1. תלמוד בבלי / מסכת שבת / מא/א
ר' זירא הוה קא משתמיט מדרב יהודה דבעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר 'בבלה יובאו ושמה יהיו'. אמר איזיל ואשמע מיניה מילתא ואיתי ואיסק אזל אשכחיה דקאי בי באני וקאמר ליה לשמעיה הביאו לי נתר* הביאו לי מסרק פתחו פומייכו* ואפיקו הבלא ואשתו ממיא* דבי באני. אמר אילמלא (לא) באתי אלא לשמוע דבר זה דיי בשלמא הביאו נתר הביאו מסרק קמ"ל דברים של חול מותר לאומרם בלשון קדש*. פתחו פומייכו ואפיקו הבלא נמי כדשמואל דאמר שמואל הבלא מפיק הבלא.* אלא אשתו* מיא דבי באני מאי מעליותא? דתניא אכל ולא שתה אכילתו דם וזהו תחילת חולי מעיים.

2. רש"י מסכת שבת דף מא עמוד א
בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי וגו' - ור' זירא אמר לך: האי קרא בכלי שרת כתיב, כדאמרינן בשני דייני גזירות (כתובות קיא, א).
הביאו לי נתר - לחוף את ראשי, וקאמר להו בלשון הקודש.
פתחו פומייכו - ויכנס הבל בית המרחץ לתוך הגוף, ויוציא הבל של זיעה.
ואשתו - מן מים חמין, ואפילו לא הוחמו אלא לרחיצה.
מותר לאומרן - בבית המרחץ, ואפילו בלשון קודש.
הבלא - דמרחץ הנכנס דרך הפה.
מפיק הבלא - דזיעה.

3. הראי"ה קוק, עין איה ג, ג על שבת דף מא ע"א
תניא, אכל ולא שתה אכילתו דם, וזהו תחילת חולי מעיים.
א. האכילה נותנת את החלקים הנדרשים לבנין הגוף שהם נאבדים ע"י כח החיים והעבודה. החומרים הללו מתכנסים תחילה בתוך הדם, והדם יתחלק במרוצתו בכל חלקי הגוף היותר דקים, לתן לכל חלק וחלק את הדברים הצריכים לבניָנו.

ב. והנה כדי לעשות את הדם ראוי למרוצה ושטף, צריכה השתיה לבא, שע"י שמתערבים חלקי המים בתוך הדם נעשה הדם ראוי להיות במצב של נוזל, ההולך בכל פלגות כלי הדם היותר ממושכים ודקים, וזהו רק בשביל חלקי המים שבהם, שבאים ע"י השתיה.

ג. אמנם בהיותו אוכל ואינו שותה, חלקי המים חסרים מעירוב הדם, והדם מתעבה בתוך מצב מוצקִי ואיננו יכול להיות מתחלק יפה כפי תפקידו אשר נועד לו, ובני המעים שהם הוכנו לעבוד את עבודת ההכשר לחלק את השפעת המזון לכל אברי הגוף, בהיותם מנועים מעבודתם, ע"י שהציר שלהם הנושא את פעולתם, הוא הדם, מתעבּה, עד שיעשה מלאכתו בכבדות.

ד. ע"כ יחלו המה, כי כן הוא משפט כל משפיע, בהיותו מוצא על דרכו שטן העוצרו מעשות מלאכת השפעתו, שיקרהו חולשה פרטית, כי השלמתו היא עבודתו אשר לטובת אותם שעבודתו נועדת עבורם, ע"כ, אכל ולא שתה, אכילתו דם בלא עירוב המזון הראוי לחלקי המים, וזהו תחילת חולי מעיים.

4. הראי"ה קוק, אורות ישראל ד, ג
הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אֶת אֻמָּתֵנוּ, לֹא תְּסַמֵּא אֶת עֵינֵינוּ מִלְּבַקֵּר אֶת כָּל מוּמֶיהָ, אֲבָל הִנְנוּ מוֹצְאִים אֶת עַצְמִיּוּתָהּ, גַּם אַחֲרֵי הַבִּקּרֶת הַיּוֹתֵר חָפְשִׁית, נְקִיָּה מִכָּל מוּם. כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ (שיר-השירים ד, ז).


5. יחזקאל ט וַיֹּאמֶר ה', אֵלָו, עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר, בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם; וְהִתְוִיתָ תָּו עַל-מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים, הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים, עַל כָּל-הַתּוֹעֵבוֹת, הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ. ה וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי, עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ: על- (אַל-) תָּחֹס עיניכם (עֵינְכֶם), וְאַל-תַּחְמֹלוּ.

6. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תזריע סימן ט
ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר וגו' (יחזקאל ט) א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תי"ו של דיו כדי שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה וימותו מיד ועל מצחן של רשעים תי"ו של אדם כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה. נכנסה קטיגוריא לפני הקב"ה אמרה לפניו רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו, אמר לה הקב"ה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמרה לו היה בידם למחות ולא מיחו, א"ל גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא היו מקבלים מהם. אמרה לפניו רבש"ע אם גלוי וידוע לפניך, לפניהם מי גלוי?! ולפיכך היה להם למחות בידם ולהתבזות על קדושת שמך ולקבל על עצמן ולסבול הכאות מישראל כמו שהיו הנביאים סובלים מישראל.

7. תלמוד בבלי, יומא פו ע"א
היכי דמי חילול השם? אמר רב: כגון אנא. אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר... אביי אמר: כדתניא, +דברים ו+ ואהבת את ה' אלהיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר +ישעיהו מט+ ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר +יחזקאל לו+ באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. [ואחמול על שם קדשי אשר חללתם בגוים ... וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים... בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם.]
8. רמב"ם, אגרת השמד, עמ' נה (מהד' רמב"ם לעם)
"וקדושת השם הוא הפך חילול השם".

9. פנקסי הראי"ה - פנקס ד, עג
ע"כ חובה גדולה על כל חכם מישראל לצרף דיעותיו, שתהיה ההשפעה המוסרית שלו השופעת מיראת השי"ת וקדושתה של תורה, צרופה ובחונה, ככסף וכזהב מזוקק, באופן שהכל יראו שרק אז יתבסס יפה המוסר האנושי, כשיהיה דבר ד' למעוז לו.

10. הראי"ה קוק, מאמרי הראיה ב, עמ' שמא
"פצעי אוהב"- אחים! שמעו לדברי־אמת היוצאים מלב שבור של אוהב נאמן . מי לא יודה שבנין האומה בארצה הוא מיוסד לפחות גם על הרוח, על רוחה העצמי, על תכונת חייה ומעמקי רגשותיה הפנימיים הדופקים בקרבה מדור דורים, ואם הרוח יבוק איפוא הוא הבסיס לכל המעשים כלם, אם הנשמה שוממה, איך יאמץ הגוף חיל?
11. הראי"ה קוק, אדר היקר, עמ' לא
לוּ היתה ההשפעה הדתית של ישראל באה בעולם בזמן שהיתה האומה חיה בטבעה המלא חיים בתוכה פנימה, אז לא קבלה עליה התכונה הדתית של אותן אומות העולם, שרוב עמֵנו שרוי ביניהם.
12. אורות ישראל, ח, ח
הַהִתְגַּלּוּת עַל-דְּבַר גּדֶל עֶרְכּוֹ שֶׁל הָאָדָם, עַל הַשְׁפָּעָתוֹ הַגְּדוֹלָה בְּשִׁפְעַת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, בְּגדֶל רוּחוֹ, בִּרְצוֹנוֹ וְהוֹפָעַת שִׂכְלוֹ עַל הַהֲוָיָה, עַל כָּל הַיֵּשׁ, זאת הִיא חֲטִיבָה מְיֻחֶדֶת לְיִשְׂרָאֵל.


שמונה קבצים / קובץ א / רה
החזיון הרזי מדבר כח החיים שנתגלה בכבשיו של יעקב, הוא אוצר הנשמות של ישראל. יחש גדול יש לרועה עם צאנו. השפעה נעלמה השפיע יעקב על נפש החיה של הצאן הללו.

13. תלמוד, מסכת שבת נד ע"ב
כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה – נתפס על אנשי ביתו (= נענש בחטאם של אנשי ביתו), באנשי עירו – נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו – נתפס על כל העולם כולו.