1. הראי"ה קוק, עין איה, שבת ב, רסה, על מסכת שבת לג ע"ב
כל יומא הות מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי.
א. ישנם מעמדים גדולים, שהאדם הגדול צריך להתעלות בהם, שהם מכריחים אותו להיות הרבה [פרוש] מחיי החברה והמשפחה, ומכלל החפץ של בקשת טעימת ההנאות החושיות, מפני השביעה הגדולה שנפשו שבעה בטוב האור האלהי של החכמה והדעה הטהורה, מ"מ גם זה נשקל בשקל ההשגחה האלהית, בכל פרק כמה יחש יהיה נזקק להיות לאיש הגדול ההוא עם החברה ועם החיים.

ב. וכפי אותה המדה, המצומצמת לפעמים מאד, מזדמנות הסבות בכיוון נפלא. ואותו השיעור הוא הנצרך להעמיד את המשקל הנכון של ההתעלות על החיים כדי להכשירם, וההצטרפות עמהם כדי לפעול עליהם עכשיו או לאחר זמן.

ג. וזה הפרק שהיה הביהמ"ד המקום היחידי של כינוס כל האורה האלהית הגדולה של מאורים הללו הקדושים, היה היחש של הצירוף עם [בני אדם?] [החיים] די בהצטרפם לחיי המשפחה במה שדביתהו היתה המביאה להם האוכל והמשקה המוכרח, ואל החברה במה שנהנו מדברים שהחברה האנושית היא משותפת בעשייתם, ריפתא וכוזא דמיא וכרכי.

2. מסכת שבת פז ע"א
דתניא ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו: הוסיף יום אחד מדעתו ופירש מן האשה ושבר את הלוחות... "ופירש מן האשה" מאי דריש? נשא קל וחומר בעצמו אמר ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת וקבע להן זמן אמרה תורה (שמות יט, יא ("והיו נכונים... אל תגשו". אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינו קובע לי זמן על אחת כמה וכמה. ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו דכתיב )דברים ה, כו) "לך אמור להם שובו לכם לאהליכם" וכתיב בתריה "ואתה פה עמוד עמדי". ואית דאמרי (במדבר יב, ח( "פה אל פה אדבר בו".

3. הראי"ה קוק, עין איה שבת ב, עמ' קעד, על מסכת שבת, שם,; דסי' לב
א. ופרש מן האשה. עם כל הרוממות שיש ברוח האדם בגדלו וטהרו, הרי הוא אסור במאסר פרטיותו , וכנר לפני אבוקה, נחשב הוא לגבי אורה של שכינה הכוללת כל ממש, מאור העליון הזורח ממעל כל העולמים וכל אשר בהם. ההויה מלאה קודש בכל פרטיותיה, התולדה והמשכותה, יצירתה וכל נטיות שביליה המעשיים והרוחניים, כל אסוריה וחופשתה, כל עליותיה וירידותיה, ברוח אלהים עליון, כולה קודש היא, כולה אוצר ד' היא, כולה כוללת כל היא . אבל כיון שהאדם הרי הוא צריך מעולמו לבא לעולם הגבוה, פה צריכה המקוריות של ראשית הדעת להיות נשמרת מתוכן גורם איזו הסתגרות באהבה פרטית אף לרגע.

ב. אמנם דעה זו לדעת הקב"ה היא מסכימה. רועה נאמן אינו יכול להיות גם מעט קט מוסגר במסגרת מצמצמת את הפרטיות שלו, אפילו מצד איזה מגע טבעי. ועולמו, עולם ד' הוא, עולם כללי, כולו קודש. אבל לא ממקור דעת עליון...

4. שם, שם, סי' לח, על שבת דף פז ע"א
ופרש מן האשה. התוכן המיני הוא היסוד המנצח באדם , העושה אותו לחי וקיים לעד . כשם שהחיים הקיימים עדי עד מתגלים ע"י כח זה בהגלמתם הגופנית, כן הוא פועל בתכנו בערך הרוחני הקיים בעצמיותו. שרשו של כח זה בפנימיותה של הנשמה, הרי הוא היסוד המקיים את אור החיים, המזריח ומבריק אותו לכל שלל צבעיו הרבים המתנוצצים בבהירותם הנפלאה.
ומתוך שבהתגלמות החיים אין הזוהר המקורי הזה מתכנס באישיות מיוחדת, קצר הוא הכח המחזיק של הפרטי[ו]ת להכיל בתוכו מעיין נובע זה המתגבר בשפעת אורות חייו עדי עד הרי הוא מנביע מיניות ודורי דורות.
מתעלה על כל היא האישיות העליונה של אבי כל הנביאים, המתעלה על כל נבואה, חזיון והופעה, אין מֵצר לגודל נשמת נשמות זו, דורי דורות ומיניות מוחלטה המתפצלת לאלפי דור, הרי (היא טבועה) [הם טבועים] בים אורים אחד גדול ומלא נהרה אין די. אין צורך של התפשטות מחולקה, אין תביעת התגלמות זוקקת לתכונת מיניות מגולמת. וחיי השבת אשר להם זקוקה יצירת עולם ומלאו אשר "לא תוהו בראה" (ישעיהו מה, יח), בתוכנם המתנשא לשיגוב דור דורים במקוריותם, אין להם יחש ותביעה בחיי האישיות הנערצה, הכוללת בקרבה את כל הוד המיניות של שפעת דורי דורות, שהם רק עתידים להיות שואבים ממעינו שאינו פוסק, רק מתגבר והולך. גדולה מיוחדת זו, מסלקת וסלקה את הערך המיני לגמרי מיסוד האידיאליות אשר לנשמה, ותוצאתה היא העובדה שפירש מן האשה .

5. דברים רבה יא, ד
ד"א מהו "איש האלהים"? א"ר אבין מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלהים.

6. הראי"ה קוק, אורות הקודש א, עמ' רעט, זיהרא עילאה - קב
ההתעלות של אספקלריא המאירה היא מגלה את האורות העליונים בצורה בהירה כזו, עד שכל הציורים העולמיים שבכל הערכים התחתונים הם מזהירים בכל מילואם. ואינם מתטשטשים כלל, ומזה באה המדה הנפשית, שאין החושים והכחות הגופניים מתעלפים על ידי הופעת האורה הנבואית העליונה הזאת. ומכל מקום יש הבדל בין אותה האורה ובין מדת זיהרא עילאה דאדם הראשון בזה, שמצד אספקלריא המאירה הגופניות נשארה קצת במעמדה , וממחציתו ולמטה נקרא איש, נאמר גבי משה. ומתוך כך פירש מן האשה . ומצד זיהרא עילאה דאדם הראשון מתעלה כל הגופניות כולה, אני אמרתי אלהים אתם, ותפארת אדם לשבת בית נעשה למכון האורה האלהית העליונה, עין לא ראתה אלהים זולתך.

7. הראי"ה קוק, שמונה קבצים, ח, קנז
א. משה רבינו כולל הוא כל נשמות ישראל מצד התורה, ומשיח הוא כולל אותם מצד עצמן, מצד מחשבתן של ישראל הקודמת לכל. ומצד הפנימיות הלא נשמתן של ישראל הוא שורש התורה ופנימיותה, והתורה בשביל ישראל נבראה, ע"כ "וגבה מאד" נאמר במשיח, גם ממשה, ומ"מ מצד התגלות התורה הוא רק קרוב למעלת משה.

ב. מצד גדולת ערכה של נשמת משיח הכוללת את עצמיות שרשן של ישראל, אין שום חוצפא יכולה לפגוע בקדושתו, והיא בזה מתעלה מגילוי התורה שהיא צריכה בושה , שהיא הפך החוצפא, כדכתיב במת, כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, ודרשו חז"ל זו הבושה.
ג. ומשיח ממואב קאתי , דחציפה ואמרה מאב, ולא די שלא פגמה בנשמתו, אלא שהיא מרחצתו, מואב סיר רחצי, ובעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא , ולא תוכל כלל להמעיט את השפעת קדושתו. התעוררות קדושת משיח בנבואה בא ע"י אלדד ומידד, שנבאו על עסקי גוג ומגוג, ובזה נכללים כל עניני הארת משיח וכל המסיבות הסובבות אותו.
ד. ותורה שבע"פ, שבדורות האחרונים מתהפכת לתורה שבכתב, היא באה מצדם , והמה בכתובים. בזיהרא עילאה דאדם הראשון , היה אורו של משה ואורו של משיח כלול כאחד, כי באמת נשמה אחת היא. ע"י נפילת העולם בחטא הקדום , נתרחק משה מלהאיר בתוך החוצפא, ופירש מן האשה . הקדושה של דור המדבר תבעה את האחדות של זיהרא דאדה"ר, ורצו שמשה דוקא יאכילם בשר, ושיכנס להאיר בתוך החוצפא. ומשה אמר האנכי הריתי את העם הזה, כלומר בתוך החוצפא אי אפשר לי להאיר, ונשאר קץ משיח סתום, ולא נתפרש בתורה.
ה. ואהרן ומרים הרגישו בדבר, וצוחו על הפרישה הזאת , ומ"מ לא הועילו להחזיר את משה להאיר בחוצפא, כי נשאר בענותנותו. והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה.