1. הראי"ה קוק, עין איה, שבת ב, רסג, עמ' רג על מסכת שבת לג ע"ב
א. אמרו יהודה שעילה יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה יהרג.
ב. ר' יהודה מצא את אותו הצד הטוב הנמצא בנקודה התוכית של הרע הגדול המלא את כל חללה של מלכות הרשעה, ובתור איש שהעמידתו ההשגחה האלהית על היסוד המעשי, להקים עדות ביעקב*2 בדרכי חיי האומה במשפטי תורת אמת בפועל, זה הוא דרכו הנכון להתפשר עם החיים שבפועל ובמציאות ולקחת מהם את החלק היותר נבחר וטוב.
ג. וכיון שבשעת הגלות, מן השמים המליכוה לאומה זו* 3 ונתנו את ישראל בידה, היתה ג"כ עצת ד' שימצא סיוע מעשי מהאומה המושלת , אותו האדם הנעלה הראוי להיות העמוד המעשי לדיני תורה, לקבע הלכה כמותו נגד חביריו* 4. ובהיותו מתגלה בתכונה כזאת של מציאות הצד הטוב שבכל פעולה לפי ההוה שלה, הנה יוסיף הוא למעט את אותו חלק הניגוד הבלתי מוכרח הנמצא בין ישראל לרומי, שהניגוד המוכרח מצד ההבדלה האמיתית מרחיבו יותר מהכרח שלו, ולפעמים הוא מעיק לשתי האומות יחד יותר מהראוי.
ד. כך היא מחשבת המלכות ע"פ עצת ד', שגזר לשמור את עמו גם בהיותם בארץ אויביהם* 5, ע"י חכמי דורות* 6. ע"כ יהודה שעילה, יתעלה, ויוסיף במלאכתו למצא את היחוסים השוים שבין הררי הניגודים כדי שיוכלו עכ"פ העמים לדור בכפיפה אחת, במיעוט היזק זה לזה כפי האופן היותר אפשרי, לפי המצב המוכרח.
ה. השתיקה של ר' יוסי נולדת מניגוד הנמצא לעיניו, בין עצם המעשים שיש למצא בהם צדדים טובים כדברי ר' יהודה. אבל בראותו את רשעת האומה, את שובבותה ולבבה הנשחת הבולט ממעשיה המכוערים, מיד יולד בקרבו אותו הניגוד המעורר את הלב למחות על הרחבת גבול הרשעה, ולחשוד את הדבר הטוב היותר גלוי, במחתרת של רשעה שתצא מהתפשטות כח הממלכה החטאה , אין כאן עצה כ"א להגלותו לציפורי, מקום שם לא יראה עוד את חיי הפריצות ההוללות והאכזריות של הרומיים, וידין את ערכם של המנהגים והתיקונים ע"פ עצמות מהותם, לא כ"כ ביחושם אל מחולליהם הנשחתים, אולי ימצא בנפשו אז עצה איך לחבב את הנטיות הכלליות שברוח האומה ביחש לתיקון המדינה על בני עמו.
ו. אמנם בר' שמעון, מצאו את ראש פסגת ההבדל העצום שאי אפשר להתאימו, כי נפשו הקדושה שהיתה קשורה במצב הקדושה הישראלית מצד אור האלהי שעל עמו, כפי הרוממות היותר עליונה, כפי אותה המדה שישראל עומדין להתעלות עליה בזמן היותר שלם , שאז הרשעה כעשן תכלה , הוא היה נעלה מכל החשבונות של ההוה והמציאות המרה שבימיו, כ"א היה עומד כסלע איתן לחזק ולאמץ את רוח ד' אשר על ישראל ע"פ התכלית היותר עליונה. ומצד הנקודה ההיא, יוצאת המאיסה באותו הכיעור והזוהמא שעשיו הרשע שרוי בה עם כל פשיטת טלפיו , "ואת עשו שנאתי " (מלאכי א, ג). ע"כ מצאו בו את אויבם בנפש היותר נערץ שאין להם דרך להנצל ממנו כ"א ע"י הריגה, שמעון שגינה יהרג. כי בהתעלות הטוב האמיתי מכל המקרים שבחיים מתגלה שנאת הרע *10 אליו בעצם תקפה.
2. תהלים, פרק עח
א מַשְכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי-פִי: ב אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי-קֶדֶם: ג אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ-לָנוּ: ד לא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת יְדוָד וֶעֱזוּזוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָה: ה וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקב וְתוֹרָה שָם בְּיִשְרָאֵל אֲשֶׁר צִוָּה אֶת-אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם: ו לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם: ז וְיָשִימוּ בֵאלקִים כִּסְלָם וְלא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי-אֵל וּמִצְוֹתָיו יִנְצרוּ:
3. מסכת עבודה זרה יח ע"א
תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו אמר לו חנינא אחי (אחי) אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך אמר לו מן השמים ירחמו, אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו? תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש!
4. ערובין מו ע"ב
א"ר יעקב בר אידי אמר ר' יוחנן ר' מאיר ור' יהודה הלכה כרבי יהודה רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי.
5. ויקרא כו, מד
ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם.
6. מגילה יא ע"א
במתניתא תנא "לא מאסתים" בימי כשדים- שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, "ולא געלתים" בימי יוונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיה כה"ג, "לכלותם" בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, "להפר בריתי אתם" בימי פרסיים (והרומאים כדמוכח) שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות , "כי אני ה' אלהיהם" לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם.
7. רמב"ן, דברים כח, מב
אבל אחרי היותנו בגלות... לא נתקללו מעשה ידינו, ולא אלפינו ועשתרות צאננו, ולא כרמינו וזיתינו ואשר נזרע בשדה. אבל אנחנו בארצות כשאר העמים יושבי הארץ ההיא, או בטוב מהם , שרחמיו עלינו. כי שיבתנו בגלות היא בהבטחה שאמר לנו: 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוקיהם' (ויקרא כ"ו מד).
8. רמב"ן, ויקרא כו, מה
"וטעם וזכרתי להם ברית ראשונים" שאזכור להם כן בין בארץ בין בחוצה לארץ בגלות הנרמזת כאן וכן בכל הדורות וזה טעם "לעיני הגוים" כי יעשה בהם בעבור שמו הגדול שלא יתחלל בגוים ולא למענם כי לא עשו תשובה ולא נתכפרו עונותם וכך אמרו רבותינו (ספרא, פרק ח י) " לא מאסתים " בימי אספסינוס , "ולא געלתים" בימי יון, "לכלותם להפר בריתי אתם" בימי המן, "כי אני ה' אלהיהם" בימי גוג ומגוג.
9. ירושלמי תענית פרק ד, ה"ה
תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא.
10. תהלים צז, י
אוהבי ד' שנאו רע שמר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם.
11. רמב"ם, הל' מלכים ומלחמותיהם, ד, י
ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ד'.
12. רמב"ם, מורה נבוכים ג, לה
המצות התלויות בעונשין... ותועלת אלה פשוטה וברורה, לפי שאם לא יענש המזיק לא יסתלקו הנזקים כלל, ולא ירתע כל מי שזומם להרע. ולא כקלות דעת מי שדמה כי זניחת העונשין רחמים על בני אדם, אלא היא עצם האכזריות עליהם והפסד סדר המדינה, אלא הרחמים מה שצוה בו יתעלה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך".
