Beit Midrash

  • Jewish Laws and Thoughts
  • Ein Aya
קטגוריה משנית
To dedicate this lesson
undefined
3 min read 0 min listen
1. הראי"ה קוק, עין איה שבת ה, לח על מסכת שבת דף נה ע"ב
מיתיבי, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו ש"ע, מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון. א"ל מצוה קלה צויתיו ועבר עליה. א"ל והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו. א"ל "מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב וגו'".
הוא דאמר כי האי תנא, דתניא, ר"ש ב"א אומר, אף משה ואהרן בחטאם מתו.
א. אף שהוא דבר מוכרח שיש קישור כללי לנפש האדם הפרטית עם הנפש האנושית הכללית בחייה המוסריים, כמו שהוא מקושר ביתר מערכי המציאות המסבבים אותו, כחק מצוי שאינו נפרד מן הכלל המקיפו, מ"מ הדבר מסופק עד כמה הבחירה החפשית שבאדם מגעת בכחה.

ב. ולעומת מה שמ"ד יש מיתה בלא חטא ס"ל שאין היכולת באדם, אפילו היותר שלם בצדקו וחכמתו, להנשא מעל לאותה ההשפלה הכוללת שחטא האדם הכללי הטביע בה את הנפש האנושית, שע"כ המיתה מוכרחת היא כדי לתן מקום ליצירת הצורה היותר עליונה בהתחדש כחומר חותם (איוב לח, יד), לעומת זה ס"ל האי תנא דהבחירה היא כ"כ חפשית, עד שהאדם הפרטי יכול לרומם עצמו ממעל לכל ההשפלה הכוללת, וללכת הלאה מעל כל גבול של כל החסרונות המוטבעים בנפש האנושית בכללותה.

ג. וע"כ, אם באמת כה יתרומם, אזי ישתלם בתכלית המעלה, עד שאותו הגרעון שבשבילו המיתה נועדת להעבירו מן העולם כדי להשלים צורת יצור יותר נשגב ועליון, אין לו מקום (בשלם) בתכלית שהוציא לאור את כל בחירתו. וסבת המיתה היא אמנם מפני שלא הוציא שום אדם את הבחירה באופן עליון כזה, אבל היכולת ע"ז נמצאת בטבע של חופש הבחירה.

ד. וע"כ ס"ל דאפי' משה ואהרן בחטאם מתו, אבל יד בחירתם, לפי רוממות ערכם לולא זה החטא, היתה יכולה להגיע עד למִדה עליונה זו של מעמד היצור היותר עליון, שהמיתה הנהוגה היא מעבר להבאתו לעולם ע"י חידוש פני אדמה של תחיית המתים.

2. רמב"ם הלכות תשובה, פרק ז, א, ו
א. הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שבארנו ישתדל אדם לעשות תשובה ולהתודות בפיו מחטאיו ולנעור כפיו מחטאיו כדי שימות והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא. ו. כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך וגו'.
3. רמב"ם הלכות תשובה, פרק ה הלכה א - רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון שכן הוא פן ישלח ידו.
ב. אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה, הוא שירמיהו אמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, כלומר אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע, וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה, הוא שכתוב אחריו מה יתאונן אדם חי וגו', וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו הוא שכתוב אחריו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וגו'.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il