Beit Midrash

  • Jewish Laws and Thoughts
  • Ein Aya
To dedicate this lesson
Ein Aya Shabbat 3, 4

How to Acquire Enthusiasm and Fix Laziness

Laziness is one of the most problematic traits of western society. Rav Kook suggests how to fix this and become enthusiastic & energetic.

undefined

Rabbi Ari Shvat

Adar I 13 5782
4 min read 46 min listen

1. הראי"ה קוק, עין איה, שבת ג, ד, על דף מא ע"א
אכל ולא הלך ארבע אמות [רש"י: קודם שישן] , אכילתו מרקבת [אינה מתעכלת לעשות זבל], וזהו תחילת ריח רע [ריח הפה].
א. יוצר האדם ברא את האדם עם כל ההכשרים אשר יעירוהו להשלמתו הגופנית והרוחנית יחד , והטבע הגופני תמיד יחובר עם הטבע הנפשי להתעורר אל הטוב ואל המועיל.

ב. ע"כ כאשר המדה הרעה הכללית המורידה את האדם ממעלתו אל שפל מצב הבהמי , היא העצלות , העלולה להשיג את האדם ולהטביע חותמה על רוחו, וביותר היא עלולה לבא עליו אחרי אכלו, גופו הוכבד מכובד המאכל, ונפשו ירדה מעסקיה האציליים אל עסקי חושים בהמיים, והרי דרך העצלה מפולשת לפניו להומו ולאבדו, ע"כ, סמוך למאכל כבר הוכן הכח הדוחף לתנועה , תהיה אפילו קלה שבתנועות, אבל מחאה נגד העצלות השפלה כבר יש כאן. עליך בן אדם לקום וללכת, לפחות ד' אמות , שהן מקומו של אדם. עליו לצאת ממקומו וממעמדו שעמד עליו בעת אכילתו, ולעלות למדרגה אחרת, יותר עליונה ויותר אנושית, ואם לא עשה כן אין אכילתו נותנת לו את פריה, כשם שאין התכונה בעצמה של העצלה עלולה לתן לו פרי טוב, לא בחומר ולא ברוח.

ג. פירוד היסודות שבא מעיכול בריא, יתן פרי להוסיף אומץ וגבורה, והאומץ והגבורה יוסיפו כשרון ושכל טוב לעבוד ולמשא. וכאשר האדם לעמל פֶה נברא* , והצד הדבּרי שבתוכו הוא הערך המעולה שבקרבו, ע"כ בהיותו עומד חוץ לאותה המדה המעלתו למדרגתו, בהיותו הולך לשקע בבוץ העצלות הנמשכת מהשפלות הבהמית שבקרבו, אכילתו מרקבת . לא פירוד יסודות שיש בהם תועלת ועילוי בהוספת אומץ חמרי ומוסרי, כ"א פירוד יסודות של מדוה ומחלה, חולשה והרס.

ד. וזהו תחילת ריח הפה , נגד תעודת עמל הפה היוצא באותו החלק הראוי לזה עכ"פ מהמין האנושי, ע"י גירוש העצלות הכללית מקרבו, שהוא ריח רע, מה שהעבודה המשלמת את הצורה האנושית הבאה ע"י הסדר הנכון מביאה לאותה ההשתלמות הטובה של התעלות הנפש למצב הריח הטוב, וההשפעה המתוקנת הבאה מההנהגה הטובה האנושית בהיותה הולכת ושואפת אל על, "ילכו יו נקותיו ויהי כזית* הודו וריח לו כלבנון" (הושע יד, ז).

2. ספר מסילת ישרים פרק ו, בביאור מיד ה"זריזות"
א. ותראה כי טבע האדם כבד מאד, כי עפריות החמריות גס, על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלאכה. ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך, צריך שיתגבר נגד טבעו עצמו ויתגבר ויזדרז, שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו, ודאי הוא שלא יצליח. והוא מה שאמר התנא (אבות פרק ד): הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. וכן מנו חכמים ז"ל (ברכות לב): בדברים הצריכים חיזוק, תורה ומעשים טובים. ומקרא מלא הוא (יהושע א): חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל - התורה אשר צוך משה עבדי, כי חיזוק גדול צריך למי שרוצה לכפות הטבע אל הפכו.
ב. והנה שלמה שנה מאד באזהרתו על זה בראותו את רוע העצלה וההפסד הגדול הנמשך ממנה ואמר (משלי* ו): מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב, ובא - כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן. כי הנה העצל אף - על - פי שאינו עושה רע בקום עשה, הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעשה שלו. ואמר (שם יח): גם מתרפה במלאכתו, אח הוא לבעל משחית. כי אף - על - פי שאיננו המשחית העושה את הרעה בידיו, לא תחשוב שהוא רחוק ממנו, אלא אחיו הוא ובן גילו הוא.
שם, פרק ט- בבאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם-How to Acquire Enthusiasm?
ג. הנה מפסידי הזריזות, הם הם מגדילי העצלה. והגדול שבכולם, הוא בקשת המנוחה הגופנית ושנאת הטורח ואהבת העידונים בתשלום כל תנאיהם. כי הנה אדם כזה, ודאי שתכבד עליו העבודה לפני בוראו כובד גדול. כי מי שירצה לאכול אכילותיו בכל הישוב והמנוחה, ולישון שנתו בלא, טורד, וימאן ללכת אם לא לאטו, וכיוצא בדברים כאלה, הנה יקשה עליו להשכים לבתי - כנסיות בבוקר, או לקצר בסעודתו מפני תפלת המנחה בין הערבים, או לצאת לדבר מצוה אם לא יהיה העת ברור, כל - שכן למהר עצמו לדברי מצוה או לתלמוד תורה. ומי שמרגיל עצמו למִנהגות האלה, איננו אדון בעצמו לעשות היפך זה כשירצה, כי כבר נאסר רצונו במאסר ההרגל הנעשה טבע שני.
ד. ואמנם צריך שידע האדם כי לא למנוחה הוא בעולם הזה, אלא לעמל וטורח . ולא ינהג בעצמו, אלא מנהג הפועלים העושים מלאכה אצל משכיריהם, וכענין מה שהיה אומר (עירובין סה): "אגירי דיומא אנן", וכדרך יוצאי הצבא במערכותיהם אשר אכילתם בחיפזון ושינתם עראי ועומדים תמיד מוכנים לעת קרב. ועל זה נאמר (איוב ה): כי אדם לעמל יולד . וכשירגיל עצמו על זה הדרך, ימצא העבודה קלה עליו ודאי, כיון שלא יחסר בעצמו ההזמנה וההכנה אליה. ועל זה הדרך אמרו זכרונם לברכה (אבות פ"ו): כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן. שהוא כלל ההרחקה בתכלית מן המנוחות והעידונים.

3. משלי פרק יח פסוק ט
גַּ֭ם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית:
4. משלי פרק כד פסוק ל
עַל־שְׂדֵ֣ה אִישׁ־עָצֵ֣ל עָבַ֑רְתִּי וְעַל־כֶּ֝֗רֶם אָדָ֥ם חֲסַר־לֵֽב:
5. קהלת פרק י פסוק יח
בַּעֲצַלְתַּ֖יִם יִמַּ֣ךְ הַמְּקָרֶ֑ה וּבְשִׁפְל֥וּת יָדַ֖יִם יִדְלֹ֥ף הַבָּֽיִת:
6. משלי פרק כו פסוק טז
חָכָ֣ם עָצֵ֣ל בְּעֵינָ֑יו מִ֝שִּׁבְעָ֗ה מְשִׁ֣יבֵי טָֽעַם:
7. משלי פרק כב פסוק כט
חָזִ֡יתָ אִ֤ישׁ׀ מָ֮הִ֤יר בִּמְלַאכְתּ֗וֹ לִֽפְנֵֽי־מְלָכִ֥ים יִתְיַצָּ֑ב בַּל־יִ֝תְיַצֵּב לִפְנֵ֥י חֲשֻׁכִּֽים:
8. משלי פרק כו פסוק יג
אָמַ֣ר עָ֭צֵל שַׁ֣חַל בַּדָּ֑רֶךְ אֲ֝רִ֗י בֵּ֣ין הָרְחֹבֽוֹת:

9. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב
אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר "כי אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז). איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא? כשהוא אומר "כי אכף עליו פיהו" (משלי טז, כו) - הוי אומר לעמל פה נברא.

10. ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רפט
אמר ריב"ל למה נמשלו ישראל כזית לומר לך מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים אף ישראל אין להם בטלה לא בעולם הזה ולא לעולם הבא, ר' יוחנן אמר למה נמשלו לזית לומר לך מה זית זה אין מוציא שמנו אלא על ידי כתישה אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא על ידי יסורין.

11. הראי"ה קוק, אורות התשובה ה, ה
העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת ולהיתמך בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שקוע בעבדות קשה, שאינה מניחה את אור החרות של התשובה להאיר בעוצם חילה: כי התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמתי שהוא החפש האלהי שאין עמו שום עבדות.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il