו]] ט"ז ו'}}.		בספר [[דברים]]{{הערה\|דברים יד א}} מובא הציווי: {{ציטוטון\|לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת}}. המפרשים ביארוהו כהוראה שלא לשרוט בבשר או בשיער כאות אבל{{הערה\|רעיון זה חוזר ב[[ויקרא]] י"ט. ראו גם [[ירמיהו]] ט"ז ו'}}.

	אבלו הכבד של [[יעקב אבינו]] על [[יוסף]], התבטא בקריעת בגדים וביגון קודר{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|בראשית\|לז\|לד~~}}.~~}} {{ציטוטון\| וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים}} (אף שההלכה קובעת אבל על ילד למשך שלושים יום). זמן שבעת ימי האבל מוזכר בהתאבלות בני יעקב עליו{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|בראשית\|נ\|י~~}}.~~}}. מוטיב של קריעת בגדים, ואיתו לפעמים גם צום וישיבה על הארץ, חוזר במקומות נוספים, למשל באבל [[דוד המלך]] על [[שאול המלך\|שאול]] ו[[יהונתן]], ואבלו על בנו [[אבשלום]]. מאבלו של דוד על אבשלום זכורה קינתו: {{ציטוטון\|וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי.}}{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|שמואל ב\|יט\|א~~}}.~~}}. בכי והספד מפורסמים היו לדוד גם על שאול ויהונתן: "הנאהבים והנעימים. בחייהם ובמותם לא נפרדו"{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|שמואל ב\|א~~}}.~~}}.		אבלו הכבד של [[יעקב אבינו]] על [[יוסף]], התבטא בקריעת בגדים וביגון קודר{{הערה\|בראשית לז לד}} {{ציטוטון\| וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים}} (אף שההלכה קובעת אבל על ילד למשך שלושים יום). זמן שבעת ימי האבל מוזכר בהתאבלות בני יעקב עליו{{הערה\|בראשית נ י}}. מוטיב של קריעת בגדים, ואיתו לפעמים גם צום וישיבה על הארץ, חוזר במקומות נוספים, למשל באבל [[דוד המלך]] על [[שאול המלך\|שאול]] ו[[יהונתן]], ואבלו על בנו [[אבשלום]]. מאבלו של דוד על אבשלום זכורה קינתו: {{ציטוטון\|וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי.}}{{הערה\|שמואל-ב יט א}}. בכי והספד מפורסמים היו לדוד גם על שאול ויהונתן: "הנאהבים והנעימים. בחייהם ובמותם לא נפרדו"{{הערה\|שמואל ב א}}.

	מספר ירמיהו{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|ירמיהו\|טז~~}}.~~}} ניתן ללמוד על מנהג לנחם את האבל על ידי מזון ומשתה. מנהג זה נשמר עד היום באמצעות "סעודת ההבראה" המוגשת לאבלים. {{ציטוט\|מרכאות=כו\|תוכן= כִּי כֹה אָמַר ה' עַל הַבָּנִים וְעַל הַבָּנוֹת הַיִּלּוֹדִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל אִמֹּתָם הַיֹּלְדוֹת אוֹתָם וְעַל אֲבוֹתָם הַמּוֹלִדִים אוֹתָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת. ד מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים יָמֻתוּ לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב יִכְלוּ וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. ה כִּי כֹה אָמַר ה' אַל תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד וְאַל תָּנֹד לָהֶם כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם ה' אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים. ו וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִקָּבֵרוּ וְלֹא יִסְפְּדוּ לָהֶם וְלֹא יִתְגֹּדַד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם. ז וְלֹא יִפְרְסוּ לָהֶם עַל אֵבֶל לְנַחֲמוֹ עַל מֵת וְלֹא יַשְׁקוּ אוֹתָם '''כּוֹס תַּנְחוּמִים''' עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ. ח '''וּבֵית מִשְׁתֶּה לֹא תָבוֹא לָשֶׁבֶת אוֹתָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת'''}}.		מספר ירמיהו{{הערה\|ירמיהו טז}} ניתן ללמוד על מנהג לנחם את האבל על ידי מזון ומשתה. מנהג זה נשמר עד היום באמצעות "סעודת ההבראה" המוגשת לאבלים. {{ציטוט\|מרכאות=כו\|תוכן= כִּי כֹה אָמַר ה' עַל הַבָּנִים וְעַל הַבָּנוֹת הַיִּלּוֹדִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל אִמֹּתָם הַיֹּלְדוֹת אוֹתָם וְעַל אֲבוֹתָם הַמּוֹלִדִים אוֹתָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת. ד מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים יָמֻתוּ לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב יִכְלוּ וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. ה כִּי כֹה אָמַר ה' אַל תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד וְאַל תָּנֹד לָהֶם כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם ה' אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים. ו וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִקָּבֵרוּ וְלֹא יִסְפְּדוּ לָהֶם וְלֹא יִתְגֹּדַד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם. ז וְלֹא יִפְרְסוּ לָהֶם עַל אֵבֶל לְנַחֲמוֹ עַל מֵת וְלֹא יַשְׁקוּ אוֹתָם '''כּוֹס תַּנְחוּמִים''' עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ. ח '''וּבֵית מִשְׁתֶּה לֹא תָבוֹא לָשֶׁבֶת אוֹתָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת'''}}.

	ב[[מגילת אסתר]] מופיע הביטוי בהקשר נוסף: "וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְהָמָן נִדְחַף אֶל-בֵּיתוֹ '''אָבֵל''' וַחֲפוּי רֹאשׁ"{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|אסתר\|ו\|יב~~}}.~~}}		ב[[מגילת אסתר]] מופיע הביטוי בהקשר נוסף: "וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְהָמָן נִדְחַף אֶל-בֵּיתוֹ '''אָבֵל''' וַחֲפוּי רֹאשׁ"{{הערה\|אסתר ו יב}}

	בכמה מקומות בתנ"ך מוזכרות '''מקוננות''': נשים שהתמחו ב[[קינה]]. תפקידן היה להביא את הנוכחים לידי בכי.		בכמה מקומות בתנ"ך מוזכרות '''מקוננות''': נשים שהתמחו ב[[קינה]]. תפקידן היה להביא את הנוכחים לידי בכי.

טישיו: /* אבלות שנים עשר חודש */

2012-10-05T18:29:35Z

אבלות שנים עשר חודש

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:29, 5 באוקטובר 2012
שורה 88:		שורה 88:
	אבלות על אב ואם שונה בהלכה היהודית מאבלות על קרוב משפחה אחר, בכך שהיא נמשכת תקופה ארוכה יותר - שנים עשר חודש ולא חודש אחד בלבד. הטעם לכך הוא חובת [[כיבוד הורים]]. בפרק זמן זה נמנעים האבלים מאירועים המבטאים שמחה מיוחדת כגון השתתפות בחתונת אחרים (אך במקרה הצורך, יש דרכים הלכתיות לאפשר נוכחות בחתונה), השתתפות במסיבות והימנעות מקניית מלבושים חדשים, וכן אסור לשמוע מוזיקה. כמו כן האבל אינו מסתפר עד "שיגערו בו חבריו" (כלשון ההלכה). אחד עשר חודש אחר הקבורה נוהגים האבלים על הוריהם לומר [[קדיש\|קדיש יתום]] פעמים אחדות בכל אחת מהתפילות: [[תפילת שחרית\|שחרית]], [[תפילת מנחה\|מנחה]] ו[[תפילת ערבית\|ערבית]]. הסיבה למנהג זה היא שעל-פי ה[[יהדות]] אמירת ה[[קדיש]] מצילה את הנפטר מדין [[גיהנום]].		אבלות על אב ואם שונה בהלכה היהודית מאבלות על קרוב משפחה אחר, בכך שהיא נמשכת תקופה ארוכה יותר - שנים עשר חודש ולא חודש אחד בלבד. הטעם לכך הוא חובת [[כיבוד הורים]]. בפרק זמן זה נמנעים האבלים מאירועים המבטאים שמחה מיוחדת כגון השתתפות בחתונת אחרים (אך במקרה הצורך, יש דרכים הלכתיות לאפשר נוכחות בחתונה), השתתפות במסיבות והימנעות מקניית מלבושים חדשים, וכן אסור לשמוע מוזיקה. כמו כן האבל אינו מסתפר עד "שיגערו בו חבריו" (כלשון ההלכה). אחד עשר חודש אחר הקבורה נוהגים האבלים על הוריהם לומר [[קדיש\|קדיש יתום]] פעמים אחדות בכל אחת מהתפילות: [[תפילת שחרית\|שחרית]], [[תפילת מנחה\|מנחה]] ו[[תפילת ערבית\|ערבית]]. הסיבה למנהג זה היא שעל-פי ה[[יהדות]] אמירת ה[[קדיש]] מצילה את הנפטר מדין [[גיהנום]].

	~~[[קובץ:Yahrtzeit candle.JPG\|שמאל\|ממוזער\|220px\|ביום הזיכרון נהוג להדליק נר זיכרון, הנקרא גם [[נר נשמה]]]]~~
	נחלקו הפוסקים האם ניתן לומר על פי הכלל הידוע "[[מקצת היום ככולו]]", שדי לנהוג אבילות בבוקרו של היום האחרון של י"ב חודשי האבילות, כמו שדי לנהוג אבילות בבוקרו של היום השביעיל של ימי האבילות. ה[[תרומת הדשן (ספר)\|תרומת הדשן]]{{הערה\|סימן רצ"ב}}, קובע שלא ניתן לומר על היום האחרון שמקצתו ככולו, כי אם כן, היינו צריכים לומר ש"מקצת החודש ככולו", כי מכיוון דין האבילות מוזכר בתלמוד כ"י"ב" חודש" נמצא שהוא תלוי במספר החודשים העובר ולא במספר הימים, וברור וידוע שאין כך ההלכה. אך ה[[רדב"ז]]{{הערה\|1=שו"ת רדב"ז [[אבן העזר]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&st=&pgnum=334 סימן תתצ"ה] (תנ"ד)}} מביא את דבריו והוא חלוק עליו, והוא סובר שהמספר "12" חודש הוזכר רק כ[[סימן]] מקוצר למספר הימים - 355 יום. הוא קובע שלמרות שה[[תרומת הדשן]] נחשב לפוסק נכבד וחשוב, להלכה הוא קובע שניתן להקל ולומר שניתן לומר גם "מקצת היום ככולו", מפני ש[[ספק דרבנן לקולא]]. לעומת זאת, ב[[ערוך השולחן]] נפסק להלכה להחמיר{{הערה\|1=[http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A9%D7%A6%D7%94 יורה דעה שצ"ה].}}.		נחלקו הפוסקים האם ניתן לומר על פי הכלל הידוע "[[מקצת היום ככולו]]", שדי לנהוג אבילות בבוקרו של היום האחרון של י"ב חודשי האבילות, כמו שדי לנהוג אבילות בבוקרו של היום השביעיל של ימי האבילות. ה[[תרומת הדשן (ספר)\|תרומת הדשן]]{{הערה\|סימן רצ"ב}}, קובע שלא ניתן לומר על היום האחרון שמקצתו ככולו, כי אם כן, היינו צריכים לומר ש"מקצת החודש ככולו", כי מכיוון דין האבילות מוזכר בתלמוד כ"י"ב" חודש" נמצא שהוא תלוי במספר החודשים העובר ולא במספר הימים, וברור וידוע שאין כך ההלכה. אך ה[[רדב"ז]]{{הערה\|1=שו"ת רדב"ז [[אבן העזר]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&st=&pgnum=334 סימן תתצ"ה] (תנ"ד)}} מביא את דבריו והוא חלוק עליו, והוא סובר שהמספר "12" חודש הוזכר רק כ[[סימן]] מקוצר למספר הימים - 355 יום. הוא קובע שלמרות שה[[תרומת הדשן]] נחשב לפוסק נכבד וחשוב, להלכה הוא קובע שניתן להקל ולומר שניתן לומר גם "מקצת היום ככולו", מפני ש[[ספק דרבנן לקולא]]. לעומת זאת, ב[[ערוך השולחן]] נפסק להלכה להחמיר{{הערה\|1=[http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A9%D7%A6%D7%94 יורה דעה שצ"ה].}}.

טישיו: /* שלבי אבלות על מת */

2012-10-05T18:29:07Z

שלבי אבלות על מת

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:29, 5 באוקטובר 2012
שורה 69:		שורה 69:
	==שלבי אבלות על מת==		==שלבי אבלות על מת==
	===הלוויה===		===הלוויה===
	{{ערך מורחב\|הלוויה}}		{{ערך מורחב\|ערך=הלוויה}}
	~~[[קובץ:04804r.jpg\|שמאל\|ממוזער\|250px\|הלוויה יהודית ב[[בית הקברות הר הזיתים\|הר הזיתים]]]]~~
	בתחילת ה[[הלוויה]], שקרויה גם "חסד של אמת", קורעים לאבל קריעה סמלית בחולצתו -לילדי הנפטר קורעים בצד שמאל באזור הלב, ולשאר האבלים בצד ימין באותו מקום, לאות אבל. במהלך הטקס, לפני ואחרי הקבורה, נהוג ל[[הספד\|הספיד]] את הנפטר ולספר בשיבחו ובמעלותיו, להוציא חודשים מסוימים בהם אין מספידים, כמו בחודש ניסן. כמו כן, אומרים האבלים ביחד תפילת "[[קדיש יתום]]" ולעתים גם מספר תפילות נוספות ל[[עילוי נשמה\|עילוי נשמת המת]]. על פי מנהג ירושלים אין צאצאיי הנפטר מלווים אותו לבית הקברות עצמו. בתהליך הקבורה טומנים באדמה את גופת הנפטר לבוש בתכריכים לבנים, כשם שגונזים ספר תורה שנפסל, באשר היא היוותה לפי האמונה הדתית משכן ל[[נשמה]] נצחית בחייו, וגם כחלק מהאמונה ב[[השארות הנפש]] ו[[תחיית המתים]]. בספר ההלכה "[[קיצור שולחן ערוך]]" קובע: "משנקבר המת ונגמרה סתימת הקבר בעפר, מיד מתחילה האבלות". -החל מרגע זה מתחילים דיני השבעה.		בתחילת ה[[הלוויה]], שקרויה גם "חסד של אמת", קורעים לאבל קריעה סמלית בחולצתו -לילדי הנפטר קורעים בצד שמאל באזור הלב, ולשאר האבלים בצד ימין באותו מקום, לאות אבל. במהלך הטקס, לפני ואחרי הקבורה, נהוג ל[[הספד\|הספיד]] את הנפטר ולספר בשיבחו ובמעלותיו, להוציא חודשים מסוימים בהם אין מספידים, כמו בחודש ניסן. כמו כן, אומרים האבלים ביחד תפילת "[[קדיש יתום]]" ולעתים גם מספר תפילות נוספות ל[[עילוי נשמה\|עילוי נשמת המת]]. על פי מנהג ירושלים אין צאצאיי הנפטר מלווים אותו לבית הקברות עצמו. בתהליך הקבורה טומנים באדמה את גופת הנפטר לבוש בתכריכים לבנים, כשם שגונזים ספר תורה שנפסל, באשר היא היוותה לפי האמונה הדתית משכן ל[[נשמה]] נצחית בחייו, וגם כחלק מהאמונה ב[[השארות הנפש]] ו[[תחיית המתים]]. בספר ההלכה "[[קיצור שולחן ערוך]]" קובע: "משנקבר המת ונגמרה סתימת הקבר בעפר, מיד מתחילה האבלות". -החל מרגע זה מתחילים דיני השבעה.

טישיו: /* דיני האבלות */

2012-10-05T18:28:46Z

דיני האבלות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:28, 5 באוקטובר 2012
שורה 45:		שורה 45:

	==דיני האבלות==		==דיני האבלות==
	[[קובץ:נעלי יום כיפור ותשעה באב057.jpg\|שמאל\|ממוזער\|250px\|בתמונה: נעל שאינה מעור. על פי ההלכה, לאבלים אסור לנעול נעליים מעור. איסור דומה חל גם ב[[יום כיפור]] וב[[תשעה באב]].]]

	===אחד עשר דיני אבלות===		===אחד עשר דיני אבלות===
	על אבלים חלים אחד עשר איסורים: להסתפר, לכבס בגדים, להתרחץ, לסוך את הגוף בשמן למטרת הנאה, [[תשמיש המיטה]], לנעול נעליים מ[[עור]], לעשות מלאכה וללמוד [[תורה]]. כמו כן אבלים חייבים ~~לכפות {{כלומר?\|מזה לכפות מיטה?}}~~ את כל המיטות בבית, ועיטוף{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה}} ראו פרטים להלן}}.		על אבלים חלים אחד עשר איסורים: להסתפר, לכבס בגדים, להתרחץ, לסוך את הגוף בשמן למטרת הנאה, [[תשמיש המיטה]], לנעול נעליים מ[[עור]], לעשות מלאכה וללמוד [[תורה]]. כמו כן אבלים היו חייבים - לפי מנהגי העבר - להפוך על ראשם את כל המיטות בבית (כיום לא עושים כך), ועיטוף{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה}} ראו פרטים להלן}}.

	* תספורת: המקור לכך שהאבל אסור בתספורת הוא מהאזהרה שהזהיר [[משה רבינו]] את [[אלעזר]] ו[[איתמר הכהן\|איתמר]] בני אהרון, כמות אחיהם [[נדב]] ו[[אביהוא]]: {{ציטוטון\|ראשיכם אל תפרעו}} שמכאן לומדים, שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל את שערו פרע. וכשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו. אסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ב}}.		* תספורת: המקור לכך שהאבל אסור בתספורת הוא מהאזהרה שהזהיר [[משה רבינו]] את [[אלעזר]] ו[[איתמר הכהן\|איתמר]] בני אהרון, כמות אחיהם [[נדב]] ו[[אביהוא]]: {{ציטוטון\|ראשיכם אל תפרעו}} שמכאן לומדים, שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל את שערו פרע. וכשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו. אסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ב}}.
	* כיבוס בגדים והחלפת בגדים נקיים, רחיצה וסיכה: המקור לכך שהאבל אסור לכבס בגדיו ולרחוץ גופו ולסוך הוא מהפסוק {{ציטוטון\| הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת}}{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|שמואל ב \|יד\|ב~~}}.~~}} שמכאן לומדים שיש לקיים דין אבלות בלבישת הבגדים ולא להחליף לבגדים חדשים ומגוהצים. הרחיצה אסורה מכיוון שגם היא בכלל "סיכה" והיא נחשבת כהכנה לסיכה, כמו שנאמר {{ציטוטון\|ורחצת וסכת}}. וכשם שאבל אסור בכיבוס בגדים כך אסור ללבוש בגדים לבנים חדשים ומגוהצין{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. מי שהוא [[איסטניס]] (בעל גוף מפונק במיוחד) ויש לו צער מכך שאינו רוחץ את גופו, מותר לו לו להתרחץ במים פושרים{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=193 בשם שולחן ערוך ס"ג].}} כיום, במקומות חמים בהם הזיעה מרובה, נהוג להחשיב את תושבי המקום כ"אסטניס", מכיוון שבמקומות חמים בהם הזיעה מרובה והמנהג הוא להתרחץ בכל יום, צער גדול הוא לאדם שלא להתרחץ - לכל הפחות במים פושרים.		* כיבוס בגדים והחלפת בגדים נקיים, רחיצה וסיכה: המקור לכך שהאבל אסור לכבס בגדיו ולרחוץ גופו ולסוך הוא מהפסוק {{ציטוטון\| הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת}}{{הערה\|שמואל ב יד ב}} שמכאן לומדים שיש לקיים דין אבלות בלבישת הבגדים ולא להחליף לבגדים חדשים ומגוהצים. הרחיצה אסורה מכיוון שגם היא בכלל "סיכה" והיא נחשבת כהכנה לסיכה, כמו שנאמר {{ציטוטון\|ורחצת וסכת}}. וכשם שאבל אסור בכיבוס בגדים כך אסור ללבוש בגדים לבנים חדשים ומגוהצין{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. מי שהוא [[איסטניס]] (בעל גוף מפונק במיוחד) ויש לו צער מכך שאינו רוחץ את גופו, מותר לו לו להתרחץ במים פושרים{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=193 בשם שולחן ערוך ס"ג].}} כיום, במקומות חמים בהם הזיעה מרובה, נהוג להחשיב את תושבי המקום כ"אסטניס", מכיוון שבמקומות חמים בהם הזיעה מרובה והמנהג הוא להתרחץ בכל יום, צער גדול הוא לאדם שלא להתרחץ - לכל הפחות במים פושרים.

	בימי האבילות ההלכות דומות לתשעה באב וליום הכיפורים, אבל בימי השלושים הלכות דומות לתשעת הימים. לאחר שבעת ימי האבילות, נהוג להחליף את הבגדים שעל הגוף שמלוכלים מאוד מזיעה, ו[[חולצה]] מותר להחליף רק אם כבר לבשו אותה לפני האבלות, וי"א אף אם נפלה על הארץ והתלכלכה קצת כך שאין לה מראה של בגד מכובס, בשולחן ערוך כתוב עצה שמישהו אחר ילבש אותה, אפילו לזמן קצר ואז יוכל האבל ללבוש אותה. אסור לסוך גם חלק מהגוף, אך זאת נעשית אך ורק כדי להעביר את הזיעה, מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. אסור להתרחץ במים חמים אפילו חלק מהגוף, אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים קרים{{הערה\|רמב"ם שם}}.		בימי האבילות ההלכות דומות לתשעה באב וליום הכיפורים, אבל בימי השלושים הלכות דומות לתשעת הימים. לאחר שבעת ימי האבילות, נהוג להחליף את הבגדים שעל הגוף שמלוכלים מאוד מזיעה, ו[[חולצה]] מותר להחליף רק אם כבר לבשו אותה לפני האבלות, וי"א אף אם נפלה על הארץ והתלכלכה קצת כך שאין לה מראה של בגד מכובס, בשולחן ערוך כתוב עצה שמישהו אחר ילבש אותה, אפילו לזמן קצר ואז יוכל האבל ללבוש אותה. אסור לסוך גם חלק מהגוף, אך זאת נעשית אך ורק כדי להעביר את הזיעה, מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. אסור להתרחץ במים חמים אפילו חלק מהגוף, אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים קרים{{הערה\|רמב"ם שם}}.
שורה 61:		שורה 61:

	===איסור שמחה===		===איסור שמחה===
	מלבד דינים אלו האבל אסור באופן כללי בכל שמחה וצחוק. דינים אלו קיימים זמן ארוך יותר מאשר שאר ההלכות שקיימים רק בימי השבעה; הם קיימים שלושים יום, אך באבל על אחד מהוריו האיסור לשמוח ולהשתתף בשמחות קיים שנים עשר חודש{{הערה\|{{שולחן ערוך\|יורה דעה\|שצא\|ב}}.~~}},~~ מסיבה זו, אסור לו בשבעה להרים תינוק ולישא אותו בחיקו שמא יבוא לידי שחוק{{הערה\|~~{{שולחן ערוך\|יורה דעה\|שצא\|א}}.~~}}. אסור להשתתף בחתונות בשעה שהתזמורת פועלת בכל זמן זה{{הערה\|רמ"א ~~ב{{שולחן~~ ערוך\|יורה דעה\|שצא\|ג~~}}.~~}}. יש המתירין לאבל להיכנס לחתונה באופן חלקי לאכלו יחד עם ה[[מלצר]], אך ה[[רמ"א]] פוסק כדעת האוסרים, אך מותר לו לשהות בחתונה כ[[מלצר]] ולאכול את המנה בביתו ולא באולם.		מלבד דינים אלו האבל אסור באופן כללי בכל שמחה וצחוק. דינים אלו קיימים זמן ארוך יותר מאשר שאר ההלכות שקיימים רק בימי השבעה; הם קיימים שלושים יום, אך באבל על אחד מהוריו האיסור לשמוח ולהשתתף בשמחות קיים שנים עשר חודש{{הערה\|שולחן ערוך יורה דעה שצא ב}}. מסיבה זו, אסור לו בשבעה להרים תינוק ולישא אותו בחיקו שמא יבוא לידי שחוק{{הערה\|שו"ע שם}}. אסור להשתתף בחתונות בשעה שהתזמורת פועלת בכל זמן זה{{הערה\|רמ"א בשולחן ערוך יורה דעה שצא ג}}. יש המתירין לאבל להיכנס לחתונה באופן חלקי לאכלו יחד עם ה[[מלצר]], אך ה[[רמ"א]] פוסק כדעת האוסרים, אך מותר לו לשהות בחתונה כ[[מלצר]] ולאכול את המנה בביתו ולא באולם.

	אסור להיכנס למקום ה[[חופה]] שלא בשעת האכילה והתזמורת, כדי לשמוע הברכות יש מתירין, ויש האוסרים אלא יעמוד מחוץ למקום כדי לשמוע הברכות{{הערה\|~~מחבר ב{{~~שולחן ערוך\|יורה דעה\|שצא\|ג}}.~~}}.~~ אם החופה מתקיימת במקום אחר מהחתונה כגון ב[[בית הכנסת]] יש המקילין להיכנס מיד אחר השבעה, אך הרמ"א פוסק כדעת האוסרים.		אסור להיכנס למקום ה[[חופה]] שלא בשעת האכילה והתזמורת, כדי לשמוע הברכות יש מתירין, ויש האוסרים אלא יעמוד מחוץ למקום כדי לשמוע הברכות{{הערה\|שולחן ערוך יורה דעה שצא ג}}. אם החופה מתקיימת במקום אחר מהחתונה כגון ב[[בית הכנסת]] יש המקילין להיכנס מיד אחר השבעה, אך הרמ"א פוסק כדעת האוסרים.

	אם האבל הוא אחד מאנשים המובילים את החתן והכלה לחופה, מותר לו לעשות זאת בזמן האבל אחרי השלושים, ואף מותר לו ללבוש בגדי שבת באותה שעה{{הערה\|~~ב{{שולחן~~ ערוך\|יורה דעה\|שצא\|א}} כתוב "קצת בגדי שבת" וה[[ש"ך]] מביא גרסת אחרת ללא המילה "קצת" ופוסק "וכן נוהגין".}}, אך גם באופן זה אסור להשתתף בשמחת החתונה עצמה אלא אם כן קיום החתונה תלוי בכך שהוא ישתתף בה{{הערה\|[[ט"ז]] בשולחן ערוך שצ"א ג ס"ק ד.}}.		אם האבל הוא אחד מאנשים המובילים את החתן והכלה לחופה, מותר לו לעשות זאת בזמן האבל אחרי השלושים, ואף מותר לו ללבוש בגדי שבת באותה שעה{{הערה\|בשולחן ערוך יורה דעה שצא א כתוב "קצת בגדי שבת" וה[[ש"ך]] מביא גרסת אחרת ללא המילה "קצת" ופוסק "וכן נוהגין".}}, אך גם באופן זה אסור להשתתף בשמחת החתונה עצמה אלא אם כן קיום החתונה תלוי בכך שהוא ישתתף בה{{הערה\|[[ט"ז]] בשולחן ערוך שצ"א ג ס"ק ד.}}.

	==שלבי אבלות על מת==		==שלבי אבלות על מת==

טישיו: /* אחד עשר דיני אבלות */

2012-10-05T18:26:18Z

אחד עשר דיני אבלות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:26, 5 באוקטובר 2012
שורה 48:		שורה 48:

	===אחד עשר דיני אבלות===		===אחד עשר דיני אבלות===
	על אבלים חלים אחד עשר איסורים: להסתפר, לכבס בגדים, להתרחץ, לסוך את הגוף בשמן למטרת הנאה, [[תשמיש המיטה]], לנעול נעליים מ[[עור]], לעשות מלאכה וללמוד [[תורה]]. כמו כן אבלים חייבים לכפות {{כלומר?\|מזה לכפות מיטה?}} את כל המיטות בבית, ועיטוף{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה}} ראו פרטים להלן}}.		על אבלים חלים אחד עשר איסורים: להסתפר, לכבס בגדים, להתרחץ, לסוך את הגוף בשמן למטרת הנאה, [[תשמיש המיטה]], לנעול נעליים מ[[עור]], לעשות מלאכה וללמוד [[תורה]]. כמו כן אבלים חייבים לכפות {{כלומר?\|מזה לכפות מיטה?}} את כל המיטות בבית, ועיטוף{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה}} ראו פרטים להלן}}.

	* תספורת: המקור לכך שהאבל אסור בתספורת הוא מהאזהרה שהזהיר [[משה רבינו]] את [[אלעזר]] ו[[איתמר הכהן\|איתמר]] בני אהרון, כמות אחיהם [[נדב]] ו[[אביהוא]]: {{ציטוטון\|ראשיכם אל תפרעו}} שמכאן לומדים, שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל את שערו פרע. וכשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו. אסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ב~~}}.~~}}.		* תספורת: המקור לכך שהאבל אסור בתספורת הוא מהאזהרה שהזהיר [[משה רבינו]] את [[אלעזר]] ו[[איתמר הכהן\|איתמר]] בני אהרון, כמות אחיהם [[נדב]] ו[[אביהוא]]: {{ציטוטון\|ראשיכם אל תפרעו}} שמכאן לומדים, שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל את שערו פרע. וכשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו. אסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ב}}.
	* כיבוס בגדים והחלפת בגדים נקיים, רחיצה וסיכה: המקור לכך שהאבל אסור לכבס בגדיו ולרחוץ גופו ולסוך הוא מהפסוק {{ציטוטון\| הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת}}{{הערה\|{{תנ"ך\|שמואל ב \|יד\|ב}}.}} שמכאן לומדים שיש לקיים דין אבלות בלבישת הבגדים ולא להחליף לבגדים חדשים ומגוהצים. הרחיצה אסורה מכיוון שגם היא בכלל "סיכה" והיא נחשבת כהכנה לסיכה, כמו שנאמר {{ציטוטון\|ורחצת וסכת}}. וכשם שאבל אסור בכיבוס בגדים כך אסור ללבוש בגדים לבנים חדשים ומגוהצין{{הערה\|~~שם=הערה_ג\|{{~~רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ג~~}}.~~}}. מי שהוא [[איסטניס]] (בעל גוף מפונק במיוחד) ויש לו צער מכך שאינו רוחץ את גופו, מותר לו לו להתרחץ במים פושרים{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=193 בשם שולחן ערוך ס"ג].}} כיום, במקומות חמים בהם הזיעה מרובה, נהוג להחשיב את תושבי המקום כ"אסטניס", מכיוון שבמקומות חמים בהם הזיעה מרובה והמנהג הוא להתרחץ בכל יום, צער גדול הוא לאדם שלא להתרחץ - לכל הפחות במים פושרים.		* כיבוס בגדים והחלפת בגדים נקיים, רחיצה וסיכה: המקור לכך שהאבל אסור לכבס בגדיו ולרחוץ גופו ולסוך הוא מהפסוק {{ציטוטון\| הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת}}{{הערה\|{{תנ"ך\|שמואל ב \|יד\|ב}}.}} שמכאן לומדים שיש לקיים דין אבלות בלבישת הבגדים ולא להחליף לבגדים חדשים ומגוהצים. הרחיצה אסורה מכיוון שגם היא בכלל "סיכה" והיא נחשבת כהכנה לסיכה, כמו שנאמר {{ציטוטון\|ורחצת וסכת}}. וכשם שאבל אסור בכיבוס בגדים כך אסור ללבוש בגדים לבנים חדשים ומגוהצין{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. מי שהוא [[איסטניס]] (בעל גוף מפונק במיוחד) ויש לו צער מכך שאינו רוחץ את גופו, מותר לו לו להתרחץ במים פושרים{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=193 בשם שולחן ערוך ס"ג].}} כיום, במקומות חמים בהם הזיעה מרובה, נהוג להחשיב את תושבי המקום כ"אסטניס", מכיוון שבמקומות חמים בהם הזיעה מרובה והמנהג הוא להתרחץ בכל יום, צער גדול הוא לאדם שלא להתרחץ - לכל הפחות במים פושרים.

	~~כיום~~ נהוג~~{{מקור}}~~ להחליף את הבגדים שעל הגוף שמלוכלים מאוד מזיעה, ו[[חולצה]] מותר להחליף רק אם כבר לבשו אותה לפני האבלות, או אם נפלה על הארץ והתלכלכה קצת כך שאין לה מראה של בגד מכובס~~{{מקור}}~~, בשולחן ערוך כתוב עצה שמישהו אחר ילבש אותה, אפילו לזמן קצר ואז יוכל האבל ללבוש אותה. אסור לסוך גם חלק מהגוף, אך זאת נעשית אך ורק כדי להעביר את הזיעה, מותר{{הערה\|~~שם=הערה_ג~~}}. אסור להתרחץ במים חמים אפילו חלק מהגוף, אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים קרים{{הערה\|שם~~=הערה_ג~~}}.		בימי האבילות ההלכות דומות לתשעה באב וליום הכיפורים, אבל בימי השלושים הלכות דומות לתשעת הימים. לאחר שבעת ימי האבילות, נהוג להחליף את הבגדים שעל הגוף שמלוכלים מאוד מזיעה, ו[[חולצה]] מותר להחליף רק אם כבר לבשו אותה לפני האבלות, וי"א אף אם נפלה על הארץ והתלכלכה קצת כך שאין לה מראה של בגד מכובס, בשולחן ערוך כתוב עצה שמישהו אחר ילבש אותה, אפילו לזמן קצר ואז יוכל האבל ללבוש אותה. אסור לסוך גם חלק מהגוף, אך זאת נעשית אך ורק כדי להעביר את הזיעה, מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. אסור להתרחץ במים חמים אפילו חלק מהגוף, אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים קרים{{הערה\|רמב"ם שם}}.
	* [[יחסי אישות (יהדות)\|יחסי אישות]] אסורים, כמו שנאמר על [[דוד המלך]] לאחר מלואת שבעת ימי האבל על מות בנו: {{ציטוטון\|וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ}}{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|שמואל\|ב\|יב~~}}.~~}} שמכך נראה שהיה אסור מקודם. אך [[יחוד]] עם אשתו מותר{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ה~~}}.~~}}. כמו כן אסור להנשא בשבעת ימי האבלות.		* [[יחסי אישות (יהדות)\|יחסי אישות]] אסורים, כמו שנאמר על [[דוד המלך]] לאחר מלואת שבעת ימי האבל על מות בנו: {{ציטוטון\|וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ}}{{הערה\|שמואל ב יב}} שמכך נראה שהיה אסור מקודם. אך [[יחוד]] עם אשתו מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ה}}. כמו כן אסור להנשא בשבעת ימי האבלות.
	* נעילת מנעלים: אסור לנעול [[נעליים\|נעלי עור]] (נוהגים לנעול נעליים מ[[בד]] או חומר אחר שאינו עור, נעליים אלו, (שאותם נועלים גם ביום כיפור ובתשעה באב) מכונים [[נעלי יום כיפור]]). המקור לאיסור הוא מהפסוק שנאמר ליחזקאל {{ציטוטון\|וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ}}{{הערה\|{{תנ"ך\|יחזקאל\|כד\|יז}}.}} מכלל שכל העם, שהיו שרויים באותה עת באבלות היו אסורין{{הערה~~\|{{בבלי~~\|מועד קטן\|טו\|ב~~}}.~~}}. אדם ההולך בדרך לבדו מחוץ לעיר מותר לנעול את המנעל עד שמגיע לעירו{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ו}}.}}.		* נעילת מנעלים: אסור לנעול [[נעליים\|נעלי עור]] (נוהגים לנעול נעליים מ[[בד]] או חומר אחר שאינו עור, נעליים אלו, (שאותם נועלים גם ביום כיפור ובתשעה באב) מכונים [[נעלי יום כיפור]]). המקור לאיסור הוא מהפסוק שנאמר ליחזקאל {{ציטוטון\|וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ}}{{הערה\|{{תנ"ך\|יחזקאל\|כד\|יז}}.}} מכלל שכל העם, שהיו שרויים באותה עת באבלות היו אסורין{{הערה\|מועד קטן טו ב}}. אדם ההולך בדרך לבדו מחוץ לעיר מותר לנעול את המנעל עד שמגיע לעירו{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ו}}.}}.
	* עשיית מלאכה: אסור לאבל לעשות מלאכה, לעבוד לצורכי רווח או בהתנדבות. כרמז לאיסור נאמר בפסוק {{ציטוטון\|וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל}}{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|עמוס\|ח\|י}}.~~}},~~ ומכאן למדו חז"ל {{ציטוטון\|מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה}}. כמו כן אסור משא ומתן לצורך מסחר, ונסיעה לצורכי מסחר{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ז}}.}}. איסור זה עומד וקיים גם על עני המתפרנס מן הצדקה כל שלושת ימים הראשונים ואחריהם, אם האבל [[עני]] כך שאם לא יעבוד לא יהיה לו כלל אוכל לאכול, עושה בצנעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ח}}.}}. שני אחים או שני שותפין שהיו בחנות אחת ואירע אבל לאחד מהן נועלין את החנות כל שבעה{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ט}}.}}. קיימת עצה לכך: האבל מסלק את עצמו מהשותפות ב[[קניין סודר]] בפני בית דין או בפני הקהל, ואז מותר השותף השני לעסוק במלאכה ואין אפילו חשש של [[מראית עין]]{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=190 פני ברוך] באתר [[hebrewbooks]].}}.		* עשיית מלאכה: אסור לאבל לעשות מלאכה, לעבוד לצורכי רווח או בהתנדבות. כרמז לאיסור נאמר בפסוק {{ציטוטון\|וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל}}{{הערה\|עמוס ח י}}. ומכאן למדו חז"ל {{ציטוטון\|מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה}}. כמו כן אסור משא ומתן לצורך מסחר, ונסיעה לצורכי מסחר{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ז}}.}}. איסור זה עומד וקיים גם על עני המתפרנס מן הצדקה כל שלושת ימים הראשונים ואחריהם, אם האבל [[עני]] כך שאם לא יעבוד לא יהיה לו כלל אוכל לאכול, עושה בצנעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ח}}.}}. שני אחים או שני שותפין שהיו בחנות אחת ואירע אבל לאחד מהן נועלין את החנות כל שבעה{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ט}}.}}. קיימת עצה לכך: האבל מסלק את עצמו מהשותפות ב[[קניין סודר]] בפני בית דין או בפני הקהל, ואז מותר השותף השני לעסוק במלאכה ואין אפילו חשש של [[מראית עין]]{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=190 פני ברוך] באתר [[hebrewbooks]].}}.
	* עיטוף: תקנת חז"ל היא שהאבל יכסה את ראשו בבגד כל שהוא באופן שיכסה במקצת גם את פיו והאף, תקנה זו היא רק כאשר אין אנשים שבאו לנחמו שאז מגלה את העיטוף לכבודם. כיום אין נוהגים לעשות עיטוף, מפני שלפי המנהג העכשווי הדבר נחשב למוזר, אך יש לנהוג בעטיפה קצת, ולמשוך את הכובע קצת למטה יותר לפני העיניים{{הערה\|{{שולחן ערוך\|יורה דעה\|אבלות\|שפו\|א}}, רמ"א ו[[מגן אברהם]] ו[[שפתי כהן]].}}.		* עיטוף: תקנת חז"ל היא שהאבל יכסה את ראשו בבגד כל שהוא באופן שיכסה במקצת גם את פיו והאף, תקנה זו היא רק כאשר אין אנשים שבאו לנחמו שאז מגלה את העיטוף לכבודם. כיום אין נוהגים לעשות עיטוף, מפני שלפי המנהג העכשווי הדבר נחשב למוזר, אך יש לנהוג בעטיפה קצת, ולמשוך את הכובע קצת למטה יותר לפני העיניים{{הערה\|{{שולחן ערוך\|יורה דעה\|אבלות\|שפו\|א}}, רמ"א ו[[מגן אברהם]] ו[[שפתי כהן]].}}.
	* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה~~\|{{בבלי~~\|מועד קטן\|טו\|ב}}, על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.		* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה\|מועד קטן טו ב}} על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.

	===איסור שמחה===		===איסור שמחה===

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־03:40, 7 באוקטובר 2012
שורה 48:		שורה 48:

	===אחד עשר דיני אבלות===		===אחד עשר דיני אבלות===
	על אבלים חלים אחד עשר איסורים: להסתפר, לכבס בגדים, להתרחץ, לסוך את הגוף בשמן למטרת הנאה, [[תשמיש המיטה]], לנעול נעליים מ[[עור]], לעשות מלאכה וללמוד [[תורה]]. כמו כן אבלים היו חייבים - לפי מנהגי העבר - להפוך על ראשם את כל המיטות בבית (כיום לא עושים כך), ועיטוף{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה}} ראו פרטים להלן}}.		על אבלים חלים אחד עשר איסורים: להסתפר, לכבס בגדים, להתרחץ, לסוך את הגוף בשמן למטרת הנאה, [[תשמיש המיטה]], לנעול נעליים מ[[עור]], לעשות מלאכה וללמוד [[תורה]]. כמו כן אבלים היו חייבים - לפי מנהגי העבר - להפוך על ראשם את כל המיטות בבית (כיום לא עושים כך), ועיטוף{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה}} (ראו פרטים להלן).

	* תספורת: המקור לכך שהאבל אסור בתספורת הוא מהאזהרה שהזהיר [[משה רבינו]] את [[אלעזר]] ו[[איתמר הכהן\|איתמר]] בני אהרון, כמות אחיהם [[נדב]] ו[[אביהוא]]: {{ציטוטון\|ראשיכם אל תפרעו}} שמכאן לומדים, שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל את שערו פרע. וכשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו. אסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ב}}.		* תספורת: המקור לכך שהאבל אסור בתספורת הוא מהאזהרה שהזהיר [[משה רבינו]] את [[אלעזר]] ו[[איתמר הכהן\|איתמר]] בני אהרון, כמות אחיהם [[נדב]] ו[[אביהוא]]: {{ציטוטון\|ראשיכם אל תפרעו}} שמכאן לומדים, שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל את שערו פרע. וכשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו. אסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ב}}.
שורה 55:		שורה 55:
	בימי האבילות ההלכות דומות לתשעה באב וליום הכיפורים, אבל בימי השלושים הלכות דומות לתשעת הימים. לאחר שבעת ימי האבילות, נהוג להחליף את הבגדים שעל הגוף שמלוכלים מאוד מזיעה, ו[[חולצה]] מותר להחליף רק אם כבר לבשו אותה לפני האבלות, וי"א אף אם נפלה על הארץ והתלכלכה קצת כך שאין לה מראה של בגד מכובס, בשולחן ערוך כתוב עצה שמישהו אחר ילבש אותה, אפילו לזמן קצר ואז יוכל האבל ללבוש אותה. אסור לסוך גם חלק מהגוף, אך זאת נעשית אך ורק כדי להעביר את הזיעה, מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. אסור להתרחץ במים חמים אפילו חלק מהגוף, אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים קרים{{הערה\|רמב"ם שם}}.		בימי האבילות ההלכות דומות לתשעה באב וליום הכיפורים, אבל בימי השלושים הלכות דומות לתשעת הימים. לאחר שבעת ימי האבילות, נהוג להחליף את הבגדים שעל הגוף שמלוכלים מאוד מזיעה, ו[[חולצה]] מותר להחליף רק אם כבר לבשו אותה לפני האבלות, וי"א אף אם נפלה על הארץ והתלכלכה קצת כך שאין לה מראה של בגד מכובס, בשולחן ערוך כתוב עצה שמישהו אחר ילבש אותה, אפילו לזמן קצר ואז יוכל האבל ללבוש אותה. אסור לסוך גם חלק מהגוף, אך זאת נעשית אך ורק כדי להעביר את הזיעה, מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. אסור להתרחץ במים חמים אפילו חלק מהגוף, אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים קרים{{הערה\|רמב"ם שם}}.
	* [[יחסי אישות (יהדות)\|יחסי אישות]] אסורים, כמו שנאמר על [[דוד המלך]] לאחר מלואת שבעת ימי האבל על מות בנו: {{ציטוטון\|וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ}}{{הערה\|שמואל ב יב}} שמכך נראה שהיה אסור מקודם. אך [[יחוד]] עם אשתו מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ה}}. כמו כן אסור להנשא בשבעת ימי האבלות.		* [[יחסי אישות (יהדות)\|יחסי אישות]] אסורים, כמו שנאמר על [[דוד המלך]] לאחר מלואת שבעת ימי האבל על מות בנו: {{ציטוטון\|וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ}}{{הערה\|שמואל ב יב}} שמכך נראה שהיה אסור מקודם. אך [[יחוד]] עם אשתו מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ה}}. כמו כן אסור להנשא בשבעת ימי האבלות.
	* נעילת מנעלים: אסור לנעול [[נעליים\|נעלי עור]] (נוהגים לנעול נעליים מ[[בד]] או חומר אחר שאינו עור, נעליים אלו, (שאותם נועלים גם ביום כיפור ובתשעה באב) מכונים [[נעלי יום כיפור]]). המקור לאיסור הוא מהפסוק שנאמר ליחזקאל {{ציטוטון\|וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ}}{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|יחזקאל\|כד\|יז~~}}.~~}} מכלל שכל העם, שהיו שרויים באותה עת באבלות היו אסורין{{הערה\|מועד קטן טו ב}}. אדם ההולך בדרך לבדו מחוץ לעיר מותר לנעול את המנעל עד שמגיע לעירו{{הערה~~\|{{רמב"ם~~\|שופטים\|אבל\|ה\|ו~~}}.~~}}.		* נעילת מנעלים: אסור לנעול [[נעליים\|נעלי עור]] (נוהגים לנעול נעליים מ[[בד]] או חומר אחר שאינו עור, נעליים אלו, (שאותם נועלים גם ביום כיפור ובתשעה באב) מכונים [[נעלי יום כיפור]]). המקור לאיסור הוא מהפסוק שנאמר ליחזקאל {{ציטוטון\|וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ}}{{הערה\|יחזקאל כד יז}} מכלל שכל העם, שהיו שרויים באותה עת באבלות היו אסורין{{הערה\|מועד קטן טו ב}}. אדם ההולך בדרך לבדו מחוץ לעיר מותר לנעול את המנעל עד שמגיע לעירו{{הערה\|שופטים אבל ה ו}}.
	* עשיית מלאכה: אסור לאבל לעשות מלאכה, לעבוד לצורכי רווח או בהתנדבות. כרמז לאיסור נאמר בפסוק {{ציטוטון\|וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל}}{{הערה\|עמוס ח י}}. ומכאן למדו חז"ל {{ציטוטון\|מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה}}. כמו כן אסור משא ומתן לצורך מסחר, ונסיעה לצורכי מסחר{{הערה~~\|{{רמב"ם~~\|שופטים\|אבל\|ה\|ז~~}}.~~}}. איסור זה עומד וקיים גם על עני המתפרנס מן הצדקה כל שלושת ימים הראשונים ואחריהם, אם האבל [[עני]] כך שאם לא יעבוד לא יהיה לו כלל אוכל לאכול, עושה בצנעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה{{הערה~~\|{{רמב"ם~~\|שופטים\|אבל\|ה\|ח~~}}.~~}}. שני אחים או שני שותפין שהיו בחנות אחת ואירע אבל לאחד מהן נועלין את החנות כל שבעה{{הערה~~\|{{רמב"ם~~\|שופטים\|אבל\|ה\|ט~~}}.~~}}. קיימת עצה לכך: האבל מסלק את עצמו מהשותפות ב[[קניין סודר]] בפני בית דין או בפני הקהל, ואז מותר השותף השני לעסוק במלאכה ואין אפילו חשש של [[מראית עין]]{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=190 פני ברוך] באתר [[hebrewbooks]].}}.		* עשיית מלאכה: אסור לאבל לעשות מלאכה, לעבוד לצורכי רווח או בהתנדבות. כרמז לאיסור נאמר בפסוק {{ציטוטון\|וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל}}{{הערה\|עמוס ח י}}. ומכאן למדו חז"ל {{ציטוטון\|מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה}}. כמו כן אסור משא ומתן לצורך מסחר, ונסיעה לצורכי מסחר{{הערה\|שופטים אבל ה ז}}. איסור זה עומד וקיים גם על עני המתפרנס מן הצדקה כל שלושת ימים הראשונים ואחריהם, אם האבל [[עני]] כך שאם לא יעבוד לא יהיה לו כלל אוכל לאכול, עושה בצנעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה{{הערה\|שופטים אבל ה ח}}. שני אחים או שני שותפין שהיו בחנות אחת ואירע אבל לאחד מהן נועלין את החנות כל שבעה{{הערה\|שופטים אבל ה ט}}. קיימת עצה לכך: האבל מסלק את עצמו מהשותפות ב[[קניין סודר]] בפני בית דין או בפני הקהל, ואז מותר השותף השני לעסוק במלאכה ואין אפילו חשש של [[מראית עין]]{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=190 פני ברוך] באתר [[hebrewbooks]].}}.
	* עיטוף: תקנת חז"ל היא שהאבל יכסה את ראשו בבגד כל שהוא באופן שיכסה במקצת גם את פיו והאף, תקנה זו היא רק כאשר אין אנשים שבאו לנחמו שאז מגלה את העיטוף לכבודם. כיום אין נוהגים לעשות עיטוף, מפני שלפי המנהג העכשווי הדבר נחשב למוזר, אך יש לנהוג בעטיפה קצת, ולמשוך את הכובע קצת למטה יותר לפני העיניים{{הערה\|{{שולחן ערוך\|יורה דעה\|אבלות\|שפו\|א}}, רמ"א ו[[מגן אברהם]] ו[[שפתי כהן]].}}.		* עיטוף: תקנת חז"ל היא שהאבל יכסה את ראשו בבגד כל שהוא באופן שיכסה במקצת גם את פיו והאף, תקנה זו היא רק כאשר אין אנשים שבאו לנחמו שאז מגלה את העיטוף לכבודם. כיום אין נוהגים לעשות עיטוף, מפני שלפי המנהג העכשווי הדבר נחשב למוזר, אך יש לנהוג בעטיפה קצת, ולמשוך את הכובע קצת למטה יותר לפני העיניים{{הערה\|{{שולחן ערוך\|יורה דעה\|אבלות\|שפו\|א}}, רמ"א ו[[מגן אברהם]] ו[[שפתי כהן]].}}.
	* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה\|מועד קטן טו ב}} על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.		* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה\|מועד קטן טו ב}} על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:29, 5 באוקטובר 2012
שורה 88:		שורה 88:
	אבלות על אב ואם שונה בהלכה היהודית מאבלות על קרוב משפחה אחר, בכך שהיא נמשכת תקופה ארוכה יותר - שנים עשר חודש ולא חודש אחד בלבד. הטעם לכך הוא חובת [[כיבוד הורים]]. בפרק זמן זה נמנעים האבלים מאירועים המבטאים שמחה מיוחדת כגון השתתפות בחתונת אחרים (אך במקרה הצורך, יש דרכים הלכתיות לאפשר נוכחות בחתונה), השתתפות במסיבות והימנעות מקניית מלבושים חדשים, וכן אסור לשמוע מוזיקה. כמו כן האבל אינו מסתפר עד "שיגערו בו חבריו" (כלשון ההלכה). אחד עשר חודש אחר הקבורה נוהגים האבלים על הוריהם לומר [[קדיש\|קדיש יתום]] פעמים אחדות בכל אחת מהתפילות: [[תפילת שחרית\|שחרית]], [[תפילת מנחה\|מנחה]] ו[[תפילת ערבית\|ערבית]]. הסיבה למנהג זה היא שעל-פי ה[[יהדות]] אמירת ה[[קדיש]] מצילה את הנפטר מדין [[גיהנום]].		אבלות על אב ואם שונה בהלכה היהודית מאבלות על קרוב משפחה אחר, בכך שהיא נמשכת תקופה ארוכה יותר - שנים עשר חודש ולא חודש אחד בלבד. הטעם לכך הוא חובת [[כיבוד הורים]]. בפרק זמן זה נמנעים האבלים מאירועים המבטאים שמחה מיוחדת כגון השתתפות בחתונת אחרים (אך במקרה הצורך, יש דרכים הלכתיות לאפשר נוכחות בחתונה), השתתפות במסיבות והימנעות מקניית מלבושים חדשים, וכן אסור לשמוע מוזיקה. כמו כן האבל אינו מסתפר עד "שיגערו בו חבריו" (כלשון ההלכה). אחד עשר חודש אחר הקבורה נוהגים האבלים על הוריהם לומר [[קדיש\|קדיש יתום]] פעמים אחדות בכל אחת מהתפילות: [[תפילת שחרית\|שחרית]], [[תפילת מנחה\|מנחה]] ו[[תפילת ערבית\|ערבית]]. הסיבה למנהג זה היא שעל-פי ה[[יהדות]] אמירת ה[[קדיש]] מצילה את הנפטר מדין [[גיהנום]].

	~~[[קובץ:Yahrtzeit candle.JPG\|שמאל\|ממוזער\|220px\|ביום הזיכרון נהוג להדליק נר זיכרון, הנקרא גם [[נר נשמה]]]]~~
	נחלקו הפוסקים האם ניתן לומר על פי הכלל הידוע "[[מקצת היום ככולו]]", שדי לנהוג אבילות בבוקרו של היום האחרון של י"ב חודשי האבילות, כמו שדי לנהוג אבילות בבוקרו של היום השביעיל של ימי האבילות. ה[[תרומת הדשן (ספר)\|תרומת הדשן]]{{הערה\|סימן רצ"ב}}, קובע שלא ניתן לומר על היום האחרון שמקצתו ככולו, כי אם כן, היינו צריכים לומר ש"מקצת החודש ככולו", כי מכיוון דין האבילות מוזכר בתלמוד כ"י"ב" חודש" נמצא שהוא תלוי במספר החודשים העובר ולא במספר הימים, וברור וידוע שאין כך ההלכה. אך ה[[רדב"ז]]{{הערה\|1=שו"ת רדב"ז [[אבן העזר]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&st=&pgnum=334 סימן תתצ"ה] (תנ"ד)}} מביא את דבריו והוא חלוק עליו, והוא סובר שהמספר "12" חודש הוזכר רק כ[[סימן]] מקוצר למספר הימים - 355 יום. הוא קובע שלמרות שה[[תרומת הדשן]] נחשב לפוסק נכבד וחשוב, להלכה הוא קובע שניתן להקל ולומר שניתן לומר גם "מקצת היום ככולו", מפני ש[[ספק דרבנן לקולא]]. לעומת זאת, ב[[ערוך השולחן]] נפסק להלכה להחמיר{{הערה\|1=[http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A9%D7%A6%D7%94 יורה דעה שצ"ה].}}.		נחלקו הפוסקים האם ניתן לומר על פי הכלל הידוע "[[מקצת היום ככולו]]", שדי לנהוג אבילות בבוקרו של היום האחרון של י"ב חודשי האבילות, כמו שדי לנהוג אבילות בבוקרו של היום השביעיל של ימי האבילות. ה[[תרומת הדשן (ספר)\|תרומת הדשן]]{{הערה\|סימן רצ"ב}}, קובע שלא ניתן לומר על היום האחרון שמקצתו ככולו, כי אם כן, היינו צריכים לומר ש"מקצת החודש ככולו", כי מכיוון דין האבילות מוזכר בתלמוד כ"י"ב" חודש" נמצא שהוא תלוי במספר החודשים העובר ולא במספר הימים, וברור וידוע שאין כך ההלכה. אך ה[[רדב"ז]]{{הערה\|1=שו"ת רדב"ז [[אבן העזר]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&st=&pgnum=334 סימן תתצ"ה] (תנ"ד)}} מביא את דבריו והוא חלוק עליו, והוא סובר שהמספר "12" חודש הוזכר רק כ[[סימן]] מקוצר למספר הימים - 355 יום. הוא קובע שלמרות שה[[תרומת הדשן]] נחשב לפוסק נכבד וחשוב, להלכה הוא קובע שניתן להקל ולומר שניתן לומר גם "מקצת היום ככולו", מפני ש[[ספק דרבנן לקולא]]. לעומת זאת, ב[[ערוך השולחן]] נפסק להלכה להחמיר{{הערה\|1=[http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A9%D7%A6%D7%94 יורה דעה שצ"ה].}}.

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:28, 5 באוקטובר 2012
שורה 45:		שורה 45:

	==דיני האבלות==		==דיני האבלות==
	[[קובץ:נעלי יום כיפור ותשעה באב057.jpg\|שמאל\|ממוזער\|250px\|בתמונה: נעל שאינה מעור. על פי ההלכה, לאבלים אסור לנעול נעליים מעור. איסור דומה חל גם ב[[יום כיפור]] וב[[תשעה באב]].]]

	===אחד עשר דיני אבלות===		===אחד עשר דיני אבלות===
	על אבלים חלים אחד עשר איסורים: להסתפר, לכבס בגדים, להתרחץ, לסוך את הגוף בשמן למטרת הנאה, [[תשמיש המיטה]], לנעול נעליים מ[[עור]], לעשות מלאכה וללמוד [[תורה]]. כמו כן אבלים חייבים ~~לכפות {{כלומר?\|מזה לכפות מיטה?}}~~ את כל המיטות בבית, ועיטוף{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה}} ראו פרטים להלן}}.		על אבלים חלים אחד עשר איסורים: להסתפר, לכבס בגדים, להתרחץ, לסוך את הגוף בשמן למטרת הנאה, [[תשמיש המיטה]], לנעול נעליים מ[[עור]], לעשות מלאכה וללמוד [[תורה]]. כמו כן אבלים היו חייבים - לפי מנהגי העבר - להפוך על ראשם את כל המיטות בבית (כיום לא עושים כך), ועיטוף{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה}} ראו פרטים להלן}}.

	* תספורת: המקור לכך שהאבל אסור בתספורת הוא מהאזהרה שהזהיר [[משה רבינו]] את [[אלעזר]] ו[[איתמר הכהן\|איתמר]] בני אהרון, כמות אחיהם [[נדב]] ו[[אביהוא]]: {{ציטוטון\|ראשיכם אל תפרעו}} שמכאן לומדים, שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל את שערו פרע. וכשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו. אסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ב}}.		* תספורת: המקור לכך שהאבל אסור בתספורת הוא מהאזהרה שהזהיר [[משה רבינו]] את [[אלעזר]] ו[[איתמר הכהן\|איתמר]] בני אהרון, כמות אחיהם [[נדב]] ו[[אביהוא]]: {{ציטוטון\|ראשיכם אל תפרעו}} שמכאן לומדים, שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל את שערו פרע. וכשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו. אסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ב}}.
	* כיבוס בגדים והחלפת בגדים נקיים, רחיצה וסיכה: המקור לכך שהאבל אסור לכבס בגדיו ולרחוץ גופו ולסוך הוא מהפסוק {{ציטוטון\| הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת}}{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|שמואל ב \|יד\|ב~~}}.~~}} שמכאן לומדים שיש לקיים דין אבלות בלבישת הבגדים ולא להחליף לבגדים חדשים ומגוהצים. הרחיצה אסורה מכיוון שגם היא בכלל "סיכה" והיא נחשבת כהכנה לסיכה, כמו שנאמר {{ציטוטון\|ורחצת וסכת}}. וכשם שאבל אסור בכיבוס בגדים כך אסור ללבוש בגדים לבנים חדשים ומגוהצין{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. מי שהוא [[איסטניס]] (בעל גוף מפונק במיוחד) ויש לו צער מכך שאינו רוחץ את גופו, מותר לו לו להתרחץ במים פושרים{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=193 בשם שולחן ערוך ס"ג].}} כיום, במקומות חמים בהם הזיעה מרובה, נהוג להחשיב את תושבי המקום כ"אסטניס", מכיוון שבמקומות חמים בהם הזיעה מרובה והמנהג הוא להתרחץ בכל יום, צער גדול הוא לאדם שלא להתרחץ - לכל הפחות במים פושרים.		* כיבוס בגדים והחלפת בגדים נקיים, רחיצה וסיכה: המקור לכך שהאבל אסור לכבס בגדיו ולרחוץ גופו ולסוך הוא מהפסוק {{ציטוטון\| הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת}}{{הערה\|שמואל ב יד ב}} שמכאן לומדים שיש לקיים דין אבלות בלבישת הבגדים ולא להחליף לבגדים חדשים ומגוהצים. הרחיצה אסורה מכיוון שגם היא בכלל "סיכה" והיא נחשבת כהכנה לסיכה, כמו שנאמר {{ציטוטון\|ורחצת וסכת}}. וכשם שאבל אסור בכיבוס בגדים כך אסור ללבוש בגדים לבנים חדשים ומגוהצין{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. מי שהוא [[איסטניס]] (בעל גוף מפונק במיוחד) ויש לו צער מכך שאינו רוחץ את גופו, מותר לו לו להתרחץ במים פושרים{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=193 בשם שולחן ערוך ס"ג].}} כיום, במקומות חמים בהם הזיעה מרובה, נהוג להחשיב את תושבי המקום כ"אסטניס", מכיוון שבמקומות חמים בהם הזיעה מרובה והמנהג הוא להתרחץ בכל יום, צער גדול הוא לאדם שלא להתרחץ - לכל הפחות במים פושרים.

	בימי האבילות ההלכות דומות לתשעה באב וליום הכיפורים, אבל בימי השלושים הלכות דומות לתשעת הימים. לאחר שבעת ימי האבילות, נהוג להחליף את הבגדים שעל הגוף שמלוכלים מאוד מזיעה, ו[[חולצה]] מותר להחליף רק אם כבר לבשו אותה לפני האבלות, וי"א אף אם נפלה על הארץ והתלכלכה קצת כך שאין לה מראה של בגד מכובס, בשולחן ערוך כתוב עצה שמישהו אחר ילבש אותה, אפילו לזמן קצר ואז יוכל האבל ללבוש אותה. אסור לסוך גם חלק מהגוף, אך זאת נעשית אך ורק כדי להעביר את הזיעה, מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. אסור להתרחץ במים חמים אפילו חלק מהגוף, אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים קרים{{הערה\|רמב"ם שם}}.		בימי האבילות ההלכות דומות לתשעה באב וליום הכיפורים, אבל בימי השלושים הלכות דומות לתשעת הימים. לאחר שבעת ימי האבילות, נהוג להחליף את הבגדים שעל הגוף שמלוכלים מאוד מזיעה, ו[[חולצה]] מותר להחליף רק אם כבר לבשו אותה לפני האבלות, וי"א אף אם נפלה על הארץ והתלכלכה קצת כך שאין לה מראה של בגד מכובס, בשולחן ערוך כתוב עצה שמישהו אחר ילבש אותה, אפילו לזמן קצר ואז יוכל האבל ללבוש אותה. אסור לסוך גם חלק מהגוף, אך זאת נעשית אך ורק כדי להעביר את הזיעה, מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. אסור להתרחץ במים חמים אפילו חלק מהגוף, אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים קרים{{הערה\|רמב"ם שם}}.
שורה 61:		שורה 61:

	===איסור שמחה===		===איסור שמחה===
	מלבד דינים אלו האבל אסור באופן כללי בכל שמחה וצחוק. דינים אלו קיימים זמן ארוך יותר מאשר שאר ההלכות שקיימים רק בימי השבעה; הם קיימים שלושים יום, אך באבל על אחד מהוריו האיסור לשמוח ולהשתתף בשמחות קיים שנים עשר חודש{{הערה\|{{שולחן ערוך\|יורה דעה\|שצא\|ב}}.~~}},~~ מסיבה זו, אסור לו בשבעה להרים תינוק ולישא אותו בחיקו שמא יבוא לידי שחוק{{הערה\|~~{{שולחן ערוך\|יורה דעה\|שצא\|א}}.~~}}. אסור להשתתף בחתונות בשעה שהתזמורת פועלת בכל זמן זה{{הערה\|רמ"א ~~ב{{שולחן~~ ערוך\|יורה דעה\|שצא\|ג~~}}.~~}}. יש המתירין לאבל להיכנס לחתונה באופן חלקי לאכלו יחד עם ה[[מלצר]], אך ה[[רמ"א]] פוסק כדעת האוסרים, אך מותר לו לשהות בחתונה כ[[מלצר]] ולאכול את המנה בביתו ולא באולם.		מלבד דינים אלו האבל אסור באופן כללי בכל שמחה וצחוק. דינים אלו קיימים זמן ארוך יותר מאשר שאר ההלכות שקיימים רק בימי השבעה; הם קיימים שלושים יום, אך באבל על אחד מהוריו האיסור לשמוח ולהשתתף בשמחות קיים שנים עשר חודש{{הערה\|שולחן ערוך יורה דעה שצא ב}}. מסיבה זו, אסור לו בשבעה להרים תינוק ולישא אותו בחיקו שמא יבוא לידי שחוק{{הערה\|שו"ע שם}}. אסור להשתתף בחתונות בשעה שהתזמורת פועלת בכל זמן זה{{הערה\|רמ"א בשולחן ערוך יורה דעה שצא ג}}. יש המתירין לאבל להיכנס לחתונה באופן חלקי לאכלו יחד עם ה[[מלצר]], אך ה[[רמ"א]] פוסק כדעת האוסרים, אך מותר לו לשהות בחתונה כ[[מלצר]] ולאכול את המנה בביתו ולא באולם.

	אסור להיכנס למקום ה[[חופה]] שלא בשעת האכילה והתזמורת, כדי לשמוע הברכות יש מתירין, ויש האוסרים אלא יעמוד מחוץ למקום כדי לשמוע הברכות{{הערה\|~~מחבר ב{{~~שולחן ערוך\|יורה דעה\|שצא\|ג}}.~~}}.~~ אם החופה מתקיימת במקום אחר מהחתונה כגון ב[[בית הכנסת]] יש המקילין להיכנס מיד אחר השבעה, אך הרמ"א פוסק כדעת האוסרים.		אסור להיכנס למקום ה[[חופה]] שלא בשעת האכילה והתזמורת, כדי לשמוע הברכות יש מתירין, ויש האוסרים אלא יעמוד מחוץ למקום כדי לשמוע הברכות{{הערה\|שולחן ערוך יורה דעה שצא ג}}. אם החופה מתקיימת במקום אחר מהחתונה כגון ב[[בית הכנסת]] יש המקילין להיכנס מיד אחר השבעה, אך הרמ"א פוסק כדעת האוסרים.

	אם האבל הוא אחד מאנשים המובילים את החתן והכלה לחופה, מותר לו לעשות זאת בזמן האבל אחרי השלושים, ואף מותר לו ללבוש בגדי שבת באותה שעה{{הערה\|~~ב{{שולחן~~ ערוך\|יורה דעה\|שצא\|א}} כתוב "קצת בגדי שבת" וה[[ש"ך]] מביא גרסת אחרת ללא המילה "קצת" ופוסק "וכן נוהגין".}}, אך גם באופן זה אסור להשתתף בשמחת החתונה עצמה אלא אם כן קיום החתונה תלוי בכך שהוא ישתתף בה{{הערה\|[[ט"ז]] בשולחן ערוך שצ"א ג ס"ק ד.}}.		אם האבל הוא אחד מאנשים המובילים את החתן והכלה לחופה, מותר לו לעשות זאת בזמן האבל אחרי השלושים, ואף מותר לו ללבוש בגדי שבת באותה שעה{{הערה\|בשולחן ערוך יורה דעה שצא א כתוב "קצת בגדי שבת" וה[[ש"ך]] מביא גרסת אחרת ללא המילה "קצת" ופוסק "וכן נוהגין".}}, אך גם באופן זה אסור להשתתף בשמחת החתונה עצמה אלא אם כן קיום החתונה תלוי בכך שהוא ישתתף בה{{הערה\|[[ט"ז]] בשולחן ערוך שצ"א ג ס"ק ד.}}.

	==שלבי אבלות על מת==		==שלבי אבלות על מת==

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:26, 5 באוקטובר 2012
שורה 48:		שורה 48:

	===אחד עשר דיני אבלות===		===אחד עשר דיני אבלות===
	על אבלים חלים אחד עשר איסורים: להסתפר, לכבס בגדים, להתרחץ, לסוך את הגוף בשמן למטרת הנאה, [[תשמיש המיטה]], לנעול נעליים מ[[עור]], לעשות מלאכה וללמוד [[תורה]]. כמו כן אבלים חייבים לכפות {{כלומר?\|מזה לכפות מיטה?}} את כל המיטות בבית, ועיטוף{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה}} ראו פרטים להלן}}.		על אבלים חלים אחד עשר איסורים: להסתפר, לכבס בגדים, להתרחץ, לסוך את הגוף בשמן למטרת הנאה, [[תשמיש המיטה]], לנעול נעליים מ[[עור]], לעשות מלאכה וללמוד [[תורה]]. כמו כן אבלים חייבים לכפות {{כלומר?\|מזה לכפות מיטה?}} את כל המיטות בבית, ועיטוף{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה}} ראו פרטים להלן}}.

	* תספורת: המקור לכך שהאבל אסור בתספורת הוא מהאזהרה שהזהיר [[משה רבינו]] את [[אלעזר]] ו[[איתמר הכהן\|איתמר]] בני אהרון, כמות אחיהם [[נדב]] ו[[אביהוא]]: {{ציטוטון\|ראשיכם אל תפרעו}} שמכאן לומדים, שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל את שערו פרע. וכשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו. אסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ב~~}}.~~}}.		* תספורת: המקור לכך שהאבל אסור בתספורת הוא מהאזהרה שהזהיר [[משה רבינו]] את [[אלעזר]] ו[[איתמר הכהן\|איתמר]] בני אהרון, כמות אחיהם [[נדב]] ו[[אביהוא]]: {{ציטוטון\|ראשיכם אל תפרעו}} שמכאן לומדים, שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל את שערו פרע. וכשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו. אסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ב}}.
	* כיבוס בגדים והחלפת בגדים נקיים, רחיצה וסיכה: המקור לכך שהאבל אסור לכבס בגדיו ולרחוץ גופו ולסוך הוא מהפסוק {{ציטוטון\| הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת}}{{הערה\|{{תנ"ך\|שמואל ב \|יד\|ב}}.}} שמכאן לומדים שיש לקיים דין אבלות בלבישת הבגדים ולא להחליף לבגדים חדשים ומגוהצים. הרחיצה אסורה מכיוון שגם היא בכלל "סיכה" והיא נחשבת כהכנה לסיכה, כמו שנאמר {{ציטוטון\|ורחצת וסכת}}. וכשם שאבל אסור בכיבוס בגדים כך אסור ללבוש בגדים לבנים חדשים ומגוהצין{{הערה\|~~שם=הערה_ג\|{{~~רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ג~~}}.~~}}. מי שהוא [[איסטניס]] (בעל גוף מפונק במיוחד) ויש לו צער מכך שאינו רוחץ את גופו, מותר לו לו להתרחץ במים פושרים{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=193 בשם שולחן ערוך ס"ג].}} כיום, במקומות חמים בהם הזיעה מרובה, נהוג להחשיב את תושבי המקום כ"אסטניס", מכיוון שבמקומות חמים בהם הזיעה מרובה והמנהג הוא להתרחץ בכל יום, צער גדול הוא לאדם שלא להתרחץ - לכל הפחות במים פושרים.		* כיבוס בגדים והחלפת בגדים נקיים, רחיצה וסיכה: המקור לכך שהאבל אסור לכבס בגדיו ולרחוץ גופו ולסוך הוא מהפסוק {{ציטוטון\| הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת}}{{הערה\|{{תנ"ך\|שמואל ב \|יד\|ב}}.}} שמכאן לומדים שיש לקיים דין אבלות בלבישת הבגדים ולא להחליף לבגדים חדשים ומגוהצים. הרחיצה אסורה מכיוון שגם היא בכלל "סיכה" והיא נחשבת כהכנה לסיכה, כמו שנאמר {{ציטוטון\|ורחצת וסכת}}. וכשם שאבל אסור בכיבוס בגדים כך אסור ללבוש בגדים לבנים חדשים ומגוהצין{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. מי שהוא [[איסטניס]] (בעל גוף מפונק במיוחד) ויש לו צער מכך שאינו רוחץ את גופו, מותר לו לו להתרחץ במים פושרים{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=193 בשם שולחן ערוך ס"ג].}} כיום, במקומות חמים בהם הזיעה מרובה, נהוג להחשיב את תושבי המקום כ"אסטניס", מכיוון שבמקומות חמים בהם הזיעה מרובה והמנהג הוא להתרחץ בכל יום, צער גדול הוא לאדם שלא להתרחץ - לכל הפחות במים פושרים.

	~~כיום~~ נהוג~~{{מקור}}~~ להחליף את הבגדים שעל הגוף שמלוכלים מאוד מזיעה, ו[[חולצה]] מותר להחליף רק אם כבר לבשו אותה לפני האבלות, או אם נפלה על הארץ והתלכלכה קצת כך שאין לה מראה של בגד מכובס~~{{מקור}}~~, בשולחן ערוך כתוב עצה שמישהו אחר ילבש אותה, אפילו לזמן קצר ואז יוכל האבל ללבוש אותה. אסור לסוך גם חלק מהגוף, אך זאת נעשית אך ורק כדי להעביר את הזיעה, מותר{{הערה\|~~שם=הערה_ג~~}}. אסור להתרחץ במים חמים אפילו חלק מהגוף, אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים קרים{{הערה\|שם~~=הערה_ג~~}}.		בימי האבילות ההלכות דומות לתשעה באב וליום הכיפורים, אבל בימי השלושים הלכות דומות לתשעת הימים. לאחר שבעת ימי האבילות, נהוג להחליף את הבגדים שעל הגוף שמלוכלים מאוד מזיעה, ו[[חולצה]] מותר להחליף רק אם כבר לבשו אותה לפני האבלות, וי"א אף אם נפלה על הארץ והתלכלכה קצת כך שאין לה מראה של בגד מכובס, בשולחן ערוך כתוב עצה שמישהו אחר ילבש אותה, אפילו לזמן קצר ואז יוכל האבל ללבוש אותה. אסור לסוך גם חלק מהגוף, אך זאת נעשית אך ורק כדי להעביר את הזיעה, מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ג}}. אסור להתרחץ במים חמים אפילו חלק מהגוף, אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים קרים{{הערה\|רמב"ם שם}}.
	* [[יחסי אישות (יהדות)\|יחסי אישות]] אסורים, כמו שנאמר על [[דוד המלך]] לאחר מלואת שבעת ימי האבל על מות בנו: {{ציטוטון\|וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ}}{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|שמואל\|ב\|יב~~}}.~~}} שמכך נראה שהיה אסור מקודם. אך [[יחוד]] עם אשתו מותר{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ה~~}}.~~}}. כמו כן אסור להנשא בשבעת ימי האבלות.		* [[יחסי אישות (יהדות)\|יחסי אישות]] אסורים, כמו שנאמר על [[דוד המלך]] לאחר מלואת שבעת ימי האבל על מות בנו: {{ציטוטון\|וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ}}{{הערה\|שמואל ב יב}} שמכך נראה שהיה אסור מקודם. אך [[יחוד]] עם אשתו מותר{{הערה\|רמב"ם שופטים אבל ה ה}}. כמו כן אסור להנשא בשבעת ימי האבלות.
	* נעילת מנעלים: אסור לנעול [[נעליים\|נעלי עור]] (נוהגים לנעול נעליים מ[[בד]] או חומר אחר שאינו עור, נעליים אלו, (שאותם נועלים גם ביום כיפור ובתשעה באב) מכונים [[נעלי יום כיפור]]). המקור לאיסור הוא מהפסוק שנאמר ליחזקאל {{ציטוטון\|וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ}}{{הערה\|{{תנ"ך\|יחזקאל\|כד\|יז}}.}} מכלל שכל העם, שהיו שרויים באותה עת באבלות היו אסורין{{הערה~~\|{{בבלי~~\|מועד קטן\|טו\|ב~~}}.~~}}. אדם ההולך בדרך לבדו מחוץ לעיר מותר לנעול את המנעל עד שמגיע לעירו{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ו}}.}}.		* נעילת מנעלים: אסור לנעול [[נעליים\|נעלי עור]] (נוהגים לנעול נעליים מ[[בד]] או חומר אחר שאינו עור, נעליים אלו, (שאותם נועלים גם ביום כיפור ובתשעה באב) מכונים [[נעלי יום כיפור]]). המקור לאיסור הוא מהפסוק שנאמר ליחזקאל {{ציטוטון\|וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ}}{{הערה\|{{תנ"ך\|יחזקאל\|כד\|יז}}.}} מכלל שכל העם, שהיו שרויים באותה עת באבלות היו אסורין{{הערה\|מועד קטן טו ב}}. אדם ההולך בדרך לבדו מחוץ לעיר מותר לנעול את המנעל עד שמגיע לעירו{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ו}}.}}.
	* עשיית מלאכה: אסור לאבל לעשות מלאכה, לעבוד לצורכי רווח או בהתנדבות. כרמז לאיסור נאמר בפסוק {{ציטוטון\|וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל}}{{הערה~~\|{{תנ"ך~~\|עמוס\|ח\|י}}.~~}},~~ ומכאן למדו חז"ל {{ציטוטון\|מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה}}. כמו כן אסור משא ומתן לצורך מסחר, ונסיעה לצורכי מסחר{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ז}}.}}. איסור זה עומד וקיים גם על עני המתפרנס מן הצדקה כל שלושת ימים הראשונים ואחריהם, אם האבל [[עני]] כך שאם לא יעבוד לא יהיה לו כלל אוכל לאכול, עושה בצנעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ח}}.}}. שני אחים או שני שותפין שהיו בחנות אחת ואירע אבל לאחד מהן נועלין את החנות כל שבעה{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ט}}.}}. קיימת עצה לכך: האבל מסלק את עצמו מהשותפות ב[[קניין סודר]] בפני בית דין או בפני הקהל, ואז מותר השותף השני לעסוק במלאכה ואין אפילו חשש של [[מראית עין]]{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=190 פני ברוך] באתר [[hebrewbooks]].}}.		* עשיית מלאכה: אסור לאבל לעשות מלאכה, לעבוד לצורכי רווח או בהתנדבות. כרמז לאיסור נאמר בפסוק {{ציטוטון\|וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל}}{{הערה\|עמוס ח י}}. ומכאן למדו חז"ל {{ציטוטון\|מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה}}. כמו כן אסור משא ומתן לצורך מסחר, ונסיעה לצורכי מסחר{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ז}}.}}. איסור זה עומד וקיים גם על עני המתפרנס מן הצדקה כל שלושת ימים הראשונים ואחריהם, אם האבל [[עני]] כך שאם לא יעבוד לא יהיה לו כלל אוכל לאכול, עושה בצנעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ח}}.}}. שני אחים או שני שותפין שהיו בחנות אחת ואירע אבל לאחד מהן נועלין את החנות כל שבעה{{הערה\|{{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ה\|ט}}.}}. קיימת עצה לכך: האבל מסלק את עצמו מהשותפות ב[[קניין סודר]] בפני בית דין או בפני הקהל, ואז מותר השותף השני לעסוק במלאכה ואין אפילו חשש של [[מראית עין]]{{הערה\|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47632&hilite=66ee1cb1-2244-4715-9512-ef855654fc9e&st=%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&pgnum=190 פני ברוך] באתר [[hebrewbooks]].}}.
	* עיטוף: תקנת חז"ל היא שהאבל יכסה את ראשו בבגד כל שהוא באופן שיכסה במקצת גם את פיו והאף, תקנה זו היא רק כאשר אין אנשים שבאו לנחמו שאז מגלה את העיטוף לכבודם. כיום אין נוהגים לעשות עיטוף, מפני שלפי המנהג העכשווי הדבר נחשב למוזר, אך יש לנהוג בעטיפה קצת, ולמשוך את הכובע קצת למטה יותר לפני העיניים{{הערה\|{{שולחן ערוך\|יורה דעה\|אבלות\|שפו\|א}}, רמ"א ו[[מגן אברהם]] ו[[שפתי כהן]].}}.		* עיטוף: תקנת חז"ל היא שהאבל יכסה את ראשו בבגד כל שהוא באופן שיכסה במקצת גם את פיו והאף, תקנה זו היא רק כאשר אין אנשים שבאו לנחמו שאז מגלה את העיטוף לכבודם. כיום אין נוהגים לעשות עיטוף, מפני שלפי המנהג העכשווי הדבר נחשב למוזר, אך יש לנהוג בעטיפה קצת, ולמשוך את הכובע קצת למטה יותר לפני העיניים{{הערה\|{{שולחן ערוך\|יורה דעה\|אבלות\|שפו\|א}}, רמ"א ו[[מגן אברהם]] ו[[שפתי כהן]].}}.
	* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה~~\|{{בבלי~~\|מועד קטן\|טו\|ב}}, על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.		* כפיית המיטה: בזמן חז"ל נוהג היה חיוב על האבל לכפות את כל המיטות שהיו לו בבית על פיהן. הטעם לכך הוא כפי שהתבטא [[בר קפרא]], שה[[שכינה]] הקדושה אומרת: {{ציטוטון\|דמות דיוקני נתתי בהם ובעוונותיהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה}}. המשמעות היא שהקודש ברוך הוא ברא את האדם בצלם אלוקים, ובעוונות האדם הוא מת ופניו נהפכים ונשתנים, וכאות אבל יש להפוך את המיטה{{הערה\|מועד קטן טו ב}} על פי פירוש רש"י שם, וברש"י כתב יד המובא במהדורת [[עוז והדר]].}}. כיום נפסק בשולחן ערוך{{הערה\|יורה דעה סימן שפ"ז}}: {{ציטוטון\|עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המיטות שלנו עשויות כמיטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה}}.

	===איסור שמחה===		===איסור שמחה===