1. הראי"ה קוק, עין איה שבת ב, רפב, על מסכת שבת לג ע"ב

דמעיקרא כי הוה מקשי רשב"י קושיא, הוה מפרק ליה רפב"י תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי רפב"י קושיא, הוה מפרק ליה רשב"י כ"ד פירוקי.

א. כל ההשגות העליונות התחלתן המה החושים שהם הראשיים שעל פיהם בנויות המושכלות הראשונות. החכם האמיתי החודר לדעת אור האמת, כשיבא לישב דבר על מכונו, לא יסתפק בהסרת פליאה מצד אחד שהיא רק דחיית הרגשה שכלית ממקומה.

ב. אמנם תוכן כל פליאה היא לישר את ההכרה הכוללת על פני כל המרחב של ההבנה לכל צדדיה. ההקפה הכוללת ביחושה להחושים היא מתוארת בששת הצדדים אשר לששת הקצוות.

ג. אמנם מתוך המוחש יגיע עד המושכל המופשט שלעומתו, עד שההקפה הכללית המתרצת כל קושיא בהרחיבה את דעתה על כל האופק של חוג ההרגשה מהחושים ומהשכל, הוא תריסר פירוקי.

ד. אמנם כשיתעלו המושגים, יתיצב כל ההיקף של המושג [המוחש] והמושכל יחד, וישמשו בתור מושגים קרובים שעליהם יבנו המושכלות המופשטות היותר עליונות ורחבות, להראות אופקים חדשים, גוונים דלא מתחזיין מגוונין דמתחזיין, וזאת היא העליה העליונה שיעלה עליה האיש אשר התולדות השכליות הנולדות מהתולדות החושיות הנן עומדות לו במערכה אחת של דרכים מוחשים, ועליהם יבנו המושכלות והעצות היותר רחוקות ועליונות, שכל הרגשה של קושיא מרחבת את הגבול לאופקים חדשים, לא י"ב פירוקי כ"א כ"ד פירוקי.

2. הראי"ה קוק, שמונה קבצים קובץ ג, קסז

על ידי ההרגל בקדושת המעשה, קדושת המחשבה, וקדושת הדבקות האלהית בהרגשה וחשק פנימי, בשקידת התורה והחכמה האלהית המקובלת, מתחדש, באדם חוש מיוחד שבו הוא מבחין בין הטעם של הגיון שנובע מקדושה, ובין הגיון של חול. ויבין אז הטעם המיוחד של שמחה של מצוה, שהוא מעודן באין ערוך מכל מין שמחה שבעולם, והטעם המיוחד של נועם ההשכלה שיוצא מכל ענין של תורה וקדושה בהרגשתה, לעומת הנועם של חול, הרוחני, היוצא מכל הרגשת עידון רוחני שבחיי החול המדעיים.

3. שמונה קבצים, קובץ ו, קנ

כל מוצא מעורר כל המוצאים כולם, כל חוש מעורר כל החושים כולם, כל רעיון מעורר כל הרעיונות כולם, כל מצוי מעורר כל החבר לו במציאות. כל ההויה המאוגדת כל כך, המתאימה כל כך, בעליונה ובתחתיתה כולה כאחד, כחטיבה אחת, נחמדה עשירה ורוממה, מתגלה היא לדורש ד' עת יפתח פיו...

 4. שמונה קבצים, קובץ א, תתצה

הצדיקים העליונים, חוש הרוחני המקודש בעליוניותו, כל כך מפותח אצלם, עד שאינם מוצאים בעצמם מנוחה, כי אם בקשר מחשבתם וכל חושיהם בהאורה האלהית...

5. שמונה קבצים, קובץ ב, רעח.

חוש מיוחד הוא להכיר את הקדושה האלהית בייחודה, סגולה זו מיוחדת לישראל.

6. שמונה קבצים / קובץ ג / יב.

אם נזיר חוטא הוא וצריך כפרה, משום שציער עצמו מן היין*, והאדם צריך לתן דין וחשבון על כל מה שראה ולא נהנה ממנו*, ובשביל כך הוה ר' אלעזר מצמית פריטי, והוה זבין מכל מין ומין*- ק"ו שחטא גדול ועצום הוא מי שמצער את חושיו הרוחניים, את הרגשותיו העדינות ואת שכלו, ומונע מהם אותה ההרחבה והרגשת העונג העליון והנעים, של ידיעות נחמדות ושל הרגשות עדינות.

7. מסכת תענית כא ע"א

אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא. סבר כי האי תנא דתניא:

רבי אליעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומד (במדבר ו, יא) "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש"? וכי באיזה נפש חטא זה? אלא – שציער עצמו מן היין. והלא הדברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה !

8. תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד, יב (דף סו טור ב)

עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל. ר' אלעזר חשש להדא שמועתא והוי מצמת פריטי [=פרוטות] בכיסיה, והוה זבין בהו מכל מין חדא זימנא בשתא.

9. שמונה קבצים, קובץ ו, מט

אותו הציור העליון של ההשכלה הרוחנית, איננו מצטמצם בשכל הגיוני. אין שום השכלה יכולה להגבילו, וכל אומץ הוייתו והשראתו על האדם בא על-ידי כח הקודש של אמונתו. זיו החיים החזק הוא אור האמונה. חוש האמונה האלהית, בכל גודל עזוזו, זהו החיים האמיתיים, החיים ששום מות אין עמם, החיים ששמחתם איננה מתערבבת משום צרה...

10. שיחות הראי"ה / הרב משה צבי נריה / פרק כו - בדרך לארץ ישראל

סח לי הרב מרדכי-גימפל וואלק (שליט"א) [ז"ל] (בן בתו של הגאון ר' מרדכי-גימפל יפה ז"ל מרוזינאי): שאלתי פעם את מרן הרב זצ"ל, איך קרה הדבר, שסבא ז"ל שהיה כה-מסור לענין ישוב-ארץ-ישראל, לא הצליח להפעיל בנושא זה – שהעסיק אותו הרבה – את אחד-מיוחד מגדולי הדור, שהיה מאוד מיודד אתו?

ותשובת הרב היתה: לזיקה המיוחדת לארץ-ישראל נחוץ חוש מיוחד, וזיקה זו היא כמו חוש ששי לאדם מישראל, ואין לבוא בטענות או בדרישות אל מישהו, אם החוש הששי הזה חסר אצלו.