Difference between revisions of "דוד המלך"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
Line 80: Line 80:
 
===חטאים ומרידות===
 
===חטאים ומרידות===
 
====חטא בת שבע====
 
====חטא בת שבע====
 +
{{הפניה לערך מורחב|חטא בת שבע}}
 
חטאו החמור ביותר של דוד שמשפיע בצורה קשה על כל ישראל! דוד שוכב עם בת שבע אשת אוריה החיתי, בשעה שהלה נמצא במלחמה, ולאחר שהיא נכנסת להריון והוא לא מצליח לשכנעו לשוב לביתו לשכב עם אשתו על-מנת שלא ידע שהיא בגדה בו - דוד דואג שהוא ימות במלחמה, ולאחר מותו לוקח את בת שבע לאשה. נתן הנביא אומר לדוד שהוא חטא ומפרט את העונשים שה' עומד להטיל עליו, ודוד מודה שהוא חטא, ונתן אומר לו שה' סולח לו ולכן לא ימות אך העונשים אינם מבוטלים.
 
חטאו החמור ביותר של דוד שמשפיע בצורה קשה על כל ישראל! דוד שוכב עם בת שבע אשת אוריה החיתי, בשעה שהלה נמצא במלחמה, ולאחר שהיא נכנסת להריון והוא לא מצליח לשכנעו לשוב לביתו לשכב עם אשתו על-מנת שלא ידע שהיא בגדה בו - דוד דואג שהוא ימות במלחמה, ולאחר מותו לוקח את בת שבע לאשה. נתן הנביא אומר לדוד שהוא חטא ומפרט את העונשים שה' עומד להטיל עליו, ודוד מודה שהוא חטא, ונתן אומר לו שה' סולח לו ולכן לא ימות אך העונשים אינם מבוטלים.
 
העונש המרכזי שמתרחש בהמשך הן המרידות במלכות בית דוד - בעיקר מרד אבשלום, אך כהמשך לו גם מרד [[שבע בן בכרי]], [[מרד אדניהו]], ובמידה מסוימת אף פיצול הממלכה ע"י ירבעם בן נבט בימי נכדו של דוד- [[רחבעם בן שלמה]].
 
העונש המרכזי שמתרחש בהמשך הן המרידות במלכות בית דוד - בעיקר מרד אבשלום, אך כהמשך לו גם מרד [[שבע בן בכרי]], [[מרד אדניהו]], ובמידה מסוימת אף פיצול הממלכה ע"י ירבעם בן נבט בימי נכדו של דוד- [[רחבעם בן שלמה]].
 
=====החטא=====
 
======חטא המשכב עם אשת אוריה======
 
חטא בת שבע מתחיל בכך שדוד המלך נשאר בביתו בשעה שהעם במלחמה - "וישלח דוד את יואב ואת עבדיו עמו ואת כל ישראל... ודוד יושב בירושלים" {{מקור|שמואל ב,יא,א}}
 
בשלב שני דוד '''קם בערב מעל משכבו''' ומתהלך על הגג, ואז דוד רואה את בת שבע שהיתה נשואה ל[[אוריה החיתי]] (- אחד משלושים הגיבורים של דוד) "רוחצת מעל הגג, והאשה טות מראה מאוד" {{מקור|שמואל ב,יא,ב}}
 
דוד מברר מי זאת האשה הזו, ולמרות שהוא יודע מי אביה ומי בעלה הוא איננו עומד בפיתוי שולח שליחים לביא אותה אליו ושוכב עמה "והיא מתקדשת מטמאתה".  {{מקור|שמואל ב,יא,ג-ד}}
 
======נסיון טשטוש החטא======
 
בעקבות זאת בת שבע הרה, וברור שההריון הוא מדוד ולא מבעלה שנמצא זמן רב הרחק בשדה הקרב, לכן היא שולחת לומר לדוד שהיא הרה.  {{מקור|שמואל ב,יא,ה}}
 
דוד מנסה לטשטש את האירוע ושולח [[ליואב]] שר הצבא הוראה לשלוח אליו את אוריה, דוד שולח את אוריה לביתו, אך אוריה שוכב פתח בית המלך, דוד מברר איתו מדוע והוא משיב שאיננו מעוניין ללכת לביתו "לאכל ולשתות ולשכב עם אשתי" בשעה שהעם במלחמה, דוד מזמין את יואב לסעודה ודוד דואג להשקות אותו שיהיה שיכור וזה לא עוזר - גם בהיותו שיכור הוא הולך לשכב עם עבדי אדניו ולא בביתו.  {{מקור|שמואל ב,יא,ו-יג}}
 
======הריגת אוריה החיתי======
 
הפתרון הנורא של דוד הוא לדאוג שאוריה ימות - הוא שולח ביד אוריה הוראות ליואב להפקיר את אוריה!! {{מקור|שמואל ב,יא,יד-טו}}
 
יואב מבצע ואוריה מת יחד עם חיילים נוספים, יואב שולח לדוד שזה בוצע ומתנצל על הטעות החריפה שהובילה לכך - בהוראת דוד על-מנת שאוריה ימות, ודוד עונה לו "אל ירע בעיניך את הדבר הזה, כי כזה וכזה תאכל החרב". {{מקור|שמואל ב,יא,טז-כה}}
 
======לקיחת בת שבע לאשה======
 
לאחר שמסתיים האבל של בת שבע על בעלה דוד לוקח אותה לאשה. {{מקור|שמואל ב,יא,כו-כז}}
 
=====תגובת ה'=====
 
ה' שולח את [[נתן הנביא]] אל דוד. נתן מספר לדוד אירוע, כביכול על-מנת שישפוט כמלך ולאחר שדוד כועס מאוד על האיש הרשע בסיפור וקוצב את ענשו - נתן אומר לו :"אתה האיש"!! וקוצב את ענשו. {{מקור|שמואל ב,יב,א-יב}}
 
דוד עונה: "חטאתי לה'", ונתן אומר לו: "גם ה' העביר חטאתך, לא תמות", אבל הבן שיוולד ימות. {{מקור|שמואל ב,יב,יג-יד}}
 
ואכן הילד חולה, ודוד צם ומתענה ומתפלל עד שהוא מת. {{מקור|שמואל ב,יב,טו-כג}}
 
לאחר מות הבן דוד שוכב עם בת שבע ונולד להם בן - "שלמה", וה' אוהב אותו וקורא לו ידידיה.  {{מקור|שמואל ב,יב,כד-כה}}
 
  
 
====מרד אבשלום====
 
====מרד אבשלום====

Revision as of 00:47, 15 October 2020

המונח דוד מפנה לכאן, אם התכוונתם למשמעות אחרת ראו דוד

Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

דוד בן ישי נמשח למלך ע"י שמואל הנביא לאחר שה' מאס בשאול המלך, אך לא מלך בפועל אלא רק כשהעם בחר בו לאחר מות שאול. בהיותו נער ניגן לפני שאול, נלחם בגולית הפלישתי,והיה למפקד בצבא שאול, אך לאחר מכן נרדף ע"י שאול. לאחר מות שאול מלך על שבט יהודה 7 שנים בחברון, ואחר כך על כל ישראל 30 שנים ביבוס - ירושלים. נלחם מלחמות ה' בפלשתים, בעמון ומואב, וביסס את מלכות ישראל. ביקש לבנות בית לה', אך ה' אמר לו שרק בנו יבנה את בית המקדש. ה' הבטיח לו שהמלכות תישאר לזרעו לעולם (בכך יתקיים ברכת יעקב ליהודה: "לא יסור שבט מיהודה"). חטא בחטא בת שבע, אך שב בתשובה, חלק מעונשו היה שאבשלום בנו מרד בו. בסוף ימיו המליך את שלמה בנו. נקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" שמואל ב, כג, א כמחבר ספר תהלים (כחותמו, אע"פ שנכתב ע"י עשרה אנשים בדורות רבים). המשיח שאנו מייחלים אליו צריך להיות מזרעו (משיח בן דוד, ולפני-כן יהיה משיח בן יוסף). נחשב רגל רביעית למרכבה, ומידת מלכות - השביעית בשבע המידות - הספירות המיוחסות לה' יתברך, ובאושפיזין.

תקופה: ב'תתנ"ד – ו' בסיוון ב'תקכ"ד (בערך 906-836 לפנה"ס) היה מלכה השני של ממלכת ישראל המאוחדת ומייסדה של שושלת בית דוד, ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-400 שנה, עד חורבן הבית הראשון בשנת ג'של"ח. מקורות בתנ"ך: בשמואל א מופיעים קורותיו בימי שאול המלך, בשמואל ב מסופרים קורות מלכותו, ובמלכים א, א-ב המלכתו את שלמה. במקביל קרותיו מובאים בדברי הימים א, יא-כט. חלק מפרקי ספר תהלים מתייחסים בצורה מפורשת לאירועים מסוימים בחייו, וחלק ברמז כללי.

תולדות חייו

לידתו, והיחס אליו

בן שמיני לישי ולניצבת בת עדיאל. כאשר שמואל הגיע למשוח בן של ישי למלך, הוא אומר לישי: "התקדשו ובאתם איתי בזבח", וישי מביא את שבעת בניו, ורק לאחר שה' אמר על כולם שזה לא הבן הראוי למלוכה, ושמואל תמה: "התמו הנערים" ישי ענה "עוד שאר הקטן, והנה רועה בצאן". שמואל א, טז גם כשדוד מנגן לפני שאול הוא שב אל הצאן, ובזמן המלחמה עם פלשתים ישי שלח את דוד לדאוג לשלום שלושת אחיו הגדולים שיצאו למלחמה, וכאשר דוד התעניין בנעשה בקרב - אחיו הגדול אליאב כעס עליו: "אני ידעתי את זדונך ואת רוע לבבך". דוד עצמו מציין בתהלים: "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי, וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי", "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני". במדרש מבואר שאחיו חשבו שהוא ממזר לאור הרקע הבא: ישי פירש מאשתו שלוש שנים מאחר והתעוררה שאלה בבית המדרש אם מותר היה לבעז אב סבו לשאת את רות המואביה. לאחר שלוש שנים היתה לו שפחה נאה והוא נתאווה לה. הלכה השפחה וסיפרה לאשתו. בערב נכנסה אשתו של ישי במקום השפחה ונתעברה מאותו הלילה. מתוך אהבתו של ישי לאותה שפחה נולד דוד אדמוני שלא כשאר אחיו. לאחר תשעה חודשים ראו אחי דוד שאמם הולידה ילד אדמוני שאינו דומה לשאר אחיו ורצו להורגה יחד איתו. ישי לא רצה להורגו ולכן אמר להם שישלחו אותו לרעות את הצאן כדי שלא יחיה איתם[1][2]. מגילת רות מסתיימת בכך שישי הוליד את דוד, חז"ל מבארים ששמואל הנביא כתב את מגילת רות על לרומם את קרנו של דוד, בכך שהוא צאצא של גומלי החסדים רות ובעז. לאחר שדוד מנצח את גלית הפלשתי שאול המלך שואל את אבנר "בן מי זה העלם" חז"ל מבארים שהוא ביקש לברר גם כן את ההלכה לגבי רות המואביה.

נעוריו

משיחתו למלך

שמואל א, טזלאחר שה' מודיע לשמואל שהוא מאס במלכותו של שאול, הוא שולח אותו אל ישי בית הלחמי למשוח את אחד מבניו, אך שמואל חושש משאול: "ושמע שאול והרגני", וה' אומר לו שיאמר שהוא בא להקריב קרבן, ואכן כששמואל מגיע הוא אומר לזקני העיר: "התקדשו ובאתם איתי בזבח", ובאופן מיוחד "ויקדש את ישי ואת בניו ויקרא להם לזבח". מיד בבואם שמואל מסתכל לראות מי הוא המיועד למלוכה, הוא רואה את הבכור אליאב ומתלהב ממנו, אך ה' אומר לו: "אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיו, כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעניים וה' יראה ללבב", כך גם לגבי כל שאר בניו של ישי, ושמואל תמה:"התמו הנערים", וישי מסביר שהקטן נשאר בצאן, ושמואל מבהיר שיחכו לו. כאשר דוד מגיע ה' אומר לשמואל: "קום משחהו כי זה הוא". לגבי התאמתו החיצונית של דוד למלך מציין הנביא: "וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" חז"ל מבארים שהיותו אדמוני אומר שהוא היה עם תכונות טבעיות של רוצח, אך "עם יפה עיניים וטוב רואי" אומר שעשה כל פעולותיו על פי סנהדרין. מיד לאחר משיחתו למלך: "ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה", ובמקביל: "ורוח ה' סרה מעם שאול, וביעתתו רוח רעה מאת ה'".

הבאתו לפני שאול

שמואל א, טז, יד-כג לאחר שתקפה רוח רעה את שאול הובא דוד לנגן לפניו בכינור לאחר שתואר לפניו כ"יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ", ואכן ניגוני דוד העבירו את הרוח הרעה משאול, "וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים". שלושה שלבים יש בהימצאותו של דוד אצל שאול המלך. בשלב ראשון הוא מדיע באופן חד-פעמי, בשלב שני שאול מבקש שיהיה אצלו יותר - "וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי",על-מנת שבכל הזדמנות שתשוב לשאול רוח רעה דוד ינגן ויפיג אותה, אך עדיין שמואל א, יז,טו "וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם", רק לאחר הניצחון על גלית הוא נשאר קבוע לגמרי שמואל א, יח,טו "וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו".

הנצחון על גלית

שמואל א, יז הפלשתים ערכו מלחמה עם ישראל, גלית הפלישתי היה ענק ונעמד בין מחנה פלשתים למחנה ישראל, והכריז שאין צורך במלחמה כוללת - עם ישראל יבחרו חייל אחד שיילחם בו, ומי שינצח בקרב - העם של השני יכנע לעמו. הוא אמר זאת מתוך בטחון שאף אחד לא יעיז לעמוד מולו, והוסיף לחרף א-לוקי מערכות ישראל שאין מי שיוכל להילחם בו, ואכן אף אחד לא העיז להילחם בו. ארבעים ימים רצוף, בכל בוקר גולית נעמד ונאם, ועם ישראל היה בשיתוק, שאול המלך הציע פרס למי שיילחם בגולית - להתחתן עם בתו מיכל, אך זה לא עזר. שלושת אחיו הגדולים של דוד - אליאב, נדב ושמה היו במערכה, ולכן ישי שלח את דוד להביא להם אוכל ולדרוש בשלומם, "ואת ערובתם תיקח" - חז"ל דורשים שהוא ביקש שהם יכינו גט על תנאי לנשותיהם למקרה שימותו במלחמה בלי עדים שנשותיהם לא יישארו עגונות. כשדוד התקרב אל המחנה הוא שמע את גלית והזדעדע מחילול השם. הוא התחיל להתעניין כיצד זה ייתכן ולייצר אווירת זעזוע בעם, כאשר סיפרו לו על הפרס ששאול המלך הבטיח למי שיכה את הפלשתי הוא תמה מדוע יש צורך בכך, הרי העיקר זה הסרת חילול השם הנורא, ולא ייתכן שלא לקום ולהילחם בו. אחיו אליאב שומע את דבריו של דוד וכועס עליו: "על מי נטשת מעט הצאן... אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך, כי למען רות המלחמה ירדת", אך דוד ממשיך ופונה לאנשים נוספים. העם סיפרו לשאול שיש מישהו שנרעש וחושב שהוא יכול להילחם בגליית. שאול ביקש לברר את הנושא עם דוד, ודוד אומר לו שהוא איננו מפחד להילחם כי צריך לא לפחד - "אל יפול לב אדם עליו, עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה". שאול אומר שלא יוכל לנצחו, הרי הוא מנוסה בקרבות, ואתה נער צעיר, דוד סיפר לו שהציל את הצאן מאריה ומדב (חז"ל דורשים שהאריה היה יחד עם שני גורים והדב עם גור אחד), "והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם, כי חרף מערכת א-לקים חיים" רש"י מלמדנו שדוד שאל את עצמו מיום שקרו מאורעות אלו - מדוע ה' זימן לידו להכות אריה ודב, איזה דבר גדול אמור לצאת מכך לעם ישראל. שאול נתן לדוד קובע נחושת וריון, אך זה היה כבד מידאי לדוד ודוד אינו מצליח ללכת כך ומסיר אותם. דוד לקח את מקלו ובחר לו חמישה חלוקי נחל (כנגד חמישה חומשי תורה) וקלעו (רוגטקה) ויצא לקרב. גליית זלזל בו "הכלב אנכי אתה בא אלי במקלות", אך דוד השיבו שהוא בא עם עז האמונה "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואני בא אליך בשם ה' צבאות א-לקי מערכות ישראל אשר חרפת", ומוסיף שנצחונו יהיה לימוד לכל עם ישראל והעולם: "היום יסגרך ה' בידי... וידעו כל הארץ כי יש א-לקים בישראל, וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה', כי לה' המלחמה, ונתן אתכם בידינו". כשגליית ניגש להילחם, דוד רץ וקלע אבן שפגעה לו במצחו וגלית הפלישתי נפל ואז דוד כרת את ראשו בחרבו של גלית. הפלשתים לא נכנעו אלא החלו בורחים וישראל רדפו אחרים והרגו בהם. דוד לוקח את ראשו של גלית איתו ובהמשך אף מביאו לירושלים. ברגע שדוד יוצא לקראת הפלשתי שאול מתחיל לברר על דוד ושואל את אבנר: "בן מי זה הנער", אבנר משיב שאינו יודע, ושאול מבקשו לברר, וכשדוד שב מהקרב עם ראש גלית בידו אבנר מביא את דוד של שאול ושאול שואל אותו "בן מי אתה הנער", ודוד עונה: "בן עבדך ישי בית הלחמי". כשישראל חזרו מהקרב בנות ישראל שרו: "הכה שאול באלפיו ודוד בריבבותיו", שאול נפגע מכך שנתנו לדוד יותר מלו, והחל לברר יותר לעומק על דוד, הוא שאל את אבנר: "בן מי זה העלם".

האם שאול אינו מכיר את דוד?!

חז"ל נדרשים לתמיהה העולה מסדר האירועים, הרי דוד כבר מנגן אצל שאול, ושאול ביקש מאביו ישי שדוד יהיה אצלו? והם עונים שהברור ששאול ביקש לברר הוא את מידת התאמתו למלוכה על פי שורשיו אם הוא מפרץ או מזרח, אך דואג האדומי התערב בדיון ועורר את שאלת היכולת של צאצאי רות המואביה לבוא בקהל, ומתפתח דיון הלכתי בנושא זה בין דואג לאבנר.

הצלה מניסיונות החיסול של שאול בהיותו בבית שאול

שאול המלך מבין שה' בחר בדוד להיות מלך במקומו ושדוד מצליח ורצוי גם בעיני העם, ולכן שאול מקנא בדוד ורוצה להרגו. בשלב ראשון ביד פלשתים ע"י מינוי דוד למפקד וע"י פיתוי להיות חתנו אם יהרוג מאה פלשתים - אך דוד בגבורתו מנצח במלחמות והורג 200 פלשתים. בשלב שני, שאול מנסה להטיל בדוד את חניתו פעמיים בלי שדוד רואה, אך ה' שומר על דוד ובדיוק באותו רגע דוד זז. בפעם השניה דוד מבין מה שקרה ומחליט לברוח. שאול מחליט לקחת את דוד מביתו על-מנת להרגו, אך מיכל בת שאול אשתו של דוד מצילה אותו ומבריחה אותו. יונתן בן שאול אוהב את דוד ומסרב להאמין ששאול אביו רוצה להרגו ודוד ויונתן עושים נסיון, ונפרדים זה מזה בשבועת אמונים. אחרי שדוד בורח מביתו של שאול - שאול רודף אחריו, וכועס על בניו יונתן ומיכל שעוזרים לדוד, והורג את נב עיר הכהנים שעזרו לדוד לתומם. למרות ששאול רודף אחרי דוד - דוד נזהר חלילה שלא לפגוע ב"משיח ה'", הוא עושה מבצעים נועזים להגיע אליו ורק מביא ראיות ברורות לכך שיכול היה לפגוע בו, ואז מראה זאת לשאול כדי ששאול יפסיק לרדוף אחריו. ואכן, כאשר שאול נוכח בצדקותו של דוד שיכול היה להרגו, הוא מודה בכך ואף נשבע לדוד שלא ירדוף אחריו יותר - אך הוא שב ורודף אחרי דוד.

ביד פלשתים

בשלב ראשון שאול מ

הבריחה משאול

שאול ניסה להטיל חניתו על דוד, אך דוד בדיוק ברח, בפעם השנייה שאול אף זרק את החרב. דוד החליט שהוא צריך לברוח משאול.


בדיקה עם יונתן

יונתן בן שאול סרב להאמין והם החליטו לבדוק את הנושא. דוד שהיה נוהג לאכול עם שאול ויונתן בראשי חדשים לא הגיע לסעודה, באותו חדש היה ראש חדש יומיים, ביום הראשון שאול לא אמר דבר, ביום השני שאול שאל את יונתן "מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם", יונתן ענה לו: "נשאול נשאל לי אל בית הלחם, זבח משפחה לי - לתקן את הפסוק, אך שאול הבין מיד שזה ניסיון להציל את דוד מידיו וכעס על יונתן, יונתן שאל "למה יומת מה עשה", ושאול עוד יותר כעס על יונתן וביקש להטיל את החנית על יונתן "בן נעוות המרדות" "כי בוחר אתה לבן ישי, לבשתך ולבושת ערוות אימ", יונתן הבין שאכן זה סופי, והוא הלך בסתר ונפרד מדוד בחיבוקים ובכי ושבועה להיות נאמנים זה לזה.


במדבר זיף

לאחר מות שאול

מלכות יהודה

מלכות ישראל

כיבושי דוד

רצון לבנות בית לה'

חטאים ומרידות

חטא בת שבע

Error: Must specify an image in the first line.

ערך מורחב – חטא בת שבע

חטאו החמור ביותר של דוד שמשפיע בצורה קשה על כל ישראל! דוד שוכב עם בת שבע אשת אוריה החיתי, בשעה שהלה נמצא במלחמה, ולאחר שהיא נכנסת להריון והוא לא מצליח לשכנעו לשוב לביתו לשכב עם אשתו על-מנת שלא ידע שהיא בגדה בו - דוד דואג שהוא ימות במלחמה, ולאחר מותו לוקח את בת שבע לאשה. נתן הנביא אומר לדוד שהוא חטא ומפרט את העונשים שה' עומד להטיל עליו, ודוד מודה שהוא חטא, ונתן אומר לו שה' סולח לו ולכן לא ימות אך העונשים אינם מבוטלים. העונש המרכזי שמתרחש בהמשך הן המרידות במלכות בית דוד - בעיקר מרד אבשלום, אך כהמשך לו גם מרד שבע בן בכרי, מרד אדניהו, ובמידה מסוימת אף פיצול הממלכה ע"י ירבעם בן נבט בימי נכדו של דוד- רחבעם בן שלמה.

מרד אבשלום

מרד שבע בן בכרי

אדניהו בן חגית

צוואתו לשלמה

תכונותיו

אמונה בה'

התכונה המרכזית של דוד היא האמונה הגדולה בה'! היא הדוחפת אותו לבקשת קרבת א-לוקים: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש - שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו" היא ממלאת אותו בטחון בעת צרה: "אם תחנה עלי מחנה לא יירא ליבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח" היא הממלאת אותו גבורה עצומה להילחם בארי ובדב על-מנת להציל את הצאן בהיותו נער, להילחם בגלית הפלשתי אשר "חרף מערכות א-לוקים חיים", וכל שאר גבורותיו. היא הממלאת אותו ענווה עצומה: "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם", "ה' אמר לו קלל", היא הנותנת לו

ענווה

"ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם", ולשאול הוא אומר: "אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד" הענווה של דוד מתבטאת בקבלת כל מה שעובר עליו ללא כעס ורצון לנקמה או ייאוש. היא מביאה אותו לידי החלטה שלא לקחת עמו את ארון ה' בברחו מפני אבשלום: "אם אמצא חן בעיני ה', והשיבני והראני אותו ואת נווהו" {מקור| שמואל ב, טו,כה}} על ידה הוא מסוגל לעשות תשובה שלמה על חטאו: "חטאתי לה'" - "גם ה' העביר חטאתך, לא תמות".

מקים עולה של תשובה

היכולת לשוב בתשובה שלמה היא לא קלה בכלל, ועם זה היא כל-כך נצרכת, כי "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". חז"ל מלמדים אותנו שכבר אדם הראשון שב בתשובה, וגם קין. תשובתו של יהודה מפורשת: "צדקה ממני", ועם כל זה חז"ל קוראים לדוד: "מקים עולה של תשובה". חז"ל מפליגים בכך ואומרים "לא היה ראוי דוד ?חטא אלא ללמד תשובה ליחיד - לתקן את הציטוט

אדמוני

"וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" חז"ל מבארים שהיותו אדמוני אומר שהוא היה עם תכונות טבעיות של רוצח, אך "עם יפה עיניים וטוב רואי" אומר שעשה כל פעולותיו על פי סנהדרין. בפועל דוד נלחם מלחמות ה' בגבורה עם אויבי ישראל, אך עם כל אויביו מתוך עם ישראל נהג בויתור עצום ורחמים.

הרחבה

השוואה לשאול

הגמרא אומרת: "שאול באחת ולא עלתה לא, דוד בשתיים ועלתה לו".

התיאור התנ"כי, בספר שמואל, תחילת ספר מלכים א', ספר דברי הימים א' פרקים י"א-כ"ט, ומעט ממזמורי תהילים מייחס לדוד את איחודן של ממלכות יהודה וישראל וכיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. לבנו ויורשו של דוד, שלמה, מיוחסים מפעלי בנייה נרחבים ובראשם בניין בית המקדש הראשון. דמותו ופועלו של דוד תפשה מקום חשוב במסורת היהודית. דוד מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב, כ"ג א'), והמסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. מקובל כי המשיח יהיה אדם מזרע דוד.

על פי אחד הפירושים, פירוש השם "דוד" הוא "אהוב" - "דוֹד" השווה: "דוד" בשיר השירים, פירושו אוהב, או אהוב.

דוד המלך במקורות חוץ מקראיים

כתובת תל דן, שבה מוזכר יהורם בן אח�ב ל"בית דוד". המקור:ויקישיתוף

לפני כמה עשורים, מבקרי המקרא רצו לפקפק על קיומו ההיסטורי של דוד המלך, בשל היעדר ממצאים ארכאולוגיים עליו. בשנת 1993 גילה הארכיאולוג פרופסור אברהם בירן מצבת-ניצחון מתקופת בית ראשון, בשער של העיר העתיקה דן, שבה יש אזכור מפורש ל"בית-דוד" (הכתובת עוסקת בעיקר במלך "יהוֹרָם בֶּן אַחְאָב", שמוזכר במקרא, בספר מלכים ב' [3], ומייחסת אותו למלכות בית דוד). ממצא זה שם קץ לספקנות.

וכמו כן, יש מציינים[4] שגם במצבת מישע שהתגלתה ב�פר דיבאן, בשורה 12 ישנו איזכור לממלכת דוד.

שריד�ם מארמונו של דוד המלך שנמצאו ע"י פרופסור אילת מזר. המקור:ויקישיתוף

בחפירות שהתסיימו באוגוסט 2005, משלחת הארכיאולוגים בראשות ד"ר אילת מזר חשפו מבנה ציבורי מונומנטאלי, אשר לפי מסקנתה של ד"ר מזר (שפרסמה בכתב העת Biblical Archaeology Review [5]), מדובר על ארמונו של דוד המלך. מסקנתה מתבססת על מספר רב של נתונים, לדוגמא:

  • תיארוך המבנה מתאים לתקופת דוד המלך[6].
  • המיקום הגאוגרפי מתאים בדיוק למקום שבו היה אמור להיות הארמון. כבר בינואר 1997 ד"ר אילת מזר פירסמה מאמר[7] על פי ניתוח המקראות להצביע על מיקום משוער לארמון המלך דוד, ואכן שם נערכו החפירות שהסתיימו ב-2005.
  • סגנון המבנה מצביע על כך שנבנה על ידי בנאים פיניקים ("צור"), והוא כפי שאכן מתואר במקרא[8]: וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד."
  • המבנה היה על גבי שטח מיושר (סלע אם) שלא הכיל בניה קודמת, ונבנה מחוץ לחומות העיר היבוסית, דבר שתואם לכוונותיו של דוד להרחיב את שטח העיר, כנאמר במקרא[9] וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד.
  • לפי הממצאים, המבנה שנחשף היה בשימוש עד סוף תקופת בית ראשון (ועבר "שיפוץ" פעמיים), כך שאם המדובר הוא על ארמונו של דוד, הרי ששימש גם עוד ממלכי בית דוד ו/או מקורביהם. ואכן, בחפירות במבנה נתגלתה 'בולה' (פיסת חומר הנושאת טביעת חותם) שעליה מופיע שמו של "יהוכל בן שלמיהו בן שבי" בכתב עברי קדום. יהוכל בן שלמיהו שימש את מלך צדקיהו, כמבואר בספר ירמיהו[10]. וכמו כן, גילו שם בולה נוספת, עם השם "גדליהו בן פשחור", אשר גם הוא היה משרי ממלכת יהודה, כמובא בירמיהו[11].
  • בזמן שנבנה מבנה האבן הגדול, מתחם הר הבית המתנשא מעליו כיום, לא היה קיים. מכאן יוצא שמבנה האבן נבנה ככל הנראה במה שהיה אז פסגת ההר או סמוך מאוד אליו. נתון זה מתאים לתיאור המקראי שלאחר הכתרת דוד בירושלים מתקבצים הפלשתים בעמק רפאים ודוד יורד אל המצודה. כך מסתבר שארמונו היה במיקום הגבוה בסביבה.

גם לסיפור של דוד וגולית נתגלה ממצא. פרופסור אהרן מאיר וצוות ארכאולוגים מאוניברסיטת בר אילן, ערכו חפירות בעיר הפלישתית גת (תל אצ-צאפי), אשר לפי המקרא (יהושע ג) בה התרחש הקרב בין דוד לגולית, ושם נחשפה כתובת עם השם: "גולית", מתוארכת לתקופת דוד המלך‏[12].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • הרב יהושע בכרך, אהבת דוד ויהונתן[13], הוצאת המכון התורני אור עציון
  • הרב יצחק קופמן, אהבת דוד ויהונתן, מתוך דגל ירושלים, בטאונה התורני של ישיבת ירושלים לצעירים חלק ו', עמ' 235-242

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ילקוט המכירי מאמר קיח אות כח
  2. ראה הרב אברהם ריבלין: רות דוד ומשיח עמ' 301 בנוגע למדרש זה.
  3. פרק ג פסוק א
  4. אריה בורנשטיין, במאמר האם נפרדו דרכי הארכיאולוגיה ומקורות התנ"ך?, באתר דעת.
  5. במאמר Did I Find King David’s Palace?
  6. כמבואר בהרחבה במאמר הנ"ל. תיארוך זה הוא בהתאם לשיטה המקובלת ביחס לתקופת הממלכה המיוחדת, וכפי דעתם של רוב הארכאולוגים ובפרט מהאוניברסיטה העברית, ולא כפי השיטה המהפכנית של י. פינקלשטיין (ותלמידיו מאוניברסיטת ת"א), שמקדים את תקופת דוד המלך בכ-80 שנה. נושא זה מבואר יותר בערך ארכיאולוגיה מקראית בפרק "תִארוך הממצאים מימות התנ"ך".
  7. בכתב העת Biblical Archaeology Review (גיליון ינואר- פברואר 1997
  8. שמואל ב פרק ה
  9. שמואל ב פרק ה
  10. פרק לז, ג
  11. פרק לח פסוק א
  12. ראהידידי בר-אילן: החפירות בתל צפית (גת המקראית), מידע באתר האוניברסיטה.
  13. מתוך ספרו: מחר חודש.
הקודם:
שמואל
מעתיקי השמועה הבא:
אחיה השילוני