אנציקלופדיה תלמודית:שקל;סלע

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - מטבע אשר משמש בדיני התורה וכן בדברי חכמים בנוגע לתשלומים וחיובים שונים.

פתיחה

ערך זה עוסק במהותו וטיבו של מטבע זה, הנקרא בתורה "שקל" ובדברי חכמים "סלע", בנוגע להיותו שיעור לתשלום חובות שונים וקיום מצוות מסוימות. על מהות השקל כיחידת משקל בדיני התורה, ע"ע מדות ומשקלות (א): משקלות ובנספח שם. על המדידה בשקל כמדת שטח, ע"ע הנ"ל. על המטבע הנקרא בדברי חכמים "שקל", שערכו היה חצי שקל ושמש למצוות מחצית השקל, ע"ע מטבעות וע' שקלים.

הסלע - שקל במקרא

עניינו במקרא

השקל נזכר במקרא כשיעור ששימש למסחר ותשלום כבר בתקופת האבות, כגון בתשלום קניית מערת המכפלה מעפרון על ידי אברהם אבינו[1], ועד תקופת הנביאים[2]. כמו כן נזכר השקל במקרא בדינים רבים כשיעור התשלום בדינים שונים, בין בתשלומי ממון, כגון שלושים-של-עבד*[3], ובין במצוות וחובות, כגון ערכין[4]* ופדיון הבן*[5]. ויש ראשונים שכתבו שמשה רבינו היה מלך וקבע לישראל את מטבע השקל[6]. השקל נזכר במקרא גם בחלקיו, כגון חצי, שליש, ורבע השקל[7]. פעמים משמש השקל במקרא במשמעות יחידת משקל[8], על יחידת המשקל הנקראת שקל, ע"ע מדות ומשקלות (א): משקלות ובנספח שם.

השם: שקל

השם שקל נגזר מתיבת משקל[9], ויש ראשונים שכתבו שהוא על שם שמטבע השקל הוא שלם במשקלו, שאין בו פחת ולא כסף סיגים[10].

השם: שקל הקודש

השקל נקרא לפעמים במקרא "שקל הקודש"[11], וכתבו ראשונים שמשום שמשקלי הערכין ופדיון הבן במטבע ההוא, וכן כל כסף קצוב האמור בתורה, וכן שקלי המשכן היו במטבע זה, על כן קראו הכתוב שקל הקדש[12], שהמצוות הן עיקר הקדושה ויש במיעוטן צורך למטבע זה[13].

כסף במקרא

כל מקום שנאמר בתורה "כסף" לגבי מניין כסף קצוב, כגון כסף האמור בתורה באונס ובמפתה ובמוציא שם רע, הכוונה לשקל של תורה[14]. אבל כסף האמור בתורה בלא קצבה ומניין, כגון מה שנאמר" כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר[15], אין הכוונה לשקלים[16].

השקל - כסף במשמעותיו השונות

כלל אמר רבי חנינא, כל מקום שנאמר "כסף" סתם - ובירושלמי אמרו כן על מקום שנאמר שקלים[17] - כשהוא אמור בתורה[18], הכוונה לסלע[19], וכשהוא אמור בנביאים[20], הכוונה לליטרים[21], ובכתובים[22] הכוונה לקנטרים[23], חוץ מהכסף המוזכר בפרשת אברהם ועפרון שאף בו הכוונה לקנטרים, שנאמר: ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר[24], כלומר תשלום המקובל בכל מקום בתורת שקלים[25], והרי יש מקום שקוראים לקנטרים שקלים[26], הלכך הוצרך לשלם לו בשיעור שמתקבל כשקלים אף במקום ההוא[27]. בירושלמי אמרו שלדעת ר' יוחנן הכסף האמור בנביאים אינו ליטרים אלא שווה פרוטה[28].

השם: סלע

מטבע הנקרא סלע, הנזכר בדברי חכמים במקומות רבים, הוא שווה לאותו מטבע הנקרא שקל במקרא[29], ויש מן הראשונים שכתבו שאותו מטבע הנקרא שקל, שמו בארמית הוא סלע[30]. ויש מן הראשונים שנראה בדבריהם שסלע הוא שם מטבע שהיה נהוג בזמן בית שני, וכשהוסיפו חכמים על השקל[31], העמידוהו על שיעור מטבע זה הנקרא סלע, ונמצא שלאחר ההוספה המטבע סלע זהה למטבע שקל שבדיני התורה[32].

ערכו ביחס לשאר המטבעות

ערך השקל בייחס לשאר המטבעות לפני הייסוף, היה עשרים מעה[33], שנאמר: עשרים גרה יהיה השקל[34], וגרה היינו מעה[35].

המצוות שנאמרו בשקלים: מחצית השקל

מצוות שקלים*, שהוא החיוב לתת תרומה למקדש כל שנה, נקבע בשקלים, שנאמר: זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש[36]. אף לדעת הסוברים שנותנים חצי של מטבע הכסף הגדול ביותר היוצא באותה שעה[37], נקבע שיעור התרומה בשקלים, שלא לפחות משיעור מחצית השקל[38].

ערכין

חיוב האומר ערכי עלי, שקבעה תורה ערך קבוע לזכר ולנקבה לפי גיל הנודר, נאמר בפרשת ערכין* בשקלים, מבן עשרים עד בן שישים, חמישים שקלים לזכר ושלשים לנקבה, ומבן חמש שנים ועד בן עשרים, עשרים שקלים לזכר ועשרה לנקבה, ומבן חודש ועד בן חמש שנים, חמשה שקלים לזכר ושלושה לנקבה[39].

שדה אחוזה

פדיית שדה-אחוזה*, שקבעה בו תורה שיעור לבא לפדות את שדה אחוזתו שהקדיש לה', נקבע בשקלים, שנאמר: זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף[40].

פדיון הבן

מצוות פדיון הבן*, לפדות כל בכור בישראל ולתת תמורתו לכהן, קבעה התורה ערכו בשקלים, שנאמר: בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש[41]. על שיעור זה אם הוא משתנה לפי ייסוף השקל או שלעולם הוא כערך השקלים שהיו בימי משה, עי' להלן: הייסוף[42].

בקרבנות

איל אשם שחייבה, נקבע שיעורו בשני שקלים, שנאמר: והביא את אשמו לה' איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם[43], ואשם הבא מן הכבש, ערכו סלע אחד[44].

חיובי ממון בשקלים: שלשים של עבד

חיוב תשלום שלושים-של-עבד*, שחייב לשלם מי שנגח שורו את עבדו של חברו לאדונו, קבעה תורה בשקלים, שנאמר: כסף שלשים שקלים יתן לאדניו[45].

מוציא שם רע

חיוב המוציא-שם-רע* על אשתו, ואומר שזינתה תחתיו בעודה מאורסת לו, קבעה תורה בשקלים, שנאמר: וענשו אותו מאה כסף[46].

אונס ומפתה

חיוב הקנס של האונס נערה בתולה שאינה מאורסת, קבעה תורה בשקלים, שנאמר: ונתן האיש השכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף[47]. וכן חיוב הקנס של המפתה נערה בתולה שאינה מאורסת לשכב עמו, נקבע בשקלים, שנאמר: כסף ישקל כמהר הבתולות[48].

הענקה

חיוב הענקה לעבד-עברי*, נקבע בשקלים[49], אלא שנחלקו בו חכמים אם הוא חמשה כשיעור פדיון הבן או כשלשים של עבד או כחמישים של ערכין[50].

סלע נירונית

סלע נירונית, היא סלע שיצאה מטעם מלכות נירון קיסר[51], ונירון קיסר כתוב עליה[52]. והיא יתירה על סתם סלע[53].

שקל זהב

שקל זהב מוזכר בכתובים כיחידת תשלום[54] וכיחידת משקל[55]. משקלו, יש מן הראשונים שכתבו שהוא שווה למשקל שקל כסף[56], ויש שכתבו שמשקלו שונה[57], ויש מן האחרונים שכתבו שמשקלו השתנה, ובזמן המקרא היה משקלו כמשקל הכסף ואחר כך השתנה משקלו[58]. בערכו, יש מן הראשונים שכתבו, לדעתם שמשקלו היה שווה למשקל הכסף, שערכו שנים עשר שקלי כסף[59].

הייסוף

האפשרות להוסיף

שקל שקבעה תורה אין שיעור משקל הכסף שבו מוכרח להיות קבוע, שכן אמרו בברייתא: עשרים גרה השקל[60] למדנו לשקל שהוא עשרים גרה, ומנין שאם רצה להוסיף יוסיף, תלמוד לומר: יהיה[61], משמע שיהיה לשקל הוויה אחרת[62], כלומר, החיובים הנוהגים ומשתלמים בשקלים אפשר שיהיו משוערים לפי מטבעות גדולות בעלות משקל רב יותר המכילים יותר מעשרים גרה[63].

גדר ההוספה

גדר ההוספה, יש מן האחרונים שכתבו שחיובי התורה שנאמרו בשקלים, תלויים בשקל היוצא בפועל בכל דור[64], וכשם ששיעורי הנפח תלויים בנפח הפירות שבכל דור[65], כך שיעור ערך החיובים האמורים בשקלים חיובם תלוי בשיעור משקל השקל היוצא[66], ולדבריהם ההוספה על השקל היא בכל עת שהמלכות משנה את משקל השקל[67], ושיעור שקל שבתורה אינו נקבע לפי משקל מסוים, אלא כפי ערך מטבע הכסף הגדול ביותר[68], וכתבו אחרונים שכאשר יוצא במדינה מטבע כסף אחר שאינו שקל, הגדול יותר משיעור השקל, משערים את חיובי התורה במטבע הכסף הגדול ביותר שיוצא באותה העת[69]. ויש מן האחרונים שכתבו שההוספה על השקל אינה תלויה בשיעור המטבעות הנוהגים, ושיעור השקל ניתן קבוע לפי משקל מסוים של כסף צרוף, ואינו תלוי במטבעות היוצאות במדינה, אלא הוא כוח שנתנה לחכמים לקבוע את שיעור משקל השקל לגבי חיובי התורה, והם רשאים לייספו אף בעת שלא חל שינוי בשיעור השקל הנהוג, ואפילו בזמן שאין נוהג במדינה כלל מטבעות מכסף[70]. אף לדעה זו כתבו בדעת יש מן הראשונים, שמצות שקלים*, שיעורה נקבע לפי מטבע הכסף הגדול היוצא, אלא שאין לפחות מחצי השקל של תורה[71].

לפחות את השקל

על אף שניתן להוסיף על השקל, אי אפשר לפחות ממנו, שנאמר: עשרים גרה הוא[72]. לדעת הסוברים שההוספה על השקל הוא כאשר מתווסף משקל מטבע השקל היוצא[73], כשחוזר ופוחת המטבע לשיעור שהיה קודם לכן, חוזרים חיובי התורה לערך השקל המופחת, ודין התורה שלא לפחות על השקל אינו אלא כאשר פוחת השקל היוצא מערך עשרים גרה, שאז חיובי התורה נותרים כפי ערך השקל שהיה בזמן משה[74]. לדעת הסוברים שההוספה על השקל תלויה בקביעת חכמים ואינה תלויה במטבעות היוצאים[75], כתבו אחרונים שאחר שקבעו חכמים להוסיף על השקל, אמרה תורה שאין הם יכולים לפחות אפילו להחזירו לשיעורו הקודם, אלא לעולם נשאר ערך השקל לחיובי התורה כפי השיעור שהוסיפו[76].

ייסוף השקל שעשו חכמים

בתקופה כל שהיא קבעו חכמים להוסיף על השקל, ובמקום שיהיו עשרים מעות בשקל, הוסיפו בו עוד שתות שיהיו עשרים וארבעה מעות בשקל[77]. אף לדעת הסוברים שגדר ההוספה אינו תלוי בשינוי השקל היוצא באותה העת, אלא שינוי שקובעים חכמים בערך הקובע את חיובי התורה האמורים בשקלים[78], כתבו אחרונים בדעת יש מן הראשונים, שכאשר ייספו חכמים את השקל של תורה, ייספו יחד עמו גם את מטבע השקל שהיה נהוג באותו הזמן[79]. על הטעם שעשו כן, עי' להלן[80].

זמן הייסוף והמייספים

ההוספה על השקל, יש מן הראשונים שכתבו שהיא אירעה בזמן יחזקאל הנביא[81], ויש מהם שכתבו שיחזקאל עצמו הוסיף על השקל[82]. ויש מן הראשונים שכתבו שאחר זמן הנביאים הוסיפו על השקל, והחכמים הם שהוסיפו עליו[83], ויש שכתבו שהיה כן בזמן בית שני[84].

סיבת הייסוף

הסיבה שהוסיפו על השקל, לדעת הסוברים שההוספה על השקל אינה תלויה בשיעור השקל הנוהג באותו דור[85], ולדעת הסוברים שהייסוף בפועל היה גם במטבעות שנהגו באותו דור[86], כתבו אחרונים שהוא שמאחר ובאותו הזמן השתנה בשתות משקל מטבע השקל שהיה נהוג באותו זמן, רצו חכמים שיהיו חיובי התורה נוהגים במטבעות שלמים, ושלא יהיה טורח לבני אדם לחשב את סכום החיוב לפי ייחס ההמרה של שקל התורה במטבעות הנוהגות, ועל כן כשהוסיפו על שקל של תורה, הוסיפו גם על ערך מטבע השקל שהיה נהוג באותו הדור[87].

ערך השקל המיוסף ביחס לשאר מטבעות

הייסוף שהיה במטבע השקל, לא היה בכל המטבעות הקטנים ממנו, מעתה אותו השקל שהיו בו קודם ההוספה עשרים מעה, היו בו לאחר ההוספה עשרים וארבעה מעות[88], וכן לגבי המטבעות הקטנים פונדיון, איסר ופרוטה וכיוצא בהן, שקודם הייסוף היו בשקל ארבעים פונדיונים, שש מאות וארבעים פרוטות, ואחר הייסוף היה בשקל, ארבעים ושמונה פונדיונים, שבע מאות שישים ושמונה פרוטות וכיוצא בזה[89]. לעומת זאת כלל הייסוף מטבעות הגדולות מן השקל, כגון המנה והכיכר[90]. ומן הראשונים יש שכתבו שיחד עם מטבע השקל הוסיפו גם בדינר[91], ויש חולקים[92].

משקלו

משקל סלע צורי, שהוא שקל של תורה לאחר הייסוף, נחלקו בו תנאים: א) לדעת רב אסי ורבי יוחנן ורבא, שיעורו כמשקל מטבע צורי שהיה נהוג בזמן האמוראים[93], ובשיעורו נחלקו גאונים וראשונים: יש מן הגאונים סוברים שמשקלו ארבעה דינרים של ערביים[94], והוא שלוש מאות שמונים וארבע גרעיני שעורה[95], והוא 17 גרם[96]. ויש מן הראשונים שכתבו ששיעורו משקל חצי אונקיה[97], שהוא 14.16 גרם[98]. ב) לדעת רב אמי הוא כמשקל דינר ערבי[99]. ג) לדעת רבי חנינא הוא כמשקל איסתרא סרסיא שהוא שמינית הדינר[100].

תשלומים הנוהגים כפי הייסוף

הדינים והחיובים שנאמרו בתורה בשקלים, כגון פדיון הבן, שלושים שקלים של עבד, ערכין וכיוצא באלו, אחר הייסוף צריך לתת אותם כפי ערך השקל המיוסף[101], ויש שכתבו בדעת ראשונים שבפדיון הבן נשאר החיוב כפי ערך השקל קודם הייסוף[102]. ויש שכתבו שקנס של אונס ומפתה נשאר החיוב כפי ערך השקל קודם הייסוף[103].

הערות שוליים

  1. עי' בראשית כג טו, ועי' ציון 24 ואילך, באילו שקלים מדובר שם.
  2. עי' למשל נחמיה ה טו.
  3. עי' שמות כא לב וע"ע.
  4. ויקרא כז ג וע"ע.
  5. ויקרא יח טז וע"ע.
  6. רמב"ן שמות ל יג; רבינו בחיים שם. וצ"ע משקלים האמורים באברהם ועפרון שהם קודמים לזמן משה, עי' ב"מ פז א ובכורות נ א וציון 24 ואילך, ואפשר שלדעת הרמב"ן אין הכוונה שם למטבעות אלא למשקל, עי' ציון 8.
  7. שמות ל יג: מחצית השקל, נחמיה י לג: שלישית השקל, שמואל א ט ח: רבע שקל כסף.
  8. מוש"ת פרק כא אות א ע"פ שמואל ב יד כו: ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך, וע"פ בכורות נ א: כל כסף האמורים בתורה סלעים ובנביאים ליטרין בכתובים קנטרין, ובירושלמי קידושין פ"א ה"ג וה"ה: כל שקלים וכו', וכן הוא בב"ר חיי שרה פר' נח אות ז, והמהרש"א בבכורות שם כ' שכ"ה הגיר' הנכונה, וליטרא וקנטרין הם משקלות ולא מטבעות, עי' רש"י בראשית כג טז. ועי' עמוס ח ה וציון 9, ועי' ציון 6.
  9. מוש"ת פכ"א אות א, ע"פ עמוס ח ה: להקטין איפה ולהגדיל שקל, וברד"ק שם: האבן ששוקלים בה וכו', ועי רש"י שמות ל יג וגו"א ומזרחי שם.
  10. רמב"ן שמות ל יג; רבינו בחיי שם.
  11. עי' שמות ל יג וכד. עי' משנה בכורות מט ב: שלשים של עבד וכו', כולם בשקל הקדש במנה צורי, הרי שבכל מקומות אלו שכתוב שקלים סתם קראו לו במשנה שקל הקודש
  12. רמב"ן שמות ל יג; רבינו בחיי שם.
  13. רבינו בחיי שם.
  14. רב יהודה אמר ר' אסי קידושין יא ב, ועי"ש שיש ללמוד זה מהמשנה בכורות מט ב ועי' ר' חנינא בבכורות נ א, ועי' בירושלמי וברוב המדרשים שבציון 17 שדברי ר' חנינא נאמרו על "שקלים" ולא על "כסף" האמור בתורה, ועי' ירושלמי שם שלמסקנא נראה שר"ח מדבר אף על כסף; רמב"ם שקלים פ"א ה"ב.
  15. שמות כב ו.
  16. קידושין שם. וע"ע כסף.
  17. ירושלמי קידושין פ"א ה"ג וה"ה, וכ"ה בכל המדרשים שבציון 24, ועי' ירושלמי שם ה"ג במסקנא, שר' חנינא מדבר אף על כל מקום שנאמר כסף, ועי' רות רבה שם שאמרו שר"ח מדבר רק בשקלים ולא בכסף, ועי' מהרש"א בכורות שם שכן היא הגיר' הנכונה אף בבכורות.
  18. עי' להלן ציונים 36 ואילך, על כסף ושקלים האמורים בתורה ודיניהם.
  19. עי' להלן ציון 29 ואילך.
  20. עי' ירמיה לט ב, ועי' מהרש"א בכורות שם ויפ"ת חיי שרה שם וחזו"א חו"מ סי' ט"ז סעי' ד ומוש"ת פכ"ו אות ט שהקשו מכ"מ בנביאים שנזכר שקל והכוונה לסלע, ועי' יפ"ת שם שכ' שכוונת חכמים היא רק למקום שנאמר "כסף שקלים" ולא מקום שנאמר שקלים סתם, ועי' דרך אמונה מתנות עניים פ"ז ציון ההלכה ס"ק ע"ח ובקרבן אשם בכורות שם שיישבו שאין למדין מן הכללות, לכה"פ לגבי מה שאמרו על האמור בנביאים, וע"ע מוש"ת שם.
  21. ע"ע ליטרא, ועי' רש"י בכורות נ א ד"ה לטרין שהכוונה למנה שהוא כ"ה סלעים, וע"ע הנ"ל ציון 13.
  22. עי' חזו"א שם ומוש"ת שם שהתקשו שבכ"מ בכתובים הכוונה לסלעים, ואין מבורר מתי הכוונה לקנטרים.
  23. ע"ע מדות ומשקלות (א): משקלות ציון 341 ואילך.
  24. בראשית כג טז. בכורות נ א; ירושלמי שם ושם; ב"ר חיי שרה פר' נח ז; שמו"ר פר' לא: אמר ר' חמא כל שקל וכו'; רות רבה ז יא; פסיקתא דר"כ פס' י; תנחומא פר' וירא ד ופר' בהר א ופר' ראה י; פסיקתא זוטרתא חיי שרה כג טו. ועי' ירושלמי שם ה"ג שההגבלה שבעפרון הכוונה לקנטרים מובאת בשם ר' יודא בר פזי, וכ"ה ברות רבה שם ובפסיקתא דר"כ שם, ובב"ר חיי שרה שם במהד' וילנא בשם ר' יודן, ובמהד' אלבק בשם ר' אבא בר יודן בשם ר' יודא בר' סימון, אבל בבכורות שם ובירושלמי שם ה"ה ובשאר המדרשים נראה שהוא המשך דברי ר' חנינא.
  25. רש"י שם ד"ה דכתיב.
  26. בכורות שם.
  27. רש"י שם ד"ה והאיכא, ועי' ב"מ פז א שרק השקל האמור בתשלום הכוונה לקנטרים, אבל השקל שאמר שם בפסוק טו הכוונה לשקלים סתם דהיינו סלעים.
  28. ירושלמי שם ושם; רות רבה שם.
  29. עי' משנה בכורות יב ב: כחמש סלעים של בן, ובכורות מט ב, וכן הוא בעו"מ רבים ועי' בכורות נ א: סלעין דאורייתא וכו'; רש"י מנחות עז א ד"ה מתני'; פירוש המשנה לרמב"ם בכורות פ"ח מ"ז: הסלע המדובר עליו בתורה אשר קראו ה' שקל, ועי' ציון 32; רמב"ן שמות ל יג; רבינו בחיי שם; רע"ב בכורות שם.
  30. רמב"ן שמות ל יג; רבינו בחיי שם. ועי"ש ושם שכ"כ ע"פ התרגום שתרגם בכל מקום את תיבת שקל, סלעא, עי' למשל שמות שם.
  31. עי' להלן: הייסוף.
  32. עי' רמב"ם שקלים פ"א ה"ב.
  33. ע"ע מטבעות שיעור המעה ועי' ציון 88 ואילך, שהייסוף לא היה במטבעות הקטנות מדינר.
  34. שמות ל יג.
  35. ברייתא בכורות נ א. ועי' תוס' ב"ב צ א ד"ה והשקל ומנחות עז א ד"ה והשקל ובכורות ה א ד"ה השקל, ועי' ציון 88 על ערכו לאחר ההוספה.
  36. שמות ל יג. רמב"ם שקלים פ"א ה"א. וע"ע שקלים.
  37. רמב"ם שקלים פ"א ה"ה - ו.
  38. רמב"ם שם.
  39. ויקרא כז ג - ז. עי' ברייתא קידושין יז א; רמב"ם ערכין פ"א ה"ד. וע"ע ערכין.
  40. ויקרא כז טז. רמב"ם ערכין פ"ד ה"ג. וע"ע שדה אחוזה.
  41. במדבר יח טז. משנה בכורות מט ב ועי' ברייתא קידושין יז ב; רמב"ם ביכורים פי"א ה"ו. וע"ע פדיון הבן.
  42. ציון 102.
  43. ויקרא ה טו. משנה זבחים צ ב ורש"י שם בביאורה, ועי' כריתות י ב; רמב"ם מעילה פ"א ה"ג. וע"ע אשם ציון 52 ואילך.
  44. משנה שם ורש"י שם, ועי' כריתות שם; עי' רמב"ם מעשה הקרבנות טז יב, ועי' לח"מ שם ה"ד - ה. וע"ע הנ"ל.
  45. שמות כא לב. משנה בכורות מט ב; רמב"ם שקלים פ"א ה"ב. וע"ע שלשים של עבד.
  46. דברים כב יט. משנה בכורות מט ב; רמב"ם שקלים פ"א ה"ב. ועי' ציון 14 ש"כסף" האמור בתורה הוא שקל. וע"ע מוציא שם רע ציון 308 ואילך.
  47. דברים כב כט. משנה בכורות מט ב; רמב"ם שקלים פ"א ה"ב. ועי' ציון 14 ש"כסף" האמור בתורה הוא שקל. וע"ע אונס ציון 2 ואילך.
  48. שמות כב טז. משנה בכורות מט ב; רמב"ם שם. ועי' ציון 14 ש"כסף" האמור בתורה הוא שקל. וע"ע מפתה.
  49. ברייתא קידושין יז; רמב"ם עבדים פ"ג הי"ד. וע"ע הענקה ציון 187 ואילך.
  50. ברייתא שם, ועי' רמב"ם שם שהלכה כר' יהודה שנותן כשלושים של עבד.
  51. רא"ש כלים פי"ז מי"ב.
  52. רש"י ב"מ כה ב ד"ה נירונית.
  53. תוס' ב"ב יט ב ד"ה רקיק; רמב"ן ב"ב שם; רשב"א חולין נד ב.
  54. דברי הימים א כא כה: ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות, ועי' שמואל ב כד כד: בכסף שקלים חמישים, ועי' זבחים קטז ב שפי' שלקח חמישים שקלים מכל שבט, ועי' רש"י שם שהכוונה שלקח במטבעות כסף שווי חמישים שקלים של זהב, ועי' תוס' שם ושבועות מד ב ובכורות נ בשם המדרש, ועי' רש"י שמואל שם ומהרש"א זבחים שם.
  55. דברי הימים ב ג ט: ומשקל למסמרות לשקלים חמשים זהב, וצ"ב לדעות שמשקל הזהב והכסף שווה, עי' ציון 56, למה שיערוהו בשל זהב.
  56. עי' תוס' זבחים קטז ב ד"ה גבה ושבועות מד ב ד"ה התקבלת ובכורות נ ד"ה דמזדבנא, ומהמדרש שהביאו שם אין להוכיח, שאפשר שגדלם של השקלים היה שונה. ועי' ציון 57. ועי' תרגום אונקלוס ויונתן במדבר כד כב: עשר סלעין דדהבא מתקלהון, והתרגום מתרגם שקלים בכל מקום סלעין, עי' ציון 29 ואילך, וצ"ב למה שיער במשקל הזהב, ועי' ציון 57 שרש"י מפרש בע"א.
  57. רש"י במדבר כד כב, ועי' ציון 56.
  58. חזו"א חו"מ סי' טז סעי' יג.
  59. תוס' שם ושם ושם, ע"פ המדרש שהביאו שם.
  60. ויקרא כז כה.
  61. שם. בכורות נ א.
  62. רש"י שם ד"ה יהיה.
  63. עי' בכורות שם ורש"י שם בביאורה, שהברייתא העוסקת בשדה אחוזה ומשערת את הפדיון לפי סלעים של ארבעה דינרים, עוסקת אחרי שהוסיפו חכמים על השקל, שהיה לפני ההוספה רק שלושה ושליש דינר.
  64. צפנת פענח שקלים פ"א ה"ג; העמק שאלה שאילתא קיז בד' הרמב"ם שם ה"ו.
  65. עי' מידות ומשקלות (א).
  66. צפנת פענח שם.
  67. צפנת פענח שם.
  68. העמק שאלה שם.
  69. העמק שאלה שם; עי' חכמת אדם כלל קנ סעי' א שלפדיון הבן צריך לתת את מטבע הכסף הגדול יותר, וכ"כ ע"פ הרמב"ם בפיה"מ שקלים פ"ב מ"ד ובהלכות פ"א ה"ה; עי' ערוך השולחן העתיד הל' שקלים פ"ב סעי' ח, ט ויד.
  70. העמק שאלה שם בד' הראב"ד שם; חזו"א חו"מ סי' טז ס"ק יד, והוכיח כן, שהרי משמע שיש שיעור קבוע לחיובי השקל לפי משקל קבוע של כסף, ואף הגאונים נתנו שיעורו במשקל השעורה בלא שייכות למטבעות היוצאים בכל זמן וזמן, וכן ממה שאנו נוהגים את החיובים במשקל זה, אע"פ שאין נוהג בימינו כלל מטבעות מכסף, ועי"ש שהוכיח כן גם ממה שבזמן הנביאים והכתובים היה שיעור אחר לשקל, ליטרים או קינטרים, עי' ציון 21 ואילך, אך לכאורה אין הכוונה שם שלא היה יוצא אז השקל שבזמן משה, אלא רק שהיו קוראים שקל למטבע אחר או גם למטבע אחר, עי' ציונים 20, 22. ועי' חזו"א שם ס"ק טז שפי' את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד רק לגבי חיוב מחצית השקל. ועי' חזו"א שבציון 87 שבפועל כאשר הוסיפו על השקל של תורה הוסיפו גם במטבעות היוצאות.
  71. חזו"א שם בד' הרמב"ם שקלים פ"א ה"ה - ו.
  72. ויקרא כז כה. ברייתא בבכורות נ א.
  73. עי' ציון 64.
  74. חזו"א חו"מ סי' טז ס"ק יד, בביאור הצד שההוספה היא כפי המטבע הנוהג, עי' ציון 70 שלדעתו אין הדבר כן.
  75. עי' ציון 70
  76. חזו"א שם.
  77. בכורות נ א: בתר דאוסיפו.
  78. עי' ציון 70.
  79. חזו"א חו"מ סי' טז ס"ק יד.
  80. ציון 87.
  81. ר"י בתוס' ב"ב צ א ד"ה והשקל, ובמנחות עז א ד"ה והשקל: עוד י"ל.
  82. ר"י בתוס' ב"ב שם.
  83. ר"ת בתוס' שם ושם ובבכורות ה א ד"ה השקל.
  84. שו"ת ריב"ש סי' סו.
  85. עי' ציון 70.
  86. עי' ציון 79.
  87. חזו"א חו"מ סי' טז ס"ק יד.
  88. תוס' ב"ב צ א ד"ה והשקל ומנחות עז א ד"ה והשקל ובכורות ה א ד"ה השקל.
  89. חזו"א חו"מ סי' טז ס"ק יז.
  90. תוס' בכורות ה א ד"ה השקל.
  91. רש"י שמות ל, יג; פיוט הקליר לפרשת שקלים; שו"ת ריב"ש סי' סו. ועי' חזו"א חו"מ סי' טז ס"ק יד ושטמ"ק במ מד ב ד"ה וז"ל גליון ומוש"ת פכ"א אות ו הע' 28.
  92. עי' מוש"ת שם שמדברי רבא בבכורות נ א ומהירושלמי שבועות פ"ו ה"א משמע לא כן.
  93. רב אסי בבכורות מט ב ור' יוחנן שם נ א ורש"י שם בביאור דבריו ורבא שם למסקנת הגמ' שהוא מדבר לפני הייסוף.
  94. רי"ף קידושין יב א.
  95. ר"ח שבועות לט ב; רי"ף שם; רמב"ם פיה"מ בכורות פ"ח מ"ז; סמ"ג עשין קמד וקפג; שו"ת ר"א בן הרמב"ם סי' פ"ב בשם הרי"ף. ועי' ברא' הנ"ל שנתנו שיעור לפרוטה חצי גרעין שעורה.
  96. מוש"ת פכ"ב אות ג, ע"פ משקל דינר של ערביים שהוא מטבע ידוע שמשקלו 4.25 גרם, וא"כ ארבעה דינרים משקלם 17 גרם, ועי"ש אות ז ואילך שיש שמדדו רק לפי משקל השעורה ועלה להם משקלים שונים.
  97. רבינו גרשום בכורות מט ב; רש"י שמות כא לב ובכורות שם; מחז"ו סי' עז; כל בו סי' לח; שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סי' קפב; תשב"ץ קטן סי' תנז; ריא"ז המובא בשלטי גבורים קידושין יב א; טור יו"ד רמט.
  98. מדות ושיעורי תורה פכ"ב אות ד.
  99. בכורות שם.
  100. בכורות שם.
  101. עי' משנה בכורות מט ב: חמש סלעים של בן במנה צורי שלשים של עבד חמשים של אונס ושל מפתה ומאה של מוציא שם רע כולם בשקל הקדש במנה צורי, ושם נ א לגבי שדה אחוזה שמשערים בסלע של מ"ח פונדיונים: בתר דאוסיפו ורש"י שם ד"ה ומשנינן: ועשאוהו למידת סלע צורי; רמב"ם שקלים פ"א ה"ב.
  102. מהרי"ט אלגאזי ע"פ ריטב"א קידושין יא ב ד"ה מאי קמ"ל, ועי' אבי עזרי שקלים שם שכ' שהוא ט"ס בדבריו, ועי' ציון 103.
  103. מהרי"ט אלאגאזי בכורות נ א בשם שטמ"ק כתובות ט א בשם תלמידי ר"י ע"פ תוספתא, ועי' אבי עזרי שקלים שם פי' השטמ"ק בעניין אחר; אבי עזרי שם ע"פ גרסתו בריטב"א שם.